ש"פ בלק, העת"ר

א'נגבס"ד. ש"פ בלק, העת"ר

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, וצ"ל מהו עפר יעקב ומהו רובע ישראל, ולמה גבי עפר נא' יעקב וגבי רובע נא' ישראל. גם צ"ל דממ"ש ומספר רובע ישראל משמע לכאו' שיש מספר לרובע ישראל, ובאמת הכוונה היא שאין מספר כו', דמ"ש ומספר קאי על מי מנה מי יוכל למנות עפר יעקב ומי יוכל לספור את רובע ישראל, וא"כ למה נא' ומספר והול"ל מי מנה עפר יעקב ואת רובע ישראל כו'. ובמד"ר שה"ש ע"פ אל גינת אגוז ירדתי אי' מה אגוז הזה שק מלא אגוזים בידיך ואתה משים בתוכן כמה שומשמים וכמה חרדלין והן מחזיקין, כך כמה גרים באים ומתוספים בישראל הה"ד מי מנה עפר יעקב, וצ"ל מה שייך כמה גרים שמתוספים לעפר יעקב כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק שבעבודת הבירורים יש ב' אופנים או"ח ואו"י והוא בירור הפסולת מתוך האוכל ובירור האוכל מתוך א'נדהפסולת כו', וב' הבירורים אינו שייך בשבת דכל בורר אסור בשבת הן בורר פסולת כו' והן בורר אוכל כו'. והקשה דלפ"ז איך הי' מותר להקריב קרבנות בשבת וגם איך מותר אכילה בשבת שכ"ז הו"ע הבירורים כו', ונת' דבירור דשבת הוא בירור אוכל מתוך אוכל, והיינו דמה שכבר נתברר ואין בזה פסולת כלל, הנה בעליות המדרי' ה"ז צריך בירור שהו"ע הביטול בבחי' ביטול עליון יותר להיות ראוי לקבל גילוי אור העליון כו'. ונת' דוגמא לזה כמו בעליית הנשמות מגעה"ת לגעה"ע דאי' בזהר שצריכים טבילה בנה"ד כו', והוא דע"ה שהנשמה כבר נזדככה מכל חומרי' קודם עלותה לגעה"ת, דכ"ז שנמצא בה קצת חומרי' א"א שתעלה לגעה"ת שהוא בחי' אלקות כו', ונזדככה הנשמה בנה"ד התחתון כו', מ"מ בכדי שתוכל לעלות לגעה"ע שלשם יכולה לעלות הנשמה רק כשהיא בבחי' אין ומ"ה בבחי' ביטול עצמי כו', ע"כ צריכה טבילה בנה"ד שמתבטל ממציאותה בגעה"ת שהיא השגה בבחי' יש ובבחי' עונג מורגש כו', ותהי' בבחי' אין שתוכל ליהנות מזיו השכינה בגעה"ע כו'.

ולהבין מעלת געה"ע על געה"ת, הנה ידוע דעדן הוא בחי' חכ' והוא ע"ש התענוג שמאיר בחכ' וכמו בהמצאת שכל חדש שמתענג בזה כו', וכמשנת"ל (ד"ה ויקח קרח) דיש המשכת הארת התענוג בכל הע"ס שז"ע ואיהו שקיו דאילנא כו', ועיקר המשכת התענוג הוא בחכ' דכמו שראשית גילוי הקו הוא בחכ' וכמ"ש ה' קנני ראשית דרכו כו' דהיינו שבחכ' מאיר גילוי הקו כו', כמו"כ עיקר גילוי התענוג דבחי' עתיק הוא בחכ' כו' (וגם שהרי החכ' בעצם מהותה הוא תענוג וכמשנת"ל (ד"ה דרשו ה' בהמצאו) שהתענוג הוא סבת החכ' כו', וע"כ יש בה גילוי התענוג שהוא בחי' תענוג עצמי כו', וזשארז"ל על דוד שהי' מעדן עצמו בלימוד התו' כו', ע"כ נק' החכ' עדן כו'), ומ"מ עיקר התגלות התענוג הוא בבינה, דהעונג שבחכ' הוא בבחי' נקודה עצמי' והתגלות והתפשטות העונג הוא בבינה כו'. והנה ידוע שיש ב' בחי' עדן עדן עילאה ועדן תתאה, ואי' באד"ז דר"צ ע"א דעדן עילאה הוא בחי' מו"ס, וחכ' דאתפתחא לל"ב שבילין והיינו חכ' דאצי' נק' עדן תחתון לגבי עדן עליון הנ"ל, ובאד"ר דקכ"ח ע"ב אי'

דהיינו חכ' דז"א, וז"ל והאי קרומא אתפסיק מזעיר אנפין ובג"כ מוחי' אתפשט ונפיק לל"ב שבילין והה"ד ונהר יוצא מעדן, וא"כ ונהר יוצא מעדן היינו חו"ב דז"א או הנהר הוא יסוד ז"א שיוצא מעדן חו"ב דז"א, אך כמו"כ עדן העליון בחי' ח"ס אע"ג דקרומא חפי' על מו"ס מ"מ הארה מזה מאיר בבינה כו', וכן מובן ממ"ש בזהר ויצא דקנ"ח ע"א בענין תרין עלמין עדאתכ"ס ועדאת"ג שהן בינה ומל', ושם ע"ב כגוונא דא הוי' הוי' תרין עלמין נינהו כו', וידוע דש' הוי' הראשון הוא בעתיק כו', ומאיר בעלמא עילאה בינה כו'. ומב' בחי' עדן הן ב' הבחי' דג"ע שז"ע ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו', והיינו דגעה"ע זהו בחי' אימא עילאה שמקבלת מעדן העליון בחי' ח"ס דהתגלות עתיק בבינה כו', והוא בחי' התענוג שבעדן העליון כו', ועז"נ אז תתענג על הוי' על דוקא שהוא למע' מז"א כו', וגעה"ת היינו מל' שמקבלת מעדן התחתון בחי' חכ' דז"א ע"י הנהר שהוא יסוד ז"א כו', ונהר שמקבל געה"ע הוא בחי' יסוד אבא שמקבל ממזל השמיני שהוא בחי' שמן הטוב בחי' עתיק שבמו"ס כו', וכמשנת"ל (ד"ה הנ"ל) דשמן א'נההטוב הוא בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס, דמו"ס הוא בחי' חמר טב ובחי' גבו' דעתיק הוא בחי' שמן הטוב כו', וידוע דשמיני הוא ל' שמן כמ"ש במ"א, וזהו דבחי' יסוד אבא שמקבל ממזל השמיני היינו בחי' שמן הטוב זהו שמאיר בגעה"ע כו'. ולפ"ז געה"ע הוא יחוד י"ה שמאיר שם גילוי בחי' החכ' דביו"ד נברא העוה"ב כו', וע"ה דג"ע הוא בחי' בינה, מ"מ בגעה"ע מאיר בחי' פנימי' החכ' והיינו כמו שחכ' מקבל ע"י מזל השמיני מבחי' עתיק שבמו"ס כו', וי"ל שזהו שממשיכים ע"י תומ"צ כו', דהנה בג"ע כתי' ש' מלא ה' אלקים וצ"ל דבגעה"ת הוא הוי' דז"א ואלקים בחי' מל' (וע"י עבודה ההמשכה מבחי' חו"ב דז"א כו'), והוא בחי' ו"ה כו', ובגעה"ע הוי' ואלקים הוא בחי' חו"ב כו', וע"י עבודה שנהנין מזיו תורתן ועבודתן הוא שמאיר בחי' פנימי' החכ' והוא מ"ה דחכ' כמו שהחכ' היא בחי' אין כו', וכידוע בענין והחכ' מאין תמצא שגם החכ' היא בחי' אין שלמע' מהשגה כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה מצה זו, והיינו שהאין דחכ' הוא בחי' אין דכתר כו', וזהו בחי' מ"ה דחכ' הוא בחי' אין דכתר ממש שנמצא

בין הנאצלים כו', דבחי' האין דכתר שמהותו ממש נמצא בנאצלים זהו בחי' פנימי' הכתר כו', וענין שנמצא בין הנאצלים היינו שבא בציור דחכ' אבל הוא למע' מהשגה והוא הידיעה שבבחי' ראיית המהות כו', וזהו שמאיר בגעה"ע. והגם דג"ע הוא השגה, ואיך נא' שבגעה"ע גילוי בחי' מ"ה דחכ' שלמע' מהשגה כו', י"ל שההשגה דגעה"ע הוא השגת השלילה שבזה הוא יחוד פנימי דחו"ב וכמ"ש בד"ה אלה פקודי ובהביאור, כי השגת השלילה מביא לידי ראיית המהות כו'. וזהו ההפרש בין השגת החיוב להשגת השלילה (לבד ההפרש בהמדרי' ששם היא ההשגה כו'), דהשגת החיוב אינו מביא לידי ראי' להיות שהיא ההשגה בחיצוני' הענין ומסתפק בהשגת הענין כו', רק בעומק המושג דהיינו נקודת התמצית ע"י העמקת הדעת בזה בא לידי הכרה בהענין כו' וכמ"ש במ"א, אבל השגת השלילה מביא לידי ראיית המהות כו', וזהו בחי' יחוד פנימי דאו"א כו', וכמו שמי עם י"ה שס"ה ל"ת דגילוי בחי' י"ה היינו בחי' יחוד פנימי דאו"א הוא ע"י ההעדר דוקא שז"ע ל"ת כו', כמו"כ גילוי עצמי' החכ' בבינה הוא ע"י השגת השלילה כו'.

וזהו ההפרש בין געה"ת לגעה"ע דגעה"ת הוא בחי' השגת החיוב והוא ההשגה בבחי' האלקות שבא בהשתל', וההשגה דגעה"ע היא השגת השלילה שזהו באוא"ס שלמע' מהשתל', וההשגה היא בבחי' אין שאינו בבחי' תפיסה כו', ובאים עי"ז לידי הכרה ובחי' ראי' כו'.

ולפ"ז י"ל דגעה"ת הוא בחי' אספשא"מ וגעה"ע בחי' אספה"מ, וכמו כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה כו', וזהו כמ"ש ובזה הנערה באה שז"ע העמוד שבין געה"ת לגעה"ע כמ"ש בתו"א ע"פ זה, הרי מובן מזה דגעה"ע הוא בחי' זה בחי' אספה"מ כו', והגם ששניהם השגה הנה מובן לפי הנ"ל דגעה"ת הוא השגה דבחי' חיצוני' בינה, דההשגה היא בחי' יש והיא בבחי' חיצוני' האור כו', והשגה דגעה"ע הוא בחי' פנימי' בינה שהו"ע השגת השלילה והיא ההשגה בבחי' פנימי' האור כו'. וזהו ג"כ מארז"ל דע מאין באת ולאן אתה הולך, וידוע דמאין באת קאי על געה"ע שזהו מקום הנשמה קודם בואה לגוף, ולאן אתה הולך הוא געה"ת כו' כמ"ש בלק"ת ד"ה במד"ס באה"מ, וגעה"ת נק' אן שהוא ל' מקום, וגעה"ע נק' אין ע"ש גילוי החכ' שבגעה"ע, וההשגה היא השגת השלילה שהיא בחי' אין כו', ובפרט ע"י עבודה שנמשך מבחי' פנימי' החכ' א'נוכו' כנ"ל. וע"כ בכדי לבא לגעה"ע זהו דוקא כשהנשמה היא בבחי' אין ומ"ה כו', ולכן צריכה טבילה בנה"ד שהו"ע הביטול לגמרי ממציאות הראשון כו', אך גם מציאות הראשון אינו בבחי' יש ממש כמו בחי' המציאות דנבראים בתערובות פסולת שזהו הישות שלהם כו', דג"ע הכל הוא בבחי' אלקות רק שהוא במורגש כו', וצ"ל ביטול המורגש לגמרי ולהיות בבחי' ביטול עצמי. ויובן זה ג"כ בעבודה שבלב דהנה כתי' ומלתם את ערלת לבבכם וכתי' ומל ה' אלקיך את לבבך, ופי' ומלתם את ערלת לבבכם, דהנה בכאו"א יש האה' לאלקות וכמ"ש צור לבבי וחלקי כו', שדוד אמר זה בעד כללות ישראל, דהתוקף וההתאמצות הוא חלקי אלקי' השגת אלקו' והקירוב לאלקו' כו' (עמ"ש בפי' ספורנו), וכן כתי' אני ישנה ולבי ער דהגם דאני ישנה בגלותא דמצרים ובבל ומ"מ ולבי ער היא האה' שיש לכאו"א כו', רק שהיא מוסתרת ומלובשת בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים על אור האה', ותאות הגוף מונעים ומעכבים לבלי הגלות נגלות האה' מהעלם אל הגילוי וכענין רשע מכתיר את הצדיק, וכמו הערלה הגשמי' שחופה על העטרה לבלי תתגלה

העטרה חוצה, כן ערלת הלב הוא בחי' האטימות הנעשה בלב מחמת תאות גופו ונה"ב המסתירים את נקודת האה' לבלי תתגלה, כי הגשמי' בכלל הוא דבר המעלים ומסתיר מפני שהוא דבר גס וחומרי, והיינו גם כשאין בזה תאוה כ"א לקיום גופו רק שאין בזה כוונה אלקית, והגשמי בלי כוונה אלקית ה"ז דבר חומרי וגס המסתיר על אור הנפש, ומכ"ש כשיש בזה תאוה ותענוג כו', וכמו חמרא דפרגותא כו' קפחו כו' וקרא החרש הי' לבם שנעשה לבו כחרש שהוא לב האבן שנעשה אטום ואינו מאיר אור האה' כו', ולזה א' הכתוב ומלתם את ערלת לבבכם, שהו"ע בחי' אתכפיא ואתהפכא לעשות היפך רצון תאוות לבו, והיינו הכפי' בפו"מ בדרך הכרח שמכריח א"ע שלא לעשות דבר בפועל שעי"ז נחלש הטבעי' החומרי' כו', וכמ"ש בשע"ת לר"י ז"ל שע"י ההעדר נחלש התאוה שז"ע מילת ערלת הלב ומתגלה נקודת האה' לה' כו'. וכאשר מתגלה אור האה' גם במקצת ה"ה פועל ישועות בנפשו להכניע את הנה"ב יותר היינו להיות ביטול הרצונות דנה"ב שזהו הפרדת חלקי הרע, והטוב שבו נכלל בנה"א ומוסיף בו כח ועוז האה' וכמו ורב תבואות בכח

שור כו', ומזמן לזמן מתגלה יותר בו האה' אלקית, וכמשנת"ל (ד"ה חקת התורה) בס' העבודה דתפלה, וכן בעבודת האדם כל ימי חייו בהסרת ההעלמות וההסתרים ומאיר ביותר אור הנה"א בהשגה אלקי' ובאהוי"ר כו', שכ"ז הו"ע המילה ברוחני' להסיר ערלת הלב ולהיות התגלות האה' כו'.

אמנם מ"ש ומל ה"א את לבבך היא בחי' היותר גבוה, דהנה יש כמה מדרי' באה', וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך כו' ובכל מאדך, והיינו הגם כי בכל לבבך ובכל נפשך הם ג"כ מדרי' גבוהות מ"מ ה"ה בבחי' יש מי שאוהב, שעז"נ לאה' את ה"א כי הוא חייך, דכמו שהאדם אוהב חיי נפשו כן כאשר יתבונן שאוא"ס ב"ה הוא בחי' חיי החיים כו' מזה נמשך בחי' האה' לאלקות, הרי האה' היא לפי שהוא חייך כו', ובד"כ הוא בחי' האה' שע"פ טו"ד שהיא בבחי' הרגש עצמי והיא בחי' אה' התלוי' בדבר כו'. וכמו בגשמי' האה' שאוהב את חבירו מפני טובו ומעלתו שטוב הדבר בעיניו, והיינו שהעלי' שיש בחברו הוא טוב בעיניו וע"כ הוא אוהב אותו, ובפרט מצד הטוב שמקבל מאתו שמשפיע לו טוב וחסד או השפעת שכל וכה"ג שכ"ז הוא שאוהב א"ע, והיינו מה שטוב בעיניו ומה א'נזשמקבל מזה כו'. וכמו"כ הוא באה' אלקי' שע"י ההתבוננות והרגש הטוב והעילוי דאלקות ה"ז ג"כ הרגש עצמו כו', ובפרט מה שקרבת אלקים לו טוב שז"ע כי הוא חייך כו', שזה בבחי' הרגש עצמו כו', והגם שהוא הרגש אלקי כו' מ"מ ה"ז בבחי' הרגשה שמרגיש א"ע דנפשו יקרה בעיניו וחפץ במה שהוא טוב לו ורוצה בהגילוי כו', ולכן מהרגשת האה' יכול להיות אחר התפלה הרגשה חומרי', וכמו לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות הלב דמאהוי"ר בהתגלות הלב יכול להיות אחיזה כו', וזה"ע עה"ד טו"ר דאין הכוונה שהוא בחי' רע ח"ו שהרי עה"ד הוא במדרי' דקדושה, רק שיוכל להשתל' מזה רע להיות שדעת הוא בחי' הרגשה ע"כ יכול להשתל' מזה רע כו' וכמ"ש בלק"ת בהבי' דמי מנה (ובאמת זהו עבודה אמיתית ומי יתן והי' לבו תמיד בבחי' אה' זו, וע"ה שזהו הרגש עצמו עז"נ ה' מתיר אסורים כו' וכמשנת"ל, וצ"ל ההשתדלות שלא יהי' ההרגשה כ"כ, והיינו ע"י שההשגה האלקי' ממה שנתפעל באה', הגם שבעת האה' היא מתעלמת מ"מ צריכה להיות בבחי' מקיף עכ"פ על התפעלות האה', ואז אינו במורגש כ"כ כו', ובפרט

כאשר יש יסוד מהביטול דחכ', והיינו במי שיש בו ביטול בעצם (א אוועק גילייגטקייט) גם ההתפעלות שע"י ההתבוננות לא יהי' במורגש ולא יהי' מזה הרגשה חומרי' כו', רק שבפרטי מדרי' בעבודה הוא בחי' יש מי שאוהב כו'), ובכלל הוא בבחי' התפעלות מורגשת כו'. אבל בחי' אה' דבכל מאדך הוא האה' דבחי' יחידה שבנפש והיא האהבה וההתקשרות באוא"ס מצד האוא"ס עצמו כו' לא מצדו היינו מה שלו טוב כ"א מצד הא"ס עצמו כו', וכמו האה' עצמי' דבן אל האב שאינו מצד הטוב והעילוי ולא מצד ההשפעה כו', והיא אה' שאינה תלוי' בדבר שאינו חפץ בזה לעצמו דבר ואין בזה שום מבוקש כלל כ"א אה' עצמי' לפי שהוא שרשו ומקורו כו', וכמו"כ הוא האה' עצמי' דנש"י לאלקות מצד שרש ומקור נפשם שמושרשים בעצמות ומקושרים בעצמות כו', והוא התגלות בחי' פנימי' נקודת הלב בבחי' רצון פשוט לה' כו', והיא אה' הבלתי מורגשת כלל כו'. ועז"א ומל ה"א את לבבך היינו ההעברה דבחי' חיצוני' הלב שהיא האה' שבבחי' הרגשה, דלגבי האה' העליונה הזאת האה' שהיא בבחי' הרגשה הגם שהיא אה' אלקית ה"ז ג"כ

מסתיר כו', וע"כ ימול ויעביר האה' דהרגשה הנ"ל בכדי שיתגלה בחי' פנימי' הלב כו' (וי"ל שזהו ג"כ ע"י מרירות נפשו שמתמרמר על ענין ההרגשה כו', וכמו הכובד ראש קודם התפלה שעי"ז הוא שבירת החומרי' המסתיר ומתגלה אור האה' בתפלה כו' כמשנת"ל, כמו"כ הוא ג"כ ע"י המרירות ע"ז שהוא מורגש בעצמו ועבודתו היא בבחי' הרגש (והיינו במי ששייך להעבודה דרעו"ד ה"ה מתמרמר על ההרגשה הנ"ל), ועי"ז מתגלה בחי' פנימי' הלב כו', וזהו העבודה בר"ה ועשי"ת שגם עובדי ה' בכל השנה משפילים א"ע וה"ה כחוטאים בעיני עצמם, והרי אינם שייכים לחטא ועון ח"ו רק שהן בעבודתם כחוטאים בעיני עצמם בזה שהעבודה היא במורגש כו', ועי"ז הוא התגלות בחי' ההתקשרות עצמי דעצם הנשמה כו', וכמו"כ התגלות פנימי' הלב הוא ע"י מרירות הנ"ל, דבאמת בחי' פנימי' הלב דהיינו האה' דרעו"ד היא באה מלמע' רק הכלי לזה הוא ההעברה והביטול דהאה' המורגשת כו', והיינו ע"י המרירות כו'). ולכן לא נא' כאן ערלת הלב כי אינו שייך לקרוא זה בשם ערלה כלל כי זהו אה' לאלקות, רק שלהיותה עדיין בבחי' יש מי שאוהב היינו בבחי' הרגשה ע"כ צריכים א'נחלהעבירה בכדי שיהי' התגלות הפנימי' ממש כו', וע"ד דא מוחא לדא ודא קליפה לדא שגם מה שהוא בחי' מוחא באמת ה"ז בבחי' קליפה לגבי מדרי' עליונה כו', ולכן צריכה העברה בכדי שיהי' התגלות האה' העליונה כו'. ומכ"ז יובן בענין הבירורים שיש בזה ב' ענינים, הא' הבירור מבחי' הפסולת ממש (ובזה יש ב' אופנים אם בירור פסולת מתוך האוכל או בירור האוכל כו' כמשנת"ל), והב' בירור לא מבחי' הפסולת כי אין בזה שום פסולת כלל רק בירור אוכל מתוך אוכל, והיינו מה שהאוכל עם היותו טוב ה"ה כפסולת נחשב לגבי מדרי' עליונה וכמו דא קליפה לדא כו', וע"כ בעליות המדרי' כל שעולה למדרי' עליונה צ"ל בירור המדרי' התחתונה, והיינו בחי' ביטול דהמדרי' התחתונה להיות כמהות המדרי' העליונה כו'. והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ"ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי'

כו', ובכל עולם מעולמות בי"ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה"ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ"ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ"א מבו' דשרש הנה"ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה"א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש"ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה"ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי"ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה"ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ"ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע"י אכילת האדם למטה שאכל לש"ש שהחי נכלל במדבר עי"ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה"ע כו'.

והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע"י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת"ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ"כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז"ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע"י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס"י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ"ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה"ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל א'נטבבחי' אור זרוע לצ"ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ"ה וב"ן וכמ"ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ"ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז"א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג"כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ"ש במ"א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי"ע, דכללות נשמות דבי"ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי"ע גופא יש ג"כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ"א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי"ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו',

ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו"מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת"ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ"ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה"י בחי' המעשה ובחי' אהוי"ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו"כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה"י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ"מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל"ז כו' וכמ"ש במ"א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה"י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא"כ בימוהמ"ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ"ש וגבה מאד כו', ע"כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע"י

הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע"י האדם, הרי ע"י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע"י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו"כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע"י הנשמות דלעתיד שעי"ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא"ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ"מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז"ש אח"כ והללתם את ה"א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ"י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ"ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם א'סשיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא"ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע"י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי"ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו"כ ענין האכילה דשבת שא"ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ"א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ"מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ"ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א"ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ"ש בפע"ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע"ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י"ה שירד בע"ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ"ש במק"מ ויקהל דר"ג ע"ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע"כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ"ל.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי"ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי"ע זהו בחי' נר"ן שבנשמה והיא העבודה שע"פ טו"ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת"ל שז"ע ומל ה"א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו"ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז"ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא"צ עבודה ויגיעה כ"א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז"ש במד"ר שה"ש מה האגוז הזה שק

מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו"ע בירור הניצוצות שז"ע גרים כו' והו"ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א"ז בירור הניצוצות כ"א בירור האוכל כו', ומ"ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו"ד כו', שזהו ג"כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע"י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע"י העבודה והאהבה שע"פ טו"ד עי"ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ"ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע"י הבירור דעפר יעקב נמשך ג"כ גילוי אוא"ס כו', שהרי ע"י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג"כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי"ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו"ד כו'.

א'סאבס"ד. ש"פ פנחס, העת"ר

וידבר ה' אל משה פנחס בן אלעזר כו' השיב את חמתי מעל בנ"י כו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, וצ"ל והלא מרע"ה כמה פעמים השיב חמה מעל בנ"י ולא מצינו אצלו הכרת טובה ונתינת שכר ע"ז, ומדוע כאשר פנחס השיב חמה מעל בנ"י או' הנני נותן לו כו' ומהו"ע בריתי שלום שזה נתינת ע"ז שהשיב חמתי, ומהו אומרו הנני נותן לו כו', ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דאכילה דשבת הוא בורר אוכל מתוך אוכל, דכל בורר אסור בשבת הן בורר פסולת מתוך אוכל או בורר אוכל כו', והבירור דשבת הוא בורר אוכל, והיינו דבר שהוא אוכל שאין בזה שום תערובות פסולת כלל, רק בעליית העולמות צריך בירור בכדי להיות כלי לגילוי אור עליון יותר כו'. והדוגמא לזה הוא עליית הנשמות מגעה"ת לגעה"ע דע"ה שכבר נזדככה הנשמה מכל חומרי' קודם עלותה לגעה"ת, מ"מ צריכה טבילה בנה"ד קודם עלותה לגעה"ע שזהו בכדי להיות בבחי' אין ומ"ה שתוכל לקבל הגילוי דגעה"ע כו'. ובעבודה הו"ע ומל ה"א את לבבך שאחר ומלתם את ערלת שזהו העבודה שע"פ טו"ד, וע"ה שהאה' היא כדבעי צריכה העברה מפני ההרגשה שבה בכדי לבא להאה' דרעו"ד, ועי"ז נעשה כלי לגילוי אוא"ס כו'.

והנה במ"א מבו' דאכילה דשבת אין ענינה בבחי' הבירורים כלל (גם לא בירור אוכל מתוך האוכל כו'), כ"א זהו בבחי' המשכה מלמע' וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו דהיינו לשובע נפשו האלקית בבחינת המשכת עונג העליון כו', וכמו אכילת אדם שלמע' מאכילת מזבח, וכמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח כו', ומבו' במ"א ההפרש בזה דאכילת מזבח הו"ע הבירורים שמתברר הבהמה הגשמי' ועולה למע' בשרשה בתהו ועי"ז נמשכי' אורות דתהו כו', אבל ענין אכילת אדם דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אינו לברר ולא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע רק בדוגמא של מעלה דכתי' אכלו רעים שזהו בבחי' המשכת האור מלמע' כו', כמו"כ הוא אכילת אדם שזהו רק המשכה מלמעלמ"ט כו', וע"י אכילת אדם למטה הוא המשכת אור חדש בבחי' אדה"ע כו', וכמו"כ הוא אכילת שבת שהוא המשכת העונג העליון בפרצופי האצי' ובנש"י כו'. ולהבין זה צ"ל תחלה ענין המן שלא ירד בשבת דכל ההשפעות ה"ה נמשכים בשבת ג"כ אבל המן לא ירד בשבת, ומ"מ עיקר המשכת המן הי' בשבת

וכמשארז"ל ע"פ ויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו', וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ח ע"א דכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כו', ובפ' בשלח דס"ג ע"ב כ' בכל יומא מתברך עלמא מההוא יומא עילאה דהא כל שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה כו', והיינו דעיקר המשכת המן הי' בשבת דוקא רק שלמטה לא נמשך המן בשבת כו', וירידת המן בכל יום הי' מיום השבת דמיני' מתברכין כולהו יומין כו', רק שירידת המן הי' דבר יום ביומו דוקא ולא מיום לחברו כמ"ש בזהר שם, ולא כמו בכל א'סבההשפעות שמותר להכין מיום א' לחברו, וכמו בתבואת הארץ שצומח בזמן א' על כל השנה, משא"כ במן דכתי' יצאו העם ולקטו דבר יום ביומו ואיש אל יותר ממנו עד בקר כו'. ונמצא שהשפעת המן מחולק משארי השפעות בב' דברים, הא' מה שלא נמשך למטה בשבת (ולמע' עיקר המשכתו דוקא בשבת), והב' מה שבימי החול הוא דבר יום ביומו דוקא, וכ"ז הוא מפני שזהו המשכה ממדרי' עליונה מאד שלמע' מבחי' הבירורים רק בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו'. וביאור הענין הוא דהנה גבי המן כתי' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, דהנה יש ב' בחי' לחם הא' לחם מן הארץ וכמו המוציא לחם מן הארץ, ארץ דמפקא מזון כו', והב' לחם מן השמים כו', וי"ל דכללות ההפרש בזה הוא דלחם מן הארץ הוא מבחי' התהו שקדם אל התיקון, ולחם מן השמים הוא משרש התיקון עצמו שלמע' משרש התהו כו', דהנה כללות ענין הלחם שהוא להחיות את האדם הנה ברוחני' הוא המשכת תוס' אור וחיות בהנשמה להיות בבחי' גילוי אור יותר, וכמו חמרא וריחא פקחין, וכמו עד דלא אכילנא בשרא דתורא לא צלינא דעתאי כו', שזהו בחי' תוס' אור דגילוי

אור הנשמה ע"י האכילה שמתוסף אור מהניצוצות המתבררים שעי"ז מאיר גילוי אור וחיות הנשמה בבחי' תוס' אור כו', וכמו"כ יש בחי' מזון למע' וכמו מצמיח חציר לבהמה כו', וכדאי' בזהר פנחס דרי"ז ע"א דרביע על אלף טורין ושתית להון כו', וידוע שזהו הבירורים דעולם הברי' דאל שדי (שהוא שם דעולם הברי') במילואו עולה אלף כו', ועשב לעבודת האדם אילין נשמותיהן דצדיקייא כו' שעולים בבחי' ז"א בחי' אדה"ע שעל הכסא כו' (והן בחי' יוצר משרתים ואשר משרתיו, דיוצר משרתים הן הניצוצות המתבררים בכל יום ונכללים בבחי' מל', ואשר משרתיו הן העומדים משי"ב שעלייתם הוא באדה"ע כו' וכמ"ש במ"א), והיינו מה שנמשך אור וחיות חדש בס' השתל' מבחי' התהו שקדם אל התקון כו', דבתהו היו אורות מרובים כו', וכאשר נמשך מאורות דתהו בתקון ה"ז תוס' אור וחיות כו'. אך ידוע דבאמת שרש התיקון קדום לשרש התהו, דיעקב הי' הבכור כו', ובנין התהו הי' ע"מ לסתור והסתירה הי' ע"מ לבנות עולם התיקון שזה קדם במח' כו', וכמ"ש והוא עבר לפניהם למע' מיעקב ועשו תהו ותיקון ושם יעקב

קדום, והיינו דבעצמות א"ס שלמע' משבירה ותיקון שם התיקון קדום כו', וז"ע לחם מן השמים בחי' תוס' אור וחיות מבחי' שרש ומקור התיקון כמו שמושרש בעצמות א"ס כו'.

ולהבין זה צ"ל תחלה ענין לחם מן הארץ, דהנה ידוע דז' מלכין קדמין דתהו שנפלו בשבירה הרי נתבררו תחלה ע"י ש' מ"ה דתיקון (שהוא ש' מ"ה החדש היוצא ממצחא דא"ק מבחי' טעמים דא"ק כו' וכמשנת"ל) בבחי' בירור מלמעלמ"ט כו', והיינו שנתברר תחלה מה שיכול להיות באלקות דאצי' כו' (כפי מה שעלה ברצונו ית' באיזה אופן יהי' עולם האצי' כו', וכידוע דכל עולם התיקון הוא שנבנה מבירורי המלכים דתהו כו', וכפי שעלה ברצונו בתחלה באיזה יהי' עולם האצי' כן נתברר משבה"כ דתהו בבירור היותר טוב כו'), והשאר נפל לברי', ואח"כ נתברר עוד מה שיהי' נכלל במדרי' עולם הברי' והשאר נפל ליצי' ונתברר עוד מה שיהי' נכלל ביצי' והשאר נפל לעשי' כו', ובכל מדרי' ומדרי' והיינו בכל בירור ובירור הרי הפסולת היא בבחי' גסות יותר וממילא מתעלם בהם הניצוץ יותר כו', וגם הניצוצות הן למטה במדרי' כו', וכמשנת"ל (ד"ה זאת חקת התורה) בענין הבירור דאו"י, ושם נת' דגסות הפסולת א'סגהוא ע"י שנלקח מהם הטוב שנעשים הפסולת גסים יותר כו', וי"ל שבעצם מהותם הם גסים יותר. דהנה ידוע ומבו' במ"א דבתהו הם ג"כ בחי' אבי"ע, דכשם שהי' בתהו ע"ס כמו"כ הי' בהם אבי"ע כו', או שכל נקודה היתה כלולה מאבי"ע כו', רק שלא הי' להם קישור והתחברות זע"ז כו', ולפ"ז י"ל דמה שנכלל באצי' דתיקון הוא שנתברר מבחי' אצי' דתהו, וזהו שנתברר הטוב היותר טוב בעצם ובבחי' בירור היותר מובחר כו', מפני שזהו מדרי' שהיא בבחי' דקות יותר והיינו בחי' אצי' דתהו כו', וכדמות ראי' לזה היא מה שיש קלי' גם נגד אצי', והיינו דגם לאחר שנתברר בחי' הטוב בתכלית הבירור היותר טוב ונכלל באלקות דאצי' מ"מ נשאר קלי' שכנגד אצי' כו', ואם הבירור הוא מכללות מדרי' דתהו מפני מה נשאר קלי' נגד אצי' שהרי הפסולת הנשאר נפל לברי' כו', אלא צ"ל דמה שנתברר באצי' הוא בחי' אצי' דתהו שנתברר הטוב ונשאר הפסולת רק שמעמדה אינה באצי' (כי אינה יכולה לעמוד נגד אור האצי' כו') כ"א בברי' והיא בדקות וכענין ראומה כו', ובעולם הברי' נתברר בחי' ברי' דתהו שהטוב אינו במעלה

גדולה כמו באצי' (דבאצי' נעשו בחי' אלקות ממש משא"כ הכלים דברי' (שזהו שנתברר מהשבה"כ דתהו) הן בבחי' נברא כו', ובכדי שיהיו בבחי' אלקות ממש זהו ע"י עבודת האדם בהבירור בדרך מלמטלמ"ע כו', וכידוע שע"י הבירור והזיכוך שהאדם עושה למטה עי"ז נעשה ג"כ הזיכוך למע' (וכמ"ש בפע"ח שער התפלה פ"ז שהעליונים צריכים למעשה התחתונים וכמ"ש תנו עוז לאלקים כו'), ובזה הזיכוך הוא שנעשים אלקות כו', וכמו בעליות דשבת שהכלים דברי' עולים באצי', וכאשר עולים באצי' ה"ה בבחי' אלקות ממש כו', והוא ע"י העבודה דנש"י למטה בששת ימי החול כו', והנה לא נפלא הדבר מה שהבירור דלמע' ע"י ש' מ"ה המברר נתבררו רק בבחי' נברא וע"י הבירור דנשמו' למטה יהיו בבחי' אלקות ממש, דבדוגמא כזאת מצינו בסש"ב פל"ט בענין שהנשמות בדו"ר טבעי' שלהם עולים למע' מהמלאכים מפני שע"י דו"ר שלהם אתכפי' סט"א המלובשת בגופם כו', ומשו"ז ג"כ הבירור והזיכוך דנשמות למטה בק"נ יש בזה יתרון שעי"ז נעשה בירור מעולה יותר למע' כו', ומ"מ בכדי שיתעלו באצי' ויהיו אלקות ממש זהו ע"י

בירור שני דש' מ"ה כנודע, אך דוקא כאשר יש תחלה הבירור ראשון דמלמטלמ"ע אז ע"י בירור שני נעשים בבחי' אלקות כו', והיינו דבהבירור דמלמעלמ"ט נעשית הברי' בבחי' נברא לבד, וע"י הבירור דמלמטלמ"ע נעשה אח"כ ע"י ש' מ"ה להיות בבחי' אלקות ממש כו'), והיינו שהטוב אינו כמו הטוב דאצי' דתהו, והפסולת היא גסה יותר כו', ומשו"ז י"ל שהבירור בזה הוא כבד יותר דלהיות שהפסולת היא גסה יותר והניצוצות הן למטה במדרי' ה"ה מתעלמים יותר כו'. וי"ל דהבירור דמדרי' האצי' הן שלא ע"י התלבשות כלל, וכמו בעסק התו' בענינים שאינם להבדיל בין הטמא לטהור כו', וביותר בעסק פנימי' התו' בידיעת ההשתל' והשגת אלקו' כו' שאינו עוסק כלל בעניני הבירורים, ומ"מ גם מזה נעשה בירור ותיקון כו'. וכן ההפרש בין תושב"כ ותושבע"פ דבתושב"כ נעשה הבירור בדרך ממילא כו', וזהו שהיא חכ' ברורה, משא"כ תושבע"פ צריכה בירור וכמו במחשכים הושיבני כו'. וי"ל שע"י עסק התו' בענינים שהן להבדיל בין הטמא והטהור כו', ובעסק התו' בבירור וליבון הילכתא כו', זהו הבירור דעולם הברי' שצריכים להתעסק בזה והוא בבחי' ירידה א'סדשירד לברר ע"ה שהבירור נעשה ממילא שאינו בבחי' התלבשות ממש, מ"מ הוא ע"י התעסקות בענינים אלו כו'. ולמע' י"ל שזהו ההפרש בין הבירורי' דבחי' מל' כמו שהיא באצי' לכמו שהיא יורדת בהיכל ק"ק דברי' כו' ועמ"ש בלק"ת בהבי' דבמד"ס באה"מ פ"ב ושם בסוף הפרק (ובסש"ב פנ"ג כ' שזהו בחי' שכינה שהי' שורה בקדה"ק דב"ר בהארון והלוחות, מ"מ בפרטי המדרי' דתו' י"ל שזהו בתושבע"פ דתלמוד בברי' כו') (וי"ל דהבירור דברי' הוא בהעלם מבחי' כח עליון יותר, וכידוע דבא"ק שרש הבינה מקור תושבע"פ למע' משרש החכ' בחי' תושב"כ כו', והו"ע בינה יתירה כו'), והקלי' דברי' היא קלי' גסה יותר כו', וכמ"ש במ"א דקלי' דאצי' אין בה רק ו"ק והוא כענין ראומה שהוא בחי' הגבהה וישות בעבודה כו', וקלי' דברי' יש בה גם חו"ב דקלי' כו', וחב"ד דקלי' גרוע הרבה יותר מהמדות דקלי' וכמ"ש בסש"ב ח"א ספ"ח. וביצי' נתברר בחי' יצי' דקלי' שזהו למטה יותר במדרי' הן הניצוצות בעצמן והן הפסולת כו', והבירור הוא ע"י התעסקות יותר כו', וי"ל שז"ע ר"י כולהו תנויי בנזיקין הוה שזהו

התעסקות יותר לצורך הבירורים בכח התו', וכידוע דד' אבות נזיקין הן מרכבה דלעו"ז כו', וא"כ הבירור הוא בבחי' התלבשות יותר כו', וי"ל שזהו הבירורים דיצי' כו', והפסולת דיצי' גסה יותר דביצי' דקלי' מתוסף גם בחי' הרצון והן בחי' מקיפים דקלי' שגרועים יותר כו' וכמ"ש במ"א. ומה שנתברר ונכלל בעשי' דקליפה הוא מבחי' עשי' דתהו, וי"ל שזהו ע"י עסק התו' בקושיות ותירוצים, וכידוע שהקושי' היא מצד הקלי' והיא שמסתיר על האור האמת כו', והתירוץ הוא ע"י שבאים יותר על עומק ופנימי' הדבר שעי"ז מסיר את ההסתר כו'. ובכהאריז"ל אי' שצריכים להקשות ולתרץ ביגיעה עד שיזיע כו', וי"ל שזהו ג"כ תיקון העשי', וכידוע שזהו תיקון לקרי שזהו מקליפה דעשי' שמתוסף שם בחי' עתיק דקלי' תענוג דקלי' כו' (וע"ה דבכל עולם הוא שנתברר מדרי' מיוחדת בבחי' אבי"ע דתהו כו', מ"מ י"ל דבהבירור דש' מ"ה הוא שנמשך הש' מ"ה בכל המדרי' לברר מה שיכול להתברר לפ"ע אותו העולם כו', שהרי כללות שבה"כ נפלו במקום בי"ע ואח"כ עלו באצי' וכמ"ש במ"ח, וא"כ י"ל דע"י גילוי ש' מ"ה בכל

שברי הכלים נעשה הזיכוך כללי בהם, והוא שגם הבירור בהפסולת היותר גס שנפל בעשי' למטה יהי' ביכולת להתברר כו', וע"ד ויברך יעקב את פרעה דענין הברכה היא שיוכל להתברר כו' וכמ"ש במ"א בהוספות לבה"ז).

וכ"ז הוא הבירור בדרך מלמעלמ"ט שנעשה ע"י ש' מ"ה דתיקון בכל עולמות אבי"ע עד שהיותר גס נפל למטה בעשי' הגשמי' בעולם התחתון, וכאן הוא הבירור מלמטלמ"ע כו', ועז"נ השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א והיינו דהשמים נתברר מלמע' בבירור דש' מ"ה, אבל הארץ נתן לבנ"א לברר, וזהו כל עבודת האדם לברר את העולם התחתון כו', וזהו ג"כ ענין עבודת הארץ לברר בירורים כו', וזהו תכלית ברי' האדם למטה בכדי לברר את הארץ, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי שהכוונה בהאדם הוא לברר ולתקן את הארץ כו', דאשר ברא אלקי' לעשות לתקן שכל מה שנברא צריך תיקון, והיינו מה שנברא בארץ דוקא שזה צריך תיקון כו', והתיקון הוא ע"י האדם כו', ולכן באדה"ר כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה דעבודת הגן הוא ב' דברים הא' בנטיעת עצים והשקאת הגן כו', והב' בהסרת הקוצים ואבנים וכל סיגים ופסולת כו', דכמו"כ הוא ברוחני' הסרת העלמות וההסתרים ובירור הסיגים א'סהלהפריד את הרע כו' ולהמשיך גילוי אלקות כו', שזהו ע"י מ"ע ומל"ת דע"י מל"ת הוא הפרדת הרע וע"י מ"ע נמשך גילוי אלקות כו', וזהו לעבדה רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מל"ת כו', וכן עבודת האדם בתפלה ובקיום התו"מ הכל הוא לברר בירורים כו'. רק מתחלה הי' הכוונה שיתבררו הניצוצות שלא בדרך מלחמה, וזהו שהי' עבודתו בג"ע להמשיך גילוי אוא"ס בג"ע, וע"י ריבוי התגלות האור יתעלו ניצוצי הקדושה ויתעלו ויוכלל בתוך האורות העליונים כו', וכמו האבוקה שמושכת את הנר אלי' כו', וכמו בזמן ביהמ"ק דכל העבודה הי' להמשיך גילוי אוא"ס בביהמ"ק ע"י הקרבנות ועי"ז נעשה הבירור בדרך ממילא כו', וכמו בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא שהי' הבירור בדרך מנוחה כו', וכמו"כ הי' בעבודת אדה"ר בג"ע שהי' ממשיך גילוי אוא"ס ועי"ז הי' הבירור בדרך ממילא כו'. ומ"מ צ"ל שא"ז כמו הבירור דש' מ"ה החדש, וי"ל דגם בהבירור דמלמעלמ"ט א"ז עדיין שנעשה אלקות ממש כו', והיינו שגם בירור זה צריך עוד בירור שני ע"י ש' מ"ה כו', וי"ל דלהיות שהנשמות גם נשמות דאצי' אינם בבחי' דבקות

ממש שה"ה כמו הכלים שההתהוות היא שלא בבחי' דבקות כו', וגם הלא הם מורחקים מן הקו כו', לכן אין הבירור על ידן כמו ע"י ש' מ"ה שהוא בבחי' דבקות ממש כו', וע"כ גם נשמות שמבחי' ש' מ"ה ובכח התו' גם כמו שהיא בבחי' חכ' ברורה כו', אין הבירור בבחי' התכללות ממש באלקות כ"א ע"י בירור שני מבחי' ש' מ"ה דאצי' כו', ובפרט שהנשמות כמו שהן למטה אינם כמו שהן למע' כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ה (ונר' שם שזהו בכללות ענין הנשמות כו' יעו"ש). ובמ"א מבו' דבכדי להיות הביטול בדבר הגשמי זהו ע"י ש' ב"ן דוקא, דש' מ"ה אינו א'סועושה הביטול ביש ממש כ"א ש' ב"ן דוקא הוא שעושה הביטול בדבר יש ממש כו', דהנה ש' ב"ן הוא בחי' מל' והרי בחי' מל' הוא בחי' אור האלקי שבבחי' צמצום וירידה להוות את היש ולהתלבש בהיש להחיותו כו', וע"כ ביכולת אור זה לעשות גם ביטול היש להיות דהאין האלקי (בחי' מל' שהיא בחי' אין ולא דבר כו') נמצא בהיש יכול להיות בזה הביטול שגם הם יהיו נכללי' בהאין האלקי כו'. ויש לבאר זה כי הנה באמת מה שהיש מקבל חיות מהאין זהו דוקא ע"י הביטול של היש אל האין דאל"כ לא הי' כלי לקבל את החיות כו', וזהו דכל הנבראים בטלים לאלקות וכמו וכל קומה לפניך תשתחוה דבכללות ציור הכל בטלים אפי' אותן המרוחקים לגמרי מ"מ בכללות ציור קומה גם המה בטלים כו', שהרי הכל מקבל חיות מאלקות וא"א לקבל כ"א ע"י הביטול דוקא כו' (ועמשנת"ל ד"ה והי' כי תבוא), וכמו בגוף ונפש הרי הגוף בטל אל הנפש שנגרר ונמשך אחר החיות ועי"ז דוקא הוא חי מהנפש, שהרי אם יהי' קלקול באיזה אבר ואינו בטל אל הנפש אינו מקבל חיות ממנו כו', וכמו"כ בהיש שבטל אל האין האלקי ועי"ז הוא חי

מהאין כו', רק שהביטול הוא בהעלם כו', וממילא אם יהי' גילוי האין יותר יהי' הביטול ביותר והיינו שגם בחיצוני' יהי' בטל כו', ופי' שיהי' גילוי האין יותר היינו ג"כ בהדרגה (לא בבחי' גילוי יתירה כמו הושיט הקב"ה כו'), וכמו"כ גם הביטול של היש הוא בהדרגה כו', וכמו שיש חילוקי' במדרי' דדצח"מ שהגילוי דהאור האלקי המהווה ומחי' הוא באופן אחר במדבר כמו בדצ"ח וכן הביטול הוא באופן אחר כו' (ועמשנת"ל ד"ה וכל העם רואים), וכמו"כ כאשר מאיר האין יותר יהי' ביטול היש יותר כו'. אבל בחי' ש' מ"ה אינו עושה הביטול בבחי' היש כו', וע"ה דש' מ"ה עושה ג"כ ביטול היש, וכידוע דמה שהחכ' היא בחי' אין יש בזה ב' מדרי', הא' כמו שהוא אין בעצם, והב' כמו שהאין בא לבטל את היש כו' וכמ"ש במ"א, י"ל דכ"ז הוא בבחי' יש רוחני כו', או כאשר כבר יש תחלה הביטול דבחי' ש' ב"ן כו', ומ"ש החכ' תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים כו' שזהו בחי' הביטול דחכ' שיש בכל הנבראים כו', הנה זהו באחת משתי פנים או שהוא בבחי' העלם בנבראים שאינו מורגש בהם הביטול, או שהוא בדרך

כפי' בפועל וכמו קדש עצמך במותר לך שכובש תאוותו כו' כמשנת"ל (ד"ה חקת התורה), שזהו אינו ביטול היש כ"א שבירת היש בכח החכ' כו' (ועמשנת"ל ד"ה עוטה אור כשלמה). אבל להיות ביטול היש ממש וגם בחיצוני' שלו זהו ע"י ש' ב"ן דוקא כו', והראי' לזה דאלי' שהי' ש' ב"ן (והי' בחי' ב"ן דמ"ה) הי' הביטול שלו בגופו ג"כ דגם בהיותו למטה הי' מובדל בביטול גופו, וכמ"ש ורוח אלקים ישאך שנמשך גופו אחר נפשו והי' טס באויר ממדינה למדינה כו', משא"כ משה הגם דכתי' בי' ונחנו מה ומ"מ לא הי' גופו בביטול כזה שיהי' טס באויר כו', וגם הי' צריך גופו להקבר בקבר ואלי' עלה בגופו השמימה כו' (רק מ' יום שהי' בהר הי' גופו כמו באלי' כו'), אע"פ שמצד נשמתו הי' בו הביטול בפנימי' הרבה יותר מאליהו כו', וגם בגופו הי' בו ביטול פנימי שהי' כלי לאלקות שעמד על עמדו בעת קבלת הנבואה כו', ומ"מ בחיצוני' גופו לא הי' בו הביטול כמו באלי' כו', אך זהו מפני שלפעול הביטול בגשמי ובבחי' יש ממש זהו ע"י ש' ב"ן דוקא, רק שהביטול אינו עדיין ביטול אמיתי להיות נכלל

באלקות, וע"כ צריך בירור שני ע"י ש' מ"ה בכדי שיהי' נכלל באלקות ממש כו', אך הבירור שני דש' מ"ה זהו דוקא לאחר שיש תחלה בירור הראשון דש' ב"ן כו'. ולפ"ז בחי' הבירור דש' מ"ה זהו רק במדרי' הרוחני' לא בגשמי ממש כו', וע"כ דוקא למע' הי' הבירור ע"י ש' מ"ה מפני שזהו הבירור במדרי' הרוחני' כו', אבל הבירור למטה צ"ל ע"י ש' ב"ן דוקא ואח"כ בירור שני דש' מ"ה כו'.

ועפ"ז י"ל דקודם חטא עה"ד הרי לא הי' העולם בהגשמה כמו שהוא עכשיו, וכמו בהמות בהררי אלף וכמו חמורו של רפב"י שהי' מאותן שקודם החטא כו', וכמו"כ בזמן ביהמ"ק הי' העולם לא בהגשמה כ"כ כו' (וכידוע דחטא עה"ד וחורבן ביהמ"ק הוא בדוגמת ענין שבה"כ דתהו כו'), וע"כ הי' יכול להיות הבירור ע"ד הבירור דש' מ"ה כו', ומ"מ א"ז כמו ש' מ"ה ממש, וכמ"ש במ"א בענין מה שבקש משה אעברה נא ואראה את הארץ שרצה לפעול בנש"י להיות בהם העבודה בדרך מלמעלמ"ט ולא פעל זאת כ"א לראות מרחוק, וע"י הראי' מרחוק פעל ביחידי סגולה שתורתם אומנתם להיות העבודה בדרך מלמעלמ"ט, ומ"מ גם אותם שתורתם אומנתם מפסיקין לק"ש שהוא בחי' העלאת מ"ן כו', וידוע דהעלאת מ"ן דק"ש הוא ג"כ ענין הבירור דשמע הוא ש' ע' דב"ן ורפ"ח בגימט' שם כו' וכמ"ש במ"א (ורשב"י ס"ל דאין מפסיקין לק"ש בירושלמי פ"ק דשבת ה"ב, לפי שתורתו אומנתו דרשב"י הי' במעלה ומדרי' עליונה שגם בהנגלה הי' מאיר בו האלקות שבההלכה כו', וכמ"ש במ"א), ור' יוחנן שהי' ג"כ תורתו אומנתו א' כגון אנו

מפסיקין גם לתפלה כו', והיינו שהי' תחלה ג"כ הבירור בדרך העלאה כו', רק שהתפלה הי' במדרי' עליונה יותר היינו בבחי' יחו"ע כו' וכמ"ש במ"א. אך אחר חטא עה"ד כתי' וישלחהו לעבוד את האדמה אשר לוקח משם והוא עבודת א'סזהבירורים בדרך מלמטלמ"ע ע"י עבודה ויגיעה, וכמ"ש בזעת אפך תאכל לחם זעה הבאה ע"י העבודה שמעמל גופו ונפשו ועי"ז הוא הבירור כו', והו"ע העבודה בזריעה וחרישה וקצירה כו', והן הל"ט מלאכות הזורע והחורש והקוצר ומעמר כו', דחרישא מרפי ארעא להיות שהארץ בתחלה קשה כאבן ואא"ל בה הזריעה והצמיחה כו', וע"כ צריכים לרפות הארץ שתהי' ראוי' לזריעה כו', וברוחני' הו"ע הכפי' בכלל שכופה את המדות טבעי' שלו כו', ובד"פ הוא ראשית העבודה שנת"ל (ד"ה זאת חקת התורה) לפרוש א"ע מתאוות גשמי' ומכל המדות רעות ע"י כח החכ' שבנפש כו', שעי"ז נעשה הריכוך בנה"ב בכלל, וכמו"כ בהדברים הגשמי' ע"י שפורש מהם מזדככים עכ"פ בכללותם שיוכלו להתברר כי נעשה עי"ז הפרדת כללות הרע כו'. וזריעה הוא להיות רקבון הגרעין בארץ כו', וברוחניות הו"ע המרירות וכובד ראש שקודם התפלה כו', והוא שמתמרמר על ריחוקו מה' ע"י מדותיו הטבעי' ועניניו החומרי' כו', והמרירות צ"ל עם חיות אלקי והיינו כאשר יתבונן עם זה בגדולת ה' וירגש בנפשו ממה שנתרחק, שהמרירות היא אז מרירות

פנימי ויש בזה חיות אלקי כו', וה"ז כמו רקבון הגרעין בארץ שנעשה עי"ז הצמיחה כו', דכאשר לא יש חיות בהמרירות ה"ז עצבות והוא רקבון שאין ממנו צמיחה, אבל כאשר המרירות היא בחיות אלקי ה"ז כמו רקבון הגרעין בארץ שיהי' מזה צמיחה כו'. והקוצר ומעמר הו"ע ואספת דגנך שזהו הביטול פנימי שמאסף את הניצוץ הטוב מן הפירוד אל היחוד כו', והיינו שהנה"ב יהי' בו הביטול לאלקות והו"ע הפרדת הרע והחומרי' והטוב שבו יהי' לאלקות בהתעוררות אה' כו', וי"ל שנכלל בזה כל אופני ביטול הנה"ב בתפלה והיא החקיקה מבחוץ בפסוד"ז והביטול והזזה שלו בברכת ק"ש עד הביטול פנימי בק"ש ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו', וז"ש והנה אנחנו מאלמים אלומים וכמו שקושרין העמרים שמקבצים שבלים רבים ומחברים אותם באגודה א' כו', כמו"כ הו"ע הבירורים והעלאת הניצוצות כשמעלין אותם מטורי דפרודא להתכלל בבחי' מ"ן באחדות כו', וגם אלומה ל' אלם שהו"ע ביטול היש כו' וכמ"ש בתו"א ע"פ זה. ואח"כ צ"ל טחינה והו"ע לב נשבר ונדכה כו', והיינו המרירות שבתוך התפלה כו' שנת"ל (ד"ה

ויקח קרח), ולישה הוא שמדביק הקמח ע"י המים כו', ובעבודה הו"ע האה' הנמשכת כמים שבזה נדבק האדם באלקות ובתומ"צ כו'. ואפי' היא האה' כרשפי אש דעיקר הבירור דנה"ב הוא ע"י האה' כרשפי אש שזה דוקא מפרר ומפרד ממנו כל סיג ופסולת כו', ועי"ז הוא שנעשה לחם הראוי לאכילה להיות ורב תבואות בכח שור כו', שזהו היתרון הנעשה ע"י הנה"ב כו'. גם אפי' הו"ע ההתעוררות ר"ר על נפשו בברכת אה"ע כו', וכענין כי נכמרו רחמיו כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה כי תבאו ושבתה כו' (ושם הוא בענין התורה כו'). וכ"ז הוא הבירור ע"י עבודת האדם ביגיעה וכמ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' כו' ואדם אין לעבוד את האדמה, ואי' במד"ר פי"ז ואדם אין להעביד את הבריות להקב"ה כאלי' וכחוני המעגל כו', דפי' להעביד את הבריות הוא העבודה מלמטלמ"ע, וכנודע דבריות הן נשמות דבי"ע וכל הנבראים הנק' בריות כמ"ש בסי' ובפה"מ, והעבודה היא מ"מ ע"י האדם שיש בו הארת ש' מ"ה, והאדם שהוא בבחי' אין ומ"ה ע"כ ביכולתו לברר כו', וזהו שדוקא נשמות ירדו למטה לברר כי להיותם בשרשם מבחי' חכ' ע"כ ביכולתם לברר כו', וכמ"ש א'סחבתו"א ד"ה להבין הטעם שנשתנה יצירת האדם כו', וזהו ואדם אין כאלי' כו' שהי' מבחי' ב"ן דמ"ה כו', והי' בו כח הביטול בחיצוני' כו' כנ"ל, וע"כ בכחו דוקא להעביד את הבריות להיות בחי' הבירור כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש פנחס בן אלעזר כו' השיב את חמתי כו'. דהנה ארז"ל פנחס זה אלי', ואי' בספרים דפנחס ואלי' משתווים זל"ז וכמ"ש הרלב"ג במ"ב י"ז א' ע"פ ויאמר אלי' התשבי, ובשופטים סי' ו' שפנחס האריך ימים הרבה מאד, ומה שלא נמצא מאתו נבואות כ"כ מפני שהי' מתעלם משך זמן רב, וכמו אלי' דכתי' בו ורוח ה' ישאך כו' כמו"כ הי' בפנחס כו', וא"כ ה"ה בחי' ש' ב"ן בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', וגם בענין הזה במעשה הרי הלך במס"נ והיינו במסירות גופו בפו"מ דשבט שמעון רצו להורגו כו' כמו שארז"ל, וזהו שפנחס תיקן חטא נדב ואביהוא כמ"ש בזהר, והיינו כי נדב ואביהוא הי' עבודתם בבחי' רצוא, רק שהיו בבחי' רצוא לבד ולא רצו בהשוב וכמ"ש בקרבתם לפני ה' כו', וזהו שהי' המס"נ שלהם רק בנשמתם והגוף נשאר קיים כו', ופנחס תיקן זה ע"י המס"נ, אך הי' במס"נ בפו"מ גם בהגוף שז"ע קידוש השם שהיא מצוה גדולה כו', ובזה השיב את חמתי מעל בנ"י בהמס"נ שלו כו'. וזהו שנא' בפנחס דוקא שהשיב את חמתי כו' לכן כו', דהנה משה השיב כ"פ חמה מעל בנ"י אך זהו הי'

בדרך מלמעלמ"ט דכל עבודתו של מרע"ה הי' בבחי' מלמעלמ"ט כנודע, וע"כ אין זה חידוש כ"כ שע"י המשכת האור מלמע' השיב חמה כו', אבל בפנחס הי' זה בדרך מלמטלמ"ע וזהו הפלא שע"י עבודתו בבחי' מלמטלמ"ע השיב חמתי כו' (וז"ש ויעמוד פנחס ויפלל כו' הרי הי' זה ע"י התפלה שזהו מלמטלמ"ע כו') רק שהי' ע"י מס"נ בפו"מ כו', וע"כ או' הנני נותן לו את בריתי שלום, שלום הוא בחי' התחברות והתקשרות כו', אמנם ענין בריתי שלום הוא ברית שלומי לא תמוט בחי' יסוד שבעצמות שזהו המשכה מבחי' עצמות א"ס המקשר עד למטה מטה כו' וכמשנת"ל (ד"ה שלח לך), והיינו שע"י מס"נ שלו המשיך מבחי' עצמות א"ס בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', וז"ש הנני נותן לו בבחי' נתינה ומתנה להיות כי המשכת האור הוא שלמע' מבחי' אתעדל"ת כו', והגם שהי' ההמשכה ע"י מס"נ מ"מ עצם ההמשכה הוא שלמע' מהעלאת מ"ן כו', וכידוע בענין המתנה דאי לאו דעביד לי' נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' ומ"מ הוא בדרך מתנה כו'. וזהו הנני נותן לו היינו המשכת אור עצמי בבחי' המשכה מלמעלמ"ט שלמע' מהעלאת מ"ן כו'.

וזהו פנחס בן אלעזר השיב את חמתי ע"י העבודה מלמטלמ"ע רק שהי' בבחי' מס"נ כו', ולכן אמור הנני נותן לו בחי' אור עצמי בבחי' המשכה מלמעלמ"ט כו', וזהו את בריתי שלום בחי' וברית שלומי לא תמוט כו'.