סימן קפח

אסימן קפח

מי שנקרא בפי כל יודא והחליף ופעלו בקושי שיתן גט וכ' בגט יהודא וכל שום דאית לי. ועתה נתעורר חשש שמא נק' במילתו יודא בכוונה כי אחיו נק' יהודא ליב א"כ שמא נתנו לו שם יודא בדוקא להבדילו משם אחיו:

הנה לכתחלה היה ראוי לכתוב יודא. אע"ג דבתשו' בית אפרים סי' פ"ח כ' בשם ס"ג וז"ל יודא הוא כינוי ליהודא ואין לכתוב הכינוי עכ"ל. עוד כ' בשם מהר"ם חריף אם קורין לאחד יודא אעפ"כ כותבין יהודא עכ"ל. וכ"כ בט"ג בש"א באות יו"ד ס"ק י"ג. י"ל דאינהו מיירי בידוע שעולה לתורה בשם יהודא רק שנקרא בפי כל יודא אז א"צ לכתוב יודא דהוא קיצור השם. וזה כפסק הש"ע סי' קכ"ט סט"ו שא"צ לכתוב שם דנערות כלל. ופי' הג"פ שם ס"ק ע' דקיצור השם ושם דנערות חד הוא וא"צ לכותבו. והיינו דוקא כשיש לו ג"כ עיקר השם ונקרא בו לפעמים כמש"ש הש"ע מי שיש לו שני שמות והשם השני שם דנערות אז הוא דא"צ לכתוב השם דנערות כלל רק עיקר השם לבדו. אבל בנ"ד שלא עלה לתורה וגם אינו יודע אם נקרא במילתו יהודה ושמא נק' יודא ע"כ יש לכתוב יודא. אע"ג דרוב יודא נק' במילתו יהודא רובו ככולו ממש מ"מ הרי בספר שמות דפ"ד ע"ב עד דפ"ז ע"א האריך בשמות נשים שנקראו בקיצור השם ואינו ידוע אם מעריסה ניתן להם השם העצם כמו שערלין וא"י אם נק' מעריסה שרה ומסיק לבני אשכנז יכתבו רק שערליין. ועמש"ש לבני ספרד לכתוב שרה דמתקרי שערליין דכל אלו אינם ב' שמות. וי"ל דכמ"כ בנד"ז יודא ויהודא ודאי יודא רק שם קטנות. מ"מ בג"פ סס"ק ס"ז חלק ע"ז דבני ספרד גם כן יכתבו רק השם דקטנות שנק' בו כיון שא"י שם העריסה. וכ"כ הב"ש בש"נ אות ב' גבי שארקה אם א"י שם העריסה כותבים לכתחלה שארקה. ומסתברא כמו"כ במי שנק' יודא וא"י אם יש לו ג"כ שם יהודא דיש לכתוב רק יודא לבד. אכן כל זה לכתחלה. אבל לענין דיעבד במי ששמו בפי כל יודא וא"י איך עלה לתורה ואיך נק' במילתו וכתבו יהודא ודאי הגט כשר משום דאזלינן בתר הרוב. והמנהג והחזקה שכל יודא הוא בחזקת ששמו יהודה. אע"ג שבב"ש בש"נ שם לא כ' בפי' גבי מי ששמה שערליין וא"י שם העריסה וכתב בגט שרה איך הדין בדיעבד. גם בג"פ ס"ק ס"ז לא נת' הדין בזה בפירוש. מ"מ נראה מהב"ש דס"ל להקל מדהקיל שם בשארקה שכתב בגט שרה. אפי' אם שמה מעריסה היה רק שארקה. י"ל דבשערליין נחות דרגא היה כשר כשא"י שם העריסה. כמו מי ששמו אליהו וכתב אליה פסול ואם א"י איך היה שמו וכ' אליה הכשירו הב"י וב"ש בש"א אות א' ואפילו נאמר דבשערליין לא יכשירו מספק. מ"מ נדון זה דיודא עדיף דהתם כ' ביש"ש פ' השולח סי' כ"ה ובס"ש בשם מהרי"ב שיש כמה נשים נק' רק שערליין ולא שרה. אבל יודא רובו ככולו יהודא. ועוד דיודא ליהודא הוי כערך שארקה לשרה דהוי הברה א' ושם הקיל הב"ש ביותר כנ"ל. וא"כ לפחות יש להקל בספק וגם אלז גוטלין לגוטא ואברם אברהם דימה הב"ש לשרה שארקה א"כ כש"כ ביודא ויהודה דיש לדמותו ולכן פשוט דדיעבד כשר. וע' בתשו' מהרי"ו סי' ק"פ גבי יהונתן ואף שאין כן דעת התה"ד מ"מ בנ"ד ודאי יש להקל דיעבד מטעם הנ"ל דרוב וחזקה שנקרא יהודא. משא"כ התם:

(נת' מי ששמו בפ"כ יודא וא"י איך עולה לתורה ואיך נק' במילתו יש לכתוב בגט רק יודא ובדיעבד אם כתב רק יהודא כשר משום דהמנהג והחזקה והרוב שמי שנק' יודא שמו העיקרי הוא יהודא):

מי שנקרא בפי כל יודא והחליף ופעלו בקושי שיתן גט וכ':

באך מה שיש להסתפק בנד"ז הוא רק משום דאחיו הגדול ממנו נק' ליב ועולה לתורה יהודא וידוע דאין קורין לשני אחים בשני שמות שוים. א"כ אף בכאן שאחיו נק' גם ליב מ"מ כיון שנק' ג"כ יהודה יש לחוש שמא נק' זה יודא בדוקא ולא יהודה. ועכ"פ לא שייך להקל לסמוך על הרוב והחזקה משום דיש כאן ריעותא. וה"ל כהא דאמרינן רפ"ב דכתובות (דט"ז) דאע"ג דרוב נשים בתולות נישאות כיון דרוב הנישאות בתולות יש להם קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא. וה"נ אע"ג דרוב יודא שמייהו יהודא מ"מ אין מצוי שגם אחיו יקרא ג"כ שם יהודה אפי' בצירוף ע"כ איתרע לה רובא ומ"מ משמע בגמרא דכתובות ספ"ב (דכ"ח ע"א) דאע"ג דאיתרע לה רובא עדיף הוא מספק שקול דלהכי נאמן הגדול להעיד מה שראה בקטנו ע"ז לומר זכור הייתי בפלונית שיצתה בהינומא כו'. ואמרינן משום דרוב נשים בתולות נישאות גילויא מילתא בעלמא הוא. וע' תשב"ץ ח"א סי' פ"ג כ' וז"ל וגילוי' מילתא הוא שהדבר קרוב לנו להיות נודע כמו שהוא מעיד זה אלא שהוא מכוסה ונעלם קצת כו' עכ"ל הרי דקרוב שכן הוא ולא שהוא ספק שקול וכ"כ בשט"מ שם רפ"ב הנ"ל דההיא דזכור הייתי בפלונית מיירי אפי' היכא דאיתרע לה רובא. ומשום דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מרוב הנישאות בתולות יש להן קול. וה"נ פשיטא דזה הרוב שמי שנק' יודא שמו העקרי יהודה עדיף טפי מהך ריעותא הנ"ל. א"כ לא איבטיל רובא לגמרי ועדיף מספק שקול כנ"ל. רק שמ"מ היכא דבספק שקול לא מקילינן אז גם בכה"ג דאיתרע לה רובא לא מהני אא"כ יש עוד סיוע לזה דומיא דהתם דנאמן הגדול כו':

אך בנד"ז אפי' אם היה ספק שקול אפשר יש להקל. ונציע תחלה מ"ש הפוסקים בכה"ג דספק זה. הנה בפסקי מהרא"י סי' י"ד כ' וז"ל ובשם גרשום שכ' גרשון נ' דאם היה ידוע ששמו גרשום וכ' גרשון לא הוה גט כלל כי גרשום וגרשון שני שמות הן כו'. אמנם נכתב לי מנורנבר"ג שאותה אשה עדיין לא נשאת. א"כ ודאי לכתחלה לא תנשא אפי' לא אפשר אא"כ ע"י עדות ששמו גרשון. אבל אם תתברר ששמו גרשום היה נ' אפי' אם נשאת תצא כו' דאינו גט כלל עכ"ל. משמע מזה דאם לא נתברר אם שמו גרשון או גרשום אלא שהוא ספק אז אם נשאת לא תצא. ותמה ע"ז הג"פ ס"ק קי"ג דכיון דמדאורייתא אינו גט א"כ אפי' בספק תצא ע' טוש"ע סי' ק"נ. ותירץ ע"ז הת"ג סס"י קכ"ט ס"ק כ"ז דמיירי מהרא"י שפעמים היו קורין לו גרשון ואפ"ה אם נתברר דעיקר שמו בשעת לידה ושחותם א"ע הוא גרשום במ"ם תצא והגט בטל ולא דמי לגירש בשם טפל דהכא גרשון אפי' שם טפל לא הוי משום דהאנשים שקורין אותו בשם גרשון לא נתכוונו ליתן לו שם אחר רק מחוסר ידיעה כו' (וע' צ"צ סס"י פ"ד קרוב לזה) ומ"מ לא היה ברירא ליה סברא זו לומר דגרשון אפי' שם טפל לא הוי הלכך בהצטרף עוד ספק אם שמו באמת גרשון פסק דלא תצא וכן פי' בטיב גיטין בש"א אות ג' סק"ל וז"ל כיון ששמו העיקרי הוא גרשום במ"ם ולא נשתקע רק שבטעות הוסב בפי העולם לקרותו גרשון בנו"ן כו' ע"ש ויומשך מפירושם דאם הספק בעיקר הענין שמא לא היה נקרא כלל גרשון בנו"ן אז אפי' נשאת תצא (או שי"ל דתלינן שמהסתם נק' לפעמים כן בנו"ן דהא כ' הט"ג שם ס"ק ל"ו דעכשיו לא שכיח שיהי' נק' בפי הבריות גרשום במ"ם). אך הג"פ אינו מפרש כן אלא כפשוטו שלא היה נודע איך נכתב ונקרא אם הכל גרשום או הכל גרשון ובגט נכתב גרשון אפ"ה משמע דאם נשאת לא תצא. משום דשינוי גרשום לגרשון ס"ל למהרא"י דאינו שינוי גמור ודמי קצת ליצחק חקין. ונהי דאין לדמותו לגמרי ליצחק חקין להכשיר הגט בדיעבד. מ"מ מידי ספיקא לא נפקא אם נאמר דגרשון הוה כינוי לגרשום כו'. ולכן כשיש עוד ספק שמא היה שמו גרשון הוי ס"ס מעליא ע"ש. ולכן אין להוציאה מתחת בעלה עכ"ל. ולכאורה י"ל דמפרש ד' מהרא"י כפשוטן שהיו מסופקים ג"כ בקריאת שם הבעל בפי כל אם גרשום או גרשון ואפ"ה יש להקל שלא תצא. כי אפילו נק' ג"כ בפ"כ רק גרשום וכ' גרשון י"ל דאינו שינוי גמור. וכן הבין הט"ג באות ג' סק"ל בהג"פ ממ"ש הג"פ סס"ק קי"ד שנסתפק לנו כו' ע"ש. ויומשך מזה דביצחק חקין אפי' נק' בפי כל רק יצחק וכ' חקין הגט כשר כיון שזה כינוי לעצם השם אע"פ שאדם זה לא נקרא בכינוי ההוא. והת"ג סס"י קכ"ט שם כתב בפשיטות על זה גם כן דודאי אינו גט כלל. ועיין לקמן אות ד' גבי חזקיה:

(נת' שי"ל דאתרעי רובא משום שאחיו נקרא יהודא ליב ושמ"מ עדיף מספק שקול וכשיש עוד סיוע טוב מעמידין הרוב על חזקתו. ויש לחקור איך היה הדין בספק שקול. ויש להציע תחלה מ"ש הפוסקים בזה. הנה בגט שנכתב גרשון ויש ספק ששמו היה גרשום משמע במהרא"י דלא תצא ויש שני פירושים בדבריו. א' דמיירי בידוע שנקרא גרשון לפרקים רק הספק בעיקר הנחת שמו. ב' דאפי' הספק בכל הענין לא תצא משום דהוי ס"ס כיון דאפי' אי ודאי שמו גרשום י"ל מ"מ גרשון ספק אם חשוב שינוי):

גוהנה בב"ש בש"א אות ג' משמע ג"כ דמפרש דברי מהרא"י כפשוטן דהביא תשו' מהר"א בן ששון סי' ל' שכתב בשם מהריב"ל דמדייק מפסקי מהרא"י הנ"ל טעמא דגרשון וגרשום מצינו בקרא דהם תרי שמות מש"ה הוי שינוי אבל אם לא היה בקרא תרי שמות הוה אמרינן דשם השני הוי כמו כינוי כגון גרשון בנו"ן הוי כינוי לגרשום במ"ם אע"ג דניכר במבטא השינוי מ"מ היה כשר ואמרינן דזהו כינוי ומזה תלמוד לכל השמות עכ"ל. ואי איתא דבמהרא"י הפי' כמ"ש הת"ג שנק' גרשון בנ' לפעמים א"כ לא מוכח מידי להיכא שיש שינוי במבטא ולא נק' כלל בשם הנכתב בגט אפי' לפעמים. אך הנה במכמ"א שע"ד סי' כ"ה הביא שמהרא"ם ומהראנ"ח תופסים במושלם הפך ממ"ש מהריב"ל דמשום שאין שם בעולם כמו אותו השינוי שבגט לא תלינן להכשיר ולומר דהוי כינוי כו'. ולסוף העלה דכשהכינוי באות האחרון של השם אין פועל שינוי כ"כ. משא"כ כשהשינוי באמצע התיבה וכש"כ בראשה. לכן י"ל דלא פליגי אמהרא"י דבגרשון השינוי בסוף התיבה. ועפמ"ש בט"ג בש"א א"ג רס"ק כ"ט י"ל הטעם בענין אחר דלא פליגי אמהרא"י משום בגרשון וגרשום אשכחן ג"כ שני השמות לחד גברא מש"ה בשם דכה"ג הוא שיש לצדד להקל בשינוי. ובתשובת מהר"א בן ששון סי' ל' שאצלי הוגה מכתיב' אאזמו"ר הגאון נ"ע עמש"ש מהריב"ל אם לא היה בקרא שתי שמות כו' כנ"ל וז"ל זה אינו להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש עכ"ל הזהב. כוונתו דמהרא"י ס"ל דשינוי כמו מגרשום לגרשון אילו לא היה גרשון שם אחר לא היה שינוי הפוסל מדאורייתא רק מדרבנן. אבל כיון דתרי שמות הם הגט בטל מדאורייתא:

(נת' מהריב"ל ומהר"א בן ששון הובאו ב"ש מפרשים ג"כ כפי' שני הנ"ל וס"ל דבשאר שמות כה"ג ר"ל שאין נמצא שם שיקרא בו אדם בשם השינוי אז הגט כשר לגמרי. והמכתב מאליהו התנה דדייקא שהשינוי בסוף התיבה כמו גרשון וגרשום שהשינוי באות האחרון אבל באמצע לא וכש"כ בתחלה. אולם מי כהחכם יודע פשר דבר רבינו ז"ל פסק דאפילו בכה"ג הגט פסול מדרבנן מיהת אבל שיהיה בטל הוא כשיש שם כהשינוי):

דעוד מצינו בפוסקים בתה"ד סי' רל"ג בענין שם חזקיה והובא בש"ע סי' קכ"ט סכ"ז וע' ב"ש בש"א ריש אות ח' הביא שם דעת מהרי"ט דבידוע ששמו חזקיהו וכתב חזקיה פסול והרמ"א מכשיר בזה בש"ע והב"ש מחמיר בזה אבל הגט פשוט ס"ק קכ"ג התיר בשעת הדחק משום דכן מבואר בתשובת מהר"ם פדווא סוף סימן ל"ה בשם המרדכי. ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ד כתב שכן מוכרח ג"כ בד' תה"ד דאלת"ה איך קאמר דבלא נודע כותבי' חזקיה ניחוש שמא זה האיש שמו חזקיהו ולא נקרא בכינוי חזקיה א"ו דאפ"ה כשר דכיון דחזקיה הוא קיצור השם של חזקיהו אע"פ שלא נקרא זה האיש בקיצור זה כיון שהוחזק זה הקיצור לעיצומו של שם ה"ל כאילו הוחזק בעיצומו של איש ואם גירש בו כשר. אבל בהוחזק חזקיה וכתב חזקיהו פסול דאע"ג שעיקר השם של חזקיה הוא חזקיהו מ"מ הנה זה האיש הוחזק בקיצור ולא בעיקר השם וה"ל שינוי לגביה משא"כ חזקיהו וכתב חזקיה עכ"ל בקיצור. ולא נהלם לי החילוק היפה דממ"נ אם ניזל בתר שמא ולא בתר איש זה דוקא דלהכי אע"פ שנקרא זה האיש חזקיהו ולא נקרא בשום פעם חזקיה מ"מ אם כתב בגט חזקיה כשר כיון דהוחזק זה הקיצור לעיצומו של שם חזקיהו וצ"ל דכשיראו בגט חזקיה יובן שיכול להיות שמו חזקיהו כיון דהכל אחד. א"כ כמ"כ להיפך כשנק' בפי כל רק חזקיה וכתב בגט חזקיהו ג"כ ראוי להיות כשר ואדרבה כ"ש הוא דאדרבה קיצור השם אינו מהחיוב שיהיה לכל אחד א"כ מה בכך שהקיצור הוחזק לעיצומו של שם מ"מ כיון שזה לא הוחזק כלל בקיצור א"כ אין לנו ידים מוכיחות שזהו המגרש אבל עיקר השם מהחיוב וראוי שיהיה לכל אחד ואע"פ שהוחזקו רק בהקיצור ולא בהעיקר מ"מ כוונתם לעיקר השם רק שמקצרים וכמו כינויי שבועות שבועה שבותה כו' ע' בתשובת דבר שמואל סי' ק' הובא בתשו' בית אפרים סי' פ"ח וכולם כוונתן לרמוז על השם העיקרי המונח בראשונה כו' ע"ש. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דלפי דעת מהרמ"פ דמכשיר בחזקיהו שכתב חזקיה כמ"כ בחזקיה שכ' חזקיהו ומטעם הנ"ל דהמכמ"א כיון ששם אחד הוא וכמ"ש ג"כ הב"ש משום דמובלע בשם חזקיהו וגם מאי שנא מהא דפסק בשארקה שכ' שרה דכשר וע' במרדכי פרק המגרש שכ' בורייש והיה צ"ל באורייש דהקיל כיון שדרך מקום הכתיבה לדבר לישנא קלילא. וכין שכן נודע מעצמינו במקום הנתינה שמצד קלילות לשונם לא יכינו לומר באורייש כן ביאר המכמ"א שע"ד סי' ד'. וא"כ כש"כ בחזקיהו וחזקיה שנדע מעצמינו דאיש אחד הוא אע"פ שלא נכתב ממש כמו שנק' כי אם נקרא חזקיה וכ' בגט בוי"ו יובן משום דדרך לכתוב עיקר הנחת השם כמ"ש מהרי"ט בשם זהבית הביאוהו הפוסקים. אמנם לפ"ד מהרא"י יוכל להיות כמו שהבין הב"ש ומהרי"ט וסיעתם דבידוע ששמו חזקיהו וכתב חזקיה פסול. וצ"ל משום דלא ברירא ליה כ"כ דודאי שם אחד הוא. וקושיי' המכמ"א דא"כ אמאי מכשיר בספק לק"מ דכבר ביאר זה הב"ש כשיש ספק תלינן דמהסתם נק' חזקיה כמ"ש בתלמוד. ועוד דמצינו חילוק בין ספק לודאי כנ"ל גבי גרשון וגרשום. וגם בענין שם אליה דפסק הב"י דאם כ' אליה בלא וי"ו כשר. ופי' הב"ש בש"א אות א' דמיירי כשאינו ידוע איך היה שמו. אבל אם ידוע ששמו אליהו וכ' אליה הוי שינוי השם אלמא דיש לחלק בין ספק לודאי. הן אמת המכמ"א לשיטתי' אזיל דשם ג"כ ס"ל אפילו ודאי שמו אליהו וכ' אליה כשר וצ"ל ג"כ מחמת קושיא הנ"ל דאם בודאי פסול איך יכשירו בספק. וע' ג"פ סס"ק קי"ו. אמנם הב"ש לא ס"ל כן ומחלק בין ספק לודאי ועמ"ש לקמן בזה סוף אות וי"ו. גם הג"פ מחלק בין ספק לודאי גבי חזקיה שכתב חזקיהו דפסול וכשיש ספק שמא נק' חזקיהו הקיל:

(נת' ענין שם חזקיה לדעת רמ"א אפילו ודאי שמו חזקיהו בוי"ו ולא נק' כלל חזקיה בשום פעם אפ"ה כשר כשכתב חזקיה. והמכמ"א פי' טעם הקולא דרמ"א דאזלינן בתר השם. משום דזה הקיצור הוחזק לעיצומו של שם אע"פ שלא נק' כן איש זה ומ"מ בחזקיה שכ' חזקיהו פסול ובספק הקיל הג"פ. ומכמ"א ס"ל דכל היכא דודאי פוסל ה"ה ספיקו והב"ש מחלק בין ספק לודאי ופוסל בחזקיהו ודאי שכ' חזקיה ומ"מ בחזקיה שכ' חזקיהו פסול אפי' בספק):

הוהנה עוד צריך לעמוד על הא דפסק הב"ש בש"נ אות ב' גבי מי שנק' מעריסה שארקה דאם כ' שרה הגט כשר. דמ"ש מחזקיה שכתבו בגט חזקיהו ומאליהו שכ' אליה דהגט פסול. ומהרא"י כתב בתשובה הביאה מהרש"ל ביש"ש פ' השולח סי' כ"ה ובס"ש דפ"ה ובג"פ ס"ק ס"ז וז"ל אם נקראת האשה מעריסתה שערלין למה יכתבו שמה שרה פשיטא דהוי כמו שינה שמה עכ"ל. הן אמת שהב"ש חילק ביניהם משום דשרה ושאראקה הנקודות שוים. משא"כ שרה שערליין מ"מ צ"ל מי הכריחו לחילוק זה להקל מסברא בעלמא בענין שינה שמו ושמה כו'. והנלע"ד משום דעל כרחינו צריך לחלק בין שם דנערות לשאר השמות כמ"ש בש"ע סי' קכ"ט סט"ו מי שיש לו שני שמות והשם השני יוצא מהשם הראשון בשם דנערות א"צ לכותבו. ופי' הג"פ ס"ק ע"א דפי' שם דנערות הוא בין קיצור השם בין אריכות השם כגון בילא בולטא כו' דהוי אריכות וצפורה פורה דהוי קיצור. ואפי' רובא קרו ליה בשם דנערות ופורתא בשם המובהק א"צ לכתוב שם דנערות כלל. ואפי' אם כ"ע קרו ליה רק בשם דנערות ולא יזכר ולא יפקד שם המובהק. כגון באשה שאינה יכולה לכתוב ואינה עולה לתורה. עכ"ז דעת מהרא"י בפסקיו סי' י"ב לכתוב רק שם המובהק לבד. וכן פסק הב"ש אבדיעבד עכ"פ. ולכאורה צ"ל הא בשאר שני שמות כשכתבו השם הנשתקע לבד הגט בטל. וא"כ ה"נ הרי נשתקע שם המובהק כמו באשה שנק' שערלין ונשתקע שם שרה ממנה למה יהיה הגט כשר כשכ' בגט רק שרה והרי נשתקע שם זה ממנה. אך בס"ש דפ"ז ע"א תירץ וז"ל ובנ"ד נראה דלא שייך המחלוקת היכא דנשתקע שם העריסה דהבאתי לקמן בשם שמחה משום דשאני שמות אלו דבתוכן הוא שם העריסה ולכן לא נקרא דנשתכח שם המובהק אחר דכינויו מורה עליו עכ"ל ולכאורה יש לגמגם על תירוץ זה דנהי שלא נשתכח שם המובהק מידיעה משום דכינויו מורה עליו מ"מ נשתכח מקריאה והמכמ"א ש"ד סי' י"ג העלה דכל שם שנשתקע מקריאה אע"פ שלא נשתקע מידיעה אין לכותבו בגט אחד אפילו עם שם הקבוע לו. לכן י"ל התירוץ בענין אחר דאזלינן בתר שמא ר"ל בתר הנחת שם זה בישראל שידוע דשערלין נמשך משם שרה והכל ענין א' רק שהוא געגוע השם שרה. א"כ לא שייך כלל לומר נשתקע שם שרה דמה שקורין שערלין היינו ממש שרה בגעגוע וימשך נפ"מ לדינא משני התירוצים. דלתירוץ ראשון לא מהני רק לשלא נחשוב שם שרה לנשתקע אבל אם מעריסה לא ניתן לה רק השם דנערות של שרה אם כ' בגט שרה ה"ל שינה שמה. משא"כ לתירוץ שני כיון דאזלינן בתר הנחת השם בישראל א"כ אפילו לא ניתן לה רק השם דנערות ובגט כתב שרה הגט כשר כיון דהכל שם אחד. אך מכל מקום היינו דוקא בשם דנערות שמיוחד רק לשם מובהק זה ולא כשהוא שייך גם כן לשם מובהק אחר. ואף גם זאת לא הקיל הב"ש רק כשהשם דנערות דומה ממש ביותר לעיקר השם כמו שרה ושארקה. אבל בשרה שערליין אין להקל כמ"ש מהרא"י דהוי כמו שינה שמה משום דאין מובן כ"כ בפשיטות שהכל שם א' כמו בשרה שארקה כמ"ש הט"ז שבב"ש שבזה ידעו הכל ששם א' הוא. (משא"כ בשערליין שרה וה"ה או כש"כ בציפא צפורה ועמ"ש מזה בתשובה אחרת) וזהו כסברת מהרא"י בתה"ד גבי חזקיה כיון שהתלמוד מכנה כו' וכמש"ל אות ד' בשם המכמ"א גבי חזקיה זה הקיצור הוחזק לעיצומו של שם דדבריו מטין כסברת הב"ש ומה שפסל בחזקיה שכתב חזקיהו אינו עולה יפה לסברא זו דהב"ש. וסברת המרדכי פ' המגרש הנז' שם ג"כ מורה לכאורה כן ועיין לעיל סוף אות ד' מ"ש דלהמכמ"א וג"פ אפשר אפילו מי שנק' בפ"כ אליהו וכתב בגט אליה כשר ובס"ש נסתפק בזה ולא החמיר רק משום שי"ל דשני שמות הם א"כ בשרה שארקה י"ל דכנים דברי הב"ש והמחמירים בחזקיה חזקיהו ג"כ משום דלא ברירא דשם אחד הוא. ואין קושיא להב"ש ממ"ש הב"י סי' קכ"ח בשם הרשב"א כי אין אנו משתמשים בשמוש שמות בגיטין אלא בשם הנחתם הראשונה ע"ש הפי' בחידושי הגהות דהכא שאני דמובן לכל ששם א' הוא. וע' בתשובת ד"ש סי' ק' שבב"א סי' פ"ח לכאורה סיוע להב"ש. והנה אף שנחלקו האחרונים על הב"ש כמ"ש בש"א או"א אם על אברם כתב אברהם כשר והשיגו הט"ג סק"ו גם בג"פ סי' קכ"ט ס"ק י"ד כ' דהגט בטל. מ"מ י"ל דבשארקה שכ' שרה לא פליגי דשאני גבי אברם שכ' בס"ש דף א' דאברם ואברהם ב' שמות הן שנא' ולא יקרא עוד שמך אברם כו'. אבל הכא שהוחזקו לקרות לשרה שארקה י"ל דלא פליגי עליה:

(נת' לעמוד על פסק הב"ש בשארקה שכ' שרה דהגט כשר. משום דע"כ צריך לחלק בין שם דנערות דאפי' נשתקע שם המובהק וכ' בגט כשר. משא"כ בשאר שני שמות דכ' שם הנשתקע הגט בטל. ויש ע"ז שני תירוצים או משום דכיון שקורין בשם דנערות דמוכח על שם המובהק ה"ל לא נשתקע שם המובהק. לפ"ז דווקא בקראו לו מתחלה בשם המובהק ולא כהב"ש. או משום דאזלינן בתר שמא כיון דשם זה ושם דנערות חד שמא אינון. א"כ לפ"ז יש לקיים דינו דהב"ש כשהן קרובין זל"ז מאד כמו שרה שארקה ולא מצינו שהן ב' שמות):

וומעכשיו נבוא לבאר שאילתינו בס"ד. אם בנ"ד הוי ספק שקול אם נקרא במילתו יהודה או יודא ועכשיו נקרא יודא כנהוג שכל יהודא נקרא יודא ובגט נכתב יהודא. הנה אם באנו ללמוד להקל מדינו דמהרא"י הנז' לעיל אות ב' בספיקא דגרשון וגרשום. אין זאת רק לפי' הג"פ במהרא"י המבואר שם דאף אם הספק שמא נקרא בפ"כ ג"כ רק גרשום אפ"ה אם כתב גרשון כשר מצד ס"ס דא"כ ודאי ה"ה בנ"ד. ואף דשם פסק דלא תנשא לכתחלה שא"ה דגרשון וגרשום ב' שמות הן אבל ביהודא ויודא דשם א' הן ודאי דיש להקל לפ"ז אפי' לכתחלה מצד הס"ס ובלא"ה נתחבט הג"פ שם למה לא יקילו לכתחלה מצד הס"ס. ואף כי באמת רוב האחרונים מחמירים בס"ס במקום חזקת איסור א"א כמ"ש הפנ"י בק"א דכתובות וסדר אלי' רבא סוף ח"א. מ"מ הכא קיל טובא מנדון דמהרא"י וכיון דבנדון דידיה הקיל דיעבד הכא אפילו לכתחלה. אמנם לפי' הת"ג אינו ענין כלל לנ"ד דשאני התם בעובדא דמהרא"י שהיה נקרא ג"כ גרשון בנו"ן משא"כ בנ"ד שנקרא יודא לבד והספק שמא אפילו במילתו לא נקרא יהודה. וכדברנו משמע לי להדיא ביש"ש פ' השולח סי' ל"א בשמות אות ג' שהביא שם עובדא הנ"ל דגרשון וגרשום ונראה שזהו השאילה שבמהרא"י ושם כתב שהמגרש עצמו (הנקרא גרשון או גרשום) ואחיו היו מסופקים בדבר איך נק' שמו גרשון או גרשום. וא"א שיהיה מסופקים איך נק' בפי כל דנחזי אנן ואינהו א"ו צ"ל כדפי' הת"ג שהספק רק על הנחת שמו המובהק במילתו כו' וא"כ אין זה ענין לנ"ד. ודברי מהרא"י הואיל ואתי לידן נימא בהו מילתא דמ"מ קשה כיון דאם ודאי שמו גרשום ס"ל דהגט בטל אפי' היה נקרא גרשון בפי העולם משום דבטעות קורים לו כן בלי כוונה א"כ אמאי בספק כשר. ותירוץ הט"ג דחוק ונ"ל דסברא זו דכיון דאין מכוני' לקבוע לו שם לא מבטל מיני' שמי' המובהק היינו בידוע ששמו כך אבל כשהדבר ספק אמרינן דזה שקורין לו גרשון חשוב שם וע' בפסקי מהרא"י סי' קל"ח דמתוך הספק כו' ודו"ק. אמנם הנה עדיין יש לצדד להקל לסברת הפוסקים שנז' לעיל אות ג' דאם שינה לשם שאינו שם אחר אין הגט בטל כשהשינוי מועט כמו מגרשון לגרשום. א"כ בנ"ד דיודא ויהודה שם אחד הוא לא גרע משינה לשם שאינו שם אחר כיון דאדרבה שם אחד הוא ולא שם אחר. וגם השינוי מועט ביותר כמו מגרשון לגרשום. לכך י"ל שאינו בטל מדאורייתא. ולכן כשיש ספק שמא באמת שמו יהודה יש לצדד להקל אפי' לכתחלה. ואף אם בספק שקול אין להקל. מ"מ בנ"ד עדיף מספק שקול כמש"ל (תחלת אות ב'). אפס אין להעמיד יסוד על קולא זו דמקור חילוק זה נמשך מדיוק מהריב"ל בפסקי מהרא"י סי' י"ד. ולפי' הת"ג במהרא"י אין מוכרח לומר כן דדייקא התם הוצרך מהרא"י לזה דשני שמות הן. לכן אע"פ שנקרא ג"כ גרשון לא מהני כיון שהוא בטעות כו'. אבל כשאין נק' כלל בשם שכתב בגט אפילו אין שם כזה בעולם י"ל הגט בטל. אמנם ממשנ"ת אות ד' בענין שם חזקיהו חזקיה ואליהו אליה יש למצוא היתר בנד"ז לסברת מהרמ"פ דאפי' שמו ודאי חזקיהו ואפי' אם בפ"כ נקרא כן רק חזקיהו וכתב בגט חזקיה כשר וכ"פ בט"ג בש"א אות ח' ססק"א. ונת"ל אות ד' הטעם בשם המכמ"א כיון שהוחזק זה הקיצור לעיצומו של שם כו'. א"כ כמו"כ ביודא שכתב יהודה. ואף שלכאורה זה דומה לחזקיה שכ' חזקיהו הרי כתבתי אות ד' דבאמת אין טעם לפסול אפי' בזה לסברת המכמ"א הנ"ל. ותו דאף אם נדמיי' לחזקיה שכ' בגט חזקיהו הרי פסק הג"פ סס"ק קכ"ג דאם לא נודע אם שמו חזקיה או חזקיהו ונתגרשה בשם חזקיהו יש להקל בשעת הדחק. גם יש לדמותו למה שהקיל הב"ש בספק דאליהו שכ' אליה כנ"ל אות ד'. וגם לספק שקול דאליה שכ' אליהו דהיינו כשנקרא בפ"כ אליה בלא וי"ו כתב בס"ש דף ז' ע"ב דמחשיב זה מהרי"ט לספק שקול שמא שמו כך ר"ל גם לתורה וממילתו. ולכן מצריך בכה"ג שני גיטין מספק ואפ"ה דיעבד אם כתב רק גט א' בוי"ו י"ל דכשר דהכי משמע מלשון מהרי"ט שם שכתב יש לכתוב ב' גיטין כשיש ספק בדבר. משמע קצת דאינו רק לכתחלה. ולא אביא ראיה ממ"ש הב"ש בשם הס"מ דאפילו לכתחלה א"צ רק גט א' בשם אליהו די"ל טעמו דס"ל דאפי' בכה"ג אינו ספק שקול רק כמו רוב דס"ל דלא אתרע רובא בכך כדמשמע בט"ג בש"א אות א' ס"ק ל"ג דה"ט דהס"מ. מיהו י"ל דמ"מ יש ראיה דשם יש מיעוט שנקרא אליה רק כיון דרוב נקראים אליהו אזלינן בתר רובא ולא מרעינן הרוב מחמת שנקרא בפ"כ אליה בלא וי"ו כמו"כ י"ל דלא מרעינן הרובא דנ"ד דהוא רובא דעדיף טובא עד שממש אין גם אחד שיהיה נק' יודא רק שבאנו לחוש בנד"ז מצד שאחיו נק' יהודא ליב י"ל דל"ח כ"כ ריעותא גדולה לרוב וחזקה גדולה כזו. כש"כ שבנ"ד ידוע שמי שנק' אחריו המגרש היה שמו יהודה לתורה ובפ"כ יודא א"כ מסתמא גם המגרש נק' כן. וגם אם נאמר להקל בספק אליה שכ' אליהו ממה שהקיל הב"י בספק אליהו שכתב אליה. א"כ כמו"כ יש להקל בנ"ד דדומה לספק אליה שכתב אליהו. אלא שאין להכריח דין זה מפסק הב"י כדחילק המכמ"א דחזקיהו שכ' חזקיה כשר. משא"כ חזקיה שכ' חזקיהו. דאם קיצר במקום שאמרו להאריך ס"ל להקל טפי מאילו האריך במקום שאמרו לקצר:

ואמנם עפמש"ל אות ה' יומשך ג"כ להקל בנד"ז. לפי פסק הב"ש גבי שארקה שכ' שרה דכשר. ועכצ"ל משום דאזלינן בתר הנחת השם בישראל. א"כ כמ"כ יודא שכ' יהודה דג"כ ידוע ומובן לכל דהכל שם א' ממש כמו שארקה לגבי שרה. שהרי הב"ש כ' שם גבי שארקה וז"ל ואלז גוטלין שהוא כינוי לגוטא י"ל דדמי לשרה שארקה כו' אע"ג דמוסיפין תיבת אלז כו' עכ"ל מכש"כ גבי יודא ויהודה דהכל פי' אחד לשון הודאה ע' שו"ת חב"י סי' קל"ט. ואף שנת' למעלה אות ה' שאפשר לגמגם בפסקו דהב"ש. מ"מ בנ"ד שהוא רק ספק וי"ל יותר שנקרא באמת יהודא ודאי יש לסמוך על כל הנ"ל להקל. וכמו שהקיל הב"י בספק דאליהו אליה שכ' בגט אליה עיין לעיל סוף אות ד' וקושיית המכמ"א שם מה בין ספק לודאי י"ל דבאמת אפי' בודאי יש לצדד להקל בשינוי זה כסברת הב"ש גבי שארקה שרה. ומ"מ לא רצו להקל ממש בודאי. אבל בספק הקילו כמו"כ י"ל בנד"ז עכ"פ:

(נת' מה שיש להוציא מכל הנ"ל. להקל בנ"ד מספיקא דגרשון גרשום א"א להוציא קולא לפי' הת"ג במהרא"י שהוא הפי' הנכון. רק ממ"ש מהריב"ל בדין שינה לשם שאינו שם אחר יש להמציא קולא לנ"ד. מפסק הג"פ גבי ספק חזקיה שכ' חזקיהו יש לפשוט להקל בנ"ד. וכמו"כ מספק אליה שהקיל הרב"י. וגם ממשמעות מהרי"ט גבי ספק שכתב אליהו. ומפסק הב"ש גבי שארקה שכ' שרה):

זאמנם מה שנשאר עוד לבאר בנד"ז מה שיש לחוש כי אם קראוהו במילתו יודא הוא בכוונה שיהיה שמו יודא ולא יהודא שלא יהיה שמו שוה לשם הקדש של אחיו יהודא ליב. ואם כן יש לדמותו לאברם אברהם דהוי ב' שמות משום שנאמר בתורה ולא יקרא כו'. ול"ד לשרה שארקה. וע' ט"ג ש"א אות א' סק"ה. וה"נ אם ניתן בכוונה ה"ל כנקרא אברם שאינו אברהם. וא"כ בספק זה יש להחמיר דה"ל ספק דאורייתא. ול"ד לספק דאליה שהקיל הב"י דהתם צ"ל דליכא חששא דאורייתא כיון שהנביא נקרא ג"כ אליה כו'. אך יש לצדד דאפי' בכה"ג ליכא שינוי מדאורייתא כיון דבאמת בכל אומתינו יודא ויהודא שם א' הוא. א"כ מה בכך שאביו נתכוין ליודא דוקא ולא יהודא הרי עכשיו אין מי שיודע מחשבת אביו שאביו כבר מת והוא יתום ומחזיק שמו יודא בלי כוונה זו שלא יהודא וכוונתו וכל הקורא לו יודא יתכוין כשאר יודא שהוא שם א' עם יהודא ואין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו כדפרש"י. ול"ד כ"כ לאברם ואברהם שהתורה עשאם ב' שמות מחולקים לכן גם עכשיו הוא כן. אבל כוונת אביו אינו ענין נגד הנחת השם בישראל דיודא ויהודא שם א' הוא ועכ"פ נראה דלא חמיר שינוי זה מאליה אליהו דג"כ כ' הב"ש דהוי שינוי. ועכ"ז הקיל הב"י בספיקו. ועוד והוא העיקר דבנ"ד חששא רחוקה שקראוהו יודא שהרי מי שנקרא על שמו נקרא יהודא ומשום שאחיו נקרא יהודא ליב י"ל שדי ההבדל שהוא נקרא ליב בפ"כ לכן מנלן לחוש ולאחזוקי ריעותא. דהא אדרבה רוב העולם נקרא אליהו מלא אך שמ"מ י"ל שאין זה רוב ממש משום דגם הנקראים מלא יש שהעולם קורין אותו חסר וא"כ י"ל דהנקראים בפ"כ מלא אינם רוב אך מ"מ ספק שקול מיהו הוי ואפ"ה מכשירין. וכמ"ש הטעם בב"י סס"י קכ"ט כיון שאחרים נקרא כן (היינו שיש אנשים בדה"י ששמם אליה בלא ו'). וגם אליהו הנביא עצמו נקרא כן בה' מקומות עכ"ל. ולכאורה מה שאחרים נקרא כן אינו טעם רק לשלא נאמר דהוי מיעוטא שיהיה נקרא אליה. לזה אמר כיון שאחרים כו'. אבל מ"מ לו יהי דשכיח שיהיה נקרא אליה חסר כמו שיהיה נקרא מלא א"כ ה"ל ספק שינה שמו דה"ל ספק דאורייתא. כיון שהספק שמא לא נקרא אליה כלל היינו שי"ל שנקרא לתורה ולחתימה ובפ"כ אליהו בו'. א"כ ה"ל ספק שינוי. אעכצ"ל דעיקר הטעם כיון שהנביא עצמו נקרא ג"כ אליה בה' מקומות. א"כ חזינן דשם זה המלא לפעמים מחסרין הוי"ו. א"כ אף אם שם איש הזה המגרש הוחזק לעולם מלא יש סברא לומר כשכ' חסר אינו שינוי. ומש"ה כיון דיש ג"כ ספק שמא נקרא חסר ולא אתחזק שיהיה ודאי נקרא מלא יש להקל בדיעבד. א"כ כמ"כ בנ"ד שיש ספק ששמו יהודה יש להקל אף שאין זה רוב בנ"ד מצד אחיו הנקרא ליב כנ"ל. מ"מ ספק מיהו הוי כיון דלא ברירא כ"כ שאחיו נקרא ממילתו יהודא ליב כי נשאר יתום בלא אב והחזיק מעצמו כשנתגדל לעלות לס"ת יהודה ליב וגם אם נק' יהודא ליב לא ברירא דלא נקרא אחיו יהודה כיון דמ"מ אין זה שמות שוים ממש. א"כ בספק יש להקל כמו באליהו אליה כנ"ל. ואף דהכא הספק רק שמא נק' במילתו יהודה. אבל בפ"כ נקרא ודאי יודא. משא"כ התם שהספק שמא נקרא אליה בין לתורה בין לחתימה בין בפ"כ. אבל אי הוה ידעינן עד"מ דנק' בא' מהן אליהו מלא אפשר לא היינו מקילין כשכתב בגט אליה משום ספיקא דשמא נק' בהשאר אליה. י"ל שאני התם שהם ב' שמות. ועוד דהג"פ כתב דלרמ"א יש להקל אף בידוע ששמו אליהו וכ' אליה. וא"כ אפשר להב"י ג"כ יש להקל כשיש ספק שמא נקרא בפ"כ אליה. ועוד דיש סמך להקל בנ"ד משום שהוא גט מומר לע"ג וכתבו בו וכל שום. והנה הג"פ סי' קכ"ט ס"ג סס"ק י"ד כ' בשם מהרשד"ם דזה מועיל לשינוי קל כגון איסקופיא שכ' חסר יו"ד אע"ג דהרשב"ץ פוסל בכה"ג. מ"מ מהני וכל שום. והרח"ש השיג עליו דבמקום שינוי לא מהני וכל שום כמ"ש בש"ע שם סעי' הנ"ל. והג"פ הליץ בעד הרשד"ם דבנידון שלו אינו שינוי ממש כו':

והנה לצדד בזכותו דמהרשד"ם יש לעורר דבר חדש לא ראיתיו בס' הפוסקים והוא דעת הר"ן במשנה דבראשונה היה משנה שמו כו' דלהירוש' אם כתב וכל שום אפילו שינה שמו ממש כשר שכך כתב הר"ן ז"ל דהירושלמי מיירי למי ששינה שמו במקומו דבלא וכל שום אינה מגורשת ועם וכל שום משמע דס"ל דמגורשת כו'. וגמ' דילן לא איירי כלל באפיך שמי' ממש. ואפשר דס"ל שאם שינה ממש אפי' כ' וכל שום לא הועיל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג (והוא בש"ע סי' קכ"ט ס"ג) עכ"ל. אמנם הרא"ש בתשו' כלל ט"ו סי' ד' פי' זו הירוש' להפך והוכיח ממנה כדעת הרמב"ם והש"ע אך בקה"ע בירוש' הוכיח בראי' נכונה מהירוש' כדעת הר"ן בהירוש' (אלא דמהתימה שנעלם ממנו שקדמו הר"ן בפי' זה אע"פ שמביא ד' הר"ן ע"ש). גם לפירושו בקונטרס אם כתב אנא פלוני אע"ג דאפיך שמיה יש לצדד יותר להקל כשכ' וכל שום. אלא דלכאורה לא הבינותי איך נסתפק הר"ן אם פליגא ש"ס דילן אירוש' דהא במעשה דנפאתה ותפאתה ר"פ התקבל אמרו דהגט חספא אע"פ שהיה בימי רב נחמן דמסתמא כ' וכל שום כתקנת ר"ג א"כ ברור דלא ס"ל כהירוש'. ויש לדחות דלאו לעולם היה כ' וכל שום וכדפרש"י גבי והוא דאתחזק בתרי שמיה. אבל לא אתחזק א"צ לכתוב וכל שום והיינו שלא התקין ר"ג לכתוב וכל שום רק כשיש לו שום וחניכה ידועים. וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' אל"ף רי"ג הובאה ב"י רס"י קכ"ט וכש"כ לפר"ת גבי התקין לכתוב כו' דלק"מ. ובחי' הרמב"ן פ' השולח פי' דהירוש' נתכוין לאפוקי מפר"ת שיכתוב בפי' אנא פ' דמתקרי פ' דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שיכתוב שמות אחרים אלא כותב אני פ' וכל שם אחרן וחניכא דאית לי עכ"ל ואכתי קשה שמא יהפוך עיקר שמו מראובן לשמעון אעכצ"ל כמ"ש הר"ן דאפ"ה אם כ' וכל שום כשר להירוש' ויש לדחות דשמו א' ידוע וא"א להפכו רק החששא שיכתוב עוד שמות אחרים. וע"ז אמרו שיכתוב רק וכל שום עם שם א' הידוע. ומוכרח לפרש כן בהרמב"ן דהא ס"ל אפי' כותב שם דמ"כ וכל שום על שם דמ"נ אינה מגורשת כדלקמן וכש"כ בכתב שם אחר לגמרי דהגט בטל וראיתי בג"פ סי' קכ"ט ס"ק י"ד דהרמב"ם מפרש המשנה דפ' הזורק שינה שמו ושמה כו' דמיירי בשינוי גמור דכ' על יוסף יוחנן וקמ"ל אע"פ שכ' וכל שום הגט בטל. וא"כ יהיה מזה סתירה לפי' הר"ן בהירושלמי אבל באמת א"כ עיקר הרבותא חסר מהמשנה דהל"ל בהדיא אע"פ שכ' וכל שום הגם שי"ל דאמשנה דהשולח סמיך דהתקין ר"ג שיכתוב איש פ' וכל שם שיש לו דוחק הוא. גם דהרשב"א הובא בש"ג ובתוי"ט פ' הזורק שם דהעמיד המשנה דלאו בשינוי גמור מיירי מחמת קושיא זו דאל"כ מאי קמ"ל אמאי לא פי' דהרבותא היא אע"פ שכ' וכל שום א"ו משום דא"כ העיקר חסר מן הספר גם בתוי"ט שם שרצה לתרץ קושית הרשב"א לא עלה ע"ד לפרש דמיירי עם כל שום וכן דין כ' חניכתו וחניכתה דפ' בתרא לא העמידו הפוסקים דמיירי עם כל שום דווקא. ועיין בג"פ סי' קכ"ט סק"ז מזה. גם בלאה"נ דוחק לפרש כנ"ל דהא במשנה פרק השולח שנינו היה משנה כו' התקין כו' אלמא דלשינוי ההוא מהני כל שום ואיך יסתום שינה כו' דלא מהני. אע"ג דהאמת שיש לחלק דהתם אינו שינוי רק שכ' שם דבמקום הכתיבה לבד. מ"מ ה"ל לפרש שינה שמו לשם שאינו שמו כלל אע"פ שכ' כו'. א"ו המשנה לא מיירי נידון כל שום ואין ממנה סתירה להירוש'. אמנם לענין הלכה ודאי דכל הפוסקים ס"ל דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי גם הר"ן מסיק אח"כ כן או שי"ל דס"ל להפוסקים דהפי' בירוש' כדפי' הרא"ש בתשו' שהרי רבו הפוסקים דפוסלים בכ' שם הטפל עם כל שום כמ"ש בחה"ר ועב"י רס"י קכ"ט ובמכמ"א שע"ד סי' ז' ביש לו ב' שמות א' במקום הכתיבה וא' במקום הנתינה פוסל הרמב"ן כשכ' שם שיש לו במקום הכתיבה וכלל שם דמקום הנתינה בכל שום ודקדק כן מלשון הברייתא אינה מגורשת עד שיכתוב שם דיהודה כו'. הן אמת שבתוספתא משמע דאין קפידא וכן פ' הר"ן והוא ז"ל הצריך לשבש התוספתא. אך עכ"פ כ"ש וק"ו לשינה שמו ממש דלא מהני וכל שום והגט בטל כדפסק בש"ע סעיף ג'.ומ"מ י"ל דיש לצדד כשאין שינוי ממש כהנדון דמהרשד"ם שיש להקל כיון שיש סברא בירוש' להקל אפי' בשינה ממש. וצ"ע כיון דהש"ע ס"ב פוסל בשם טפל עם כל שום וכ"ד הב"ש ססק"ג ובש"ע ס"ד פסלו במקום כתיבה עם כ"ש. א"כ איך נקיל בנדון דהרשד"ם. ואגב שבא לידן ברייתא הנ"ל והתוספתא דסתרי אהדדי ועג"פ ס"ק ט"ז בזה. ונ"ל ישוב ע"ז והבאת שלום ביניהם דהברייתא מיירי שמגרש אשתו שביהודה ביהודה והיינו שהכתיבה ונתינה במקום א' להכי אינה מגורשת אם כתב שם דגליל אע"פ שכ' וכל שום כיון שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה. משא"כ התוספתא מיירי שהכתיבה ביהודה והנתינה בגליל ע"כ מכשיר בכתב שם דיהודה עם וכל שום אשם דגליל שהרי עכ"פ נכתב בהגט מקום כתיבה וכ"ת דדוחק להעמיד הברייתא בכה"ג שהכתיבה ונתינה במקום אחד דא"כ אפי' כ' השם דיהודה בלא כל שום תהיה מגורשת לדעת הפוסקים דס"ל כן. אך ז"א דוחק לכמה גדולי הפוסקים דס"ל דאפי' כה"ג הגט פסול בלא כל שום כמ"ש המכמ"א. אלא דאף אם הפי' כן בהברייתא מוכח עכ"פ במכ"ש דשינה שמו ממש וכ' וכל שום דודאי אינה מגורשת לגמרי כיון דאפי' כ' שם דגליל עם כ"ש אינה מגורשת. וא"כ זה ודאי נגד הירוש'. [הג"ה לאח"ז. ז"א כי בתוספות סד"ה וכל שום משמע שמפרשים הברייתא שלא כתב וכל שום רק שם אחד לבד וכן משמע בהדיא בירושלמי וכ"כ בסה"ת סי' קכ"ו]. ולכן נ' דהירושלמי ג"כ לא מכשיר באפיך שמיה לפי' הר"ן אלא ע"י שהחזיק שמו כן. וכיון שהחזיק שמו כן לכן כש' ג"כ וכל שום דבזה נכלל שמו הראשון מגורשת. ומזה ראי' למ"ש בס' א"ח בשם תשו' רש"י הובא ב"י סי' קכ"ט. משא"כ בברייתא לא מהני כשיגרש ביהודה בשם דגליל עם כל שום כיון שבמקום כתיבה ונתינה לא הוחזק בשם דגליל:

ועתה נבאר בקצרה הטענות להקל בנ"ד. הא' י"ל כיון דיודא הוא שם דנערות ליהודא (ע' לעיל אות ו' דמוכרח מכל הפוסקים החילוק) ה"ל כמו שארקה לגבי שרה (ע' לעיל אות ד') רק שמא יש לחלק משום שאם נק' יודא הוא בכוונה ולא יהודה ע"ז אפשר להשיב דכוונתו אינו מעלה ומוריד כיון דעכשיו מוחזק יודא ויהודא לשם אחד (ע' לעיל אות ה') ול"ד לאברם אברהם דלעיל אות ד' שאין מוחזק כלל לשם א' מאחר דהתורה החזיק זה לשני שמות. משא"כ הכא אפי' נדמהו לחזקיהו שכ' חזקיה ג"כ מכשירין במקום עיגון גדול מה"ט דהתלמוד מקצר כו'. (ע"ל אות ז'). וי"ל דאף אם אביו קראו יודא בכוונה מ"מ הרי עכשיו שכבר הוא יתום ומחזיק שמו יודא בלי כוונה זו שלא יהודה. וכיון דנודע לכל שכל יודא הוא יהודא. א"כ מוחזק בידיעה לכל מכיריו ביהודה (וידיעה נמי י"ל דמלתא היא. וע' במכמ"א שפלפל בענין שם הנשתקע מקריאה ולא מידיעה דמחמיר בזה) ואין לנו אלא שם שמחזיק לעצמו כדפרש"י. הב' דיש לספק שמא נק' באמת יהודה. והרי הב"י הקיל בספק דאליה אליהו. (ע"ל אות ז'). וגם ענין זה הספק עדיף מלבד היות ספק להגיע אל האיסור עוד זאת י"ל דכיון שלא ברור כלל שאינו נק' יהודה א"כ ממילא הוא בחזקת יהודה כשאר כל יודא ובתר חזקה אזלינן כדפרש"י גבי והוא דאחתחזק כו'. הג' הטענה דוכל שום מהני לשינוי קל לפ"ד הרשב"ם. ואף שי"ל דהפוסלים בשם טפל או בשם דמ"כ עם כל שום במכש"כ שלא יסברו דינו דרשד"ם. מ"מ המקילים בזה י"ל דיסברו כוותי'. ולא לסמוך ע"ז לבד ח"ו רק לצרפו לסניף כיון די"ל דנ"ד ה"ל כשארקה שכ' שרה. ועם כי יש לחלק קצת ע"ז יש לצרף הסניף דוכל שום. וגם העיקר שיש לומר יותר שנק' באמת יהודה:

עוד על ענין הנ"ל דהירושלמי הנה בתשובת רש"י שבב"י סימן קכ"ט גבי יוסף בן שמואל ומפני הרמאים שהיו משנים שמם תיקן רבן גמליאל לכתוב כן הרי אינו מפרש כמ"ש בפירושו בגיטין (ל"ד ב') שהיה כותב השם שיש לו במ"כ וכו' דא"כ אין זה ענין לרמאות כלל. א"ו מפרש שהיה משנה שמו בכוונה ומזיד ואעפ"כ כשר כשכתב וכל שום אלא דלרש"י י"ל דהיינו שהחזיק שמו כן שלשים יום. אבל הירושלמי א"א לומר כן דא"כ מאי פריך ע"ז מהמשנה דבב"ב פרק ג"פ כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהא מכירין. ומקשה אם במכירין איך שייך שהיה משנה שמו ושמה. והוצרך לתרץ שמכירו בפניו ואינו יודע שמו. ור"ל דלכן יכול לרמאותו ולכתוב שם אחר. ואם מיירי שהחזיק שמו כן שלשים יום וזהו השינוי א"כ לק"מ דמכירו שזהו בעל אשה זו ע"י חזקה דשלשים יום. והחזיק כן שמו. ועיין בש"ע סי' י"ט ס"ב. אלא משמעות הירושלמי שלא החזיק שמו למ"ד יום. ואעפ"כ מהני ע"י שכותב אני פלוני וכל שם שיש לי דכיון שכותב אני וגם וכל שם מהני כמש"ש הקה"ע. וא"ת מה שהוציא לעצמו שם אחר מזיק ע"ז י"ל דהירושלמי ס"ל דכיון שהוציא כן שמו חשוב קצת שם כהא דאיתא ספ"ג דשבועות (דכ"ט ע"א) ואסיק ליה שמא גמלא וכי קא משתבע אדעתיה דידיה משתבע כו' משמע מיד דאסיק ליה שמיה גמלא חשוב שם ואינו נשבע לשוא באומר ראיתי גמל פורח באויר אף שהוא צפור דהא איהו קבע לי' שם גמל וכהא דאמרי' פ"ב דשבועות אפונין הגמלונים כו' ונהי דהתם אמרינן דבתר פומיה אזלינן ולא מהני דעתיה היינו משום דצפור אינו גמל. והוא אומר גמל. אבל שמות ראובן שמעון הרי שפיר יכול להחזיק שמו שמעון או שאר שם שרוצה א"כ מיד דאפיק שמיה שמעון אף שבאמת אין שמו כן אין זה השם מזיק. ובלבד שיאמר אני עם וכל שם שיש לי [ע' מפתח]. ובזה א"ש דהתוספות פ"ב (ד"ך ע"א) הכריחו דהמשנה שינה שמו ושמה הוא פסולא דרבנן כו' אלא שהקשו דהא לר"מ בעי' מוכח מתוכו כו' ובאמת רוב הפוסקים ס"ל דלר"מ א"צ מוכח מתוכו כו' וא"כ לפ"ז יש לפרש דשינה שמו ה"ל רק פסולא דרבנן ואעפ"כ תצא כו' אלא דהוכרחו לפרש דלא שינה ממש אלא שכתב שם יהודה בגליל כו' וזהו דוחק. אבל לפי הירושלמי י"ל דאע"ג ששינה שמו ממש אם כ' אני פלוני אין כאן פסול דאורייתא רק פיסול דרבנן אלא דרבנן עשו אותו כפסול דאורייתא ועם וכל שום הגט כשר. מיהו הש"ס דילן ודאי לא ס"ל כהירושלמי. וכמ"ש בש"ע סי' קכ"ט ס"ב דאינו גט. ועיין בכנה"ג סי' קכ"ט בהגהב"י אות מ"ה וז"ל מי שאין לו שני שמות ושינה שמו וכתב וכל שום אחרן וחניכא דאית ליה יש לדקדק מדברי רשד"ם חאה"ע סי' רמ"ד דמהני כו' אבל מהרח"ש חלק על מהרשד"ם ובפי' כ' מהריב"ל בספר א' דס"א וכל שום לא מהני לשינוי השם עכ"ל. והוא מה שהביא הג"פ סי' קכ"ט סס"ק י"ד. מיהו שם ביאר דאף למהרשד"ם היינו דוקא בשינוי קל כו' וגם ע"ז חלק מהרח"ש וכנ"ל. אבל עכ"ז לכאורה ע"פ הירושלמי הנ"ל היה נראה לצדד כשאינו שינוי ממש רק ע"ד הנ"ל בשם מהרשד"ם דכיון שכ' אני וגם השם שנקרא בו ממש כו' אף שיש איזו שינוי קל ביותר בשם הטפל אפשר לצדד ע"ד אינהו מיכל אכלי לדידן מיסתם נמי לא סתים. ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו אף בכה"ג דהרבה החמירו אף בשינוי בכינוי האבות. ושם העצם נכתב כהוגן. גבי בת שלמה המכונה טרנטו. כש"כ וק"ו בשם המגרש והמתגרשת. אלא מיהת בנ"ד דבלאה"נ יש טעמים גדולים להקל. יש לצרף גם זה לסניף: