נשא

קכחקכח

נזר אלקיו על ראשו. אף על פי שהכתר הוא למעלה מראש המלך, ובהקדוש ברוך הוא לא שייך זה שהוא ית' אין סוף. אך [הענין הוא] כי בהירתו אין יכולים כל העולמות לסובלו. וא"ל הוא לשון כח, וזה [לשון אלהים, הוא] הכח שבהעולמות, והבהירות שלמעלה מן העולמות הוא נקרא נז"ר. ומי שפירש את עצמו מתאוות העולם הזה הוא בא למעלה מן העולמות, לכך נקרא נזר אלקיו, שהוא למעלה מהכח שבהעולמות, שהוא אור הגנוז שראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם [כדאי, ר"ל שאין העולם] יכולים לסבול, עמד וגנזו. [דקשה] והא אין דרכו של הקדוש ברוך הוא לפרוע לרשעים קודם שחטאו. אך הפירוש הוא ע"ד [מה שאמרו] שאמרתי לעולמי די. פי' כי אור א"ס [ית' הוא] תמיד מתפשט, לכך אמר לעולמו די שיהיה כמו כלי שמקבל משקה ואינו מניח להתפשט, כך העולם אינו מניחו כביכול להתפשט יותר. וזהו אין העולם כדא"י, שאין בהם ד"י לקבל האור כזה.

קכטקכט

או יאמר כי ישרא"ל אותיות ל"י רא"ש. כמשל א' שיש לו תענוג, נקרא זה יש לו ראש מכח הרחבת הדעת, וח"ו להיפך אין לו ראש ודעת מחמת צער. וזהו פי' הקדוש ברוך הוא מניח תפילין, כביכול נתחדשו לו יתברך מוחין כשישראל עושין רצונו. וזהו נזר אלקיו על ראשו, כביכול הקדוש ברוך הוא יש לו נזר מחמת ראשו, מכח שכלו של אדם שפירש עצמו מתאוות עוה"ז כדי לעשות רצונו ית'.

קלקל

בגמרא, כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר הקדוש ברוך הוא האיך לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים [על עצמם] עד כזית ועד כביצה. י"ל על פי מ"ש רז"ל צורת יעקב אבינו עליו השלום חקוקה בכסא הכבוד. והנה לכאורה נראה לי פי' נושא פנים לישראל, ר"ל שהוא נוש"א פנים של ישראל ומגביה פניהם, שהם נשמותיהם, תמיד כמו שהם חקוקים לפניו. כמו האב שיש לו בן חביב ואהוב מאוד, ומחמת אהבה עזה שיש לו על הבן הוא תמיד מסתכל בצורת הבן, ואף אם אין הבן לפניו הוא מצייר ומחוקק צורת הבן ומסתכל בצורתו כאלו הוא לפניו. וזהו מ"ש רז"ל על הים נדמה להם כבחור ועל הר סיני נדמה להם כזקן. ולכאורה קשה, הלא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה וגו'. ועל פי הנזכר יובן. על הים שעדיין לא הכירו כבודו ית', ועדיין היו במדת הקטנות, היה נדמה להם, פי' היה מדמה [נ"א נדמה] צורתם בפניו ית' כאלו היה בחור, שהוא מדת הנערות והקטנות. אף על פי כן היה נושא פניהם וחוקק צורתם בפניו מגודל אהבה כנזכר, כמאמר הכתוב כי נער ישראל ואוהבהו, ר"ל אף על פי שהם בבחינת נערות. גם נאמר ממצרים קראתי לבני. וכשבאו להר סיני לקבל את התורה כבר נזדככו ונתחכמו עד שראוים לקבל את התורה, ואז יצאו ממדת קטנות למדת גדלות, ונדמ"ה להם, פי' את צורתם בפניו, כזקן יושב בישיבה, שהוא חכם בכל מיני חכמה וגדול בכל מיני גדלות. (וזהו^קט [אפשר] מה שרמזו רז"ל היינו פני כרוב היינו פני אדם, ומשני [לא צריכא אלא ל-] אפי רברבי ואפי זוטרי, ולזה רמזו הכרובים לאפי זוטרי כאשר הם בקטנות ואפי רברבי כאשר הם בגדלות.)

ונחזור לענין שהקב"ה נושא פני ישראל ומגביהם ומסתכל בהם מגודל אהבתם. והנה נאמר כמים הפנים אל פנים, והנה היה מוכרח שיהיה טבע כל איש ישראל להיות דבוק בעבודת הש"י, ולא לזוז אהבתו מתוך מחשבתו ורעיונו, ולהיות בפיו תמיד שבחו והילולו ית' ולברכו בתמידות. כי כן מדת האוהב את המלך, תמיד מזכיר שמו ומשבחו ומברכו. ולא כן העובד את המלך מחמת יראה. וגם בזוהר ובתיקונים אמרו ברכה מסטרא דחסד קדושה מסטרא וכו'. הרי אמרו שברכה מצד האהבה, וכמאמר הכתוב ואברכה שמך לעולם ועד. כי בברכה זו שהיא מסטרא דחסד, שהוא האהבה כנזכר, מעוררים האהבה העליונה, שהקדוש ברוך הוא נושא פניהם ומסתכל בהם. והם גורמים זה, כי כמים פנים אל פנים כנזכר. וז"ש והם מדקדקים וכו', ר"ל בני ישראל מביאים את עצמם לידי חיובי ברכות שלא חייבתי אותם בתורה, וזה מורה גודל אהבתם אלי, וא"כ איך לא אשא פנים וכו' הלא כתיב כמים פנים אל פנים כנזכר.

קלאקלא

שלשים ומאה משקלה, הרי הם ק"ל. הק' היא שבת, והל' הוא שבת עליון. והם ב' נוקבין לחבר עם כנסת ישראל, או עם כנסת ישראל עליון או עם כנסת ישראל תחתון. וזהו שרצו הנשיאים לתקן.