סימן כו

אסימן כו

שאלה הובא לכאן מחנינו ענבים לחים מסביבותינו קטנים ביותר וחמוצים גם הובא ממאלדאווייע גדולים מעט וחקרתי מהיודעים איך מוליכים אותם דרך רחוקה כזו. ואמרו שמסירים אותם מהאילן בעודם לא נגמרים. כי הנגמרים ידוע שבלתי אפשר להוליכם אפילו למקום קרוב. ושמתי משענתי ע"ד הב"י בסי' ר"ב בשם הרא"ש והוריתי לברך עליהם בפה"א. וכ"פ בספר חיי אדם כלל נ"א דין ז' לברך בפה"א על הענבים שלוקחים בליל ר"ה כו'. ויש מערערים על פסק מע"ל אשר לא טב הורה עכ"ל שאלתו:

וע"ז אשיב בעזה"י כי לפי פסק הטוש"ע יפה הורה. והב"ח רסי' ר"ב החמיר טובא וז"ל נראה דהאידנא אין לברך על הענבים בפה"ע דאין אנו בקיאין בשיעור דפול הלבן גם אין אנו בקיאין בשיעורא דענבים שגדלו עד גמר בישולן עכ"ל. הביאו בשכנה"ג סי' ר"ב בהגהת הב"י אות ב'. וגם לפ"ד הש"ע אין לברך עכ"פ עליהם בפה"ע עד שיהא גדול ביותר. ומשמעות כל האחרונים היכא שיש ספק אם לברך בפה"א או בפה"ע מברך בפה"א שאז יוצא עכ"פ לדברי הכל בדיעבד. ע"כ פשוט דטב הורה לפ"ד הרא"ש והטוש"ע. אך עכ"ז להלכה יש לי מקום עיון בזה כמו שאגיד. הנה מקור הדין ממ"ש בברכות (דל"ו ע"ב) המשנה פ"ד דשביעית. והגפנים משיגרעו כו' וא"ר אסי הוא בוסר הוא גרוע כו' שיעורו כפול הלבן. והובא בגמרא שם. דכמ"כ שיעורם לענין ערלה. שבפחות מכאן אינו נקרא בוסר אלא סמדר. ופליגי רבנן עליה דר' יוסי בפ"ק דערלה משנה ז'. וס"ל דלאו פירי נינהו וכמ"ש הר"ש שם והרמב"ם שם משום דכתיב וערלתם ערלתו את פריו ואמרו בת"כ פריו פרט לעלים ולולבים ולמי גפנים וסמדר. ור' יוסי ס"ל דסמדר הוא פרי וקי"ל כרבנן. וכתב הרמב"ם שם אבל בבוסר אין חולק שהוא אסור. והיינו מפני שהוא פרי לדברי הכל. וכ"פ הרמב"ם ספ"ט מהל' מעשר שני הי"ג. דסמדר מותר בערלה וברבעי. מבואר דבוסר אסור. וכ"מ בהדיא בגמרא פ"ב דקדושין (דף נ"ד ע"ב) כגון דיהיב כשהוא סמדר כו' וע"ש בספר עצמות יוסף מה שהקשה על הרמב"ם רפ"ט מהל' מעשר שני ה"ב שכתב אלא אם נתנו בוסר כו' והשיג ג"כ על הכ"מ שם שכתב דבוסר מברכין עליו בפה"א דליתא אלא בפה"ע מברכין עליו. ומה שצידד עבור הרמב"ם מפרק הכונס (דנ"ט ע"א) אמר רבינא כרוך ותני. דהשוה בוסר לסמדר אינו ראיה כלל דשם השוה אותם לומר דאף סמדר חשוב פרי כבוסר לענין נזקין. והטעם ביאר בשט"מ בשם הרב המאירי בד"ה ולענין פסק הלכה וז"ל כל פירות שאינם גמורים שאכלם בהמתו או קצצן הואיל והקלנו עליהם לשומן בששים מחמירים בהן מצד אחר ורואין אותן כאילו נגמרו כו' עכ"ל. ועוד דיש שם שחילקו בין סמדר ובין בוסר. וכמ"ש המאירי שם וז"ל בד"א כשהגיעו לכלל פרי כגון תאנים שהגיעו לפגין וענבים לבוסר כו' אבל כו' סמדר כו' ויש חולקין בסמדר לומר שהוא נדון כפגין או בוסר וכן יראה לפי שטת הסוגיא עכ"ל. וכ"ז רק לענין נזקין ומטעם הנ"ל דשם מחמירין שגם סמדר חשוב פרי. ועי' בתוי"ט פ"ה דמעשר שני מ"ש ע"ד הרמב"ם הנ"ל:

והנה התוספות בברכות שם ד"ה שיעורו כפול הלבן כ' ופחות מכאן לאו פירא הוא מכאן יש ללמוד דעל בוסר פחות מפול הלבן לא מברכינן עליה בפה"ע אלא בפה"א. ס"ל דמאי דהוה פרי לענין ערלה הוה פרי לענין ברכה ומאי דלא הוה פרי לענין ערלה אינו פרי לענין ברכה וכמ"ש בגמרא שם ומדלגבי ערלה לאו פירי נינהו כו'. ויש לעיין דבת"כ פ' קדושים מביא דבוסר חשוב פרי לענין ערלה משום דכתיב פריו פריו ב"פ ריבה. א"כ אפ"ל דאע"ג דחשוב פרי לענין ערלה עדיין לאו פרי הוא לענין ברכה. והגמרא לא קאמר אלא היכי דאף לגבי ערלה לא חשוב פירי ודאי לא הוה פירי לענין ברכה. אבל להפך י"ל אין ראיה מערלה לברכה. וראיתי בשו"ת פמ"א ח"א ססי' ס"ה השיג עמ"ש הטוש"ע דשאר האילנות משיוציאו חשוב פרי לענין ברכה מדהוי פרי לענין ערלה וע"ז השיג משום דשאני ערלה דאסורה בהנאה. אבל לענין ברכה לא חשיבי פרי כלל כיון דאינה ראויה לאכילה עכ"ד. וגם בספר חיי אדם בקו"א כתב כן בשם עצמו. ואיך לא ראה שקדמו הפמ"א והובא התשובה בבאה"ט סי' ר"ב סק"ו. אך לפמ"ש יש טוב טעם לזה. דשאני ערלה דמרבינן בה משום דכתיב פריו ב' פעמים:

קיצור. מהגמרא מבואר דסמדר לא חשיב פירי לענין ערלה. אבל בוסר הוי פרי וכ"מ בקדושין (דנ"ד). ודברי הרמב"ם פ"ט מה' מעשר שני דין ב' צ"ע. ומ"ש העצ"י ראיה מפרק הכונס (דנ"ט). אין זה שום ראיה כלל. וס"ל להתוס' דה"ה לענין ברכה. מה דהוה פרי לגבי ערלה חשוב כמ"כ פרי לענין ברכה. ובתשו' פמ"א כתב דאין ראיה מערלה לענין ברכה. דאף דבר דהוה פרי לענין ערלה י"ל שאינו פרי לענין ברכה. דבערלה מרבינן מדכתיב פריו ב"פ:

בודעת הפמ"א בתשו' הנ"ל דלענין ברכה ילפינן מהשיעור המבואר במשנה פ"ד דשביעית מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית. הבוסר משהביא מים כו' וא"כ שיעור זה הוא לאחר משיגרעו. דהא השיעור הענבים משיגרעו נשנה שם אהא דמאימתי אין קוצצין האילן בשביעית. שזהו שיעור מוקדם משיעור דמאימתי אוכלין כו'. ושאר פירות יוכיחו דלענין מאימתי אין קוצצין תנן ושאר כל האילנות משיוציאו. ואילו לענין מאימתי אוכלין תנן ושאר כל האילנות כעונתן למעשרות כך עונתן לשביעית וא"כ ודאי כמ"כ בענבים הבוסר משהביא מים הוא מאוחר לשיעור דהענבים משיגרעו. והנה במסכת עוקצין פ"ג מ"ו תנן הפגין והבוסר רע"ק אומר מטמא טומאת אוכלין ריב"ן אומר משיבואו לעונת המעשרות ופר"ש בוסר הוא גרוע ושיעורו כפול הלבן כדאמרינן פרק מקום שנהגו (דנ"ג). ומבואר בגמרא פ"ג דעירובין (דכ"ח ע"ב) דלת"ק דר' יהודה מברכין על הפרי וחשוב פרי לענין ברכה אף אם אינו מטמא טומאת אוכלין וכמ"ש התוספות שם בד"ה איכא בינייהו ברכה דלת"ק מברך בפה"א ואע"ג דלענין ברכה מקרי פרי מ"מ לא חשב לטמא טומאת אוכלין עכ"ל ואע"ג דהריטב"א שם כתב דקי"ל כר"י דגם לענין ברכה אין חשוב פרי. דשמואל קאי כוותיה. זהו מטעם אחר משום דדיקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. עכ"פ היכא דחשוב אוכל לענין טומאת אוכלין כ"ש דחשוב פרי לענין ברכה. וא"כ הבוסר כפול הלבן דמטמא טומאת אוכלין לרע"ק דקי"ל כוותיה ודאי חשוב פרי ג"כ לענין ברכה. והיינו לכאורה אף קודם שהביא מים כמו שהוכחנו לעיל. אלא בירושלמי פ"ד דשביעית אמתניתין מאימתי אוכלין שהביאו ע"ז מתניתין דעוקצין משמע קצת דשיעורא דטומאת אוכלין הוא כמו שיעורא דמאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית יעו"ש גבי תני כאן מיד ולית כאן מיד. ר"ל אלא הפגין משיזריחו והבוסר משהביא מים כו' אבל לפי' ר"ש והרא"ש גבי טומאת אוכלין לא משמע כן אלא דמטמאין טומאת אוכלין משהגיעו לפול הלבן ולא בעינן התנאי דמשהביא מים. ועיין בתוי"ט פ"ג דעוקצין מ"ו מ"ש ומכאן מוכח כו' ודבריו תמוהין מה צריך להוכחה הלא עונתן למעשרות הוא משהבאישו. וזה אחר דשהביא מים וכ"ש שהוא אחר משיגרעו כו'. (הג"ה. ועיין בגמרא פ"ג דסוכה (דל"ו ע"א) אתרוג הבוסר רע"ק פוסל וחכמים מכשירין ובירושלמי פ"ק דמעשרות אמתניתין רבי שמעון פוטר את האתרוגים בקטנן. אתרוג הבוסר רע"ק אומר אינו פרי (ואינו כשר ללולב דהתם פרי כתיב פרי עץ הדר) וחכ"א פרי עכ"ל. ופסקו כל הפוסקים בטוש"ע א"ח ססי' תרמ"ח כחכמים דאתרוג הבוסר כשר וחשוב פרי ועיין במהרי"ק שורש ס"ב. א"כ כיון דבוסר חשוב פרי ודאי מברכין עליו בפה"ע. עכ"ה לאחר זמן):

קיצור. הפמ"א ס"ל דשיעור שאר פירות לענין ברכה הוא משבאו לעונת המעשרות. והיינו כשיעור דמאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית. ובענבים נראה השיעור מקודם לכן דהיינו כפול הלבן דהא מטמא טומאת אוכלין בכשיעור זה וק"ו דחשוב פרי לענין ברכה ומשמע מפר"ש והרא"ש דזהו קודם לשיעור הבוסר משהביא מים. ובירושלמי משמע קצת דטומאת אוכלין זהו ג"כ משהביא מים:

גואפ"ל הירושלמי הנ"ל לשיטתיה דפי' ג"כ והגפנים משיגרעו. א"ר יונה משיזחלו מים כדכתיב כי יגרע נטפי מים (באיוב סי' ל"ו) כמו שהביא הר"ש ספ"ד דשביעית. וא"כ היינו שיעורא דהבוסר משהביא מים. לכן ס"ל דכמ"כ לטמא טומאת אוכלין הוא משהביא מים. אבל לפ"ד ש"ס דילן פרק מקום שנהגו משמע דגירוע הוא קודם שהביא מים. והרמב"ם מפרש משיגרעו משיעשו להם הגרעינין. ובמשנה ספ"ג דגיטין משעת כניסת מים בבוסר ועי' בפירש"י בפסחים שם (דנ"ג א') מזה משמע דבוסר נקרא אף קודם כניסת מים וזהו כנ"ל דשיעור פול הלבן הוא קודם לשיעור הבוסר משהביא מים. ועפ"ז י"ל לענין מ"ש הרא"ש ר"פ כיצד מברכין סי' ה' ואם מסופק הוא בבוסר מתי הוא כפול הלבן יברך בפה"א דקי"ל כמתניתין אם בירך בפה"א על פירות האילן יצא. דאם הבוסר הביא מים היינו כשסוחטין אותן מוציאים מהם משקה כדפי' הר"ש פ"ד דשביעית מ"ח. א"כ ודאי יש לברך עליהן בפה"ע בלי שום חשש. דהא שיעור זה הוא לש"ס דילן אחר והגפנים משיגרעו וגם להירושלמי עכ"פ זהו משיגרעו וגם מטמא טומאת אוכלין בשיעור זה. גם בעירובין פ"ג (דכ"ח סע"ב) ס"ל לת"ק דר"י דאע"ג לגבי טומאת אוכלין לא חשוב פרי עכ"ז לענין ברכה חשוב פרי ע"ש בתוספות. ואף דהריטב"א שם כתב דקי"ל כר"י דשמואל קאי כוותיה. עכ"ז הבוסר משהביא מים אף שזהו קודם לעונת המעשרות שהוא משהבאיש עכ"ז מטמא טומאת אוכלין וא"כ פשיטא דמברך עליו בפה"ע. וא"כ מאי איכפת לן במה שאין אנן בקיאין בשיעורא דפול הלבן כיון שאנו רואים שהם מוציאים מים ע"י סחיטה זהו ודאי בוסר משהביא מים וכ"ש שהמג"א רסי' ר"ב סק"ד שדא ביה נרגא בשיעורא דפול הלבן שמדבריו מובן דעכשיו י"ל דשפיר חשוב בוסר אף שלא הגיע לשיעורא דפול הלבן. א"כ כשאנו רואים שהענבים מוציאים מים ע"י סחיטה הם בחזקת בוסר משהביא מים כו'. ואין לחוש שמא כשנקצץ מן האילן עדיין לא היה בהם השיעור משהביא מים. ועכשיו בתלוש נתרככו ומביאים מים. חדא מהכ"ת נחוש לזה ותו הא כתב תר"י והרא"ש סי' ג' גבי שקדים המרים שאם מיתק אותם ע"י מים או ע"י דברים אחרים מברך עליהן בפה"ע כמו אם היו מתוקין מתחלתן וה"נ מה שנתרככו הענבים בתלוש עד שמוציאים מים חשוב שפיר כמו הבוסר משהביא מים. ויש עוד ראיה לזה מדברי האלי' רבא סי' ר"ב סס"ק י"ג בשם ספר לחם משנה ומדברי תשו' פמ"א סי' ס"ה דס"ל ג"כ כהלחם משנה:

קיצור. י"ל הירושלמי לשיטתיה דמפרש משיגריעו משיזחלו מים א"כ היינו שיעורא דהבוסר משהביא מים אבל לש"ס דילן השיעור משיגרעו הוא קודם משיזחלו מים. א"כ משעה שסוחטין הענבים ומוציאין מים ודאי יש לברך עליהן בפה"ע:

דוהנה הב"ח החמיר שלא לברך על הענבים כ"א בפה"א מטעם דלא ידעינן שיעורא דפול הלבן. ויש לעורר על גוף חומרת הרא"ש דפסק מספק לברך בפה"א. דהנה המג"א רסי' ר"ו פסק וז"ל. נ"ל דאותן הגדילים על האילן ומברך בפה"א משום דלא נגמר הפרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפה"ע יצא עכ"ל. והאלי' רבא השיב עליו מדברי הרא"ש הנ"ל ובתשו' פנים מאירות סי' נ"ח כתב לתרץ שי"ל דהרא"ש לא פליג דיעבד ועי' בפמ"ג כתב הלבוש ס"ל כהמג"א. ולפע"ד יש ראיות להמג"א מלשון המשנה ומהש"ס ומהירושלמי. מהמשנה דתנן בירך על פירות הארץ בפה"ע לא יצא. ולא אמר בירך במקום בפה"א בפה"ע לא יצא. וגם לא אמר בירך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא הי' אפ"ל דכוונתו כל הפירות שברכתן בפה"א. אלא אמר על פירות הארץ היינו אותן שאינן גדילין על אילן כלל כ"א מהארץ ממש ומשום דלא שייך בהו בפה"ע כלל. ומהש"ס דפריך ע"ז פשיטא. ומשני בדוחק לא נצרכה אלא לר"י כו' ע"ש. ואי איתא דאף על פירות האילן ממש רק שדינן לברך עליהן בפה"א. אם בירך עליהן בפה"ע לא יצא כמשמעות הרא"ש. א"כ הול"ל דהמשנה נצרכה לפירות אלו. דלא יצא עליהן בברכת בפה"ע וזה אינו פשיטא. דאדרבה צריכה לפנים ולפני ולפנים. א"ו ס"ל להש"ס דכוונת המשנה היינו רק על פירות הגדילין מהארץ ממש בלי אילן כלל. ומהירושלמי דאומר דמתניתין בירך על פירות האילן בפה"א יצא אתיא אף לרבנן דר"י פ"ק דביכורים. משום דפירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ עכ"ל. וזה שייך רק בפירות האדמה שאינן גדילין באילן כלל הם ודאי אינם בכלל פירות העץ. אבל אותן הגדילים על האילן רק שלא נגמר הפרי. הם בכלל פירות האילן יותר ממה שפירות האילן הם בכלל פרי האדמה. ואין לומר שאינן בכלל לשון פרי. דזה אינו שהרי מברכין עליהם פרי האדמה א"כ הם בכלל פרי. לכן דיעבד אם בירך עליהן בפה"ע יצא. ועי' בטור סי' רט"ז גבי כתב גאון אותן וורדים כו' והרא"ש ס"ל דלאו פרי הן. והרשב"א ס"ל כהגאון עב"י שם. ונד"ז אף להרא"ש חשוב פרי כנ"ל. ומ"ש התוס' והרשב"א דעל בוסר אינו מברך בפה"ע כ"א בפה"א י"ל זהו לכתחלה אבל דיעבד כיון דס"ל דפרי הן מדמברכין עליהם בורא פרי האדמה (ובאמת כוון לשטתם על שאר פירות משיוציאו מברכין עליהן בפה"ע א"כ כ"ש בוסר חשוב עכ"פ פרי). א"כ דיעבד אם בירך עליהן בפה"ע ג"כ יצא. וכה"ג על היין דתיקנו ברכה בפה"ג עכ"ז אם בירך עליו בפה"ע י"ל יצא כמו אם בירך עליו שהכל. אף שהמג"א סי' ר"ח ס"ק כ"ב ס"ל דלא יצא כבר השיגו הפנים מאירות סי' [נ"ח]. והפמ"ג הקשה על המ"א מ"ש מדינו דרסי' ר"ו הנ"ל. וצ"ל דס"ל שקבעו ליין ברכה מיוחדת אם בירך עליו בפה"ע ה"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות. אך זהו דעת ר' יוסי פרק כיצד מברכין (דף מ' ע"ב) דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא י"ח ור' מאיר פליג וכ' הרשב"א בחידושיו שם דקי"ל כר' מאיר יעו"ש. ובירושלמי שם מייתי בהדיא פלוגתא זו על יין ופוסק כר"מ דיצא. וא"כ כמו ביין אע"ג דקבעו לו ברכה מיוחדת עכ"ז אם בירך בפה"ע יצא. א"כ כ"ש וק"ו בפירות הנ"ל אף קודם שהגיעו לשיעורא דבפה"ע ושמברכין עליהם בפה"א. היינו לכתחלה אבל דיעבד אם בירך עליהם בפה"ע יצא. ובדין שאר פירות משיוציאו השיב הפמ"א על פסק הטוש"ע. וס"ל אדרבה דזיתים וענבים נקראים פרי קודם שאר פירות יעו"ש. גם ראיתי בספר חיי אדם בקו"א עורר בזה מדנפשיה ותמיהני איך לא ראה שקדמו הפמ"א. ונזכר תשובתו בבאר היטב. עכ"פ חומרת הב"ח שלא לברך על הענבים בפה"ע לעולם במחכ"ת היא חומרא יתירה בלי די. וגם על חומרת הרא"ש יש לכאורה לפקפק כיון דכמו שאם בירך על פירות האילן בפה"א יצא. כמ"כ דיעבד אם בירך על הענבים שהם פחות מפול הלבן בפה"ע ג"כ יצא כפסק המג"א כל שהם ראויים לאכילה והתוס' והרשב"א לא אמרו אלא אם ידוע שהם פחות מפול הלבן דאזי לכתחלה הדין לברך בפה"א. אבל כשיש ספק והם ראויין לאכילה י"ל אין להחמיר כ"כ והרוצה לברך בפה"ע ג"כ יצא: