סימן פה
אסימן פה
משנה המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. לכאורה ממ"ש לעיל בגמרא (דס"א סע"ב) עד כאן רבית קצוצה מכאן ואילך אבק רבית. אפשר ר"ל בכל המשניות שבפרק זה הוי אבק רבית. א"כ גם כאן י"ל דהוי רק אבק רבית. ואע"ג דהמשנה מיירי בחצר דקיימא לאגרא כדמוכח מהא דאומר ולא ישכור ממנו בפחות. וכמ"ש התוספות סד"ה אבל חצר. מ"מ כיון המשנה מיירי בהלוהו ודר בחצרו ולא שפסק עמו הלויני ודור בחצירי כדמשמע לשון המשנה המלוה כו' לא ידור משמע שזהו אחר ההלואה וכן תופס הש"ס בפשיטות מדפריך על רב יוסף בר מניומי מאי קמ"ל תנינא המלוה את חבירו כו'. וכיון שכן להכי אפילו בחצר דקיימא לאגרא לא הוי רק אבק רבית לבד כמ"ש הרי"ף אבל הלוהו ודר בחצרו דלאו אדעתיה דהכי אוזפיה אבק רבית הוה ואינו יוצאה בדיינין. וראיתי בשט"מ בשם הריטב"א דהלשון מפני שהוא רבית משמע רבית קצוצה. וזה אינו שהרי בהלוהו ודר בחצרו ליכא ר"ק כנ"ל. ועוד הרי שנינו לקמן אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית והיינו אבק רבית לפירש"י שם ע"ש בתוס' דף ע' ד"ה אין מקבלין. והנה התוספות שם כתבו ואע"ג דקתני לעיל לא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית והיינו רבית דרבנן לפר"ת כו' ואינו מובן דגם לפירש"י הדין כן מטעם הנ"ל דהמשנה מיירי בהלוהו ודר בחצרו וכנ"ל. אך בהלויני ודור בחצרי פסק הרי"ף דה"ל רבית קצוצה וז"ל אבל להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודור בחצרי מפקינן מיניה אגרא דה"ל רבית קצוצה עכ"ל. וכ"ד הרמב"ם רפ"ו מה' מלוה וכ"כ הנ"י בשם הרשב"א. וכ"כ בשט"מ. וכן מוכרח מהא דסוף ערכין (דל"א ע"א) ואינה רבית ופירש"י ואינה רבית גמורה דרבית לא מיקרי אלא ע"י הלואה ולא ע"י מכר. הרי ע"י הלואה כה"ג חשוב רבית גמורה. וכ"מ ממש"ש בגמרא והתניא ה"ז רבית גמורה וכו':
קיצור. בהלויני ודור בחצרי והחצר קיימא לאגרא ה"ל ר"ק לכ"ע:
באך בענין ולא ישכור ממנו בפחות יש לחקור אם הוא ר"ק או א"ר. והנה לפמ"ש בגמ' (דס"ז ע"א) גבי משכנתא מאי. דהוי רק א"ר ולא ר"ק משום דלא קץ ליה ופירש"י ולא קץ עמו לאכול פירות לשם רבית. א"כ הכא נמי אם לא קץ ליה שידור בהבית לשם רבית. ואף אם התנה הלויני ודור בחצרי אם אמר דור בחצרי בכך וכך אף שהוא בפחות מהמקח י"ל לא נק' קץ ליה רבית עכ"פ. אך לרבינא שם דאע"ג דלא קץ ליה הוי ר"ק א"כ כמ"כ גבי בית י"ל הוה ר"ק אם ידוע שהמקח בפחות הרבה מכמו שהוא. אע"ג דהתוספות שם ד"ה פירי. מפרשים דרבינא דאפיק פירי לאו משום דהוי ר"ק כ"א משום מחילה בטעות מ"מ הרי"ף ס"ל דלרבינא הוה ר"ק וכמ"ש בנ"י שם וכ"מ פשטא דגמרא. אלא דס"ל דהיינו באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי ה"ל א"ר וא"כ גם בבית י"ל כן דאם הוא באופן דלא מצי מסלק ליה עד כלות הזמן ה"ל רק א"ר. מיהו יש לחלק בין בית לשדה כדחילק רש"י והרמב"ם. ועיין בפירש"י (דס"ב רע"ב) דזימנין שאינן עושים פירות שהכרמים לוקין אין זו רבית קצוצה. משא"כ גבי ודור בחצרי פירש"י כאן אבל כאן זה נהנה תמיד ואין כאן ספק כו'. וא"כ גם לענין ודור בחצרי בנכייתא בפחות י"ל ג"כ הוה ר"ק במכ"ש ממ"ש הש"ך סי' קס"ו סק"ו שדעת הרמב"ם והסמ"ג והראב"ד דבאומר הלויני ודור בחצרי אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא ה"ל ר"ק א"כ כש"כ הכא בחצר דקיימא לאגרא בפחות הרבה מהמקח וכן פסק הרמב"ם בהדיא רפ"ו וכדלקמן. ואף להחולקים שם גבי חצר דלא קיימא לאגרא כמ"ש בנ"י שם זהו משום דליכא נשך כלל דכיון דלא קיימא לאגרא לא נשיך ליה מאומה ואין רבית בלא נשך כמ"ש בגמרא ר"פ א"נ. משא"כ הכא יש כאן נשך גמור. מיהו בסי' קע"ב מוכח בנכייתא הוה רק א"ר. כ"ד רוב הפוסקים שם. ואפ"ל שם מיירי שלא קצץ עמו בפירוש לומר הרי שכירות הבית שוה עשר סלעים והלויני ודור בחצרי עבור ג' סלעים. דבכה"ג י"ל חשיב ר"ק. אלא אמר לו סתם הלויני ודור בחצרי בנכייתא ג' סלעים לשנה. וכה"ג יש חלוק גבי טרשא בין סתם למפרש. וכן פסק הרמב"ם רפ"ו מה' מלוה וז"ל וכן המלוה את חבירו והתנה עמו שידור בחצרו חנם עד שיחזור לו הלואתו או ששכר ממנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכר עד שיחזור לו הלואתו כו' ה"ז רבית של תורה ויוצאה בדיינין עכ"ל. והה"מ כ' ע"ז וז"ל משנה שם (דף ס"ד ע"ב) ומבואר בה' שכל שהתנה בשעת ההלואה הוא רבית קצוצה וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דדוקא בחצר שהיא עשויה לשכר עכ"ל. ורי"ו במשרים נ"ח ח"א כ' דהלויני ודור בחצרי הוי ר"ק. ולא הזכיר מ"ש הרמב"ם שכמ"כ בשכר ממנו בפחות וקצב כו'. והתוספות פ"ב דבכורות (די"ז ע"ב) כתבו וז"ל ולפ"ה נמי נהי דלא ידור בחצרו חנם הוי רבית דאורייתא כמו בתי ערי חומה דהוה רבית דאורייתא מה שמשכיר בפחות מיהו מסתבר לא הוי דאורייתא עכ"ל. וע"ש ברי"ו חלק ה' בנכייתא דבית הביא י"א ויש מתירים אך ע"כ שם מיירי דלא קצב הדבר שפוחת כו'. וצ"ע דאם בקצב הדבר שפוחת הוי ר"ק איך בנכייתא שפוחת הרבה אף שאינו מפרש יהיה מותר לגמרי. והרמב"ם באמת ס"ל שם דהוי א"ר אמנם להמתירים שם א"י אם אעפ"כ בקוצב הסך שפוחת יהיה ר"ק. דא"כ הרי בנכייתא כיון שניכר בעליל שפוחת הרבה מחמת הלואה איך יהיה שרי לגמרי לפחות ה"ל א"ר:
קיצור. בהלויני ודור בחצרי בפחות מהמקח הקצוב. אם אינו מזכיר שפוחת מהמקח עבור זה י"ל ה"ל רק אבק רבית. אבל אם אומר הרי המקח מהשכירות סלע לחודש והלויני ודור בחצרי עבור חצי סלע לחדש י"ל דה"ל ר"ק:
גוז"ל השט"מ ואיכא דמותיב אשמעתין היכי תנן ולא ישכור הימנו בפחות והא רבינא אכיל משכנתא בנכייתא ורש"י ז"ל פי' דההיא במשכנתא דשדות וכו' ובעל הלכות נמי כתב ומאן דמוזיף זוזי לחבריה ושקיל מיניה ביתיה במשכנתא ויהיב ליה אגר ביתיה בפחות אסור דתנן המלוה את חברו כו' וזה נראה כדברי רש"י ז"ל כו' ויש מפרשים ולא ישכור ממנו בפחות שלא יאמר לו דור בחצרי במחצית שכר ולאו מלתא היא דהא פשיטא כו'. ותניא בתוספתא היה חייב לו מעות והשכיר לו בית מדינר לחדש והיה יפה סלע בחדש אסור. והתירוץ הנכון דמשכנתא כיון דמפיק דמי עלה כזביני דמי כו' עכ"ל. משמע מהשט"מ דבאומר דור בחצרי במחצית השכר ה"ל ר"ק. ובדיני דהתוספתא כיון שאינו קוצב הפחת אע"ג דפוחת לו טובא י"ל ה"ל רק א"ר. אך מתשו' מהר"מ שהביא המרדכי ר"פ א"נ סי' שי"ו וששאלת על הבחור שהלוה לך מעות כו'. אם מתחלה היה התנאי ביניכם שילוה לך מעות ואתה תתן לו הוצאה והוא יחזור עם בנך אע"פ שהיית נותן לו הוצאה בשביל שיחזור עם בנך כו' כיון שאתה קצבת ליתן לו היציאה ה"ל ר"ק כו' עכ"ל. מוכח דס"ל גבי הלויני ודור בחצרי בפחות ה"ל ר"ק. דהא התם א"א לומר שמה שיתן לו הוצאה זהו עבור ההלואה לבד שהרי התנה עמו שיחזור עם בנו. וכדאי היה ההוצאה עבור זה לבד. א"כ רק חלק מהיציאה עבור ההלואה וה"ל כענין לא ישכור ממנו בפחות. רק שמ"מ אפ"ל דדמי לשוכר ממנו במחצית השכר. דה"ל קצבה. וה"נ מחצית ההוצאה משמע שנקצב עבור ההלואה. אבל אם משכירו בפחות בלי שאומר כן אף שאומר בפי' הלויני ואני משכיר לך הבית בדינר לחדש. יש להסתפק אם מוכרח מתשו' מהר"מ דכה"ג חשוב ג"כ ר"ק. אף ששכירות הבית שוה סלע לחדש. ובתשו' מהריב"ל ח"א כלל שמיני סי' מ"ט כ' על תשו' מהר"ם אמנם יש לתמוה האיך הפריז מהר"ם על מדותיו לומר דהוי רבית קצוצה דהוי סגי דלהוי רבית דרבנן. כיון דלא קץ אבל מי הוא זה כו' לחלוק על מהר"מ כו'. ובסי' נו"ן ביאר ד' מהר"ם דס"ל דאע"ג שמערב מעות ההלואה עם דבר אחר דהיינו החזרה עם בנו אפ"ה היכא דלא היה נותן ההוצאה עבור החזרה עם בנו לבד א"כ בצירוף ההלואה חשוב ליה ר"ק והקשה ע"ז מהא דתנן ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית ואמרינן עלה אבל אינו מפריז על חנות ועל ספינה אע"ג דקץ עבור תוספת ההלואה ה"ל רבית דרבנן כיון שעכ"פ מעורב בשכר החנות כ"כ בעה"ת. ע"ש במהריב"ל שהביא מהטור סי' קס"א דבשוכר הבית בפחות הוי ר"ק ושלא ראה כן בפוסק אחר ותמיהני שהוא ברמב"ם רפ"ו: