ש"פ עקב, תרד"ע

תקפבס"ד. ש"פ עקב, תרד"ע

והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם כו', וצ"ל מה"ע או' ועשיתם אותם הלא כל ענין הלימוד הוא בכדי לעשות והלומד שלא ע"מ לעשות נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו, וא"כ אחרי אומרו עקב תשמעון מה צ"ל עוד ועשיתם אותם כו'. גם מ"ש אח"כ ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך דחשיב ג' ענינים ברית וחסד ושבועה וצ"ל מהו הג' ענינים אלו, ואיזה שייכות יש להם למ"ש תחלה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם כו' שחשיב ג"כ ג' דברים ונגד זה או' אח"כ הג' דברים ברית כו', וצ"ל שייכות הענינים זל"ז. גם צ"ל מ"ש והי' עקב תשמעון ואינו אומר אם תשמעון וכמו והי' אם שמע תקפאתשמעו כו', גם מה"ע את המשפטים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין התחברות האור והכלי דבעצם מהותם הם הפכים זמ"ז, דהאור בעצם מהותו הוא בחי' אין ויש בו טבע העלי' להיות בחי' אין ביותר כו', והכלי הוא בבחי' יש ומציאות בעצם מהותה והוא בטבע הירידה כו', ונת' דהתחברות שלהם הוא ע"י שהאור והכלי מחליפים טבעם דכאו"א פועל פעולת זולתו ההפכי, והיינו שהכלים שהן בבחי' יש ה"ה פועלים פעולה ההפכים להיות בבחי' עלי' וביטול דהיינו מיש לאין כו', והאור שהוא בחי' אין ה"ה פועל פעולת ההפכי להיות מאין ליש, ועי"ז הם מתחברים ומתאחדים זע"ז כו'. ועל הבנת הענין נת' הקדמה שבכלים יש ב' מדרי' בחי' פנימיות הכלי וחיצוני' הכלי דפנימיות הכלי זהו עצם מהות הכלי מה שהיא כלי לקבלה כו' וחיצוניות הכלי הוא בחי' ההשפעה והגילוי כו', והוא בחי' שם התואר ושם הכינוי והפעולה, ש' התואר הוא שמתאר ומגלה את עצם האור כו', ושם הפעולה הוא שפועל חוץ להעצם והוא פעולת ההתהוות ופעולת האור והגילוי כו'.

רפז) והנה עיקר התאחדות הכלי עם האור הוא בבחי' פנימיות הכלי כו', שהרי חיצוניות הכלי מאחר שענינה הוא רק לפעול הרי כל פעולה הוא חוץ לעצם, וא"כ ה"ה בבחי' נבדל גם מעצם הכלי, ומכ"ש שזה בבחי' נבדל לגבי האור כו', שהרי האור בעצם אינו בערך לפעול דבר חוץ לעצמותו כו', וגם מה שמאיר את הכלי ה"ז בבחי' ירידה לגבי האור כו', ומכ"ש שלפעול פעולת ההתהוות בבי"ע אין זה בערך האור כלל כו'. וכידוע בענין הוי' אלקים דמש' הוי' לא הי' אפשר להיות התהוות העולמות, ולכן גבי ש' הוי' נא' הוי' אחד דגם לאחר שנתהוו העולמות ה"ה בטלים ומיוחדים ממש כו', ואיך שנא' בענין היחוד אם שהעולמות לאחר שנתהוו ה"ה ממש כמו קודם שנתהוו כו' או שהמציאות גופא הוא אלקות שהן ב' אופני היחוד דמלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט כו' כנודע, ואפי' מה שנת"ל פרל"ה דאוא"ס נותן מקום ומציאות כו' זהו ג"כ ש' אלקי' רק שהוא בחי' אלקי' הכלול בש' הוי', אבל מצד ש' הוי' עצמו אינו שייך ג"ז שהאוא"ס נותן מקום ומציאות כו', וההתהוות הוא ע"י ש' אלקים וכמ"ש בראשית ברא אלקים

כו', ולכן גבי ש' אלקים נא' ל' רבים וכמו אלקים קדושים הוא כו' וכמ"ש במ"א, והיינו בבחי' אורות וכלים דבכדי שיהי' ההתהוות הוא ע"י הכלים דוקא דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן וע"י מאין ליש כו', ועם היות דכללות ענין הכלים הוא להיות התהוות הנבראים דבי"ע, דמ"ש באגה"ק איהו וגרמוהי חד לברוא כו' קאי על כללות הכלים גם פנימיות הכלים כו', שהרי ההתהוות הוא מן האור, דהכלים עצמן אין ביכולתם להוות כ"א האור הוא המהווה כו', והאמת הוא דכח ההתהוות הוא בהכלים דוקא כו', מ"מ המהווה הוא האור כו' (וכמש"א איהו וגרמוהי חד לברא בהן וע"י כו' הרי איהו הוא המהווה כו'), שהרי ההתהוות הוא מהעצמות דוקא וע"כ האור להיותו דבוק בהמאור שהוא מעין המאור ה"ה המהווה כו' כמ"ש באגה"ק שם, רק שמן האור בעצם א"א להיות ההתהוות ה"ז בהן וע"י של הכלים כו', שהכלים מגבילים את האור באופן שיוכל להיות ההתהוות כו'. וז"ע האמצעי דאצי' שזהו בבחי' ממוצע בין אוא"ס לעולמות שזהו בהב' מדרי' דאו"כ, שהאורות הן בלי גבול והכלים הן בחי' גבול וה"ה מגבילים את האור כו' וכמשנת"ל פקס"א, דענין ההגבלה הוא בכללות הכלים תקפבדאצי' גם בבחי' פנימיות הכלים כו' (והגם שנת"ל פרפ"ו דפנימיות הכלים הן בחי' בל"ג כו', היינו שאין בהם ההגבלה דבחי' חיצוניות הכלים כו', והיינו בריבוי הגילוים ובכמה אופנים שונים כו', אבל מ"מ ה"ז בחי' הגבלה בהתואר וציור כו' וכמשי"ת). ומ"מ יש הפרש גדול בין פנימיות הכלים לחיצוניות הכלים דפנימיות הכלים מ"מ כל ענינם הוא לקבל את האור ולתאר את האור היינו לגלות את האור (כמו שהוא בבחי' אור עצמי כו') כמשנת"ל פרק הנ"ל, דענין האמצעי דאצי' שיהי' גילוי אור והו"ע בגין דישתמודעון בי' י"ל שזהו מבחי' פנימיות הכלים, וזה"ע ההגבלה דבחי' פנימיות הכלים בכדי שיהי' גילוי האור כו', והיינו דענין ההגבלה דחיצוניות הכלים הוא בשביל שיהי' ההתהוות מן האור, וענין ההגבלה דפנימיות הכלים הוא בשביל שיהי' גילוי האור כו', וממילא מובן דהגבלת חיצוניות הכלים הוא בחיצוניות האור, והגבלת פנימיות הכלים הוא בפנימיות האור שמזה הוא בחי' הגילוי בעולמות כו' כמשנת"ל פ' רפ"ה, וז"ע התואר שמתארים ומגלים את עצם האור כו', ועם היות שמגבילים את האור

בזה שמתארים אותו שהרי עושים תואר ותמונה בהאור כו', דהאור מצ"ע הוא בבחי' פשיטות והכלים עושים תמונה בהאור שהוא בבחי' חכ' וחסד כו' וכמשנת"ל, עכ"ז הרי ההגבלה הוא שמגבילים את האור לעצמן (וכן לגבי אצי' בכלל שהו"ע השתל' הספי' בספירות עצמן כו', וכמו"כ להיות הגילוי בעולמות ע"י העבודה דנש"י כנ"ל פ' רפ"ה), ופעולת ההגבלה לצורך בי"ע הוא מבחי' חיצוניות הכלים כו'. והגם דההגבלה דפנימיות הכלים הוא הקדמה אל ההגבלה דבחי' חיצוניות הכלים שלצורך בי"ע כו', דאם לא הי' תואר ותמונה בהאור לא הי' אפשר להיות ההגבלה דחיצוניות הכלים לצורך התהוות הנבראים בע"ג כו', כ"א ע"י שבתחלה בא האור בבחי' הגבלה להיות בבחי' תואר ותמונה שזהו ע"י פנימיות הכלים דוקא שמקבלים את האור ומתארים אותו בבחי' חכ' וחסד (ועם היות שזהו בלתי מוגבל עדיין כו', והבל"ג אינו רק בההתפשטות כמו כללות האצי' דא"ס להתפשטותן כ"א ביכולת בחי' החכ' והחסד בבחי' א"ס כו', ומ"מ הוא בבחי' חכ' וחסד כו'. והענין הוא דהנה מה שאנו אומרים דפנימיות הכלים הוא רק מה שבכוחו

ויכולתו כו' וכמשנת"ל פרפ"ו בענין ש' אלקים כו' הרי באצי' אין זה כמו בעצמות וגם לא אפי' כמו בהמדרי' שלמעלה מאצי' דשם לא יש חילוקי מדרי' ואותה המדרי' שיכולתה בבחי' החכ' יכולתה גם בבחי' החסד כו' (ובעצמותו ית' הוא שהעצמות יכולתו בבחי' החכ' והחסד וכה"ג לא שהן בו מדרי' חלוקות ח"ו), משא"כ באצי' הרי הן במדרי' חכ' וחסד כו', רק שאינו בבחי' פועל החכ' והחסד רק מה שביכולתו להתחכם ולהתחסד עד"מ אבל מ"מ הוא בבחי' חכ' וחסד כו' (ועמשנת"ל פקכ"ד), ואיך שנא' בהאור בעצם אם הוא בבחי' פשיטות לגמרי א"ל, הרי בכלים בודאי הוא כן גם בבחי' פנימיות הכלים שעושים תואר ותמונה בהאור שהוא בבחי' חכ' וחסד רק שאינו כמו בפועל כ"א מה שבכח ויכולת כו'), ועי"ז יכול להיות ההגבלה דחיצוניות הכלים להיות התהוות הבע"ג כו'. הרי כ"ז הוא בבחי' הכנה לבד שאין זה פועל כו', וכמו שאו' הכין ופעל זהרי חמה הרי הכין אינו פועל כו', ובשרשו הוא התכללות כל ההשתל' כמו שכלולי' במחה"ק דא"ק שזהו בבחי' הכנה כו', וכמ"ש מי עשה ופעל קורא הדורות מראש דבחי'

קריאה והמשכה מא"ק הוא בחי' פעולה כו', וכמו שכלולים בא"ק הוא בבחי' הכנה כו', והיינו בהתהוות הכלים וכידוע דהתחלת הכלים הוא בא"ק דעש"ז נק' אדם תקפגדברי' כו', וידוע דכמו שהוא בא"ק הוא באופן הנעלה ביותר שאינו בבחי' מציאות כלל כו' (והוא רק שרש נשמות דגופות כמ"ש בע"ח), וכמו"כ הוא בפנימיות הכלים שהן בחי' הכנה לבד שאין זה פעולה עדיין כו' (וכמו כללות אצי' שהוא בבחי' ממוצע להיות התהוות בי"ע הרי מ"מ אצי' מובדל בערך מבי"ע כו', כמו"כ באצי' גופא בחי' פנימיות הכלים כו'), ולזאת ה"ה מיוחדים עם האור כו', אבל חיצוניות הכלים שענינם הוא לפעול ה"ה בבחי' נבדל מן האור כו'.

קיצור. והנה התאחדות או"כ הוא בפנימיות הכלים, שהרי חיצוניות הכלים הן לפעול פעולת ההתהוות שזה נבדל מעצם האור, דהרי ש' הוי' הוא למעלה מהתהוות, והגם דההתהוות הוא מהאור וע"י הגבלת הכלים, והרי גם פנימיות הכלים מגבילים את האור, הנה הגבלתם הוא שמתארים את האור והוא בשביל הגילוי, והוא בפנימיות האור שההגבלה היא לעצמו ולהיות הגילוי ע"י נש"י, וחיצוניות הכלים ההגבלה בחיצוניות האור בשביל ההתהוות, והגם דהתואר וההגבלה דפנימיות הכלים (דעם היות שזהו רק בבחי' כח ויכולת ה"ז מ"מ לא כמו למע' מאצי') ה"ז הכנה להגבלת חיצוניות, ה"ז הכנה לבד, הכין ופעל, ובשרשו הוא בחי' מחה"ק דא"ק, אבל חיצוניות הכלים שלפעול ה"ז נבדל מהאור.

רפח) וה"ז כמו עד"מ מח' ודיבור דמח' ה"ז ג"כ רק לבוש אל השכל והן אותיות מוגבלים המגבילים את האור כו', דלולא אותיות המח' לא הי' שום גילוי אור שכל כלל, ועם היות שקודם שבא באותיות הרי האור בריבוי ביותר ואור נעלה ביותר כו', אבל אין זה בבחי' תפיסא כו', והיינו מפני העדר הגבלת האור שא"א לתפוס אותו כו' (דכל תפיסא הוא ע"י הגבלת הדבר שהן הקצוות כו' וכמשנת"ל פרנ"א), וכמו הברקת השכל שאינו בבחי' תפיסא עדיין מפני שאינו מוגבל כו', הרי אותיות המח' מגבילים את האור כו' מ"מ הרי הגילוי הוא רק לעצמו כו', ואותיות הדבור הן המגלים אל הזולת, והיינו שהן אותיות שבבחי' הגשמה יותר שמעלימים ומגבילים את האור עד שיהי' בבחי' גילוי אל הזולת כו'. וידוע ההפרש בין מח' לדבור דמח' הוא לבוש המיוחד ודבור הוא לבוש הנפרד כו' (וכמשנת"ל פרס"ג), וכמו"כ הוא בבחי' פנימיות הכלים שההגבלה והגילוי הוא רק לעצמו ה"ז בבחי' התאחדות עם האור כו', וחיצוניות הכלי הוא שמגביל לגבי בי"ע ה"ז בבחי' נבדל כו', והגם דכללות ענין ההגבלה דכלים

דאצי' הוא רק מה שמגביל חוץ לאצי' אבל באצי' גופא אינם בבחי' גבול עדיין כו', והיינו שהן רק כח הגבול והוא שהפעולה תהי' בבחי' הגבלה אבל כ"ז שאינו פועל אין כאן בחי' הגבלה בפועל כו'. וכמו עד"מ בכח התנועה שביד דכשם שיש בו כח ההתפשטות כמו"כ יש בו כח המגביל שלא יתפשט יותר מדאי, דמצד כח המתפשט יכול להיות ההתפשטות בבחי' בל"ג (היינו בל"ג האדם) וכמו בציורים ותמונות אחרים ובאותיות גדולים ביותר כו', והכח המגביל מגביל את ההתפשטות שיהי' בהגבלה כפי רצונו כו', ואימתי באה ההגבלה הרי רק כשפועל בכח התנועה אבל כ"ז שאינו כותב או עושה דבר בפו"מ אין כאן הגבלה כו', והוא להיות שזהו כח נפשי הכלול בכח המתפשט ה"ה ג"כ לא בבחי' גבול ממש רק כח המגביל שהפעולה תהי' בהגבלה כו', והנה לכאורה באדם קודם שפועל לא יש ההתפשטות כלל ואינו שייך הגבלה כו', אך באמת יש תקפדהתפשטות וגילוי דכח התנועה גם קודם שפועל כו', דהרי יש נ"מ אם כח התנועה הוא בגילוי או בהעלם, וכמו כשיש איזו קלקול בהיד שכח התנועה הוא אז בהעלם, והרי גם אז הוא חי אבל הוא בהעלם כו', וכשהיד היא כתקונה אז הכח הוא בגילוי שזהו בחי' התפשטות גם שאינו פועל כו', והרי הכח המגביל אם הי' בבחי' גבול ממש הי' צריך להגביל את הכח התנועה כו', וזה שהוא מגביל אותו רק בהפעולה הוא מפני שהוא רק כח המגביל לבד ע"כ אינו מגביל בעצם הכח, רק שהפעולה כשהיא באה חוץ לעצם תהי' בהגבלה כו', ולכן גם ההגבלה בפועל אינה בבחי' גבול ממש שהרי יכול לכתוב הרבה אותיות בלי גבול כו' (וגם יכול להתפשט בלי הגבלה כו'). וכמו"כ בכלים דאצי' הוא שהפעולה בבי"ע דהיינו כמו שבאה חוץ לאצי' תהי' בבחי' הגבלה אבל באצי' הן בבחי' בל"ג כו', וכמא' מדתן עשר שאין להם סוף דקאי על הכלים (דז"ע מדתן עשר דהיינו כמו שהאורות באים בבחי' מדידה שזהו בבחי' הכלים כו'), דבאצי' גופא הן בבחי' א"ס כו' וכמ"ש במ"א, די"ל דכמו"כ הוא גם בבחי' חיצוניות הכלים, שהרי כללות הכלים

דאצי' הן אלקות ממש וע"כ הן רק כח הגבול לבד כו', ולכן מהע"ס דאצי' א"א להיות עדיין התהוות העולמות כ"א ע"י הפרסא שבין אצי' לבי"ע כו', אבל לולא הפרסא א"א להיות ההתהוות גם מבחי' חיצו' הכלים ואפי' מהמדרי' התחתונות שבאצי' כו', וכמ"ש בלקו"ת ד"ה מה יפו פעמיך בנעלים דגם מבחי' המל' הי' העולם מתפשט בלי גבול וקץ ושיהי' ההתהוות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה כו' הוא ע"י מלאך סנדל שהוא בחי' נעל החופה על הרגל בחי' מל' כו', והוא בחי' מנעל של עור המעלים לגמרי כו' וכמשי"ת לקמן בענין המסכים והפרסאות כו', ומ"מ בחי' חיצוניות הכלים הן בבחי' נבדל מן האור כו'.

קיצור. וכמו מח' ודבור שגם אותיות המח' מגבילים, מ"מ ה"ז לבוש המיוחד כי הוא רק הגילוי לעצמו, והגם דכללות ההגבלה בכלים דאצי' הוא רק להגביל חוץ לאצי', וכמו כח המגביל שבכח התנועה הרי גם בהתפשטות התנועה שביד אינו מגביל כ"א חוצה לו, דודאי כן הוא גם בחיצוניות הכלים, ולכן צ"ל פרסא בין אצי' לבי"ע, ומ"מ ה"ז בבחי' נבדל מן האור.

רפט) והענין הוא דהנה כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דקאי על אדה"ע דז"א דאצי' שבא בב' מדרי' דצלם ודמות כו', וידוע דצלם הוא צורה עצמיות (היינו צורה הראשונה שבא מן העצם שלמע' מבחי' צורה, או שבא בהעצם ונחקקה בו כו'), ודמות הוא בחי' צורה מצורה דהיינו צורה נבדלת כו', ובד"כ הו"ע אורות וכלים דז"א שהאורות הן בבחי' צורה עצמיות כו', דכל אור וגילוי הוא בחי' צורה לבד שאינו עצם הדבר כו' (דהעצם הוא בחי' חומר להיותו עצמי (וכמו החומר שהוא עצם ומהות הדבר כו') וגם להיותו בבחי' פשיטות עדיין כו' (והוא בחי' חומר פשוט כו'), והאור הוא בחי' צורה שאינו עצמי ובהכרח שבא בבחי' ציור וכידוע דכל גילוי בהכרח שיהי' בו ציור באיזה אופן יתגלה כו', וב' הענינים הן הא בהא תליא כו' דמה שהוא עצמי הוא בבחי' פשיטות בלי שום ציור ומה שהוא אור לבד ה"ה בבחי' ציור כו'), וה"ה בבחי' צורה עצמיות להיותו בא מן העצם ודבוק בהעצם וה"ה מעין העצם שמן האור יודעים עכ"פ מציאות העצם כו' תקפה(ודוקא מבחי' ציור האור אנו יודעים מציאות העצם וכמו אור השמש ואור היום או אור הנר הרי מן ציור האור אנו יודעים את העצם מהו כו', דכמו"כ הוא ברוחניות כשאנו יודעים ומשיגים אופן האור והגילוי נוכל לידע מזה עכ"פ מציאות העצם כו'), דמשום כ"ז נק' צורה עצמיות כו'. וכדמותינו הן בחי' הכלים שאינם בבחי' דביקות במקורן כו', וגם לגבי האור דהתהוות הכלים הוא מהאור וכידוע דמהתעבות האור נעשה הכלי כו', ה"ז בחי' צורה מצורה שהיא צורה נבדלת כו', וי"ל דעם היות שלכאו' הכלי הוא דבר נבדל מן האור, הנה באמת הרי יש שייכות הכלי אל האור כו', וכידוע בענין אותיות דתושב"כ שצ"ל דוקא באותיות אלו ובתמונה זו דוקא כו', וכמ"ש במ"א ההפרש בין תושבע"פ לתושב"כ דבתושבע"פ אין האותיות עיקר משא"כ בתושב"כ צ"ל דוקא אלו האותיות כו', והיינו שהן מורין על אופן ההמשכה כו'. והדוגמא מזה הוא בבחי' כלים דאצי' שיש להם שייכות אל האור והיינו שמורים על האור כו' (ועמשי"ת לקמן ד"ה זה יתנו כו'), וכמשנת"ל פרפ"ו בכלים דז"א שהן בחי' גווני האור כו' וכמ"ש במ"א,

ומ"מ בד"כ זהו בחי' צורה מצורה לבד שגם האור הוא בחי' צורה לא עצם כו', ולכן באמת אינו דומה הכלים לגבי האור שהוא מעין העצם, משא"כ בהכלים הגם שמורים על האור מ"מ הרי אינם מעין עצם האור שהאור הוא בבחי' פשיטות והכלים הן בבחי' מציאות כו', וגם האור בא ע"י הכלים בבחי' מציאות כו', הרי שבהאור עם היותו גילוי אור ובבחי' ציור כנ"ל, מ"מ הרי התגברות העצמיות בו שהוא בבחי' פשיטות, ובכלים הגם שמתארים את האור, מ"מ הרי זה התגברות הכלים על האור להיות בבחי' מציאות כו', ועש"ז נק' כדמותינו לבד כו'. אמנם כללות ענין הציור והתמונה עיקרו הוא בבחי' הכלים וב' המדרי' בצלמנו וכדמותינו הכל הוא בבחי' הכלים כו', דהנה האורות בכלל הן בבחי' פשיטות ובבחי' בל"ג והכלים הן שמגבילין ועושין ציור בהאור כו', אך בצלמינו הוא בחי' צורה עצמיות והיינו הצורה הראשונה שנחקקה בהעצם כו', וכדמותינו הוא בחי' צורה מצורה שנבדל מן העצם כו'. ויובן עד"מ מן צורת החותם דהנה אותיות החקוקים בחותם הן נחקקים בשעוה כשחותמין בה באותן הצירופים ממש לא יוסיף

ולא יגרע בה. ואע"פ שהציור והתמונה בהצירופים אחד הוא בחותם ובשעוה, מ"מ הפרש גדול יש ביניהם שהאותיות שבחותם הן במהות חומר החותם עצמו, ואע"פ שהאותיות הן רק ציור שבחותם מ"מ ה"ז בחי' צורה עצמיות והיינו שמצוייר בהעצם כו', והוא הנק' צלם וכמו צלם האדם שצורתו צורה עצמית היא, דאע"פ שגם היא אינה רק ציור בגוף החומר, מ"מ הרי הציור הזה בהעצם הוא כו', אבל אותיות שבשעוה שנחקקין מהאותיות שבחותם ה"ז צורה שנחקקה מצורה ה"ז בבחי' דמות דהיינו צורה נבדלת מן צורת החותם כו', וכמו דמות צורת האדם שעל הלוח שנבדל הוא מן האדם כו'. והדוגמא מזה יובן בבחי' כלים דאצי' שהן בבחי' צורה עצמיות והיינו דעם היות שהן בבחי' ציור לבד דהיינו בחי' הגבלה ובחי' מציאות דבר כו', מ"מ הרי הציור הוא בהחומר עצמו דהיינו האור כו', וכמו אותיות החקוקים בהחותם שהציור הוא בעצם חומר החותם כו', כמו"כ בחי' הכלים הוא הציור בעצם האור שאינו נבדל מן האור כו' (והנה במשל האותיות שבחותם הרי לבד זאת שהציור הוא בהעצם, עוד זאת שזהו מה שהעצם מצויר בזה והיינו

שהציור הוא העצם גופא שמצוייר בציור זה כו', ומבו' במ"א ההפרש בזה דהנה כל צורה היא בחי' התגלות כו', וזה שהעצם מצויר הוא שההתגלות אינו רק בבחי' גילוי מן תקפוהעצם כ"א שהעצם הוא המתגלה כו', וזה שייך במדרי' שלמעלה מאצי' שהכל הוא בבחי' גילוי העצמית כו', והעיקר הוא בהרצה"ע במצות וכמו"כ הוא בגילוים דתורה כו', שהרי המצות באים בבחי' ציור שבאופן כזה דוקא היא המצוה לא באופן אחר כו', וכ"ש התורה שבאה בכמה חילוקי טעמים כו', ומ"מ הכל הוא גילויים עצמיים כו' וכמ"ש במ"א, וזה שהציור הוא בהעצם היינו שהגילוי הוא אינו העצם כ"א הארה ממנו רק שהיא הארה הדבוקה בהעצם, דבד"כ הוא בחי' גילוי מן העצם כו', וזהו בבחי' אצי' שהגילוי שע"י הכלים הוא בחי' הארה לבד רק שאינו בחי' הארה נבדלת כ"א בחי' הארה הדבוקה בהעצם כו').

קיצור. ויקדים ענין בצלמינו כדמותינו, צלם צורה עצמיות, ובד"כ הוא בהאור שהוא רק צורת העצם וכל גילוי בא בציור, והוא צורה עצמיות שבא מן העצם ומעין העצם (ומהציור יודעים מציאות העצם), וכדמותינו הוא הכלים שאינם בבחי' דביקות, והוא צורה מצורה היינו צורת האור, שיש להם שייכות אל האור כמו אותיות דתושב"כ, ומ"מ אין הכלים לגבי האור כמו האור לגבי העצם, ובאור הוא התגברות העצם, ובכלים התגברות הכלים, ועיקר ענין צלם ודמות הוא בהכלים, צלם הוא שחקוק בהעצם, וכמו אותיות החקוקים באב"ט, וכמו צלם גוף האדם, וכמו"כ בחי' פנימיות הכלים שהוא הציור בעצם האור (ויש בחקיקה ב' ענינים שהציור הוא בהעצם והיינו גילוי מן העצם, והב' שהעצם מצטייר והיינו גילוי העצמות. וזה במדרי' שלמעלה מאצי').

רצ) והנה לכאו' אינו מובן כללות הענין מה שמדמין כלים דאצי' לאותיות שבחותם שהן אותיות החקיקה שאינם דבר נוסף על העצם, וכלים שבאצי' ידוע שהן עד"מ אותיות שבכתב שהן דבר נוסף כו' (ולפי הנ"ל פרפ"ט ניחא דבאמת אינו כמו אותיות החקיקה ממש שזהו שהעצם מצויר בזה, והיינו שאין כאן דבר נוסף וההתגלות הוא העצם כו' (וי"ל שגם האור והגילוי הוא כמו דבר נוסף כו'), וההתדמות דכלים דאצי' הוא רק מה שהציור הוא בהעצם היינו שהגילוי הוא בבחי' גילוי מן העצם כו'). אך הענין דהנה בע"ח שמ"ז פ"ג כ' דאצי' הוא בחי' מח' כו', והנה אותיות המח' הגם שהן מציאות אותיות המציירים ומגבילים את אור השכל כו', ה"ה בבחי' צורה עצמיות דהיינו צורה ראשונה כו', שהרי קודם למח' לא יש אותיות בשכל וכשבא השכל במח' ה"ה בא באותיות כו' וה"ז ג"כ כמו אותיות החקיקה שנחקקים בהעצם כו', כמו"כ אותיות המח' הוא שחקוקים בעצם אור השכל ודבוקים ומיוחדים בו (משא"כ אותיות הדבור שאינן בעצם האור והוא לבוש הנפרד כו' וכמשנת"ל פרס"ג), וע"כ הגילוי דמח' הוא שמגלה

העלם העצמי לגבי עצמו כו' דהגילוי לעצמו הוא בחי' אור עצמי (היינו אור הדבוק בהעצם כו') (בלקו"ת ד"ה אם בחוקתי שאותי' המח' הן כמו אותיות החקיקה, ובד"ה שחורה אני שהן כאותיות הכתב רק שאינו נפרד כו', ומובן ע"פ משנת"ל פ' רפ"ט בב' הענינים שבאותיות החקיקה כו'). וכמו"כ בחי' הכלים דאצי' עם היותן בבחי' מציאות ה"ה בבחי' דביקות בהאור, והציור הוא בעצם האור שמגלים אותו כו', וה"ז כמו עד"מ הנ"ל באותיות החקוקים שבחותם כו'. ויותר מזה אי' בת"ז דע"ס דברי' הן כמשל החותם כו', וכדאי' בהקדמת ת"ז ד"ד ע"א דספירן דאצי' איהו תקפזדיוקנא דמלכא ממש (י"ל שז"ע וכמה גופין תקינת לון כו', דהרי מח' היא בחי' לבוש לבד שעז"א אח"כ לבושין תקינת לון כו', אבל כלים דאצי' הן בחי' גופין שמיוחדים ממש עם הנפש ונראה ונגלה בהם חיות הנפש כו'), ובספירן דבריאה חותמא דמלכא ובספירן דיצירה כו' ציורא דחותמא בשעוה כו', ומשמע מזה דברי' הוא בחי' בצלמנו וידוע בכ"מ דברי' הוא בחי' כדמותינו (היינו שגם בחי' אצי' שבבי"ע הוא בחי' כדמותינו לגבי אצי' ממש כו', וכידוע בענין כל הנביאים נתנבאו בכה כו', וכל נבואה היא באצי' רק דכל הנביאים לבד משה הי' נבואתם מבחי' אצי' שבבי"ע כו'). אך הענין הוא דהנה נת"ל פרפ"ה דבכלים יש ג' מדרי' שהן רת"ס והן בחי' בי"ע שבאצי' דפנימיות הכלים הן בחי' ברי' שבאצי' (והן בחי' הכלים שבבינה בכלל וכן בכל ספי' בחי' הפנימיות שבה כו') והיא עצמות הכלי שזהו בחי' בצלמנו כמשל הנ"ל בצורת החותם וכמו אותיות המח' כו' (ולפ"ז צ"ל דמ"ש דאצי' הוא דיוקנא דמלכא ממש היינו בחי' החכ' שהאותיות והכלים דשם הן למעלה מבחי' אותיות המח' כו' וזהו בחי' חיצוניות

החכ' שהיא ראשית ההשתל' כו', ועצמיות החכ' הו"ע בחי' מוחין דאבא שלמעלה מהשתל' כו'), והנה במח' יש ב' מדרי' חיצוני' המח' והוא שחושב את האותיות ממש וכמו שחושב איך לדבר שהאותיות הן מורגשים כו' (ובמ"א מבו' שהו"ע ההרהור שיש סברה דהרהור כדבור דמי כו'), ופנימיות המח' דהיינו שחושב את השכל לא האותיות, דאע"פ שאינו מרגיש כלל האותיות מ"מ יש כלול בחי' אותיות במח' זו, כי א"א להיות גילוי השכל אפי' במוח האדם עצמו בלי אותיות רק שהאותיות כלולים ממש בתוך השכל ממש ואינן דבר נפרד חוץ מהשכל (היינו לפי שאינן עדיין בבחי' מציאות אותיות מורגשים גם לעצמו וע"כ אינן נפרדים כו') וה"ה דבר א' עם השכל כו' וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דאם בחקותי, ושם שזהו בחי' חיצוניות בינה ופנימיות בינה כו'. וכמו"כ י"ל בכלל שזהו בחי' פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים כו', דכללות הכלים דאצי' הן בחי' המח' כנ"ל ופנימיות הכלים זהו בחי' פנימיות המח' שהאותיות אינן דבר בפ"ע כלל עד שאינן מורגשים גם לעצמו וה"ה כלולים ומיוחדים בהאור כו' (והיינו כמו שחושב את

אור השכל כנ"ל והוא כמו שהוא בעצמו מבין את השכל כו', וכמ"ש בבה"ז פ' פנחס ד"ה ובחדש הראשון בענין כלים דאצי' כו'), וחיצוניות הכלים זהו כמו חיצוניות המח' דעם היות שזהו רק הגילוי לעצמו מ"מ ה"ה אותיות מורגשין בבחי' דבר בפ"ע מהאור (וכל ענין מח' זו הוא בשביל הדבור שחושב איך לדבר כו'). והענין הוא דהנה הארת הקו מאוא"ס הרי מאיר בכללות הכלים דאצי' גם בבחי' חיצוניות הכלים וכידוע שהקו מסתיים בסוף האצי' כו', וע"כ אצי' בכלל הוא בחי' מח' דהיינו בחי' לבוש המיוחד כו', רק שבזה גופא יש חילוקים בג' מדרי' רת"ס דבחי' פנימיות הכלים הוא כמו שחושב אור שכל לעצמו שמורגש רק האור ולא האותיות כו', והיינו שהכלים הן כלולים ומיוחדים בהאור ואינן דבר לעצמן וזהו בחי' בצלמינו צורה עצמית שאינו דבר לעצמו כו', ובחי' אמצעי וחיצוני' של הכלים זהו כמו עד"מ שחושב איך לדבר ואיך לעשות כו', דעם היות שהוא הוא החושב מ"מ ה"ז מח' מורגשת בבחי' אותיות מורגשים, והיינו דהכלים עם היותם מיוחדים ה"ה בבחי' מציאות דבר לעצמן, וזהו בחי' כדמותינו שזהו

כמו צורה נבדלת מן העצם כו'. ובאמת עיקר ענין כדמותינו הוא כמו שחיצוני' הכלים דאצי' פועלים בבי"ע שז"ע אתוון אתגליפן היינו החקיקה הנעשה מהם בבי"ע והו"ע בחי' הכלים תקפחדבי"ע והאורות דנ"ר כו', אבל בחי' הכלים דאצי' גם כמו שהן בבי"ע דהיינו בחי' אור הנשמה דבי"ע כו' ה"ז בחי' בצלמינו להיות שזהו בחי' מח' כו' (וזהו דגם על אדם דברי' אומר נעשה אדם בצלמינו כו'), ומכ"ש דכמו שהן באצי' ה"ה בבחי' צלם כו', ומה שהן בבחי' דמות העיקר הוא ע"ש פעולתן והיינו דפעולתן בבי"ע יהי' בבחי' מציאות ובבחי' דבר נבדל כו', והיינו כנ"ל דבאצי' הן בבחי' בל"ג ופועלים ההגבלה רק חוץ לאצי' כו' והוא שהברי' תהי' בבחי' הגבלה כו', ומ"מ בפרטיות המדרי' גם באצי' זהו בבחי' דמות כו', וזהו מה שלפעמים נא' בצלם אלקי' ופעמים נא' בדמות אלקי' דאלקי' הוא בחי' הכלים כו', הנה בד"כ זהו בהכלים מצד עצמו ומצד פעולתן בבי"ע כו', ובפרטיות בבחי' הכלים עצמן זהו בחי' פנימי' הכלים וחיצוניות הכלים שזהו בחי' בצלמינו וכדמותינו כו'. ונמצא מובן דעיקר התאחדות הכלי עם האור הוא בבחי' פנימיות הכלים שזהו בחי' בצלמינו כו'.

קיצור. וצ"ל והלא כלים דאצי' הן עד"מ אותיות הכתיבה (ולפי הנ"ל ניחא), הענין הוא דאצי' בכלל הוא בחי' מח' שהאותיות חקוקים ומיוחדים בעצם האור (ובת"ז דברי' עד"מ אותיות החותם, י"ל בחי' ברי' שבאצי' בחי' פנימיות הכלים), ובמח' יש ב' מדרי' כשחושב את השכל והאותיות בלתי מורגשים שמיוחדים ממש בעצם האור, וכשחושב איך לדבר שזהו בחיצוניות האור ומורגשים, והדוגמא באצי' דהארת הקו בכללות האצי', ופנימיות הכלים הוא שמיוחדים ממש בפנימיות האור, וחיצוניות הכלים הוא בחיצוניות האור ובבחי' מורגש לעצמן (ועיקר כדמותנו הוא בבי"ע).

רצא) וע"פ הנ"ל יובן מ"ש והי' עקב תשמעון כו', דהנה תשמעון ושמרתם ועשיתם הן מחדו"מ, שמיעה הוא מח', ונודע דשמיעה הוא הבנה וכמו דבר כי שומע עבדך והיינו מח', שמירה הוא דבור וכמא' אם ערוכה בכל שמורה כו', ועשיתם מעשה כו', והן מחדו"מ בתורה דמח' הוא עיון התורה דעיקר מצות ידיעת התורה הוא עיון התורה כו', וגם צ"ל לימוד התורה בדיבור וכמ"ש ודברת בם, וכתי' חיים הם למוצאיהם למוציאיהם בפה דוקא, ומעשה הוא מה שעקימת שפתיו הוי מעשה, גם שיהי' הלימוד ע"מ לעשות כו'. גם במצות יש ג' ענינים אלו דמחדו"מ דהיינו כוונת המצות כו', הן הכוונה כללית דקבעומ"ש והן הכוונה פרטית שבכל מצוה כמו בתפילין לשעבד הלב והמוח כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"א, וזהו בחי' מח' כו' ודבור הוא ברכת המצוה ומעשה עצם עשיית המצות כו'. והנה עיקר היחוד וההתקשרות ודביקות הנפש הוא במח' וכמשנת"ל פרפ"ח דמח' הוא לבוש המיוחד כו', וכמו בעסק התורה עיקר התקשרות הנפש הוא בעיון התורה וכן בכוונת המצות כו' וכמ"ש בסש"ב והמקיימן באמת הוא האוהב שם ה' וחפץ לדבקה

בו כו', אך הכוונה בתומ"צ הוא שתהי' ההתקשרות גם בדבור ומעשה כו', וכמו בתורה שגם הדבור דתורה יהי' בבחי' ביטול דאז הוא דבר הוי' כו', וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, וכתי' ומדברך נאוה, מדברך ל' מדבר שיהי' כמדבר לא זרוע שלא יהי' זרוע חכמתו ורצונו בזה שלא להשכיל בזה כפי שכלו ורצונו דוקא כ"א כמו שהוא אמיתית חכמתו ורצונו ית' כו', וזהו כאשר לימוד התורה הוא בבחי' ביטול ואז הוא דבר הוי' ממש כו', וכן במעהמ"צ שיהי' בבחי' ביטול דוקא כו', תקפטוידוע דהמשכה דתורה הוא בכ"מ בשוה לפי ששרש התורה הוא בקו אמצעי דשרשו בבחי' עצמות א"ס כו', וע"כ ההמשכה הוא בכ"מ בשוה בלי התחלקות מדרי' כו' וכמ"ש במ"א וית' ג"כ לקמן, ולכן התורה פועל הביטול בכ"מ והיינו גם בדבור ומעשה כו'. והענין הוא דהנה בחי' מח' דתורה היא למעלה מבחי' מח' שבעולמות וכמשנת"ל פקמ"ה ובפרקים שאח"ז באורך איך שיש ג' מיני המשכות, הא' ההמשכה שלצורך העולמות כו', הב' ההמשכה שהמשיכו האבות שזהו גילוי בחי' אצי' ממש שבבחי' גילוי מן העצם כו', והג' ההמשכה דמ"ת כו', דהאבות לא נתגלה להם עצם ש' הוי' וכמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי להם כו' והוא הגילוי דמ"ת כמ"ש לכן אמר לבנ"י אני הוי' והיינו גילוי אור עצמי כו', והיינו כאשר התורה היא בבחי' ביטול במח' דבור ומעשה נמשך בחי' עצמות א"ס כו', וזה"ע תשמעון ושמרתם ועשיתם שהן מחדו"מ כו'. ועז"א ושמר לך ה' אלקיך את הברית ואת החסד אשר נשבע כו' שהן ג"כ מחדו"מ כו', דברית הוא בחי' המעשה עד"מ שנים הכורתים ברית ביניהם חותכים דבר א' לשנים ועוברים ביניהם כו' ה"ז בחי' מעשה

כו', וחסד הוא מח' דחסד הוא בלב דהו"ע המח' כו', ושבועה הוא דבור כו', דכ"ז הוא מבחי' עצמות אוא"ס כו', דהרי הענין דכריתת ברית ה"ז למעלה מטו"ד כנודע, וכן שבועה הוא התקשרות שלמעלה מטו"ד (מיא פארבינדט זיך למעלה מהטעם כו') וגם החסד הוא בחי' רב חסד וחסד דקשוט שזהו בחי' חסד דאריך ועתיק כו', דכ"ז הוא למעלה מטו"ד כו', וע"י תשמעון ושמרתם ועשיתם שהן מחדו"מ דתורה שהן בבחי' ביטול נמשך בחי' מחדו"מ שמצד עצמות אוא"ס כו'. וזהו ג"כ מ"ש והי' עקב תשמעון והוא ע"ד וידו אוחזת בעקב עשו, והו"ע הבירור דנה"ב כו', דענין התורה למטה הוא לפעול הביטול בנה"ב וכמא' מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' קעביד כו', וכמא' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד כו', ולכן הי' מ"ת למטה דוקא שהרי הי' יכול להיות להגביה את ישראל למעלה וליתן להם תורה ולא הי' כן אלא נתנה התורה למטה דוקא דהכוונה בזה הוא לברר ולתקן את הנה"ב בכח התו' כו', וזה הי' ג"כ טענת משה כלום יצה"ר יש בכם כו' מפני שענין התורה הוא לתקן את הנה"ב כו', וכמו"כ ענין המצות הן ג"כ

לברר הנה"ב וכמו תפילין לשעבד הלב והמוח שיהי' משועבדים לאלקות כו', וכן כל מצוה יש בה סגולה פרטיות לקשר את הנה"ב באוא"ס ב"ה כו'. וזהו והי' עקב תשמעון כו' דמחדו"מ בתורה יהי' לפעול הביטול בנה"ב כו', וזהו ג"כ אומרו את המשפטים כו' והוא המשפט שאדם צריך לעשות בעצמו לשפוט א"ע מן המותרות כו', דבכדי שיהי' בהנה"ב הביטול שע"י תומ"צ שהוא ביטול נעלה דהיינו בחי' ביטול דמ"ה כו', צ"ל תחלה בחי' המשפט בנה"ב שזהו הקדמה שיוכל להיות בו הביטול דתומ"צ כו', ובכללות הוא הבדלה מעניני העולם כו'. ובפרטיות הוא העבודה דתפלה שהוא הביטול דש' ב"ן כו'. והוא לפעול בעצמו שיהי' קדש עצמך במותר לך כו'. וגם מה שמוכרח לקיום גופו יהי' בכוונה לש"ש דוקא לא למלאות תאוות נפשו כו', ואז יכול להיות הביטול דתו"מ כו', ועי"ז נשלם עוד כוונה מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שע"י הביטול דנה"ב וכל הענינים השייכים לנה"ב, והיינו שהדברי' הגשמיים נעשים כלים לאלקות נשלמה אמיתת הכוונה להיות לו ית' דירה כו'. וזה והי' עקב תשמעון דחשיב כאן ג'

בחי' דמחדו"מ והן מחדו"מ דתורה שיהי' בבחי' הביטול כו', ועי"ז ושמר לך ה"א הברית והחסד והשבועה היינו בחי' מחדו"מ דעצמות אוא"ס ב"ה תקצכו', ואו' והי' עקב כו' דבמחדו"מ דתורה יפעול הביטול דנה"ב כו', והקדמה לזה הו"ע המשפט כו', ועי"ז נשלם הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים כו'.

קיצור. ובהנ"ל יובן מ"ש והי' עקב תשמעון, תשמעון ושמרתם ועשיתם מחדו"מ דתומ"צ, ועיקר הדביקות הוא במח', והכוונה דתו"מ הוא שתהי' ההתקשרות גם בדו"מ, ועי"ז ההמשכה מבחי' עצמות אוא"ס, והו"ע הברית והחסד והשבועה ג"כ מחדו"מ, ופי' עקב תשמעון הו"ע וידו אוחזת בעקב עשו בירור הנה"ב, ועי"ז נשלם הכוונה דנתאווה הקב"ה בדירה בתחתונים.