סימן רלג

אסימן רלג

בגט אשה שנשלח מקאוונא לאוקריינא לק' זלאטאפליא ושמה אידא וכן נקראת בעיר קאוונא ובמדינת ליטא שאין מרגישין יו"ד אחר הדל"ת וכן נכתב בגט. אך במ"נ בזלאטאפלי' מרגישין יו"ד אחר הדל"ת אידיא. והגאון בית אפרים בתשובה סי' צ"ד צ"ו ק"ג פוסל בחסרון היו"ד וס"ל דהוה שינוי השם. א"כ לפ"ז יש לחוש שלא נכתב שם מ"נ ולא וכל שום:

הנה לכאורה יש להחמיר בזה דבברייתא גיטין (ל"ד ב') אמרינן אינה מגורשת כו' ולכ"ע הדין כן בלא כ' שם דמ"נ ולא וכל שום. והנה הרמב"ם פ"י מהלכות גרושין כתב וז"ל כל מקום שאמרנו בחבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת ה"ז גט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש עכ"ל. ולדבריו כאן שאומר בברייתא אינה מגורשת הגט בטל לגמרי. אך כבר כ' המגיד שם וז"ל זה כתב לבאר לשונו אבל בגמרא אין שם כלל לפי שיש פסול בטל לגמרי ויש פסול דלכתחלה לא תנשא. ויש לכל אחד מהם הוכחה על כוונתו לפי ענינו עכ"ל. א"כ כמו"כ אינה מגורשת הנזכר בברייתא יש לפרש דאינה מגורשת גמורה. כיון שהענין רק מחמת תקנת ר"ג. ומדאורייתא מגורשת גמורה היא כדמוכח מהתוספתא שהביא בתוספות (דל"ד ע"ב) ולכאורה י"ל דתליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג לעיל (דף ל"ג ע"א) בתקנת ר"ג שהתקין שלא יבטל הגט שלא בפני השליח דרבי ס"ל דמ"מ אם בטלו מבוטל ורשב"ג ס"ל דא"כ מה כח ב"ד יפה. ולכן אם ביטלו אינו מבוטל יעו"ש. ואע"ג דהתם קיי"ל כרבי י"ל הכא יש לפסוק כרשב"ג לפ"ד רבי מאיר דאומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. וכדפרש"י פרק הזורק גט (דע"ט ע"ב) במשנה בד"ה תצא מזה ומזה שקדושי שני לא הוו קדושין. אלא שהתוספות שם ד"ה וצריכה גט כ' ואין נראה לה"ר יוסף כו' אך גבי שינה שמו ושמה דמודים חכמים לר"מ והם פירשו דמיירי בשינוי כנ"ל דרבנן ואעפ"כ תצא מזה ומזה וי"ג דרכים בה. וכמ"ש בטור סי' קכ"ט ובב"י שם בד"ה ואם לא כתב כן מיהו לדעת הרמב"ם שהביא התוי"ט פרק הזורק אמתניתין דשינה שמו כו' אין דין זה מוכרח ועיין מזה במכמ"א שער ד' רס"י ג' ועיין עוד בב"י סי' קכ"ח בד"ה שינה מקום עמידת העדים. ועיין ב"ש סי' קכ"ח סק"ג וסק"ו:

בומ"ש מעל' להקל ע"פ דעת הרא"ש כיון דלא אתחזק במ"כ שיש לה שם אחר במ"נ. ונזכר סברא זו בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב. אך רבים חולקים על סברת הרא"ש כי הנה בספר מכתב מאליהו שער ד' סי' ב' הוכיח דרש"י מפרש סוגיא דגיטין (דל"ד ב') דמיירי שהכתיבה והנתינה הכל במקום אחד ויש לו שם שני שמות וע"ז אמר ר"א והוא דאתחזק בתרי שמי כו' ע"ש. וא"כ לשטת רש"י יש להסתפק בדין זה דהרא"ש כי הנה לפי פרש"י לא נתבאר בגמרא כאן דין אם הכתיבה במדה"י והנתינה בא"י או להפך. ובגמרא מיירי שהכתיו"נ היא במקום אחד וא"כ ממה שהקילו בגמרא בלא אתחזק בתרי שמי זהו שבמקום כתיו"נ לא הוחזק בשם אחר כלל. אבל בנד"ז שבמקום נתינה יש לו שם אחר איכא לעז גדול במקום נתינה ומה יושיענו מה שבמ"כ לא ידעו מזה. ואיכא נמי למימר דהגט כשר דהא מדאוריי' הגט כשר שנכתב שמו שיש לו במקום כתיבת הגט ואין הפיסול רק משום לעז לחוד י"ל דלא החמיר ר"ג בכה"ג כיון שלא ידעו מזה במקום כתיבה מאי ה"ל למיעבד דמה"ט ביצא למקום אחר וגירש שם מגורשת אע"פ שיכול להיות לעז אח"כ. ואע"פ שהמגרש עצמו ודאי יודע כיון שהב"ד לא ידעו י"ל שלא החמירו. וע' מענין מאי ה"ל למיעבד ביבמות פרק האשה רבה (דצ"א סע"ב) גבי ת"ש שינה שמו ושמה כו' דבכה"ג לא שייך איבעיא לה לאקרויי לגיטא. אלא שלכאורה יש לדון בזה דשמא בכה"ג שבמ"נ אין ידוע כלל שמו זה הכתוב בגט אף דהוא שמו במ"כ אפשר מדאורייתא הגט פסול דהא בעינן ספירת דברים שפלוני מגרש אשתו ובכאן מבואר שאחר מגרש שהרי במ"נ נקרא יוסף לבד ובגט מבואר שיוחנן הוא המגרש. ועיין בב"י סי' קכ"ט בד"ה ואם לא כתב כן שכתב וז"ל ולפ"ז הא דתניא בהשולח היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל כו' אינה מגורשת היינו מדרבנן עכ"ל. מלשון ולפ"ז משמע דהוה ספוקי מספקא ליה רק שהוכיח כן מדברי התוספות וסה"ת. וא"כ י"ל דלשטת רש"י י"ל כדקס"ד דהב"י אך נראה שזה אינו דהא כותב אני פלוני מגרש. ומאחר שהודיעו למ"נ שכן נקרא שמו במ"כ אין זה ספירת דברים שאחר מגרש כ"א שבעלה של זו מגרשה. כיון דכתב אני וגם שם זה קבוע אצלו במ"כ וראיה ממה דאיתא בתוספתא הובא בתוספות (דל"ד ע"ב) רשב"ג אומר אפי' כתב שם דיהודה בגליל ושם דגליל ביהודה כשר. ואע"ג דחכמים פליגי עליה י"ל הפלוגתא רק דפסלו מדרבנן בזה. אבל דאורייתא כשר. ועוד דהתם משמע שמקום כתיו"נ ביהודה וכתב שם דגליל אבל הכא דכ' שם דמ"כ י"ל לכ"ע כשר מדאורייתא ולכן כיון שלא ידעו במ"כ כלל שיש לו שם אחר במ"נ היה אפ"ל דכשר. ומסתברא יותר כסברא הראשונה להחמיר בזה. ובתשו' הרשב"א במיוחסות סי' קמ"ח מבואר שהחמיר טובא בכה"ג ע"ש בענין אבל בכאן קורין אותה בשינוי כו'. ודומה למה ששנינו בראשונה היה משנה שמו ושמה כו' ע"ש. מזה מבואר דבנדון כזה דהרא"ש היה מחמיר ופוסל דהא נדון דהרא"ש שוה אצלו לנדון שלו כמ"ש דומה למה ששנינו כו' והיינו אף שלא ידעו במ"כ כו' כן מוכרח שם. והיינו משום דהרשב"א בחידושיו פרק השולח ס"ל פי' והוא דאתחזק כו' אבל לא אתחזק בתרי שמי לא כפי' הרא"ש דהיינו שא"י במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ אלא פי' לא אתחזק היינו שלא הוחזק במקום הכתיבה ובמקום הנתינה אלא בשם אחד אע"פ שהוחזק במקומות אחרים בשם אחר א"צ לכתוב אלא שם של מקום הכתיבה והנתינה דלעז שאר המקומות שאינם מ"כ ולא מ"נ אין חוששין לו עכ"ל. מבואר דס"ל דשם של מקום הנתינה חוששין לו אף שלא ידעו במ"כ שיש לו שם אחר במ"נ ולא עברו על תקנת ר"ג עכ"ז כיון שיהיה לעז במ"נ ה"ז מכלל תקנת ר"ג ודלא כהרא"ש. והר"ן ס"ל כהרא"ש והיינו משום דס"ל דרש"י ס"ל כן וכן משמע בב"י דרש"י והרא"ש קיימי בחדא שיטה ונמשכו אחר זה האחרונים. ובאמת זה אינו דרש"י מיירי כשהכתיבה ונתינה במקום אחד אז ודאי אי לא אתחזק בשם אחר מהני משא"כ בנדון דהרא"ש. ובג"פ סי' קכ"ה ס"ד ס"ק י"ז החמיר אפילו במקום עיגון לא לסמוך על שטת הרא"ש נגד סה"ת וסמ"ג והרשב"א כ"ש לפמ"ש דגם לפרש"י אין לדין זה שורש כלל. וכ"כ המכמ"א שע"ד סי' ג' דהסמ"ג וסה"ת וראבי"ה והמרדכי והרשב"א פליגי ולא ס"ל סברת הרא"ש ולא שנו להם אם במקום הכתיבה ידעי שיש לו שם אחר במקום הנתינה או לא ידעי כלל דבכל גווני כל שלא כתבו וכל שום אינה מגורשת. ועיין בכנה"ג סי' קכ"ט בהגהת הב"י אות יו"ד שנחלקו בזה שני גדולי אחרונים אם לסה"ת וסיעתו הדין כדברי רש"י והרא"ש. ובאמת מוכח מדברי תשו' הרשב"א הנ"ל דלא ס"ל כהרא"ש וכמ"ש בפשיטות הג"פ והמכמ"א וגם מדברי רש"י אין שום ראיה להקל כנ"ל. גם בב"ש סעיף ד' סס"ק ו' נראה דס"ל להחמיר:

גאך מה שיש להקל בזה הוא בצירוף תרי טעמי יחד. האחד דגוף השינוי מאידיא לאידא כיון שאין במדינתכם שם אחר אידא בלא יו"ד רק אידיא לבד. אפ"ל אף אם היה הכתיו"נ במחניכם וכ' אידא אין זה שינוי גמור כי הנה הן אמת דשינה שמו שבמשנה אינו דוקא לשם אחר שהרי נפאתה דכתוב תפאתה נקרא הגט חספא בגמרא פרק התקבל (ס"ג ב') ורבו האומרים דתפאתה אינו שם לאשה אחרת כמו שדקדק הרא"ם מדברי רש"י הביאו הג"פ סי' קכ"ח סק"ג בד"ה ובתשו' הרא"ם ז"ל. ולכאורה מלשון חספא משמע דהגט בטל מן התורה דוגמת מ"ש בגמרא פרק השולח (דל"ב ע"ב) הרי הוא כחרס דשם ר"ל שהגט אינו כלום. ועד"ז הוא ענין חספא דכאן. הן אמת בג"פ סי' קכ"ב סק"א פי' שי"ל דחספא דכאן אינו להיות בטל מן התורה אלא פסולא דרבנן גרידא. אך מדברי הלח"מ פ"ב מה"ג דין ח' מבואר דאינו כן דהא פירש דרבה דהוא סבר בגמרא דבנאבד הגט עשו עדים שליחותן משום דלא שייך טעמא דמי אמר כתובו חספא והבו לה כ"ש בגט פסול שהוא כשר מן התורה לא שייך לומר חספא עכ"ל והרי רבה מודה גבי תפאתה דלא עשו שליחותן משום דה"ל חספא א"כ ע"כ צ"ל שגבי תפאתה הגט בטל מן התורה וכ"מ ברבינו ירוחם נכ"ד ח"ב גבי מאחר שהיה כשר מן התורה. היוצא מזה דבשינוי אות אחד נקרא חספא. וכן משמע בתשו' להרמב"ן סי' קמ"ח ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' כ"ט. אך הנה הג"פ סי' קכ"ח סק"ג בד"ה איברא דאיכא למידק הקשה מזה על מה שדקדק מהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"ט הנ"ל מתוך פסקי מהרא"י סי' י"ד כי אילו לא נמצא כתוב בתורה רק שם גרשום והיה נכתב בגט גרשון היינו אומרים כי היה שם גרשון כנוי לגרשם. ואאזמו"ר הגאון ז"ל פי' דברי מהריב"ל בדקדוקו ממהרא"י שזה אינו להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' עכ"ל וכמ"ש מזה בתשו' דבילא בילייא ובשאר תשובות. וכן פירש בספר שמות בשם מתתיהו בדף נ"ג סע"א. והטעם דאינו בטל כ"א פסול וגם אין כל הדרכים בה פי' בג"פ סי' קכ"ח שם בשם מהר"א ששון סי' ל' משום בין שם גרשם לגרשון אינו נרגש כל כך ההפרש. ובספר מכמ"א שע"ד סי' כ"ה תירץ כיון השינוי בסוף התיבה אינו פוסל כ"כ כמו שהשינוי בתחלת התיבה או באמצעה. אך כעת ראיתי בספר גט מקושר בש"א בשם גרשון מקשה ע"ז דאטו אם על ראובן יכתבו ראובם יאמרו לצדד מהני טעמי זה ודאי לא אלא שם שאני דגרשון לגבי גרשום ה"ל כמו יצחק חקין לכן אם לא היה מפורש בתורה שהוא שם אחר היינו אומרים דהכל שם א' כמו יצחק חקין ע"ש. ור"ל דזה הכינוי גרשון הוחזק לעיצומו של שם גרשום כמו חקין ליצחק. וגם דבריו צ"ע דאם על יצחק כתבו חקין והוא אינו נקרא חקין כלל ודאי הגט פסול אף שהוחזק זה הכינוי לעיצומו של שם וכמ"ש מהרא"י אם על סערליין כ' שרה והיא לא נקראת מעולם שרה דה"ל כעין שינה שמה ממש כמ"ש בספר שמות בשם חנה ואע"פ שסערליין הוחזק לכינוי לשם שרה וע"כ צ"ל לדבריו משום גרשון קרוב ליותר לגרשום מסערליין לשרה אלא כמו שרה שארקע. ע' ב"ש בש"נ אות בית ולכן לולי שגרשון וגרשום הם ב' שמות היה כשר. והנה בנד"ז השינוי מן אידיא לאידא אף במקום שיש הרגש יו"ד כיון שאין במדינתם ג"כ שם אידא בלא יו"ד רק כל אידיא מרגישים שם יוד אחר הדלת. לכן אם כ' אידא י"ל דה"ל כמו השינוי מגרשום לגרשון כאשר לא היה שם גרשון שם אחר בתורה דהיינו אומרים דהכל שם אחד. וה"נ נאמר דזהו אידיא אף דכאן אידא לא הוחזק לכינוי לאידיא במדינתכם מ"מ כיון במדינות אחרות כמו ליטא ורייסין קורים לשם זה אידא בלי יו"ד אפ"ל דאין זה שינוי גמור רק דוגמת גרשון לגרשום כנ"ל. ואדרבה כאן י"ל שכתב לישנא קלילא כמו יהונתן שכותבים יונתן. הגם דשם נקרא כן וכן. אבל הכא במדינתכם נקראת רק אידיא. מ"מ י"ל בכתב דילג היוד כמו ירושלים נכתב בפסוק ירושלם. והקריאה ירושלים. וכן הנוסח בסדר הגט בירושלם מתא כמ"ש בג"פ סי' קכ"ו סס"ק ל"ה. אלמא דרך לקצר כן. ואף שאין ללמוד מהכתוב ומלה"ק ללשון אשכנז כמ"ש בג"פ סי' קכ"ח סק"ג בד"ה כתב מהר"ר אהרן בן חיים מ"מ גם בירושלמי רגיל בלישנא קלילא אליעזר ליעזר. יהודא יודא. גם כמ"ש במשנה תחלת מסכת ב"ק חב המזיק ובגמרא שם (ד"ו ע"ב) חב המזיק חייב מיבעי לי' אמר רב יהודה האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא אלמא דרך לישנא קלילא לדלג היודין דחייב אף שנרגשין טובא במבטא. כמ"כ י"ל אין שינוי אם דילג יו"ד דאידיא שאינו נרגש כי אם מעט. הגם שבתשו' הובאו בג"פ סי' קכ"ח סק"ג מבואר לפסול בכה"ג מ"מ עכ"פ בדילוג יו"ד זה אין לומר בו רק פסולא דרבנן. גם בתשו' בית אפרים הנ"ל שממנו מקור דין זה ביודין אלו דגנעסיא פעסיא משמע גם כן דאין כאן פיסולא דאורייתא. מאחר דניכר לכל שהוא שם זה רק שחסר היו"ד ואינו כלל מערך השינוי דנפאתה תפאתה. וגם שכותבין ממש כעין זה בשאר מדינות. ועיין ב"ש בש"א אות ו' גבי ואלק וכתב מהרש"ל לולי דמסתפינא כו' ובט"ג כ' סק"ג דעכצ"ל הא דכתב ואלק כשר דיעבד אף שאצלינו נקרא פאלק בפ"א זהו משום שבמדינת אשכנז נקרא ואלק בוא"ו. והשינוי מועט מאד ע"כ מכשירין מהני תרי טעמי יחד. אך שם י"ל עוד משום שם העצם נכתב בטוב היינו יהושע לכן מכשירים לגמרי. וכ"ז אף אם היה כתיבת הגט במקומכם שכותבים אידיא אעפ"כ אם כתבו אידא נ' דה"ל רק פסולא דרבנן משום שהשינוי מועט מאד. וגם אין שם אחר כן כלל לאשה אחרת וגם כותבין כן בשאר מדינות לכן גם במדינתכם מובן מאד שזהו שם אידיא. ועיין בתשובת מהרמ"פ סי' י"א. ונוסף ע"ז שנכתב שם אביה אידא בת פלוני מובן ודאי שזוהי האשה המתגרשת כמ"ש בכה"ג בג"פ רס"י קכ"ט סס"ק א' בשם תשובת מהרמ"פ סי' ל"ה. א"כ אין לומר ע"ז רק פסולא דרבנן:

ד וכיון שנוסף ע"ז שהגט נכתב בקאוונא ששם המנהג לכתוב על שם זה רק אידא בלא יו"ד. א"כ הרי במ"כ נכתב השם בטוב ולכן אף בפסולא דאורייתא כמו יוסף יוחנן י"ל שאין כאן פסולא דאורייתא כנ"ל כ"א מדרבנן מתקנת ר"ג אף שהחמירו לכמה פוסקים בזה דתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. דמפרשים שינה שמו ושמה שבמשנה וגמרא פרק הזורק דבפסולא דרבנן איירי כמ"ש התוספות (ד"פ ע"א) והרשב"א שם וסה"ת סס"י קכ"ו והסמ"ג רק הרמב"ם לא ס"ל כן כמש"ל בשם תוי"ט פרק הזורק שם וכ"ד הריטב"א בחידושיו שם. אך גם להתוספות וסיעתם מ"מ בנדון זה ה"ל עכ"פ תרי דרבנן. ובתרי דרבנן י"ל שאף לשטתם אין להחמיר כ"כ כלל כ"א שלכתחלה לא תנשא. וע"כ בכה"ג ודאי יש לסמוך ע"ד הרבה גדולי אחרונים שמדמים ענין זה למ"ש המרדכי פרק המגרש סי' תמ"ו בשם הריצב"א על הגט שבא מארץ הגר. כיון שמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבת הגט מוכיח שמארץ הגר בא והוא לשונם לדבר לשון קלילא כו'. והביאו בתה"ד סי' רל"א וכתב משמע שם בהדיא כו' וע"ז סמך הראנ"ח ח"א סי' ל"ו בגט שכתוב בו איריניי בשני יודי"ן אחר הנו"ן משום דהדבר מוכח מעצמו דבמקום הכתיבה רגילין לכתוב כן. הביאו הג"פ סי' קכ"ה סי"ח ס"ק פ"ב בד"ה ונחזור לדברי הראנ"ח. והמכתב מאליהו שע"ד סס"י ד'. ודחו דברי מהרי"ט שהשיג עליו יעו"ש. וכ"ד הכנה"ג סס"י קכ"ח בהגהת הב"י אות קי"ג קי"ד ושכ"כ בתשובתו סי' ס"ד. והנה הם הקשו ע"ד הראנ"ח מתשובת מהריב"ל ח"א סי' כ"ט בההיא דשם גוייא שנכתב גיוייא כפי מקום הכתיבה שפסל ותירצו דבדבר שמפורסם ביותר שכותבין כן במקום הכתיבה כנדון דהריצב"א יש להקל וכו' כמבואר בג"פ שם. ובכנה"ג סס"י קכ"ח בהגהת הב"י אות קי"ג דבמקום שנוהגין לכתוב גוק דירי וכתב גיוק דירי הגט פסול אבל אם נכתב במקום שכותבין גיוק דירי אע"פ שניתן במקום שכותבין גוק דירי הגט כשר עכ"ל ובסי' קכ"ה בהגהת הטור אות כ"א העתיק ד' מהריב"ל דפסל גבי גוייא גיוייא. והם זה לעומת זה. ואפ"ל ההיא דסס"י קכ"ח מיירי בשם העיר דבזה יש להקל טפי מבשם האשה. וכמ"ש בג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב וסס"י קכ"ט ס"ק קמ"ב בשם מהרי"ט כה"ג יעו"ש. ועכ"פ נדון הלז דומה ממש לנדון דהריצב"א דודאי מפורסם שיש הפרש בין מדינות ליטא למדינות וואלין ואוקריינא באיזו הברות בלשון. ועוד שנדון הלז החסרון היו"ד אינו דומה לתוספת היו"ד שבנדון דמהריב"ל ונדון דהראנ"ח. דהתם ע"י תוספת היו"ד מה שאינו צריך יו"ד יש שינוי גדול במבטא. אבל חסרון היו"ד בשם אידיא י"ל אינו שינוי כ"כ שהרי גבי גוייא גיוייא שבתשובת מהריב"ל הנ"ל מבואר שם במהריב"ל דהיו"ד שאחר הגימ"ל הוא לבני רומה במקום רפ"א שבמקום שאנו נוהגין לשום רפא על הגימ"ל נוהגים שם לשום יו"ד סמוך לגימל בינה לוא"ו עכ"ד ועד"ז ראיתי בתשובת אאזמו"ר הגאון ז"ל שנדפסו בזיטאמיר סי' ל"ט וז"ל ומה שקורין בשיא הוא לרפיון לשון המדינה כמו ביליא געליא ודומיהן במדינתינו כו' עכ"ל אלא שלא ידעתי ברור אם זהו לשונו הק' ממש כי נכתב בין שני חצאי עגולים. עכ"פ נראה מזה דהיו"ד בשמות כאלו הוא לרפיון ל' המדינה. א"כ חסרון היו"ד אינו שינוי גמור בתוספת היו"ד דגיוייא. ועיין בשמות גיטין שבסוף ספר מכתב מאליהו סעיף נ"ב שהיו נוהגין לכתוב שני גיטין גבי גוייא א' ברפא על הגימ"ל ואחד בלא רפא. הרי אף שיש שם כעין הרגשת היו"ד או רפא. אעפ"כ היו כותבין אחד מהגיטין בלא רפא שבמקום היו"ד. א"כ מוכרח דחסרון היו"ד שבמקום הרפא אינו שינוי וכיוצא בזה יש שם הרבה שמות בא' נכתב רפא על הגימ"ל ובאחד לא וכ"ה בהגיטין שבסוף ספר גט פשוט ולכן י"ל דחסרון היו"ד דאידיא שינוי קל הוא ומה גם כמש"ל דה"ל תרי דרבנן. ע"כ בכה"ג יש לסמוך דיבינו שכיון שבא ממדינת ליטא לכך לא נכתב היו"ד אחר הדל"ת וכמ"ש הריצב"א. וכן הכשיר בהדיא בג"פ סי' קכ"ט סס"ק כ"א בשם פאלומבה שנקרא כן במקום הכתיבה. וכן נכתב בגט ובמקום הנתינה קורין פאלונבה והכשיר ע"פ תשובת הריצב"א הנ"ל. ונדון הלז דאידא ואידיא לא חמיר ודאי מפאלומבה פאלונבה אלא דאעפ"כ אין ראיה גמורה מדבריו משום שי"ל דשם הי' כתוב ג"כ וכל שום כמנהגם. א"כ כתב מקום כתיבה עם וכל שום. משא"כ במדינות אלו אין כותבין וכל שום אעפ"כ יש להקל בדיעבד מכמה טעמים המבוארים לעיל. ועיין במכמ"א שע"ד סי' ד' שהקשה קושיא עצומה על מהריב"ל גבי גיוייא דהא כ' עכ"פ שם מ"כ עם וכל שום וא"כ מהו הרעש ותירץ דזה אינו חשוב מ"כ כיון האשה לא היתה דרה שם מעולם במ"כ רק שזה השם דשאר נשים ששמם כן נכתב שם כן גיוייא. ואין תירוץ זה מספיק. ולכן בנד"ז אף אם האשה לא דרה בקאוונא כ"א במחניכם אין להחמיר כי בלא"ה בנד"ז יש טעמים טובא דאינו שינוי כ"כ ולא דמי כלל לגוייא גבי גיוייא כנ"ל:

עוי"ל כי במדינתינו בילא נקרא בהרגש יו"ד אחר הלמ"ד או כמו רפא כנ"ל בשם תשובת אאזמו"ר הגאון ז"ל ואעפ"כ באגרות ושטרות כמדומה כותבין רק בילא בלתי יו"ד אחר הלמ"ד. וכיוצא יש כמו ידל ואנו קוראים אידל ואעפ"כ חותם א"ע ידל. לכן ודאי אם נכתב בגט בילא הגט כשר וכמדומה שכן כותבים אף לכתחלה במדינתינו וכן עירנו לובאוויץ נכתב בלשון רוסיא אחר הלמ"ד כמו יו"ד היינו ליובאוויץ שאחר הלמד משימים אות הנקרא אצלם יוא. וכן נרגש באמת כמו יו"ד אחר הלמ"ד או רפא. וזהו ממש דוגמת שם גיוייא שבמהריב"ל. ולכן גם המדקדקים מעב"י כותבים ליובאוויץ. או ליובאוויטש. ואעפ"כ רוב העולם שאין מדקדקים כותבים רק לובאוויץ. וכיון שנהגו לכתוב כן רוב ההמון יש לומר ודאי אין זה שינוי שם העיר אם היו כותבין לובאוויץ: