סכמוני באשישות

פד, בסמכוני סמכוני^* באשישות רדפוני בתפוחים כי חולת אהבה אני: הנה כנ"י בזמן שאין בהמ"ק קיים היא בחי' חולה פי' כמו שהחולה הוא שאין מקבל נח"ר משום דבר כלל (שהוא תמיד בעצבות) וגם אינו יכול לקבל שום דבר מאכל שתיכף מקיאו כו', כמ"כ הם ישראל בזמן שאין בהמ"ק קיים נמשלים לחולה, ופי' שהחולאת צריך להיות בתפלה מגודל עוצם ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה, ולכן נקרא התפלה חלו נא פני אל במלאכי סי' א' וכתיב ויחל משה וארז"ל פ"ה דברכות שאחזתו אחילו שהוא חולי, וכן ארז"ל ברבות פ' תשא פמ"ב. והיינו ע"י התבוננות איך שהכח השופע ממנו ית' להחיות לעולמות בי"ע הוא בחי' א"ס ממש, ופי' שאף שהם בעצמם הם בחי' גבול ותכלית אעפ"כ הכח השופע ממנו ית' שמחיה אותם כו' הוא בחי' א"ס ממש, ופי' שזה אמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר פי' שהנביא רצה להראותם, איך שיש בחי' א"ס ממש, אף למטה בגבול ולזה אמר להם שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שהראה להם שאף בהחיות שמחיה את השמים וארץ גשמיים הוא מלובש ג"כ כח בחי' א"ס ממש, (קיצור, ענין חולת אהבה צ"ל בתפלה, וזהו ויחל משה, חלו נא פני אל, ע"י התבוננות שגם בשמים וארץ רואין בחי' א"ס וא"א להשיג מהותו). וביאור הדבר איך יוכלו לראות ולהשיג מציאות אור א"ס ממש ע"י ריבוי הנבראים בעלי גבול ותכלית שיש להן סוף כו', יש להקדים תחלה איכות ההתהוות מאין ליש, בהיות כי ידוע דממלכות^* דעשיה נתהוו מאין כל צבא השמים הגשמיי' והארץ וכל אשר בה המורכבים מד' יסודות ארמ"ע רוחניי' וגשמיי' והיינו השמים ז' רקיעים גשמיים והארץ הלזו הגשמי וכל אשר בה כו' והיינו שנתהוו מע"ס שבמלכות דמל' דעשייה מספירת חסד שבמלכות* נתהוה רקיע הראשון ומספירת גבורה הרקיע השני כו' עד שהארץ נתהוה ממדרגה התחתונה שבמלכות* כידוע וממאמר תדשא הארץ דשא נתהוה כל הצומח שבעוה"ז, והנה אין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה המיוחד אל אותו העשב המגדלו ומצמיחו א"כ יש לכל עשב כח רוחני מזל עליון המגדלו כו', וכמו שאנו רואים ריבוא רבבות מיני עשבים גשמיים כן יש רבוא רבבות כחות רוחניי' המשפיעים ומגדלים אותם וכל א' כח מובדל בפ"ע, ועד"ז המזלות לגבי עליונים מהם והעליונים לגבי העליונים מהם, ולכן גם המלאכים נקראו חציר ועשב וכנודע מענין מצמיח חציר לבהמה שהם המלאכים הנקראים יוצר משרתים כו' ובחי' עשב הם מלאכים עליונים יותר הנק' ואשר משרתיו כולם עומדים ועיין מזה בזהר פ' בראשית דף י"ח ע"ב, ובריבוי ההשתלשלות עילה ועלול הן שורש לבחי' המזלות המכים בעשב גשמי ואומרים לו גדל, וכן הוא עד רום המעלות בבחי' אצילות דהיינו במל' דאצי' שיש בה כל ריבוי הכחות דבי"ע המשפיעים בהעלם כו' וידוע דאא"ס איהו וגרמוהי חד כו' וא"כ מדת מלכותו היא בחי' א"ס ממש, והיינו מה שאנו רואים דכח ההשפעה פה, אממדה זו לכל העלולים ממנה מאין ליש הוא בלי שיעור וגבול כלל, שהרי שיתא אלפי שני דהוי עלמא לא נפסקה עדיין אור השפע האלקי להוות מאין ליש כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מע"ב פי' בכל יום מאינון יומין עילאין דאצי' מתחדשת השפע אלקי שבבחי' א"ס במדת מלכותו להוות מאין ליש מוחי' חדשים לגמרי לכל הנמצאי' דבי"ע ג"ע העליון ותחתון איש לא נעדר כו', וה"ז כמשל הנביעה ממעיין שאין לו הפסק ממקורו הגם שהמים שנובעים נמדדים בקצבה אח"כ בכלים מכלים שונים אבל הנביעה אין לה הפסק לעולם מחמת שהמקור שמשם הנביעה אין לו תכלה בעצם כו', ולכן נקרא הוא ית' מקור מים חיים את ה' דהיינו מבועא דלא פסיק, דהיינו שאין קץ וגבול להשפעה האלקית של אור א"ס שבמדת מלכותו ית' לחדש בכל יום באופן אחר זמן ומקום דבי"ע, והיינו שאף מלכות^* דעשייה (שמי"ס שלה נתהוו שמים וארץ הלזו הגשמיים כו') שהוא בחי' כח המשפיע חיות לעשיה כו', היא ג"כ בחי' בלתי בע"ג שאין גבול לכח השפע הנמשך ממנה תמיד נובע ולא פסיק כו' ותמיד מתחדש החיות כו', והוא מפני שבמלכות דעשייה* מלובשת מל' דיצירה כו' שבתוכה מ' דאצילות המיוחדת בא"ס ב"ה.

(קיצור ב' ממה שלא נפסק השפע, כ"א כמבוע מים דלא פסיק. זהו רואים בחי' א"ס. והיינו כי במל' דעשייה מלובש מל' דאצי' שבתוכה אור א"ס. וענין מופת זה קרוב לכאורה למ"ש הרמב"ם^* בספרו מ"נ ח"ב פ"ג עיון שלישי והביאו ג"כ בעל העקרים במ"ב פרק חמישי). (נדפס לעיל דף ס"ב, א)

ב והגם שהמקבלים מוגבלים בכלים מכלים שונים ויש להם מספר ידוע וזהו המוציא במספר צבאם, פי' שגם באה השפע אלקי' לידי מספר וחשבון עד שכל א' הוא כח מובדל בפ"ע והוא בתכלית ההגבלה כי לא ימצא שנים ביחד כו', היינו מצד המקבלים לפי שכך עלה ברצון השופע שיבאו במספר וזהו המוציא שהוא ית' מוציאם ומחלקם, אבל מצד השפע עצמה אין לה קץ וגבול כלל גם כאשר תבא השפע לידי מספר שהרי אין לה הפסק כנ"ל שהרי זה השפע הבאה בגבול כיון שאינה נפסקת בהכרח שמלובש בזה כח הא"ס ע"ד מארז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק ועמ"ש בלק"ת גבי עשי"ת סד"ה שובה ישראל עד בפי' עד כו' ע"ש, וזהו שמסיים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר פי' זהו שמורה להם הנביא ענין השגת אור א"ס ממש במה שאין לשפע זו האלקי' הפסק כלל וזהו לא נעדר ונפסק מוחי' חדשים לכל איש ואיש מפני שהוא ית' רוב אונים ואמיץ כח פי' בבחי' אין סוף כי כמו שאין לו תחלה כך אין לכחו שבמדות שהוא התפשטותו תכלה וסוף כו' וזהו רוב אונים ריבוי הכח בלי הפסק כו', ונמצא שההשפעה זו האלקי' הגם שבאה לידי סוף ומספר ידוע שרש נביעתה מבחי' א"ס ממש וכמ"ש בזהר ר"פ בראשית דף ב' סע"א מרוב אונים ואמיץ כח הוא חכמה ובינה והיינו כי מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כי בחכמה מלובש אור א"ס וכמ"ש הוי' בחכחה יסד ארץ וחו"ב הוא בחי' ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד שאין הפסק לההשפעה ובת"ז תיקון מ"ט דפ"ח ע"ב פי' מרוב אונים דא כתר עילאה, וע' במא"א אות ריש סעיף מ"ה ובי"נ שם, ועכ"פ מובן הפי' דע"י המשכת הכח מבחי' א"ס ממש המלובש בכח"ב מזה נמשך המחדש בכל יום מע"ב בלי הפסק כו'. (קיצור ג' וזהו ע"ד נצח סלה ועד אין לו הפסק, כמ"ש בענין שובה ישראל עד, וזהו ענין מרוב אונים ואמיץ כח חו"ב שבהם מלובש אור א"ס ונהר יוצא מעדן, מזה נמשך איש לא נעדר). ולהבין זה בתוס' ביאור הנה ידוע דכל עיקר התהוות הנבראים דבי"ע הוא מבחי' אותיות דעשרה מאמרות כמ"ש כי הוא אמר ויהי, והם בחי' אותיות הדבור שבטלים לגבי אותיות המחשבה, ואותיות פה, בהמחשבה נובעים תמיד מן השכל, ובטלים אל השכל. והנה עד"מ נביעת האותיות ותנועתם מן השכל שבמוח הרי הן נובעי' ונמשכים תמיד בלי הפסק כלל והגם שיצטרפו בתיבת במספר ידוע אח"כ אבל הנביעה שלהם מן השכל הוא בלתי הפסק וגם כלא חשיבי כל עצמם לגבי השכל עצמו שהוא הגבה למעלה מבחי' אותיות כידוע, כמ"כ עד"מ הי' מאמרות יהי רקיע יהי אור וכדומה שהמאציל אמרם הרי הן בחי' אותיות שלו ונביעתם מן המאציל בבלתי הפסק כלל והוא ענין מדת מלכותו ית' שאין למדה זו סוף ותכלית כנ"ל הגם שמתחלקים המאמרות אח"כ למספר ידוע וכו'.

(קיצור ד' וזהו ענין אותיות המחשבה שנובעים תמיד מהשכל בלי הפסק, ונהר יוצא מעדן וכתיב כי לא מחשבותי מחשבותיכם, עמ"ש בלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ יונתי בחגוי).

ג וע"ז אמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם ופי' שהנביא הראה להם איך שיש בחי' א"ס ובלתי בע"ג אף למטה בעשייה שהוא גבול ממש, ולזה אמר להם ראו מי ברא אלה את השמים וארץ גשמיים וכל המינים גשמיים שנמצאים בעוה"ז כו', וכן הדשאים הנמצאים בעוה"ז שיש מינים עד אין קץ כו' ראו מי ברא אלה, הלא הכל נמשך חיותן מלמעלה שנובע תמיד עליהם להחיותם ולא פסיק כו', ופי' ששורש והמקור החיות של הדשאים גשמיים שלמטה, הוא המאמר תדשא שבמל' דמל' דעשיה כנ"ל, שמשם נמשך אליהם שפע החיות ע"י בחי' השתלשלות כו', וכמארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזלו מלמעלה שמכה כו' ואומר לו גדול כו', והמזלות הם מקבלים השפע מן המלאכים שנק' גם כן עשבים כמ"ש מצמיח חציר לבהמה שהוא בהמה רבה שהוא שם ב"ן דאכיל אלף טורין בכל יומא כו' (שהאלף טורין כו' הם המלאכים שנק' דשאים כו' כנ"ל) והמלאכים מקבלים השפע מלמעלה כו' וכן הוא ההשתלשלות עד רום המעלות, עד מלכות דא"ס ב"ה, ששם הוא המקור של הדשאים שהוא ממאמר תדשא שבמל' דא"ס כו' (וכנ"ל ענין ההתלבשות זה בזה כו'), נמצא שהחיות השופע להדשאים שלמטה הגשמיים, הוא נמשך מבחי' א"ס שהוא בלתי בע"ג ותכלית כלל כו' כנ"ל, ואעפ"כ כשנמשך ובא השפע הזה להמקבלים שהם הדשאים אזי מתחלק החיות לבחי' גבול, פי' כנראה שמתחלקים הדשאים א' מחבירו שכל א' יש לו מדור בפ"ע בבחי' גבול ואין נמצא שיהי' ב' גדילי' מחוברים כאחד כו' כ"א כל א' יש לו מדור בפ"ע יש גבול לכאו"א, ואע"פ שהחיות הנשפע בהם הוא בחי' א"ס בלתי בע"ג כנ"ל, אעפ"כ כשנמשך השפע למקבלים אזי מתהווים בבחי' גבול הם שכאו"א יש לו מדור בפ"ע (בבחי' התחלקות החיות כו') בבחי' גבול ומספר כו', וכן אין נמצא שיהי' שני כוכבים מחוברים כ"א כל אחד ואחד יש לו מדור בפ"ע בבחי' גבול ומספר, והחיות השופע עליהם הוא בלתי בע"ג בחי' א"ס ממש שלכן אין לה הפסק כו' (ומשארז"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, אין הפי' שיש הפסק לההשפעה מצד עצמה, אלא שברצונו ית' יפסיקנה. ועוד דפי' וחד חרוב אינו כלל ענין הפסק ההשפעה, אלא זהו ענין ביטול הגשמיות ויהיה העולם מתעלה לקבל עילוי יותר, והזדככות יתירה, והיינו ענין ונגולו כספר השמים, והוא כדי שיומשכו שמים החדשים והארץ החדשה, אבל ההשפעה לא יופסק כלל^*) וזהו שהראה להם הנביא איך שנמצא בחי' א"ס אף למטה בעוה"ז שהוא גבול ממש ואף בגבול ממש נמצא בחי' בלתי בע"ג בחי' א"ס כו'. וזהו ראו מי ברא אלה כו' כנ"ל המוציא במספר צבאם כו', פי' שזהו גדולתו ית' שהן הן גבורותיו, שאף שהחיות השופע עליהם הוא בחי' בלתי בע"ג בחי' א"ס כנ"ל שראו מי ברא אלה שנמשך מבחי' אור א"ס ב"ה כנ"ל, ואעפ"כ הוא מוציא במספר צבאם שכשמגיע השפע להמקבלים הם מתהוים בחי' גבול ותכלית במספר כו' שמתחלק החיות לבחי' גבול כו' שכאו"א יש לו מדור בפ"ע פו, אבבחי' גבול ומספר כו' וזהו שהראה להם גדולתו ית' שאף למטה בגבול מלובש בחי' א"ס ואעפ"כ הם בחי' גבול ומספר ממש, והן הן גבורותיו.

קיצור , ענין שאו וראו כו' איך בשמים וארץ מלובש כח א"ס, ואעפ"כ המוציא במספר צבאם ועמ"ש בלק"ת פ' עקב סד"ה ואכלת ושבעת וברכת, שם נת' קצת מענין משלימות כח הא"ס שיהי' בו ג"כ כח הגבול כו', וענין וחד חרוב:

ד והנה אחרי כל הדברים וההתבוננות הנ"ל כשיתבונן ויעמיק בהם הטיב בתפלה, איך שכח השופע מאין הוא בחי' א"ס כו', יחלה מזה ויתאוה תאוה להשיג על בורי' את כח השופע מאין איך הוא מהוה מאין ליש כו' וזה אין כח בשכל ומחשבה להשיג כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל כו', וכאשר ירצה מאד ויתאוה תאוה מאד להשיגו כו' ואינו יכול להשיג כנ"ל, מזה יחלה בבחי' חולת אהבה כו', ופי' שאף הבהמה כשמונעין ממנה מאכלה אזי היא צועקת במרירות כו', אך הבהמה אין לה דעת כלל כו' אבל האדם שבדעת צריך ליחלה מאד כשמשיג איך שיש כח השופע מאין ליש כו' ואינו יכול להשיג את האין השופע כו' צריך ליחלה מזה מאד והוא נק' בחי' חולת אהבה, והוא ע"ד מארז"ל מעשה באדם אחד שהעלה בלבו טינא כו' ובחי' זו נק' חשק וחפץ כמ"ש חשקה נפשו בבתכם כי חפץ בבת יעקב, וכמ"ש בספר כד הקמח סוף ערך אהבה מדת האהבה גדולה אך מדת החשק גדולה ממנה כו' שאין מחשבת החושק נפרדת מן החשוק כלל כו' ומרוב הפלגת מעלת החשק על מעלת האהבה אמר הכתוב תלים סי' צ"א כי בי חשק כו' כי החושק הוא האיש המסתלק מכל מחשבות גופניות כו' ועל המעלה הזאת של החשק נתייסד ספר שיר השירים שהתחיל ישקני מנשיקות פיהו כו' עכת"ד, ועמ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' אחרי דס"ז ע"ב ע"פ כאיל תערוג על אפיקי מים אשר אפיקי מים הם נו"ה שבהם ועל ידם נמשך שפע המ"ד הנמשך ממקור מים חיים וז"ל המא"א אות א' סעיף קי"ג אפיקי מים נק' נו"ה ב' ביעין שמשם המים לנוק' מי החסד עכ"ל וע' בזהר ויקהל דרי"ט ע"ב, נמצא הם המרווים ומשביעים לבחי' מ' ומרווים צמאונה, שהוא בחי' ואל אישך תשוקתך, ועמ"ש ע"פ^* והנה באר בשדה והנה שלשה עדרי צאן שהם נה"י רובצים עליה למלאותה ממקור מים חיים כמ"ש בזהר פ' ויצא, ולכן ענין תערוג על אפיקי מים הוא הצעקה מהעדר המים, שהוא ענין הצעקה על העדר התענוג והחשק בחי' כי בי חשק כו' ולכן נק' צעקה זו תערוג, מלשון ערוגת הבושם שהוא ענין תענוג ותערוג הוא הצעקה לגילוי עונג העליון, ובמ"א נת' שזהו ענין גבורה שבתענוג המעורר הרצון והחשק והכוסף כו' והוא כשאינו יכול להשיג העונג כו', וזהו ג"כ ענין מארז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו דענין דואג הוא ג"כ ממה שא"א להשיג הא"ס ב"ה, כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ורק הודו על ארץ ושמים זיו והארה לבד מאיר בג"ע עליון ותחתון כו'. וזהו ענין חולת אהבה שכנ"י נקרא בזמן שאין בהמ"ק קיים בחי' חולה שהוא בחי' חולת אהבה מה שמתאוים להשיגו וא"א עתה בזמן שאין בהמ"ק קיים להשיגו כנ"ל ומזה הוא החולאת והמ"ש כו'. והוא כמו החולי גשמי ממש שאין לו נח"ר מכל דבר (שאין מקבל נח"ר משום דבר שבעולם) ואינו יכול לקבל שום מאכל שתיכף מקיאו לחוץ כו' וכמ"כ הוא למעלה ממש בחי' חולת אהבה שהוא בחי' מ"ש שאין מקבל נח"ר כו' שאין משיג ותופס הכח האין השופע כו' כנ"ל, וגם אין יכול לקבל שום מאכל שמקיא כו' ופי' שאין יכול לקבל השגות פנימיות התורה שהוא מתיקות התורה כנ"ל וזהו בזמן שאין בהמ"ק קיים שכנ"י היא בבחי' חולה כנ"ל, וזהו סמכוני באשישות כי חולת אהבה אני כו'.

קיצור , ענין חולת אהבה, הנמשך ממה שא"א להגיע ולמלאות התשוקה והחשק בחי' פו, בואל אישך תשוקתך, כאיל תערוג על אפיקי מים, לבו דואג בקרבו.

ה ומה שבחינה זו היא בגלות דוקא, הלא לכאורה מאחר שזהו ממה שא"א להשיג בחי' א"ס ב"ה א"כ מה ענין לזה לזמן הגלות דוקא, אך כי הבהמ"ק נק' המשכה ממקור מים חיים, ואז היה מאיר יחוד העליון, ומזה היה נמשך הגילוי בנשמות כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כו' וכתיב ושאבתם מים בששון דהיינו שהיו שואבים בחי' מים הנ"ל ושפע המ"ד, שמזה היה נמשך רוח הקדש ונבואה, אשר הנבואה היא השגת המהות כמ"ש ואראה את ה', ולא השגת המציאות לבד, וכמ"ש באג"ה סי' י"ט בד"ה עוטה אור כשלמה, ועמ"ש בד"ה אם בחקתי בפי' כי לא יראני האדם וחי כו', עכ"פ היה איזה ראיה והשגה המהות מבחי' אצי' דרך התלבשות בריאה יצירה כו' משא"כ עכשיו אין עוד נביא בבחי' ראייה והשגת המהות כו', והיינו מפני שכמ"כ למעלה במקור נש"י הוא בחי' ונהר יחרב ויבש, וזהו ענין שארה כסותה ועונתה, שארה השפעת המזון בחי' ואתה מחיה את כולם, המחדש בכל יום מע"ב, כסותה בחי' אור מקיף, אך עונתה זהו ענין המשכת וגלוי האור בבחי' השגת המהות, והיינו כמו הטפה שנמשכה מהמוח, וכך ענין המוחין למעלה חב"ד שבהם מאיר הגלוי ממהות אור א"ס ב"ה היינו מבחי' הקו וחוט, ולא השגת המציאות לבד, ומבחי' זו נמשך הגילוי בכנס"י וזהו ענין אפיקי מים וכנ"ל, וע"כ בגלות שהוא ונהר יחרב ויבש היא חולת אהבה. וזהו הנק' ואשה כי תהיה זבה כו' כנזכר בזהר וברבות פ' מצורע. ועמ"ש בסידור בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש הראשון ההפרש בין ידיעת המציאות ובין השגת המהות ושזהו ענין אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ, ועמ"ש בפי' ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות כו' שהשתחוואה לבד שהיא הביטול בפנימיות עוד זאת שהיא ג"כ המשכה מהמוח כו' וזהו ענין הכריעה במודים להמשיך הטפה מהמוח בבחי' ירכין כו', וז"ש במד"ר פ' וירא פנו הכל בזכות השתחויה, ומזה יובן מ"ש יבא כל בשר להשתחוות לפני פי' כל בשר ע' זח"ב תרומה קנ"ה, וע"י ההשתחוואה ימשיכו מבחי' הפנימיות וזהו לפני ה', משא"כ עכשיו שאין בהמ"ק קיים ואין אנו יכולים כו' ולהשתחוות, ומזה נמשך החולת אהבה כו', גם לפמש"ל ענין החולת אהבה נמשך מבחי' מי ברא אלה, והיו"ט נק' אלה מועדי הוי', אלה דוקא א"כ בהם מאיר בחי' מי בגלוי בבחי' אלה ולכן הם מועדים לשמחה, וזהו בנהר יעברו ברגל כו' שם נשמחה בו, ולכן בחורבן בהמ"ק נאמר על אלה אני בוכיה כו' וכתיב על זה דוה לבנו, פי' זה הוא גלוי אור א"ס כמו בקי"ס נאמר זה אלי, ובחי' זה היה מאיר לבחי' עם זו בבהמ"ק וז"ס הייחוד, ובחורבן בהמ"ק נאמר על זה דוה לבנו, וזהו ענין והדוה בנדתה. ועוד יובן זה דאיתא במא"א ח' ל"ה חולה גימט' מ"ט שחסר שער החמישים, כי שער החמישים מחבר חו"ב אין ויש כו', ועל בחי' זו נאמר למשה כי לא יראני האדם וחי, והנה כשמנו יובלות יובל הוא שער החמשים וזהו ענין ועל יובל ישלח שרשיו היה מאיר בחי' זו בכנ"י משא"כ עכשיו וזהו ענין חולת אהבה כו', ועמ"ש מענין שער החמשים בלק"ת גבי שבועות בביאור ע"פ וספרתם לכם, שבחי' זו זהו ענין הכתר המחבר המאציל א"ס ב"ה עם הנאצלים כו' ומזה יובן דכשאין מאיר ומתגלה בחי' זו, מזה נמשך החולת אהבה כו', גם כי שער החמישים מאיר אחר ספירות מ"ט ימי העומר שהם כענין ספירות ז' נקיים ואז נטהרה לאישה, ולכן עכשיו בגלות שאין מאיר בחי' זו נק' חולה שחסר שער החמישים, שבו הטהרה והיחוד כו'.

קיצור ענין בהמ"ק נק' המשכה ממקור מים חיים, ומזה נמשך בנשמות ושאבתם מים נבואה ורוה"ק, שלש פעמים בשנה יראה, וענין עונתה, משא"כ עכשיו, גם ענין חולה נמשך מחסרון שער החמשים.

פז, או והנה עיקר הרפואה לבחי' חולת אהבה יהיה לע"ל והוא מ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' הפך בחי' על זה היה דוה לבנו כו', ועז"נ ביום ההוא תקראי אישי, היינו מה שעכשיו בחי' ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך, שמוכרחת לירד למטה ונתרחקה כו' אבל לע"ל תקראי אישי, וכמארז"ל פ"ז דכתובות ככלה בית חמיה, שזהו בחי' נשואין. והיינו מ"ש לע"ל ומלאה הארץ שהיא כנ"י דעה את ה', והיינו ע"י והאדם ידע כו', שזהו ענין יחוד העליון דתקראי אישי.

ורש"י בכתובות הובא בשט"מ פי' בנישואין לבו גס בה ולבה גס בו כנזכר במשנה פ"ח דגיטין וזהו אישי ל' אישות ונשואין משא"כ ארוסין נק' בעל ל' אדנות, וכמו ובעל השור נקי, אם בעליו עמו לא ישלם, הרי הוא רק אדנות. וכך למעלה עכשיו שאין השגת המהות רק ידיעת המציאות נק' אירוסין שאין לבה גס בו, ולא ידעה עדיין.

אבל לע"ל עין בעין יראו, הנה אלקינו זה, זהו עד"מ נשואין שלבה גס בו וזהו והאדם ידע. וזהו הנק' אישי ונשואין, ואפ"ל נשואין ל' רוממות והגבהה, כי נשואין הוא בשרש נשא, שיש בו ג"כ פירש רוממות, כמו וינטלם וינשאם, וכמארז"ל ע"פ ובמדבר אשר ראית אשר נשאך, שפירשו לשון רוממות ע"ד אני אמרתי אלקים אתם כו', ברבות ס"פ נצבים ע"ש. ועז"נ לע"ל ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי. ומבואר בזח"ג נשא דק"ל ע"ב שבחי' זו נמשך ע"י גלוי מו"ס שהוא חכים ולא בחכמה ידיעה כו', והוא ע"ד המגביהי לשבת ולכן המשפילי לראות כו' וכמ"ש במ"א בענין נה"י חדשים נמשכים מן הכתר כו', אך כדי להיות גלוי בחי' זו צ"ל תחלה והסירותי כל מחלה דהיינו מחלה ממש, ולא חולת אהבה לבד, כ"א חולי הנפש כפשוטו, ועיקר מחלה זו היא בחי' ק"נ, עה"ד טו"ר וכמ"ש בת"א ס"פ משפטים סד"ה לא תהיה משכלה ועקרה. אך היינו ע"י ועבדתם את ה' אלקיכם זו ק"ש ותפלה להיות בבחי' חולת אהבה הנ"ל אז והסרותי כל מחלה הנמשך מק"נ, ועמ"ש ע"פ ומחץ מכתו ירפא, מחיצה שעשיתי כו' שהם המונעים הגלוי, כי להיות הגילוי מלמעלה למטה ממש הוא ע"י ואת רוח הטומאה אעביר כו'. ועמ"ש ע"פ ואומר^* חלותי היא שנות ימין עליון דהפי' חלותי בחי' המחלה שלי מה שנמשך אחר אש זרה דק"נ כו' אשר אתם זונים כו' הוא הגורם שנות ימין עליון בחי' השיב אחור ימינו כו'.

ולכן צ"ל ועבדתם את כו' וזהו ענין סמכוני כו'. באשישות ג"כ מלשון איש ואשה היינו מה שלע"ל יהי' בפועל תקראי אישי, עכשיו סמכוני בבחי' זו ע"י התומ"צ). (קיצור ענין הרפואה לע"ל תקראי אישי, ומלאה הארץ דעה ע"י והאדם ידע, כי כולם ידעו אותי. אך צ"ל והסרותי כל מחלה, ואת רוח הטומאה אעביר, והיינו ע"י ועבדתם את ה' אלקיכם. וזהו ואומר חלותי היא שנות ימין עליון, וע"י ועבדתם ימינך ה' נאדרי בכח כו'). וז"ש ברבות בראשית פי"ב ע"פ אלה תולדות השמים והארץ, מלא ואו ואח"כ כל תולדות שבמקרא חסר ואו, אלא אלה תולדות פרץ, רות סי' ד', שע"י בן דוד יהי' התגלות ואו דברים שניטלו מאדה"ר כו' זיוו שיהי' בחי' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, שהוא ענין והי' הוי' לי לאלקים בחי' שם הוי' בעצמו, וזהו ענין שמש הוי', אשר עכשיו לשמש שם אהל בהם בחי' נרתק ולע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה כו'. וז"ש בגבורתו ע"ד ישיש כגבור, ישיש ב"פ יש תר"ך עמודי אור כו'. ועי"ז כימי העץ ימי עמי בחי' עץ החיים ועל יובל ישלח שרשיו כנ"ל, ונק' בחי' זו תולדות פרץ ע"ד עלה הפורץ, שהוא ענין פרצה שלמעלה מסדר השתלשלות המדרגות עלה ועלול כו', ועד"ז נאמר ויפרוץ האיש מאד מאד, פרצה מעין עוה"ב, וכ"ש עוה"ב ממש, וענין הגפן תתן פריה עמ"ש בד"ה אוסרי לגפן עירה, וכ"ז הוא ענין ומחץ מכתו ירפא, וזהו ענין הוא"ו בריח התיכון המבריח פז, במן הקצה העליונה עד הקצה התחתונה, ועמ"ש ע"פ והוי'^* יגיה חשכי, ואז תקראי אישי, בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין ע"ד ביום ההוא יהיה כו' עמ"ש מזה בד"ה ואשה כי תדור נדר, א"נ דהנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, כטבע האש שמסתלק למעלה עד"מ ואינו יורד ומתפשט, כי כל השפעה והמשכה מאור א"ס ב"ה בעולמות הוא בחי' ירידה ממקום גבוה למקום נמוך ונק' בחי' מים ולא שייך זה אלא אחר כמה צמצומים כו', כמ"ש בלק"ת בד"ה אתם נצבים פ"ג, וזהו ענין בעל[י], השתלשלות הטפה דרך ג' בחי' אור מים רקיע כו' אבל לע"ל תקראי אישי, שבחי' אש העליון מה שאינו מאיר למטה יומשך ויאיר לע"ל שלא ע"י בחי' מים כו' כ"א התגלות האור ממש כמ"ש הרמ"ז פ' פקודי בפי' מה רב טובך אשר צפנת.

(קיצור וזהו אלה תולדות פרץ מלא ואו, עלה הפורץ, תקראי אישי, שלא ע"י השתלשלות בחי' מים רקיע כו'):

ז והנה ע"ז מבקשת כנ"י סמכוני באשישות, כי הנה לע"ל יהיה הרפואה האמיתית לחולת אהבה שיהיה נגלה כבוד ה', עין בעין יראו, ויראו בעיני ראייה את כח האין המשפיע מאין ליש שהוא בלתי בע"ג, וזהו ואין זולתך לחיי העוה"ב כו' והיינו ע"י שישיגו אז פנימית התורה שער החמישים המחבר חו"ב ראיה ושמיעה והוא מתיקות התורה מה שמשיגים עתה הארה מזה בג"ע ישיגו זה לע"ל וכמ"ש במ"א ע"פ עוטה^* אור כשלמה שהתורה היא הממוצע המחבר הא"ס עם העולמות ויש בה פנימית וחיצוניות, ולכן ע"י הפנימית יהי' גילוי המהות ממש בבחי' ראייה כו' וזה יהי' הרפואה לחולת אהבה, משא"כ עתה נק' חולה, שאין משיגים פנימית התורה המתיקות התורה שזהו הנק' מאכל, והיינו שאין יכולים לקבל המאכל הנ"ל כמו החולה שאינו טועם טעם בהמאכל כו'. אך עכ"ז עכשיו הוא ענין סמכוני, והיינו ע"י העסק בתומ"צ הנגלות לנו שבתורה נאמר רפאות תהי לשריך, גם ארז"ל ע"פ ושמתם, אשר שם משה, סם חיים כו', והענין כי עיקר חולת אהבה הנ"ל מה שאי אפשר להשיג מהות א"ס ב"ה דלמת"ב כלל, אמנם בזאת יתנחם כי הנה בתורה גם בהנגלות לנו מלובש מהות רצונו וחכמתו ית' ממש, ולא מציאות והארה לבד, והרי הוא וחכמתו ית' אחד ממש כי חכמה זו שרשה בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא שהיא חכמה קדומה, וכן במצות וזהו אשר קדשנו במצותיו שתומ"צ הם בחי' רצונו וחכמתו ית' וע"י העסק בתורה כו' משיגים את מהות רצונו ית' אם רצונו שיהיה כשר או פסול כו' ובזה יהיה הרפואה להחולת אהבה הנ"ל כי בקיומו התומ"צ יגל וישמח מאד בחדוה ושמחה שהשיג מהות חכמתו ורצונו ית'. וביאור הענין דהנה יש חילוק בין השגת מציאותו ית' להשגת מהותו ית' וכמ"ש באג"ה בד"ה עוטה אור כשלמה, והיינו שהשגת מציאותו ית' נק' כשמשיג שיש למעלה בחי' רצון העליון ב"ה אבל אין יודע מהו מהות הרצון העליון ב"ה כו' (שמציאות הוא פי' שמשיג שיש כו' ומהותו נק' כשמשיג ממש) ולכן הא"ס ב"ה נקרא הידוע מציאותו ולא מהותו, אבל השגת מהותו הוא כשעוסק בחכמתו ית' שהיא חכמת התורה ויודע איך הוא רצון עליון ב"ה אם רצונו כשר או פסול כו' זוהי נק' השגת הרצון ממש וכמ"ש בלק"ת פ' ואתחנן בד"ה להבין בתוספת ביאור ע"פ וידעת היום, ושם ספ"ה, ולכך כשעוסק בתורה ומצות שמשיג מהות רצון עליון ב"ה אז הוא רפואתו בזה שיגל וישמח מזה מאד ויתרפא מחולי' החולת אהבה, וכמ"ש בת"א פ' בראשית בד"ה צאינה וראינה המשל ממי שיש לו זהב הרבה בארגז ותיבה הנעול במפתח שהוא שמח בהם אע"פ שאינו רואה אותם כו', ולכן זהו הרפואה לחולת אהבה הנ"ל שכשעוסק בתורה ומצות ויודע מהות רצונו ית' הוא משיג למעלה מג"ע כו' כי הוא משיג את בעל הרצון פח, אשהוא המאור בעצמו שהוא בעל האור שמאיר בג"ע כו' רק שזה נתגשם בענייני גשמיים כו' אבל הוא המהות הרצון שלמעלה ממש רק שנתגשם כו' וזהו כמו דכתיב כי טל אורות טליך שנתגשם ודכו אותו במדוכה כו', אך ורק שהעסק שבתורה צריך להיות בבחי' ביטול שהוא בעצמו יהיה בטל לגמרי והדבור שמדבר בד"ת הוא רק דבר ה' שמלובשת בו כו' וכדכתיב ואשים דברי בפיך כו'.

קיצור שלע"ל עין בעין יראו, זהו עיקר הרפואה, ועכ"ז סמכוני ע"י חיצונית התורה כי עוטה אור כשלמה והיינו תומ"צ שבהם ג"כ מלובש המהות ממש רק שנתגשם בענין טל אורות טליך, ולכן יתמלא שמחה וזהו סמיכה לחולת אהבה ולע"ל יהי' גילוי פנימית התורה בחי' שער החמישים המחבר גילוי אור א"ס בבחי' ראיית המהות, ועמ"ש במ"א ע"פ אלה^* תולדות, ואלה בזכות מי עומדים בזכות ואלה שמות בנ"י וכו' אלה העדות והחוקים כו' ברבות ר"פ ויקהל, א"כ י"ל ע"י ואלה שמות כו' אלה החוקים כו' יהיה הגילוי ממש איך מי ברא אלה כו' וזהו פלג אלקים כי עכשיו שם אלקים מסתיר ואין גילוי רק ע"ד ידיעת המציאות ולע"ל יהי' מבחי' אלקים גילוי מי אלה כו'.

בין המחקים בכי"ק, כי^* חולת עמ"ש ע"פ ויחל^* משה וברבות באג"ה סי' ל"א שכינתא מרעא, בת"א פ' בראשית בד"ה צאינה מענין חולה, בד"ה רפאני ה' וארפא ועמ"ש ע"פ ואומר חלותי היא שנות ימין עליון.

סמכוני באשישות ביצה ב' כ"א א', מס"ס ט"ז י"ג ג', ע"ה נ"ד קע"ח א', ר"ח, רבות בשה"ש ט"ו א', זח"א עמוד ר"ס, שע"ד ח"ג ס"ט ת"א, ילקוט ח"א ע"ח ב', של"ה מ"ט א' נ"ב א' קס"א א' קע"ט א' שכ"ט ב' של"ה ב' ש"מ ב', חס"ל מעיין שישי כ"א:

בבוך שלי ב' פערטיל ע"ב, בביכעל לאזני פערטיל שבת פ' שופטים, אחר תתן אמת ליעקב בבה"ז פ' שמיני, בתרגום:

לקיצור פ"ג^*: ועמ"ש בד"ה אם בחקתי בפי' כי לא יראני האדם כו' מהו ענין ראייה, חולה חסר שער נ' וזהו בגלות שאין מונים יובלות, וכמ"כ במקור נש"י ביחוד פב"פ באצי' גילוי מהות, משא"כ עכשיו שהיא בבי"ע כו' ויש לבאר ענין שארה כסותה עונתה, לפ"ז סמכוני ע"ד ההפרש בין הטפה גשמיות לגבי מקורה נק' זה סמכוני ע' בה"ז בראשית כז"א ודוחק, וא"י לקבל מאכל, כי נתקלקל האצטומכא אהוי"ר כח העיכול:

לקיצור פ"ד: והרפואה יהי' לע"ל, ועמ"ש בענין שכח הראיה מלובש בשחור שבעין והיינו ע"י שנזדכך כו':

לקיצור פ"ה: ולע"ל תקראי אישי ולכן עכשיו סמכוני באשישות וכן לע"ל כתפוח כו' כן דודי כו' לכן עכשיו רדפוני בתפוחים:

לקיצור פ"ו^*: עמ"ש בבוך על שני פערטיל המתחיל צאינה וראינה מענין באשישות, להעיר מענין בריש כל אסוון אנא חמר ס"פ חזקת, ובמהרש"א שם דקאי על סודות התורה וכמ"ש ביומא ע"פ ותירוש זכה נעשה ראש כו' ועמ"ש ודם ענב תשתה חמר, ובפסוק ודם ענבים סותה, אורייתא סתים וגליא לכן ע"י סתים מתעורר בחי' ישראל סתים וגליא כו' וזהו סמכוני א"נ בינה יין מקננא בבריאה ל' בריאות כי בריאה ג' פירושים בריאה יש מאין, א"כ ראשית התהוות היש מאין הוא בטל לאין גם בריאה לשון וברא קריעת המסך במא"א אות ב' ססעי' ל"ז גלוי ההעלם גם לשון בריאות וכ"ז ע"י אימא מקננא עלמא דחירו, גם בעטרה שעטרה לו אמו דא יין זח"ג צ"ה כי התגלות עתיק בבינה לכן אומרים קדוש על היין, מו"ס כחמר טב דשכיך ושקיט שאין ממנו התפעלות גבורות.

פח, בנוסח א'

סמכוני באשישות . ברבות בשה"ש בשתי אשות באש של מעלה ובאש של מטה, ופי' במ"כ שאע"פ שהאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט, ועמ"ש בלק"ת בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ מענין וערכו בני אהרן הכהנים אש, ומ"ש ע"פ בראשית ברית אש, והנה בתר בגימ' ב"פ אש אפ"ל ע"י ב' בחי' אש מבררים הרי בתר טורי דפרודא.

ד"א סמכוני באשישות בשתי אשות תורה בכתב ותורה בפה, להעיר ממ"ש בביאור ע"פ שחורה אני בענין שהתורה ניתנה באש שחורה ז"א ע"ג אש לבנה ע"ק, וזהו ענין ל"ת ששרשן מז"א ומ"ע ששרשן מרב חסד דא"א ויש בחי' אשר

נוסח ב'

וכ"ז נתבאר לפי פי' הא' ברבות שפי' סמכוני באשישות הלכות המאוששות ורפדוני בתפוחים אגדות שריחן וטעמן כתפוחים. אבל יש עוד ג' פירושים ברבות בשה"ש, פי' הא' על סמכוני באשישות בשתי אשות באש של מעלה ובאש של מטה. ד"א סמכוני באשישות בשתי אשות תשב"כ ותושבע"פ. ד"א סמכוני באשישות באשות הרבה באשו של אברהם (שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש) ושל מוריה (כשהלך לעקוד יצחק בנו) ואשו של חמו"ע. ולהבין ג' פי' אלו, הנה פי' הא' בשתי אשות באש של מעלה ואש של מטה היינו כי אע"פ שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט. אך אינו מובן כי זה שייך רק בקרבנות בביהמ"ק והבקשה דסמכוני באשישות קאי על זמה"ג. אך הענין כי בעבודה בנפש יש ג"כ ב' בחי' אלו דאש של מעלה ואש של מטה. כי הנה כתיב וערכו בני אהרן כו' ונתנו אש על המזבח וארז"ל אע"פ שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, כי גם למעלה יש בחי' אהרן שנותן בחי' אש בכנס"י, כי אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא והוא מז' הרועים המשפיעים גילוי אלקותו ית' במקור נש"י ובחי' אש שלמעלה היא אה"ט אה"ר שבנה"א הכלולה בחכמה שבנפשו אשר אינה מתלבשת כלל בלבושי הנפש החיונית והיא מתלהבת ומתלהטת במס"נ על קדה"ש ממש ולפרוד מן הפתילה הוא הגוף שנאחזת בו כשלהבת העולה מאיליה לדבקה בו ית', ומצוה להביא מן ההדיוט אש שלמטה ע"י התבוננות בגדולת ה' כל חד לפושע"ד ולהלהיב לבו ונפשו לעבודת ה'. וההתבוננות המוליד אהבה שהיא כרשפי אש הוא כאשר מתבונן בדבר חדש, כמו שאנו רואים בחוש שכאשר רואה דבר חידוש מתפעל מאד, וכך ארז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, והוא כאשר יתבונן כי באמת חדשים לבקרים ומחדש בכ"י תמיד מע"ב מאין ליש, ובתחשך החשך של לילה ויסתלק ונעשה אור של יום, וכך יראה האדם בעצמו שבלילה ישן וחיותו מסתלק ממנו, ובקומו נעשה בריה חדשה. ומזה יובן על כל יצורי עולם שכן הוא, וחיותם רו"ש וכאשר יראה בעיניו ולבבו יבין כי ראה זה חדש הוא ע"כ ילהיב לבו וישים אליו לבו ונשמתו כו'. והנה ע"י אש שלמטה נמשך אח"כ אש שלמעלה, והיינו בראשית ברית אש כדאיתא בתיקונים. והנה בתר גימט' ב"פ אש, וזהו סמכוני באשישות בשתי אשות אש שלמעלה ואש שלמטה, ופי' הב' בשתי אשות תשב"כ ותשבע"פ הענין כי התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, אש שחורה הוא ל"ת שנק' שחורות כעורב לדחות הנצוץ שלא יוכל להתעלות אף שבהכרח יש בו ניצוץ מקודשת, עכ"ז דוחים אותו ושרשן בז"א ומ"ע שרשן מרב חסד דא"א ויש בחי' פט, אאשר ל"ת גבוהי' יותר וזהו ענין תשבע"פ ע"ד ערבים עלי ד"ס, וכן פי' במא"א א' ק"ל אשישות ב' אשות נק' חסד וגבורה אש לבנה ואש שחורה, והנה ענין חולת אהבה שא"א להשיג אלקות דלמת"ב ונק' אש בד"ה אתם נצבים, והרפואה ע"י התורה שנמשכה מבחי' זו שעי"ז נמשך בחי' אש הנ"ל למטה, ואפ"ל לכן צריך שתי אשות שע"י אש שלמטה רשפי אש מעורר אש שלמעלה, וזהו ענין ברית אש, עוי"ל ע"ד והר סיני עשן מפני אשר ירד עליו ה' באש, עשן ר"ת עולם שנה נפש שנכללו בבחי' ביטול מפני אשר ירד כו' וכמ"כ ע"י עסק התורה, שהיא בחי' אש, יתברר בחי' עש"ן, וזהו ענין הרפואה והסרת החולי דק"נ כו' ועמ"ש מזה בד"ה משה ידבר, עד"מ שאם נותנים אש תוך הכלי וסביבותיו עי"ז שולט האש מעבר לעבר כו', וכך י"ל סמכוני בב' אשות תשבע"פ מאיר תוך הכלי ותשב"כ הוא אור מקיף כו', ועמ"ש בד"ה ע"כ יאמרו המושלים, בענין כי אש יצאה מחשבון וע' במא"א א' קכ"ה מענין אש, וכנ"ל בענין בירור הרי בתר.

ד"א סמכוני באשישות באשות הרבה באשו של אברהם כו' ושל חמו"ע, ידוע שע"י מס"נ ממשיכים בחי' גבוה יותר, יש קונה עולמו בשעה א', שע"י תומ"צ ממשיכים יחוד זו"נ שהוא ענין המשכת האצי' במקור דבי"ע אבל יחוד או"א המשכת המאציל אור א"ס באצי' א"א להמשיך ע"י תומ"צ כ"א ע"י מס"נ, וזהו יש בינה קונה עולמו וכו', וזהו סמכוני באשישות וגם כי חכמה נק' אש בערך ארמ"ע במא"א א' קכ"ה, והנה עי"ז ממשיך אור חדש וזהו רפואה חיות חדש כו' משא"כ מזון להעמיד החיות זהו מבחי' אצי' כו'.

ד"א סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות, פי' המ"כ החזקות והמאירות והבהירות מלשון אששיות שקורין לנטערנא עכ"ל. ולפע"ד לא דק דעששיות הוא משורש עששה מכעס עיני כדפרש"י בתלים סי' ו', והוא אדרבה כיהוי ראות העין משא"כ שרש אשש באלף הוא לשון חוזק הפך ענין עשש, ואפ"ל ע"י שהתורה נק' עוז ותושיה שנותנת כח בנה"א ומתשת כח נה"ב בד"ה בחדש השלישי, זהו ענין אשש באלף לשון חוזק נה"א ועשש בעין שמקהת ומרקבת כח נה"ב כו'.

בספר ^* החינוך פ' עקב סי' תל"ד כ' דאיתא בספרי ע"פ ולדבקה בו למוד דברי אגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם עכ"ל וכ"ה בהרמב"ן בס' המצות סי' ז', ועפ"ז י"ל ענין רפדוני בתפוחים, אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים עמ"ש בענין חקל תפוחין ע"פ ראה ריח בני כריח שדה, וע' בפרדס ערך שדה, שהמ' נק' שדה תפוחים כשמקבלת מת"ת שיש בו ב' פנים חו"ג דודי צח ואדום ונק' ארך אפים, וזהו ע"ד בריח התיכון, גם יש בו ריח ע"י בחי' החוטם שבין שני הפנים שהוא בחי' ותהלתי אחטם לך, ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בהביאור ע"פ וכל בניך בסופו ספ"ג פי' כתפוח הארת אצי' בין עצי היער בי"ע מלאכים, כן דודי הארת הכתר בין הבנים ע"ס דאצי', וזהו ענין הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים, וא"ש רפדוני בתפוחים, שעי"ז כן דודי כו'. עוי"ל אשישות הלכות מלובש מהות חכמתו, תפוחים הגדות ופנימית, ופנימיות בזה רק הארה ולא המהות אבל ההארה מפנימי' חכמה כנז' בלק"ת סד"ה ולא תשבית מלח ובד"ה לריח שמניך, וזהו ענין התפוח ריח הארה וגם יש בזה טוב טעם ותענוג יותר ועכ"ז מעלת האשישות סולת לחם אשר לחם לבב אנוש יסעד ממש משא"כ התפוח כו', אבל מעלת התפוח ג"כ עונג נפלא וריח לכן צ"ל ב' בחי' כו':

סמכוני באשישות אשישי יין ע"ד ניסוך היין בה"ז ס"פ שמיני מהמדות יניקת פט, בהחיצונים אבל ע"י המשכת מוחין דאימא כענין ג' יו"ט מועדים לשמחה, מתבטל היניקה. לפ"ז רפדוני בתפוחים י"ל כמדרגת ניסוך המים המים מוחי' דאבא. גם י"ל אשישות סלת נקייה צדיקים כמ"ש ברבות פ' נשא ע"פ שניהם מלאים סלת, יעקב יוסף, ועמ"ש מזה ע"פ אלה תולדות יעקב יוסף, תפוחים, בע"ת שיש לו ריח וטעם, גם תפוח אתרוג והוא עה"ד טו"ר וכשנתברר ע"י תשובה זהו פרי עץ הדר. ודוחק.

רפדוני לשון מצע כדפרש"י מלשון ירפד חרוץ עלי טיט איוב מ"א כ"א ופרש"י ע"פ רפידתו זהב משכבו, ומשכבו על הכפורת שהוא זהב. והענין כי היכל קדה"ק נקרא חדר המטות כמ"ש ע"פ הנה מטתו שלשלמה, והנה וישכב במקום ההוא פי' בזהר ויצא דקנ"ו ע"ב יש כב, יש היינו קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימ' יש וזהו ענין להנחיל אוהבי יש, כב היינו כ"ב אתוון דאורייתא, ונקרא השפעה זו בשם שכיבה, כי הנה התורה נק' חתן ביום חתונתו זה מ"ת, וכנס"י נק' כלה שהם מקבלים השפעת טפת חכמה עילאה וזהו ענין יש כב כנ"ל וכתיב נגילה ונשמחה בך, היינו כ"ב אותיות התורה שבהם ועל ידם נגילה ונשמחה בך ממש. וזהו ענין הבקשה רפדוני בתפוחים, כי להיות חולת אהבה אני ע"כ ע"י בחי' תפוחים שהם ההגדות ימשיכו בחי' יחוד הנ"ל והוא כמ"ש בזהר ויחי דף רל"ד ע"ב בפי' ואגידה, הגימל והדלת הם זו"נ כי הגימל היינו גומל דלים, והדלת זהו המקבל, והיוד שבין גימל לדלת זהו השפעת הטפה כו', וע' זח"ג בלק דף ר"ד ע"א ע"פ רובע ישראל ובבה"ז שם בענין תמונת אות גימל, וזהו ונתתי שלום בארץ ועי"ז ושכבתם ואין מחריד, וזהו השכיבנו אבינו לשלום וכו' התרגום מפרש סמכוני באשישות כי במ"ת ואת קולו שמענו מתוך האש אמרו ועתה למה נמות כי תאכלנו האש כו' קרב אתה ושמע כו' ואת תדבר כו' זהו ענין סמכוני באשישות שהם ד"ת שניתנו מתוך האש כו', רפדוני בתפוחים היינו הבנת התורה שהם מתוקים כתפוחים שבג"ע, ועי"ז אתרפא מחוליו, ואולי הבנת הדברים זהו תשבע"פ או פנימיות התורה^*.

עוי"ל בענין חולת אהבה ע"ד ואומר חלותי היא שנות ימין עליון ונתבאר מזה ע"פ ואומר חלותי הנ"ל, ושם אם חלאים הם יכולים להתרפאות, וגם נת' בהג"ה ע"פ כי המצוה הזאת כו', ומענין ויחל משה, ברבות כי תשא מהו ויחל שעשה את המר מתוק ועמ"ש ע"פ ולא יכלו לשתות מים ממרה כו', וא"כ עיקר רפואה זו בבוא קץ הימין, אך סמכוני באשישות שהתורה היא מימינו אש, ועמ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון בפי' וימינך מקרב חיקך כלה, שעל התורה נאמר משחקת בכל עת, ולכן עי"ז סמכוני, סמך מסכתות, גם ושמתם, אשר שם משה, סם תם סמך מם דאפרסמון בזהר ר"פ תרומה מ' תבונה, סמך בינה העוה"ב עיגול מחול אז תשמח בתולה במחול, גם בריש כל אסוון אנא חמר כו' פנימית התורה כו' שאורייתא סתים וגליא וישראל סתים וגליא ופנימי' התורה מקשר בחי' סתים שבישראל לבחי' סתים דקוב"ה ועמ"ש ע"פ עוטה אור כשלמה כו':

במדרש בשתי אשות אש שחורה ואש לבנה עיין בד"ה שחורה אני ונאוה. שרפים ואופנים, באשו של אברהם למס"נ באחד ממשיך יחוד דאו"א כו', רפדוני בתפוחים עמ"ש ע"פ כתפוח בעצי היער כו'.

להבין שרשי הדברים. הנה מבואר במ"א ע"פ סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים שהן נגד ג' בחי' בי"ע וז"ל בביכעל פערטיל^*, בד"ה מי כמוך פי' סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ג' אלה המדרגות בנפילה אחר נפילה כו' הוא כנגד ג' מדריגות דיניקות החיצונים בג' עולמות בי"ע ובעולם הבריאה נק' נפילה לבד כמ"ש הנפילים היו בארץ (צ"ע בפע"ח שער העמידה ס"פ י"ח ובמא"א צ, אאות נון סמ"ג נופלים נק' זו"נ שנפלו בעת הגלות בין הקליפות, ועיין בסידור ע"פ סומך ה' לכל הנופלים, ובלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו פ"א, ובזח"א ד"ג ע"א ובסה"מ ססי' ע"ו, הבינה יש בה ב' בחינות הא' מם סתומה כד רביעא על בנין והוא בחי' תבונה הב' בחי' סמך, שהוא בינה, ומשם נמשך הסמיכה לזו"נ כו' ואפ"ל סמך ה"ס ששים מסכתות ששים המה מלכות כו' היינו שעי"ז הוא הסמיכה ועמ"ש ע"פ וסמך את ידו על ראש העולה כו'), וביצירה נקראו חולים (כמ"ש ג"כ בד"ה רפאני הוי' וארפא בהביאור) ע"ש חולת אהבה כמשי"ת בעזר"ה, בעשיה נקרא אסורים כי הוא תכלית הנפילה כשאסור בזיקים כו'. ושרש הדברים הנה ידוע בעולם האצי' עצמו אין רע כלל וכלל (וכמ"ש לא יגורך רע עמ"ש מזה בלק"ת פ' במדבר, ולכן כשהמ' היא באצילות אין שום יניקה לחיצונים ממנה עמ"ש מזה בד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י בפי' שערך כעדר העזים שגלשו כו') והוא כאשר זו"נ הן בבחי' פב"פ שוין בקומתן כו' וגם כאשר מלבשת עד החזה בלבד עדיין אין רע יונק ממנה כלל אך כאשר מסתתרת מאד ברבוי הצמצומים עד שאינה אלא בחי' נקודה חדא תחת היסוד כו' (צ"ע ועכ"פ בפי' טמאו את היכל קדשך מבואר דהיינו בירידתה לבריאה כו') אז יש מקור ושרש ליניקת הרע דנוגה דבי"ע כו' כמ"ש בכתבי האר"י ז"ל בענין תיקון חצות כו' במ"ש ערו עד היסוד כו'. והנה בעולם העשיה שיונקים ע' שרים ממדת מל' כתיב בה ואני בתוך הגולה כו' שהוא הנק' גלות השכינה כמו עד"מ אדם הנשבה בין שונאיו ונתפס בהם לישב אסור בזקים כו' (והיינו מ"ש אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם ועיין בלק"ת בד"ה אלה מסעי בענין כרחל לפני גוזזיה נאלמנה והוא ג"כ כענין גלות נפש האלקית בנפש הבהמית שבהכרח נמשכת אחר נה"ב. אלא ע"י ומתיר אסורים והוא מארז"ל אלמלא עוזרו כו') כמ"כ עד"מ כשההשפעה האלקית נמשכת לע' שרים של עובדי כוכבים ועמלקים שהמה בתכלית הגסות והשמרים כו' ה"ז בבחי' גלות ממש בע"כ כי שונאי ה' נקראים כמ"ש ואת עשו שנאתי מחה תמחה את זכר עמלק כו' וכמאן דשדי בתר כתפיה יומשך להם השפע כו', וזהו ואני שהוא מדת מלכותו ית' שבכל משלה נק' ואני הוא בתוך הגולה דע' שרים בעולם העשיה כמו תפיסה נחשב עד שנאמר מלך אסור ברהטים כו', וזהו דרישא שכיבת לעפרא שהוא עפר דנגה דעשיה וכמ"ש במ"א, וכמו היציאה מבית האסורים כמ"כ עד"מ נקרא מתיר אסורים כשי"ס דקדושה שבעולם העשיה יוצאים חפשי בכל שבת וחודש כו' שהוא עלייה הראשונה דמל' בענין הידוע בג' הברכות שלא עשני גוי כו' (לפ"ז גוי עבד ואשה זהו העלייה מג' בחי' עשייה יצירה בריאה ועיין בדרוש עבד^* כנעני עבד עברי כו' וע' באג"ה סי' ד' בד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה בענין היציאה מהשביה כו'. הג"ה, ויש להעיר לענין אסורים מענין התר ואיסור דפי' בסש"ב פ"ז דאיסור הוא שאסור וקשור בידי החיצונים ואין יכול לעלות משם עד כי יבוא יומם כו' והוא בג"ק הטמאות משא"כ התר היינו שאינו אסור וקשור והוא בחי' הטוב דק"נ כו', ומבואר בזהר הרקיע פ' ויקהל דרי"ט ע"א שבחי' מל' דעשייה היא מחיה הקליפות ואינה יכולה לצאת משם עד שיבוא זמן הכתוב ובלע המות לנצח שאז יסתלק זה החיות מתוכם וישארו בטלים אבל עתה אין אנו יכולים להעלותה אלא לפי שעה בעת התפלה כו' והוא ע"י הקטורת כו' וע' בד"ה בכ"ה בכסלו שקטורת הוא צדקה כו' ולכן אין ישראל נגאלין אלא בצדקה כו' וזהו ענין ומתיר אסורים, לע"ל לגמרי, ועכשיו לפי שעה, וכן בחי' זו בנפש מי שעבר על איזה איסור ה"י ונאסר בג"ק וע"י התשובה הוא עולה משם לגמרי כמש"ש בסש"ב וזהו ומתיר אסורים כו' ע"כ הג"ה.

קיצור ענין נופלים חולים אסורים, ענין סומך סמך מסכתות, וסמך ידו, אסורים צ, בבעשייה, ומתיר אסורים העלייה מעשיה כו'. וענין איסור ג"ק והתר ק"נ ומ' דעשייה מתלבשת בקליפות ועז"נ ומתיר אסורים וזהו ענין תשובה).

ב וכמ"כ עד"ז עלייה השנייה די"ס דיצירה, אך שם נקרא חולת אהבה כי אין הירידה כ"כ בעולם היצירה כמו בעולם העשייה רק שמפני גודל הצמצום וההסתר אלקות נתרחק האור דא"ס שבבחי' האצי' עד שמרחוק ה' נראה שם (ולא כמו בבריאה וכידוע מענין ההפרש בין שרפים ובין חיות ואופנים שהשרפים הם בבריאה אשר שם מאיר חב"ד דאצי' בינה מקננא בכורסייא לכן הם משיגים בחי' קדוש, אבל החיות שהם ביצירה ושם אין מאיר רק ו"ק וידוע שיש הפרש גדול בין ו"ק ובין ג"ר, ע"כ אין להם השגה כמו השרפים וע"כ מתנשאים ברעש כו', ועד"ז ההפרש בין יחזקאל שנק' בן כפר לגבי ישעיה שנקרא בן כרך כמ"ש מזה בד"ה והיה מדי חדש, גם ביצירה מתחיל עה"ד טו"ר שיניקתו מהמדות ו"ק משא"כ מג"ר כו') ולהיות כן התשוקה של העלי' מל' מעולם היצירה הוא בחי' חולת אהבה כאדם שיחלה לבבו בהעדר תאותו כו' הוא מפני שאיננו משיגו, כמ"כ בהתבוננות בנפש האלקות כאשר לא תוכל להשיג מהות אור א"ס יולד בלב חולת אהבה מפני שאינו משיג מאומה ועד"מ בעל השכל ובר דעת כשלא ישיג השכל יחלה לבבו יותר ממי שאינו בעל שכל כ"כ כידוע, וגם כאן יש הוראה בחולי האהבה שיש קצת אהבה אלקי' בלבבו ולהיות כן לבבו במרירות כשאינו משיג כו' וד"ל, ועדכ"ז יובן בבחי' חולת אהבה האלקית די"ס דיצירה כו' שהוא מפני הריחוק והנפילה העצומה וכו' (ואפ"ל ג"כ פי' ורופא חולים ב' בחי' חולים הא' חולת אהבה הנ"ל הב' חולי הנפש מה שנמשך אחר תאוות נה"ב וכנזכר בת"א פ' בראשית בד"ה צאינה וראינה, ובפ' משפטים סד"ה לא תהיה משכלה, בענין והסרותי כל מחלה. ובזה יש לפרש הפסוקים כל המחלה כו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, דהקשו כיון שיתקיים כל המחלה כו' לא אשים א"כ מה צריך עוד רפואה, אך לפי הנ"ל י"ל דפי' כל המחלה אשר שמתי במצרים כו' זהו חולי ממש מה שנמשך אחר ק"נ וג"ק הטמאות שהן הן בחי' מצרים, ומ"מ אף שבחי' זו לא יהי' והוא בחי' סור מרע לגמרי, עדיין לא נגה עליו אור ה' ממש בבחי' גלוי, ולכן הוא בבחי' חולת אהבה, ועל הרפואה לבחי' זו נאמר כי אני ה' רופאך, ופי' בכהאריז"ל שהוא ר"ת אריך, כי עיקר רפואה זו באה ע"י א"א שלמעלה מהחכמה כו'. ועפ"ז האמור כי עיקר חולת אהבה הוא ביצירה, יש לבאר כי לכן בריאה הוא מלשון בריאה יש מאין, וגם לשון בריאות, כמו איש בריא מאד, והיינו ע"ד אלה תולדות כו' בהבראם מלא ויו, והיינו כי הבריאה היא היש כשנמשך מן האין, משא"כ יצירה יש מיש כו', ולכן בבריאה היש בטל יותר, כי הוא סמוך לאין ממש וזהו ראשית המשכתו מבחי' אין, משא"כ היש הנמשך מהיש כו' וכמו מים חיים בחי' והחכמה מאין תמצא לגבי ונהר יוצא כו' אזי ומשם יפרד כו' וכ"ש לגבי מי מקוה כו', לכן בבריאה אין שייך חולי, וזהו אלה תולדות מלא ואו והיינו בהבראם כו', ולכן בשבת שמאיר עולם הבריאה הוא רפואה לחולת אהבה בחי' ישבעו ויתענגו מטובך.

קיצור , ענין ורופא חולים ביצירה, חיות לגבי שרפים, בן כפר לגבי בן כרך, גם ב' בחי' חולי, וזהו כל המחלה כו' ואעפ"כ צ"ל כי אני ה' רופאך, בריאה ג"כ לשון בריאות, כי בריאה יש מאין משא"כ יצירה יש מיש, מים חיים ובחי' ונהר יוצא כו'.