סימן קעה
אסימן קעה
בגט שנכתב בו שם אבי המתגרשת כהן והוא אינו כהן והוא מקום עיגון לגמרי באפס תקוה על גט אחר:
הנה ראיתי לחכם אחד שצידד להתיר ב' היתרים האחד עפמ"ש בתוספות גיטין (ד"פ ע"א) שאין שטר נפסל כו' אלמא אפילו אינו כהן השטר כשר כו'. וכ' בתשו' נו"ב סי' פ"ט דכוונת התוספות רק דהעדים לא נפסלו ע"י שכתבו כהן על מי שאינו כהן. ונפ"מ דבשאר שטרות השטר כשר אבל בגט פסול מטעם שיאמרו שאין זה המגרש. (ולפמש"ש בשם רש"ל וכאילו עדים שלא גירש פלוני זה. א"כ גם בשטרות י"ל שאין לזה דין שטר. וצ"ע בטוש"ע ח"מ סי' מ"ט ס"ו. ועיין בתשו' רע"ק איגר בתשו' הבית מאיר שם סי' קי"ט). ומ"מ י"ל אף דאיכא לעז כמו בשם אביו י"ל כיון שא"צ לכותבו אף לכתחלה ע"כ גם בשינה בו כשר. (הג"ה. ועיין בזה במכמ"א שע"ד סי' ז"ך הביא שזהו פלוגתא דהתוספות והרא"ש ע"ש דס"ב ע"ג וע"ד ד"ה באופן דהתוספות. ודס"ג ע"ב ד"ה סוף דבר העלה דמ"מ שינה שם האבות פסול אף להתוס' משום די"ל דס"ל דשם האב צריך לכתוב. וא"כ לפ"ז בענין כהן דלכ"ע א"צ לכתוב י"ל דלהתוס' אף אם שינה בו כשר כמו בשטר דגובין ממנו ע"ש במכמ"א דס"ב תחלת עמוד ד'. מיהו לפמש"ל בשם רש"ל צ"ע. עכ"ה). גם סה"ת והמרדכי והסמ"ג והר"ן שהכשירו בשינוי מקום לידה נקטו רק הטעם משום דא"צ לכותבו:
באלא דלכאורה יש לדחות. די"ל דהתוספות נמי מודו דהיכא שיש חשש לעז אף שהוא דבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה מ"מ אם שינה בו פסול ומה שנקטו התוספות בשינה מקום לידה משום דשינו בדבר שא"צ לכותבו היינו דאם היה השינוי בדבר שצריך לכותבו אף רק לכתחלה אם שינה בו פסול אע"ג דליכא לעז משום דזהו כמו משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין. ואח"כ כ' שאינו כן אלא שבדבר שא"צ לכותבו אף לכתחלה אף אם שינה בו כשר. ורצה להסכים גם דעת הרא"ש כן (הג"ה. דברי המכמ"א הנ"ל הם כנגדו דביאר דלדעת הרא"ש אם יש לעז פסול ולע"ד יש עוד טעם ע"פ מ"ש בתשו' תודת שלמים סי' א' דבשינה שם האב הגט בטל מדאורייתא כמו בשינה שם עירו ע"כ צ"ל דה"ל כמבואר בהגט שאין זה המגרש וכ"מ ממ"ש בהג"א פ' השולח רס"י ז' דהוי מזוייף מתוכו וכמש"ל בשם רש"ל. אך א"כ גם בשטרות יהיה פסול. ואפ"ל שבאמת כן הוא ומ"ש הטור ח"מ סי' מ"ט סעי' יו"ד בשם הרא"ש יתבאר לקמן. עכ"ה):
גואחכ"ז יש להקל במקום עיגון גמור בכתבו על המגרש עצמו שהוא כהן אף שאינו כהן (הג"ה. בג"פ סי' קכ"ט סעי' ז' ס"ק מ"ם כ' וז"ל משא"כ הגט שכתוב בו הכהן דאם אינו כהן הוא גט בטל אליבא דכ"ע עכ"ל ועיין חמ"ח סי' י"ג סק"ז בגט שהיה בטל מן הדין כו' והיינו שהיה כתוב על המגרש הלוי והוא לא היה לוי כמבואר בתשו' מהרמ"ל סי' קי"ז הנה ס"ל להחמ"ח דהגט בטל ממש ובטל היינו מדאורייתא. עכ"ה) ומ"מ חלילה להקל. אבל בנ"ד שהשינוי דכהן הוא בשם אבי המתגרשת כיון אפילו בשינוי גמור מכשיר בעל העיטור ואף שהרא"ש פוסל מ"מ כ' הג"פ ס"ק מ"ט דפסול רק מדרבנן ומהרא"ם בתשו' סי' ס"ו כ' דחכמי עירו הכשירו. (הג"ה. בשו"ת תודת שלמים סי' א' פסק דבשינוי שם אביה הגט בטל מדאורייתא. ודלא כהב"ח. גם במכמ"א שע"ד סס"י ז"ך העלה דאפילו נשאת תצא. רק לדבריו י"ל שהוא ע"ד פיסולא דרבנן שבשמו ושמה שמ"מ מודים חכמים לר"מ בהם שתצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו הם בה. ועמ"ש לקמן בשם תשובות הבית מאיר והגאון רע"ק איגר ז"ל ס"ל דהוי גט בטל מדאורייתא. וההיא דמהרא"ם שחלקו עליו חכמי עירו י"ל שאין זה שינוי גמור מ"ש בת תאנים במקום בת טנם שאין זה רק הוספת אות א' ויו"ד כמ"ש במכמ"א שע"ד סי' למ"ד. ועיין שו"ת צ"צ סי' פ"ג שפסל לגמרי וצוה לשורפו כדי שלא יצא מכשול אף שהשינוי היה בשם אבי המתגרשת עכ"ה) ויש לחלק בין כשהשינוי בשם אבי המגרש לכשהשינוי בשם אבי המתגרשת לפי שהאשה אינה נקראת ע"ש אביה כ"א ע"ש בעלה (הג"ה. וזהו נגד הפסוק ואת דינה בתו ספ"ג דנדה דף ל"א סע"א). והגם שסברא הנ"ל נזכר בג"פ סס"ק מ"ט אין לזה יסוד כלל. וצ"ע איך הדין בשטרי ממון כיון ששנינו פרק ג"פ שנים שהיו בעיר שם אחד יב"ש ושם אחר יב"ש אין יכולים להוציא שט"ח זע"ז אע"פ שהאחד מוחזק בהשטר. וע' יבמות פט"ו (דקט"ו סע"ב) דחבי בר נאני מוציא שט"ח על אחרים. וע' בש"ע ח"מ סי' מ"ט רסע"י ז' וססע"י ז' אבל הם מוציאין כו'. וזהו הענין דיבמות פט"ו כמ"ש בבאה"ג שם. וכיון דעכ"פ הם א"י להוציא שט"ח זע"ז כמ"כ כאשר בשט"ח מבואר יוסף בן שמעון והוא באמת יוסף בן שמואל איך יכולין לחייבו ע"י הוכחה דט"ס הוא. ומ"ש פ"ב דכתובות (דף כ"ד ע"ב) למ"ד אין מעלין משטרות ליוחסין דרק אמנה שבשטר קא מסהדי ולא על היותו כהן. כוונתו רק דאין מעלין מזה ליוחסין. אבל לא לגבות ממנו ממון כשכתוב בשטר הכהן והוא באמת אינו כהן. דאפ"ל אם יתברר שזה האיש הלוה אינו כהן וטוען שלא הוא לוה שהרי אינו כהן ובשטר כתוב הכהן י"ל באמת אין גובין ממנו אלא א"כ יש ראיה ברורה שזהו הוא. אך התוספות דגיטין (ד"פ ע"א) כתבו בהדיא שהשטר כשר. וצ"ל דמיירי שנתברר הדבר בבירור ע"י העדים שהשטר נכתב על איש זה. או מיירי כשהלוה מודה וקמ"ל דאז דין שטר יש לו ולא דין מלוה על פה וכה"ג איתא בהה"מ פכ"ד מה' מלוה דין ח' גבי אא"כ באו עידי השטר כו' הובא ב"י סי' מ"ט אחר מחודש ו'. ועבב"י סי' קכ"ט ד"ה וכ' שם עוד. פי' רק דכוונת התוספות דלא מיפסלי עדים עי"ז. ואפ"ל מ"מ אם הלוה טוען שאינו הוא אין מוציאין ממנו ממון ע"י השטר. וכ"כ התו"ג סי' קכ"ט סעיף ז' בביאורים סס"ק י"ב וז"ל ואם כתבו כהן על מי שאינו כהן אפילו היש מכשירים מודים דפסול כו' יש הוכחה דאחר הוא וראיה לזה מח"מ סי' מ"ט בתומים ס"ק י"ב עכ"ל. ור"ל דשם כ' התומים דאם בא לגבות מיב"ש הדר בירושלים ובשטר כ' הדר בחברון א"י לגבות ממנו אף אם דומה ענין המקום לכהן יעו"ש. א"כ נמצינו למידים שאם בשטר כ' יב"ש הכהן והוא אינו כהן אינו יכול לגבות ממנו. והן אמת ראיתי בתשובת הגאון רע"ק איגר ז"ל סי' קי"ט תשובת הגאון בית מאיר שכתב דאף להרא"ש שטר שנכתב בשם כהן ואינו כהן דכשר הרי ע"כ אף אם יטעון הלוה איני איש הזה שהרי איני כהן לא שמעינן ליה וגובין ממנו מפני שלא הוחזק אחר בשמו ושם אביו עכ"ל ולא ידענא מנ"ל זה בפשיטות וע"ש שמזה מביא ראיה להכשיר בגט ג"כ מה"ט. אבל גם בשטרי ממון אין דבריו מוכרחים. וע' ג"פ סי' קכ"ט ס"ק ל"ה דצ"ח סע"ד ודצ"ט ע"א דהחולקי' על התוספות ופוסלים בשינוי מקום הלידה ע"כ יפרשו הגמ' דכתובות (דכ"ד ע"ב) הנ"ל בענין אחר והיינו שיפרשו דכשבאמת אין הלוה כהן ונכתב עליו הכהן השטר פסול. ואע"ג דעדים לאו אכולא מילתא קמסהדי מ"מ נפסל השטר כיון דמשמע שזהו איש אחר וכמו שאמרו בירושלמי לענין שט"ח המוקדמין דהע"ח עצמן מודיעים שהוא מוקדם ואומרים ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ועי"ז נפסל השטר והעדים כשרים כמ"כ הוא בענין הכהן כו' וע"ש בתשובה הנ"ל ס"ל בשינה מקום דירה וכן בשינה שם אביו הגט בטל מדאורייתא והוא בכלל ענין הג' שכתב הרמב"ם פ"א מה"ג וז"ל ושיהיה הענין הכתב שגירשה והסירה מקנינו עכ"ל. ור"ל ואם בכתב הגט מבואר שם אביו או שם אביה בשינוי ממש. א"כ אין מבואר שהוא גירשה והסירה מקנינו. ודבריהם עולים בסגנון אחד עם מ"ש הנ"ב סי' פ"ט בשם רש"ל וכדלעיל סעיף א':
דוהנה מ"ש הטח"מ סי' מ"ט סעיף יו"ד בשם תשובת הרא"ש ואפי' אם לא כתבו העדים שטר אחר אם יתברר הדבר שיש בו טעות סופר השטר כשר עכ"ל והוא מתשובת הרא"ש סוף כלל ס"ח סי' ל"ב ושם מבואר שלמד כן מדין אחריות ט"ס הוא. דאמרינן כן מכח סברא דלא שדי אינש זוזי בכדי וכ"ש כאן שהעדים החתומים עהש"ט יודעים ואומרים שטעו ונכתב רחל במקום לאה כו' ע"ש. ולכאורה אין כן דעת הרשב"א בתשובה ח"ג סס"י ד' בענין שטר שהיה צריך לכתוב שנת נ"ח וטעה וכתב נ"ז ומתוך השטר נראה שהוא ט"ס אעפ"כ העלה שאם כת"י העדים יוצא ממק"א אין נאמנים לומר טעינו כו'. ותשובה זו הובאה ב"י בח"מ סי' מ"ג קודם סעיף וא"ו בקצרה. ואם בטעות דזמן כ' כן כ"ש בשהטעות בשמות הבעלים. ועיין בש"ע סי' מ"ג סעיף ח' בהג"ה ועיין בסמ"ע שם ס"ק י"ג ובש"ך שם ס"ק י"ז. והטעות בשם הבעלים מלאה לרחל י"ל ודאי נק' טעות שאין מצויים לטעות יותר מהטעות בזמן מן נ"ז לנ"ח. או מן קל"ד לק"ד. ועכצ"ל דס"ל דאין זה דומה כלל לענין אחריות ט"ס הוא. והנה הרב"י בש"ע סי' מ"ט ססע"י וא"ו כתב ג"כ דינו של תשובת הרא"ש הנ"ל רק בשם ויש מי שאומר. ובתומים שם סק"ה כ' ג"כ דדינו של תשובת הרא"ש הנ"ל במחלוקת שנויה מטעם אחר ור"ל דאפילו יהיו העדים נאמנים לומר טעינו מ"מ אין לזה דין שטר כיון שנכתב בו שם אחר וז"ל דהא העדים כתבו ראובן ואמת כי טעו וה"ל לכתוב לוי. עכ"פ בשטר לא נזכר רק ראובן א"כ ליכא שטרא דהא בעינן מוכח מתוכו והא לא מוכח מתוכו כלל כו'. והרא"ש אפשר דס"ל כדעת הרמב"ן הביאו הר"ן ר"פ כל הגט דאפילו לרבי מאיר לא בעינן מוכח מתוכו כו' עכ"ל והאריך. ולפע"ד אף למ"ד דלא בעינן מוכח מתוכו מ"מ זהו עכ"פ כשבהשטר מבואר ג"כ שזהו הלוה רק שאינו מוכח כ"כ דשמא יש עוד יב"ש בכה"ג מכשרי. אבל בשטר שיש בו שינוי השם ומבואר שאין זה הלוה. אף אם העדים נאמנים שהוא ט"ס שהרי יכולים לעשות שטר אחר. עכ"ז שטר זה אין לו דין שטר כלל רק במעשה דתשובת הרא"ש הנ"ל שכ' ראובן ואשתו רחל וידוע שראובן זה אשתו לאה בכה"ג הסכים התומים דהשטר כשר. וצ"ע. ואף אם בשטרות כה"ג כשר משום דהשטר עיקרו רק לראיה. אבל בגט י"ל אף כה"ג פסול דהא בעינן ספירת דברים בהגט שמגרש פלונית. ולפי הגט מבואר דלא היא היא המתגרשת. ולכאורה זהו כ"ש מדין הפלוגתא פ"ק דנדרים (דף ה' סע"ב) אם בעינן ידים מוכיחות בגט שיכתוב ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין. כדי שלא יהיה המשמעות שלא הוא מגרשה אלא אחר מגרשה הגם שזה חשש רחוק מאד. שהדברים ק"ו אם בגט מבואר שינוי בשם אבי המתגרשת מבואר שאינו מגרשה כלל כ"א מגרש אשה אחרת. והנה בטוש"ע ח"מ סי' מ"ט ס"ז הביא ב' דיעות אם צריך לכתוב שם עירו של לוה או מלוה בשטר. והרמב"ן ס"ל דא"צ לכתוב שם עירו וא"כ להרמב"ן אם כתב בהשטר יוסף בן שמעון הכהן לוה מפב"פ מנה ובאמת טעו שזה הלוה יב"ש אינו כהן א"כ ודאי אין לזה דין שטר דיוכל הלוה לומר ודאי איני הלוה שהרי איני כהן. ומ"ש הבית מאיר שאין שומעין לו מפני שלא הוחזק יב"ש אחר. אינה טענה כיון דאין כותבין שם עירו של הלוה יוכל הלה לומר כמה יב"ש איכא בעיירות אחרים שהם ג"כ כהנים. ואף אם העדים מעידים שזה היב"ש הוא הלוה וטעו בענין כהן יש ב' חקירות הא' אם נאמנים ע"ז כשכת"י יוצא ממק"א. הב' אף אם נאמנים אין לזה דין שטר אף לדעת הרמב"ם פכ"ד מהל' מלוה ה"ח שבש"ע סי' מ"ט ס"ז מטעם הנ"ל דזה גרע משני יב"ש כו'. כיון משמעות השטר שאינו זה. וכ"ש בגט כשכתבו שהמגרש הוא כהן ובאמת אינו כהן והרי ג"כ אין כותבין שם עירו הרי מבואר בהגט שאיש אחר הוא המגרש. וה"ל גט בטל כדעת החמ"ח והגט פשוט ס"ק מ"ם והתו"ג הנ"ל ולא נמצא חולק ע"ז כלל. אך לדברי הר"ר ישעיה שבטור ח"מ שם סעיף י"ב שצריך לכתוב שם העיר פלוני שמעיר פלונית לוה מפלוני א"כ כיון שנכתב שמו וש"א וש"ע ולא הוחזק עוד איש בשמו וש"א כן בעיר זה אז אפשר יש מקום לסברת הבית מאיר הנ"ל דאף שכתב כהן והוא אינו כהן תלינן דט"ס הוא וגובין ממנו הממון. וג"ז צע"ג. ובאגודה פ"ב דכתובות סי' כ"ה כתב וז"ל אין מעלין משטרות ליוחסין אמנה שבשטר הן מעידין ולאו אכולי מילתא כגון אם כתב בו פלוני הלוי או הכהן ואינו נפסל בו אם שינה מכאן הוכיח ר"י אם שינה מקום לידה בגט כשר כיון דאינו חובה לכותבו עכ"ל משמע דס"ל שהשטר כשר וגובין בו. ואפ"ל דמיירי שכתוב בו פב"פ ממקום פלוני וכיון דליכא אחר במקום זה בשם זה מוכח שטעה בענין הכהן. והנה בגמרא פב"ת דב"ב (דקע"א) שטר שכתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי השטר כשר חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. וע"ש בפרשב"ם. כגון במקום שכותבין לחדשי החמה כו'. וע' מזה בטור סי' מ"ג סט"ז ובב"י שם ובסי' מ"ב סעיף י"ד הרי מספק מכשרינן השטר. א"כ זה לכאורה ראיה לדברי האגודה בשם ר"י. דכיון דלאו אכולי מילתא קא מסהדי אין מבטלין השטר לגמרי מחמת שכתוב בו הכהן והיינו כדמוכח טובא שעל איש זה הוא החוב ולא על אחר ששמו כשמו. וזה כעין מ"ש בתשובת הר"ן סי' ל"ג וז"ל וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה שאיננו הוא ואותו סימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר כו' עכ"ל. וה"נ כאשר מהשטר מבואר שאיש פלוני זה הוא הלוה ע"י שמו וש"א וש"ע אלא שיצא לו ריעותא ממ"ש בשטר הכהן והוא אינו כהן ע"ז י"ל כיון דעדים לאו אכולא מילתא קא מסהדי ה"ל ענין הכהן כמו סימן העשוי להשתנות ואין מטילין מחמתו ספק בהעדות המספיק שפב"פ שממתא פלונית לוה מפב"פ המנה. וכש"כ שיש כאן טענת ברי של המלוה. ואף שבתשובה אחת כתבתי שדברי הר"ן אינן מוכרחים לפי שטת המפרשים פ"ט דב"ב (דף קנ"ד) וגם הקשיתי ע"ז מדין טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אף שנתעסק באותו המין כל היום כולו כו'. מ"מ לפי שטת ר"י דהשטר כשר אף שיש בו ריעותא צ"ל כמ"ש הר"ן. ואולי י"ל דנדון דר"י עדיף משום דמלבד עדות המספיק שבשטר ידענו מחוץ בע"פ ע"י העדים שזה הוא הלוה ממש לכן בכה"ג מהני להכשירו שיהיה לו דין שטר. ומ"מ קשה דהא בפ"ג דגיטין (דכ"ז) ס"ל לר"ז דאע"ג דלא הוחזקו שני יב"ש בעיר אחת חיישינן לשני יב"ש או לשני שוירי אא"כ גם אין השיירות מצויות. הרי לא סמכינן כלל על עדות המספיק וחיישינן. וצריך לחלק דכדי שלא לבטל השטר לגמרי לא חיישינן ע' כה"ג בב"י בח"מ סי' מ"ב סי"ד. ועכ"פ לדברי ר"י ה"נ גבי גט כיון שמבואר בו שם המגרש ושם אביו ושם האשה ושם אביה. א"כ יש עדות המספיק מתוך הגט שזהו המגרש וזוהי המתגרשת. אלא שיצא ריעותא מצד ענין הכהן שבאבי המתגרשת והוא דבר שא"צ לכותבו כלל י"ל דה"ל כמקום לידה דאין שינוי זה פוסל. וגם ידענו מבחוץ שבודאי בעלה של זו שלח גט זה לאשה זו שהיא אשתו. ומיהו אפ"ל שגם ר"י לא הכשיר בשינה במקום לידה אלא כשנכתב ג"כ שם עירו ועירה כהוגן דהיינו שמקום דירתם נכתב כהוגן כי בימי ר"י בעל התוספות היו כותבין מקום דירה ואפילו מקום לידה ונמצא כיון שנכתב בגט שמו וש"א ושם עירו כהוגן וכן שמה וש"א וש"ע יש כאן עדות המספיק טובא שזהו המגרש וזוהי המתגרשת לכן בכה"ג אין מטילין ספק מחמת שינוי מקום לידה. משא"כ בנד"ז שלא נכתב ש"ע וש"ע רק שמו וש"א ושמה וש"א צ"ע אם יתכשר אף לפ"ד ר"י כששינה בענין הכהן בשם אביה. אך משמעות הש"ע ומפרשי הש"ע לכאורה אינו כן אלא שיש להכשיר בשינה מקום לידה אף אם לא כתב שם עיר דירתו ובלבד שעכ"פ יכתבו שמו ושם אביו ושמה ושם אביה שהרי לא התנו תנאי זה דנכתב מקום דירה ולכן במקום עיגון גמור כזה שבאפס תקוה להשיג גט אחר אם יסכימו הרבנים המפורסמים דק"ק וויטעפסק להקל בזה הן מטעמא דידי או מטעמא אחרינא הנני נמנה עמהם ג"כ ואם לאו דברי בטילין:
האך מ"ש להקל משום שכאן השינוי באבי המתגרשת אינו כלל בשמותיו ששמו נכתב כמו שהוא נקרא משה יצחק רק השינוי במה שכתבו עליו הכהן. זה נכון ולא מהטעם דכיון דגם השינוי בשם אביה פוסל רק מדרבנן. דזה אינו לפ"ד שו"ת תודת שלמים. דשינוי שם אביה הגט בטל מדאורייתא כמו בשינה שם עירה שהוא מקום דירתה דהגט בטל מן התורה. מדנשנו בבבא אחד עם שינה שמו ושמה. כמבואר בפוסקים מ"מ הנה ענין מה שכותבים הכהן אינו שם של האיש רק יחוסו והוה כמו סימן וכמ"ש במשנה פרק ג"פ יכתבו סימן היו מסומנים יכתבו כהן. הרי ענין כהן הוא במדרגה אחד עם סימן. והנה בענין כשכותבין שם עירו ושם עירה היו כותבין ג"כ הנהר לסימן כמו בשוירי מתא דעל רכיס נהרא וכמ"ש בתשובת מהרמ"פ סי' ה' שמה שכותבין הנהרות הוא לסימנא בעלמא. וכמ"ש בב"י סי' קכ"ח בד"ה נוהגים לכתוב שם נהר שבעיר וז"ל ואין כותבין שם הנהר אלא משום סימן שלא לטעות בעיר אחרת ששמה כשמה. נמצא ערך הכהן באיש הוא כמו הנהר לעיר דתרווייהו ה"ל סימן להבדיל האיש מאיש אחר ששמו כשמו וכן להבדיל העיר מעיר אחרת ששמה כשמה. וא"כ לפמ"ש הב"י בשם תשובת מהרי"ל דשינה שם הנהר של העיר כשר וכ"כ בתה"ד סס"י רכ"ח בשם תשובת הר"ר אביגדור כ"ץ שבמרדכי אף שאינו במרדכי שלפנינו מ"מ בתשובת מהרמ"פ סס"י ה' העתיק תשובה זו שהיא בחדושי מרדכי שאינו במרדכי שלפנינו. וכן פסק הרמ"א בסי' קכ"ח ס"ד בהגה"ה ובב"ש שם ס"ק י"ג בשם הלבוש. הרי דאע"ג דשינה שם עירו ועירה הגט בטל לגמרי או פסול כשהשינוי במקום עמידה עכ"ז כשהעיר נכתב בטוב והשינוי בשם הנהר כשר. א"כ כמ"כ בשם אביה אף למ"ד דדומה לשם עירו ועירה מ"מ כיון שאין השינוי בשם אביה שהוא נכתב כמו שהוא נקרא רק השינוי בהסימן שלו דהיינו ענין הכהן כשר. ואע"ג דאם כתבו על המגרש כהן והוא אינו כהן י"ל הגט בטל מדאורייתא כמש"ל בשם החמ"ח סי' י"ג סק"ז והג"פ סי' קכ"ח ס"ק מ"ם. אף שענין הכהן הוא רק סימן היינו שעכ"פ הוא סימן של המגרש עצמו. בזה ס"ל דדומה לשינה שם אביו או שם עירו דהוא ג"כ סימן של המגרש וה"ל הוכחה דאין זה המגרש. משא"כ שינוי הנהר הוא סימן דסימן של המגרש שהוא רק הסימן של העיר ולא הסימן של האיש המגרש דהסימן שלו הוא שם העיר שהוא מעיר פלוני ובשם זה פוסל השינוי לגמרי. אבל הנהר אינו סימן של האיש כלל שמעולם לא נקרא ע"ש הנהר לומר אברהם דמן רכיס נהרא. כ"א נקרא ע"ש העיר לבד אברהם מעיר פלונית. רק הנהר הוא סימן של העיר כנ"ל לכן ס"ל דאין השינוי פוסל בו. דלא דמי כלל לא לשינה שם עירו ועירה ולא לשינה שם אביו ושם אביה וכיון שכן ה"ה בשינה בענין הכהן באבי האשה שאין זה סימן של האשה שנקראת פלונית בת פלוני אבל מעולם אינה נקראת בת פלוני הכהן. לכן אף למ"ד דשינה שם אביה הגט בטל עכ"ז כשנכתב שם אביה בטוב אע"פ ששינו שינוי גמור בענין הכהן יש לצדד להקל כמו בשינוי שם הנהר דעירו ועירה כנ"ל. דשם עירו ועירה חמור משם אביו ואביה כנ"ל:
אך עדיין יש לחוש עפמ"ש בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ט"ל ד"ה וראיתי בספר מקור ברוך סי' ט"ו. דאם היו כותבים בגט עיר הדירה ושינו בנהר של עיר הדירה יש מקום לחילוק זה שכתב מהרד"ך ומקור ברוך דאפילו מאן דמכשיר בשינה מקום לידה יפסול בשינה שם הנהר כו' עכ"ל ולדבריו מה שהכשיר מהרי"ל ותה"ד בשינה שם הנהר זהו עכשיו שאין כותבים מקום דירה רק מקום עמידה. אבל אם היו כותבים מקום עיר הדירה ושינה בהנהר יש לפסול. וא"כ שינה באבי המתגרשת בענין הכהן י"ל דה"ל כשינה נהר דעיר הדירה וחמור טפי מנהר דמקום עמידה. י"ל מקום עמידה עכשיו עולה במקום דירה ואעפ"כ מכשיר בשינה הנהר. הלעז דנהר מקום דירה לא גדול מהשינוי דמקום עמידה ממש:
ו ונחזי אנן הנה תשו' הר"א כ"ץ שהכשיר בשינה הנהר י"ל מיירי אף בשינה נהר דעיר דירה כי בימיו שהיה קודם המרדכי י"ל היו כותבין שם עירו ושם עירה דהיינו מקום דירה. שהרי גם בטור שהיה אחר זמן הנ"ל כתב בסי' קכ"ח לכתוב מקום דירה. רק בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב שהיה אחר זמן רב קרוב למאתים שנה אחר הר"א כ"ץ והמרדכי כ' שבדורותינו אין כותבין מקום דירה. אף שהשאלה דהר"א כ"ץ היה בגט שנכתב במתא האלא. א"כ שינוי הנהר זהו בעיר דמקום עמידת הסופר והעדים י"ל דהמגרש היה גם כן מעיר הנ"ל או המתגרשת. וכיון שכתבו ג"כ מקום דירה פב"פ דממתא האלא א"כ מה שנכתב הנהר שבהאלא בשינוי ממה שהוא ה"ל ג"כ שינוי בנהר דממקום דירה ואעפ"כ הכשיר הר"א הכהן משום דשם נהר לא אשכחן בתלמוד שהצריכו לכותבו אפילו לכתחלה הלכך אפילו שינה בו כשר כ"ה משמו בתשו' מהרמ"פ סס"י ה'. וטעם זה כתב ג"כ בתה"ד סס"י רכ"ח. וטעם זה הוא מדברי התוס' (דף פ') דאם שינה מקום לידה כשר ועיין באגודה שם ובכתובות פרק האשה שנתארמלה סי' כ"ו. אך מדברי הרא"ש שם פרק הזורק הכריחו המפרשים דלא די בזה שאין צריך לכותבו אלא ג"כ משום דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא ע"ש מקום לידתו וליכא חששא. והמכמ"א שע"ד סי' כ"ז הבין דהתוספת והרא"ש פליגי. אבל הג"פ סי' קכ"ח סק"א הביא בשם הרח"ש פי' דלא פליגי ושני הדברים בעינן להכשיר הגט. וכ"כ המכמ"א שער ג' סי' ז' בשם הרא"ם דעכ"פ להרא"ש תרתי בעינן. ובודאי דיש להחמיר כן כיון שיש גדולי הפוסקים פליגי אפילו בדאיכא שני הדברים והן הפוסלים בשינה מקום הלידה כמו שהביאם הג"פ סי' קכ"ח ס"ב ס"ק י"א. והמכמ"א ש"ג סי' וא"ו החמיר בזה. א"כ אף לדעת הרב"י בש"ע שפסק להכשיר בשינה מקום הלידה זהו דוקא משום שיש בזה ב' הענינים שא"צ כלל לכותבו וגם מקום הלידה אין ידוע כו'. והנה הג"פ סי' קכ"ט סעיף יו"ד ס"ק מ"ט הבין דגם בדבר שאינו כמו מקום לידה כ"א שידוע לבני אדם כמו בשינה שם אביו הוי ג"כ רק פיסולא דרבנן והוא ממ"ש הרא"ש בתשובה והרואים הגט שכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון עכ"ל הובא בג"פ ס"ק מ"ג. ועפ"ז כ' בס"ק מ"ט דכיון דפיסול שינה שם אביו אינו אלא משום לעז דהרואה אומר אחר מגרשה א"כ הוי פיסולא דרבנן עכ"ל. ויש לתמוה עליו דהא גם בשינה מקום הדירה כתב הרא"ש פרק הזורק סי' ט' כלשון הזה ממש וז"ל וכשרואין שינוי מקום אומרים לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש עכ"ל הרי החשש גם כן רק דהרואה אומר אחר מגרשה. וא"כ יאמר ג"כ דכיון שאינו אלא משום לעז הוי פיסולא דרבנן וזה מבואר סותרו בש"ע סי' קכ"ט ס"ג דבשינה שם עירו הגט בטל מדאוריי' כמו בשינה שמו ושמה. וכמ"ש ג"כ הג"פ עצמו שם ס"ק ט"ו ושכתב הלח"מ דלכ"ע הגט בטל. והטעם כמ"ש הרשב"א בחידושיו פ' הזורק גבי שינה שמו דאטו מי אצריך מתניתן לפסול גט שנכתב בשם אחר. ור"ל כי הגט הוא ספירת דברים שבעלה מגרשה. וכשנכתב השם אחר מבואר שלא הוא מגרשה. וכך הוא כששינה שם עירו מבואר בהגט דאחר מגרשה. וכך י"ל בשינוי שם אביו. וכ"כ הבית מאיר בתשו' הג"מ עקיבא איגר סי' קי"ט שזהו בטל מדאורייתא ושהוא בכלל הענין הג' שכתב הרמב"ם פ"א מה"ג ושיהא הענין הכתב שגירשה והסירה מקנינו. וה"ה להרא"ש בשינה שם אביו נמי בטל מן התורה כו' ולעז זה דכל הרואים הגט יאמרו שאינה מגורשת הוא בכלל ענין הג' ובטל מה"ת עכ"ד. וכ"ד הג"מ עקיבא איגר ז"ל שם. ומה שנצרך הרא"ש לסברא זו והרואים הגט יאמרו אינה מגורשת. הרי בלא"ה י"ל דבטל מצד שאין הספירת דברים שבעלה מגרשה. כי בעלה נקרא יוסף בן שמעון ובגט נכתב יוסף בן שמואל. ע"ז יש להשיב דהא בשינה מקום לידה של הבעל מכשיר הרא"ש ג"כ ולא אמרינן שהספירת דברים של הגט משמע שאחר מגרשה שהרי בגט מבואר שהמגרש נולד בטבריה ובאמת נולד בירושלים עד"מ ומה בכך שאין ידוע מקום לידתו. מ"מ מצד עצם הגט מבואר שאינו בעלה. אלא צ"ל כיון דהוא דבר שא"צ לכותבו כלל וגם ליכא שום לעז. אזי לא פסלינן השינוי ואין אנו מדקדקים לומר מחמת זה שאינו המגרש אלא חשבינן ליה ללא כלום דהעדים אינן מעידים ע"ז כלל ואין זה עיקר משמעות השם של המגרש ששמו ושם אביו הם שם של בעלה ומקום לידה שנכתב בשינוי אינו תופס מקום לדייק שזהו אחר. משא"כ בשינוי שם הדירה או שם אביו שהרואים הגט יאמרו לא גירש זה אלא אחר. דיינינן ליה כאילו הספירת דברים שבגט הוא שאחר מגרשה. ולכן להכשיר בשינה מקום לידה שאין זה מבטל הספירת דברים של הגט הוא מצד ב' הענינים האחד שהוא דבר שא"צ לכותבו כלל. הב' דליכא לעז כי מקום הלידה אינו ידוע כו' ויש חולקים אפילו בכה"ג כנ"ל:
ומעתה נבא לדין שינה שם הנהר של מקום דירה ג"כ י"ל דליכא לעז מחמת זה לומר שאחר מגרשה דאע"ג שעיר הדירה ידוע והאדם נקרא ע"ש עירו וכשרואין שינוי מקום אומרים לא גירש זה אלא אחר. מ"מ שם הנהר של מקום דירה י"ל אינו ידוע במקומות אחרים ממש כמו שם מקום הלידה. וא"כ אין כאן שום לעז במקומות אחרים מחמת שינוי זה. ולא דמי כלל לשינה שם עירו. וגם אם הכתיבה ונתינה היא באותו העיר עצמה י"ל דגם באותו העיר עצמה אין ידוע כ"כ שם הנהר. ועוד דאם הכתיו"נ באותה העיר הרי כותבין שם הנהר אצל עמידת העדים ולא אצל מקום דירה ודיינינן ליה כמו שינה נהר דמקום עמידה. שהרי בזה עיקר השינוי. וכיון דבשינה הנהר אף של מקום דירה אין שייך כ"כ לעז ולא מיניה ולא מקצתיה משינוי מקום דירה עצמו וגם הוא דבר שא"צ לכותבו כלל לכן י"ל ה"ל כמו דין שינה מקום לידה להכשיר הגט. ומה שהשיגו המכמ"א והג"פ דמתשו' רבינו שמשון שבתשו' מיימוני דשייכי לה' אישות סי' כ"ב משמע דאינו מכשיר בשינוי גמור בשם הנהר י"ל דס"ל ג"כ לפסול בשינוי מקום לידה כמ"ש כן הרא"ם בתשו' סי' ס"ו הובאה בג"פ סי' קכ"ח ס"ק י"א שהכריח כן מדברי תשו' רבינו שמשון. אבל לפ"ד ר"י בעל התוס' וסיעתו שמכשירים בשינה מקום הלידה יש להקל ג"כ בשינה שם הנהר כתשו' הר"ר אביגדור כ"ץ שבחידושי מרדכי. ולכן אף לפמש"ל ססע"י ד' שבשטרי ממון ג"כ אם נכתב על הלוה הכהן והוא אינו כהן יש לפקפק אם גובין בו כשהלוה מכחיש והעדים אינם לפנינו ואפילו כתבו שם עירו מ"מ יוכל לטעון איני זה שאיני כהן היינו משום דענין כהן זהו סימן שלו ממש. משא"כ בשינה שם הנהר של מקום עירו י"ל לא יוכל לטעון כיון שהוא רק סימן דסימן:
ז וענ"ל כוונת ר"י דודאי אם הלוה טוען איני זה ואין העדים לפנינו אין גובין בשטר זה. ומ"ש שהשטר כשר זהו כשהעדים לפנינו ואומרים שזהו הלוה וטעינו בענין הכהן אז ס"ל דהשטר כשר לגמרי כדין שטר וכיון שכן לכן גבי גט כה"ג הגט כשר דהא כאן בגט אנו יודעים שבעלה של זו מגרשה ואין כאן ספק שמא לא זו היא המתגרשת. רק הריעותא שנפסל הגט משום שינה מקום הלידה ע"ז אומר כמו שם השטר כשר כמ"כ גם הגט כשר. דהא בגט מקילין יותר להכשיר בכתבו ע"ד המזדייף ובלא חתמו בו עדים כלל משא"כ בשטרות א"כ היכא דהשטר כשר גם הגט כשר. וקצת ראיה דהשטר כשר כה"ג לגבות ממשעבדי מהא דאיתא בב"מ פרק א"נ (דע"ב סע"א וע"ב) דשט"ח המוקדמין מדינא גובה בו ממשעבדי מזמן שני משום שדין שטר יש לו ואע"פ שלא ניתן לכתוב מזמן ראשון מ"מ כיון דניתן להכתב מזמן שני נקרא שטר וגובה בו ממשעבדי. אלא דמשום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון אינו גובה ממשעבדי. הרי משום שיש בו שקר גמור מה שהוא מוקדם אינו נפסל. והתוספות שם סד"ה שטר שיש בו רבית. הקשו איך גובה מזמן שני הא העדים פסולים ותירצו. ובירושלמי ס"ל שלא נפסלו העדים שיכולים לומר שלא דקדקו בענין הזמן. א"כ כמ"כ בענין נדון דכתובות (כ"ד ב') דודאי אין העדים פסולים דלאו אכולא מילתא קא מסהדי. אם כן כשמעידים שזהו הלוה נאמנים. ולכן י"ל דין שטר יש לו. אע"ג שיש בו שקר בענין הכהן אינו נפסל בזה כמו שאין שטר מוקדם נפסל מלגבות מזמן שני אע"ג שיש בו שקר. וה"נ השטר ניתן ליכתב ואע"ג שתיבת הכהן לא ניתן ליכתב לא גרע מהא דניתן ליכתב מזמן שני אע"ג דלא ניתן להכתב כלל מזמן ראשון. דשם יש מקום קפידא יותר שיוכל לגבות בו שלא כדין מזמן ראשון. אבל הכא רק המלוה מפסיד לעצמו שלא יוכל לגבות מהלוה אם לא יעידו העדים שזהו הלוה. והחשש שמא יגבה שלא כדין מיב"ש אחר שהוא ג"כ כהן זהו ודאי לא שכיחא כלל. וכ"ש כשכותבין גם מקום עיר דירתו של הלוה. ועוד דלו יהא שיש חששא. הלא התם ג"כ יש חששא שיגבה מזמן ראשון ואעפ"כ מדינא גובה מזמן שני. א"כ ה"נ השטר כשר כשיש עדים שמעידים שזהו הלוה וגובה ממשעבדי:
סי' קע"ו כבר נדפס בח"א סי' ה'