סימן קעד
אסימן קעד
בענין אם לא כתב שמו ושמה אם הגט בטל מדאורייתא גרסינן פ"ב דגיטין (ד"ך ע"א) וכי תימא ליחוש דילמא אקדים ויהיב ליה זוזי מעיקרא (לכתוב אותה פרשה ולשם גירושיה) הא בעינן שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה (דתנן לקמן דפסול אלמא בעינן שמו ושמה) וליכא. וכ' התוס' אע"ג דמתניתין דפ' הזורק כו' כר"מ משמע דלרבנן כו' ע"ש כל הדיבור. ועיין פנ"י מה שפירש בו שני פירושים דלהפירוש הראשון נהי דלר' מאיר בלא כתב שמו ושמה הוי פיסולא דאוריי' משום דבעינן שיהיה מוכח מתוכו מ"מ לרבנן דלא בעינן שיהא מוכח מתוכו אין בזה פיסולא דאורייתא רק פיסולא דרבנן והא דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה היינו כיון דהסופר יודע דהגט פסול דרבנן ע"כ לא יכתבנו לו לשם כריתות. הפירוש ב' דלרבנן ג"כ פסול מדאורייתא. וגם הג"פ סי' קכ"ח סק"י כ' בזה שני פירושים הנ"ל באריכות הפי' הראשון שכ' הוא כפי' השני של הפנ"י. ואח"כ הסכים יותר לפי' שני שכ' והוא פי' הראשון של הפנ"י והביא מזה ג"כ בשם חידושי מהריב"ל. גם במכמ"א שע"ד סי' א' כ' ב' פירושי' הנ"ל. והנה כ"ז בנוי לשטת התוס' ר"פ כל הגט דלר' מאיר בעינן שיהא מוכח מתוכו מי המגרש כו'. אבל אין כן דעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א שם. לפ"ז בטל הראיה שהביאו התוס' כאן דע"כ מתניתן דשינה שמו לא מיירי בשינוי גמור דא"כ ליתני לא כתב שמו כלל דשפיר י"ל דמיירי בשינוי גמור וכמ"ש התוי"ט שם בשם הרמב"ם וכ"כ בחידושי הריטב"א שם. והא דלא תנא לא כ' שמו כלל משום שבכה"ג גם לר"מ אינו פסול מדאורייתא כלל דלא בעינן שיהא מוכיח מתוכו. ולפ"ז להרמב"ם וריטב"א מוכח משם דבלא כ' שמו כלל לא הוי פיסולא דאורייתא. וכן מצאתי בהדיא בחידושי הריטב"א בפ"ק דקדושין (ד"ט ע"א) אהא דגרסינן שם כתב לה על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי כו' וז"ל ולענין שמו ושמה איכא מ"ד דכיון דהויה ליציאה מקשינן בעינן בשטר קדושין שמו ושמה. דשמו ושמה בגט לאו מתקנת ר"ג הוא אלא מדאורייתא דבעינן ספר כריתות שיהא מוכיח מתוכו שיהא עושה כריתות. ומדלא מדכרינן ליה בשום דוכתא כדשקלינן וטרינן דבעינן לשמה ומדעתה משמע טפי כסברא דמקצת רבוותא ז"ל דלא בעינן בשטר קדושין שמו ושמה מוכיח מתוכו. דבגט גופא מדרבנן היא מתקנת ר"ג דומיא דשם עירו ושם עירה. ואפילו יהא בגט מדאורייתא התם דכתיב ספר כריתות אבל בשטר קדושין כיון שמוכיח לנו למי מקדש ומי הוא המקדש בהא סגי ולא בעי מוכח מתוכו. והיינו דלא אידכר בהא דהכא ולא בשום דוכתא בתך פלונית מקודשת לפלוני וכן נראה נכון עכ"ל. ואע"פ שהרשב"א והר"ן שם כ' דצריך שיפרש שם האיש והאשה בשטר קדושין ג"כ מ"מ מסתימת לשון הרמב"ם פ"ג מה' קדושין משמע דס"ל ג"כ כהריטב"א. ובש"ע סי' ל"ב ס"ד הביא דעת הרשב"א והר"ן בשם יש מי שאומר משמע שתופס עיקר יותר דבשטר קדושין א"צ שמו ושמה. א"כ לפ"ז נוטה יותר לסברת הריטב"א דבגט גופא מדרבנן הוא. וכ"כ הלח"מ פ"א מה' גרושין בדעת הרמב"ם וכדעת ר' יואל שבמרדכי ר"פ כל הגט:
באך מה שהקשו ע"ז ממ"ש בגיטין (ד"כ) למאי ניחוש לה בענין אם לא כתב שמו ושמה אם הגט בטל מדאורייתא כו' הא בעינן שמו ושמה כו' אין די בישוב הפנ"י והג"פ משום דהסופר לא יכתוב דפשטא דגמ' משמע דהגט אינו כלום. ולפעד"נ דאף לדברי ר' יואל וסיעתו ע"כ לא קאמר אלא כשכתב לשון נוכח בגט הרי את מגורשת ממני. דנמצא מבואר שהוא המגרש והיא המתגרשת לכך אע"פ שלא הזכיר שמו ושמה הגט כשר מדאורייתא. אבל בפרשה כריתות שבתורה שנאמר הכל כמדבר בעד אנשים ונשים דעלמא כי יקח איש אשה כו' וכתב לה כו' ושלחה מביתו כו' אזי כשכתב גט בלשון הזה ודאי שמו ושמה מעכבים דאם כתב שמו ושמה אזי י"ל דאפילו בכה"ג הגט כשר מדאורייתא מיהו מדרבנן ודאי פסול דהא בהדיא אמרינן בפרק המגרש (דפ"ה ע"ב) דיתיהוייין דיתיצבייין תלתא יודין ופרש"י דאי לא שדיא ביה אלא תרי יודין משמע די תהויין נשים דעלמא. והרמב"ם פי' דאי לא כתב אלא שני יודין משמע שהוא מדבר עם שתי נשים ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לאשתו אחרת והובא בש"ע סי' קכ"ו ס"י. וע' בג"פ שם ס"ק מ"א שמכאן פסל הרלב"ח גט שהיה כתוב בו אנת אנתתי גזול בת שלמה באיזה מקום שתמצא מפני שהוא לשון נסתר כו' ע"ש והרי התם בגמ' מיירי אף שכתב בו כמה לשונות לשון נוכח כמו הרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין כו' ועוד כאלו וגם כתב שמו ושמה אפ"ה אם נזכר בו רק תיבה אחת דיתהוויין דמשמע כמדבר על נשים דעלמא הגט פסול מדרבנן כ"ש פרשה שבתורה דמדבר הכל רק על אנשים ונשים דעלמא שאע"פ שהזכיר שמו ושמה ודאי הגט פסול מדרבנן עכ"פ. וכ"ז כשהזכיר שמו ושמה. אבל כשלא הזכיר כלל שמו ושמה ורק נכתב פרשה שבתורה המדבר על איש ואשה דעלמא אזי ודאי אין בו ריח הגט כלל לכ"ע. ואינו דומה כלל למ"ש ר' יואל וסיעתו דשמו ושמה אין מעכבים דזהו כשכתב הגט בלשון נוכח שהוא המגרש והיא המתגרשת. ואפילו בשטר קדושין צ"ל את מקודשת ולא בתך. ועוד דהא תנן פרק המגרש (דפ"ה) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. ועיין בפי' הרא"ש פ"ק דנדרים (ד"ה סע"א) דבזה הוא כורתה כו' ומשמע קצת דא"צ שמו ושמה. והשתא א"ש הא דפליג ר' יהודה דבעינן ג"כ ודן כו' ומנאי כו' דאל"כ אין זה ידים מוכיחות שהוא מגרש אותה. אבל אם ההכרח לפרש שמו ושמה בגט אזי גם בלא ודן ומנאי הוה ידים מוכיחות טובא דהוא המגרש והיא המתגרשת מאחר שכ' אנא פב"פ פטרית כו' ית פב"פ אנתתי כו' מה צורך למנאי. ובהא א"ש ג"כ הסוגיא (ד"ך) אפילו למ"ד שאין שמו ושמה מעכבים. דלא מיבעיא לר' יהודה דבעי ידים מוכיחות ואפילו כשכתב בלשון נוכח הרי את מותרת לא מהני בלא ודן ומנאי כ"ש וק"ו בכתב לשון נסתר. אלא אפילו לרבנן ואפילו לאביי דס"ל דלרבנן לא בעינן ידים מוכיחות מ"מ היינו דלא בעינן ודן ומנאי אבל כשכתב לה בלשון נוכח. משא"כ פרשה שבתורה אפילו יד שאינו מוכיח כלל לא הוי. דהנה גם בהרי את מקודשת בלא לי י"א דגרע מידים שאין מוכיחות ולכ"ע לא הוי קדושין. אכן באמת אף להמחמירים שהביא הר"ן רפ"ק דקדושין היינו משום שאמר לשון נוכח. אבל פ' כריתות שבתורה לכ"ע לא הוה אפילו ידים שאין מוכיחות שהוא מגרשה. כיון דמדבר בעד מגרש ומתגרשת דעלמא וגם ליכא שמו ושמה משא"כ כשכתב הרי את מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ודן דיהוי כו' אף שלא כ' שמו ושמה אין מסוגיא זו שום ראיה שיהיה הגט פסול מדאורייתא. ובחנם נדחקו הג"פ והפ"י. ועיין בגמרא פ' ג"פ (דקע"ב ב') ממך מההוא גברא דנפיק תותי ידיה משמע. וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' נ' וסי' ס"א ס"י. משא"כ כשכתב בלשון נסתר. וכ"ש פ' שבתורה שהיא דרך פסק והוראה ולא מורה על מעשה גרושין כלל בפ"מ. וז"ש רש"י פשיטא לן דפ' שבתורה אינו גט:
גאח"כ מצאתי בחידושי הרשב"א פ"ק דנדרים (ד"ה) וז"ל ולדידי קשיא לי היאך אפשר לומר דבמנאי פליגי דהא ודאי צריך הוא לכתוב בגט שמו ושמה ואפילו בדיעבד כדאיתא בפרק המביא תניין גבי ההוא גברא דעאל לבי כנישתא ושקל ס"ת ויהיב לדביתהו. וכיון שכן אפילו לא כתב מנאי מוכח מלתא ודאי דאיהו מגרש לה והיכי בעי ר' יהודה מנאי דהא איהו איכתוב בהדיא בגיטא ואיהו הוא דמגרש לה עכ"ל. ונדחק שם לתרץ זה. אכן לפ"ד ר' יואל והריטב"א א"ש דעיקר פלוגתא דמנאי זהו משום שאין שמו ושמה מעכבים דיעבד מדאורייתא. אלא שעדיין י"ל א"כ מהו דקאמר הש"ס הא בעינן שמו ושמה. הלא עיקר הטעם משום שלא נכתב הרי את מותרת כו'. וי"ל דודאי אילו כ' שמו ושמה י"ל דאע"פ שלא כ' לשון נוכח הוי גט כשר וכ"מ ממ"ש בגמ' פ' המגרש (דפ"ה סע"ב) איך פב"פ פטיר ותריך כו' אנתתיה כו' אע"ג דאינו לשון נוכח. ועמ"ש מזה בתשו' אחרת בענין נוסח גט חרש הנזכר ברי"ו נכ"ד ועיין בתשו' צ"צ סי' ס"ח ובתשו' שבו"י ח"א סי' קכ"ג. נמצא עיקר הפסול משום שלא נזכר שמו ושמה. ושפיר אמר הא בעינן כו'. ומ"מ קשה מהמשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח שמו ושמה דאם איתא דאם לא כתב שמו ושמה הגט כשר א"כ מדוע יפסול אם לא הניח שמו ושמה כו'. והנה לפמ"ש התוס' דשינה שמו ושמה הוי פיסולא דרבנן כו' אלא דהוקשה להם דע"כ לר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו כנ"ל. ולפמשנ"ת שסברא זו פליגי רבים עליהם א"כ משמע לכאורה דשינה שמו ושמה ה"ל פיסולא דרבנן. וזה קשה דהא גבי נפאתה תפאתה אמרינן הגט חספא. ע"כ צ"ל כמ"ש התוס' שהוא ע"ד בראשונה היה משנה שמו ושמה שהיה כותב שם יהודה בגליל כו'. מיהו להירושלמי דגם פי' בראשונה היה משנה היינו שינוי גמור. קשה א"כ איך יפרשו המשנה שינה כו':