לך לך
ככ
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וגו'. פי', כי יש י' בראש וי' בסוף, והוא חכמה עילאה וחכמה תתאה. והחילוק הוא בזה, כי חכמה עילאה היא באה [עתה] ממקור העליון. על דרך משל, כשהוא רוצה לעשות איזה כלי, הוא עושה רשימו תחילה איך לעשות כדי שלא ישכח מחשבתו, ואחר כך הוא עושה אותה, ומתחילה היה דבר זה בחכמתו, ואחר כך מצייר אותו בשכלו, ואחר כך הוציא אותו מכח אל הפועל. וחכמה תתאה היתה קודם בעולם, ואחר כך נסתלקה הימנו, וכשראה דבר זה לפניו אז נזכר אותה. וזהו ראה מעשה ונזכר הלכה. כי ה' בחכמה יסד ארץ, א"כ החכמה הוא בארץ, פירוש בדברים גשמיים, ומי שהוא חכם כשראה מעשה לפניו הוא בא אל החכמה שבה.
וזהו סוד היבום, כי מתחילה היה אחיו ועכשיו נעשה אביו. כי מחמת הדעת הוא בא למדריגת חכמה, וזה הוא אב, וכן בדבר זה מחמת הדעת שנותן בדבר זה הוא בא אל החכמה.
וזהו חכמת שלמה שאמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. כי הוא היה רוצה לבוא אל החכמה, כי אורייתא מחכמה נפקת, והוא היה חכם והיה רוצה לבוא אל הטעם מדבר זה כי פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמא טהורים. פי', כשראה דבר מגונה היה מעלה אותו אל שורשו. ויש עתים שהוא (נ"א שהיה) בא במדריגת תחתונים אף שהוא אינו רוצה, הוא כדי להוציא משם [ניצוצין] , על דרך דרכו של איש לחזור אחר אשה.
וזהו פי' הפסוק, כי אברהם היה עתה בנסיון, והוא [נ"א: והיה] במדריגת התחתונים אל ארץ [נ"א: בארץ] מצרים. ויאמר ה' אל אברם, א"ב הוא חכמה ר"ם הוא רוממות והוא י' בראש, לך לך מארצך, והוא מארץ עליון, וממולדתך ומבית אביך, ביתו זו אשתו, והיא בינה, אל הארץ אשר אראך, והוא חכמה תתאה, כדי שאעשך שם לגוי גדול. פי' אם הוא מעלה (מדריגה) [ממדריגות] התחתונים אז ניתוסף בו גרים.
כאכא
אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. אמרו רז"ל אברהם אבינו ע"ה קיים כל התורה כולה. ויש להבין, איך קיים כל התורה כולה. ונבאר זה הענין, כי ידוע כי כלל [גדול] הוא שכל תרי"ג מצות הם ענפי התורה, והתורה הוא כלל המצות, וכל חלק מהתורה היא מצוה. וקודם מתן תורה לא היה לאברהם אבינו ע"ה רק מצות מילה, והיה בזו המצוה החיות שכלול בכל התורה כולה [נ"א: החיות של כל המצות, שכלול כל התורה כולה בזו המצוה] דרך צמצום. ואחר כך, בנתינת התורה, היה התפשטות על כמה ענפים. וקודם לזה לא היה רק דרך צמצום כל החיות וכל החלקים בתוכה [נ"א: כל החיות מכל החלקים שבתורה] . ולפיכך כאשר קיים מצות מילה, הבין מזה כל הענפים השייכים להתורה, וכיון כוונת כולם, ולכן נקרא קיים כל התורה. וכן אנו רואים בתינוק שבילדותו הוא תמיד בכעס גדול על כל מה שעושים לו, הן דבר גדול או דבר קטן. כי יש שס"ה מצות לא תעשה, ובקטנותיהם כולם מצומצמים במצוה זו (נ"א במדה זו), כמו עבודה זרה ששקולה ככל העובר על התורה כולה, וע"כ כשנתגלה ניכר הענפים [נ"א: רק בקטנותו הם כולם מצומצמים בכעס ששקולה כעובר בכל התורה כולה. וכשנתגדל הוכרו הענפים] , איך הם מתחלקים בכל ל"ת ול"ת. לפיכך אמר אל שדי, שאמר לעולמו די, שהוא מדת הצמצום כנזכר, וזהו כי הכינוי מיסוד ברית קודש הוא שד"י.