סימן קמו

אסימן קמו

השאלה נאבדה ומהתשו' נראה שהשאלה היא במוצאה דם תוך מי רגלים. וגם על העד שבדקה בו תומ"י אחר הטלת מי רגלים. ואיך הדין אם אינה מוצאה דם ממש רק קרטין. הנה בש"ע סי' קצ"א בהג"ה כ' אבל אם מצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שבדקה א"ע בו י"א דהיא טמאה דלא התירו רק דם שנמצא תוך מי רגלים (מרדכי ה"נ) וי"א דהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשארו מתמצית מי רגלים (ב"י ממשמעות הרא"ש והר"ן) ויש להחמיר עכ"ל. והש"ך סק"ח דכך הוא שורת הדין להחמיר ור"ל משום כתם. מ"מ המעיין במקור הדין יראה דדעת רוב הפוסקים להקל בזה אפי' במשתנת מעומד. וזהו לשטת רש"י והרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והר"ן וכ"פ הרב"י בש"ע ובתשו' פנים מאירות ח"א סי' י"ב האריך להוכיח דהעיקר כשטה זו ושם סתר ג"כ דעת הש"ך סק"ג שר"ל שהעיקר כדעת ר"ח. וגם מצאתי בבה"ג סוף נדה שהביא משנה זו ופסק כר' יוסי משמע דלא ס"ל כדברי ר"ח. דאל"כ ה"ל לפרש דמ"מ מודה ר' יוסי דטמאה משום כתם. וגם ה"ל להביא דין איש ואשה שעשו צרכיהם כו' דאז מותר לגמרי. וגם לכאורה מ"ש בגמרא וכן אורי ליה ר' אבא לקלא (ופרש"י שם אדם שהוצרך לדבר) הלכה כר' יוסי. ולשטת ר"ח הרי ר' יוסי ג"כ מטמא משום כתם בכל מה שמטמא ר' מאיר. וא"כ ע"כ לא טיהר לו רק היכא דר"מ מטהר וא"כ מהו אורי ליה כר' יוסי. ולהש"ך יש לתרץ דשאלתו דקלא הי' לטהרות וטיהר לו דיעבד כר' יוסי. ובאמת שכ"מ בתוספות די"ד ע"ב לר"ח אך כבר הקשה ע"ז הס"ט דא"כ אינו דומה לעד שאינו בדוק דשם גם דיעבד טהרותיו תלויין. וכיון דכל חילי' דהש"ך לפסוק כר"ח כדי להשוות רואה במ"ר לעד שאינו בדוק הרי גם לדבריו אינן שוים. ולפי' הב"י בר"ח דמחלק בין טהרות לבעלה יש ליישב דהורה לו דטהרותיו תלויות. אכן גם זה דוחק דמלשון אורי ליה משמע שנמשך מהוראתו היתר למעשה. ואם ההוראה היה רק דהטהרות תלויות אין נפ"מ למעשה. גם בלא"ה יש להקשות ע"ד הב"י דברוב המקומות בגמ' משמע דלטהרות מחמרינן יותר כמ"ש בס"ט:

והנה מבואר בב"י (בד"ה כתבו הגמי"י בפ"ה פשיטא) דנד"ז דומה לנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל כו' וכמ"ש בהדיא בתשו' הר"ן סי' מ"ט שהביא הב"י אח"כ שהרי כ' וז"ל ונדון שלפנינו הרי הוא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל שהרי אותה חצץ אדום נמצא עם מימי רגליה ולאחר מכן ע"י בדיקה מחמת אותה תמצית שנשאר ממימי רגליה עכ"ל. ובס"ט סק"ז ר"ל דמהרמ"א משמע דבמצאה על העד חמור טפי מנמצא על שפת הספל ויצא לו זה להס"ט למה שפי' ברמ"א דלא מהני הכא בדיקה דמהרי"ו אע"ג דמהני בנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל כו'. אכן דוחק הוא לומר דרמ"א יפסוק היפך מתשו' הר"ן במקום שאין חולק עליו בפי' לומר דזה גרע דהמרדכי בשם מהר"ם שחולק על הר"ן היינו משום דמטמא ג"כ בנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל וכמ"ש הס"ט ס"ק הנ"ל וז"ל וכן נראה מן המרדכי דאיהו לא כתב להחמיר במצאה תוך מ"ר ובבדיקת עד אלא למאי דס"ל דר' יוסי לא פליג אר' מאיר אלא ביושבת לגמרי כוותיה ס"ל. אבל למאן דס"ל דר' יוסי פליג אר"מ אפילו ביושבת אפילו במצאה אח"כ ע"י עד טהורה עכ"ל:

אך מלשון תשובת מהרי"ל רס"י קע"ג שכתב וז"ל כבר ידעת תשובת מהר"מ שהחמיר בענין זה בתשובתו הלא היא במרדכי כיון שמצאה דם בבדיקת עד עכ"ל. משמע טעם החומרא מפני שמצאה דם בבדיקת עד. דזה חמור מנמצא על שפת הספל. ולא כתשו' הר"ן דמדמה זה לזה. וזכר לדבר מדין בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה עליה דם בגמ' ר"פ הרואה כתם. דקיל מבדקה א"ע בעד ומצאה דם. בלא הטעם דהרגשה כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ מהא דרב אשי דפרש"י שמואל לא איירי בהרגשה כו' הרי מחשיב זה כתם. משא"כ בבדיקת עד. וכמ"ש מזה במ"א על המשנה ס"פ הרואה כתם. שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר כו' דם ולא כתם. וכמ"כ י"ל באשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם בספל הרי איכא חד מ"ד בגמ' פכה"י די"ד דגם ר"מ אינו מטמא אלא משום כתם. ואף למ"ד דר"מ מטמא משום נדה מ"מ לר' יוסי אף למ"ד דמודה ליה ביושבת י"ל אינו מטמא רק משום כתם והרי ר"ח פי' בהדיא כן. משא"כ בנמצא דם גם בבדיקת עד כנידון דהר"ן יש בזה חשש טומאת נדה. רק שבאנו להקל לתלות במ"ר י"ל בזה דוקא מחמיר מהר"מ. רק בתשו' מהר"ם שבמרדכי פ"ב דשבועות סי' תשל"ה יש לפרש שבבדיקת עד לבד מצאה דם ובמי רגליה לא מצאה רק כעין קרטין ע"ז החמיר אבל אם גם במי רגליה מצאה דם כמו בבדיקת עד י"ל לא היה מחמיר רק כמו במוצאה תוך הספל ועל שפת הספל וכ"מ לכאורה בב"י סס"י קצ"א בד"ה ומ"ש המרדכי. שאח"כ יהי' מוצאה דם ממש בעד שבודקת בו. משמע על המים היה רק קרטין. ולשינויי זה דהב"י הסכים הד"מ סק"ה והש"ך ס"ק י'. ועיין בתשו' גבעת שאול סי' ס"ו משמע ג"כ כמו שכתבתי בפירוש דברי המרדכי. וז"ל ומדנקט רואה דם סתם ולא נקט רואה אותו דם או אותן קרטין משמע דלא קאי על הנך קרטין רק אדם ממש עכ"ל. הרי מפרש כמ"ש דעל המים ראתה הדם שהוא כעין קרטין ובבדיקת עד מצאה דם כפשוטו. מיהו הח"צ בתשובה סי' ע"ג אינו מפרש כן דברי המרדכי והגבעת שאול שם נחלק עליו. ונראה לכאורה עוד ראיה לדברי מהרי"ל ונגד תשובת הר"ן דהא בגמ' די"ד משוה בדקה א"ע בעד שאינו בדוק לדין האשה שהיא עושה צרכיה ולכן דעת הרז"ה והרשב"א בתה"א בית ז' שע"ד דקע"ח ע"ב דכמו דקיי"ל בהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם דטהורה לגמרי כמ"כ בבדקה א"ע בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דג"כ טהורה לגמרי אפי' יש בו כגריס ועוד לא כרבי דטמאה משום נדה ולא כר' יוסי דטמאה משום כתם. אלא דטהורה לגמרי. וכן פסק בתה"ק שם רק שכתב שהמחמיר כר' חייא תע"ב. ואמנם בש"ע סי' ק"צ סל"ו פסק גבי עד דטמאה משום כתם אף שגבי עושה צרכיה פסק רס"י קצ"א דטהורה לגמרי. א"כ עכצ"ל דטעם החומרא בעד יותר משום שבדקה א"ע בו שאני. ולכן הרמב"ם מחמיר יותר ופוסק כרבי. א"כ מזה ראיה דגם בהאשה שהיא עושה צרכיה כשנמצא דם גם על העד אף שנמצא ג"כ תוך מ"ר י"ל חמור יותר מנמצא תוך הספל ועל שפת הספל אלא ה"ל כדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק דקי"ל דטמאה משום כתם כך י"ל בדעת מהר"מ לפמ"ש בתשו' מהרי"ל. והר"ן דאינו מחמיר בזה יותר מנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל. י"ל ג"כ טעמו כיון דעכ"פ ודאי אין בזה רק טומאת כתם דהא אפי' בעד שאינו בדוק וביותר מכגריס דאין כ"כ במה לתלות ולכן רבי מטמא נדה. אעפ"כ קי"ל דטמאה רק משום כתם. והרשב"א והרז"ה מקילים לגמרי. א"כ הכא ודאי אף שנמצא בבדיקת עד פשיטא דלא חמור מעד שאינו בדוק הנ"ל מאחר שנמצא ג"כ תוך מי רגליה ואדרבה קיל מעד שאינו בדוק דהתם אין כ"כ במה לתלות. אבל הכא עינינו רואות מה שיש לתלות. וא"כ הכא יש לפסוק כדעת הרשב"א והרז"ה גבי עד שאינו בדוק דטהורה לגמרי. דאף דשם גבי עד מחמיר הש"ע דטמאה משום כתם היינו משום דאין במה לתלות. אבל הכא אין לך מקום גדול וקרוב יותר במה לתלות הכתם דהיינו שהוא תמצית מדם הנמצא במימי רגליה וכיון דפלוגתא דהר"ן ותשו' מהרי"ל הוא בטומאת כתם דרבנן הרוצה להקל כדעת הר"ן יש לו על מה שיסמוך:

קיצור. במוצאה דם תוך מ"ר ועל העד לדעת הר"ן זהו כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל דטהורה בלי שום בדיקה והס"ט סק"ז פירש שי"ל דבמוצאה על העד חמור טפי מבנמצא על שפת הספל ולכן אף להמקילים שם כר' יוסי. בזה יש להחמיר וכ"מ בתשו' מהרי"ל רס"י קע"ג. ודוגמא דבדקה קרקע עולם קיל מבדיקת עד. ומ"מ במרדכי עצמו אין מוכרח דברי מהרי"ל וכמ"ש הס"ט בעצמו. ולכאורה דין זה דומה לדין בדקה א"ע בעד שאינו בדוק שבש"ע סי' ק"צ סל"ו דמשמע בגמ' די"ד ע"ב דלר' חייא חמור מדין האשה שהיא עושה צרכיה. וא"כ זהו ראיה לדעת מהרי"ל. ולהר"ן י"ל דאדרבה משם ראיה דבשם ג"כ דעת הרשב"א והרז"ה להקל לגמרי. ואף דאנו קיי"ל להחמיר שם מ"מ כיון החומרא רק ע"ד כתם לבד. א"כ הכא שיש ויש במה לתלות הכתם לכן טהורה לגמרי:

בוהנה אאזמו"ר נ"ע ס"ק י"א י"ב פי' דברי רמ"א לא כהס"ט דזה גרע כו' אלא אדרבה י"ל דאפי' לפי' ר"ח יש לטהר בכה"ג במשתנת מיושב ועדיף מנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל דטמאה לר"ח משום כתם ע"ש. אלא די"א הראשון מחמיר בזה לפי' ר"ח וס"ל דלא עדיף מנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל. אכן במשתנת מעומד ונמצא תוך מ"ר ועל העד טמאה היא לר"ח משום כתם. אבל לשטת הרא"ש י"ל דיש לטהר כיון שהיתה מקלחת ואף שאח"כ כשפסק הזינוק ה"ל שותתת ובשותתת מטמא הרא"ש. מ"מ בנד"ז שיש להסתפק שהדם שנמצא על העד הוא מתמצית מ"ר כשהיתה מקלחת כמ"ש אאזמו"ר נ"ע סקי"ב לפי' ר"ח. אבל הכא תלינן כו' ע"ש. א"כ כיון שאינו ברור שהדם שנמצא על העד הוא משותתת י"ל דטהורה להרא"ש כמ"ש אאזמו"ר נ"ע סק"א דס"ל לרמ"א דאין להחמיר להרא"ש. אלא בודאי שותתת ולא בדאיכא למיחוש כו' ע"ש. וה"נ י"ל דאינו רק חששא כו' כיון דנמצא ג"כ תוך המ"ר. והנה הגם דכבר הכריע הרמ"א להחמיר כי"א הראשון מ"מ י"ל דבדיקה דמהרי"ו מהני הכא ולא כהס"ט סק"ז כי הוא הוכיח כן כדי ליישב קושיית הש"ך סק"ח על רמ"א. אכן קושיית הש"ך יש לתרץ בדרך אחר כמ"ש אאזמו"ר נ"ע סקי"ב. וא"כ תו עכ"פ אין להחמיר שלא יהיה מהני בדיקה דמהרי"ו כיון דלפ"ד רוב הפוסקים טהורה לגמרי בלא שום בדיקה והיינו אפילו במשתנת מעומד וכ"ש ביושבת וכמש"ל:

קיצור. (הפמ"א הביא ראיות לסתור דעת הש"ך שפסק כר"ח. אלא דהעיקר כרש"י והרמב"ם וסיעתם. ולדברי אאזמו"ר נ"ע י"ל דבנד"ז יש לטהר אפילו לשטת הרא"ש אפילו במשתנת מעומד. ואם משתנת מיושב יש לטהר אפילו לפר"ח. ועכ"פ כיון לפ"ד רוב הפוסקים יש להקל. לכן אף שרמ"א כתב להחמיר כדעת מהר"מ שהחמיר בזה. יש לסמוך עכ"פ על בדיקת מהרי"ו לטהרה עי"ז):

גאך הנה לעיל מיניה כ' רמ"א בסי' קצ"א בהג"ה שם אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה כו' והכי נהוג. א"כ כיון דאפילו באשה שמרגשת כאב בשעת הטלת מי רגלים שקורין הארין ווינד דאיכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מי רגלים וממנו הדם יוצא אפ"ה לא התיר אפי' בצירוף הבדיקה דמהרי"ו כ"א ג"כ באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה. א"כ כ"ש בנדון הנ"ל שאינה מרגשת כאב ומוצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שאין להתיר בבדיקה דמהרי"ו כ"א באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה. אך לפי המובן מלשון רמ"א היה מקום לחלק דהתם גבי הארין ווינדא כיון דכ' להתיר אפילו אם מוצאה דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחת עצמה ור"ל אפילו אם לא מצאה דם תוך מי רגליה. רק על העד לבד שקנחה עצמה אחר הטלת מי רגלים מצאה דם אפ"ה טהורה. וכן משמע מדכתב בסיפא אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים אם לא מצאה דם במי רגליה ודאי טמאה. מכלל דברישא במרגשת כאב טהורה היא אפי' בכה"ג. משום דהא איכא ידים מוכיחות מאחר דמרגשת כאב כו'. וכן כ' אאזמו"ר נ"ע סק"ג בפי' דברי רמ"א ע"כ בכה"ג דוקא הוא דכתב שיש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת וע"י הבדיקה דמהרי"ו. והיינו כיון דבכה"ג לולי הרגשת הכאב היתה טמאה מדאורייתא לכל הדעות וכמ"ש בב"י בד"ה כתבו הגהמי"י בפ"ה פשיטא. וכ"כ אאזמו"ר נ"ע סק"י ולכן אפי' מרגשת כאב כ' יש מחמירין וכו' משא"כ בנד"ז אף שאינה מרגשת כאב כיון שמצאה ג"כ תוך מי רגליה אז כיון שלפ"ד רוב הפוסקים טהורה היא לגמרי אף שנמצא ג"כ על העד. לכן אף שיש מחמירים סגי עכ"פ לסמוך על הבדיקה דמהרי"ו. ולא להצריך עוד דדוקא יש לה וסת. אלא אף שאין לה וסת קבועה תהיה טהורה שלא לטמאה על ידי הדם שמוצאה תוך מ"ר ועל העד. ועפ"ז יש לתרץ קושיית הט"ז בסי' קפ"ז סק"י שהקשה על פסקי רמ"א שדבריו סותרים זא"ז דכאן (ר"ל גבי מכה שא"י אם מוציאה דם) התיר בלא שום בדיקה שלא בשעת וסתה ובסי' קצ"א במי רגלים דקיל טפי כ' דהכי נהוג להתיר ע"י בדיקה דוקא. ולפמ"ש בדעת רמ"א דמיירי כאן בלא מצאה דם תוך מ"ר כ"א על העד שקינחה בו לבד אחר הטלת מי רגלים. א"כ י"ל דאין זה קיל טפי. דהנה הט"ז סייע דבריו שזה קיל טפי ממ"ש מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה. ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה כו'. אמנם באמת מהרי"ו מיירי כשמצאה ג"כ דם תוך מ"ר כמש"ש בתחלת התשו' שהיתה משתנת דם כו' ונמצא דם בתוך הספל כו'. ע"ז הוא דכ' ונ"ל דעדיף האי מאשה שיש לה מכה באותו מקום כיון דמצטערת בשעת הטלת מים מוכחא מלתא שבא הדם עם מי רגלים ממקום המי רגלים עכ"ל. ור"ל כיון דאיכא תרתי שנמצא הדם תוך הספל וגם דמצטערת כו' א"כ זה ודאי עדיף ממכה. דהכא אפי' בלא ההוכחה דמצטערת ס"ל לרוב הפוסקים דטהורה דמחזקינן שהדם שבא עם מי רגלים בא ממקום מ"ר. א"כ כ"ש כשנוסף ע"ז ההוכחה שמצטערת בשעת הטלת מים כו'. א"כ אפי' לר' מאיר שריא והוכחה זו עדיפא ממ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ט אנידון שלו דאפי' לר' מאיר שריא ע"ש. ולכן זה עדיף מאשה שיש לה מכה כו'. משא"כ בנידון דרמ"א דמיירי בלא מצאה תוך המ"ר רק על העד לבד א"כ נשאר רק ההוכחה דשמצטערת בשעת הטלת מים. וזה י"ל דלא עדיפא כמו אשה שידוע שיש לה מכה דצער וכאב לא דמי ממש לידוע שיש לה מכה וכמו שחילק ביניהם בהדיא מהרי"ל בתשו' סס"י קע"ג וכתב אבל בנד"ז אין לה מכה מבוררת עכ"ל. ולכן החמיר כאן רמ"א להצריכה בדיקה דמהרי"ו. משא"כ בסי' קפ"ז גבי ידוע שיש לה מכה כו' היקל באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה בלי שום בדיקה. אמנם באמת נראה דאף שאמת הדבר דרמ"א מתיר ע"י הבדיקה דמהרי"ו במרגשת כאב אף במוצאה דם רק על העד ובמ"ר לא נמצא כלום. מ"מ נראה דגם במוצאה ג"כ תוך מ"ר קאי דגם בכה"ג יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה כו' דהא ודאי דחומרא דלהצריכה בדיקה קאי אפי' בכה"ג שמוצאה ג"כ תוך מ"ר כמבואר בתשו' מהרי"ו סי' כ"ה שכתב להתיר ע"י בדיקה זו וכבר נתבאר דמהרי"ו מיירי בכה"ג שנמצא הדם תוך הספל כו'. אלא שבמהרי"ו לא נזכר חומרא דיש לה וסת. רק זה נזכר בתשובת מהרי"ל סי' קע"ג שהצריך בדיקה הנ"ל וכ' וכ"ז לנשים שהיה להן וסתות ושלא בשעת וסתה. אמנם באמת במהרי"ל לא נזכר בין בהשאלה בין בהתשובה רק שנמצא דם בבדיקת עד. ולא נזכר שמוצאה ג"כ תוך הספל. וז"ל השאלה ולאחר שעמדה מצרכיה בודקת עצמה בעד ומוצאה לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום ממש. אך הוא דיהה כמו מוגלא עכ"ל. א"כ משמע בתוך הספל לא מצאה כלום דאל"כ היה מבאר. אמת מל' התשובה דמהרי"ל שכ' כבר ידעת תשובת מהר"מ שהחמיר בענין זה בתשובתו הלא היא במרדכי כיון שיצא דם בבדיקת עד. מזה משמע דמהרי"ל מיירי ג"כ אף גם במוצאה תוך מ"ר דהא כה"ג מיירי מהר"ם. ומ"מ אין זה מוכרח ואפשר דמה שהחמיר להצריך תרתי הבדיקה ושיש לה וסת זהו משום שמצאה רק על העד. אבל במוצאה גם תוך הספל י"ל דמודה דע"י בדיקה לחוד שריא כמ"ש מהרי"ו. דכיון דרבו המתירין כה"ג אפי' בלא הבדיקה ובלא הטעם וההוכחה דמצטערת בשעת הטלת מים א"כ אף דמי יבוא אחרי מהר"מ שהחמיר. מ"מ יש להתיר ע"י ההוכחה דמצטערת והבדיקה:

קיצור. (נתבאר שיש לחקור דהא רמ"א החמיר אפי' גבי הארין ווינד שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת ע"י הבדיקה. וא"כ כ"ש בשאר אשה. אך י"ל דרמ"א לא החמיר רק במוצאה דם על העד לבד ובתוך מ"ר לא מצאה כלום. אבל בנד"ז שמצאה ג"כ תוך מ"ר יש להקל אפי' באין לה וסת אף שאינה מרגשת כאב. ובזה יתורץ קושיית הט"ז וכ"מ מתשו' מהרי"ל ומהרי"ו לחלק כה"ג גבי מרגשת כאב עכ"פ):

דמיהו צ"ע דעכ"פ מוכח ממהרי"ו דאף במרגשת כאב לא התיר אפי' במוצאה גם תוך הספל רק ע"י בדיקה דהמוך. א"כ איך ניקל אנו כן גם בשאר אשה שאינה מרגשת כאב. דא"כ לא יהיה מהוכחה דהרגשת כאב שום נפ"מ בכה"ג וזה רחוק לומר דמוכח מדבריהם דעשו עיקר גדול מהרגשת הכאב כמ"ש במהרי"ו שם כיון שמצטערת בשעת הטלת מים מוכחא מלתא כו'. אך י"ל דהא באמת יש מקילים גבי הארין ווינדא שלא להצריך שום בדיקה. והש"ך בנקה"כ סי' קפ"ז (בהשגתו על הט"ז סק"י) כ' דגם מהרי"ל שהצריך בדיקה היינו כיון דאפשר למיקם עליה דמלתא ע"י הבדיקה. אבל היכא דא"א בבדיקה לא קאמר מהרי"ל כו'. א"כ הכא גבי אשה שאינה מרגשת כאב דא"א לעשות עוד צד אחר זולת הבדיקה י"ל מודו מהרי"ל ומהרי"ו דסגי בבדיקה זו עכ"פ במוצאה דם תוך המ"ר ועל העד כנ"ל. והנה בש"ך סק"ז מבואר דבהארין ווינדא יש להקל ע"י הבדיקה אפי' באשה שאין לה וסת. והכו"פ ס"ק והס"ט סק"ה מחמירים בזה. והנה אם מיירי במוצאה ג"כ תוך המ"ר ודאי העיקר כהש"ך. אך אפי' אם מוצאה רק על העד נ' ג"כ כהש"ך דהא במהרי"ל כ' אף כי היה ראוי אפי' בימי העונה להתיר ע"י תקנתא דלעיל. הרי שעלתה סברא לפניו להתיר אפי' בשעת וסתה ממש ע"י בדיקה זו כיון שמאד מצטערת בשעת הטלת מ"ר. א"כ אף דמסיק מ"מ לא מלאני לבי להתיר. היינו בשעת וסתה דוקא אבל שלא בשעת וסתה נ' להתיר אפילו באין לה וסת כלל:

קיצור. (נת' שגם בשאר אשה שאינה מרגשת כאב ומוצאה דם תוך מ"ר ועל העד יש להקל ע"י בדיקה דמהרי"ו ואף באין לה וסת קבוע וכ"ז דלא כהחוות דעת. ובהארין ווינדא יש להקל ע"י בדיקה זו אף במוצאה על העד לבד):

הוכל הנ"ל במוצאה דם ממש תוך מי רגלים ואח"כ בבדיקת העד. אכן בדין אם מוצאה קרטין תוך מ"ר וגם על העד. וזהו הנדון דשו"ת הר"ן סי' מ"ט. התיר הרמ"א סס"י קצ"א. ופי' הש"ך דהכא שרי אפילו כשנימוחו במים וכ"כ הד"מ סק"ד. וכ"מ ממ"ש בתשו' הר"ן באומרו ואני אומר עוד דאפי' לר' מאיר אתתא שריא כו' היאך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל עכ"ל. הרי קורא לקרטין אלו דם וא"כ מה בכך שנימוחו שזהו ראיה שהן דם. הרי באמת אומר שזהו דם. רק שהוא דם משונה היינו שנתייבש כמו קרטין וכיון שאינה רגילה לראות קרטין אלו בשעת וסתה. ואינה מוצאה כ"א במי רגלים מוכח דמהכליות בא עם מי רגלים. ולכן אף לר' מאיר לא חיישינן לזה. ומה שהניח אאזמו"ר הגאון ז"ל סס"י קצ"א בצ"ע שמא לסברא הראשונה שבש"ע סס"י קפ"ח דכיון שנימוחו אמרינן לאו ברי' נינהו אלא דם. מ"מ לו יהא שהוא דם עכ"פ דם כזה רגיל להולד בכליות. ולכן יוצא עם מי רגלים. דהא אפי' דם גמור יוצא לפעמים ממי רגלים דהיינו טעמא דהאשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ממש לח. דטהורה לר' יוסי בכל ענין וגם לר' מאיר ביושבת משום דחזקה משביל המים בא. וא"כ ק"ו בחצץ אדום זה שמפורסם לרופאים שרגיל להולד בכליות. אף שהוא דם גמור יבש י"ל כן כיון שנמצא רק עם מי רגלים. ולכן אף לר' מאיר טהורה. ועוד כיון שכבר נתבאר לעיל דאף בדם לח שנמצא תוך מ"ר ובבדיקת עד מקיל הר"ן. וגם להמחמירים י"ל טמא רק משום כתם לכך בהנך קרטין אף שנימוחו יש להקל כהר"ן שם. וכ"מ בתשו' ח"צ סי' ע"ג בד"ה ומ"ש עוד. אבל הר"ן מיירי מצד הקרטין עצמם. במ"ש אם נימוחו טמאה ופירש"י דדם הוא ואיך יכשיר הר"ן בלי שום בדיקה והטלה למים אדרבה ההיפוך שמענו מדברי הר"ן ז"ל כו' יעו"ש מוכח דה"ה אפילו נימוחו טהורה ואפי' לר' מאיר משום דנמצא בשעת הטלת מ"ר ומשום דאיכא הך הוכחה דבשום זמן כו'. וע"ש לעיל מיניה בד"ה ועוד שגג. כעין אותו דם כו'. מזה משמע ג"כ כן דמחשב להנך קרטין שבתשו' הר"ן דם גמור:

הגה"ה אחר זמן רב. אך יש לעיין בדין מ"ש הרמ"א אם מצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שבדקה א"ע בו כו' עכ"ל. איך מיירי אם בדיקת העד היה תוך שיעור וסת לסוף יציאת מי רגלים או אפילו אחר שיעור וסת דכיון שנמצא גם תוך מי רגלים שפיר יש לתלות מה שמצאה ע"י בדיקת עד הוא ג"כ מתמצית מי רגלים. אפילו היה הבדיקה אחר שיעור וסת ועמ"ש בתשו' המתחלת לדין המוזכר בב"י סי' קפ"ח בד"ה וכתב עוד בתה"ד אע"ג דהרגשה דאורייתא היא. ושם סעיף ג' גבי ובאמת אחר שכבר נתבאר דהתה"ד מיירי שבדקה א"ע אחר שיעור וסת כו' יעו"ש: