כי תשא

קדקד

[ועתה הניחה לי גו'] זכור לאברהם כו'. איתא בזוהר אחיד ליה בדרועא וגופא דמלכא. כי הצדיק הוא מקושר להש"י. שכל מקום שחושב [נ"א: שאדם חושב] שם הוא, וכשחושב בהש"י אזי הוא מקושר להש"י. ואם חושב בהעולמות אז הוא מקושר להעולמות, ונמצא מקשר [את] העולמות עם הקב"ה. וזהו פי' עיני ה' אל צדיקים, עין נקרא ההשגחה, שהשגחה שלו מסורה ביד הצדיקים, ועל ידיהם הוא משגיח על העולמות. וזהו פי' עיניך בשדה אשר יקצורון, ר"ל עינים של האי צדקת, [דהיא היתה צדיקת] וכשהיתה משגחת על השדה היה כביכול הוא ית' משגיח על זה השדה, והיתה הברכה שורה בו, ע"ד זכאין מארי מתניתין דאנפוי אנפי שכינתא, איהו מלגאו ואינהו מלבר. וזהו אחיד ליה בדרועוי ובגופו, פי' שהי' מקושר בו ית' ובישראל. לפיכך לא היה יכול לעשות להם רע. לכך אמר הניחה לי, וכי תופס אני בך, ובאמת כביכול היה תופס בו ית' כנ"ל.

קהקה

בפסוק וחנותי את אשר אחון וגו'. יובן על פי מ"ש בזוהר הקדוש ההוא מלה דלא נפיק בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא. פי', כי דבור וקול הם כנגד זו"נ, שהם ו"ה של שם הוי"ה ב"ה. ואם יצאו בלא דחילו ורחימו, שהם אבא ואמא, י"ה של השם, הוא עושה פירוד [ח"ו] . ובפרט שכל כוונתו בתפלה ובלימוד הוא כדי להעלות הדבורים אל שורשם מתתא לעילא. כי כמו שתחילת בריאת העולמות היה בכ"ב אותיות התורה, כמ"ש בזוהר באורייתא ברא קב"ה עלמא, שהם ך"ב אותיות התורה, ומהם הוה ההשפעה וקיום העולמות ולכל הנבראים מעילא לתתא, כן צריך האדם להעלות הדברים מתתא לעילא אל שורשם, דהיינו כשאדם מדבק ומחבר דבור עם דבור, וקול עם קול, והבל עם הבל, ומחשבה עם מחשבה, שהם ד' אותיות הוי' כידוע. ואם האדם עושה כן, כל דבוריו פרחין לעילא אל שורשם, ובזה הוא גורם שהדבורים באים לפניו ית' ומסתכל בהם. ובזה הוא נענה בתפילתו. כי ההסתכלות הוא כעין ההשפעה מעילא לתתא, כי כאשר הש"י משפיע [נ"א: מסתכל] הוא קיום העולמות כולם. כי למעלה אין שום שהות וזמן, כי ברגע אחד באה ההשפעה מהמעיין העליון הנובע תמיד. ודרכו להיטיב ולהשפיע לבריותיו רק כשיהיה המקבל ראוי לקבל. ואם הוא מתפלל או לומד תורה בענין הזה, הוא נעשה כצנור אל המעיין העליון הממשיך ומשפיע שפע טובה לו ולכל העולם כולו.

והנה מלת אש"ר יש לפרש בלשון שבח והלל, כמו באשרי כי אשרוני בנות. ויש לפרשו ג"כ בלשון הסתכלות, כמו אשורנו ולא (עתה) [קרוב]. ובזה יובן פי' הפסוק וחנותי את אש"ר (אחון), למי שמשבח ומהלל אותי בא"ת, שהם כ"ב אותיות מא' עד ת', ובאופן אם יגרום בדבורו ובתפלתו ובלימודו את אש"ר, שיעלה הדבורים לעילא אל שורשם ויגרום אש"ר השני, שהוא [לשון] הסתכלות, ובוודאי אז אחון אותו. כי ההסתכלות הוא עניית התפלה והשאלה כנזכר.

ושמעתי מפי הרב (המופלא) [המופלג] מוהר"ר גרשון מלויצק, על פי זה יובן ג"כ מ"ש רז"ל כי במדה שאדם מודד מודדין לו. וגם אמרו רז"ל הדבק במדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו'.

ובכדי לקרב אל השכל נמשיל משל למעיין הנובע במקום גבוה ורחוק משדותיו של אדם. והנה הרוצה להשקות שדותיו מן המעיין ההוא צריך להכין צינור רחב שיעברו המים בתוכו בהשפעה. ופשיטא שצריך האדם להשגיח ולעיין שלא יהיה בצינור איזה סדק או נקב, או איזה דבר מה שיהיה שהוא מונע מרוצת המים. כי אם יתעצל ולא ישים עיניו תמיד על זה להשגיח בהשגחה פרטית, יהיה כל היגיעה לריק, כי לא יגיעו המים לשדותיו כלל. ומה גם אפשר יקלקל ויחסר את המעיין הנובע להריק ממנו מים אל מקומות מאוסים ובזוים, בורות נשברים, מקום הטינופת. והנה זהו חסרון ופגם גדול אל המעיין אשר מימיו מים זכים וצלולים, מים חיים מאוד מאוד בתכלית הזכות, ויריק אותם ממקומם ויפנה אותם למקומות מאוסים. והנה אף אם יעיין האדם בדרכי הצינור, והנה לא נמצא בו נקב וסדק, ולא שום דבר המעכב מגורת המים, עכ"ז צריך אדם להזהר מאוד בהנחת הצנור, שיקרב וידבק הצינור אל המעיין בהתדבקות וקירוב גמור, כדי שיעברו המים בתוכו בתמידות ובהרווחה גדולה, ולא יפסיק את הצינור מהמעיין אפילו כחוט השערה. כי אם לא יעשה כן יהיה לתוהו וריק עמלו.

והנה הנמשל מובן מאליו. כי הנה מדותיו של הקב"ה הם [י"ג מדות של] י"ג תיקוני דיקנא, שהם המעיין הנובע והמשפיע שפע רחמים לכל העולמות. והנה האדם המתדבק במדותיו ית' צריך להזהר מאוד. ראשית דבר הצנור שהוא האדם בעצמו, שהוא נעשה צנור להשפיע על ידו לכל העולמות. לכן יראה לבדוק עצמו בחורין ובסדקין שלא יהיה ח"ו מעורב במדה ההיא בעשותה שום מחשבה זרה ולא שום פניה בעולם. שאם ח"ו לא יהיה נזהר בזה, לא די שאינו עושה שום פעולה והשפעה בעולמות עליונים ולא בתחתונים, אלא אף גם קרוב הוא ג"כ לפגום ח"ו במדות העליונים שיושפעו למקום אחר, ויתן כח להס"א בעירובו רע בטוב אשר הוא מערב במעשה הטובה. ופשיטא שצריך [לו] להזהר מאוד שידבק מחשבתו בעשיית המצוה במחשבות קדושות [תמיד] בלי הפסק, כדמיון הצנור אשר הוא קרוב ומדובק להמעיין. ובוודאי אם יהיה נזהר בכל זה יהיה הוא בעצמו צינור, ויגרום השפעה מתתא לעילא, ויוסיף כח בפמליא של מעלה, ויעורר הרחמים והרצון העליון, ויושפע על ידו לכל העולמות. וזהו אמרם ז"ל במדה שאדם מודד, פי' כשהוא מתדבק במדות, ר"ל שאינו מרחיק [את עצמו] ממדותיו [נ"א: במדותיו] , רק תמיד מחשבתו זכה וברורה וקשורה לעילא, וימדוד מדה המחזקת אשר יכילו מימיה, אשר אין בה שום סדק ונקב ושום מניעה כנזכר, אז מודדין לו באותה המדה עצמה, כי יורק ויושפע על ידו כל טוב וכל ההשפעות לכל העולמות.

קוקו

כי לא יראני האדם וחי. רומז לד' יסודות הגשמיים, בסוד מן האדמה נברא האדם, והבן. ואלו הד' יסודות אין להם כח שיזכו לראות כבוד אלקים העצם הקב"ה, רק היסודות הרוחניים שהם כמוסים בנשמה, שהיא ג"כ רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים, והיא חלק אלוה ממעל, והוא סוד ח"י. וזהו וח"י, ר"ל רק חלק חי יש לו כח זה לראות כבוד אלקים העצם והבן.

ודע כי עיקר השגת הנשמה, שהיא משגת רוחניות העליון, הוא בחי' החשק שיש בדבר העשייה. וכל חשק הוא עיקר מכח הטעם, וכל טעם הוא בלתי מושג. וכל דבר שהוא בלתי מושג הוא חלק ממש מהקב"ה. וזהו זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו. פי' אלקים הוא סוד כלי החיצון שהוא דין, וכל דין הוא סוד מיתה, וכל מיתה רומז מגושם, וכל מגושם הוא דבר המושג. ואסור לנו לזבוח ולהאמין במגושם, בסוד אלקי מסכ"ה לא תעשו לכם והבן, רק שצריכין אנו להאמין ברוחני. וזהו בלתי לה', ר"ל דבר זה שהוא בלתי מושג הוא מכח הרוחניות שהוא ממש חלק אלוה ממעל, זה אמונה. וזהו לה' לבדו, בלי שום התלבשות, רק רוחני דרוחניות. וזה פי' הפסוק כי בי חשק, ר"ל עיקר העבודה של בני אדם הוא החשק, שהוא בחי' החלק שיש בו ממש. וז"ש בתיקונים כ"י ב"י גימטריא מ"ב, שהוא מעלה כל העולמות, וכל עולם הוא סוד בחי' מלכות שנקרא עולם, והוא דין משם אדנ"י. וצריכין אנו להעלות הדינים לבחי' רחמים וחסדים שהוא שם הוי"ה ב"ה, רק ע"י שם מ"ב והבן. וזהו כי ידע שמ"י, ר"ל שם י', שיעלה מלכות שהוא נקרא ש"ם, והיא ספירה עשירית, ושתהיה היא במעלה העליונה, וכל מעלה הוא רוחני, וכל רוחני הוא סוד דעה. וזהו כי יד"ע, ר"ל לבחי' דעה שהוא רוחני, יעלה שמי שהוא דין, והבן.

ואגב יפורש שאר הפסוק. עמו אנכי בצרה, ר"ל באמת בכל התלבשות שם אנכי. ואף על פי שכל התלבשות הוא סוד צרה, וצרה רומז מגושם, שהוא דין, אף על פי כן אני שורה שם להחיות דבר זה. וזהו מן המצר קראתי י"ה והבן. אבל אם יתלהב האדם את עצמו בחשק גדול לכל אות ואות, שהוא גשמי והתלבשות, אז יזכה שאסיר אני מכל אות בגדי אלמנותה שכסתה פניה, כי בכל אות ואות מכוסה שם חיות רוחני שהוא פניה, ר"ל פנימיות, ותראה שהיא צדקה והבן. וזהו ואחלצהו, לשון חלוץ הנעל, ר"ל שיחלוץ הלבוש השחור של כל אות. ואכבדהו, אני מראה לו אותיות רוחניות שהם כבוד אלקים. ואם ארך ימים מבחי' א"ס, אשביעהו ואראהו בישועתי, שיזכה לראות ברוחני ממש. וזהו הראנו ה' חסדך, הוא פנימית, וישעך תתן לנ"ו, גימטריא אלקים, שיהיה לה עליית נפשנו, הוא מלכות חיצוניות, חכתה לה' להיות לה עלייה לפנימיות, וזהו לה'.

ורוח הקודש גילה לנו אם יהיה זמן זה שיהיה חשק גדול לבני אדם לידע את השם ולדבק בו, אז ירצה החשק הזה כעולה וככל הכוונות, וזהו כי בי חשק, ואז יהיה הגאולה במהרה בימינו אמן. וזהו עמו אנכי בצרה. אף על פי שלא ידעו שום כוונה, רק שיהיה להם צער על זה להיות להם השגה, ויעבד בחשק, אז אחלצהו מגלות המר, ואראהו בישועתי, שיהיה להם השגה, ומלאה הארץ דעה, והכל בשביל החשק. וזהו כי בשמחה תצאו, והבן.