סימן רפג

אסימן רפג

הגט יסדר תומ"י ויתנו לה כד"ת כי אם יהיה עיגון גמור ההכרח לסמוך על שליח הולכה. בצירוף הזכייה. ובעוד צירוף שני כמו שיתבאר לקמן. ע"כ יסדר לה הגט תומ"י. רק לא יקרענו כלל אחר הנתינה וישאר שלם לגמרי וכמו שיתבאר:

והנה בענין הזכייה שזיכה לה הגט תחלה. הגם שאשה זו אתרעי קצת עדיין יש לצדד סברא שמא עכ"ז נחשב זה זכייה כיון דרך כלל נחשב זה זכות גמור. א"כ מה שלפעמים אמרה כי טוב לה אז מעתה י"ל מרוב כעס אמרה כן ודרך גיזום. ועוד כדי שיתנו לה הוצאות וכל דבור שאנו רואים שיש בזה כוונה ותחבולה יש לומר אינו כלום כעין מ"ש פב"ת דיבמות (דף קכ"ב ע"א) ואמר של ערלה הן כו' לא אמר כלום. לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו וכן ענין נדרי זרוזין שהתירו חכמים בלא שום שאלה רפ"ג דנדרי' מפני דאמדינן דעתיה שלא היו פיו ולבו שוין. ונתכוין לזרז חבירו שיתן לו ג' דינרין. וכן השני שנדר שלא יתן לו רק שקל נתכוין עד"ז יעו"ש בפרש"י (דכ"א א'). ורוב הפוסקים והירושלמי ס"ל דכמ"כ שבועות זריזין מותרות כמ"ש בב"י בי"ד רס"י רל"ט. וא"כ ה"נ הרי נתכוונה רק לזרז שיתנו לה על הוצאות. והגם דהתם גבי נדרים ושבועות מבואר בטור וב"י רס"י רל"ב דבעינן שיאמרו אחר כך שלא נתכוונו רק לזרז מסתמא גם הכא תאמר כן שלא נתכוונה רק לזה. הן אמת אם גילתה דעתה בפירוש שאינו זכות לה ולא ע"ד תחבולה הנ"ל אף שבאמת זהו זכות גדול לה. עכ"ז לא היה מהני הזכייה כלל כמו האומר אי אפשי במתנה דלא קנה אף שזיכה לו פרק ח' דב"ב (דקל"ח רע"א) כאן בצווח. ומ"ש רשב"ם ד"ה כאן דצווח דחוב הוא לו. אין ר"ל חוב ממש דא"כ איך זכין לאדם מתנה שלא בפניו כמבואר בגמרא וטוש"ע ח"מ רס"י רמ"ג. אלא לפי שיש בזה צד חובה הגם שנחשב בכלל זכות וכמ"ש הטעם בחידושי הרשב"א פ"ק דקדושין (דכ"ג ע"א) וז"ל אלא מיהו מצד שנפשו של אדם מחמדתו קרי ליה זכות. ואע"פ שהוא מצד עצמו חובה זכין לו שלא בפניו עכ"ל. הרי מהסתם נחשב זכות אלא לפי שיש בזה צד חובה לכן אם מוחה בפי' מהני. וה"ט דרשב"ג פ"ק דב"ב (די"ג ע"ב) והת"ק דרשב"ג שם דס"ל דלא יכול למחות זהו כמ"ש הסמ"ע בסי' קע"א סעיף יו"ד ס"ק כ"ד מפני שנותן הנותן לטובת עצמו ע"ז לא קאי הקרא ושונא מתנות יחיה. ועיין בש"ע סי' קצ"ה ס"ג בהג"ה. ומ"ש הסמ"ע שם ס"ק י"א דאפי' במתנה כו' אין נכון כלל דזהו כשמוחה בפירוש. אבל מהסתם נחשב זכות. וכבר השיג עליו, הקצה"ח שם סי' קצ"ה ס"ב. וא"כ בנד"ז ג"כ אם היתה אומרת בפירוש שאין רצונה בהגט לא היה הזיכוי כלום. אף דכאן באמת הענין זכות גדול. וא"כ לכאורה י"ל כמ"ש הרשב"א בחידושיו פ"ק דקדושין (דכ"ג ע"א) שם בד"ה ולענין פסק היכא דזכות גמור הוא בלי שום חובה אע"ג דעומד וצווח בטלה דעתו אלא דגבי גט אשה משמע שם בפירוש דלא שייך זה כלל. מ"מ בגט זה י"ל כן דהא אפשר מדינא היו כופין אותה לקבל גט כו' שלא יוציאנה לתרבות וכו'. ומ"מ י"ל שאין לחלק דהרשב"א לא כתב כן רק בגט שחרור דעבד ולא בגט אשה כלל. כן מוכרח שם. ועוד דכאן לפ"ד כל הפוסקים חשוב יש צד חובה דניחא דגופא שהיתה נהנה ממנו חשוב זכות. ע"כ הגרושין חשוב חובה לגבי ניחא דגופא כמבואר בכל הפוסקים שלכן לא סמכינן על הזכייה מצד עצמה כלל ע"כ אם גילתה דעתה שאינה חפיצה בהגט פשיטא שאין הגט כלום:

בולא דמי למה שמצינו בכמה מקומות דגילוי דעת אינו חשוב כאמירה. וכמו גבי גט קיי"ל גילויא דעתא בגיטא לאו מילתא היא. גיטין (דל"ד). וגם לרבא דאמר ג"ד מילתא היא היינו גילוי דעת גמור יעו"ש. דבאמת לא דמי כלל דהתם הענין שאין כח בגילוי דעת לבטל המעשה שכבר נעשה אבל גילויא דעתא דמקמי מעשה י"ל דמהני כמ"ש במכמ"א ש"ז סי' ה'. ועיין בתשובת מהרמ"ל סי' קכ"ב ובמ"ש הרא"ש פ"ב דקדושין סי' ז' שאם גילה דעתו לשדכן. וממנו למד התה"ד סי' רל"ז שאם גילתה דעתה שחפצה לקבל גט מהמומר כו'. יעו"ש. וא"כ כמ"כ אם גילתה דעתה להפך אין הזכייה כלום. אבל מ"מ הכא שאני כיון שניכר שדבורה הוא רק לזרז שיתנו לה על הוצאות י"ל אין הדבור חשוב כלל גילוי דעת כו'. ועוד יש לצדד עפמ"ש בתשובת הרד"ך בית ט' חדר י"א בסוף התשו' שהרא"ם פי' דזכות הוא לה להצילה מאיסור ביאה וממכשול כמה איסורין כו' והוא חלק ע"ז דזכות דקאמרינן הכא לא בזכות וחובת הנפש אמרינן אלא בתר רצונו של אדם אזלינן בהא. וחכם א' כתב לי לעזר למהרא"ם ממ"ש הרמב"ם ס"פ שני מה' גרושין הלכה ך' מי שהדין נותן כו' מאחר שהוא רוצה להיות ישראל כו' וכיון שהוכה כו' ע"ש. וה"ה נמי אשת מומר עובד כוכבים כיון שהדין נותן לה שתפרוש הימנו כו' עד אע"פ שמתרצה בכך אנן סהדי דבתר הכא כשישקיט יצרה הקשה תהיה שמחה בהצלתה מתחת ידו והוא הרד"ך ז"ל חלק על סברא זו. דשאני התם בהרמב"ם שאמר רוצה אני. ואעפ"כ סיים וז"ל אבל בנ"ד ששנאוי הוא לה משני טעמים חדא שהוא משומד לעבודת כוכבים ומזה הטעם שנאוי לה ביותר ונוספה עליו רעת העיגון אם תפול לפניו לא יהיה לה ממנו אפילו צוותא בעלמא. ע"כ בכה"ג י"ל זכות הוא לה יעו"ש. וכמ"כ י"ל בנ"ד חדא דזכות הוא להצילה מאיסור ביאה כו' ואף שדברה איזו פעמים דרך כעס כי טוב לה אז כו' ודאי כשישקיט כעסה תהיה חפיצה להתגרש ממנו. כש"כ שהדבור היה רק מכעס ודרך זירוז שיתנו לה על הוצאות כנ"ל ונוסף ע"ז שעכ"פ תהיה מעוגנת מחמתו לגמרי כי אביה ואחיה ובני משפחתה לא יניחוה ליסע אליו. כיון שאביה נסע ולקחה משם. וגם הוא מרחק רב. וגם לא תדע מקומו כלל. א"כ ידעה שודאי תהיה מעוגנת לגמרי. לכן י"ל ודאי זכות הוא לה. דהא אין כאן לה שום ניחא דגופא לה גם כשלא תתגרש. ע"כ אפ"ל דשפיר דמי לסמוך ג"כ על הזכייה לצרף צד זה אל שליחות ההולכה שהוא עיקר הענין. ואעפ"כ קשה לסמוך על צירוף הזכייה משום דהכא איכא עוד ריעותא גדולה מזה שדרה אתו עמו אחר ההמרה משך איזו חדשים אח"כ עד שבא אביה ונטלה י"ל מעשה זו מצטרף למאמרה הגם שי"ל דהא עכשיו ודאי ידעה דאי אפשר לה כ"א להתגרש ממנו מ"מ אין לסמוך ע"ז כלל:

גאך בנד"ז יש עצה טובה אחרת והוא זה אשר אחר שיסדר רומע"ל את הגט לא יקרענו ח"ו כלל וכלל ויהיה שלם לגמרי וישלחו את הגט אח"כ ע"י שליח מיוחד לאלעקסאנדרייע שהמ"צ דשם יראה שיחזירנו שליח זה להשליח הראשון אשר מינה אותו המגרש לשליח. והוא השליח הראשון ימסרנו מידו ליד השליח הזה שיושלח ממחניכם והשליח של המגרש יעשה את שליח זה לשליח שני בפני ההמ"צ הנ"ל והב"ד שימסרנו ליד האשה. ואזי כשיגיע הגט לידה מהשליח השני תהיה מגורשת בלי שום גמגום כלל. דאין לומר שכבר עשה השליח הראשון שליחותו ע"י ששלח את הגט ע"י הפאצט ואינו יכול עוד למנות שליח שני. דזה אינו דמאחר שאנו חוששין לדעת הפוסקים המחמירים שא"א לשלוח גט ע"י הפאצט כלל כמ"ש הרמ"א סי' קמ"א סעיף ל"ה בהגה"ה וכמ"ש באריכות בספר מכתב מאליהו שער ו' סי' י"ג. א"כ לדבריהם הרי השליח הראשון עדיין לא עשה שליחותו כלל שהמגרש עשאו שליח שיתן הגט כד"ת ליד אשתו הוא או שלוחו. ולדבריהם שליחות זו ששלח ע"י הפאצט אין בה ממש. א"כ לא עשה שליחותו וע"כ יכול למוסרו לשליח שני. ועיין בב"ש רס"י קכ"ב דאף היכא שהגט כשר דאורייתא רק מדרבנן פסול נקרא לא עשה שליחותו ויכולים להכתיב גט אחר. כ"ש הכא שלדברי האוסרים פירשו דה"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע כמ"ש במכמ"א שם. וא"כ הוא דאורייתא. וא"כ יכול ודאי בלי שום ספק לעשות שליח מחדש. הן אמת אם המגרש היה אומר לו בפי' שישלחנו ע"י הפאצט י"ל לא היה יכול לעשות עוד באופן אחר. אבל המגרש ודאי נתן לו בתורת שליח הולכה כנהוג ואמר לו שיוכל לעשות שליח ושליח שליח אפילו עד מאה שלוחים כו' א"כ נתן לו רשות סתם לעשות שליח. וכיון שכן להאומרים דשליחות ע"י הפאצט לא מהני. הרי לא עשה עדיין שליחותו כלל. והגע עצמך אם שליח ראשון מסרו לשליח שני ואח"כ חזר בו השליח שני ולא רצה להיות ש"ה או שמת ודאי יכול השליח הראשון לחזור וליתן לשליח אחר. ועיין פ"ג דגיטין (דכ"ט ע"ב) דגם לרב אשי דוקא מת ראשון בטלו כולן. אבל אם מת שני לכ"ע שליח ראשון עושה שליח אחר. ואין לחוש ולומר שמא עי"ז ששלחו ע"י הפאצט חשוב שינה שליחותו ולא יוכל עוד לעשות שליח אחר. דזה אינו מתרי טעמי. האחד דאפילו היכא ששינה שליחותו ולכן בטל נתינת הגט אם הוא בענין שיכול לחזור ולקיים השליחות כפי שהיה רצון המגרש י"ל שהנתינה השני ה"ל נתינה לפמ"ש הרא"ש פ"ג דגיטין סי' ז' ויקחנו מידה ויחזור ויתננו לה אחר שהגיע החפץ ליד השליח הראשון עכ"ל. וכ"פ בש"ע סי' קמ"א ססע"י נ"א. ועיין בתשו' מהרי"ק שורש כ"ז. אך הטעם השני והוא העיקר דכאן לא נקרא שינה שליחותו כלל דהא לא אמר לו שלא ישלחנו ע"י הפאצט רק שהרשה לו לעשות עוד שליח וא"כ הוא קיים שליחותו לפ"ד הרבה פוסקים דס"ל דיכול לשלוח כה"ג אלא לפי שאנו חוששים לדעת החולקים ע"ז. מ"מ גם לדבריהם לא נקרא כלל שינה שליחותו ע"כ יכול ודאי למוסרו ליד שליח הכשר לכולי עלמא. ויש עוד עצה אחרת שלא יצטרכו לשלוח שליח מיוחד מסטארעדוב לאלעקסנדרייע. והוא שאחר שימסור לה השליח במחניכם את הגט כנ"ל אזי יושלח הגט ע"י פאצט סטראחאוואייע לאלעקסנדרייא ליד המ"ץ שימסרנו בחזרה ליד השליח הראשון שעשה אותו המגרש לשליח ותמנה האשה שליח קבלה איש א' מסויים באלעקסנדרייא כמו הסופר שכתב הגט או אחד מעדים החתומים על הגט אחד מהן או זה או זה יהיה שלוחה לקבלה שיקבל לה את הגט מיד השליח של הבעל דכיון שהיא ממנה אותו בפירוש לשליח קבלה י"ל דמהני. כמ"ש בתשובה אחרת דעדיף משליח הולכה שהבעל ממנה שלא בפניו. כי שליח קבלה יכולה למנות שלא בפניו אף לדעת האומרים שלא יוכל הבעל למנות שליח הולכה שלא בפניו. ועכ"פ הנך תרתי דשליח הולכה ושליחות הקבלה י"ל דמהני. והגם כי רב ור"ח פליגי בפ"ו דגיטין (דף ס"ג ב') אם יכולה האשה למנות ש"ק לקבל הגט מיד שליח בעלה. הלא הרי"ף והרמב"ם פ"ו מה"ג דין ט' פסקו דקיי"ל כר' חנינא נגד רב ובש"ע רס"י קמ"א ובב"ש שם סס"ק ד' בשם תשובת הריב"ש סי' נ"ה. וגם אפ"ל דבנ"ד גם לרב שפיר דמי דאיתא בהגמ"יי שם בשם הירושלמי היכא דלא קפיד בעל מודה רב. והכא לא שייך קפידא כיון שקבלה בעצמה תחלה מיד השליח הולכה. וגם משום חצירה הבאה לאחר מכאן י"ל דלא שייך מהך טעמא. ומ"מ זהו דוקא במקום עיגון גמור. אבל כל שאפשר לשלוח שליח ממש לאלעקסנדרייא יעשו כן דוקא ולא יחוסו על הוצאות השליח ואיני מסכים להקל בזה כ"א במקום עיגון ממש כשאי אפשר בענין אחר. אבל כל שאפשר לשלוח שליח מיוחד ממחניכם לאלעקסנדרייא יעשו כן דוקא:

הג"ה במש"ל סעיף א' ממ"ש פב"ת דיבמות (דקכ"ב ע"א). הנה הת"ש בי"ד סי' ט"ז ס"ק מ"ד הביא בזה פלוגתא ועיין בתשובת נכדו הגאון ר"ז ז"ל בספרו בית אפרים תשו' ל"ח נראה חולק עליו. ועיין בש"ך סס"י ט"ז ס"ק כ"ג. אך להת"ש ג"כ י"ל שאני התם משום דיש לו מיגו. ועוד כאן שאני דאומרת כן בפירוש מכעס שאין נותנין לה על הוצאות וא"כ יש לדמותו לנדרי זרוזין: