סימן ר

אסימן ר

איש א' מתושבי פה ק' ראמאנאווקא נשא גרושה מק' הר שפר ולערך שני חדשים אחר החופה ע"י איזה סיבה בא לידי המעב"ד שלה שהיו בהר שפר. ומצאתי בו שני דברים שאין בידי להכשיר אפי' בדיעבד שאביו דר פה ק' ראמאנאווקא שמונה שנים מאז הוסדה ונק' בפ"כ בפניו בשם בערא או בערל. רק מי שמכנהו בפניו בשם ר' קורא אותו ר' בער. ועולה לתורה בשם דוב לבד. גם השיא פה בניו ובנותיו. גם נכתב בכמה חבורות ובהכתובות ובהפנקסים לא נז' רק שם דוב. ואפילו אנשי גילו דמקום תחנותו וילדותו דמקודם במחוז ווילנא שנתגדלו אתו עמו לא יודעים לו שם זאב זולת דוב. ובהגט נכתב בת בער דמתקרי דוב זאב. ושאלתי את אביו בלא הודע לו את הענין רק במסל"ת אם לא הי' לו עוד איזה שם ואמר לי שמעריסה קראו אותו וואלף בער וכן היו קוראים אותו לפעמים בעודו דר במחוז ווילנא שכניו וב"ב היודעים מזה השם רק עיקר שמו מעולם שם דוב לבד. והנה יש בהגט בשם אביו נשתקע והיפך בשם הקדש. ועוד בה שלישיה והיתה לבאר או בערא או בערל. יש מקום עיון קצת. והנה בשנה העברה בירח מנחם אב תיכף כשנתוודע לי הענין כתבתי באריכות שאלה ואתם הסליחה שהארכתי בשם ללא צורך. יען שנתבהלתי מחומר א"א והפרשתי את הזוג. וצעיר אנכי לימים ודעת חלושה ודבר חדש הוא אצלי אך מאז עד עתה לא זכיתי לתשובה והנה בחורף הלז דברתי עם המסדר ואמר שמסתמא אמרה לו האשה כן קודם כתיבת הגט. והאשה אומרת שאמרה לו קודם כתיבת הגט ששמעה מאביו כמה פעמים שיש לו עוד שם וואלף. ואי אפשר לברר הענין על בוריו עכ"ל רו"מ:

מתחלה יש לחקור ג' דברים הא' אם שם בער חשוב עיקר כיון שאין נקרא בפי כל רק בו לבד או שם דוב הוא עיקר כיון שהוא שם הקדש וגם נקרא בו לתורה וגם בער הוא רק פירוש של דוב. הב' שינוי זה שהפך הסדר וכ' דמתקרי דוב זאב והוא הנקרא זאב דוב במילתו אם זה חשוב שינוי גמור אילו היה בהמגרש עצמו או רק דרבנן. הג' אף אם נאמר שהוא שינוי גמור שמא היינו כשלא כתב רק שני שמות אלו וכיון שהפך בהן י"ל הוה שינוי גמור אבל כשכתב תחלה שם בער שנקרא בו לבד בפי כל ואח"כ כתב דמתקרי דוב זאב י"ל מה שהפך בהן הסדר אין זה שינוי גמור דהא די בכינוי בער שהוא חניכא שהכל קורין אותו בו לבד:

נידון חקירה הא' אם די בשם בער לבד. שנינו פב"ת דגיטין (דפ"ז סע"ב) כתב חניכתו וחניכתה כשר. ופרש"י שם לווי של משפחה. ור"ח ור"ת גרסי וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין ומיירי בחניכת האיש וכמ"ש התוספות שם (דפ"ח סע"א). וכן פי' הרמב"ם שם בפי' המשנה. והרא"ש שם סי' ט' הביא שני הפירושים וכן הרשב"א. ומדבריו פ' השולח נ' שתופס גירסת ר"ח ור"ת. והנה התוס' פרק השולח (דף ל"ד ע"ב) סד"ה והוא. כתבו והא דאמר כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת כו'. משמע אפילו לכתחלה א"צ לכתוב שניהם. ויש להקשות על קושייתם תרתי חדא דהא לפרש"י שם לק"מ. הב' כי י"ל שם מיירי דכתב חניכתו עם וכל שום. דשם רק קמ"ל דחניכתו הוה כשמו. וצ"ל דתופסים גירסתם עיקר. וגם אזלי לשטת ר"ת בתוספות ד"ה וכל שום דהיינו שיפרש השם בפירוש. וא"כ לפ"ז בהא דכתב חניכתו א"א לומר דכתב וכל שום דא"כ כ' ג"כ השם העיקרי בפירוש ומאי קמ"ל אבל לפי' ה"ג בענין וכל שום לק"מ משם. ומה שנסתייעו התוס' והרא"ש בקושייתם ממ"ש בערוך ערך חנך. כתב חניכתו וחניכתה כשר פי' שם לווי ולא הזכיר שמו עכ"ל. אינה ראיה דודאי מיירי שלא הזכיר שמו בפירוש רק החניכא לבד. אבל אין זה נוגע לתקנת ר"ג דודאי כ' ג"כ וכל שום כמו שאם כ' עיקר שמו המובהק צריך לכתוב ג"כ וכל שום. והנה התוספות תירצו וי"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועים וליכא לעז. א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכנוי דומה לשם. והרא"ש ביאר הדברים דמיירי התם בחניכא שמכירין אותה בכל מקום אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכא לחוד עכ"ל. ור"ל דא"צ כלל וכל שום וכ"פ בטור רס"י קכ"ט ובב"ש שם סק"א. ולפמ"ש דין זה אינו מוכרח רק לפר"ת דפליג על בה"ג בענין וכל שום ולגירסת ר"ח ור"ת פ' המגרש. אבל לדעת בה"ג אין לדין זה הכרח כלל. וכן לגירסת רש"י שם דגורס וכן נקיי הדעת קודם כ' חניכתו ג"כ אין לדין זה הכרח כלל מתוך המשנה והלכה. כ"א מסברא כמ"ש הב"ש להרמב"ם. ועיין במכמ"א שע"ד סי' יו"ד שהאריך בדין כתב חניכתו ועכ"ז לא נתעורר במ"ש. וע' בג"פ סי' קכ"ט סק"ז שהביא דיעות דגם בחניכא שהכל קורין אותו בה צריך לכתוב וכל שום ולפמ"ש נ' כן עיקר. דהא הש"ע פוסק בפי' וכל שום כפי' בה"ג ולא כפי' ר"ת. ולפ"ז גם בשם בער אע"פ שהכל קורין אותו שם זה לבד אלא כשעולה לתורה וחותם נקרא דוב מ"מ לא סגי לכתחלה בשם בער לבד. והוה צריך לכתוב וכל שום ולדידן דאין כותבין וכל שום צריך לכתוב דוב המכונה בער. מיהו י"ל דשם בער עדיף כיון דהוא הפירוש של דוב ועכ"ז אינו מוכרח דהא יש ג"כ בער שעיקר שמו ישכר ולא דוב. ומ"מ זה רק לפלפולא אבל למעשה אין לזוז ממ"ש הטור והב"ש:

קיצור בענין חניכה שהכל קוראין אותו בה שהכריחו התוס' והרא"ש פ' השולח דדי בה לבד אין לזה הכרח לפי' ה"ג בענין וכל שום. וגם לגירסת רש"י פ' המגרש (דפ"ז סע"ב) והאחרונים לא העירו מזה:

בוכל זה בשם המגרש עצמו אבל לענין שם אביו לכ"ע נראה די בשם בער דהוה חניכא שהכל קורין לו בה דהא גם לפרש"י פ' המגרש כ' חניכתו היינו חניכת אבות ועי' במכמ"א שע"ד סי' יו"ד שתמה בזה איך חניכת אבות כשר בלי הזכרת שם המגרש עצמו. וסבור אני לומר דהא דחניכת אבות בגיטין הוי שכותב החניכא במקום שם אביו ולעולם שמזכיר שמו ושכ"כ ריא"ז בש"ג פ' השולח וז"ל כתב חניכת אבותיהם כו' ע"ש. וצ"ע דהא נחלקו הפוסקים אם די בכתיבת שם האב או צריך לכתוב גם הכינוי. והמכמ"א שע"ד סס"י כ"ט כ' דלדעת הרמב"ם והרא"ש והטור והרי"ו צריך לכתוב השמות והכינויין בשמא דאבוה כמו שצריך לכתוב בשמו ולדעת הסמ"ק ור' יחיאל והרי"ף לפי עדות הרמב"ן א"צ בשמא דאבוה לכתוב הכינויין כמו שצריך לשמו. וכ"ד מהרי"ק שרש ק"ו ושה"ג אשר סביב המרדכי פרק השולח בשם ספר הנייר. וכ"ד מהרח"ש סי' ג'. ורמ"א סעיף ט' פסק דצריך לכתוב כינוי האבות. והג"פ שם ס"ק מ"ד האריך בזה. וקשה לי דהא יקשה ע"ז מהא דכתב חניכתו וחניכתה כשר דלכל הפירושי' כשר בחניכת אבות דעולה עכ"פ במקום שם האב. וא"צ וכל שום. וא"כ איך יגרע עיקר שם האב מכינויו. וצריך לומר דהמחמירים יפרשו דשם מיירי ג"כ שכ' וכל שום דאית לי ולאבהתי. כמו שכתב בנוסח הגט שבהרמב"ם. ולכן די בחניכת אבות לבד. אבל כשאינו כותב וכל שום ס"ל דצריך לפרש שם האב וכינויו ג"כ. ומ"מ בחניכא שהכל קורין להאב בה אלא כשעולה לתורה כו' נראה שבזה סגי לכ"ע בה לבד במקום שם אביו. דהא בלא"ה רוב הפוסקים ס"ל דבשם האב א"צ לכתוב הכינויין. ואפילו להמחמירים וכן נהגו מ"מ הרי התוס' והרא"ש והטוש"ע והב"ש ס"ל דחניכא שהכל קורין לו בה עדיף משמו ודי בה לבד אף בשם המגרש. א"כ עכ"פ בשם האב ודאי די בה לבד אף לכתחלה מדינא. אלא שנהגו לכתוב עיקר השם אף עם חניכא שהכל קורין לו בה:

קיצור דבשם האב י"ל לכ"ע סגי בחניכא שהכל קורין לו בה מדינא עכ"פ:

גוהעולה מזה לנדון שאילתינו דכאן כשכתב פלונית בת בער דהיינו שמה וחניכא של אביה שהכל קורין לו בה. היה די מדינא לכ"ע ולא היה צריך לכתוב מדינא דמתקרי דוב רק ממנהגא. ועפ"ז ימצא הרבה דיעות דאף אם יש איזה שינוי בשמות דוב זאב אין השינוי פוסל כיון שהוא דבר שלא היה צריך לכותבו כלל מדינא אף לכתחלה. וכמו בשם הלידה. וגם לעז ליכא בנד"ז דהא ידוע רק בחניכא בער לבד. ומ"מ אין זה מוסכם מטעם שיש לחלק בין זה לשם עיר הלידה כמשי"ת אי"ה. אך מ"מ כשהשינוי קל ומעט מזעיר ובענין שי"ל שאינו שינוי וי"ל שהוא שינוי מועט אז אפשר לסמוך על דיעות הנ"ל:

ולכן מתחלה צריך לבאר החקירה הב'. הנה זה שנקרא לדבריו במילתו זאב דוב ועכשיו נשתקע שם זאב וקורין אותו לתורה רק דוב ובפי כל בער. וכתבו בגט בער דמתקרי דוב זאב. נמצא הפך סדר השמות בענין דוב זאב דהיה לו לכתוב זאב דוב. ובודאי מי שנקרא ראובן שמעון. והפך וכתב שמעון ראובן הוא פסול. וכמ"ש בג"פ סעי' י"ד סס"ק ס"ג. אך משמע מדבריו דהוא פסול מדרבנן ובסעיף י"ח ס"ק צ"ט גבי מי ששמו שם טוב וכתב טוב שם כתב דהגט פסול או בטל. משמע דמספקא ליה אם פסול מדרבנן או בטל מדאורייתא והא דבס"ק ס"ג כתב פסול י"ל דראובן שמעון קיל מטוב שם כיון דכל אחד שם מובהק בפני עצמו ע"כ אף אם הפך סדרן נוטה יותר דה"ל רק פסולא דרבנן. וכמ"ש לקמן בשם שו"ת בית אפרים סי' פ"ה בתשובה דשאסי' טובא ובתשובתו סי' צ"ג בענין מיכל פנחס שקצתן קורין אותו פנחס מיכל משמע דס"ל שהפוך סדר השמות חשוב שינוי גמור. וכן י"ל בדברי הג"פ שבס"ק צ"ט מספקא ליה אף בראובן שמעון אם הפך וכתב שמעון ראובן שמא הגט בטל. אך נ"ד שאני כיון דנשתקע שם זאב א"כ בכה"ג י"ל דקיל יותר דהא צריך להקדים שם דוב לפי שבו נקרא לתורה משא"כ שם זאב הרי נשתקע ואיך יקדימו. ואף שרצה לכותבו כיון שנקרא בו בשכבר מ"מ אין נפסל כשכתבו אחר דוב ואף שמעולם לא נקרא דוב זאב כ"א זאב דוב אין זה שינוי שמו דהא עכשיו אין נקרא כלל זאב רק דוב כ"א כתב גם זאב לפי שנקרא בו במילתו. ע"כ הוא טפל ובטל עכשיו לשם דוב. וראוי להקדים שם דוב ולכן אין זה שינוי כשכתב דוב זאב. דהפירוש דמתקרי לתורה דוב וגם יש לו שם זאב והוא טפל לדוב. וראיה לזה מהד"מ וס"ש כמו שאגיד. הנה בד"מ סי' קכ"ט ס"ק י"ט כתב ומצאתי עוד שם דאם נתנו לו במילתו שם אחד וע"י חולי נשתנה שמו יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא דמתקרי ויש לכתוב אותו שם שקורין אותו בו תחלה עכ"ל והפי' ששם שקורין אותו בו יקדימוהו לכותבו תחלה כמו אם נקרא במילתו יעקב מאיר ומ"מ קורין אותו יעקב לבד אזי יכתוב יעקב מאיר. וממילא מובן דאם קורין אותו בפי כל מאיר לבד יש להקדים ג"כ שם מאיר ולכתוב מאיר יעקב ובלא דמתקרי. דאין לומר דהד"מ מיירי דוקא שנקרא בפי כל בשם הראשון שנתנו לו במילתו אזי יקדימוהו אבל אם נקרא בפי כל בשם השני לא יקדימוהו. דא"כ למה צריך לטעם מפני שקורין אותו בו. הא בלאו הכי שם זה ניתן לו ראשון במילתו. אעכצ"ל דכללא כייל לכתוב תחלה השם שקורין אותו בו אף שבמילתו היה שם זה שני עכ"ז עכשיו שקורין אותו בו. יש להקדימו. וכן מצאתי בבית מאיר סעיף י"ד פי' כן דברי הד"מ אלא שכתב אבל נראה דאיירי בשאי אפשר לעמוד על העיקר איך היה סדר השמות בשעת לידה וגם סדר קריאתו לתורה וחתימתו אין ידוע עכ"ל ור"ל דאם ידוע ששם זה הוא אחרון במילתו אין להפך הסדר ולהקדימו. ודבריו דחוקים בלשון הד"מ דכל כה"ג ה"ל לפרש. (ולנדון שאילתנו אף לדבריו שפיר דמי דכאן נמי נקרא שא"א לעמוד על העיקר איך היה סדר השמות. כיון שבתו אמרה שנקרא דוב זאב. אף שהוא אמר אחר שהוחזקה גרושה שנקרא זאב דוב. אין זה חשוב בירור כלל. דהוא אינו נאמן אחר שכבר הוחזקה גרושה. וגם שלא אמר כן בתורת עדות כ"א בסיפור דברים במסל"ת י"ל דלא דק. ועכ"פ אין זה בירור. וא"כ לפ"ז גם לדעת הבית מאיר בהרמ"א בד"מ יש להקדים שם דוב כמו שכתבו דוב זאב. אך מתחלה נעמוד על דעת הד"מ). וגם לא הבנתי איך תיקן בזה במה שאי אפשר לעמוד כו' דאם בשידוע ה"ל פסול ושינוי השם ה"נ בשאינו יודע ה"ל ספק ומנלן להקל בספק שינוי השם בהמגרש עצמו. הגם שיש לתרץ ע"פ פסקי מהרא"י סי' י"ד שבש"ע סי' כ"א וע"ש בג"פ ס"ק קי"ג מ"מ דוחק הוא. ובס"ש בש"א בשם כרמי דף מ"ו סע"ב כתב אבל היכא שיש לו ב' שמות מובהקים כגון שמלקיחים לו שני שמות במילתו כו' לא קורין דמתקרי. אלא שם הרגיל קודם. כמו יעקב מאיר. שכל העולם קורין לו יעקב רק לס"ת קורין בשני שמות יעקב מאיר ולענין גט נמי יעקב מאיר עכ"ד בעל זכרון משה ז"ל עכ"ל הס"ש. והנה מדכתב אלא שם הרגיל קודם. משמע הוא הדין אם שם הרגיל הוא מאיר אזי כותבים מאיר יעקב. והטעם י"ל דאף שבמילתו הקדימו שם יעקב. מ"מ אנו הולכים בתר קריאה דעכשיו שהוחזק בשם מאיר. ע"כ יש להקדימו ומפני שמ"מ לא נעקר שם יעקב לגמרי. ע"כ מציגין אותו אח"כ לומר שיש לו שם יעקב ג"כ. ואין מוכרח שנקרא מאיר יעקב. אלא שמפרשין וכותבין השמות שיש לו היינו מאיר וגם יעקב. ואין הפירוש שנקרא כן דוקא בשני שמות רצופין מאיר יעקב. כ"א שיש לו שני שמות אלו:

קיצור כשכתב בגט פלונית בת בער לא היה צריך מדינא אף לכתחלה לכתוב שמו העצם של אביה רק ממנהגא לבד לכן י"ל שאין שינוי קל פוסל בו בפרט כשאפ"ל ג"כ שאין זה שינוי כלל וכמו בנד"ז. והנה כשנקרא ראובן שמעון והפך הסדר בגט שמעון ראובן משמע בג"פ ס"ק ס"ג דהוי פסולא דרבנן וצ"ע וגם פסולא דרבנן דשינה שמו חמור טובא. אך מה שהפך בנד"ז סדר השמות דוב זאב קיל יותר כיון ששם זאב נשתקע לגמרי אין השינוי ניכר כלל. והד"מ סי' קכ"ט ס"ק י"ט והס"ש בשם כרמי ס"ל בשני שמות שניתנו לו במילתו אפילו לא נשתקע השם הראשון רק שנקרא בפי כל ומורגל בשם השני מקדימין שם השני בגט וכותבין שניהם בלא דמתקרי. ומפרשים מ"ש בגט ב' השמות לא שנקרא בשניהם יחד דוקא כ"א שיש לו שני שמות אלו (ומה שחשש רו"מ משום דשם זאב הוא שם הנשתקע עיין לקמן סוף תשובה זו ססע"י י"א דאין לפסול הגט כלל מחמת זה בשם אביו כשכתב שם הקבוע ג"כ):

דובזה יש ליישב תשובת מהרי"ו סי' קפ"ב וז"ל מי שהי' שמו יוסף ונשתנה שמו ישראל ע"י חולי והכל קורין אותו ישראל רק כשחותם חותם יוסף ישראל וכן כשקורין אותו לתורה קורין אותו יוסף ישראל כותבין ישראל דמתקרי יוסף שם החולי עיקר עכ"ל והביא תשוב' זו הרמ"א בד"מ ס"ק י"ט. והג"פ סעיף י"ח ס"ק צ"ט הקשה ע"ז דכיון שהוא רגיל בחתימתו להקדים שם ראשון לשם שני וכן בעליית ס"ת כו' האיך יהפוך סדרן של שמות מן הרגילות לעשות עיקר טפל כו'. וצ"ל דמהרי"ו ס"ל כמ"ש אאזמו"ר הגאון נ"ע בתשו' דשרה לאה בשם הסדרי גיטין שלנו סס"י י"ט דאף שנקרא בפי כל בשני השמות ביחד אם עולה לס"ת באחד מהן לבד צריך לכתוב דמתקרי עכ"ל וכ"ש כשנקרא בפי כל באחד מהן אף שעולה לתורה בשניהם צריך לכתוב דמתקרי. וא"כ לא היה אפשר לו לכתוב השמות כסדרן יוסף ישראל דהא צריך לכתוב דמתקרי ביניהן כיון שנקרא בפי כל רק ישראל לבד. רק שיש שני דרכים אם לכתוב יוסף דמתקרי ישראל או ישראל דמתקרי יוסף וכיון שבשני האופנים לא יכתבו השני שמות כמו שחותם ונקרא לתורה בלא דמתקרי כ"א שיכתבו דמתקרי. לכן בחר לכתוב ישראל דמתקרי יוסף כדי להקדים שם ישראל שהוא שם החולי וגם נקרא בפי כל בו לבד. ועכ"פ נשמע ממנו דס"ל דמה שמהפך סדר השמות אינו פוסל כאשר השמות מחולקין זה מזה. ומ"מ הג"פ שם נחלק עליו וס"ל לכתוב יוסף דמתקרי ישראל. וא"כ לדעת מהרי"ו גם בנדון שאילתינו אף שנקרא במילתו בשניהם יחד זאב דוב מ"מ עכשיו נחלקו השמות ונקרא דוב לבד ולא נקרא כלל זאב וכיון ששם דוב נחלק לשם בפ"ע אזי גם זאב ה"ל שם בפ"ע לדעת הסדרי גיטין סי' י"ט הנ"ל לפי' אאזמו"ר נ"ע דקאי אף על שמות הלידה וכ"ד התורת גיטין סעי' י"ד ס"ק כ' וא"כ היה ראוי לכתוב דמתקרי דוב דמתקרי זאב ולהקדים שם דוב מטעם שהוא עיקרי. וא"כ מה שהקדימו שם דוב לשם זאב בגט נכון לפ"ד מהרי"ו. רק זהו אם כתבו דמתקרי זאב. אבל כשכתבו שניהן רצופין בלא דמתקרי יש לומר שיפרשו שנקרא כן כפי שנכתב בשניהן יחד דוב זאב וזה אינו שכשנקרא בשניהן יחד במילתו נקרא זאב דוב וה"ל שינוי. אך ע"ז יש להשיב דהא מוכרח מדברי הד"מ ס"ק י"ט והב"ש בשם כרמי. שכאשר כותבין שני השמות רצופין אין מוכרח הפירוש שנקרא בשניהם יחד. אלא יש לפרש ג"כ שמקצתן קורים לו שם זה ומקצתן שם השני כמשנ"ת למעלה סעיף ג'.וא"כ ה"נ נפרש מ"ש דוב זאב אין הפירוש שנקרא כן בשניהם רצופים אלא שנקרא דוב וגם יש לו שם זאב כנ"ל:

קיצור מ"ש מהרי"ו לכתוב ישראל דמתקריא יוסף אף שבחתימה מקדים יוסף. וה"ל הפוך סדר השמות אלא לפי שמאחר שצריך לכתוב דמתקרי ביניהם דה"ל שני שמות מחולקים אין קפידא מה שמהפך הסדר והיינו כיון שישראל עיקרי יותר. מיהו הג"פ נחלק עליו. עכ"פ לפ"ד מהרי"ו גם בנ"ד י"ל דוב וזאב עכשיו הם שני שמות מחולקים ואילו כתב דמתקרי ביניהם היה ראוי להקדים דוב לזאב ואם משום שלא כתב דמתקרי. הרי י"א דגם כשכותב שני שמות רצופין בלא דמתקרי יסבול ג"כ הפירוש של דמתקרי:

הוהנה זה הסברא דכשכותבין שני שמות רצופין בלא דמתקרי יסבול גם הפירוש כאילו כתב דמתקרי נ' זהו מחלוקת התה"ד סי' רל"ד ומהרי"ק שרש צ"ח הובאו ב"י סי' קכ"ט בד"ה מי שיש לו ב' שמות. דממהרי"ק נראה דס"ל שהפירוש שנקרא בשני השמות רצופין. והתה"ד ס"ל דיש לפרש ג"כ שמקצת קורין לו בשם זה בלבד ומקצת קורין לו בשם השני וכאילו כתב פלוני דמתקרי פלוני ה"נ אף שלא כתב דמתקרי יסבול פי' זה ג"כ. ונ' מהב"י שם דמהרי"ק ג"כ אינו שולל פי' זה לגמרי דהא כשבעיר אחת מקצתן קורין לו בשם אחד ומקצתן בשם השני מכשיר מהרי"ק ג"כ לדעת הב"י כשכתב בלא דמתקרי אלמא דמהרי"ק ג"כ ס"ל שיכול לסבול הפי' כאילו כ' דמתקרי. רק הרמ"א בד"מ ס"ק ט"ו נחלק ע"ז דהתה"ד ג"כ אינו מכשיר אלא משום שנקרא לס"ת בשניהם. ואין מוכרח דהא עינינו רואים שכל אדם חותם א"ע באגרות ושטרות שני שמותיו רצופין בלא דמתקרי אף שאינו נקרא כלל בשניהם יחד כמו כל מי שיש לו שם עצם וכינוי כמו דוב בער זאב וואלף חותם כך אף שנקרא בפי כל רק בער ולתורה רק דוב. הרי מוכרח דאף שחותם שני שמות רצופין הפירוש הוא כאילו כתב דמתקרי. ועיין בג"פ סס"ק ס"א דהתה"ד מכשיר אפילו אם נקרא במקום הנתינה יעקב ובמקום הכתיבה משה וכ' יעקב משה מכשיר ובשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' פ"א דקנ"ד ע"ב פי' שלהתה"ד יש להכשיר אף כשאינו עולה לס"ת בשני השמות כ"א בשם אחד. וא"כ יש ליישב ד' הד"מ ס"ק י"ט והס"ש בשם הז"מ בשם כרמי דס"ל כהתה"ד. והיוצא לדינא בענין הפוך סדר השמות דאם נקרא לעולם בשני השמות יחד. כגון אברהם יצחק. ושינה וכ' יצחק אברהם הוי שינוי גמור. ומ"מ בג"פ ס"ק ס"ג משמע דאינו שינוי גמור מדאורייתא. ובס"ק צ"ט משמע דמסתפק שהגט בטל. אבל אם נקרא ג"כ בשם אחד בפ"ע כגון שנקרא בפי כל יצחק לבד ובס"ת עולה בשניהם אזי אם כ' בגט יצחק אברהם י"ל שאינו שינוי כלל. דכיון שנקרא בפ"כ בשם אחד ה"ל כאילו הם לו שני שמות מחולקין ואם כ' יצחק דמתקרי אברהם הגט כשר לפ"ד מהרי"ו וא"כ גם כשכתב שניהם רצופין בלא דמתקרי הרי זה סובל הפירוש ג"כ שהם ב' שמות כנ"ל כ"נ מדברי הד"מ ס"ק י"ט והס"ש וכמש"ל סעיף ג'.ועי' מ"ש לקמן בשם שו"ת בית אפרים סי' פ"ה שלדבריו אם כ' יצחק דמתקרי אברהם הגט פסול אבל אם כ' יצחק אברהם כשר. וא"כ לפ"ז בנ"ד שכ' דוב זאב והפך סדר השמות שניתנו לו במילתו זאב דוב אין זה שינוי כיון שעכשיו נקרא לתורה רק דוב לבד. וזאב אינו נקרא רק שכותבו מפני שנקרא בו בשכבר א"כ ה"ל כאילו יש לו שני שמות מחולקים ולכן כשר כשכתב דוב זאב וכמש"ל סעיף ד':

קיצור מהתה"ד סי' רל"ד משמע דגם כשכותב יעקב משה בלא דמתקרי ביניהם עכ"ז יסבול ג"כ הפירוש שמקצת קורין לו יעקב ומקצת משה. ולא שנקרא בשניהם יחד דוקא. ולכן כשר אף כשעולה לתורה ג"כ רק בשם אחד. ולהב"י גם מהרי"ק אינו חולק. ולכן אם הפך סדר השמות כגון מי שנקרא ממילתו יעקב מאיר וכ' מאיר יעקב משום שעכשיו נק' בפי כל רק מאיר לבד רק לס"ת עולה בשניהם י"ל אין הפוך זה פוסל אף שלא נקרא כלל כך מאיר יעקב כ"א מאיר לבד או יעקב מאיר מ"מ הרי מ"ש בגט מאיר יעקב סובל הפירוש שנקרא מאיר לבד וגם נק' יעקב וכאילו כתב מאיר דמתקרי יעקב שזה י"ל דכשר כמ"ש מהרי"ו. וכ"מ דעת הת"ג סי' קכ"ט סעיף י"ד בחידושים ס"ק ך' ואם נתחלקים לפעמים כגון שעולה לתורה וחותם בשניהם ונק' בפי כל בשם אחד או להפך כותבין פלוני דמתקרי פלוני והשם שעולה בו ראשון לתורה הוא עיקר ועל השני כותב דמתקרי עכ"ל. ולכן בנ"ד שכתב דוב זאב י"ל שאין זה שינוי כלל כיון שעכשיו נקרא רק דוב:

וומ"מ יש חולקים ע"ז. והם שני סברות להחמיר הא' שהג"פ ס"ק צ"ט חולק על תשו' מהרי"ו וא"כ אפילו כתב דמתקרי פסול לדבריו כשהפך הסדר. הב' דכ"ש כשכתב בלא דמתקרי ביניהם דלמהרי"ק משמע הפירוש שנק' כך בשניהם וחולק על תה"ד לפ"ד הג"פ ס"ק ס"א שחלק על פשרת הב"י וכ"ד המכמ"א שע"ד סי' ט' שאף כשהכתיבה ונתינה במקום אחד אומר מהרי"ק. ולפ"ד הד"מ ס"ק ט"ו גם התה"ד אינו מכשיר רק כשנק' לתורה בשניהם יחד וכ"ד המכמ"א שם ובמחכ"ת לא ראה שקדמו הד"מ בסברא זו. הג' דהט"ג ס"ל בכה"ג שנקרא בפ"כ באחד משני שמות ועולה לס"ת בשניהם יכתוב אברהם יצחק דמתקרי יצחק. או יצחק דמתקרי אברהם יצחק. אבל אם יכתוב השם שנקרא בו אף אם הוא ראשון ועל השני לבד דמתקרי ס"ל הגט פסול כיון שאין קורא לו בשם השני לבד כ"כ בלקוטי שמות סעיף ב'.א"כ אפילו דוב דמתקרי זאב פסול לדבריו כיון שלא נקרא זאב לבד מכש"כ כשכתב בלא דמתקרי. מיהו זה אינו דלדבריו בתשו' סי' פ"ה כשכתב בלא דמתקרי עדיף בכה"ג וכדלקמן. אך עכ"פ יש צד להקל עפמ"ש בג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימל אם נכתב בבלבול ויש לו שני משמעות דמיקריא הכי מסכים לפי האמת ומיקריא הכי לשינוי ה"ל כמאן דליתי' ואין לחוש לפוסלו משום שינה כו' ע"ש ואף שכתב כן רק בשם עירו ועירה דאם לא כתבו כשר. משא"כ בשמו ושמה פסול דה"ל כאילו לא נכתב שמו ושמה. מ"מ הכא שאני דהבלבול אינו אלא בשמות דוב זאב אבל מתחלה נכתב בו כהוגן החניכא שהכל קורין לו בה היינו בער. וסגי בה לבד לפ"ד התוספות והרא"ש והטוש"ע והב"ש. א"כ אם נאמר דשמות דוב זאב ה"ל כמאן דליתיה ודאי הגט כשר. וא"כ להג"פ שכ"כ בשם מהריב"ל ח"ג סי' ט' דהיכא דמיקריא הכי ומיקריא הכי ה"ל כאילו לא נכתב יש להקל בנד"ז דהא עכ"פ יש ספק אם חשוב שינוי כנ"ל ע"פ דעת התה"ד ומהרי"ו והמצאתי כ' שבד"מ ס"ק י"ט והז"מ בשם כרמי. וא"כ אף שי"א דחשוב שינוי י"ל דה"ל כאילו מיקריא הכי ומיקריא הכי. ועוד שי"ל שהחניכא שהכל קורין לו בה שנכתבה תחלה בטוב היינו בער היא מסייע לצדד שגם מ"ש דוב זאב אינו שינוי ולפרש כדרך שפירשנו שלא יהיה שינוי דכה"ג כ' בתשו' מהר"א ששון סי' למ"ד בענין וידה דמתקריא זויי וכתב בגט דמתקריא זוהי. וז"ל דף נ"א ע"ב ענ"ל טעם נכון להתיר את האשה הזאת והוא שאף שנניח ונאמר ששם זוהי לא נכתב כראוי והיה אפשר לומר דמיפסיל היינו כשלא היה נכתב אלא שם זוהי לבדו ואע"פ שהי' כתוב בגט וכל שום כו' מ"מ היה אפשר לומר דלא מהני. אמנם בנ"ד שבגט כתב וידה דמתקרי זוהי. הנה אע"פ שיהיה עולה בדעת שהשם הזה יהיה נאמר לדבר אחר הנה כאן כיון דכתביה על שם וידה דמתקרי זוהי א"כ מורה ששם זוהי זה הוא שם וידה עצמו ואם נכתב בשינוי הה"א לא יבואו לטעות כו' וזה נ"ל דבר נכון וחילוק אמיתי עכ"ל והביאו המכמ"א שע"ד סס"י כ"ה והנראה כי זויי הוא הלעז של וידה. וכמו בער לגבי דוב. וחיים ביבנאטי. ולכן שם וידה מורה דמ"ש זוהי הפי' זויי כו' ואינו נפסל מחמת שינוי היו"ד על ה"א. וכך י"ל בנד"ז כיון שכתב החניכא שהכל קורין לו בה היינו בער זה יעיד שגם מ"ש דוב זאב הוא איש זה. אף שנקרא רק דוב נפרש שנקרא בשכבר זאב כמו שהוא האמת:

קיצור שיש חולקים וס"ל דהוה שינוי כי הם לא יכנסו בדחוקים ומפרשים דנקרא דוב זאב ביחד וזהו הפוך סדר השמות. אלא כיון שעכ"פ לקצת פוסקים יש לפרש שאין זה שינוי א"כ הוא דומה למ"ש הג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימל אם נכתב בבלבול ויש לו שני משמעות כו' ה"ל כמאן דליתי' וא"כ ה"נ ה"ל שמות דוב זאב כמו שלא נכתבו ונשאר שם בער. ועוד די"ל ששם בער יגיד על הנך שמות דוב זאב לפרשן כמו שהן:

זוראיתי בשו"ת בית אפרים סי' פ"ה גבי שאלה דשאסי' טובא ונקרא בפי כל טובא. שהאריך בדברי הד"מ ס"ק י"ט שהבאתי לעיל ופי' דבריו ג"כ דהיינו אף שנקרא בפי כל בשם השני מקדימין אותו כגון שנקרא בשעת מילתו ראובן שמעון ועכשיו נקרא בפי העולם שמעון לכן נעשה שם זה עיקר וכותבין שמעון ראובן ע"ש דקנ"ט סוף עמוד שני. שהקשה שם ע"ז כיון שמעולם לא נקרא בסדר הזה הו"ל שינוי השם ופסול כמ"ש הג"פ ס"ק צ"ט ותירץ ע"ז שם דקנ"ט ע"א סד"ה וראיתי בג"פ. וכיון דאלו השמות נכתבו בגט סגי בהכי דהא לא כתיב בהו חוקה שיהיו סדרן מעכב כו' ולפ"ז א"ש נמי מ"ש בס"ג שהביא הד"מ שיש לכתוב שם שקורין בו תחלה דע"כ פירושו שנקרא בשם השני לבד ומקדימין אותו וכבר כתבתי שזה צ"ע דאיך נהפוך סדר השמות דהא בשמות הלידה מלתא דפשיטא שאין להפך וכמ"ש הג"פ ולפמ"ש י"ל דגם בשמות הלידה שאין מקום לכתוב דמתקרי לפי שהם שמות העצם ולא נקרא בכל אחד בפ"ע לבד מ"מ אם רגיל בשם הב' לבד שפיר יש להקדימו כו' ודרך הוא במי שנקרא בשני שמות דקרו ליה ועני בין שקורין אותו כסדר הזה או בהפך רק שאין להפוך מחמת קריאת העולם דאיכא לעז כשיראו בגט שלא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ולפיכך כשהוא רגיל להיות נקרא בשם אחד אין כאן לעז דדוקא כשאין יתרון לשם אחד על חבירו ושניהם מלידה אז כיון שאין טעם להפך זה יש חשש לעז כו'. משא"כ כשיש טעם להפך זה אין חשש לעז שיכירו כי זו היא שעמדה לו לפתוח בו ראשון עכ"ל התשו' בית אפרים והאריך. וגם הביא ראיה לזה מתשו' רמ"א סי' פ"ד גבי אסתר פעסלין ובפניה קורין אותה פעסלין לבד דפסקו לכתוב פעסלין אסתר. (ועיין מזה בב"ש ס"ק ל"א). וע"ש עוד דקנ"ט עמוד שני ד"ה וחוזרני וד"ה וגדולה מזו. והנה כ"ז אף לשטתו שאם כתב טובא דמתקריא שאסי' פסול אעפ"כ אם כ' טובא שאסי' כשר. והת"ג חולק ע"ז דאם כתב טובא דמתקריא שאסי' כשר כיון שנקרא' בשם טובא בפני עצמו ע"פ רוב כדמוכח מדבריו סעיף י"ד ס"ק ך'. ולכתחלה ודאי יש לנהוג כמ"ש הטיב גיטין בלקוטי שמות שלו. מ"מ עכ"פ לפ"ז בנד"ז שכתב דוב זאב אין כאן שינוי מה שהקדימו שם דוב כיון שרגיל בו לגבי זאב שהרי נק' לתורה דוב ומסתמא חותם כן. ושם זאב דוב אין קורא בו כעת כ"א בשכבר נקרא כן. א"כ לא גרע מדין פעסלין אסתר ומדין טובא שאסי' הנ"ל ואע"פ שלמעשה פסק הב"א בענין טובא שאסי' באופן אחר כמו שהביא בלקוטי שמות סעיף ט"ו. היינו לענין לכתחלה אבל לענין דיעבד ובפרט כנ"ד ששם בער נכתב תחלה בטוב נראה מדבריו בתשו' הנ"ל שיש להקל. אך מדברי הבית מאיר סעיף י"ד שהבאתי לעיל סעיף ג' נראה דלא ס"ל כן בפי' ד' הד"מ ס"ק י"ט הנ"ל:

קיצור שגם בתשובת בית אפרים סי' פ"ה פסק כמו שכתבתי לעיל סעיף ג' בפי' דברי הד"מ ס"ק י"ט שמי שנק' בשעת מילתו ראובן שמעון ונק' אח"כ בשם שמעון. יכתבו שמעון ראובן ושכ"ד גדול אחד בתשו' רמ"א סי' פ"ד. ואף שלמעשה פסק לכתוב באופן אחר מ"מ לענין נ"ד דוב זאב שנכתב תחלה השם שנקרא בו בפי כל בער היה נראה דאין לחוש ובפרט כשכבר נשאת:

חאמנם לענין מעשה עדיין יש לחוש כיון שנכתב עליהם דמתקרי דוב זאב משמע קצת שנקרא בשני השמות יחד ממש. אף שגם ע"ז יש להשיב דהא אדרבה מנהגינו לכתוב דמתקרי על שם הטפל שאינו נקרא בו כ"כ והשם שנקרא בו תמיד מקדימין לכותבו בלא דמתקרי. א"כ ע"כ אין אנו מפרשים דמתקרי לומר שנקרא כן תמיד אלא דמתקרי כן לפעמים. וא"כ כשנכתב דמתקרי דוב זאב יש לפרש כאילו היה כתוב דוב זאב בלתי דמתקרי. עכ"ז בלא"ה וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה. ומה גם שהג"פ והבית מאיר לא ס"ל כתשו' בית אפרים סי' פ"ה הנ"ל וגם הוא עצמו כתב כן רק להלכה ולא למעשה. לכן אילו היה שאילה זו בשם המגרש עצמו היה קשה הדבר וצע"ג. אך בנ"ד יש עוד שני טעמים עצומים להקל מלבד כל הנ"ל הטעם הא' דהאב אינו נאמן כמו לא כל הימנו מן הראשון כו' כיון שהוחזקה גרושה כד"ת שהרי כ' בב"י סי' קכ"ט בד"ה לענין שם אביו. אבל ראיתי נוהגים לכתוב שם אביו על פיו עכ"ל. וכן שם אבי האשה על פיה כמ"ש בתשו' מהרי"ו וכ"כ רמ"א בהג"ה בש"ע סי' ק"כ ס"ג וע"ש בחמ"ח סס"ק יו"ד ובב"ש סק"ו דשם אביו כותבים ע"פ עצמו אפילו לא הוחזק שלשים יום. ועיין בג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ח דבתשו' מהרי"ו סי' ק"צ דקדק מדברי התוס' פרק הזורק (ד"פ ע"א) ד"ה ושם עירו ותדע כי כמה פעמים כותבים מקום הלידה ע"פ הבעל או האשה ואם שינה פסול לא היה נכון לכותבו אלא ע"פ עדים כו' עכ"ל התוס' משמע מהכא דאין לכתוב שם אביו ע"פ עצמו וכן אבי האשה על פיה. והנה מה דסיים מהרי"ו שם ורפיא בידיה דכי דייקת לשון התוספות משמע דאי עביד לגלויי לק"מ הא דכותבין ע"פ עצמן. אין דבריו מוכרחים כי כלפי מ"ש התוספות תחלה להצריך עדים ממש על שם אביו ע"ז כתב ולא דמי לאשתמודעינהו כו' אבל ע"פ עצמו ממש אפילו דמי לאשתמודעינהו אינו נאמן ועי' במכמ"א שע"ד סי' ל"ד וסי' ל"א. ועיין מזה בשו"ת עה"ג סס"י נ"ה שהביא ד' מהרי"ו הנ"ל וחלק עליו מטעם הנ"ל דגבי ואשתמודעינהו דוקא ע"פ קרוב ולא ע"פ עצמו. אלא שהוכיח מזה דבאמת אם שינה שם אביו כשר וכבר השיגו חמיו בתשו' צ"צ סי' פ"ג ועל ראייתו הנ"ל יש להשיב משם עירו דכותבין ע"פ עצמו להרשב"א אף דאם שינה פסול ותצא מזה ומזה אבל עכ"פ מ"מ נהגו לכתוב ע"פ עצמן וכ"כ הפר"ח סי' ק"כ ועיין בב"י סס"י קכ"ח בד"ה כתב הר"ן בפ' גט פשוט שנחלקו הראב"ד והרשב"א אם מאמינין אותו על שם עירו או צריך להביא ראיה. וכיון שנכתב שם אביה על פיה ומסתמא אמרה כמו שאומרת עכשיו שאמרה להמסדר הגט קודם כתיבת הגט ששמעה מאביו כמה פעמים שיש לו עוד שם וואלף. וא"א לברר הענין על בוריו עכ"ל מע"ל במכתבו. ור"ל שאינו ידוע איזה שם קודם. וא"כ מדינא היה צריך להקדים שם דוב כנ"ל ססע"י ג' בשם הבית מאיר. שכשאי אפשר לעמוד על העיקר איך היו סדר השמות יש להקדים השם שקורין לו בו דהיינו שם דוב יקדים לשם זאב. ואולי מ"ש רו"מ וא"א לברר הענין על בוריו. אינו מדברי האשה כ"א דברי רו"מ. עכ"פ ודאי אמת כמ"ש המסדר שמסתמא אמרה לו האשה כן קודם כתיבת הגט עכ"ל רו"מ והיינו שאמ"ל האשה לכתוב דוב זאב. ולכל הפחות היה הענין שא"א לעמוד על סדר השמות. וא"כ מאחר שהוחזקה גרושה כד"ת. וכ"ש שכבר נשאת. איך ע"פ דברי מסל"ת של אביה שאמר שמעריסה קראו אותו וואלף בער וכן היו קוראים אותו לפעמים בעודו דר במחוז ווילנא שכניו וב"ב היודעים מזה השם רק עיקר שמו מעולם שם דוב לבד עכ"ל. איך עפ"ז יעשו פקפוק וחששא לאשה היושבת תחת בעלה בהיתר. הלא אפילו עד א' כשר אינו כלום כ"ש אביה שפסול לעדות לה. ומשנה שלימה שנינו פ"ג דקדושין (דף ס"ד ע"א) קדשתיה וגרשתיה כשהיא קטנה והרי היא גדולה אינו נאמן. והובא בש"ע סס"י ל"ז סכ"ו וכ' בחמ"ח ס"ק מ"ד נראה דמכ"ש אם אמר קדשתיה בלבד כשהיתה קטנה דאינו נאמן לאוסרה וכ"כ בכנה"ג בהגהת הטור שם סס"י ל"ז בשם שו"ת משפטי שמואל סי' קכ"ד. וכ"ש הכא שכבר נשאת בהיתר ויושבת תחת בעלה. והרי אפילו קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה. פב"ת דגיטין (דפ"ח סע"ב). ובש"ע סס"י מ"ו ס"ח. וקלא עדיף מעד אחד וע"ש בחמ"ח ס"ק י"ז וב"ש ס"ק כ"ב דאפילו היא מודה להקול אינה נאמנת משורש הדין לאסור עצמה על בעלה. כ"ש הכא דגם עכשיו היא אינה נאמנת שנק' האב זאב דוב. ואם משום שאמרה כן בשם אביה ואיתא בש"ע אה"ע סי' י"ז ס"ח אבל אם בא העד שאמרה בשמו כו' ובחמ"ח שם ס"ק י"ז פי' אפילו בא אחר שהתירוה לינשא כו'. הנה באמת שרש דין זה במחלוקת שנויה דבירושלמי לא משמע כן כמבואר בהר"ן פרק המדיר וכן הריא"ז בש"ג חולק ע"ז. אך אין לחלוק על פסק הש"ע. מ"מ י"ל היינו רק אחר שהתירוה לינשא אבל בנשאת ממש שוב אין הראשון נאמן. דאינו בדין שאשה היושבת תחת בעלה בהיתר גמור תצא ע"פ עד אחד. וכן מצאתי בכנה"ג סי' י"ז בהגהת הטור סי' תנ"ז שהביא הרבה פוסקים דחולקים על הרמב"ן שממנו מקור ד' הש"ע סי' י"ז סעיף ח' הנ"ל והחולקים הם ריא"ז בש"ג פרק האשה שלום ומהרי"ל בתשו' סי' ע"ד ושכ"כ מהר"י מינץ בתשו' סימן י"ד בשם האגודה וראבי"ה ושכ"ד הב"י בתשו'. ואע"פ שהעלה שמ"מ ראוי להחמיר בערוה החמורה מ"מ סיים וז"ל ומ"מ הדבר פשוט אצלי דלכ"ע אם נשאת ואח"כ בא העד והכחישה דלא תצא עכ"ל. גם עיין בק"ע סעיף ש"ה והנה היא נק' עד כשר שהרי נהגו לכתוב שם אביה על פיה ואביה נק' עד פסול להעיד לה. גם י"ל דוקא בעד מפי עד שייך לומר שמא העד הראשון שיקר בשביל איזו הנאה אבל הכא אין לה שום נפקותא אם נק' אביה זאב דוב או דוב זאב. ומה לה לשקר. א"ו קושטא קאמרה. ועוד מכיון שאמרה כן בשעה שנוגע למעשה רב שעושים מעשה רב ע"פ דבורה ונוגע לה מסתמא דקדקה היטב. ועדיף טובא מדבור האב שאמר במסל"ת וכדאיתא בגמ' בגיטין ס"פ התקבל (דס"ז סע"א) מעשה לא עבדי דבורא אמרי. וכ' התוספות שם סד"ה דבורא דהיכא שע"י הדבור נגמר הדבר חשיב מעשה וכ"כ רש"י יעידו שקר חשוב מעשה. א"כ מה שהעידה שכן שם אביה חשוב מעשה ועדיף ממסל"ת של האב:

קיצור כיון שנכתב על פיה שם אביה והוחזקה גרושה וכ"ש שכבר נשאת שוב אין אביה נאמן לומר ששינו שמו שממילתו. דאפילו בעמפ"ע והראשון מכחישו כשכבר נשאת לכ"ע לא תצא כמ"ש בכנה"ג:

טועוד נראה לדמותו להא דתנן פרק הזורק (דף פ') כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה כו' אם לאלתר יצא אין זה גט ואם לאחר זמן יצא ה"ז גט לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. וכמו שפסק בטוש"ע סי' קנ"א שאם לא ערער הבעל עד אחר שנשאת אינו נאמן. והרי התם יש ראיה גדולה שדבריו אמת ממה שהגט יוצא מתחת ידו והשובר מיד האשה ואעפ"כ אינן נאמנים. ותמיהני מה שבטוש"ע לא נזכר מה שהשובר יוצא מתח"י האשה. והרי הרי"ף והרא"ש כ' כן. וגם רבינו ירוחם נכ"ד ח"ב העתיק כן כמ"ש במשנה. וראיתי שבהרמב"ם פ"י מה"ג דין י"א מבואר כמ"ש הטוש"ע. וגם עליו יש לתמוה כן. דמנ"ל לשנות מלשון המשנה. וביש"ש פרק הזורק סי' י"ד העתיק ג"כ ושובר מיד האשה. הרי עכ"פ כל שהוחזקה גרושה כדת. ונשאת אף שלאחר זמן יצא איזו ערעור אף שיש רגלים לדבר אינו כלום כל שאין בו עדות ממש. ואף שהתם היה קצת ריעותא דהא איבעי לה לאקרויי לגיטא כדאיתא ביבמות (דף צ"א ע"ב) ועיין מזה בתוספות פרק שני דגיטין (דף י"ט ע"ב). אפ"ה כיון בדיעבד כשר לא מחזקינן ריעותא משום זה. והארכתי מדין משנה זו במקום אחר במעשה שאירע שהמסדר עצמו קרא ערער אחר שנשאת שהיה שינוי שם בהגט. וא"כ כמ"כ בנד"ז שנתגרשה כדת ולפי מה שאביה מוחזק שמו במדינתכם מקום הכתיבה והנתינה אין שום שינוי שם בגט. אלא שאומר שלפי סדר השמות שניתנו לו במילתו יש כאן הפך סדר השמות ע"ז י"ל לא כל הימנו לאבד זכותו של שני. וכ"ש שרו"מ שאל ממנו רק במסל"ת ואילו היה חוקרו היטב אפשר שגם אצלו לא היה ברור שקראוהו במילתו וואלף בער דאפשר קראוהו בער וואלף שהרי כ"ע קרו ליה רק בער. א"כ יש לתלות יותר שזהו שמו העיקרי שניתן לו במילתו. עכ"פ כיון שנתגרשה כד"ת וכתבו שמות אביה על פיה ואנו רואים שבשם שנקרא בפי כל אמרה האמת כמ"כ י"ל שהכל אמת כדין. וכיון שנשאת כדין שוב אין ממש בדברי אביה שנאמרו במסל"ת ואינן ברורים. ועיין ב"ש סי' קנ"א סס"ק ב' דא"צ גט מהראשון וז"ל ואף לפמ"ש בפסקי מהרא"י דאין חשש לעז מה שהראשון נותן גט אחר כמ"ש בסימן הקודם (בש"ע סי' ק"נ ססע"י א' בהג"ה) היינו בספק גט או בפסול מחמת הדין אבל בכה"ג דהוא אינו נאמן לומר שלא גירש ואינו יכול לאבד זכותו של שני תו אינו נאמן ולא פלגינן דבורא עכ"ל:

קיצור דעוד יש לדמותו לדין המשנה פרק הזורק כתב סופר גט לאיש כו' עד לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. כ"ש הכא שי"ל דאין אביה נאמן. וכ"ש שלא נחקר כלל שאפשר גם לדבריו אין זה ברור כלל:

י הא חדא להקל. הטעם הב' עפמ"ש התוס' גיטין פרק הזורק (דף פ' ע"א) בשם ר"י שאם שינה מקום הלידה כשר דיעבד כיון שא"צ לכותבו. וה"נ שם שעלה בו האב לתורה נ' דלא היה צריך לכותבו כלל. דהא יש הרבה אחרונים ס"ל דא"צ לכתוב כינוי האבות רק בשם המגרש ממש צריך לכתוב כל שמותיו אבל בשם אביו א"צ לפרש כל שמותיו ודי שיכתוב שם העצם ואף דרמ"א כתב סי' קכ"ט ס"י שנוהגין לכתוב ג"כ כינוי האבות. מ"מ בנד"ז שנקרא בפי כל רק בשם הכינוי בער לבד ולא נקרא בשם הקדש דוב רק כשעולה לתורה. א"כ י"ל דהיה די מדינא לכתוב רק בער לבד וכמ"ש מזה לעיל סעיף ב'.א"כ לפ"ז אפי' לכתחלה לא היה צריך לכתוב מדינא רק חניכא זו וכיון שכן ה"ל שם הקדש דאביו כמו שם הלידה שא"צ לכותבו אפילו לכתחלה ולכן אם שינה בו י"ל דכשר כמו בשינה שם הלידה. והנה הפנ"י בחי' בגיטין שם והתשו' פמ"א ח"א סי' כ"ב והמכמ"א שע"ד סי' ז"ך כולם פי' דר"י לא הכשיר רק בשינה שם הלידה משום דא"צ לכותבו אפי' לכתחלה רק ממנהגא ולא מדינא משא"כ בדבר שצריך לכותבו לכתחלה מדינא מודה ר"י דאם שינה פסל. וכבר נת' שבנד"ז ג"כ אפילו לכתחלה לא היה צריך לכותבו כלל מדינא. לכן י"ל דכשר אם שינה כנ"ל ולכן אפילו נאמין לדברי האב ונחשוב זה שהפך סדר השמות מזאב דוב לדוב זאב לשינוי גמור עכ"ז אינו פוסל כלל כיון שהשינוי בדבר שא"צ לכותבו. ואף לפמ"ש הרא"ש דטעמא דמקום לידה כיון דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא ע"ש מקום לידתו ולכן ליכא חששא ועיין במכמ"א שע"ד סי' כ"ז שהאריך בהפרש שבין שיטת התוס' בהא דשינה מקום לידה ובין שיטת הרא"ש וז"ל דף ס"ב ע"ד באופן דהתוספות והרא"ש חולקים בעיקר דין זה דלדעת התוספות ז"ל כלל גדול הוא דכל דבר שאין צורך בכתיבתו אין השינוי פוסל בו אבל לדעת הרא"ש אין זה אלא בשינוי מקום הלידה וכיוצא שאין בו חשש לעז אבל היכא דאיכא למיחש משום לעז ה"ל כשינה מקום הדירה שהוא פסול עכ"ל ועיין בב"י סי' קכ"ט (ד"ה וכ' שם עוד שחכם א') ושינה שם אביו לשינה מקום דירה דמי שהרי שם אביו ידוע לכל וכשיראו שינוי יאמרו לא זה הוא שגירש עכ"ל נראה שתופס ג"כ טעמו של הרא"ש עכ"ז היינו דוקא כששינה בשם אביו שהיה נקרא בו בפי כל אבל בנד"ז דשם שהיה אביו ידוע ונק' בו בפי כל נכתב כהוגן רק השינוי הוא בשם שלא נקרא בו אביו כ"א כשעולה לתורה שנכתב דוב זאב וג"ז אינו שינוי שהרי נקרא דוב א"כ ליכא שום לעז ג"כ. ודמי ממש למקום לידה דאפילו שינה כשר. אמנם מה שיש לחוש בזה הוא ע"פ מ"ש בתה"ד סס"י רכ"ח דל"ד מקום לידה לשם אבי העד כו' ע"ש. ובפסקיו סי' קצ"ז. וא"כ ה"נ י"ל בשם דוב זאב דאבי המתגרשת נהי דאם כתב בער לבד לא היה צריך כלל לכתוב דוב זאב. נימא איפכא דאם היה כותב דוב לא היה צריך לכתוב בער. וא"כ ה"ל שינה בדבר שצריך לכותבו ול"ד כלל למקום הלידה דלעולם א"צ לכותבו כלל וכמ"ש בתה"ד שם. ובאמת שחילוק זה הוא חילוק גדול ועצום. אך עכ"ז מ"מ הרי מסיק התה"ד שם סס"י רכ"ח וז"ל אפס נראה דודאי אי הוה חתימת העדים דאורייתא כמו לרבי מאיר היה ראוי לחלק כה"ג אבל אנו דקיי"ל כר"א דאין העדים חותמים כו' אין לחלק ולדקדק כולי האי עכ"ל. וא"כ בנד"ז נמי הנה בשינה שם אביה לגמרי יש ב' דיעות אם פיסולו דאורייתא או רק דרבנן דהג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ט ס"ל דהוי דרבנן ובשו"ת תודת שלמים סי' א' נחלק עליו וס"ל דבטל מדאורייתא. אמנם מ"ש הת"ש דגם העיטור אין מוכרח דס"ל דשינה שם אביו אינו פוסל וגריס בהעיטור הלכך לא מיפסל. ור"ל אם לא כתבו. יש גורסין הלכך לא מיפסל בשינוי. והנה בנד"ז שעיקר שם אביה נכתב בטוב היינו שם בער רק בשם דוב זאב יש שינוי לדבריו. וגם השינוי בדוב זאב אינו רק הפך סדרן של שמות ולא שינוי ממש. וא"כ שם בער יעיד ע"ז שאין בהשינוי ממש. לכן שינוי כזה ודאי אינו אלא מדרבנן לכולי עלמא. וא"כ בדרבנן הא מסיק התה"ד שיש לסמוך על סברתו דה"ל כשינה שם הלידה. קיצור שיש להקל ע"פ דעת ר"י גבי שם הלידה וכמש"ל סעיף ג' דכיון ששינה בדבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה מדינא אין הגט נפסל בכך היכא דליכא לעז. והגם שי"ל דשם דוב לא דמי לשם לידה מטעם המבואר בתה"ד סס"י רכ"ח. מ"מ בנד"ז ששם בער נכתב בטוב אזי נ' דלכ"ע הפוך סדר השמות שעולה לתורה אינו חשוב שינוי מדאורייתא כ"א מדרבנן ובדרבנן הרי סמך התה"ד דחשוב כמו שם לידה:

יא הגם שלכאורה נראה שעדיין סברא הוא במחלוקת שנויה. בדין הגט שהיה כתוב בו בת שלמה טרנטה והכינוי של אביה טרנטו בחולם כהובא ענין זה בג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימל. שמהרי"ט ומהרח"ש שניהם לא הסכימו להכשירו משום שהכינוי טרנטו לא היה צריך לכותבו אף לכתחלה אף שעלה על דעתם סברא זו עכ"ז דחו אותה והמכתב מאליהו שער ד' סי' למ"ד חלק עליהם דיש להכשירו מה"ט ולבסוף ביטל דעתו מפני דעתם למעשה. ואפ"ל טעם לדבריהם ע"פ החילוק שכתבתי בסעיף יו"ד בשם התה"ד מ"ש שיש לחלק בין שם הלידה ובין השינוי בשם האב של העד ומ"מ יש לצדד כמש"ש בסוף דכיון דנכתב שם שלמה כו' כנ"ל. אך איך שיהיה הדין שם באמת אדרבה משם ראיה לנ"ד להקל גם לדעת מהרי"ט ומהרח"ש שהחמירו שם דהנה ז"ל מהרח"ש המובא במכמ"א שם סי' למ"ד דס"ה ע"ב ואני בעניי אינו מספיק אצלי שום צד מאלו להתיר דאי משום דאינו צריך לכתוב בגט כינוי אבי האשה הא אשכחן מקום הלידה דהסכמת הפוסקים דא"צ לכתוב ואפ"ה בשינה יש פוסלין ואף לדעת המכשירין טעמא דדוקא בעיקר מקום הדירה הוא דאיכא חששא משום שהוא ידוע לכל וכל אדם נקרא על שם מקום דירתו וכשרואים שינוי אומרים לא הוא גירש אלא אחר הוא שגירש אבל מקום לידת האיש אינו ידוע וגם אינו נקרא על שם מקום לידתו וליכא חששא וא"כ הכא בכינוי זה דהוא ידוע שכינויו כך שלמה טרנטו וכל אדם נקרא בתוך בני אדם בכינויו כגון זה שמזכירין אותו אין מזכירין בשם שלמה לבד אלא שלמה טרנטו וכשרואים שינוי בכינויו יבואו לומר אין זה שגירש אלא אחר שכינויו כך ואע"פ שלא היה צורך לכתוב כלל בגט מ"מ כששינה איכא למיחש כמו גבי מקום הלידה וגדולה מזאת היה נראה לי דיש לפקפק אף לענין אם נשאת אע"ג דכינוי אביה אין צריך לכתוב מ"מ כל ששינה יש להחמיר אף אם נשאת שהרי גבי מקום שם דירתו יש הרבה מרבוותא דס"ל דאין צריך לכתוב ומהרי"א בכתביו כתב אנו בכל גבולינו אין אנו נוהגין לכותבו כו' ואעפ"כ כל ששינה תצא מזה ומזה וא"כ גבי כינוי האב ג"כ איכא למימר הכי. אמנם מ"מ למעשה יראה דכיון דלא אשכחן מפורש הא דאם נשאת תצא אלא גבי שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה א"כ איכא למימר דבהנהו דוקא אם נשאת תצא אבל בשאר דברים שא"צ לכותבם אם שינה נשאר הדין כמו שכתב הריב"ש ז"ל שכל פסולי דרבנן אם נשאת לא תצא עכ"ל וא"כ לפ"ז בנדון דידן איכא תרי טעמי להקל לדבריו ג"כ דבנ"ד ליכא לעז כיון שאין נקרא בפי כל רק בער ושם זה נכתב בטוב. ולא דמי לכנוי טרנטו דכשקורין אותו בפי כל לא היה נקרא שלמה לבד כ"א שלמה טרנטו ע"כ כינוי טרנטו מפורסם. משא"כ השם שעולה בו לתורה שאין קורא בו רק החזן אינו ידוע כלל אם דוב לבד או דוב זאב וליכא לעז כלל. הב' דהא הסכים דעכ"פ אם נשאת לא תצא אף בנדון שלו ששייך לעז כ"ש הכא דליכא לעז הרי מבואר דגם לפ"ד מהרח"ש בנד"ז לא תצא עכ"פ אף אם נתפוס דהוה שינוי. והב' הטעם דמהרי"ט שהכשיר בגט ההוא וטעמו מבואר בג"פ סי' קכ"ח סס"ק גימ"ל משום דזה השינוי בא מחמת הלשון של ערב שהם כל מלה שהיא בחולם כותבין ה"א בסופה במקום וי"ו כמו שיראה מתרגום רבי סעדיה ומצינו במקרא אוסרי לגפן עירה וכו' וא"כ יקראו טרנטה כאילו כתוב טרנטו והביא ראיה להכשיר ממ"ש הריב"ש דיקראו הדרה מלעיל ואם הדבר מסופק דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי לא חשיב שינוי וה"ל כאילו לא הזכירו כלל זהו תורף דברי מהרי"ט בקיצור. וטעם זה שייך ג"כ כאן כאשר מבואר למעלה שיש סברא לומר דמה שנכתב דוב זאב אינו שינוי כלל. והו"ל כאילו לא הזכירו כלל. וא"כ כשר לדבריו להשיאה גם לכתחלה מה"ט כנ"ל. וגדולה מזו משמע בתשובת הר"ן שהביא הב"י סס"י קכ"ח דדקדק מדבריו מהריב"ל סוף ח"ב סי' ב' דבספק אם שינה שם האב בגט אם נשאת לא תצא. הביא דבריו הג"פ סעיף יו"ד ס"ק נו"ן וס"ק מ"ט. הן אמת שזה א"א לומר אלא לדברי האומרים דשינה שם אביו אינו רק פסולא דרבנן כמו שזהו דעת הג"פ ס"ק מ"ט. אבל לדברי האומרים דהוי פסולא דאורייתא כמו שכ' בעל שו"ת תודת שלמים סי' א'. א"א להקל בספק שינה שם האב. אבל בנדון שלפנינו דנכתב שם בער בטוב יש ויש מקום להקל כתשובת הר"ן בספק שינוי שם דוב זאב. כ"ש דהכא עדיף מספק שינה כיון שאפשר לקרותו בלי שינוי. דא"כ הו"ל רק כאילו לא הזכירו כלל. ומה שחשש רו"מ משום כתיבת שם הנשתקע בשם אביו היינו שם זאב זה אין לחוש כאשר האריך בזה בשו"ת שבסוף ספר סדר אליהו על עיגונא דאתתא בסי' י"ד דכשכתב בשם אביו שם הנשתקע עם שם הקבוע הגט כשר והאריך בזה דאין לפסול בכתיבת שם הנשתקע אלא בשם עצמו של המגרש והמתגרשת אבל בשם אביהם לא כו'. וכיון דהכא נזכר שם הקבוע בתחלה היינו שם בער ואח"כ נזכר ג"כ שם דוב אין לנו לחוש משום שם זאב אף אם הוא שם הנשתקע. ועיין עוד בתשובת הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל שם סי' קי"ז נדפס מה שהשיב לו הגאון המפורסם בעה"מ ספר בית מאיר על שו"ע אה"ע שנטה דעתו להקל כשנכתב על אבי המתגרשת בת פלוני הלוי והוא לא היה לוי כלל. והדברים ק"ו בן בנו של ק"ו לנדון שלפנינו דהתם זהו שינוי גמור. משא"כ הכא שנכתבו כל שמותיו של אבי המתגרשת. רק ששם השלישי משמותיו לא נכתב על הסדר זהו קיל טובא. משום שיש כמה דיעות דאין זה חשוב שינוי. (ונוסף ע"ז שגם ע"ז שאין השם השלישי כסדרן אין עדות גמור כ"א רק מדיבור הקל של אבי המתגרשת). ולכן נלע"ד פשוט שאע"פ שבתשובת נו"ב מהד"ת סי' ק"ט פסל בנכתב על אבי המתגרשת בת פ' הכהן והוא לא היה כהן. וע"ש מה שחילק בין הנדון שלו ובין הנדון של הפני יהושע שהביאו לו בשלשה חילוקים. וכל החילוקים ליכא לצד החומרא בנדון שלפנינו ג"כ. וכמו בנדון של הפני יהושע. אך בנדון שלפנינו מלבד הנך ג' חילוקים יש טעמים מספיקים להקל אף לדברי הנו"ב. כמובן מכל המבואר למעלה ואין לכפול הדברים. העולה מכל זה שלפע"ד האשה הזאת רשאי לישב עם בעלה בלי שום חשש וא"צ גט אחר כלל מבעלה הראשון. ואין לומר שיחמירו שיתן לה בעלה הראשון גט ועכ"ז תשב אח"כ עם בעלה זה השני וכמו שפסק בשו"ע סס"י ק"נ ססע"י א' בהג"ה. כי זה מוכרח לעשות כן בגט הפסול עכ"פ מדרבנן. אבל בגט זה נ' דבדיעבד עכ"פ שכבר נשאת כשר הוא. ולא כדין גט פסול אף מדרבנן. והריב"ש בתשובה סי' ר"ו פסק בענין חתם סופר ועד דאע"ג דקיי"ל דפסול מ"מ אם נשאת לא תצא וא"צ גט מהראשון כיון שהגאונים מכשירים לכתחלה. וכמ"כ י"ל בנדון זה. ולכן נ"ל שאין להצריכה גט שני. ועדיף כן כי הנה במל"מ ר"פ יו"ד מה' גרושין משמע דלדעת תשוב' רש"י שבב"י סי' קכ"ט כל שאתה מצריכה גט שני מבעלה הראשון אתה אוסרה על בעלה השני יעו"ש. וזהו נגד דעת השו"ע סי' ק"נ הנ"ל שדבריו הם מדברי הרמב"ם ואחריו נמשך מהרא"י בפסקיו וכפי הנראה דרש"י חולק ע"ז. ונהי דאין לנו להחמיר נגד השו"ע ומהרא"י בפסקיו זהו כשצריך עכ"פ ליתן לה גט שני. וכמו בנדון דפסקי מהרא"י ע"ש. אבל בנד"ז שאין צורך לזה אין להחמיר עליה חנם כיון שהיא חומרא דאתאי לידי קולא לפי פרש"י ע"כ בכה"ג מוטב יותר לסמוך כפי הנראה משורת הדין שאין צריכה גט שני כלל. כללא דמילתא אם יסכימו עמי הרבנים דסביבותיכם והרב הג' דק' זלאטפאליע אשר היה שאילה זו אצלו כנראה ממכתב רו"מ. הנני נמנה עמהם להתירה לישב עם בעלה בטח: