סימן עז

אסימן עז

השאלה מבוארת מתוך התשובה משנה סוף יבמות (דקכ"ב ע"א) ר' עקיבא אומר לא ע"פ אשה כו' אמרו לו כו' ולא תהא כהנת כפונדקית (כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית זו גרועה ובגמרא מפרש מאי גריעותא). אמר להם לכשתהא הפונדקית נאמנת (כלומר לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו את הפונדקית שהרי לא עליה סמכו אלא לפי תומה הסיחה והביאה להם מקלו ותרמילו). הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו (ס"א לכשתהא כפונדקית נאמנת כלומר באותו ענין שהאמינו הפונדקית הוי נמי שאר אשה נאמנת שהרי הפונדקית הוציאה להן ועל הסימנים סמכו) עכ"ל המשנה ופרש"י. ולכאורה נראה ההפרש בין שני הגירסות והפירושים דרש"י דללשון ראשון תשו' ר' עקיבא העיקר הוא דכיון דהיתה מסל"ת אין ללמוד מזה לדין נאמנות אשה במתכוין. דאע"ג דנכרית היתה מ"מ כיון דלפי תומה הסיחה עדיף זה ממתכוין דכהנת. ומ"ש רש"י והביאה להם מקלו ותרמילו צ"ל משום דעי"ז דוקא חשיבא מסל"ת דאל"כ אין כאן מסל"ת גמור וכמ"ש בתשובת מהרמ"ל סי' ק"ל וז"ל אלא ודאי אליבא דכולי עלמא אפי' הא בשביל דחזיתינהו בכיא לא נחשב בשביל זה מסל"ת ממש. אלא הוי התחלת מסל"ת קצת. וע"י שאחר ששאלו אותה איה חבירנו הוציאה להם מקלו ותרמילו ס"ל לרע"ק דנעשה מסל"ת גמור ולכך אמר רע"ק דאין ראיה מכאן שתהא אשה נאמנת בתורת עד אחד עכ"ל. וטעמא דחכמים י"ל משום דס"ל להיפוך דעדות אשה אף במתכוין עדיף טפי גם ממסל"ת דעובד כוכבים. וכן משמע בגמרא דאמרינן מאי גריעותא דפונדקית אמר רב כהנא פונדקית עו"ג היתה ומסל"ת היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו. ופשוט דענין מאי גריעותא דפונדקית לא בעי אלא אליבא דחכמים דאמרו ולא תהא כהנת כפונדקית וכדפרש"י במשנה כפונדקית זו גרועה וע"ז שואל הש"ס מאי גריעותא דפונדקית ואומר רב כהנא פונדקית עו"ג היתה ומסל"ת היתה. מזה מבואר דאע"ג שהיתה מסל"ת ממש עכ"ז גריעא מעדות כהנת במתכוין. והדין נותן כן דהא בהדיא קיי"ל בב"ק (דף קי"ד ב') דאין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד משא"כ בשאר איסור דאורייתא אינו נאמן ואפי' בדרבנן י"א דאינו נאמן ועי' בי"ד סי' ס"ט סעיף י' ובב"י שם ובפר"ח שם ובש"ך רס"י צ"ח ובט"ז שם ובא"ח סי' תקי"ג במ"א. ואילו אשה נאמנת באיסור דאורייתא ג"כ עי' בי"ד סס"י קכ"ז. ואע"ג דרש"י בב"ק שם פי' דמסל"ת היינו בתינוקת ישראל מ"מ כל המפרשים פי' ג"כ אעובדי כוכבים וכנ"ל. ובזה מתורץ קושיית התוספות כאן וא"ת מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דקא מסל"ת היתה. וביאר דבריהם בתשו' צ"צ סי' מ"ב דהא צ"ל שגם לדברי רבנן עו"ג מסל"ת היתה. וא"כ קשיא מאי מייתי רבנן ראיה מן הפונדקית דשאני פונדקית דלא האמינוה בתורת עדות אלא במסל"ת. אבל אשה ישראלית שמתכוונת להעיד מנלן דתהא נאמנת זהו ביאור קושיית התוס' וחזקה היא עכ"ל. ולפמ"ש י"ל דלק"מ דאדרבה הא חזינן דאשה נאמנת אף במתכוונת להעיד יותר מעובד כוכבים במסל"ת בכל איסורין שבתורה. א"כ מאחר דכאן גם עובד כוכבים מסל"ת נאמן כ"ש שתהא אשה נאמנת אף כשאינה מסל"ת. והוא קל וחומר עצום. ואדרבה לפ"ז קשה על דברי רע"ק מה משיב דאין ללמוד אשה במתכוונת להעיד מעובד כוכבים מסל"ת. הא נהפוך הוא. ועי' במהרי"ק שרש קכ"א שעלתה זו הסברא לפניו דלרבנן עדיף עדות אשה במתכוין מעובד כוכבים מסל"ת ולרע"ק הוא בהפך וזהו פלוגתא שלהם וכמ"ש לקמן אות ב'. אכן לגירסא ופי' שני דרש"י י"ל דגם רע"ק ס"ל דודאי עובדי כוכבים מסל"ת גרע ממתכוין דאשה וכדאמרינן בגמרא מאי גריעותא כו' וזה אמת לדברי הכל אלא דהכא גבי פונדקית ס"ל לרע"ק דעדיפא כיון דמלבד שהיתה מסל"ת גמור ע"י הבכייה כמו דס"ל להרי"ף וכל הנמשכים אחריו שמצד כיון דחזיתינהו בכתה חשיבא מסל"ת גמור נוסף ע"ז עוד שהוציאה להן מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו הנה על הני סימנים סמכו להאמינה. משא"כ לולי הסימנים אף שהיתה מסל"ת גמור ע"י הבכייה עכ"ז לא מהימנא רק ע"י הסימנים סמכו להאמינה מש"ה אין מכאן ראיה לשתהא אשה נאמנת. אף דעדיפא ממסל"ת מ"מ הסימנים עדיפי עם מסל"ת. ורבנן ס"ל דהעיקר שהאמינוהו הוא משום שהיתה מסל"ת ולא מצד סימנים ומסל"ת ע"כ ס"ל דכ"ש שתהא אשה נאמנת. והנה במרה"צ לאחר שפלפל בסוגיא זו טובא בס"ק נ"ב ע"פ שטת התוס' והביא בזה כמה שיטות עכ"ז מצאתי בו סס"ק ס' שכתב לפרש הסוגיא ע"ד שכתבתי:

קיצור. ללשון ראשון דרש"י פלוגתא דר' עקיבא ורבנן הוא דלרע"ק מסל"ת דעובד כוכבים עדיף ממתכוין דאשה ולרבנן הוא בהפך עי' ב"ק (קי"ד ב') וללשון שני לכ"ע עדות אשה עדיף אלא דרע"ק ס"ל דמסל"ת דפונדקית הוא דעדיפא כיון שמלבד שהיתה מסל"ת ג"כ הוציאה להם מקלו ותרמילו כו':

באמנם שיטת התוס' כאן אינו כן אלא משמע דס"ל דבין לרע"ק בין לרבנן מסל"ת גמור עדיף ממתכוין דאשה. וכן משמע בהריטב"א לרע"ק עכ"פ וז"ל לכשתהא הפונדקית נאמנת פי' כשימצא דבר אמת שהאמינו הפונדקית כלומר שלא סמכו עליה מדין עדות אלא מדין שהיתה מסיחה לפי תומה עכ"ל משמע דמסל"ת עדיף מעדות דאשה. ואפשר ס"ל כמ"ש במ"ך הביאו הפר"ח בי"ד סי' ס"ט ס"ק מ' דס"ל להרא"ש ותוס' פ"ג דבכורות (דכ"א ב') דגמל"ת היכא דמוכח שלא להשביח מקחו אומר כן נאמן אפי' באיסורי תורה. ועיין מזה ג"כ בפסקי מהרא"י סי' ק"ל. ובתה"ד סי' ע"ט כ' בפשיטות דגמל"ת אינו נאמן בשום איסור דאורייתא. וא"כ לפ"ז דברי התוס' כאן צע"ג. ועל כרחנו צריכין אנו לידחק ולומר דבמלתא דעבידי לאגלויי כי הכא ס"ל דעדיף מסל"ת מעדות דאשה. משא"כ בשאר עדיות שאינן מלדעל"ג הוא להפך. ותדע דאין ללמוד כל העדיות זה מזה שהרי גבי שבויה ס"ל להרא"ש דעובד כוכבים מסל"ת אינו נאמן כמ"ש בש"ע סי' ז' ס"ב בהג"ה אע"ג דאשה מהימנא וגם קטן נאמן ע"ש בחמ"ח סק"ג וגם חמשה נשים חמותה ובת חמותה כו' נאמנים כמש"ש ס"א. ולענין עדות אשה שמת בעלה נהפוך הוא. והנה בביאור דברי התוס' שכתבו דלא היתה ממש מסל"ת כו' ורע"ק ס"ל דאין לך מסל"ת גדול מזה הנה מהרמ"ל בתשו' סי' ק"ל פי' (כהובא לעיל אות א' לשונו) דלכ"ע ר"ל בין לרע"ק בין לרבנן מחמת הבכייה אינה חשובה רק קצת מסל"ת אלא דרע"ק ס"ל דבצירוף הוצאת מקלו ותרמילו נעשה מסל"ת גמור. וסיים והחכמים ס"ל דבכל הני הוכחות דקא בכיא וגם הראתה להם מקלו ותרמילו וקברו בכל זה אינו נחשב למסל"ת גמור והא דהאמינו אותה היינו משום דע"י כל הוכחות הנזכרים לא גרע מעדות עד אחד ומעדות אשה. והוכיח מזה לנדון שלו דהגם דהיה קצת שאלה מהעובד כוכבים כיון שלא היה שאלה גמורה ע"כ בצירוף ההוכחות הוי כעדות אשה. אע"ג דאין לו דין מסל"ת גמור דעדיף מעדות אשה. זהו תוכן דבריו. ולשון פסקי תוס' סי' רמ"ז כעין מסל"ת חשוב כמסיח כההיא דפונדקית עכ"ל משמע דענין הפונדקית נידון כמסל"ת ולא דה"ל כעדות אשה. והצ"צ בתשו' סי' מ"ב העלה דלרבנן הימנוה לפונדקית מטעם עדות ולא מטעם מסל"ת אע"ג דעובדת כוכבים היתה ואין העובד כוכבים מהימן בתורת עדות מ"מ הכא שאני דאיכא הוכחה טובא שלא היתה מתכוונת לא להעיד ולא להתיר ומינה מייתי רבנן ראיה דאשה ישראל מהימנא בתורת עדות. ורע"ק ס"ל דלא הימנוה לפונדקית בתורת עדות אלא מסל"ת היתה אע"ג דלא היתה ממש מסל"ת עשו אותה כאילו היתה מסל"ת וכדמשמע כן בירושלמי עכ"ל ולשון פסקי תוס' סי' רמ"ז הנ"ל הם כנגדו יותר ממה שהם נגד מהרמ"ל דהא ודאי מובן מדבריהם דלרבנן הוא שעשו אותה כאילו היתה מסל"ת. ועיין בתשו' מהרמ"ל סי' ק"י המובא בק"ע סעי' שט"ז. וע' במרה"צ סס"ק נ"ב מה שפי' הוא בדברי התוס' ולפירושו הב' שהוא עיקר אצלו אין שום ראיה מהגמרא לחידוש דינו דמהרמ"ל הנ"ל שבק"ע סי' שט"ז. והנה פירושו הא' שפי' דלרבנן הפונדקית לא היתה מסל"ת כלל כבר מבואר כן במהרי"ק ריש שרש קכ"א אך לא פי' מהרי"ק כלל הטעם שהאמינוה לרבנן ובאמת שמ"ש בזה המרה"צ זהו דוחק עצום והגם שבירושלמי יש מ"ד דהאמינוה כחיה שנאמנת על אתר משמע אע"ג שלא בכתה תחלה ולא היתה מסל"ת מ"מ ש"ס דילן ודאי לא ס"ל הכי ומשמע ודאי דגם לרבנן היתה מסל"ת. וע"ש במהרי"ק שעלתה הסברא לפניו לומר דפלוגתא דרבנן ורע"ק היא דלמר דהיינו רבנן עדיף עדות אשה מתכוונת להעיד מהימנותא דעובד כוכבים מסל"ת ולמר איפכא. ודחה חילוק זה. ובאמת במחכ"ת אזיל בתר איפכא דאף שזהו דוחק קצת עדיף הוא ממ"ש הוא ז"ל דלרבנן לא היתה מסל"ת כלל ואעפ"כ האמינוה ועי' פי' המשניות להרמב"ם ביאר בהדיא דלרבנן דאמרו ולא תהא כהנת כפונדקית היינו כפונדקית מסל"ת ע"ש וכ"כ הרב רבינו עובדיה ותשו' רע"ק גם לל"ק דרש"י י"ל דהיינו מפני שלבד שהיתה מסל"ת הוציאה להם ג"כ מקלו ותרמילו. והנה גם משטת הרי"ף וכל הנמשכים אחריו מוכח דבכיית הפונדקית עי"ז יש לה דין מסל"ת גמור. ולשטתם ע"כ צריך לפרש הסוגיא כמש"ל אות א':

קיצור והתוספות ס"ל דלכ"ע מסל"ת עדיף ממתכוין דאשה וכ"כ הריטב"א אלא דלרבנן לא היתה רק קצת מסל"ת ורע"ק ס"ל דחשוב מסל"ת גמור כן פי' מהרמ"ל בתשו' סי' ק"ל. והצ"צ פי' דלרבנן לא הוי מסל"ת כלל כ"א מצד צירוף הוכחות האמינוה וכצ"ל למהרי"ק שרש קכ"א:

גוהנה מה שהתוספות לא פירשו כהרי"ף דעל ידי הבכיי' היא מסל"ת גמור וכדמשמע פשטא דגמרא. זהו מפני שנסתייעו בזה מהירושלמי. אבל טעם הרי"ף נראה משום דבירושלמי לא מוקי לה דבכתה. כ"א כפשטה דמתניתין. וע"כ סבירא ליה דאינה כמסל"ת. משא"כ לש"ס דילן דאמר כיון דחזיתינהו בכתה הנה עי"ז חשיבא מסל"ת גמור. בלתי צירוף מה שהוציאה מקלו ותרמילו. דהא הרי"ף כ' שמעינן מהא דהיכא דמתחיל העו"ג ומסל"ת אע"ג דהדרינן ומגלינן למילתיה מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מסל"ת אלא נאמן עכ"ל. וכ"כ המרדכי שם סימן פ"ו ובתשו' מהר"מ במיימוני סימן ט'. והתחלה זו היינו רק מה שבכתה וכדאיתא ברש"י שבאלפס שם. וכ"כ בחידושי הרשב"א וז"ל כיון דחזיתינהו בכיא כו' ומהכא שמעינן תרתי חדא כל שהתחיל לומר כמסיח לפי תומו אע"פ ששאלוהו לבסוף והגיד ע"פ שאלתם נאמן עכ"ל. ונלע"ד דלהכי דקדק שהתחיל לומר כמסיח לפי תומו. בכף הדמיון. משום שההתחלה היא רק הבכייה ולא דברה בפיה מאומה ע"כ כ' רק כמסיח כו'. והנה גם הרמב"ם פי"ב הי"ד פסק כהרי"ף וכ' בהגמי"י שם שכ"ד מהר"מ וראבי"ה וס"ה. וכ"פ בטוש"ע שם סעי' ט"ו וע"ש בחמ"ח ס"ק כ"ט. ואי איתא כדברי מהרמ"ל (וכ"ש אי איתא כהצ"צ) אין מהנדון דפונדקית שום ראי' לדין זה. דהא אדרבה ס"ל דאפילו לר' עקיבא לא חשיבא מסל"ת רק משום שהוציאה להם מקלו ותרמילו. הא לולי זה לא היתה נחשבת מסל"ת גם לרע"ק משום שאמרו לה איה חבירינו ואע"פ שקודם לשאלה זו בכתה דה"ל כהתחילה להסיח לפ"ת. אפ"ה אתי השאלה ומפיק לה מתורת מסל"ת עד שמה שהשיבה אח"כ מת וקברתיו לא היו דיינינן לזה כמסל"ת גמור רק מפני שהוציאה להם מקלו ותרמילו הוא דחשיבא מסל"ת לרע"ק. וזה הפך דברי הרי"ף דס"ל דמה שחזרו ושאלו אותה לא מפיק כלל מתורת מסל"ת כיון שקודם השאלה התחילה להסיח. וכ"ש מרבנן דרע"ק דס"ל לפ"ד מהרמ"ל דאפילו בצירוף הוצאת מקלו ותרמילו וס"ת לא חשיבא מסל"ת גמור. ודוחק לומר דהכי דייק הרי"ף כיון דבפונדקית לא היה גם התחלה גמורה בדבור רק בבכייה ואפילו הכי עם צירוף הוצאות מקלו כו' חשיבא מסל"ת אף שבינתיים שאלוה כמ"כ כשהתחילה להסיח לפ"ת בדבור מהני גמר דבריו שאח"כ אף ששאלוה בינתיים ואף בלי שום צירוף סימנים. ומשום דדבור אפילו מעט מזעיר מה שאינו מספיק להתיר עדיין עדיף מבכייה. דבאמת זהו דוחק גדול דאיה סופר ושוקל דהדבור בלא שום צירוף עדיף מבכייה עם צירוף ורג"ל טובא דהא הבכייה לא גרעא מרמיזא על כל פנים ובהרא"ש במ"ק רס"י ע"ט משמע דרמיזה חשיב עדות לענין אבילות ומשמע שם קצת כמ"כ לעדות אשה. ודודי הה"ג ר' ליב ז"ל הביא ראיה דרמיזא מילתא היא ממ"ש בגמרא פ"ב דב"ק (דף כ"ד ע"ב) דקמרמזי רמוזי. וע"ש בתוספות שכתבו ולא ברמיזה כההיא דהנחנקין דהתם מיירי ברמיזה גרועה כו' א"נ דיני נפשות שאני. ועיין עוד מזה בסנהדרין פרק הנחנקין (דפ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה קמ"ל רמיזא לאו כלום הוא. שכתבו ב' תירוצים אלו. וכ"כ בחידושי הרשב"א בב"ק שם. ובכ"מ פכ"א מהל' עדות סוף הלכה ט' לא הביא רק התירוץ השני דדיני נפשות שאני וא"כ בנ"ד י"ל דרמיזא מילתא היא ואפילו לתירוץ קמא דהתוספות והרשב"א דבעינן רמיזא חשובה דוקא ובכייה יש לומר דאינו חשוב כרמיזה חשובה שפירש התוס' שם מ"מ אתחלתא מיהו הויא וכ"ש שי"ל שהיא רמיזה חשובה כיון שמיד בראותם התחילה לבכות ומקודם לא בכתה ורק כשראתה אותם התחילה לבכות ואחר כך אמרה להם שמת אף ששאלוה בינתיים י"ל דהוכחה גדולה היא שע"ז בכתה והרי לענין גט מצינו דסומכין ארמיזה כמ"ש בגיטין (דע"א ב') ורמז ואמר כתבו כו' והובא להלכה בכל הפוסקים ובטוש"ע אה"ע סס"י קכ"א ס"ח והגם ששם פי' התוס' דמיירי שאמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו כו' א"כ הרמיזה באה אחר הדבור והשאלה והיא רמיזה חשובה בודאי. מ"מ גם כאן י"ל דהסוף מסייע לההתחלה דהוא הבכי' באופן דודאי עכ"פ שפיר י"ל דהבכייה דפונדקית הוה התחלת מסל"ת כמו הדבור שאינו מספיק כו'. ותדע עוד דבכייה מילתא היא לאמת הענין ממ"ש במשנה ר"פ האשה שלום ריה"ו אומר לא שמענו אא"כ באתה בוכה כו' ואף ששם נדחו דבריו היינו משום דבאתה בוכה י"ל דמערמת ע"ש אבל זו שכשראתה אותם בכתה מיד ה"ז ניכרים דברי אמת. וא"כ אי איתא כמהרמ"ל והצ"צ דכשחזר ושאלוהו לאחר הבכייה לא הוי כמסל"ת אפי' לרע"ק לולי צירוף הסימנים ולרבנן אפי' עם צירוף הסימנים. א"כ יש מזה ראיה לסתור פסק הרי"ף והרמב"ם והטוש"ע סעיף ט"ו הנ"ל ולומר דאפי' התחיל להסיח לפ"ת כיון שלא היה מספיק להתיר עד ששאלוהו ואח"כ השיב לא מהני להתיר כיון דאין לזה עוד צירוף סימנים כהוצאת מקלו ותרמילו וס"ת שהיה בידו. ולכן מוכרח מכל הפוסקים הנ"ל דלא כשיטת מהרמ"ל והצ"צ אלא דע"י הבכייה לבד חשיבא מסל"ת:

קיצור אבל הרי"ף והרמב"ם ומהר"מ בתשו' מיי' סי' ט' והטוש"ע סעיף ט"ו ס"ל דהפונדקית הוי מסל"ת גמור ודלא כמהרמ"ל וכ"ש דלא כהצ"צ:

דאך באמת לכאורה מוכח מזה גם דלא כשטת התוס' דס"ל ג"כ דלא היתה מסל"ת רק ע"י שהוציאה מקלו כו' ונסתייעו מהירושלמי. ובאמת גם במרדכי סי' פ"ז מבואר דלר' אחא בירושלמי לא היה הפונדקית מסל"ת כלל דלא כש"ס דידן וכן מבואר בהגמי"י פי"ג מה"ג בשם ראבי"ה ולפ"ד י"ל דהרי"ף ס"ל דאפי' לר' שמואל בר סוסרטא בירושלמי שם דאמר עשו אותה כמסל"ת י"ל דמ"מ לא פירשו דמיירי שבכתה. וכמ"ש בש"ס דילן. אלא שעשו אותה כמסל"ת אע"פ שלא בכתה וכן מוכרח לכאורה בירושלמי דמקשה שם אר' שמואל מהא דר"ש בן לקיש דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב אינו כמסל"ת והוכרח לתרץ דהא דר' שמואל לא אתיא כר"ש בן לקיש. ואי איתא דמיירי שבכתה תחלה. א"כ לק"מ מר' שמעון ב"ל וכדאמרי' בהדיא בש"ס דילן והא איו חבירינו קאמרו לה. ור"ל דא"כ הרי שאלו אותה וכל שמשיב אחר שאלה אין לו דין מסל"ת וזהו כרשב"ל בירושלמי. ומתרץ כיון דחזיתינהו בכתה כו' ור"ל דבכה"ג חשיבא מסל"ת מצד הבכייה שקדמה להשאלה. ומדהוכרחו בירושלמי לומר דהא דר' שמואל אינו כרשב"ל ע"כ צ"ל דהירוש' פליג על אוקימתא דש"ס דילן ולא מיירי שבכתה. וא"כ כיון דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי אין שום ראיה מהירוש' ולפי ש"ס דילן ודאי י"ל שהפונדקית חשיבא מסל"ת ממש. ואעפ"כ ס"ל לרבנן דגרועה מעדות דאשה. ובהא א"ש דעת הריב"ש בתשו' סי' שע"ז סד"ה במה שדנת בענין עובד כוכבים מפי עובד כוכבים שכתב כיון דעובד כוכבים מסל"ת חידוש הוא והבו דלא להוסיף כו' ואע"ג דעבד מפי עבד ושפחה מפי שפחה מהימני שאני הני כו' ולא ס"ל הקל וחומר שבמהרי"ק שרש קכ"א ובתה"ד סי' רל"ט דהא גמל"ת עדיף מעדות דאשה כו' והיינו לפי שהריב"ש נמשך אחר שיטת הרי"ף ודעימיה. וע"ש בתה"ד דלא הביא רק פירוש ראשון דרש"י במשנה. וע"ש מה שהביא ראיה לנגד מהתוס' (דקט"ו ב') דאשה וע"א בספינה כו' וכ"ש גמל"ת. מדקאמר וכ"ש משמע דגרע מאשה. ומה שדחה אינו מוכרח. וכ"מ בהדיא בכמה מקומות כמו בתשו' מיימוני סס"י ט' ובהרא"ש במ"ק סס"י ע"ט דכתבו ואפי' שפחה ואפי' עד מפי עד ואפי' גמל"ת עכ"ל משמע דגרע משפחה ועד מפי עד. ועי' בתוס' פ"ג דגיטין (דכ"ח סע"ב) ועוד אומר ר"י דדילמא הא דעובד כוכבים מסל"ת כשר לעדות אשה היינו כו' אבל יוצא כו' ע"ש. ובודאי דאשה כשרה בכה"ג. וז"ש הרא"ש שם סס"י ה' ובלבד שיהא ישראל מעיד שיוצא כו' ור"ל לאפוקי גמל"ת והק"נ שם ס"ק ט"ו פי' הטעם דאע"ג דגמל"ת מהימן מלתא דשייכי ביה עבידי לאחזוקי שקרייהו אפי' מי שאינו מערכאות שלהן. ולא שת לבו שבתוס' מבואר הטעם בענין אחר כנ"ל. והנה הטור רס"י י"ז עשה מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש בענין נהרג ע"י ערכאות שכתב ומדברי א"א הרא"ש יראה שאפי' אמרו נהרג שלא על ידם אינם נאמנים. והב"י כ' שאינו יודע מניין לו להטור כן בהרא"ש והב"ח סעיף י' כתב דהיינו ממ"ש הרא"ש בגיטין שם ובלבד שיהא הישראל כו' וכמ"ש התוס' הנ"ל אלא דהרא"ש ס"ל דדוקא שמע מקומנטריסין וכמ"ש מהרא"י בפסקיו סי' ל"ד ראיה ע"ז דשאר עובדי כוכבים מהימני הובא בחמ"ח ס"ק כ"ח. וצ"ל דא"כ יהיה קשה על התוס' דגיטין (דכ"ח סע"ב) דס"ל דאפי' שאר עובדי כוכבים לא מהימני. ממ"ש מהרא"י דא"כ אמאי נקט התנא שמע מקומנטריסין כו' ליתני שמע מן העובדי כוכבים כו'. וצ"ל דהתוס' בשם ר"י לא כתבו כן דכל גמל"ת אינו נאמן בכה"ג אלא לפי הקושיא דעדיין אינו יודע דקומנטריסין עבידי לאחזוקי כו' דא"כ אין חילוק בין קומנטריסין עצמן לשאר עובדי כוכבים ולק"מ קושיית מהרא"י אבל לבתר דאסיק בגמרא דקומנטריסין עבידי כו' א"כ מוכרח כמהרא"י. שוב מצאתי כן במרה"צ ססעי"ף י"ד ס"ק נ'. ומ"מ עכ"פ מדברי התוס' בשם ר"י מובן דעובד כוכבים מסל"ת גרע מעדות אשה:

קיצור וזה דלא כהתוס' ג"כ ומה שנסתייע התוס' מהירוש' י"ל דהא מוכרח מהירושלמי דלא ס"ל דמיירי שבכתה. והנה מכמה פוסקים מוכרח דעובד כוכבים מסל"ת גרע ממתכוין דאשה. וזה כהרי"ף וסיעתו ולא כהתוס':

הומעתה נשוב לפי' הירושלמי. שבמרה"צ ס"ק מ"ו דל"ו עמוד שני ד"ה וראיתי להב"ח פי' מ"ש עשו אותה כמסל"ת וכ' התוס' דמזה משמע שלא היתה מסל"ת. וא"כ איך עשו אותה כמסל"ת דאין לומר ע"י הסימנים א"כ מאי מקשה מרשב"ל. ואפ"ל כמ"ש בחידושי הריטב"א בענין הפונדקית וז"ל ולמ"ד לעיל דמשיאין ע"פ העובד כוכבים דנתכוין להעיד אתיא הא מתניתין כפשטה דאע"ג דלא בכתה מקמי דאמרי לה איה חבירינו משיאין על פיה ואע"ג דכיוצא בזה נתכוין ומיהו לית הלכתא כוותיה עכ"ל. וא"כ י"ל שדעת ר"ש בן סוסרטא בירוש' הוא כדעת מ"ד הנ"ל וזהו דפליג על רשב"ל ומ"ש עשו אותה כמסל"ת י"ל דהיינו משום שאמיתת ענין מסל"ת היינו כשלא נתכוין לא להעיד ולא להתיר והכא אע"ג דשאלו אותה דא"כ ה"ל כמו נתכוונה להעיד אפ"ה עשו אותה כמסל"ת גמור. והמרה"צ פי' שי"ל דלר"ש ב"ס אף ששאלוה קיל ממתכוין להעיד. ובמקום עיגון מתירין זה. ואפ"ל לפ"ז דלר"ש ב"ס כששאלוהו הוי רק קצת מסל"ת. ולקצת מסל"ת מהני צירוף הוכחות מה שהוציאה מקלו כו' וכמ"ש מהרמ"ל סי' ק"ל לשיטתו. משא"כ לרשב"ל דשאלה מפיק לגמרי ממסל"ת לא מהני הוכחות וזה דלא כתשו' מ"ב סי' ס"ח שנראה מדבריו דאף אם לא חשיב מסל"ת מהני צירוף הוכחות עצומות הובא בק"ע סעי' שצ"ד כל היכא דחזינן קושטא דמילתא כו'. אם לא שנחלק בין הוכחות דפונדקית להוכחות שבמ"ב וזה דוחק שהרי בכלל הוכחה דפונדקית הוי נמי וזה קבר שקברתיו בו דהוי מלדעל"ג שיכולים לחופרו ולראות כו'. אך י"ל דפי' זה דוחק דהרי זהו תשובת רע"ק לרבנן שמצד צירוף הוכחות נגעו בה אבל לרבנן משמע שהאמינוה מפאת דיבורה לבד. ולק"מ מכאן על המ"ב ואדרבה יש קצת ראיה לדבריו מהא דרע"ק דס"ל דאפי' אשה אינה נאמנת וכ"ש הפונדקית. ואפ"ה מהני להאמינה ע"י צירוף הוכחות. ולכאורה י"ל דרבנן לא פליגי ע"ז אלא דס"ל דהתם לא היה צריך להוצאת מקלו כו'. אך זהו דוחק דא"כ מניין להם להביא ראיה מפונדקית דילמא האמינוה ע"י צירוף הוכחות אע"כ צ"ל דס"ל לרבנן דאם איתא דמסל"ת אינו נאמן אזי גם צירוף ההוכחות לא מהני אלא מזה הכריחו דמסל"ת מהני. וצירוף ההוכחות לא מעלה ולא מוריד. ושוב ראיתי כן במ"ב עצמו שהקשה כן לנפשיה מדפריך והא איה חבירינו קאמר כו'. ותירץ דבפונדקית ליכא הוכחות כל כך ובענין זה קברו תירץ דעל כרחך לא פתחו הקבר כו'. ואין זה מספיק דכיון שבידם לפתוח הקבר ולראותו הוי הוכחה עכ"פ שלא תשקר בזה וכמ"ש בתשו' הריב"ש סי' קנ"א שאין כל מלתא דעבידא לאגלויי בגדר אחד כו' דבמלתא דעל"ג כזה שבידינו לגלותו נאמן עד אחד אף בדבר שבממון דבעינן שני עדים ע"ש שהאריך דלא דמי זה לעדות מיתה שאע"ג דנק' ג"כ מלדעל"ג אבל אינו בגדר זה שהרי אין בידינו לגלותו לכן אין נאמן בו עד א' בדבר שבממון. וזהו ג"כ דעת הש"ך בי"ד סי' צ"ח סס"ק ב' דלהכי סמכינן התם אמסל"ת אף שהוא איסור דאורייתא כיון דאיכא למיקם עליה דמילתא מיד וכדפי' בפמ"ג שם. וא"כ גם כשאינה מסל"ת הוכחה מיהו הוי דלא משקרה ומצטרף לשאר הוכחות דמקלו ותרמילו כו'. א"ו משמע משם דלרבנן לא סמכינן אהוכחות כשאינה מסל"ת כלל. אבל כשהיא קצת מסל"ת אזי י"ל דלהירוש' סמכינן אצירוף הוכחות לעשותה כמסל"ת וכמ"ש מהרמ"ל סי' ק"ל וז"ש ר"ש ב"ס עשו אותה כמסל"ת:

קיצור. ולהירושלמי י"ל דלר' שמואל ב"ס שם כשהוא קצת מסל"ת ואינו מסל"ת גמור אזי סמכינן אצירוף הוכחות וזה כתשו' מהרמ"ל סי' ק"ל אלא שמהרמ"ל כתב כן גם לש"ס דילן וזה אינו דלהרי"ף וסיעתו שפירושו עיקר אין שום ראי' לזה מש"ס דילן כ"א להירושלמי י"ל כן. אבל על כל זה זהו לא כתשו' מ"ב דהיקל בכה"ג אף כשאינו מסל"ת כלל:

ואמנם זהו לר"ש ב"ס בירושלמי אבל לרבי אחא שם דס"ל כרשב"ל א"כ הפונדקית לא היתה מסל"ת כלל ואעפ"כ אמר ר' אחא עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר בקדושין (דף ע"ג). ופי' בקה"ע דהטעם משום שהראתה פנים לדבריה שהוציאה להם מקלו וכו' א"כ משמע כהמ"ב. אלא שאין כן סוגית הש"ס דידן. אך לפע"ד פירושו דחוק דא"כ מה ענין זה לחיה דנאמנותה הוא משום שמעידה על אתר דהיינו לאלתר כל שלא יצתה וחזרה כדאיתא בקדושין (דע"ג ב'). ומה ענין זה לפונדקית. ואם הכוונה דמצד ההוכחות נתנו לה נאמנות כמו שנתנו לחיה נאמנות א"כ כך היה יכול לומר שנתנו לה נאמנות כמו למסל"ת. דהוא מענינינו יותר מענין חיה. ע"כ צ"ל דיש לה שייכות לדין חיה. דהנה הר"ן כ' גבי חיה שאין החי' נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי. ולעיל מיניה כ' דאין הנאמנות מדינא אלא מפני כו'. הובא ב"י באה"ע סי' ד' ועיין מזה ג"כ במל"מ פט"ו דהא"ב דין י"א. ומש"ש אבל בד' נשים כו' שהרי הוחזק כו' צ"ע שהרי אדרבה הר"ן כ' שם לעיל מיניה דזהו גילוייא מילתא בעלמא הוא דמגלי כו'. ולהירוש' י"ל דה"ט דנאמנות החיה משום שהוא על אתר דוקא וכמ"ש בגמ' שלנו בקדושין (דף ע"ג ב') בד"א כשלא יצתה וחזרה אבל יצתה וחזרה אינה נאמנת והטעם דבכה"ג רגלים לדבר יותר שאומרת אמת. וכמ"ש כה"ג בירושלמי פ' הגוזל ומאכיל גבי מכאן יצא נחיל זה ובפורח ובלבד על אתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני היראה ומפני הפתוי. ולפ"ז י"ל דעל אתר כאן כולל ב' ענינים הא' לאלתר לאפוקי לאחר זמן הב' שלא יצאו ג"כ ממקום זה וכיוצא בזה פי' התוס' פ"ק דברכות (דף י"א) על אתר פי' מיד באותו מקום. ואע"פ שענין על אתר דבפ"ג דגיטין במשנה המביא גט ואבד הימנו מצאו על אתר צ"ל להירוש' ג"כ דהיינו לאלתר לבד. מיהו כאן י"ל כנ"ל. ולכן גבי פונדקית הגדתה הוא באמת על אתר בפרט אחד דהיינו שבמקום זה הניחוהו חולה. וכיון שבחזירתם דהיינו מסתמא בזמן סמוך לא נמצא שם. א"כ רגלים לדבר דמת דאם נתרפא מסתמא היה ממתין עליהם שהרי הלכו לצוער ע"ד לחזור מיד. ע"כ כיון שבמקום שהניחוהו חולה ושהניחוהו אצלה והיא אומרת שמת. הרי היא כמעידה על אתר והגם שאין זה לאלתר ממש ע"ז אומר עשו אותה כו' על אתר. ועוד דגם עכ"פ העידה לאלתר כשראתה אותם. ועיין במל"מ פט"ו דהא"ב דין ל"ב בשם הריטב"א דס"ל דפעמים חיה נאמנת אפילו לאחר זמן וכ"ד הט"ז באה"ע סי' ד' ס"ק ך' ובבית מאיר שם ססע"י ל"ה דלא כעצ"א. וצ"ע אם זהו סוגיית הירושלמי הנ"ל דאומר רק על אתר:

קיצור. ולר' אחא בירושלמי לא היה לה דין מסל"ת כלל כ"א שעשו אותה כחיה שנאמנת על אתר:

ועתה נשוב לנ"ד די"ל ג"כ דהוי כעל אתר וגם קצת מסל"ת מדין ערכאות וא"כ לשני האמוראי' שבירוש' מהני. עי' מרה"צ סס"ק מ"ט שהביא ראיה מהש"ס דב"ק (קי"ד) דמסל"ת נאמן אף במקום שיש אמתלאה במשאל"ס דרבנן כו'. ועוד אף אי מדלית מהכא הגדת העו"ג עכ"פ הרבה עדים כשירים מעידים על רנ"מ בעלה של זו שהי' מסוכן קודם שמסרוהו ללאזארעט אשר כמה וכמה אנשים מאופן כזה מתו כי זה הי' בהתחלת המחלה חאלערי' ר"ל שהמיתה בתוקף ובסכנה מאד כי עדיין לא הי' נודע תרופה נכונה למחלה זו עכ"ל. והנה בענין מסוכן נ' דלא דמי לסתם חולה שרובן לחיים כ"א הוא ספק השקול אע"ג דל"ד לגוסס שרובן למיתה וכמ"ש ברשב"ם פ"ט דב"ב (דף קמ"ו ע"ב) ובהרא"ש שם סי"ח וכמ"ש במ"א על המשנה פ"ג דגיטין והניחו זקן או חולה כו'. וכיון שמסרוהו ללאזארעט ואחר ב' שבועות לא נמצא שם רק הבילעט נשאר ומסתמא הוגד שם שמת. וא"כ אומדנא דמוכח הוא שודאי מת ע"ד מ"ש התשב"ץ ח"א ססי' פ' בנדון שלו והשתא בנדון הזה יש לנו אומדן דעתא שזה מת בלי ספק כו' ולא נשאר צד של חיים אלא רחוק מאד כו' ועם מה שנשתקע שמו ואבד זכרו מורידין קרוביו לנחלה כו' ע"ש. ונ"ד עדיף דהכא ידוע שהי' מסוכן משא"כ התם ליכא שני עדים אכה"ג. ועי' עוד כה"ג בתשו' שבסדר אלי' סי' ג' דף כ"א עמוד שני אבל בנ"ד דקושטא דמילתא ובירור הדברים לפנינו שפלוני זה נהרג מצד המל' כאשר נאסר במגדל כו' ושוב לא נמצא שם וחסר לפנינו ודאי גמור הוא שנהרג שאם היה שהוציאוהו והוליכוהו למק"א כו' קלא אית ליה עכ"ל וכ"ש הכא שיברח ויעלים גם מכל היהודים מיודעיו שבריגא ודאי רחוק מאד וה"ל אומדן דעת עצום שבודאי מת. וראיה דהנה אביי ורבה פליגי פ"ט דב"ב (דף קנ"ג ע"ב) אי אזלי' בתר חזקה דהשתא לגבי חולה ויש פסקו כאביי מיהו אע"ג דקיי"ל כרבה י"ל דהיינו דוקא בחולה דרובן לחיים אבל במסוכן י"ל כאביי. וכיון שכן גם אומדנא הנ"ל הוי כחזקה. לכן י"ל דהוי בחזקת מת מדאורייתא וגבי יצחק ר"ג פי' הרמב"ן דאזלי' בתר חזקה דכנכ"ה אפילו מדרבנן. ואין לומר דלא ילפינן מהא דאביי ורבה דהוי ממונא לנ"ד דהוי איסורא דהא הר"ן בתשו' סי' ס"ו הוכיח דילפינן בנדון הנ"ל ע"ש. וכ"ש בצירוף מה שנשתקע שמו ואבד זכרו אח"כ יש מקום לומר דבלא שום הגדת העו"ג אם נשאת לא תצא למהרא"י סי' קל"ט ועי' ב"ש וח"מ ססע"י ט"ו דבכה"ג י"ל כדבריהם. ועכ"פ עם הגדת העו"ג אף את"ל דיש בזה אמתלא וחששא נוסף על שאינו מסל"ת. כיון דבלא"ה הוא בחזקת שמת י"ל דמצטרף הגדתו. וזכר לדבר ממה שמצינו דאפי' לענין ממון האמינו ע"א כשיש רג"ל טובא כמ"ש במשנה רפ"ו דסוטה אלא אפילו עבד כו'. דאין לומר דה"ט משום דנאמן שלא תשתה וממילא א"א לה ליטול כתובתה כמ"ש בית הלל בפ"ד דסוטה לענין מתו בעליהן עד שלא שתו דאין נוטלות כתובה מה"ט. דזה אינו דא"כ אף בחמש נשים המעידות נימא הכי. ומדוע תנן בהן לא לפוסלה מכתובתה כו'. וגם מצינו גבי גילוייא מילתא בעלמא נאמן אפי' קטן גבי אשתמודעינהו ועי' תשב"ץ ח"א סי' פ"ג משום דגילוי מילתא בעלמא עדיף ממלדעל"ג יעו"ש וכ"ש הכא שי"ל דכל הצירופי' הנ"ל מהני לענין שלא להוציא מבעלה. וגם הכא יש לומר שאין האמתלא גדולה כיון שגם מקודם הגידו לו השרים עש איז אפילו אלץ פאר שריבען כו':

(עוד בענין הנ"ל) ההמ"ץ דבאריסעוו שלח לכאן אשה עגונה זו עם שני תשובות בדבר שהשיבו לו ע"ז הרה"ג מוה' יעקב נ"י והרב המפורסם מוהרי"א נ"י סג"ל וביקש ממני חוות דעתי ג"כ. ע"כ אמרתי לשולחה למחניכם לכת"ר אולי יוכלו להסתייע מה עוד מר"מ בהר"ל לזכותה גם שיחוו מע"ל דעתם אף בקצרה כי הנה מ"ש הה"ג הנ"ל דנד"ז שהי' מסוכן דומה למ"ש הרמב"ם פ"ז מה"נ ה"ג אם העידו בדברים שחזקתן למיתה כו' (צע"ג דהתם מיירי בטבע במשאל"ס דחזקתו למיתה יותר אפילו מדברים שרובן למיתה. דהא הנך תלת דר"א בן פרטא בגיטין (כ"ח) ג"כ רובן למיתה כמ"ש בהגמ"ר דקדושין סי' תקס"ח מהגמ' פ"ט דב"ב (דף קנ"ג ע"ב) ואפ"ה נותנין עליהן חומרי חיים. משא"כ בטבע במשאל"ס בחזקת מת הוא וכמ"ש ריא"ז בש"ג פ"ג דגיטין שם לחלק בין ספינה שאבדה בים לטבע במשאל"ס ע"ש. נשמע דאפי' דברים שרובן למיתה לא דמו לדברים שחזקתן למיתה שבהרמב"ם שם. ומצינו חזקות כאלו דעדיפי מרובא בקדושין (דף פ') ובהרמב"ם ספי"א מהא"ב הי"ט ך'. ולכן גם גבי גוסס פסק הרמב"ם וש"ע סס"י קמ"א דהוי ספק מגורשת. ואף שי"ח בגוסס. אך מסוכן לא דמי לגוסס. דאע"ג דלא דמי ג"כ לסתם חולה שרובן לחיים. מ"מ ל"ד לגוסס שרובן למיתה. ע"כ ודאי אין לדונו רק כספק שקול מדאורייתא ממש. ומ"מ) נ"ל שאפשר להסתייע בזה מר"מ הנ"ל שאם אמר יאמר שבריגא בעת תחלת החאלערי' היו רוב החולאי' המסוכנים במחלה הנ"ל רובן למיתה מפני שלא נודע עדיין תרופה להחולאת כנז' בגב"ע רק שלא נז' שהי' רובן למיתה. אבל ר"מ הנ"ל יוכל להיות שידע מזה. כיון שהי' ממונה על הלאזערעט. ואם הדבר כן יש לצדד להקל מחמת צירוף האומדנא דמהרא"י סי' קל"ט מה שנשתקע שמו וכו' ועם שאר אומדנות והוכחות שיש בנד"ז לומר שיצתה בזה מאיסור תורה. אף לדעת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ו החולק עליו כהובא במרה"צ ססע"י ט"ו ס"ק נ"ח:

גם נדון מ"ש הרב מוהרי"א נ"י נידון כתיבת הניירות וכו' שאין כאן שום עדות כלל לא מסל"ת ולא ע"פ שאלה. לכאורה הדין עמו דהכא יש אמתלאה עצומה שע"י לחץ הממשלה מוכרחי' לכתוב כו' משא"כ ע"י שאלה כ' מהרא"י סס"י קל"ט דיש מ"ד בירושלמי להקל הגם דלא קיי"ל כן מ"מ צירף זה בנדון שלו. אבל באמתלא הנ"ל י"ל דלא חזו אפילו לאצטרופי. וכדין חמש נשים שאין נאמנות להעיד. ומ"ש הה"ג מוהרי"ע נ"י להתיר ע"פ מה שראה ר"מ בבוך ספר זכרון החיים והמתים אשר נכתב כבר לא למענו. זה ודאי הי' היתר ברור. אבל מאחר שר"מ העיד כ"ב טבת דהאי שתא שמה שהגיד באולע איז מהנמצא בכתבים. י"ל דהיינו רק מהכתבים שנתנו לו ממה שכתבו הכותבים החדשים והוא נאמן לפרש דבריו. וזה יוכל להתברר גם עתה במחניכם ממנו אם ראה גם הבוך שממנו העתיקו הכותבים או לא. ואם לא אם עכ"פ ידוע לו שהכותבים לא עשו דבר מחדש רק שחפשו ומצאו מה שכבר כתוב בזורנאל. ואם גם זה א"א לו לידע. אפשר להסתייע ממנו שעכ"פ מסתמא הגידו לו מקודם בעל פה שהכ"ד אנשים הבלתי נמצאים בשפיטאל כולם מתו ונקברו. א"כ יהי' כאן הגדת עו"ג ע"פ שאלה עכ"פ: