סימן מז

אסימן מז

שאלה באשה שידוע שהיא אשת איש אבל אינו ידוע כלל מי הוא האיש שהוא אישה. אם נאמנת לומר מת בעלה ובפרט שאומרת שבעלה הוא פב"פ ממקום פלוני. וגם בנד"ז יש כאן גם עד א' שבעלה של זו הי' איש זה שאומרת וגם יש בתולה קטנה פחות מבת שנים עשר שנים שהיא נכדתו של בעלה הנזכר שעשתה מעשה רב המורה שזו האשה היא אשת זקינה היינו כשבאתה זו האשה הנזכרת לעיר שהיתה בו הקטנה הנ"ל נפלה הקטנה על צוארה של האשה הנ"ל בנשיקה להיותה אשת זקינה:

תשובה משנה ביבמות ר"פ ט"ו. האשה שהלכה כו' שלום בינו לבינה. עי' בעצ"א סי' י"ז סעיף מ"ג ס"ק קע"ב. דהטעם שנאמנת הוא משום חומר שהחמרת עליה בסופה. א"כ יש לספק כשידוע בעדים שהיא נשואה לאיש אבל אינו ידוע להם מי הוא בעלה בכה"ג אם נאמנת לומר מת בעלה דהא ליכא חומרא בסופה שאם יבא בעלה תוכל להכחישו ולומר שאין זה בעלה. והגם דס"ל לרב המנונא חזקה אין אשה מעיזה כו'. ועיין כתובות (כ"ג סע"ב) וא"כ כמו שאינה מעיזה לומר גרשתני כמו כן לא תעיז לומר לו אינך בעלי. הלא מבואר בסי' י"ז ס"ב דכיון שכבר נשאת מעיזה ומעיזה כו'. ולכאורה ע"כ לא נחלקו ב"ש וב"ה בבאה ממדינה למדינה. ואמרה מת בעלי רק משום דב"ש ס"ל דגם בבאה ממדינה למדינה מירתתא משום דשכיחא שיירתא כמבואר בגמ' פרק ט"ו דיבמות (דף קט"ז ע"ב) וע"ז הודו ב"ש לב"ה. אבל היכא דלא מירתתא כלל גם ב"ש לא פליגי. וכ"מ פ"ב דכתובות (דף כ"ב סע"ב). מיתה אינה יכולה מכחישתו. גירושין יכולה מכחישתו. ופרש"י מיתה אם יבוא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה כו'. וא"כ בנ"ד אף שלא תוכל לומר לו מת אתה הרי עכ"ז תוכל לומר לו אינך בעלי. ואפ"ל דכיון דע"פ רוב יש חומרא בסופה ע"כ לא פלוג וגם בכה"ג נאמנת. דהא לטעם דע"א נאמן משום דמלדעל"ג לא משקרי אינשי קשה איך נאמן אם אינו מעיד על טב"ע כי אם על סי"מ וא"כ אין זה מלדעל"ג כ"כ כו'. דאם יבוא בעלה יוכל לתרץ דאתרמי סי"מ כסי"מ כו'. ובתשובות מהר"מ מרוטנבורק סי' שע"א כי כמו שהאשה נאמנת לומר מת בעלה כך נאמנת לומר שהי' לו שומא. הביאו בק"ע דהמכמ"א סי' ב' ססעי' ו'. מיהו הגם דע"ז לא תוחזק שקרנית מ"מ אם יבא בעלה חי יהיה חומר בסופה. מיהו בנ"ד דג"כ מיירי שאומרת מי הוא בעלה פב"פ ממקום פלוני. א"כ אם בא אותו הפלוני ויביא עדים שהוא פב"פ ממקום פלוני. עכ"פ תצא מזה שנשאת לו ושייך חומרא בסופה כו':

קיצור. הטעם שהאשה נאמנת לומר מת בעלה י"ל משום חומר שהחמרת עליה בסופה. וכאן י"ל אין שייך החומר כ"כ. מיהו אפ"ל לא פלוג בין חומר גמור ובין כשהחומר אינו כ"כ. וצ"ע. ועוד דכאן י"ל חומר ממש בסופה:

בוהרמב"ם פרק י"ב מה"ג הלכה ט"ו כתב מי שהוחזקה אשת איש כו' ובאה ואמרה מת בעלי כו' מלשונו מבואר אף שלא הוחזקה רק שהיא אשת איש. ולא שם בעלה. וכ"מ מהמשנה פ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"א) ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת והא ודאי אף שהוחזקה שהיא אשת איש ואינו ידוע מי הוא אישה הדין כן. ואעפ"כ משמע דוקא גרושה אני אינה נאמנת. אבל אם אמרה מת בעלה נאמנת. והיינו משום דאם יבא בעלה הרי יוכל לברר שהוא בעלה. ויהי חומר בסופה:

קיצור. וכ"מ מהרמב"ם פי"ב מה"ג הט"ו ובמשנה פ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"א):

גובנ"ד כיון שיש ע"א שבעלה הי' איש זה שאומרת וגם הקטנה עשתה מעשה לאלתר שהיא אשת זקינה. א"כ י"ל ה"ל עדים שזה פלוני הי' בעלה דהא תנן ריש פ"ב דכתובות ואם יש עדים שיצאת בהינומא. וס"פ הנ"ל תנן ואלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כו' ושיצאת פ' בהינומא כו'. והיינו כשיש עד א' עמו. ולהרמב"ם אפילו בלא ע"א עמו וכמבואר בש"ע אה"ע סי' צ"ו סט"ו. ובגמ' שם הטעם משום דכיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוייא מילתא בעלמא הוא. והנה לענין ואשתמודעינהו דהדין פלוני אחוהי דמיתנא מאביו הוא אמרו ג"כ דנקרא גילוייא מילתא ביבמות פרק החולץ (דף ל"ט ע"ב). והטעם משום כיון שבלא"ה ידוע לנו שיש להמת אח מאב רק שאינו ידוע מי הוא נקרא גילוייא מילתא. והתשב"ץ ח"א סי' פ"ג (דף מ"א ע"ד) כ' וז"ל לפי שהקדמתי בגילוייא מילתא שכשבאים לפנינו יבם ויבמה לחלוץ בודאי דעתינו סומכת שיבם ויבמה הן כאילו הענין נודע אצלינו באומדן דעתא אלא שנעלם ממנו קצת עכ"ל. ואין זה מספיק דהא אם אין היבמה מכרת שזהו היבם ג"כ נאמן עד אחד משום דגילוייא מילתא כו'. ובנ"ד ג"כ מאחר שעכ"פ היה לה איש אלא שנעלם מאתנו מי הוא. וכיון שהיא צווחת שזה פלוני היה אישה אומדן דעתא שכן הוא וה"ל רק גילוייא מילתא. ובהחולץ שם נאמן אפילו ע"א. כש"כ הכא שיש כאן עד א' וקטנה הנ"ל דה"ל כשני עדים. דהש"ג כתב דקטן שמעיד מסל"ת ה"ל כמעיד בגודלו מה שראה בקוטנו. וכ"ש הכא דעבדה הקטנה מעשה רב שנפלה על צווארה בנשיקה להיותה אשת זקינה. ועדיף ממסל"ת:

קיצור. ועוד בנ"ד שיש עד אחד שזה היה בעלה והקטנה שעשתה מעשה י"ל ה"ל כדין ואלו נאמנים להעיד בגודלן כשיש ע"א עמו משום דגילוייא מילתא בעלמא הוא והכא ג"כ ה"ל רק גילוייא מילתא:

דועוד דהא באמת אין ידוע שהיתה אשת איש רק על פיה. וא"כ פשיטא דנאמנת כמו הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם משום שהלכה בצעיף כמנהג הנשואות אין זה כעדים ממש שהיתה אשת איש דהא יוכל להיות שגרושה או אלמנה היא. ובודאי יש בעולם מיעוטא גרושות ואלמנות. א"כ לא הוחזקה באשת איש ממש. רק ע"ד רוב ומיעוט. ועיין בפני יהושע בק"א דקדושין ספ"ט. דס"ל דע"א נאמן בכה"ג. ועוד ראיה מהדין בש"ע סי' ל"ז סעיף כ"ד דנאמן ע"א לומר מי הוא המקדש. וע"ש בב"ש ס"ק מ"ה. וה"נ נאמן ע"א לומר שפלוני הי' בעלה:

קיצור. ועוד כמו שאין ידוע כלל שהיתה אשת איש רק על פיה. א"כ י"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר. אף שהלכה בצעיף. מ"מ עם העד א' י"ל דנאמנים. עיין בפנ"י בקו"א דקדושין סעיף פ"ט: