סימן כ

אסימן כ

בדבר בהכ"נ דפה דינאוויץ אשר עזרת נשים דחוקה מאד ובהגיע ימי הנוראים הנשים מתעלפות וממש יש סכנה בדבר ומן ההכרח להוסיף עוד עז"נ חדשה ובלתי אפשרי להוסיף עז"נ חדשה אלא באופן לסתור חצי כותל מבהכ"נ שהיא עבה מאד ולבנות במקומה מחיצה דקה של אבנים ובשעת בנינה לפתוח בה גראטעש לעז"נ החדשה ונשאלתי ע"ז אם רשאין לעשות כך עכ"ל הרב המפורסם האב"ד נ"י. ואח"כ הגיעני מכ' מא' מהלומדים מופלגים דק' הנ"ל וביאר השאלה בזה"ל נידון בהכ"נ שלנו בנין חומה ויש בצדה צד צפון עז"נ ע"פ כל אורך הצפוני אבל נמוכה הרבה מכותל עזרת ישראל ועתה רוצים לבנות ע"פ כל אורך צפון ע"ג עזרת נשים עוד חדר בשביל עז"נ ובאופן לסתור כותל הגבוה מעזרת ישראל עד מחצה ולבנות עליו גראטעש מנסרים דקים וחלולים והכותל הגבוה מעזרת ישראל הוא חומה עוביה ג' אמות מה דינה אם מותר לעשות כן עכ"ל הלמדן הנ"ל. עוד כתב שהעז"נ דלמטה רחבה מאד ויכולה להכיל כהנה וכהנה רק שם החלונות בעובי החומה שהיא ג' אמות. ומאוויים ורצונם לעשות העלייה הנ"ל רק בכדי לעשות גראטעש מנסרים דקים וחלולים בכדי לשמוע הש"ץ עכ"ל. וא"כ לדבריו לכאורה אין שייך חשש סכנה אם לא משום שכולם רוצים לדחוק א"ע אצל החלונות בימים הנוראים לשמוע את הש"ץ:

והנה הט"ז סי' קנ"א סעיף י' סק"ג ס"ל אע"ג דאם נתץ על מנת לבנות שרי זהו על מנת שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ במקום א' שיהי' שם גומא אע"פ שהיא לו לצורך אסור. ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדער ומדבקין בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי עכ"ל. והפמ"ג במשבצות שם הביא דברי האלי' רבא סי' קנ"ב סק"ז שנחלק על הט"ז דהאיסור בנתיצה זהו רק כשהוא דרך השחתה. וז"ל האלי' רבא ולענ"ד דמותר דהא כתב הרמב"ם פ"י מה' יסוה"ת ופ"א מה' בית הבחירה דהנותץ מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכן מוכיח ברא"ם פ' ראה שפירש דברי רש"י שם י"ב ה' ע"פ לא תעשון כן. וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עוונותיכם למקדש אבותיכם שיחרב עכ"ל. פי' הא דלא הקשה כן על מחיקת השם (ור"ל דהא לא תעשון כן הוא אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח וא"כ למה לא אמר ג"כ וכי תעלה על דעתך שישראל מוחקין את השם כו') היינו משום שיש לומר בענין שיש צורך למחוק (ואפ"ה אסור למחוק השם) ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה עכ"ל. וע"פ דברי הט"ז הנ"ל אוסרים הלומדים לסתור כותל בהכ"נ. כיון שלא ימלא הכותל כבתחלה והרב אב"ד נ"י מתיר אם משום דעת הא"ר אם אפילו לדעת הט"ז משום דה"ל סותר ע"מ לבנות. אף שיהי' הבנין באופן אחר וישאר קצת ריקן במקום הכותל עכת"ד בקצרה:

קיצור. הט"ז סי' קנ"א סק"ג אין מתיר לנתוץ על מנת לבנות אלא לבנות במקומו אבל אם לא יבנה במקומו אף שנותץ לצורך אסור. והאלי' רבא סי' קנ"ז חלק עליו וכ' דנתיצה אינו אסור רק כשהוא דרך השחתה:

ויש לחקור אחר הדין משורשו. והנה בהרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת דין ז' הסותר אפי' אבן א' דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר בעכומ"ז כי את מזבחותם תתצון וכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם עכ"ל. וע' מזה בספר החינוך להרא"ה פ' ראה סי' תל"ז ובסמ"ג לאוין סי' ג' שמפסוק זה מבואר ג"כ למוחק אות א' מן השמות המוקדשין שהוא עובר בל"ת וכן הוא בהרמב"ם רפ"ו מה' יסוה"ת וז"ל כל המוחק אפי' אות א' מז' שמות אלו לוקה עכ"ל ובהגמי"י שם סק"ב כתב וז"ל פ"ג דמכות (כ"ב א') בסיפרא ובה"ג אבל דיו שנטפה ע"ג הכתב מותר למוחקן שלא היתה כוונתו אלא לתקן עכ"ל. וע' עוד מענין לא תעשון כן לה' אלהיכם בשבת פרק כל כתבי (דק"כ ע"ב) ובסנהדרין (דקי"ג ע"א. ודף ע"א א'). ועד"ז כ' המרדכי במגילה פרק בני העיר סי' תתכ"ו אמתניתין א"ר יהודה בית הכנסת שחרב כו' שנאמר והשימותי את מקדשיכם. כי בהכ"נ נק' מקדש מעט כדלקמן בפרקין ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ דתניא בספרי מנין לנותץ אבן כו'. ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מקרי עכ"ל. הביאו הב"י בא"ח סי' קנ"א. וזהו כעין דברי הגמי"י לענין דיו שנטפה כו'. וע' בב"י ביו"ד ססי' רע"ו שלענין אם יש דבק באותיות השם אם רשאי לגרור הדביקות יש אוסרים וס"ל לגנוז היריעה ויש מתירין וכן הכריע הב"י. והפמ"ג במשבצות סי' קנ"א סק"ג כ' ואמנם קשה דחד אזהרה הוא מלא תעשון כן למוחק את השם ונותץ אבן וכי היכא דמוחק אף לתקן אסור (ור"ל אם לא כשנתקלקל ונפסל כמו דביקות האותיות וכ"ש כשנפל דיו כו' כנ"ל). כמבואר ביו"ד סי' רע"ו בש"ך ס"ק י"ב ה"ה נותץ כן ואמאי נותץ לתקן שרי ותירץ כי בנותץ לתקן אם לא יתקן יפול ולכן שרי כו' ע"ש. ולכאורה יש לתרץ בטוב יותר דקדושת השמות שאינן נמחקין שאני שקדושתן קדושת עולם ע"כ מוחק אף ע"מ לתקן אסור אם לא כשנפל קלקול. וגם בזה יש דעות כנ"ל. משא"כ בקדושת בהכ"נ הרי ארז"ל לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבנו בי כנישתא אחריתי מבואר דכשבנו בהכ"נ אחר יכולים לסתור הראשון. ומשמע ודאי דאז נעשים העצים והאבנים של בהכ"נ הישן חולין כמ"ש בתשו' מ"ב סי' ל"ג בד"ה ואשר בא בשאלה אי שרי להקהל כו' בנ"ד שהעמידו בהכ"נ חדש במקום ישן אם הוא ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר פקעה הקדושה מעצים ואבנים הראשונים כו' הביאו המג"א סי' קנ"ג סעי' י"א ס"ק כ"ז דפקעה הקדושה מהישנה וחל על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה. (בגמ') [במגילה] (דכ"ו ע"ב). והטעם כמ"ש בב"י סי' קנ"ג בד"ה ומשמע מדברי רבינו וז"ל והקשה הרמב"ן האיך יכולים למוכרו כיון שהוא קדוש קדושת הגוף ותירץ דבהכ"נ עשאוהו כתשמיש מצוה כסוכה וכלולב שנזרקין אחר מצותן ובזמן מצותן אסור להסתפק מנויי סוכה כו' לפיכך בבהכ"נ כל זמן שרוצין בו בני העיר נוהגים בו קדושה ואפי' בחורבנו כו' אבל כשנמלכו בני העיר למוכרו כו' עבר זמן מצותה והר"ן פרק בני העיר בד"ה ומאן דשרי (בגמ' דכ"ו ע"ב) הביא דבריו ותירץ בע"א וז"ל הטילו בהם חכמים קדושה מדבריהם כו' ע"ש. ואפשר קצת ראי' לדבריו ממ"ש בגמ' סוף סנהדרין (דקי"ג א') כל עיר שיש בה אפי' מזוזה א' אינה נעשית עיר הנדחת שנאמר ושרפת באש את העיר כו' והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם כו' ואמאי לא קאמר שיש בה בהכ"נ דהא בעיר הנדחת יוכל להיות שיש ג"כ צדיקים כמ"ש במשנה ה' דפרק חלק וע' תוי"ט שם א"כ הצדיקים שבתוכה יש להם ודאי בהכ"נ. ולפמ"ש הר"ן י"ל דלא דמי בהכ"נ למזוזה דבמזוזה האיסור מדאורייתא משא"כ בבהכ"נ הוא מדרבנן. ולהרמב"ן י"ל דמזוזה הוא רבותא היינו אפי' נמצא בה רק מזוזה א' וכ"ש בהכ"נ. וע"ש שהביא התוספתא ס"פ שני דמגילה אבני היכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון ושם בתוספתא א"ר יהודה מעשה בר' אליעזר כו'. ובב"ב רפ"ק (ד"ג ע"ב) הקשו על סתירת בהמ"ק ע"מ לבנותו מהא דלא ליסתור אינש בי כנישתא. ע"כ י"ל לענין אבני היכל ג"כ דנותץ ע"מ לבנות שפיר דמי ואף שהם אין להם פדיון ועיין בשו"ת חתם סופר חלק א"ח סי' ל"ג גבי מ"ש א"כ אין ראי' משם לשמות הקדש כו':

קיצור. מקור הדין באבני המזבח מפסוק לא תעשון כן בהרמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת דין ז' ודין א' דהאיסור כשעושה כן דרך השחתה. וכ' הסמ"ג לאוין סי' ג' שמפסוק זה מבואר ג"כ למוחק אות א' מן שמות המקודשין. וכגון דיו שנטפה כו' מותר. במשבצות סי' קנ"א סק"ג הקשה מדוע במוחק את השם אסור אף בשביל לתקן אא"כ נפסל האות לגמרי. אבל בנותץ אבן שרי ע"מ לתקן יש לתרץ דשאני קדושת השם שהוא קדושת עולם משא"כ בהכ"נ פשוט דלא דמי שהרי יוכלו להוציאו לחולין. ואף אבני ההיכל דאין להם פדיון מ"מ לא דמי לקדושת השם ולכן ע"מ לתקן שרי:

בומ"מ נראה שיש הפרש בין דברי המרדכי שבב"י סי' קנ"א שלא התיר אלא בנותץ ע"מ לבנות דההיא נתיצה בנין מקרי ובין הרמב"ם שלא אסר אלא דרך השחתה. וזהו המחלוקת שבין הט"ז והאלי' רבא ועמ"ש לקמן בשם הבית מאיר. שהט"ז נמשך אחר דברי המרדכי שלא כתב שהאיסור רק דרך השחתה אלא דבעינן שהנתיצה יהי' נחשב בנין. וא"כ לפ"ז נראה לומר שלא נחשב הנתיצה בנין אלא דוקא כשנותץ וסותר ע"מ לתקן במקומו ממש שרי אע"ג דבמחיקת השם כה"ג אסור (אם לא שכבר נתקלקל שנגעו האותיות כו') אבל לנתוץ ולסתור ולקלקל בבהכנ"ס על מנת לתקן ולבנות במקום אחר אסור ובפרט באבני ההיכל והמזבח ודאי י"ל כן לכ"ע. והמרדכי מדמה בזה קדושת בהכ"נ ג"כ לאבני ההיכל לכן אין שרי לנתוץ מאבני בהכ"נ ועציו אלא ע"מ לתקן במקום הנתיצה ממש והגם דשרי לסתור בהכ"נ כשבונים בהכ"נ אחר אף שהיא במקום אחר כאמור למעלה בשם תשו' מ"ב והמג"א זהו משום שחלה קדושתו על בהכ"נ שבנו. אבל כשאין בונין בהכ"נ אחר רק בהכ"נ זה ישאר בקדושתו וסותרים בו כותל כדי לבנות עזרת נשים נמצא נשאר קלקול במקום קדוש והתיקון הוא שלא במקומו זה אסור שהרי פשיטא עזרת נשים דלא דמו כלל לדין בנו בהכ"נ אחר. כיון להאנשים נשאר רק בהכ"נ זה כמקדם. וגם עזרת נשים אין קדושתו כמו בהכ"נ של אנשים שבו הארון וס"ת. במכש"כ ממ"ש בגמ' פרק בני העיר (דכ"ו ע"ב) דבהמ"ד חמור קדושתו מבהכ"נ כ"ש בהכ"נ מעזרת נשים. ועם היות כי גם הנשים חייבות בתפלה כמו האנשים. מ"מ כיון שפטורים מן הק"ש ומן התפילין והרי ק"ש ותפילין הם ג"כ כמו עולה ומנחה פ"ב דברכות. וקריאת התורה. וגם כי סתם בהכ"נ עכשיו הוא ג"כ בהמ"ד. ונמצא בקדושת בהכ"נ נשאר קלקול היינו שהי' הכותל עב וחזק ועתה ישאר כותל דק. זהו ודאי סתירה וקלקול בהכותל וגם בבהכ"נ. וכה"ג איתא בעיקרי דינים סי' ח' סעי' ל"ד בהכ"נ שהי' בו כותל רעוע והפילוהו ארצה והי' עב ביותר ועשאוהו מחדש דק מאד כו' לא יפה עשו כו' עכ"ל. וכ"ש הכא שאין הכותל רעוע כלל. ע"ש סעי' י"ד אמנם בכותל עצמו כו' ע"ש. ובמג"א שנדפסו עם שערי תשובה ססי' קנ"א כתב וע' בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ד כתב שכותל בהכ"נ מבחוץ כקדושת בהכ"נ שלא להשתמש ושלא לנתוץ ממנו עכ"ל. ובנד"ז יש עוד קלקול קצת שיעשו בהכותל הדק כמו חלונות גראטעס מעזרת נשים לבהכ"נ ויהי' נשמע קול הנשים בבהכנ"ס של האנשים משני מקומות וזהו בלבול בתפלה יותר מכשהוא רק ממקום א' ואינו חשיבות כלל לבהכ"נ. וא"כ כיון דחשוב סתירה לגבי בהכ"נ לא מהני כלל מה שיעשו תיקון בנין עזרת נשים שהתיקון הוא במקום אחר שלא במקום הסתירה והקלקול. וזה יש ללמוד ממ"ש בגמ' בשבת פרק במ"מ (דל"א ע"א) אמתניתין ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה אמר עולא לעולם כרבי יהודה ס"ל (דמשום אינה צריכה לגופה לא מיפטר כו' ע"ש) וקסבר ר' יוסי סותר על מנת לבנות במקומו הוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר. וע"ש ברש"י כל מקלקל דשבת הוי פטור דלאו היינו מלאכת מחשבת וסותר דתנן באבות מלאכות דמיחייב סותר ע"מ לבנות הוא ואינו יכול לבנות אא"כ סותרו והשתא לאו קלקול הוא ור' יוסי סבר דאם במקומו סותר ובונה הוא דמיחייב אסתירה ואי לא לא ומכבה דומיא דסותר הוא כו' עד אין זה סותר ע"מ לבנות במקומו כו' עכ"ל ור"ל דסתירה זו אף שהיא ע"מ לתקן כיון שהתיקון הוא שלא במקום הסתירה ממש אין זה חשוב תיקון כ"א קלקול ולכן פטור ע"ז בשבת. וא"כ מזה נלמוד לסתירה דנד"ז של כותל בהכ"נ אף שהוא ע"מ לתקן עז"נ כיון שאין התיקון במקומו כלל. ובמקומו זהו סתירה אין זה חשוב תיקון כ"א קלקול. והרי לא שרי להמרדכי סתירה וקלקול בבהכ"נ אלא משום שהוא כדי לתקן. וא"כ זה שיתקן בעז"נ אין זה חשוב תיקון כלל לגבי בהכ"נ דאנשים. והנה אע"ג דבגמ' במ"מ שם מתרץ ר' יוחנן דברי ר' יוסי באופן אחר משום דס"ל כר' שמעון י"ל זהו כדי לומר דאפילו בפתילה אינו חייב אלא בכיבוי הצריך לגופה יעו"ש. אבל בהא דבסתירה אינו חייב אא"כ סותר ע"מ לבנות במקומו י"ל דלא פליג על הא דעולא. וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' שבת דין י"ח כל המקלקל ע"מ לתקן חייב כיצד הרי שסתר כדי לבנות במקומו או שמחק כדי לכתוב במקום שמחק כו' חייב עכ"ל. הרי בעינן ע"מ לתקן במקומו דוקא. מזה מבואר דס"ל דדינו דעולא ג"כ אמת דאין חשוב סותר ע"מ לבנות אלא כשהתיקון הוא במקומו:

קיצור. מ"מ נראה דדוקא בסותר בבהכ"נ ע"מ לבנות ולתקן במקום הקלקול שרי שסתירה זו חשובה תיקון. אבל כשסותר לתקן שלא במקומו אינו חשוב תיקון וה"ל קלקול כדאיתא בשבת פרק במ"מ (דל"א ע"ב) אמר עולא כו' וכ"פ הרמב"ם פ"א מהל' שבת הלכה י"ח. וא"כ בנד"ז שסותר כותל בבהכ"נ ומקלקלו ע"מ לתקן עז"נ אין זה חשוב תיקון כ"א קלקול ואסור:

גאך קשה דהא הרמב"ם פ"א מהלכות שבת דין ז' דפוסק כר"י דאמר משאצ"ל חייב עליה פוסק כמתניתין דהמכבה את הנר מפני שהוא צריך לשמן או לפתילה כו' או כדי שלא יבקע חרס של נר כו' ה"ז חייב וכ' הה"מ פסק כסתם משנה פ' במ"מ (דכ"ט ב') וכר' יהודה ודלא כר' יוסי דס"ל התם כר' שמעון עכ"ל וקשה דהא לעולא אפי' לר' יהודה פטור משום דה"ל מקלקל כי הוא סותר ע"מ לבנות שלא במקומו וזה אינו חשוב תיקון כ"א קלקול ומדמחייב הרמב"ם בכה"ג כסתם מתניתין עכצ"ל דס"ל דלר' יוחנן דאוקים ר' יוסי כר' שמעון דפוטר משום דה"ל משאצ"ל ופטור עליה מכלל דס"ל דלר"י חייב והיינו ע"כ משום דגם סותר ע"מ לבנות שלא במקומו חשוב תיקון וא"כ לפ"ז הי' מקום לומר דבנידון הסתירה של כותל ביהכ"נ כיון שהוא ע"מ לתקן עז"נ אף שהתיקון שלא במקומו חשוב תיקון ולכן אף להמרדכי שרי דההיא נתיצה בנין מקרי וכ"ש להרמב"ם דס"ל דהחיוב דרך השחתה דוקא וכנ"ל. מיהו כבר נתבאר שהרמב"ם עצמו פסק פרק א' מהלכות שבת הלכה י"ח דדוקא סותר ע"מ לבנות במקומו חשוב תיקון. וא"כ לפ"ז יהיו דבריו סותרים זא"ז מהלכה ז' להלכה י"ח. אע"כ כדי להעמיד דבריו צ"ל דלעולם דבסותר על מנת לבנות לא חשוב תיקון אלא כשהוא ע"מ לבנות במקומו והיינו מ"ש בהלכה י"ח אבל גבי כיבוי פוסק כסתם מתניתין דבמכבה לא בעינן ע"מ להדליק במקומו ולא כרבי יוסי היינו דסתם מתני' ס"ל דאע"ג דבסותר בעינן ע"מ לבנות במקומו מ"מ גבי כיבוי חייב אף בכחס על הנר כחס על השמן ולר' יוסי דומה זה לסותר ע"מ לבנות שלא במקומו וכמו שמבואר כן מתוך דברי הפנ"י בשבת פרק במ"מ שם בד"ה אמר עולא קסבר ר' יוסי יעו"ש. לכן י"ל שאין לזוז ממ"ש הרמב"ם בהלכה י"ח דבסותר לא נחשב תיקון אלא כשהוא ע"מ לבנות במקומו דוקא. ועוד שאף אם נאמר דלא כמ"ש הרמב"ם בהלכה י"ח אלא דסתם מתניתין ס"ל דלא בעינן ע"מ לבנות במקומו ושכן ס"ל לר' יוחנן שם וכן רבה הקשה לעולא מ"מ עכ"פ בעינן שיהי' סותר ע"מ לבנות תיקון גמור שיהי' עכ"פ התיקון כמו שהי' קודם הסתירה לפחות. וכמו בקרשי המשכן ע"ש בתוספות. משא"כ בנד"ז נשאר סתירה וקלקול בכותל בהכ"נ והתיקון שיהי' עי"ז שלא במקומו הוא עז"נ שאין שוה קדושתו לקדושת בהכ"נ שבו הסתירה. לכן י"ל דלא חשוב תיקון אף למ"ד דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו נמי חשוב תיקון דזהו דוקא כשהתיקון מתקן כל הקלקול שע"י הסתירה דומיא דקרשי המשכן שהקדושות שוות לגמרי ובשעת התיקון לא נשאר עוד שום קלקול רק לשעה הי' סתירה ואח"כ נבנה הסתירה ונעשה כמקדם. אבל הכא שנשאר קלקול גמור בכותל בהכ"נ דאנשים אף שנעשה תיקון בעז"נ אין זה מהני כלל להחשיבו תיקון גמור שהרי נשאר קלקול וסתירה גם אחר תיקון. א"כ בכה"ג לא מבואר דנחשב תיקון. ע"כ לסתור ע"מ שיעשו אח"כ כותל בהכ"נ דק ודאי לא נכון כלל ולא מבעיא לפ"ד המרדכי אלא אפילו לפ"ד הרמב"ם חשוב זה השחתה לגבי כותל בהכ"נ. ורק שיש היתר באיסור בל תשחית אם התיקון שוה יותר כמו דמשמע בגמ' פרק החובל (דצ"ב ע"א) ובהרא"ש שם סי' ט"ו גבי וכן אם הי' צריך למקומו. אבל כאן אין לומר ששוה יותר התיקון מהשחתת כותל בהכ"נ שישאר דק וכו'. וכ"ש לדעת המרדכי ודאי אסור:

קיצור. הרמב"ם פ"א מה' שבת דין ז' פוסק כר"י המכבה את הנר כחס על הנר חייב אע"ג שאין התיקון במקום הקלקול. לכאורה סותר א"ע למ"ש הי"ח דבעינן שיהי' התיקון במקום הקלקול. ויש לתרץ כמ"ש הפנ"י דרק גבי כבוי הדין כן ולא בשאר סותר. ועוד דאף למ"ד סותר ע"מ לבנות שלא במקומו נמי חשוב תיקון מ"מ בעינן שיהי' התיקון כמו הקלקול. משא"כ הכא התיקון בעזרת נשים אינו חשוב כמו הקלקול שהוא בבהכ"נ עצמו:

דאך באופן שישאר עב רק לא כמו עובי הראשון שהי' ג' אמות כ"א יעשוהו לא פחות מחציו דהיינו אמה ומחצה עכ"פ שזה אע"פ שיש בו חסרון מבתחלה מ"מ אין כאן קלקול גמור כמו מחיצה דקה וגם החלונות לא יעשו גדולים כ"כ ע"ז אפשר לצדד להתירא כשהוא לצורך גדול כמו שכתב הרב המפורסם האב"ד נ"י. ובהגיע ימים נוראים הנשים מתעלפות וממש סכנה בדבר. והנה מה שהביא הרב נ"י מהא דגגין ועליות לא נתקדשו בגמ' פ' כיצד צולין (דף פ"ה סע"ב) ופירשו בגמ' שם דמ"ש במשנה שם החלונות ועובי החומה כלפנים זהו דוקא בששוה לקרקע העזרה הא לאו הכי לא. יפה הביא. וכ"פ הראב"ד פ"ו מהלכות בית הבחירה ה"ט וכ"ה בירושלמי דפסחים שם כמ"ש בספר אור חדש על פסחים. וע' במרדכי רפ"ק דשבת סי' רכ"ח דאפילו גגין ועליות דעזרה מוכח דס"ל דכ"ש בהכ"נ. ואף שאח"כ כתב ושמא דמי לעליית היכל כו' מיהו הרי המג"א סי' נ"ה ס"ק י"ב משמע דס"ל דה"ל כדין חומת העזרה וגם בברכות פ' הרואה (דס"ב סע"ב) לענין רקיקה ומנעל קיל בהכ"נ אף מהר הבית וכמ"ש בש"ע סי' קנ"א. ולפמ"ש הר"ן פ' בני העיר דקדושת בהכ"נ מדרבנן וקדושת בהמ"ק דאורייתא וכיון שכן שפיר י"ל דקדושת הכותל של בהכ"נ ה"ל כמו העז"נ שמתפללין בו הנשים. ולכן למ"ד דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו נמי חשוב תיקון י"ל שמותר לסתור קצת מהכותל בהכ"נ בשביל תיקון ובנין עז"נ. אך עכ"ז זהו דוקא שהכותל שיבנו מחדש יהי' ג"כ כותל טוב ולפחות יהי' עוביו מחצה מעובי כותל הראשון דהיינו לפי המבואר במכתב הרב ר"מ אויערבך שהכותל עוביו ג' אמות אזי הכותל שיבנו מחדש יהי' עוביו לא פחות אמה ומחצה. ולכן בכה"ג י"ל שעדיף התיקון מהקלקול והסתירה כיון שכותל בהכ"נ ישאר ג"כ עב מאד וחזק אין כאן קלקול כ"כ. אכן כ"ז למ"ד דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו נמי חשוב תיקון. שכן משמע מקושיית רבה על עולא בגמרא פרק במ"מ. וכ"מ קצת מדאומר ור' יוחנן אמר לעולם כרבי שמעון ר"ל דאין צריך לידחק דסותר ע"מ לבנות לא חשיב תיקון כשהבנין שלא במקומו די"ל שזה חשוב ג"כ תיקון. אבל למ"ד דסותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא חשוב תיקון א"א להתיר כלל לסתור כותל בהכ"נ בשביל תיקון עז"נ ולכן אם הוא הכרח גמור לבנות העז"נ חדש כמו שבא בשאלה אזי ההכרח לסמוך על מ"ד דסותר ע"מ לבנות חשוב תיקון אף שהבנין שלא במקומו. אבל לסתור באופן שיהי' הכותל אח"כ דק לגמרי זה ודאי אסור דהא א"כ לא דמי אף לסותר ע"מ לבנות שלא במקומו דמתקן עכ"פ כל מה שקלקל. משא"כ הכא ישאר קלקול גמור בכותל בהכ"נ משא"כ אם ישאר הכותל עב כנ"ל אין זה קלקול כ"כ ולכאורה אף אם אין חשש סכנה רק שהוא צורך גדול יש להסתייע להתיר ע"ד הנ"ל ממ"ש בחגיגה פרק אין דורשין (דט"ז ע"ב) דלעשות נח"ר לנשים נשים סומכות אף דמחזי כעבודה בקדשים וכן בתוספות פרק המוציא תפילין (דצ"ו סע"א) עכ"ז התירו בשביל לעשות נח"ר לנשים כמ"כ יש להתיר כהנ"ל ובאופן שהכותל שיבנו מחדש יהי' כותל עב וטוב אמה ומחצה. וגם ראיתי בש"ע א"ח שנדפסו עם חידושים מהגאון בעה"מ ספר בית מאיר על אה"ע. וז"ל סי' קנ"ב באה"ט ס"ק ה' ע"כ י"ל באותן שעושין דף שקורין שטענדר כו' לשון הט"ז אע"פ שהוא לו לצורך אסור ונ"ב לע"ד לצורך אדם שאי אפשר למיעבד צרכו בע"א והוא צורך לעמידתו בבהכ"נ שפיר דמי. והראי' שהרי דין זה מקורו מהמרדכי שלמד מדין ההיכל ובהרמב"ם הלכות יסוה"ת פ"ו כתב כלשון זה דסותר אפי' אבן א' דרך השחתה חייב. הרי ביאר דדוקא דרך השחתה אסור. ולשון זה לא נאמר אלא במה שאינו צורך אדם כו' עכ"ל. ולכאורה דבריו צ"ע דבגמ' בשבת פ' מפנין (דקכ"ט ע"א) ואמר ליה אביי לרבה והא קעבר מר משום בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי. ואם כהבית מאיר דכל שהוא לצורך אדם אינו השחתה א"כ אין כאן בל תשחית כלל. ומלשון הגמרא משמע דחשוב השחתה אלא דאעפ"כ בל תשחית דגופאי עדיף לי הא אם אין כאן משום בל תשחית דהגוף אע"פ שהוא לצורך גופו יש כאן משום בל תשחית של הכלי. וע' בשבת פ' תולין (דק"מ ע"ב) בענין בל תשחית דגופאי עדיף לי דשם ודאי ליכא בל תשחית כלל וע' בהרמב"ם סוף ספר שופטים ה' מל' פ"ו דין חט"י דרך השחתה. ובש"ע אאזמו"ר ז"ל ה' שמירת גוף ונפש סעי' ט"ז בד"א כשעושה דרך השחתה וא"כ אם האיסור והחיוב רק דרך השחתה וכל שאינו דרך השחתה כ"א לצורך אדם מותר. א"כ צורך ודאי הוה אף אם אין כאן חשש סכנה. והיינו כשישאר הכותל עב כמו שכתבתי. אך המרדכי לא ס"ל כן. ובאמת הרי בלאו זה דלא תעשון כן נכלל אף דבר שהוא שלא בדרך השחתה כמו מוחק את השם דאסור אף שהוא כדי לתקנו כמש"ל בשם המשבצות סי' קנ"א ס"ק ג'. א"כ מנלן דבבהכ"נ אין האיסור אלא כשהוא בדרך השחתה. די"ל שאין היתר אלא כשהוא ע"מ לתקן ממש. ואפ"ל גם הרמב"ם לא כתב דרך השחתה אלא לענין חיוב מלקות ע"ז ס"ל דאין לחייב אלא כשהוא דרך השחתה. משום דלא תעשון כן קאי על ונתצתם דהיינו השחתה ושבירה והריסה. אבל להתיר כשאינו דרך השחתה י"ל דבעינן שיהי' ע"מ לתקן כמ"ש המרדכי ומ"מ בנידון הלזה שיש בזה חשש ממש בימים הנוראים כמ"ש הרב האב"ד נ"י נראה דשרי. והיינו באופן שכתבתי שכותל בהכ"נ במקום שיסתרו אותו יעשהו אח"כ ג"כ עב כשיעור חציו עכ"פ דהיינו אמה ומחצה. וזכר לדבר ממ"ש במשנה באהלות פ"ו משנה ג' כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כו' ר"י אומר כל הכותל לבית וכ' הרמב"ם ואין הלכה כר"י והלכה כחכמים: