סימן קכט קיצור:
אסימן קכט קיצור:
לפירש"י לאביי היכא דליכא חציצה טמאה אע"ג שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות. ולרבא לפ"ד הס"ט בחידושיו היה מקום לומר שאם לא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות טהורה אף לפרש"י ע"ש בחידושיו דכ"ב סד"ה רבא אמר. אכן בתשובתו לדודו סי' קפ"ח סק"ד בד"ה והנה בתשו' פנ"י משמע דהיינו דוקא בחתיכה דשיעא. וא"כ היינו משום חציצה ולפ"ז ענין הפארפאל א"א לטהר לפרש"י:
במדברי הרשב"א מובן שקושיית התוספות על פירש"י אינה מחוורת. ומה שהקשה הרשב"א על רש"י יש ליישב ג"כ. גם מ"ש מהרש"א קושיא על פירש"י מבואר מדברי הרמב"ן דלאו מלתא היא:
גשטת התוספות דת"ק דהוא ר"א ורבנן בתראי פליגי בחתיכה העשוייה כשפופרת ובדשיעא אבל פלי פלויי טמאה לכ"ע ושהקושיא שהקשה הרשב"א על פירש"י היא עצומה יותר לפי' התוספות והב"ח כ' דלתוס' ג"כ א"א לטהר הפארפאל כמו בפלי פלויי ושאדמו"ר נ"ע סי' קפ"ח סק"י כ' שלהתוס' יש לצדד בזה:
דלשטת הרמב"ן ושטת הרשב"א ג"כ א"א לטהר הפארפאל אך שטת הר"ש מקוצי שהביא הרא"ש כשראתה בחתי' אע"ג דפלי פלויי טהורה משום שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות ויש להקשות על שטה זו ג"כ. מדברי הרמב"ם ג"כ נראה דעיקר ההיתר דחציצה הוא משום שלא ראתה כדרך שהנשים רואות אלא דבזה מחולק עם הר"ש דס"ל היכא דפלי פלויי ה"ל כדרך שהנשים רואות:
הראיה מהא דשמואל ר"פ הרואה כתם בבשרה עד שתרגיש לפי' הרמב"ם עכ"פ דהא דממעטינן ולא בשפיר ולא בחתי' הוא משום שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות. וקושיא על פירש"י דהוא משום חציצה. א"כ איך ילפינן מבבשרה תרתי. ושצריך ליישב דפרש"י הוא ע"פ דברי רב אשי שם דשמואל לא איירי בהרגשה כלל:
ושמ"מ אין זה מוכרח די"ל דענין הרגשה וענין שלא יהי' חציצה בין הדם לבשרה קרובים זל"ז. ע"כ י"ל תרתי ש"מ. משא"כ ענין שמטמאה בפנים כבחוץ וענין שלא יהיה חציצה הם שני דברים רחוקים זה מזה. עוד קצת ראיה דטעמא דבעינן הרגשה הוא משום שיהיה הראיי' כדרך שהנשים רגילות לראות דאל"כ איך למדים הרגש וזעזוע הגוף מבבשרה דקאי על ביהח"צ. ודחיה ע"ז שי"ל שהוא הרגש שנפתח מקורה וזה שפיר יש ללמוד מבבשרה. ואח"כ אומרים מסברא דה"ה הרגש וזעזוע הגוף דנק' הרגשה אפילו לענין בעל קרי:
זשעובדא שטיהר הר"ש ע"פ פירושו אינו דין הרואה דם בחתיכה שבברייתא דהוא חתיכה שנתגדלה במקור כ"א בחתיכה שנתלשה מגוף המקור. וכ' הב"ח דגם בזה אין להתיר הדם שע"ג החתיכה. אבל דעת הט"ז ותשו' פנ"י להתיר בזה אף הדם שע"ג החתיכה. ושטת המעי"ט י"ל ג"כ כמו הב"ח שאינו מטהר רק הדם שבתוך הבקעים אף שאח"כ בבית החיצון פירש הדם מהבקעים לחוץ. ובתשו' מעיל צדקה סי' ל"ד הבין שדעת המעי"ט כהט"ז ואינו מוכרח:
חוכ"ז מיירי בחתיכה שנתלשה מן המקור. וענין הפארפאל שהרחם נפל למטה מ"מ כ' השב יעקב שלדעת הט"ז בהר"ש יש להקל הואיל דאין דרך האשה להיות רואה כך וכ"ד תשו' פנ"י. אבל לפי' הב"ח בהר"ש אין להקל כאן והכו"פ והמע"צ שניהם פי' דהנדון דהר"ש שהתיר. היה ממש ענין הפארפאל. המע"צ הקשה על הר"ש מריש לקיש דמ"א ויש לדחות דבלא"ה ר' יוחנן פליג אר"ל לעיל מיני'. אך גם מר"י קשה לכאורה. אך הס"ט בחידושיו דכ"ב כ' לתרץ. ויש עוד ישוב דהסוגיא דמ"א עכצ"ל דלא אתיא כשמואל רפ"ח דבעי הרגשה. אבל לשמואל יש לקיים הסוגיא דדף כ"א ע"ב כפירוש הר"ש. מה שהעיר השב"י לחוש לאין פתיה"ק בלא דם יש לדחות:
טומ"מ דם הנמצא ע"י בדיקת העד כשנוגע בחתיכה שנפלה יש להקל ודלא כתשו' הגאון מ' עקיבא איגר ז"ל סי' ס"ב. אך בראייה ממש קשה להתיר כנ"ל:
ירק לפמ"ש הדאקטורים דהנפילה אינו האם עצמו כ"א בית החיצון ע"כ כיון דנתקלקל בית החיצון י"ל שהדם יוצא ממנו ממש שלא מהחדר כיון דאפשר הוא שיבוא מותרי דם הגוף דרך שם כמ"ש הג"מ ליב ממענץ בשב"י סי' מ"א. וכאן דנתקלקל יש לתלות כן. וגם אם ה"ל ספק שקול יש להתיר שלא בשעת וסתה מצד חזקת טהרה כדמשמע בתוספות די"ז סע"ב ובחידושי הרמב"ן והר"ן רפ"ג:
יאהנ"ב והח"ד ס"ל שדינה כמכה שא"י אם מוציאה דם. אך הרי גם שם דעת רמ"א וסיעתו להקל באשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה מיהו י"ח שם. מה שהעיר המ"ץ סי' ס"ח איך תספור ז"נ אחר וסתה לק"מ:
יבכשהגביהו החתיכה למעלה ע"י טבעת של שעוה ועכ"ז רואה דם אף שלא בשעת וסתה צ"ע: