סימן סא

אסימן סא

גמרא ספא"ט לויתן דג טהור הוא כו'. וחקירה נדון דג שאטריא שיש בו חדודין ובליטות אם כשנקלפים נידונין קשקשין או לא:

בגמרא ס"פ א"ט לויתן דג טהור הוא שנאמר גאוה אפיקי מגנים כו' אלו קשקשים שבו. תחתיו חדודי חרש אלו סנפירין. ופירש"י שחדודין ומחתכין כחרשין. ובערוך ערך חד (השני) הביא המשנה פ"ב דכלים משנה ה' כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור. פי' שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס עכ"ל. נשמע דבר שהוא חדוד כמו קנה זהו ענין סנפירין. משא"כ הקשקשים. וא"כ בדג הנקרא שאטריא. שיש בו חידודין ובליטות שהן חדין כמחט ממש. והוא כן מלא חידודין ובליטות הנ"ל בכל גופו והן נקלפין. רק מן השורה שעל גביו לא יכולנו לקלוף בשום אופן אך נראה לעין שהן קשקשין. כ"כ רב אחד. אפ"ל שאין זה קשקשים שבתורה כיון שהן חדין כמחט. והרי בברייתא מבואר דרק הסנפירין הן חדין ולא הקשקשין. ואי איתא דגם חידודין אלו נקראו קשקשת כיון שנקלפין א"כ מצינו ג"כ קשקשים שהם חדודי חרס וא"כ מנלן דחדודי חרש הם סנפירין:

קיצור. (קצת ראיה דקשקשים שהם בולטים כמין קנה וחדים כמחט אינן קשקשת שבתורה):

ובהרמב"ן בפירוש החומש פ' שמיני כתב ג"כ דקשקשין הם הקליפין העגולין שגלדן דומה לצפורן כו' עד כקליפי עור הדג כו' עכ"ל. ובגמרא ספא"ט (דס"ו ע"ב) ובנדה פרק בא סימן (דנ"א ע"ב) אמרינן והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת מנלן דקשקשת לבושא הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש. וכן פירש"י שם במשנה כל שיש לו קשקשת לבושים של דג. ובפסוק בש"א סי' י"ז ה' ע"פ ושריון קשקשים הוא לבוש ות"י ושריון גלבין הוא לבוש וכתב הרד"ק והוא קילפין שתרגם קשקשת ובדברי רז"ל לובשי שריון קליפה בסנהדרין פרק חלק (דצ"ה ע"ב) הובא בערוך ערך קלף (הראשון). ופ"ק דב"ב (ד"ט ע"ב) מה שריון זה כל קליפה וקליפה. ורש"י פי' ושריון קשקשים מין קשקשת דגים. ובמקראות גדולות בשם פירוש רבינו ישעי' ושריון קשקשים כמו קשקש שהיא סגורה על הדג ואין ריוח בין קשקשת לקשקשת כך היה עשוי שריונו שלא היה עשוי נקבים נקבים שיוכל להכנס החץ בתוך הנקב אלא קליפת ברזל היתה נופלת בין טבעת לטבעת לסתום הנקבים עכ"ל. והנה תרגום של סנפיר הוא ציצין. ודקשקשת הוא קילפין דהיינו קליפות וכ"כ בגמרא פרק אין מעמידין קילפי וכ"כ בה"ג והרי"ף. והשתא י"ל דלא נקרא קילפין רק כשהן קליפות ממש כמו הקשקשים שבכל דג. כי קילפין. דוגמת קליפי אגוזים קליפי רמונים עי' פ"ז דשביעית מ"ג ופ"ק דערלה מ"ח. וכן ענין קלף עיין בהר"ן פ"ח דשבת גבי ומהו קלף כו' שקולפין את העור מהבשר. וברש"י בתהלים סי' כ"ט ע"פ ויחשוף יערות. יקלף עצי היער. ובערוך ערך קלף הביא אני חשפתי את עשו ירמיה סי' מ"ט יו"ד קלפית בצליא כו'. וכל זה מורה על קליפות פשוטות לא דוגמת מחטין חדודין שבשאטריא אע"פ שהן נקלפות אין זה דומה כלל לענין קליפין הנזכרים שאינם עד"ז כלל:

קיצור. קשקשת לבושא הוא והתרגום קילפין וי"ל כמו קליפי אגוזים וכמו קלף. וכן קליפי השריון. משא"כ מחטין וחידודין אלו אף שנקלפים י"ל אין זה נקרא סתם קילפין:

בולכאורה היה נראה דהנך בליטות כיון דגובה להן ובולטין הרבה מעור הדג י"ל דנקרא ציץ ועיין פירש"י בירמיה סי' מ"ח ט' ע"פ תנו ציץ למואב. שפירש כל דבר תלאי התולה ובולט מן האדם או מן הבהמה קרוי ציץ עכ"ל. וכן פטורי ציצים הנזכר במלכים א' סי' ו' כמה פעמים. ובערוך ערך צץ אלו הן ציצין המעכבין את המילה תשובת רב האי גאון ואביו רב שרירא ז"ל בשר החופה את רוב העטרה דאמריתו אמאי אפקוהו בלשון ציצין. כך הוא כל הבשר החופה את רוב העטרה אינו נקרא ציצין אלא אם נטל מקצתו הנה ושייר מקצתו הנה מעט והנה מעט אותן מעט הנותרים נק' ציצין מפני שדומה לסנפירין ותרגום סנפיר ציצין עכ"ל. והרי התם נק' ציצין מצד שתולה ובולט מהבשר אע"ג שאינו נד. וגם לכאורה נקלף הוא שהרי יכולים לקלפו מהעטרה ע"י הפריעה כנראה בחוש. אלמא דגם דבר הבלתי נד וגם נקלף כל שתולה ובולט נקרא ציץ שהוא תרגום סנפיר. וא"כ הנך בליטות היוצאים מהשאטריא שיש להן גובה הרבה ועוקצין כמחט י"ל דנקרא ציצין אע"פ שנקלפין בטורח. כמו שגם ציצין המעכבין את המילה נקלפין בטורח. וא"כ הם כמו סנפיר דתרגומו ציצין ולא קשקשת. ומ"מ יש לחלק דגבי ציצין דמילה אינו נקלף לגמרי מהגיד רק שנקלף מעל העטרה. ונשאר דבוק ע"ג הגיד שלמעלה מהעטרה ולכן יש דיעה דהציצין מעור הערלה לא מהני בהו פריעה. אף שנתגלה העטרה רק צריך לכרות אותם. ועכ"פ כיון שאין נקלפין לגמרי נקרא ציץ כמו הסנפירין שג"כ א"א לקולפם. אבל הנך בליטות דדג שאטריא כיון שנקלפין לגמרי מהדג. י"ל שאינן נקראים ציצין כלל:

קיצור. (לכאורה היה מקום לומר דהנך בליטות נקראים ציצין כדפירש"י בירמיה סי' מ"ח ט'. וכמו ציצין המעכבין את המילה. מיהו יש לחלק דכיון דהנך בליטות נקלפין לגמרי מגופו של דג אינן נקראים ציצין):

ומ"מ כ"ז אינו טענה רק לומר דאינם נכללים בשם ציצין שהוא ענין סנפיר. כיון שנקלפין. אבל מ"מ אפ"ל שגם כן אינן בכלל קילפין שהוא קשקשת שבתורה. והטעם הוא דסתם קליפות הם קליפות העגולים שכתב הרמב"ן שאין להם גובה ובליטות. אבל הנך קליפות אע"פ שג"כ נקלפין מעור הדג כיון דדומין למחטין או למסמורים לא דמי כלל לסתם קליפות א"כ אינן נקראים קילפין סתם אלא בשם לווי. היינו קליפות העשויים כמסמורים. או מסמורים הנקלפין. אבל לא יוכללו בלשון קליפות בלי צירוף שם לווי. דהא לא דומים כלל לסתם קליפות. ובודאי שינוי קליפות אלו מסתם קליפות הדג גדול יותר מהשינוי שבין אזוב יון ואזוב כוחלי ואזוב מדברי וכה"ג לבין סתם אזוב. ואעפ"כ פסלו אותם מפני שיש להם שם לווי. במשנה פי"א דפרה מ"ז. והובא בגמרא פ"ק דסוכה (די"ג ע"א) ובפא"ט (דס"ב). וכן השינוי בין אסא מצראה לגבי סתם אסא ודאי פחות הרבה מהשינוי שבין קליפות כמסמרים דדג שאטריא ובין סתם קליפות. ואעפ"כ משמע בגמרא פ"ג דסוכה (דל"ג ע"א) דהיה נפסל משום שם לווי שנק' אסא מצראה ולא אסא סתם. לולי משום דבקרא לא כתיב אסא והדס כ"א עץ עבות יעו"ש. וא"כ הכא דכתיב קשקשת דהיינו סתם קשקשת ולבושא. א"כ קליפין אלו שיש להם שם לווי י"ל דאינן בכלל זה. דנלמוד מאזוב והדס. ומים פ"ו דמכשירין משנה ד' דכל היכא שהקפידה התורה על דבר אחד כמו אזוב כנ"ל בעינן שיהיה הוא הדבר כמ"ש בתורה בלי שום שם לווי וכן אמרינן גבי תורים בפא"ט (דס"ב ע"ב). אבל אם הדבר נקרא בשם התורה עם שם לווי ולא יקרא בשם התורה בלבד אמרינן דלא זה הוא מה שכתוב בתורה. וה"נ לענין קשקשת שבתורה נאמר דהיינו קילפין שנקראים קילפין סתם בלי שם לווי. משא"כ קילפין אלו שבדג שאטריע. דעל כרחך צריכים הם לשם לווי קליפות כמסמרים או מסמורים הנקלפין א"כ י"ל דלא זהו קשקשת שבתורה:

קיצור. אף דאינן נקראים ציצין שהוא סנפיר. עכ"פ אינן ג"כ סתם קילפין. כ"א מובדלים מסתם קליפות. יותר מהבדלת אזוב יון או כוחלי או רומי או מדברי מסתם אזוב. וא"כ יש להם שם לווי קליפין כמסמורים. וגבי אזוב ומים ותורים אמרינן דשם לווי פסול. וה"נ נימא גבי קשקשת דכיון דקשקשין אלו ע"כ לא יובנו בלי שם לווי א"כ לא זהו קשקשת שבתורה שהיא קילפין סתם כמו אזוב זה כו':

גמיהו עדיין אפשר לומר כמו גבי אסא מצראה אע"ג דיש לו שם לווי כשר משום דעץ עבות אמר רחמנא מ"מ. ור"ל משום דלא כתיב בקרא הדס. מכשירין אף הדס שיש לו שם לווי וא"כ ה"נ לא כתיב קילפין בקרא דנימא דקליפות שיש להם שם לווי הם פסולים. דהא קשקשת כתיב ונימא קשקשת מכל מקום. כמו עץ עבות מכל מקום. ואע"ג דהתרגום פירש דקשקשת הוא קילפין הרי גבי עץ עבות תרגם ג"כ הדס. מיהו אפשר דזה אינו דהא אמרינן בפא"ט (דס"ב ע"ב) כופשני צוצייני כשרין לגבי מזבח. ופירש"י כופשני תורין בלשון ארמי. צוצייני על שם מקומן. ועיין בערוך ערך כבשן וערך צץ. ופריך מיתיבי אזוב ולא אזוב יון כו' ולא כל אזוב שיש לו שם לווי. והנה כופשני לא נזכר בפסוק רק תורים. רק אנו קורין לתורין כופשני. ואעפ"כ פוסל השם לווי דכופשני. ולא כמו בהדס דכיון דלא כתיב הדס בקרא רק עץ עבות אין פוסל שם לווי דהדס. והחילוק פשוט דכופשני ותורין דבר אחד הוא דמה שנקרא בלה"ק תורין נקרא בלשון ארמי כופשני. דוגמת מ"ש בטוש"ע אה"ע סי' י"ז גבי חיים בובאנט ע"ש. א"כ שם לווי דכופשני פוסל כמו שם לווי של תורים. משא"כ גבי הדס ועץ עבות לא שייך לומר כן שאין תיבת הדס פירושו של עץ עבות. ותדע שהתוס' בסוכה (דל"ג ע"א) ד"ה ואימא ה"נ. כתבו תימא מאי ס"ד למיפסליה משום שם לווי. מידי הדס כתיב בקרא הא אפילו הירדוף מכשרינן אי לאו משום דרכיה דרכי נועם עכ"ל עיין בגמרא שם (דל"ב ע"ב). ובחידושי הריטב"א שם כ' דכי קפדינן על שם לווי היינו היכא דאפקא רחמנא בשם פרטי כגון אזוב או מרור וכיוצא בהן. אבל הכא כל היכא דהוה עץ עבות או שהערבה ממין הגדל על הנחל בהכי סגי דלהכי אפקא רחמנא בשם כלל (נ"ל שצ"ל בשם כולל) עכ"ל. וז"ל הח"צ בתשו' סס"י קס"א ודקאמר עץ עבות אמר רחמנא מ"מ רצונו כיון דבקרא לא כתיב הדס שהוא שם העצם אלא עץ עבות שהוא שם התואר אין להקפיד על שם לווי שלו (ר"ל של הדס) כל שהוא עבות עכ"ל. וביאור דברי התוספות והריטב"א והח"צ היינו שהרי פירוש עבות הוא לשון קליעה כמו שתרגם יונתן פ' תרומה מעשה עבות עובד קליען וכן ענף עץ עבות פירש"י פ' אמור שענפיו קלועין כעבותות וכחבלים וזהו הדס שעשוי כמין קליעה. א"כ זה השם עבות אינו מיוחד להדס דוקא דגם שאר דברים העשויים כמין קליעה נקרא עבות כמו מעשה עבות הנ"ל. וכן גם בעצים מצינו בפירוש בפסוק עצים אחרים מלבד הדס שנקרא עבות וכמ"ש ביחזקאל סי' ו' י"ג ותחת כל אלה עבותה ופירש"י לשון עץ עבות שענפיו מרובין. הרי דגם אלה שהוא שם אילן סרק ולא הדס נקרא עבות כשענפיו מרובים. וכן עוד סי' י"ט י"א בין עבתים פירש"י אילנות שענפיהם מרובים וכן בסי' ל"א ע"ש ובמיכה סי' ז' ג' ע"פ ויעבתוה פירש"י קליעה כו' שהעבות משולשת היא כו' וגם מ"ש ביחזקאל סי' כ' כ"ח ותחת כל עץ עבות ודאי אין הכוונה תחת עץ הדס לבד כ"א גם לשארי עצים שהם עץ עבות כמו הירדוף דהא התם הם הפך דרכי נועם ואמת ושלום. וראויים להיות תחת הירדוף שהוא סם המות. וגם לשון כל עץ עבות משמע כמה מיני עץ עבות. רק דעץ עבות דגבי לולב בא הפירוש מקובל מפי מרבע"ה דהיינו הדס ועיין מזה בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות במסכת ברכות. וכיון דהכי הוא דלשון עץ עבות אינו שם העצם כלל להדס. דהא עץ עבות כולל ג"כ שארי עצים שהם עבותים כלשון וכל עץ עבות שביחזקאל. נהי דבכאן גבי לולב הפירוש והמכוון להדס לבד בדוקא מ"מ עכ"פ בהדס גופא אין שייך לפסול הדס שיש לו שם לווי. דאין שם לווי דהדס חשוב שם לווי כלל לעץ עבות. שהרי אפילו מין עץ אחר שאינו הדס נקרא עץ עבות סתם בלי שם לווי. וכ"ש דהדס שיש לו שם לווי נקרא עץ עבות סתם. ולכן כיון דבהדס שיש לו שם לווי יש דרכיה דרכי נועם והאמת והשלום אהבו כמו בהדס שאין לו שם לווי. מהכ"ת יהי' פסול. וגם הפירוש המקובל ממרבע"ה דענף עץ עבות דגבי לולב היינו הדס מסתמא מקובל גם על הדס שיש לו שם לווי. דהא סתם בתורה וענף עץ עבות. ולא כ' ענף הדס דמשמע ודאי אפילו הדס שיש לו שם לווי והפירוש המקובל דהיינו הדס בדוקא זהו למעוטי שאר מיני עץ עבות כו'. משא"כ גבי כופשני דצוצייני. דכתיב תורים ופירושם בלשון ארמי כופשני. א"כ כופשני הוא שם העצם של תורים. א"כ שם לווי דכופשני זהו אינן תורים סתם כ"א תורים צוצייני. וכ"ז מבואר בתשו' ח"צ סי' קס"א הנ"ל רק שהוספתי ביאור מהפסוקים. והנה רבא בגמ' פא"ט (דס"ב ע"ב) תירץ. הני כופשני צוצייני באתרייהו סתמא קרי להו. והיינו דנקראו כופשני צוצייני על שם מקומן כדפירש"י וכיון דבאתרייהו סתמא קרי להו אין זה שם לווי. ולפ"ז צ"ל גבי אזוב יון ואזוב רומי דגם באתרייהו קרי להו כן ע"כ חשוב שם לווי. ובערוך ערך צץ פי' הני כובשני דצוצייני עיין בערך כבשן פירוש למה קורין אותן צוצייני שיש להם ציצית בראשיהן כמ"ש ויקחני בציצית ראשי עכ"ל. וצ"ע דא"כ מדוע אין זה שם לווי:

קיצור. שאין לומר כמו בעץ עבות כשר הדס שיש לו שם לווי כן בקשקשת כשר קילפין שיש להם שם לווי. דהא י"ל כמו גבי תורים פסול כופשני צוצייני להקס"ד דצוצייני הוא שם לווי. אע"ג דכופשין לא נזכר בפסוק כמו קילפין אלא משום דזהו שם העצם של תורים בלשון אחר. משא"כ הדס אין הוא שם העצם של עץ עבות דהא גם עצים אחרים נק' עץ עבות. ע"כ אף שעץ עבות דכאן המכוון הדס מ"מ אין שום סברא לפסול שם לווי דהדס דאינו חשוב שם לווי כלל לגבי עץ עבות. אלא הוא הוא עץ עבות ממש בלי שום שם לווי:

דולפ"ז הכא גבי קשקשת דתרגומו קילפין. הנה אם בפסוק במקום קשקשת היה נכתב קילפין או קליפות. היה הדבר פשוט דהנך קילפין דשאטריע שבעל כרחנו יש להם שם לווי. קליפין העשויים כמסמרים היו פסולים. (וגם היה מקום לומר דגרע משם לווי כי י"ל שלא נקרא אותם קליפין כמסמרים אלא להפך מסמר הנקלף. וזה גרע משם לווי. דשם לווי היינו כמו דבש גזין לגבי סתם דבש. דמ"מ שניהם עיקר שמם דבש רק שמוסיפים בדבש גזין שם לווי דבש גזין. וכך כאן אם נקראים קילפין כמסמרים דמ"מ עיקר שמם קילפין. אבל י"ל שעיקר שמם מחטין ובליטות רק שהם נקלפים ג"כ וא"כ גרע משם לווי. ואיך שיהי' עכ"פ זה א"א לומר שיהי' נקראים קילפין סתם בלי שום שם לווי ולפחות נקראו בשם לווי קילפין כמסמרים. וא"כ אם הי' נכתב בתורה קילפין היה הנך בליטות פסולין). אבל כיון דלא כתיב בתורה קילפין כ"א קשקשת. יש לספק אם ענין קילפין לקשקשת הוא כמו כופשני לתורים שהוא שם העצם של תורים. או שמא ה"ל כמו הדס לגבי עץ עבות דג"כ תרגום עץ עבות בפ' אמור הוא הדס. ומ"מ באמת אין זה שם העצם ולכן גם הדס שיש לו שם לווי נקרא עץ עבות סתם בלי שום שם לווי כנ"ל. והנה התרגום הוא קליפין וכן בגמרא פרק אין מעמידין (דל"ט ע"א). ובגמרא ר"פ השוחט (דכ"ז ע"ב) תדע (שמן הרקק נבראו) שהרי יש להן קשקשת ברגליהן כדגים. והיינו כמ"ש התוספות פ"ק דחולין (דכ"ג ע"א) סד"ה איצטריך וז"ל וי"ל דלשון קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק דבר שהיד מסכסכת בו וסנפיר כך הוא ונופל בו לשון קשקשת עכ"ל. ור"ל דלכן אצטריך לכתוב סנפיר וקשקשת ללמדנו דסנפיר אינו קשקשת. ועיין מזה בחה"ר דס"ו ד"ה ת"ר אין לו עכשיו. הביא דברי התוספות הנ"ל וסיים ואסיקנא דקשקשת לשון מבואר הוא שהוא אלו שהוא מלובש בהן כדכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש וכתב רחמנא סנפיר לכדתנא דבי ר' ישמעאל. ומדבריהם מבואר להדיא דנהי דקשקשת לבושא הוא מ"מ אינו לבוש חלק. מ"מ י"ל נהי דאינו חלק והיד מסכסכת בו מ"מ אינו כמחט ומסמור. וראיה ממ"ש בגמרא פ"ק דחולין (די"ז ע"ב) בענין פגימת סכין אוגרת פסולה מסוכסכת כשרה. היכי דמי אוגרת היכי דמי מסוכסכת אוגרת משתי רוחות (שיש ב' עוקצין לפגם אחד לראשו ואחד לסופו כו') מסוכסכת מרוח אחת (שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת כו') וע"ש בהרא"ש סי' כ"ד דהרמב"ם והרי"ף מפרשים מסוכסכת בענין אחר. שבדרך ירידתו אינו קורע. עכ"פ גם לפירש"י לא דמי מסוכסכת לעוקץ כמחט ומסמור דגרע טובא ממסוכסכת. וה"ל ודאי כאוגרת. ועיין בפירש"י בשבת פרק במ"מ (דכ"א ע"א) גבי שהאור מסכסכת בהן. ובערוך ערך סכסך. פ"ק דב"ק (ד"ו ע"א). ובפסוק וסכסכתי מצרים במצרים בישעי' סי' י"ט ב'. וסי' ט' ב' ואת אויביו יסכסך. ותרגום לשון גירוי וג"כ לשון חיכוך זה בזה. וכ"ז אינו נופל רק על דבר שאינו חלק ומסתבך זה בזה אבל לא על העשוי כמחטין. דא"כ זה נוקב זה. ומ"ש התוס' דחולין (דכ"ג) וסנפיר כך הוא. י"ל כשהסנפיר שוכב שאז אינו כמחט. וענין סכסוך זה דבשריון קשקשים היינו מפני שהשריון עשוי קשקשים על נקבים והם מגינים שלא יכנוס חץ בהנקבים וכדפירש"י בעו"א במ"א סי' כ"ב ל"ד ע"פ בין השריון ובין הדבקים ועיין בד"ה ב' סס"י י"ח ל"ג במצ"ד שם פי' כמ"ש רש"י במלכים שם וכ"מ בתרגום דרב יוסף שם. ורש"י שם פי' בע"א. ועכ"פ מלשון קליפין ודביקים לא משמע כלל שיהיו כמסמורים רק כקליפי הצפורן. רק אעפ"כ מסכסכת היד בהן מפני שהן קליפה וקליפה בפ"ע כקשקשי הדג. ובכתובות פרק אע"פ (דף ס' סע"א) צנור שעלו בו קשקשים פירש"י קשים ועשבים. ובב"ב פ' הספינה (ד"פ ע"ב) כגון שזב ע"ג קשקשים פירש"י קיסמין דקים. וביחזקאל סי' כ"ט ד' והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך. מבואר שהדגים נדבקים בקשקשת של הדג הגדול. וא"כ אם יש קשקשים חדים כמסמורים בלתי אפשר שידבקו שאר הדגים בקשקשים אלו מרצונם. וא"כ אין זה משל כלל אל הנמשל יעו"ש. אלא ודאי משמע דסתם קשקשים היינו קליפות העגולים כמ"ש הרמב"ן. וא"כ י"ל דקליפות העגולים הם שם העצם של קשקשת. וקליפות כמסמורים שיש להן שם לווי אינן מועילין:

קיצור. גבי קשקשת אם היה נכתב בתורה קילפין הי' פשוט דבליטות אלו דבשאטריא לא מהני. אבל כיון שנכתב קשקשת והתרגום קילפין עדיין אינו מוכרע. התוספות והרשב"א פירשו דקשקשת דבר שהיד מסכסך בו. משמע רק סכסוך. ולא שהם כמחטין וכ"מ מפסוק והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך:

הועמ"ש על הסוגיא פ"ק דבכורות (ד"ז ע"ב) ומוציא אני דבש גיזין וצירעין מפני שיש לו שם לווי. והקשה הב"י סס"י פ"א וק"ל מנ"ל לר' יעקב כו' וכ"כ הפר"ת סס"י פ"א. ועיין בלחם חמודות פ"ק דבכורות מ"ש בשם רש"ל בהגש"ד נ"ל דהכי פירושא מכח סברא לא מרבינן אלא חדא מילתא ואידך אסור מכל היוצא מן הטמא טמא יעו"ש. ואפ"ל גם כאן כיון דקרוב לומר דקשקשת היינו קליפי הדג שגלדן דומה לצפורן אין לנו לומר ה"ה גם קליפין העשויין כמסמורין. מיהו יש לחלק דשאני התם דאידך אסור מכל היוצא מן הטמא טמא. משא"כ כאן לא שייך זה. והנה הה"מ ספ"א מהמ"א כתב בשם הרמב"ן וז"ל ודע אע"פ שאמר קשקשין הקבועים בו. הקשקשים הם אותן הקליפות הנקלפות ממנו ביד או בכלי אבל הקבועים ואין נקלפין מעור הדג אינה קשקשת וזה ברור כתבו הרמב"ן ז"ל ולהודיענו זה שנה רבינו לשון המשנה וכתב הדבוקים בכל גופו עכ"ל הובא ב"י רס"י פ"ג. וראיתי להנ"ב במה"ת חי"ד סי' כ"ח כתב אלמלי אמרה אדם אחר הייתי דן כנגדו ומה בכך שאינן נקלפים והיכן הוזכר הקילוף בבבלי או בירושלמי כו' עכ"ד. ולפע"ד ד' הרמב"ן מבוארים בתרגום ובגמרא דהתרגום קשקשת קילפין. וכן בגמרא פא"מ (דל"ט ע"א) קילפי. וכן שריון קשקשים אמרו בגמרא קליפה. וכמש"ל סעיף א'. ופירש קליפה היינו דבר הנקלף. משא"כ הקבועין ואינן נקלפין אין שייך לקרותו קילפין. אע"ג דמשארז"ל גבי עופות שיש קשקשת ברגליהן כדגים. והם אפ"ל שאינן נקלפין ועכ"ז נקראים קשקשת. י"ל שהם רק דומים לקשקשת. וכמ"ש בערוך ערך פלתה בשם פסק' דפרה רגלוי דתרנגולתא דמי לפלתא דנוני פירוש לקשקשת עכ"ל דומה דוקא. ועוד אפ"ל שגם הם נקלפין בכלי. וא"כ למדנו מדברי הרמב"ן דצ"ל דוקא קילפין כמ"ש התרגום. וא"כ מזה י"ל דקילפין שיש להם שם לווי פסול. וא"כ לפ"ז יש להקשות עמ"ש הפר"ח בק"א סי' פ"ג והובא בל"י סי' פ"ג סק"ב דגם שם י"ל דכיון דאין כשאר קשקשין א"כ ה"ל קשקשת שיש לה שם לווי. ויש לחלק דהתם הקשקשת מצד עצמה דומה לשאר קילפין יעו"ש. אך לכאורה מצאתי ג"כ קצת ראיה להקל ממ"ש בגמרא פ"ק דשבת (די"א ע"א) אבל בקשקשי ואברורי לית לן בה. ופירש"י בירניות ומגדלים הרי קשקושי פירושו דבר הבולט הרבה. וכן בערוך ערך אברורי כתב דתרגום מגדול עוז קושקא עושנא. הרי קושקא פירושו מגדל. וקשקושי קרוב ללשון קשקשת. א"כ י"ל דגם קליפות הבולטים נקראו קשקשת. וא"כ לפ"ז הנך בליטות שבדג שאטריא י"ל דנקראו קשקשת. וגם לפי פשט ל' הגמרא דקשקשת לבושא הוא י"ל גם קליפות כמסמרים נקרא לבוש דגם כל מיני תכשיטין נקרא לבוש. גם ממ"ש רש"י (דס"ו סע"א) בענין אלו הן קשקשים הקבועים בו יותר מן הסנפירין שאין זזין מאליהן אלא בידים אבל הסנפירין הוא יכול לכשכשן. משמע קצת כשאין זזין אף כשהן בולטין כמו סנפירין נקראו קשקשת. כל שהם קילפי כנ"ל. והנה הפר"ח סי' פ"ג ס"ק כ"ו בשם אהל מועד הביא ב' דיעות בדג אושטריאון שהוא השאטרי'. אפ"ל דפליגי במה שכתבתי דהמתירין ס"ל כיון שהם נקלפים אע"פ שהם בולטים נקראו קשקשת. והאוסרים ס"ל כיון דמשונה הרבה משאר קשקשים וקילפין ה"ל קשקשת שיש לה שם לווי ולא מהני וכנ"ל. דרק גבי הדס מכשירין הדס שיש לו שם לווי. דשם ברור דנכלל בכלל וענף עץ עבות. אבל הכא אינו ברור דבליטות הנקלפים נכללו בשם קשקשת. ובשו"ת שמש צדקה חלק י"ד סי' י"ד כתב שהרה"ג מהרש"א ז"ל כ' אמור לי דג האושטריאון מי התיר לך. נ"ל דזה קאי על הרה"ג מ' שמואל אבוהב זצ"ל בעל שו"ת דבר שמואל שהי' באיטליא. הג"ה. אחר זמן ראיתי לשון הפר"ח סי' פ"ג ס"ק כ"ו כ' וז"ל כתב בספר אהל מועד הדג שקורין אושטריאון מותר ויש שאוסרין אותו והרמב"ן בדקו ושרה אותו במים רותחין ונשתיירו קשקשים הלכך מותר וגם ר"ת מתיר עכ"ל. וממ"ש ונשתיירו בו קשקשין מזה משמע שאינו דג השאטריא. דהשאטרי' כמדומה יש לו הרבה חדודין אלו אלא שאינן נקלפין בנקל וגם הם חדים כמסמורים. משא"כ באושטריאון י"ל שנשתיירו בו קשקשים כקליפות פשוטים:

הלכות תולעים