סימן ב

אסימן ב

ע"ד השו"ב מו' משה ממחניכם שהוא אצליכם שו"ב זה שלשים שנה ולא נשמע עליו שום ריעותא. אך כעת בזה השנה יצא ממנו איזו מכשולים. והעיקר הוא ענין הסירכא אשר היתה על הורדא. שלאחר שהסיר הסירכא כמנהג השו"ב ובדקה בפושרין והכשירה העידו שלשה אנשים אז עש האט מבצבץ גיוועזין ושאמרו לו כמדומה שהוא מבצבץ ובדק פעם שנית ולא ראו עוד איך הי' בפעם השנית. ויש הרבה עדים שבפעם השנית ודאי לא הי' מבצבץ. אך שבינתיים קרע השו"ב מעט את הריאה. אך הוא אומר שהקרע הי' שלא במקום הסירכא. גם יש שני עדים שמעידים שגם בפעם הראשון ראו שלא בצבץ כלל. היינו ר' חיים דוב בן גרשון ור' בן ציון:

והנה אם היה מתברר שהקרע או החתך שחתך בהריאה הי' שלא כנגד הסרכא כלל. אז ודאי היה נראה שאין בזה שום חשש עליו. כיון שהרבה עדים מעידים שאז לא היתה מבצבץ ואין שום מי שיכחישם ע"ז. א"כ הם נאמנים יותר מהעדים הראשונים כיון שהוזמנו לראות המעשה במתכוין הם דייקי טפי מהראשונים שראו דרך ראי' בעלמא כמ"ש בתשו' הריב"ש סס"י קכ"ז וז"ל ועוד שאפי' יש הכחשה בין עדות הראשונים לעדות האחרונים שאלו אומרים שבטל והאחרונים אומרים שלא בטל. יש לנו להאמין לראשונים לפי שהם הוזמנו להעיד על כתיבת הגט ונתינתו וכל הצריך בו ודייקי בעדותן טפי. אבל האחרונים לא הוזמנו להעיד בזה עכ"ל. ובנ"ד הוא להפך שהראשונים ראו דרך ראי' בעלמא. אבל האחרונים הוזמנו להעיד דהיינו אחר שערערו השלשה עדים שהוא מבצבץ נקראו הם לראות אם כן הוא או לא ודאי דייקי טפי וזכר לדבר מהא דפ"ב דכתובות (ד"כ ע"א) גבי שטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד דעדיף טפי כו' ע"ש. וה"נ כיון שהיה ערער שהוא מבצבץ ודאי דייקי טפי ויש להאמינם לפ"ד הריב"ש. ועוד דנ"ד עדיף מנדון דהריב"ש שבלא"ה יש הכחשה בין העדים גם על פעם הראשון עצמו. לכן יש יותר להאמין להרבה עדים האחרונים שהוזמנו להעיד בפעם השני. ועוד כיון שאז הי' דבר שיכול להתברר בלא"ה האחרונים נאמנים כמ"ש התוס' פ"ג דקדושין (דס"ו ע"ב) בד"ה שלח ואחוי. ועיין בש"ע י"ד סי' קכ"ז ס"ג בהג"ה ובש"ך שם ס"ק כ"ד ובמנ"י כלל כ' ס"ק י"ט:

אך אם אי אפשר להתברר שהקרע או החתך הי' שלא מצד הסירכא הגם שהשו"ב אומר כן אזי באנו לדין שתי כתי עדות המכחישות זו את זו ע"ד הסירכא והשו"ב אם יצתה טרפה מתח"י או לא. ומצינו שנחלקו בזה התוס' עם רש"י בפ"ב דכתובות (דכ"ב רע"א) ד"ה תרי ותרי נינהו דלהתוס' לא מיפסיל דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה. משא"כ לפרש"י לא מתכשר בהכי (ועיין עוד בפרש"י ותוס' שם (דכ"ו ע"ב) גבי ואנן מסקינן ליה דלכאורה החליפו שיטתם ועיין במהרש"ל ובמהרש"א שם שיישבו דעת התוס' והתימה שלא יישבו דעת רש"י ובאמת יש ליישב ומתוך זה יצא קולא בנ"ד לשטת רש"י) ודעת הרי"ף שם כפרש"י וכ"ד הרמב"ן במלחמות שם. ובעל המאור ס"ל כהתוס' והר"ן כ' שזהו דעת רבינו חננאל. ומ"מ הסכמת הר"ן והרא"ש סי' כ"א כהרי"ף וכ"מ בש"ע ח"מ סי' מ"ו סכ"ו וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק ס"ב והש"ך שם ס"ק ס"ה. וא"כ לכאורה בנ"ד ג"כ יש להחמיר ולא להכשירו כשטת רש"י והרי"ף שם. אך הנה התוספות שם הביאו לכאורה ראי' חזקה לדבריהם מדין שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דקיי"ל כרב הונא בשבועות (דמ"ז ע"ב) ובפרק חזקת (דל"א ע"ב) דזו באה בפני עצמה ומעידה. משום דאמרינן אוקי גברא אחזקתיה. וכמ"ש בש"ע ח"מ רס"י ל"א ובסמ"ע שם סק"ג. ותירץ הרא"ש בכתובות שם דהתם פסולי דידהו הוי משום דמכחישין זא"ז בעדות כו'. אבל הכא דקא מסהדי לפסול את אחד בגזלנות כו' לא מוקמינן ליה אחזקתיה. ולכאורה אין התירוץ מובן כלל. דמאי נפקותא אם פיסולו משום גזלנות או משום שהעיד בשקר וראיתי בפנ"י שהקשה כן על הרא"ש ותירוצו דוחק גדול. וצ"ל שכוונתו דהרא"ש הוא כמ"ש בשט"מ בשם הרמב"ן שאין הכחשתן פסול ברור כו'. אבל שתי כתי עדות הבאות לפנינו על אחד ודאי פסלינן ליה אפומייהו עכ"ל והפירוש הוא דהכא הפסול ברור שכת אחת מעידים שהוא גזלן הרי לדבריהם פסולו ברור. משא"כ התם אפי' לדברי המעידין שפלוני לוה מפלוני אין המעידין שלא לוה פסולים פסול ברור כגזלנים שהרי אפשר אינן מעידין במתכוין בשקר כ"א טועים הם ונדמה להם בבירור שלא לוה. וכמו שמצינו כה"ג בגמרא פ"ג דשבועות (דכ"ו ע"א) מר אמר שבועתא דהכי אמר רב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב כו' ע"ש. ואף שאנו אין דנין אותן כן כ"א כמשקרים שלכן אחד מכת זו ואחד מכת זו אינן מצטרפין כמ"ש בש"ע רס"י ל"א הנ"ל ובגמר' שם. מ"מ אין פסולו ברור כגזלן ממש. כך צ"ל בכוונת הרמב"ן והרא"ש. וא"כ לפ"ז בנ"ד י"ל ג"כ שאפי' לדברי הכת האומרים שהסירכא הי' מבצבץ אין פסולו ברור כגזלן ממש שי"ל שהוא היה טועה וקסבר שאינו מבצבץ כמו שע"כ צריכין אנו לומר כן על שתי הכתי עדים עצמן המכחישים זו את זו בענין הסירכא אם היתה מבצבצת או לא שנקרא אין פסולו ברור לפ"ד הרמב"ן. וכן השו"ב עצמו ה"ל כאחד מהכת עדים שמעידין שלא היתה מבצבץ. וכיון שכן שאפי' לדבריהם אין פסולו ברור בהחלט כגזלן ממש הרי בכה"ג כיון שיש עוד כת עדים המעידים כדבריו מודים הרמב"ן והרא"ש להתוס' וסיעתם דאמרינן אוקי גברא אחזקתיה כדין שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דכל אחת באה בפ"ע ומעידה כנ"ל:

קיצור. (להתוס' פ"ב דכתובות (דכ"ב ע"א) ולבעל המאור ור"ח בתרי ותרי מוקמינן גברא אחזקתי' אך הרי"ף ורש"י והרא"ש והרמב"ן והר"ן וטוש"ע ח"מ סי' מ"ו סק"ו ס"ל דלא מוקמינן אחזקתיה. וה"ל פסול מספק. והחילוק שבין דין זה לדין הנזכר בש"ע שם סי' ל"א סעי' א' דמוקמינן אחזקתיה תירץ הרמב"ן משום דהתם אין פסולו ברור שאין מעידין על פסולו ממש כ"א אדבר אחר ומתוך כך נמשך הפסול. וא"כ לפ"ז גם בנ"ד כן שאין מעידין שהשו"ב פסול כ"א על הסירכא ומתוך כך באנו לפוסלו וכיון שיש ג"כ כת עדות המסייע להשו"ב ה"ל כשתי כתי עדים המכחישים זו את זו דמוקמינן כל כת בפ"ע אחזקת כשרות):

גאך הר"ן שם חלק בענין אחר ע"ש וכן פי' בהק"נ דברי הרא"ש גם בשט"מ שם נזכר חילוק דהתם הספק נולד להם בשעה אחת ולא באה שעה אחת לפסול לאחת קודם חברתה ומ"ה לא פסלינן להו מספק לשאר עדות דעלמא. אבל הכא שעדי הפסול באו תחלה ונפסלו אלו ע"י הראשונים מן הדין כשבאין אחרים אח"כ ומעידין עליהם דכשרים אמרינן הואיל וכבר נתקיימה עדות הראשונים ואמרו ועמדו בפיסול לא נסמוך על אלו האחרונים דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ויהיו בפיסולם כמו שעמדו תחלה עכ"ל. ועל חילוק דהשט"מ לכאורה ישאר קושיות התוס' פ"ב דכתובות (ד"כ ע"א) ד"ה אלא אמר רב נחמן. מיהו שני התירוצים דתוס' שם שייכים גם לחילוק דהשט"מ ומעתה לפי חילוקו דהר"ן יש להחמיר בנד"ז גם המעיין בשט"מ בשם הרמב"ן יראה דהצריך ג"כ חילוקו דהר"ן על כן נראה להקל מטעם אחר אף להר"ן. דהא הרי"ף שם סיים ולא מפקינן ממונא אפומיה ופי' הר"ן משום דמוקמינן חזקה דהעמד ממון על חזקתו נגד חזקת כשרות. לכן אמרינן היכא דקאים ממונא ליקום והוא מדברי הרמב"ן במלחמות שם וז"ל דאע"ג דאיכא לאוקמי אחזקה. חזקה דממונא עדיפא. דאי נמי שקולין הן לא עבדינן עובדא לאפוקי ממונא מחזקת מאריה כו' עכ"ל. וא"כ בנדון זה ליכא שום חזקה לנגד שהרי הספק עליו בבדיקת הריאה ומשום זה באנו לפסול ולא להאמינו על בדיקת הריאה וא"כ שם ליכא חזקה דאיסורא לנגד חזקת כשרות. דהא קיי"ל נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיוודע לך במה נטרפה. וא"כ אדרבה חזקת היתר דהבהמה מסייע ג"כ לחזקת כשרות דגברא ואיכא תרתי חזקה לקולא. ומבואר בהדיא בש"ס פ"ג דערובין (דל"ו ריש ע"א) דבתרתי חזקה לקולא אפילו בתרי ותרי מוקמינן גברא אחזקתי' ע"ש גבי רבא אמר הכא תרתי חזקה לקולא ובפרש"י שם ובחידושי הריטב"א שם ובכנה"ג בח"מ סי' ל"א בהגהות הטור סעיף ו' בשם תשוב' משפטי שמואל סי' קי"ז שהאריך הרבה בזה. וכ"כ עוד הכנה"ג בח"מ סי' מ"ז. ואם משום דבשחיטה יש חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. אך על השחיטה לא אתרעי כלל כ"א בבדיקת הריאה ובודאי שהחשוד על הטרפה אין חשוד על הנבלה דחמירא טפי וכמ"ש הש"ך בנקה"כ סי' כ"ז והפר"ח סי' ל"ג סק"ה והשמ"ח סי' כ' ס"ו ואאזמו"ר הגאון נ"ע סי' ל"ג סק"ז. והפסול בשחיטה הוא איסור נבלה כמ"ש בש"ע רס"י י"ח. א"כ כיון על השחיטה אין לפקפק עליו רק על הבדיקה של הריאה. ובהא איכא תרתי חזקה לקולא. (ואף שעדיין יש לפקפק משום שי"ל דמיד כשנודע לנו שיש סרכא שלא כסדרן אזי אתרעי החזקת כשרות דבהמה וא"כ יש לומר דדומה כאילו רק חדא חזקה לקולא. רק שאין שום חזקה לנגד וא"כ ה"ל מחלוקת דרש"י ותוס' דכ"ו ע"ב הנ"ל. מ"מ יש טעמים אחרים להקל אף לפ"ד התוס' שם אלא שאין להאריך כיון שכבר [חסר קצת ] ואף את"ל דחזקת היתר דהבהמה משנשחטה ג"כ אתרעי מיד כשנודע שיש סירכא. מ"מ עכ"פ ליכא חזקת איסור לנגדו וג"כ אין להחמיר לדברי הרי"ף והר"ן רק כשיש חזקה לנגד כנ"ל ועיין בתשוב' גבעת שאול סי' מ"ט שלדבריו אין מוכרח כ"כ דאתרעי החזקות כשרות לגמרי. וכאשר כתבתי כן מצאתי בכנה"ג בי"ד סי' א' בהגהת הב"י סוף הסימן סעיף צ"ז שהביא כן בשם תשובת מהרשד"ם וז"ל אם היו שנים מעידין על הריאה שהיתה נקייה ושנים אחרים שהיתה בה סירכא השוחט כשר מכאן ולהבא דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה כו' משום דנשחטה בחזקת היתר עומדת עכ"ד (ונראה שיש לקיים דבריו לכל הדיעות משום כיון שהספק עליו בבדיקת):

קיצור. (לחילוק דהר"ן יש להחמיר בנ"ד אך יש להקל משום הרי"ף והרמב"ן לא החמירו רק משום דחזקת ממון עומד נגד חזקת כשרות. משא"כ בנ"ד אדרבה נשחטה בחזקת היתר עומדת וא"כ יש להעמיד אחזקת כשרות וכ"פ בכנה"ג בשם מהרשד"ם חי"ד סי' נ"ג. ועוד כיון שיש תרתי חזקה לקולא ומבואר בערובין (דל"ו ע"א) דבכה"ג מוקמינן אחזקה אף בתרי ותרי. אלא שע"ז יש להשיב דמיד שנודע שיש סירכא אתרעי חזקת היתר דבהמה):

דאך עדיין י"ל דאע"ג דליכא חזקת איסור לנגד מ"מ את"ל דליכא תרתי חזקה לקולא באנו למחלוקת רש"י ותוס' אם מוקמינן גברא אחזקתי' בספיקא דתרי ותרי והוא ג"כ מפ"ב דכתובות (דף כ"ו ע"ב) בפרש"י ד"ה ואנן מסקינן ליה. ס"ל דמוקמינן גברא אחזקתו חזקת כשרות. וקשה לכאורה מדידיה אדידיה ממ"ש בדכ"ב רע"א גבי תרי ותרי נינהו דלא מתכשר בהכי. והמפרשים מהרש"ל ומהרש"א שהוקשו דברי התוס' אהדדי ולא הקשו על רש"י לא הרגישו בזה וצריך לחלק משום דשם יש חזקת ממון לנגד חזקת כשרות. משא"כ הכא ליכא חזקת איסור ממש לנגד. והתוס' שם הקשו על רש"י מקדושין (דס"ו) וכתבו ונראה לר"י דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדרבנן החמירו דלא מוקמינן לה אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו עכ"ל ויש להקשות עליהם ג"כ ממ"ש בדף כ"ב ע"א דמוקמינן אחזקה. נמצא התוס' ורש"י כאן החליפו שטתם ממ"ש דכ"ב ע"א מההפך אל ההפך. ועיין מזה במהרש"א שם שחילק לדברי התוס' בין ממונא לאיסורא. נמצא לפרש"י מוקמינן אחזקת כשרות בספיקא דתרי ותרי. אף שנסמוך אח"כ על זה לגבי איסורא דאורייתא ולהתוס' לא נסמוך ע"ז רק בתרומה דרבנן וכן מסיק בחידושי הרשב"א בקדושין שם. וכן מסיק הר"ן כאן. ועיין מדין תרי ותרי בכנה"ג באה"ע סי' מ"ז בהגהת הטור סעיף כ"ה הביא הרבה דיעות בענין תרי ותרי אם הוה ספיקא דאורייתא או דרבנן וכן הביאם בח"מ סי' ל"א בהגהת הטור. ובנדון זה אע"ג דבדיקת הריאה היא רק מדברי סופרים. מ"מ אחר שאנו רואים שיש סירכא ה"ל ספיקא דאורייתא. וא"כ י"ל דלא סמכינן עליו בזה. אך נ"ל לצדד ולומר דהא ודאי אפי' במי שנפסל מדאורייתא מ"מ כשיש עדים שעשה תשובה ודאי חזר לכשרותו מדאורייתא כדאמרינן בכתובות שם (דכ"ב ע"א). ובנד"ז ודאי אף לדברי הכת המעידים שהיתה הסירכא מבצבץ אנן סהדי דכעת כבר לבו נשבר ושב ורפא לו כ"ש אחר שהעבירוהו מאומנתו זה זמן רב אלא מה דבעינן תקנתא דפרק זה בורר דכ"ה זהו רק מדרבנן דלא סמכינן על התשובה הנראה לעין עד שיחזיר אבדה בדבר חשוב כו' ויש ללמוד כן במכ"ש וק"ו מהדין הנז' בפסקי מהרא"י סס"י ר"ך. וכ"מ מלשון הר"ן בחידושיו פז"ב שם החמירו עליו כו' וחששו שהיה מערים כו' משמע דמדרבנן הוא:

ונידון השאלה השנית שעליו שהעיד עליו הקצב מו' יצחק בן זלמן שר' משה שו"ב שחט בהמה (בעת שר' דוב שו"ב עע"ג) של רי"צ הנ"ל ובדק הריאה כשהיתה בפנים במשמוש היד. ושאל ממנו ר"ד שו"ב מה נשמע. והשיב ר' משה שהריאה נקייה. ואח"כ צוה ר"מ שו"ב להקצב לחתוך את הברוסט בקרדום כדי להוציא את הריאה לחוץ וכן עשה הקצב ואח"כ הוציא ר"מ שו"ב הריאה. ושאל ממנו ר"ד שו"ב כיון שהיא נקייה למאי נצרך להוציאה מהבהמה. והשיב שכשהקצבים מוציאים את הריאה הם קורעים אותה. וכשהוציאה ר"מ שו"ב והניחה. התחיל ר"ד שו"ב לראותה ומצא בה סירכא בין אונא לאונא וגם ר"מ שו"ב עמד במעמד זה ואמר לו ר"ד שו"ב הרי יש סירכא. השיב ר"מ א"כ נצרך לבודקה ע"י מיעוך ומשמוש הנהוג. ומיעוך בה ר"מ שו"ב ונטרפה עכ"ל הגב"ע. וע"ז מודה ג"כ ר"מ שו"ב והתנצלותו ב' דברים האחד שזה היה אחרי שכבר חברו עליו. ורצו להעבירו ומנו עליו עומד ע"ג ע"כ היה לבו בל עמו ומ"מ שגג בזה. הב' מתרץ א"ע שהרי עדיין לא אמר שהיא כשרה. כי הנהוג אצלם שאין סומכין על בדיקת פנים לבד והרי הוציאה לחוץ והיה בודקה פעם שנית ולא היה יוצאה הטריפה מתח"י למעשה. ולכאורה מוכרח שכן היה כוונתו דאל"כ מה השיב שכשהקצבים מוציאים את הריאה קורעים אותה מאי איכפת ליה. אם החליט שהיא כשרה בהחלט יקרעו ויקרעו אותה. ולמה לו כל הטורח לצוות (צו האקין דיא ברוסט) בכדי להוציא הריאה אעכצ"ל שכוונתו היה לבדוק הריאה פ"ב בחוץ ואולי תצטרך נפיחה ע"כ הקפיד שלא יקרע אותה הקצב. וא"כ מחשבתו ניכרת הטיב מתוך מעשיו (עי' בגמ' פ"ק דחולין די"ג ע"א) שלא סמך כלל עדיין להכשירה על סמך בדיקת הפנים. וא"כ אין זה נקרא כלל יצא טרפה מתחת ידו הנז' בשו"ע סי' קי"ט סעי' י"ז י"ח. וכלשון הש"ס בסנהדרין (דכ"ה ע"א) דנפקי טריפתא מתותי ידיה. וזו היא עדיין תחת ידו ועדיין היה רוצה לבודקה פעם שנית. ואף ששגג בבדיקה ראשונה מ"מ כיון שהיה רוצה לבודקה שנית הכל הולך אחר החיתום. וגדולה מזו איתא בתשובת מהריב"ל ח"ג סי' ל"ט על המעשה דתשובת הרא"ש כלל ב' סי' ז' שפסק דתלינן לקולא וכו' והעמיד הבודק בחזקת צדיק כו'. וע"ז כ' מהריב"ל וז"ל ועוד דהתם בההוא נדון דהרא"ש ז"ל עדיין לא יצאת טרפה מתחת ידו דעדיין לא נמכרה הריאה הטרפה ואמרינן דהכל הולך אחר החיתום ובשעת המכירה היה חוזר ומדקדק עכ"ל. אף שהתם יצאת מתח"י לגמרי בחזקת כשרות רק דעדיין לא נמכרה כו'. וק"ו בן בנו של ק"ו לנ"ד דעדיין לא יצתה מתחת ידו כלל. לכן אף דשם צירף הטעם הנ"ל רק לסניף בנ"ד יש לסמוך ע"ז הטעם לבד ודוגמא לדבר ממ"ש בשו"ע יו"ד סי' פ"ד סעי' י"א אשה שנמצא אחר בדיקתה כו' אסור לאכול מבדיקתה. דודאי זהו דוקא אם יצא מתחת ידה לגמרי בחזקת בדוקים. אבל אם דרכה לבדוק שנים ושלשה פעמים. וקודם שגמרה הבדיקה היינו רק אחר פעם ראשון נמצא השרץ פשיטא דמותר לאכול מבדיקתה כמ"כ הכא אין זה נקרא כלל יצא טרפה מתחת ידו ואף שמ"מ זהו ודאי שגגה מה שלא מצא גם בפעם ראשון כי הסירכא הוא דבר הנראה יותר הרבה מהשרץ והתולע מ"מ אין זה נוגע לפסול דיעבד. לכן נלע"ד שעומד בחזקת כשרות רק אלהבא יש להחמיר עליו שבכל סוף שנה מהזמן דהאידנא יחזור וינסה את עצמו לפני שו"ב מומחה וישר הסמוך למחניכם על בדיקת הסכין והרגשתו וכמ"כ על ידיעת הל' שחיטה ובדיקה בל ישונה ח"ו: