סימן ט

אסימן ט

השאלה מבואר תחלת סעיף ב' וגם מקצתה בתחלת סעיף ג':

משנה יבמות פרק הבא על יבמתו (דף ס"ד ע"א) נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי לבטל. ופרש"י אלא או יגרשנה או ישא אשה אחרת עמה. ומשמע דדוקא פעם א' מחייבין אותו כן. אבל אם חזר ונשא אשה ושהה עמה ג"כ עוד עשר שנים ולא ילדה. אין מחייבין אותו עוד לגרשה או לישא אחרת. והיינו משום דמתניתין אתיא כרבי דבתרי זימני הוי חזקה. כדאיתא לקמן סוף עמוד ב. וכיון שהוחזק הוא ב' פעמים תלינן ביה. ועיין תוספת דס"ה ע"א סד"ה נשאת. דחזקה זו לענין איסורא עדיפא מרובא כו' ויש לומר הטעם כמה שכתב בתשובת מהרי"ק שרש ע"ב דחזקה הבאה מחמת טעם עדיפא משאר חזקות כו' עיין שם ואין לך טעם טוב מזה. כיון ששהתה עם בעלה עשר שנים דהוא זמן רב וגם נשאת לשני ושהתה עמו ג"כ זמן רב כזה. יש טעם לתלות הקלקלה בה מלתלות הקלקלה בשני האנשים. והא דאף על פי כן לענין ממון השני חייב בכתובה פירש הריטב"א דלא קנסוה בכתובה אלא כשנשאת שלא ברצון חכמים מה שאין כן לשני דנשאת בהיתר לא קנסוה כיון שמ"מ אין חזקה זו דבר ברור כו' וכן כתב בחידושי הרשב"א שם. וכיון דבנשואין קיימא לן כרבי י"ל דכשהוחזק האיש כן עם שתי נשים אין מחייבין אותו לגרש השנייה אחר עשר שנים ולישא אחרת. ומיהו כיון דלרשב"ג משמע ודאי דאינו רשאי לבטל וחייב לישא אחרת. דהא לא הוי חזקה עד ג' זימני. א"כ כיון דכתבו הרשב"א והריטב"א בחידושיהם והנ"י. דהא דאמרינן נשואין ומלקיות כרבי. ווסתות ושור המועד כרשב"ג. היינו משום דהא מילתא דספיקא היא אי הויא חזקה בתרי זימני או לא. הלכך גבי נשואין אזלינן לחומרא כו'. וכיון שכן בנ"ד דלרשב"ג הוי חומרא שאין מחזיקים אותו בעקר. יש לפסוק כרשב"ג לחייבו לישא אחרת. ומיהו לולי פירוש הנ"י וסיעתו. י"ל דמאחר שאמרו בגמרא לשון הלכה כרבי. דהיינו בנשואין ומלקיות ע"ש. י"ל דבנשואין לא חשבינן זה לספיקא כלל לחוש לדברי רשב"ג. והיינו ע"ד מה שאמרו בגמרא ס"פ במה מדליקין (דף ל"ה סוף ע"א) הלכה כרבי יהודה לענין שבת דפירש אדמו"ר ז"ל בסידור לומר דהוא ספק של תורה ממש כאילו הוא ודאי בין השמשות לכולי עלמא. ואינו נידון כספק ספיקא ע"ש. אלמא דפירוש הלכה אינו ספק. ואם כן עד"ז כשאמרו כאן הלכה כרבי דהיינו בענין נשואין יש לומר הפירוש דהוא הלכה ממש ולא ספק. והכא בנ"ד איכא טעמא על זה כיון שהשהייה עמה הוא זמן רב עשר שנים. על כן יש לעשות מזה חזקה בשני פעמים עכ"פ. ומיהו הרי גבי נישואין דקטלניות לא שייך סברא זו. ועיין בב"י סוף סימן ט' בשם תה"ד סימן רי"א שכתב בשם א"ז הא דקבעינן הלכתא כרבי לא לאוסרה ולא לודאי חששא אלא לספק חששא. וגם שמשא"פ לא משמע כן. מכל מקום יש לומר דסבירא ליה גם כן דספיקא הוי והוי ודאי חששא. אם כן לפ"ז גם בנשואין דשהה עמה עשר שנים ולא ילדה יש לומר דספיקא הויא דאף על גב דשהה עמהם זמן רב מכל מקום עדיין אינו ברור שהמניעה ממנו כ"א שמא המניעה מהם או שלא הוחזק עדיין כן לגבי כל נשים דעלמא וכדלקמן:

בומיהו בנדון שנשאלתי שהאשה השניה שנשא ידוע שהיא בת בנים שילדה מקודם לאישה הראשון וגם הראשונה שכבר גירש נשאת לאחר וילדה לו בנים. אם כן יש לומר דאף לרשב"ג הוי חזקה. דהא עשרים שנה ודאי הוה חזקה עצומה. אלא דטעמא דשריא לינשא לשלישי לרשב"ג זהו משום שאין ודאי שהמניעה ממנה. שמא מהבעל היה המניעה וכשניסת לשלשה ולא ילדה איגלאי דהמניעה ממנה כמו שאמרו בגמרא (דס"ה א') איגלאי מילתא דאת הוא דגרמת. ואם כן בנד"ז עד"ז לגבי הבעל בשתי נשים עדיין לא הוחזק שהמניעה ממנו. לפ"ד רשב"ג. אבל כיון שידענו שזו השנייה היא בת בנים וגם הראשונה שגירש נשאת לאיש וילדה לו. אם כן מבורר שהמניעה לא היה מחמתם כ"א ממנו. ואם כן ה"ל חזקה בעשרים שנה לכ"ע. אם לא שנאמר דאף על גב שהוחזק שהמניעה ממנו עם שתי נשים אלו. עדיין יש לומר דלא הוחזק כן עם שאר נשים. דאין זיווג כל הנשים שוות דשמא עם זו לא יכול להוליד ועם אחרת יוליד כענין מה שאמרו בנדה דס"ו אין כל האצבעות שוות ואין כל הכחות שוות. וכמו שאנו רואים שיש איש ואשה ששהו עשר שנים ולא ילדו. וכשמגרשה אזי אירע לפעמים ששניהם מולידים. אלמא דתולה גם כן בזווגם זה עם זה. לכן יש לומר דוקא כשהוחזקה היא עם שלשה אנשים ולא הולידה. הוי חזקה עליה לכל האנשים. וכן עד"ז באיש עם שלשה נשים. מה שאין כן עם ב' נשים אף על פי שודאי המניעה ממנו אין זה חזקה עליו לגבי שאר נשים לרשב"ג. רק לרבי דס"ל בתרי זימני הוי חזקה:

גומ"מ בנד"ז שזה האיש היה לו גם כן עוד אשה שלישית מקודם לשתי נשים אלו אלא ששהה עמה זמן מועט רק ערך חצי שנה. ועל כל פנים לא הוליד עם שלשה נשים. והם ילדו. וכיון דבלא"ה לרבי בתרי זימני הוי חזקה יש לומר דאין מחייבין אותו לגרשה וברצונו תליא מילתא. דבכה"ג דאיכא עוד צדדים להקל יש לפסוק כרבי אפילו לקולא. דכה"ג מצינו בענין פלוגתא דרבי ורשב"ג דאף דבמילה קיי"ל כרבי מ"מ כשיש עוד איזה צד. פוסקים כרשב"ג כמו גבי אחיות מחזקות בגמרא (דס"ד ב') לפ"ד חידושי הרשב"א שם. שכתב דאחיות לא מחזיקות אלא בתלתא זימני. וכ"כ בבאה"ט באה"ע [סי' ב'] סקט"ו. ומה שהעצי ארזים שם ס"ק ט"ז השיג עליו ממ"ש בגמרא שם ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא כו' דמוכח דלרבי באחיות ג"כ הוה חזקה בתרי זימני. לק"מ דודאי רבי ורשב"ג עצמן פליגי גם באחיות. אלא דאנן אע"ג דבמילה פסקינן כרבי מ"מ באחיות פסקינן כרשב"ג. כ"ד הרשב"א ד"ה מדתמה רבא עליה דאביי. וד"ה הא דאמרינן הפילה. מיהו בש"ע י"ד סימן רס"ג פסק גם באחיות כרבי. וכ"פ ביש"ש סימן ל"ג. והיינו משום סכנתא. ומכל מקום לענין משפחה צריך ג' זימני. אלא דהנ"י שם כתב הטעם דאפילו רבי מודה שאין לחוש במשפחה פחות מתלתא זימני. אמנם בחי' הרשב"א ד"ה הפילה משמע שיש לומר דאנן הוא שפוסקים בזה כרשב"ג ולא כרבי. וכן גבי הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה להנ"י וחידושי הריטב"א אף רבי מודה דבעינן שלשה זימני משום דהרבה נשים מפילים בתחלת עבוריהן. ולהרשב"א לתירוץ אחד פליג רבי על זה גם כן אלא דאנו פוסקים כאן כרשב"ג. וכן מבואר בהרא"ש ס"פ הבע"י סימן י"ח. ומה שביטל דעתו נגד רש"י והרי"ף זהו לענין אחר עיין שם. ואם כן בנדון זה גם כן שיש סניפים והוכחות טובא דהמניעה היא ממנו יש לומר לפסוק כרבי אף להקל. ובפרט לחייבו לגרש ולהוציאה. ועיין בגמרא דף ס"ד ע"ב גבי רבי אבא בר זבדא: