תרומה

קאקא

המשך פסוקים^פה ויקחו לי תרומה [כו'] . והנה אמרו רז"ל לי לשמי, רצה לומר שיתרומם ויתגדל שמי על ידכם, וזהו דווקא מאת כל איש, [ממי] שהוא כל איש, פי' שכולו נקרא איש. וזהו אשר ידבנו לבו, שלבו זך וברור לאביו שבשמים, הוא נקרא כל איש, כמ"ש רז"ל צדיקים נקראו אשכולות. ג"כ פי' שכולו איש, כי סתם בני אדם אין נקראים אדם רק הנשמה, אבל הגוף נקרא בשר אדם. אבל זה שנזדכך גופו ולבו כאחד לעבודתו ית' נקרא כל איש, ולכך נקרא אשכולות.

(וזה) [ומה] שכתוב ויקחו אליך, ר"ל ביחד עמך ירוממו את תרו"מתי, כמ"ש גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו. והבן כל זה היטב מאוד.

קבקב

תצוה

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך. על דרך [נ"א: איתא בגמרא] יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. המשכן היה חיות של כל העולמות. ויובן על דרך משל הנשמה היא חיות [כל] הגוף. והנשמה בעצמה אין לה תמונה, רק אנו מכנים אותה בשם הגוף זו חיו"ת היד או הרגל. (ואפילו) [ואם כן] בצלאל שעשה המשכן, שהוא חיות העולמות, הוצרך לידע האיך להכניס החיות בהעולמות, והוצרך לידע האותיות שנבראו בהם העולמות. וכל מה שיש בעולמות היה במשכן. ואיתא בעשרה מאמרות נברא העולם, ופריך והלא ט' הוויין, ומשני בראשית נמי מאמר הוא. וקשה למה לא כתוב ויאמר. אך המאמר הזה אינו מושג, רק המדריגה תחתונה שלו מושג וזהו התרגום, דתרגום של דבור הוא ארש"ת. והדבר [נ"א: והדבור] ההוא הוא היולי של כל המאמרים, שכל [התשעה] המאמרים ממנו באו. ובמשכן היה ג"כ צריך להיות זאת. וזאת היתה המנורה, שמשה רבינו ע"ה נתקשה בה ולא היתה יכולה ליעשות ע"י אדם כ"א מאליה, שעליה [נ"א: שעל ידה הוא] העדות שהשכינה שורה בישראל. וזהו נקרא שמן זית, שהבהירות בעצמה שורה עליה כמו האור על השמן. וכל שאר המאמרים נקראים זית שהשמן אגור בתוכו.

ולכך לא כתוב בפרשה זאת וידבר ה' אל משה או ויאמר [ה' אל משה] , כי זה פי' של שמן זית והדבור שלו אינו מושג, אפילו ויאמר, לשון מחשבה, לא שייך.

קגקג

או יאמר, הנה בתרומה כתיב דבר אל בני ישראל, וכאן כתיב תצוה את בני ישראל. אפשר לומר כי שם גבי תרומה אמר דבר, שהוא לשון הנהגה, כלומר הנהג אותם איך יקחו את תרומתי, כמ"ש גדלו לה' אתי. וכאן הוא לשון צווי, מלשון צוותא וחיבור, שתחברם אליך מכל וכל, ואז בהתחברותם אליך בוודאי יזכו וישיגו לחכמה עילאה שהוא נקרא שמ"ן, ויבינו רזי דאורייתא שניתנו על פי ך"ב אתוון. וזהו א"ת בני ישראל, כלומר כל האותיות מא' עד ת'.

ובהיות שיש אתוון זעירין ואתוון רברבין, רמז עוד פעם ב' אותיות התורה במלת זי"ת. כי אות ז' הוא צורת י"ו, ועם אות י' מזית הוא אותיות יו"י, צורת א' שבחכמה כידוע.

עוד במלת זי"ת מרומז כל האותיות מא' עד ת'. כי זי"ת הוא גימטריא תי"ז, הוא אותיות תיו וא' יותר הוא רמז לאות אל"ף. נמצא שהוא אותיות מא' עד תיו.

ועוד רמז פעם ג' כ"ב אותיות, ועם ה' אותיות מנצפך הם ך"ז אותיות, וזהו ז"ך. וזה הפעם הג' הוא רמז לאותיות שבתוך המחשבה, כי גם במחשבה יש אותיות כמבואר לעיל, רק שיהיה המחשבה זכה בלי שמרים ותערובת מחשבה זרה, אז בוודאי יהיה להם כתית למאור העליון.

גם אמרו רז"ל מנצפך צופים אמרו, ופריך והא אין נביא רשאי לחדש דבר, ומשני שכחום וחזרום ויסדום. והנה אמרו רז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה, יתר עליהם משה רבינו ע"ה שנתנבא בזה הדבר. והטעם לזה, מפני שאמרו רז"ל לית מלתא בכתובים ובנביאים דלא רמזין באורייתא. אם כן כל דברי הנביאים והכתובים כבר נאמר זה מקודם ברמז בתורה, והנביא הוא אומר הרמז בהתגלות. אבל נבואת משה רבינו ע"ה היתה חדשה שלא נשמע מעולם. לכן נאמר זה הדבר, ר"ל ראה זה חדש. אם כן, לפי זה מוכח שבוודאי גם אותיות הכפולים שהם מנצפך ג"כ נאמרו למשה, אלא ששכחו, ולזה הרמז אמר ויקחו אליך שמן, שהוא התורה הנקרא שמ"ן, יתייחסו אליך כל הז"ך אותיות, ולא שהצופים חדשו הדבר. וזהו אליך שמן זית ז"ך.