קיצורים מתשובה הנ"ל
טקיצורים מתשובה הנ"ל
בענין הלשון שאמר איך האב פריער ניט גיוואלט איך וויל האיינט ניט גייט אייך צום חזן שרייבט דיא כתובה:
אגבי מעכשיו ולאחר ל' יום להתוספות ביבמות דצ"ג ד"ה קנוי' מספקינן בחזרה אפילו בממון ואע"ג שבממון י"ל הפי' גופא מהיום ופירי לאחר שלשים יום ולא סמכינן על פי' זה שלא לספק בחזרה אלא היכי דמוכח שהפי' כן. ולהרמב"ן ולהר"ן כיון שי"ל הפי' גופא מהיום ופירי לאח"ז לא מספקינן בחזרה. אבל כשא"א לפרש כן הגם שי"ל יותר דתנאה הוי לא סמכינן ע"ז ומספקינן בחזרה. והרמב"ם לפ"ד הלח"מ והב"ש רסי' קמ"ו ס"ל דגבי ממון אמרינן דתנאי הוא וגבי איסור אשת איש מספקינן ג"כ בחזרה:
במהא דס"ל לרב גבי איסתרא מאה מעי דאזלינן בתר לשון אחרון מוכח דס"ל דאמרינן חזרה הוא אע"ג שי"ל פרושי קמפרש וכ"כ התוס' בב"ב דק"ו ע"א. ועפ"ז קשה על מהרי"ט בתשו' חאה"ע סי' ל"ט מ' וביותר קשה עליו דהא לדידן גבי הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום י"ל פירש מרווח כדר' יוחנן שם ואעפ"כ קיי"ל דמספקינן גם כן בחזרה:
גולכן בנ"ד בהלשון שאמר איך וויל ניט טוט אייך וואש איר ווילט יש לומר דטוט אייך וואש איר ווילט היינו חזרה ונותן להם רשות לקדשה. ומ"ש הרב דקאניוב דבתוך כ"ד לא תלינן בחזרה. והביא ראיה ממ"ש הב"י בח"מ סימן מ"ב ס"ד בשם בעה"ת לא כיוון יפה דהתם המכוון שכשהלשונות סמוכים לא אזלינן בתר לשון אחרון. אבל לעולם מספקינן בחזרה אף שהוא הכל דיבור אחד:
דומש"ע דרמ"א בח"מ סימן רנ"ז לא ס"ל כהתוספות דיבמות אינו מוכרח ועוד דגם להרשב"א והר"ן י"ל בנד"ז שהפירוש גרוע מודו דמספקינן בחזרה וכ"ש לשטת הרמב"ם דלעיל:
הועוד דגם אם נאמר דאין לספק בחזרה ופרושי קא מפרש י"ל ג"כ הפי' היינו שאין רצונו לקדשה ומ"מ מעביר על מדותיו ומבטל רצונו לרצון אשתו ולכן נותן להם רשות שיעשו מה שירצו רק שמ"מ אין רצונו לעשות כן בעצמו כ"א יהיה נעשה על ידם:
ואך זהו לפי הלשון שאמר איך וויל ניט טוט אייך וואש איר ווילט. אבל לפי הלשון גייט אייך צום חזן כו' עש האט צו מיר ניט משמע דאין זה נתינת רשות. וגם לא שייך להחמיר משום חזרה כיון דתחלתו וסופו מורה על בלתי רצון:
זאך גם לפי הלשון השני נהי דאינו נתינת רשות ולא חזרה מ"מ י"ל שזהו ענין הפקיר זכותו שיש לו בה הנזכר ברש"י דמ"ו. ואפשר גם רבי ירמיה לא פליג אכה"ג שהפקיר זכותו בפירוש. ומה שיש מקום עיון דאינו הפקר כשמטה הנה בלא"ה צ"ל דאין זה דומה ממש להפקר נכסים אפילו לענין סילוק רשות דהכא אם מת האב תו לא הוי קדושין משא"כ בהפקר נכסים ואשכחן כה"ג מה שאינו הפקר נק' הפקר בגמרא בלשון מושאל והוא בב"ק קי"ו א' ובגיטין מ"ז א':
חומלבד כ"ז הרי היא בחזקת א"א לא מיבעיא לרב הונא ורבא כיון דנתקדשה וניסת שלא לדעת אביה ואין עדות שמיחה וצווח אדרבה אח"כ הכניסום לביתו א"כ הוי קדושין דאורייתא אלא אפילו לרב ירמיה ועולא נד"ז לא דמי לשלא לדעת דעכ"פ ודאי ידע מכ"ז והעיקר כיון שנעשה סעודת הנשואין בביתו חזקה שנתרצה ע"ז כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף רי"ט:
טועוד יש טעם לחזקה משום שהניחם בביתו ה"ז ע"ד את בתי נתתי לאיש ואף דבאיש ואשה שהגדילו בתוך הבית בעינן חזקה ל' יום שאני התם שזולת חזקה זו אין אנו יודעים מאומה. אבל הכא שידוע החופה וקדושין רק לא ידעינן שנתרצה האב ע"ז י"ל דלאלתר שהכניסם לביתו הוי חזקה וראיה מדלי ליה צנא דפירי ומחזקה אין אדם טורח בסעודה ומהוחזקה נדה בשכנותיה דלאלתר הוי חזקה ועוד יש טעם להגדיל החזקה ע"פ דעת מהרי"ק שורש פ"ז מעמידת הקול זמן ארוך כ"כ ואף שהשיגו עליו מ"מ בנד"ז ודאי מצטרף להחזיק המעשים הנ"ל וכ"ז אפילו לרב ירמיה וכ"ש לרב הונא דפסקו כוותיה הר"ן והריב"ש: