סימן כח

אסימן כח

יהודי אחד פעל משר העיר כתב שפטרו מתשלומי אורענדא על כמה שנים. ר"ל שעבור ביתו לא יצטרך לשלם להשר אורענדא ממה שימכור שם:

הנה מה שי"ל שלא יהי' מהני הפטור ושיתחייב לשלם להקהל חלקו כמקודם הוא עפמ"ש בתשו' מיימו' לס' קנין סי' א' בענין השותפים שמחלו להם מוכסים. אמרו על רבינו קלונימוס כו' וכאשר הי' מוחל לו הי' חוזר וחולק עם הקהל וכסבור הייתי מתחלה שמדת חסידות הוא עכשיו אני רואה שמדת הדין הוא. ומהר"מ חילק אם כבר פשרו עם השר ושוב ביקש א' מהן לפוטרו מחלקו הציל לעצמו ופטור אבל אם קודם הפשרה בקש יהודי א' כו' חייב לתת המס כו' דמה שהשר פוחת לו הוא מכביד על אחרים ואזלינן בתר אומדנא דמוכח בזה כי כן דרך השרים (והרא"ש בב"ק פב"ת סי' כ"ה ג"כ הביא ב' סברות אלו ונוטה לדעת רבינו שמחה וכ"כ הטור סי' קע"ח וכ"כ רבינו ירוחם במישרים נכ"ז חלק א' וכ"מ בש"ע שם). והשתא בנ"ד הוי כמקודם הפשרה שהרי פטרו על כמה שנים ובכל שנה עושים עם השר פשרה ומקח חדש א"כ י"ל מה שפוחת לזה יכביד על אחרים. וזה אפי' לדעת מהר"מ וכ"ש לרבינו שמחה דס"ל שאפי' לאחר הפשרה כל שהמחילה נעשית ע"י בקשת מי שימחלו לו אזי מחלו לאמצע משום דאין שותף חולק שלא לדעת חבירו וע' בתה"ד רס"י שמ"א שפי' הטעם בענין אחר קצת משום דלכאו' בנד"ז הוה ליה כמקום פסידא דשותף חולק כו' וכמו שותפין שאין יכולין להציל ואמר אחד לעצמי אני מציל כו' אלא משום דלא שייך כאן לומר שותף חולק כו' שהרי עדיין השותפין קיימין בשאר עולין גם במס זה לא יכול לחלק ועוד טעם אחר כו' ע"ש וכ"ז שייך ג"כ בנד"ז שהן שותפין לענין שאר עולין כו'. אמנם אם יטעון היהודי שהשר פטרו מעצמו מחמת שאוהב אותו יש בזה שני פסקים ממהר"מ בתשו' מיי' הנ"ל מתחלה כ' דפטור וביאר הטעם בתה"ד שם מפני שכן דרך המלכים והשרים כו' הוי כמו דינא דמלכותא וכו' ע"ש ואחר כך כ' שם בתשו' מיי' בשם מהר"מ דחייב לפי מה שהוא מיקל לו הוא מכביד על אחרים ועוד דשותף אין חולק שלא לדעת חבירו וצ"ל דל"ד להא דקיי"ל שותף חולק במקום פסידא שלא לדעת חבירו דכאן אינו פסידא מכיסו רק מניעת הריוח ואחר הפשרה דפסק דחולק התם אין שום שייכות הפסד לחבירו מחלוקה זו דכבר נתפשרו כו' וה"ל כמ"ש בפרק איזהו נשך דס"ט ע"ב זוזי כמאן דפליגי דמי ושותף חולק בהן שלא לדעת חבירו וכמ"ש בש"ע סי' קע"ו סי"ח וממ"ש בתה"ד בהג"ה רס"י שמ"א בשם הגהות אשרי פ' חז"ה נראה דרבינו שמחה ס"ל בזה דפטור כפסק הראשון דמהר"מ וצ"ל דס"ל דבכה"ג אין שייך לומר שותף אין חולק שלא לדעת חבירו כיון דלאו איהו פעל החלוקה רק השר מחלקו מעצמו וכ"מ בתשו' מיי' הנ"ל בתחלתה דרק היכא שע"י בקשתו מחלו לו הוא דשייך לומר אין שותף חולק וכו' אמנם אח"כ בתה"ד שם משמע דרבינו שמחה ס"ל כפ' בתרא דמור"ם ע"ש במ"ש ונראה לומר שאפי' לדעת ר' שמחה כו' ולפ' בתרא דמור"ם כו'. לפ"ז לרבינו שמחה אינו פטור רק במחל השר מעצמו אחר הפשרה. אבל לפ"ד הג"א רבינו שמחה אינו מחלק בין קודם הפשרה ללאחר הפשרה רק מחלק בין מחל לו ע"י בקשתו אז אין שותף חולק ובין מחל לו השר מעצמו דאז לאו איהו חולק רק השר מחלקו. ורבינו מאיר לא ס"ל חילוק זה כלל לפי' ב' רק החילוק בין קודם הפשרה לאחר הפשרה. אך לפ' ראשון מחלק ג"כ בין מחל לו מעצמו או ע"י בקשתו לענין אם מחל לו קודם הפשרה במחל לו מעצמו מהני. והשתא בנד"ז אם יטעון שהשר מחל לו מעצמו הוי פלוגתא דרבוותא שלפ"ד הג"א ברבינו שמחה ולפי' הא' דמהר"מ מהני הפטור אבל למ"ש התה"ד בר' שמחה ולפי' הב' דמהר"מ לא מהני הפטור. והנה הט"ז סס"י קס"ג פסק כפ' הראשון דמהר"מ ושכ"פ רש"ל ביש"ש פ' הג"ב וכ"נ דעת הש"ך. ובענין פלוגתא דר"ש ומהר"מ במחל לו ע"י בקשתו אחר הפשרה ג"כ פסקו רש"ל וט"ז כמהר"מ והב"י סי' קע"ח פסק כר"ש דלא מהני ורמ"א סי' קס"ג ס"ו הביא הב' דיעות ע' סמ"ע שם והנה כבר נת' דנ"ד הוי כקודם הפשרה וא"כ אין לפוטרו אא"כ מחל לו מעצמו. ולדעת הרש"ל והט"ז וש"ך. אבל הסמ"ע הובא בנתי"מ הביא ג"כ פ' בתרא דמור"מ אבל אם ע"י בקשתו פטרו השר לכ"ע חייב לשלם להקהל. כך נראה לכאורה אם נדמה זה לדיני מסים:

באכן לענ"ד יש לומר דלא דמי ענין פטור מאורענד' לפטור ממס כי י"ל דהכא גבי אורענדא אפי' פטרו קודם הפשרה הוא שוה לענין דין כמו גבי מסים אחר הפשרה דכל עיקר החילוק בין קודם הפשרה לאחר הפשרה הוא משום דאומדנא דמוכח הוא דמה שהשר פוחת לו הוא מכביד על אחרים וזה אינו שייך כ"כ רק במסים דהתם בדידי' לחוד תליא מילתא כמה יהיה ההטלה עליהם ומי יאמר לו מה תעשה וכיון דהכי הוא בדידיה לחוד תליא מילתא הוי אומדנא דמוכח שלא ירצה לגרוע חלקו וערכו ומה שיפחות לזה יכביד על אחרים. כיון שהם אינן יכולים לסרב כלל ואין כאן דעת אחרת מה שא"כ בענין אורענדא שהענין הוא כמו מקח וממכר ויש כאן דעת אחרת שאם לא ירצו ליתן הרבה אין שום הכרח מהשר ע"ז וכמו בכל לוקח ומוכר א"כ אם פוטר לאחד אין כאן אומדנא כלל שרוצה להכביד זה על אחרים דאולי לא יתרצו ע"ז ליתן ממש מקח אחד כמו אילו לא פטרו כיון דלאו בדידיה לחוד תליא וכעין זה יש בתוס' דכתובות דמ"ז ע"ב ד"ה שלא כ' שחילקו בין היכא דתלוי בנותן לבדו שאז אין דעתו ליכנס לשום ספק משא"כ כשיש דעת אחרת כו'. ואע"פ שיש סברא ג"כ להיפך לומר דה"ל כאילו אין כאן דעת אחרת כיון שחכירות האורענדא נצרכת מאד לקהל וממש בלתי אפשר לדור תחתיהם בלעדי זה הן מצד פרנסת כלל העיר והן כמ"ש הרא"ש גבי מסים שזהו נטירותא כו' וכך ג"כ האורענדא אצל שר העיר וכו' וכיון שכן אם ישאל מהקהל איזה תוס' סך קטן אזי בהכרח שלא בטובתם מוכרחים להסכים וכמאן דנקיט בכובסיה דשבקיה לגלימא דמי. וא"כ הדר ה"ל כמסים שאין כאן דעת אחרת. וא"ת סוף סוף מדידי' מחל דאי משום שיטיל מה שמחל עליהם הרי גם בלא"ה היה יכול להוסיף ערך כזה עליהם ויוכרחו לקבל ז"א דא"כ גבי מסים נמי נימא הכי דמדידיה מחל דמה שיכביד עליהם היה יכול להכביד בלא"ה. אעכצ"ל דאף שיוכל מ"מ האמת הוא שאם לא היה פוחת מזה לא היה מכביד עליהם שאין זה כבודו לשנות שינויים אבל עכשיו מה שמחל לזה דרך הוא שיכביד שלא יחשוב זה להוספה ושינוי רק שלא יפחות ערכו הקודם. וא"כ באורענדא נמי יש לומר כן. מ"מ נראה שיש לחלק משום דבלא"ה אפילו במסים קשה לכאורה לומר שדין גמור הוא ממש שיחוייב זה שמחלו לו לשלם לקהל דאי משום הטעם שמכביד על אחרים והוי כמציל לעצמו ממון אחרים ע' תה"ד ב"ק דנראה לומר דאינו אלא גרמא בניזקין לפי מה שביאר בתשו' מ"ב סי' כ"ח ענין החילוק בין גרמא לגרמי כו' דלא עדיף משיסה בו את הכלב דלא חשיב ברי היזיקא. ועוד שאינו עושה ההיזק בעצמו ומשום שאין שותף חולק ג"כ צ"ע אי דומה ממש לדין הנ"ל עמש"ל אות א' בשם תה"ד בביאורו דעת רבינו שמחה משמע דלא שייך לומר ע"ז אין שותף חולק ולכך י"ל דדוקא גבי מסים החמירו עליו משום פסידא דרבים והיינו דוקא התם שמוכרחים ליתן גם נותנים מכיסם משא"כ גבי אורענדא דמ"מ נותנים רק מרצונם הטוב וגם אין זה הפסד מכיסם כלל רק מניעת ריוח י"ל שלא להחמיר כ"כ. לכן אפשר לומר דאפי' במחל לו ע"י בקשתו קודם הפשרה אין לחייבו מדינא ול"ד למסים. מיהו זהו רק לדעת רבינו מאיר אבל לדעת רבינו שמחה דס"ל כל שמחל לו ע"י בקשתו אפי' לאחר הפשרה הוי לאמצע כ"ש הכא בקודם הפשרה ואם כן י"ל דהוי פלוגתא דרבוותא. ומ"מ נראה לחייבו כיון דאפילו לרבינו מאיר לא ברירא מילתא כלל לפוטרו וי"ל דדמי למסים ולר' שמחה ודאי חייב ע"כ קשה לפוטרו. אכן אם מחל לו מעצמו אז נראה לפוטרו בפשיטות אע"פ דלפ' שני דמהר"מ כל שמחל לו קודם הפשרה לא מהני מ"מ כיון שרבו החולקים ע"ז וגם שי"ל דנ"ד דאורענדא אפילו קודם הפשרה הוי כמסים לאחר הפשר' כנ"ל ע"כ ודאי אין להחמיר עליו:

אות א' נת' כיון שבנ"ד מחל לו השר קודם שנתפשר השר עם הקהל אם כן אם מחל לו על ידי בקשתו אפי' למהר"מ חייב משום שיכביד על אחרים וכ"ש לר"ש גם משום אין שותף חולק. אמנם אם מחל לו מעצמו תלוי בשני פסקים דמהר"מ לפסק א' חייב משום שני הטעמים הנ"ל. ולפסק אחד פטור. וברבינו שמחה יש שני דעות כמאן מהנך שני פסקים והסמ"ע ס"ל כפסק דמהר"מ לחיוב ורש"ל וט"ז וש"ך ס"ל לפטור. אות ב' נת' שי"ל נ"ד ל"ד למסים דהתם תלי בדידי' לחוד משא"כ הכא ואע"פ שי"ל דה"נ כמאן דנקיט בכובסי' דשבקי' לגלימא דמי מ"מ יש לחלק כיון דגרמי הוא אפשר אין להחמיר רק במסים שההפסד מהכרח גמור ומ"מ י"ל ג"כ לחיוב כיון לרבינו שמחה בכל ענין יחוייב אפי' אחר הפשרה אבל במחל לו מעצמו יש לפוטרו בודאי והסמ"ע גם כן י"ל דיודה כאן:

גואין לומר דלא יהא מהני מחילת השר אפי' מעצמו ממ"ש בתשו' מהר"מ סי' קל"א הובא בד"מ סי' קס"ג סוף אות יו"ד ובהג"ה ש"ע סס"י הנ"ל בני המדינה שהיו שותפים כו' עד ואם המס בא עדיין למלך השותפות קיים דהתם נמי י"ל שאם המלך מפרידם מעצמו מהני לפ' קמא דמהר"מ וכ"כ בתה"ד סי' שמ"א דקי"א סע"ב וז"ל לפ' קמא דמהר"מ כו' ה"ה אם הוא מצרף א' או ב' מציבור זה לציבור זה שמועיל כו' ע"ש והא דבמרדכי פ' הג"ב סי' קפ"ג כ' ועוד שהמלך עצמו פוטרן כו' אמנם אם כו' ויש לו תפיסת יד בהם לא בטל שותפות משמע לכאורה דבכה"ג אין מה שהמלך פוטרן ומפרידן מהני עכצ"ל דהיינו כשמפרידן ע"י בקשתן:

ואין לומר עוד דהרי החזקה שהקהל מוחזקי' בשכירות הארענדא דין ממון יש לו כמ"ש בתשו' מוהרמ"ל סי' ס"ב וא"כ הרי כל הקהל שותפים יחד והרב"י סי' קע"ד ס"ג כ' בשם הרא"ש גבי שני שותפין שיש להם לחלק שני שדות שאין עיקר דין חלוקה לחלוק שדה כנגד שדה אלא לחלק לכל א' בכל שדה ושדה כו' ע"ש וא"כ ה"נ נימא דזכות חזקה יש להקהל בכל בית של כל או"א וא"כ הרי נותן לו השר ממון של כל הקהל. אך זה אינו דע"כ לא כ' הרא"ש שהן שותפין בכל שדה אלא התם שמעולם לא נתברר שדה זו לאיש זה יותר מלזה משא"כ הכא שכל בית מיוחד לבע"ב א' א"כ חזקה זו של בית זה שייך לו לבדו רק שמ"מ הן שותפין יחד שאין יכול לחלק ביתו לבדו לשוכרה מהשר כמ"ש בש"ע סס"י קס"ג ואין רשות לאיזה יחיד לגרום עם המלך לחברן כו' או להפרידן כו' משא"כ כשהמלך מפרידו בעצמו ונותן לו מתנה ודאי מהני לפ' קמא דמור"מ עכ"פ ועוד דמהריב"ל ח"ב סי' פ' כ' בענין החזקות ששום יהודי לא יוכל לשכור חצר או בית שמחזיק בו יהודי אחר כו' דאפשר מ"מ יוכל לקנות הבית כשקונהו לחלוטין וא"כ בנ"ד הרי ג"כ כשנותן לו השר מתנה חלוטה יכול לקבל כ"ש שא"צ לזה בנ"ד כנ"ל:

נת' דמ"ש בד"מ ס"ק יו"ד דלא יכולין להפרד היינו כשבאין להתפרד ע"י בקשתן אבל אם המלך מפרידן מעצמו מהני לפ' קמא דמור"מ. עוד נת' דבנ"ד אינן כשותפין בכל בית רק כמו שותפין שכל א' יש לו בית בפ"ע ונשתתפו לשוכרן יחד מהשר. לכן כשהשר מפר ידן מעצמו מהני סברת מהריב"ל: