לקוטים מבין המחקים

נ, בא)^* עד סוף כל הדורות א"א שיהיו אנשים בלי גבול, וממנו למפרע נצטרך לומר שהי' מאה מילייאן פעמים בלי גבול, כי על כל א' מוכרח לומר שאין גבול לאבותיו. וא"כ בעולם יש אלף מילייאן אנשים. לפחות מוכרח שיש מאה מילייאן (עשר למשפחה) בלי גבול, ואיך ממנו עד צאצאינו א"א אפי' פ"א בלי גבול, וממנו עד זקנינו יהי' מאה מילייאן פעמים בל"ג. הרי אתה מכניס המאה מילייאן פעמים בל"ג, בחלל הטבעת שהוא הגבול שממנו עד צאצינו כו'. ובגמ' אמרו אין ספק מוציא מידי ודאי.

זה ודאי א"א. וזה אצלינו אינו מושג לא נתבאר המנעו. א"כ כיון שא"א להמלט מא' משני אלה, ההכרח לומר שזה הוא השקר שיהי' הדורות בל"ג כו'.

ועוד כי לפי הנ"ל תוכרח לומר שהבל"ג נכנס בגדר מספר כהנ"ל מאה מילייאן פעמים בל"ג, וגם האחדים יבואו למספר בל"ג. א"כ ה"ה שי"ל בל"ג פעמים בל"ג, כמו שתאמר בל"ג פעמים אחד, וכן תאמר עוד בל"ג פעמים בל"ג פעמים בל"ג כו' כדמוכרח הוא. וא"כ אם זקניו של ראובן דעתה הי' עד"מ רק בל"ג פ"א א"כ אבותיו מחודשים והעולם מחודש. ושתאמר שהיו בל"ג פעמים בל"ג אין קץ זה שקר שבהכרח אבותיו של כל בני העולם הם מאה פעמים מילייאן יותר מאבותיו של ראובן לבדו, א"כ בהכרח שנשאר זמן עודף יותר מאה פעמים מילייאן על אבותיו של משפחה א'. א"כ לפ"ז הם מחודשים כו'. ועוד א"כ לפי הנ"ל עשית הבל"ג כענין גבול, שהרי נכנס בגדר מספר, כמספר א' או שנים, ואין כאן רק שינוי השם שנק' בל"ג, ובאמת הוא מספר ויש בו רב ופחות כו' וכ"ז שקר, וכמו לנמנע טבע קיים. משא"כ ענין למעלה מהזמן אצל הבורא ית' נכון הוא.

ב) וכן הוא האמת שבה"ק שבעיר זו עד"מ מזמן מאה שנים, וזו מזמן יותר כו' הכל בגבול.

ג) וע"כ י"ל שהבריאו' שברא הקב"ה שאישיו מחודשים ר"ל שנולדים מאב ואם הם מעידים על החידוש, ממילא גם על הברואי' כשמים וארץ כו' כי אין שום ספק ח"ו על הקדמות אלא את"ל שעולם כמנהגו נהג, כמו עתה כן הי'. וזה ודאי א"א שעכ"פ המדבר והחי הנולדים מזו"נ, קדם להם ההעדר, גם על הצומח י"ל כן. וא"כ רוב העולם מחודש, א"כ מסתמא הכל מחודש.

ד) כמו כן גרגרי' בלי גבול ויש א"כ בלי גבול גרגרי' בפועל מה שמכ"א הורכבו מילייאן אנשי' והוא ע"ד לגדודי' אין ה) דה"ל בפועל ושם מכריחים דא"א שיהי' בפועל בל"ג וכאן באנשים נניח זה דאף את"ל שהיו בל"ג איני מכריח רק שהיו מחודשים כמו שהם וא"כ כש"כ שיש לחלק כן בין הזמן מצד שי"ל רואין כנ"ל משא"כ בזמן, ואח"ז נשוב ידינו שגם הזמן מחודש, ועוד י"ל שהן ממש לפנינו כי אפי' את"ל.

ו) ועוד א"כ הקדמות תלוי במה שקוברי' המתי' לא בעומק הארץ כ"כ.

ז) ומעתה נשוב ידינו גם בענין הזמן כי גם כל עיקר החילוק בין בא זה אחר סור זה כו' הוא חלוש מאד, דכמו שבא המופת על המנע מציאות גשמיי' אין תכלית למספרם בזמן א'. כמ"כ נ' דה"ה בבא זאס"ז כו'. וכל הגורם להכריח לחלק כן הוא ענין הזמן, וגם ע"ז י"ל הענין דלומר שהזמן בלתי בע"ג הוא כמו לנמנע טבע קיים כו' משא"כ ענין למעלה מהזמן כו', ועוד אף את"ל אזמן י"ל כן, מ"מ אין זה סותר המופתים דלעיל, דלכאורה נת' המונעם והוא מש"ל, וע"ש נא, אבכוזרי כי מה שיצא אל גבול הפועל ונמנה אח"כ המנין כו' יש לו תכלית בלי ספק כו', וזהו מופת ברור על המנע בא זאס"ז פעמי' רבי' בב"ת עכ"פ. דרמב"ם כ' שלא בא המנעו על בב"ת פ"א דאז לא שייך מ"ש הכוזרי כי מה שיצא כו', אבל לומר שיוכל להיות בב"ת פעמים רבים זא"ז נ' שהוא א"א דאל"כ אמאי א"א להיות מנין בב"ג מאתנו עד צאצאינו כו', והגם דא"כ יהי' מופת אף על המנע פ"א בב"ת אך י"ל שז"א מופת כ"כ כי העבר צ"ל עודף מעט מהעתיד שיצא לפועל כיון שאפשר בו עוד לצאת לפועל, אבל אנו שיירנו הרבה עודף לעבר על העתיד כשת"ל שבעתיד יצא לפועל פ"א בב"ת ובעבר יצאו לפועל מאה מילייאן פעמים בב"ת או בל"ג פעמים בל"ג כו' וכיון שאפ"ה א"א שיצא בעתיד בל"ג אף פ"א א"כ נ' שזהו מופת ברור על המנע בעבר בב"ת כ"כ רבו' פעמים כו' ולכן העולם מחודש (ואת"ל שא"כ בלעתיד יוכרח ג"כ בל"ג פעמי' בל"ג וא"כ מהו עודף לעבר י"ל העודף דע"כ חזר הבל"ג כא' וא"כ כל מה שתאמר בל"ג פעמים בל"ג ה"ל כמו אלף פעמים אלף ויכול להיות עוד ובעבר הי' יותר ואינו מובן איך כמו עכשיו על א' כו' ועוד עכ"פ ראינו שא"א להיות מנין מא' עד בל"ג בפועל וא"כ א"א לומר כן בעבר ג"כ) והנה אף אם הענין הי' שקול, א"כ כיון עכ"פ סברת הקדמו' רחוקה יותר מסברת החידוש. א"כ יספיק ע"ז המופת דהר"ר יוסף יעב"ץ שנז"ל שאין עליו שום סתירה מטענות אלו, להכריע דעת החידוש. כיון שאף בלעדי זה המופת, קשה יותר לומר ההיפך מענין החידוש, כש"כ כשנוסף ע"ז ראי' ברורה חושיי' זו.

ועוד יש ראי' על החידוש מענין הלשונות של כל עם שבלי ספק הם מחודשים אחר שלא היו מקודם כו' כמבואר בכוזרי מאמר א' סי' נ"ג עד סי' נ"ו ובאוצר נחמד שם. ועפ"ז נ' טעם בענין דבשבת כתי' ודבר דבר, כי שבת היא עדו' על חידוש העולם. מש"ה צריך לשתוק מדיבורי חול, להיות כי הדיבור ג"כ מחודש שהלשונו' מחודשי' כו'. וגם למעלה ענין דבר ה' הוא מחודש בשי"ב כו' משא"כ קודם שנברא העולם לא שייך בחי' דיבור כו'.

ט) וכ"ז ^* ראי' לחידוש. דאל"כ הי' הריבוי לאין קץ ממש אף אם בכל דור לא נוסף בו רק איש א'. (וכ"ש לולי מלחמות. ונודע שא"א להיות רבוי בלי גבול בפועל א"כ המביא אל הבטל בטל)

יוד) כ"ז ראייה חושיית לחידוש. ג"כ ראיה מהתחדשות שבכל דור כמו מציאת הדפוס הזייגערש וכיוצא, שתוספות שלימות לא שייך רק בדבר המחודש שלכך רוב שנים יודיעו חכמה, משא"כ בדבר שעבר כבר זמן בבע"ג, היה ראוי שמה שיהי' עכשיו הי' ג"כ מקודם.

יא) דאין לומר שא"א לומר רואין כל האנשים כאלו נמצאים עתה, מפני שא"כ יהי' נמצא בלי גבול בפועל מה שאי אפשרר דזה אינו מבטל כלל ענין הרואין כמשי"ת. ועוד משיטתך אני משיבך דלשטתם ע"כ צ"ל שעברו כ"פ בלי גבול אנשי' כנ"ל. א"כ אמאי לא נוכל לומר ג"כ רואין כאלו הן קיימין. ואם מפני שזהו בפועל בב"א הלא הפרש זה גופא מי אימת לך. ועוד כשת"ל שא"א לומר כן א"כ זה יבטל שלא הי' כלל אנשי' בל"ג אבל ענין אמירת רואין לא יתבטל מפני זה שהרי אין זה מניעה לשלא תוכל לומר רואין אלא הוא ראי' שלא הי' כלל בלי גבול.

יב) והנה על זה ודאי גם הם יודו שאם הדורות היו קיימים באיש או אפילו רק אחד מכל דור מוכרח שכל המין מחודש ובעל גבול. שהרי הרמב"ם כתב שמוסכם מהפלוסופים שאי אפשר להיות גשמים בלתי בעל תכלית יחד בפועל כמ"ש לעיל נא, באות ד' בשמו, רק שבבוא זה אחר סור זה כתב שלא בא המופת על המנעו, אמנם זהו לפי המופת שכיון הוא. אכן ע"פ מה שביארנו לעיל מאות ח' עד כאן נראה שאין שום חילוק בין אם היו הדורות קיימים עתה, ובין כפי מה שהוא ששבו לאדמתם.

יג) * ואע"פ שלשטתם מוכרח לומר שלא נשאר גרגיר עפר מכל דור בפ"ע דאל"כ אלא שנשאר עכ"פ גרגיר א' בפ"ע מכל דור א"כ לשטתם שי"ל שהיו דורות בל"ג א"כ היה צ"ל גרגירי עפר בפועל בלי גבול מה שזה בא המופת על המנעו כנ"ל. אך באמת לא מפני הטעות שלהם שאמרו שי"ל שהיה דורות בלי גבול נכחיש ונקרב בזרוע את המרוחק מהדעת לומר שלא נשאר אפילו גרגיר א' עפר מגופות כל דור בפ"ע כיון שזה אין הדעת סובלתו ואם זה א"א אא"כ היו הדורות בגבול יותר ודאי יש לקרב האמת שהיו הדורות במספר וגבול כו' משיקרב את המוקצה מהדעת.

יד) וכיון שכן מאחר שמכל הגופים שעברו וחלפו נשאר בהכרח דבר שיש בו ממש היינו עפר ואדמה א"כ הרי זה קיימים באיש עד שיפול עליהם השאלה. דלא דמי לענין בא זה אחר סור זה דענין רגעי הזמן, אף ששם ניתן להם שאינו מחודש, היינו מפני שלמחר לא נשאר מאומה מיום האתמול אחר שסר וחלף, וכ"ש מהזמן שעבר מכבר יותר וחלף והלך לו. וגם אינו ענין גשמי ומששי שיהי' שייך לומר שנראה הזמן העבר כאילו הוא עכשיו גם כן לענינינו. ע"כ אין שייך עליו כל כך השאלה והתשובה הנ"ל. אבל בגופות דורות החולפים שיש בהם ממש ונשאר קיים לפנינו מכל הדורות שעברו ואין שום אחד שיאמרו עליו שלא נשאר ממנו רושם כלל עתה. וא"כ אף שהי' נושא לגופות הרבה מאד מ"מ הריני רואה עפר זה כאלו יש כל הגופות שהיו בו לפנינו (והרי^* הוא כגוף אחד ארוך מאד לבלי גבול, והוא מחודש ונולד מאב ואם. דודאי אלו נאמר שהוא כן פשוט שכל המין מחודש, ובודאי הכרח שהוא כן שהוא לא גרע מגוף אחד ארוך מאד). דאם לא כן תאמר שהגוף היותר ראשון נידון כחולף לגמרי וכאילו לא נשאר ממנו זכר עפר כלל, וזה דבר שלא ניתן להאמר. דאדרבה ישנו וישנו זכר ממנו, ואינו נושא לגוף שאחריו יותר לגוף הקודם.

ואדרבה הוא נושא יותר לגוף היותר קודם דוקא, שהרי אם היה נושא רק לגופות במספר מוגבל על כרחן הוא נושא לגוף הראשון יותר עד שהרי זה כאלו כולם עומדים לפנינו שאכריח מזה שכל המין מחודש. א"כ ממש כשהוא נושא לגופים בלי גבול עכ"פ היותר מוקדם נחשב ונרמז בו יותר שמפני שנשא אחריו גופות אחרים ג"כ לא נעקר ממנו היותר קדום. והנה כמו שהארץ עם היותה גשמיות מאד היא קדמות לשטת הטועים. כך וכל שכן שנוכל לומר שגרגיר עפר זה נושא לגופים בלי גבול וכאלו כולם בו עד שהוא כגוף אחד שמזמן בלי גבול, כי הבלי גבול פחות מהקדמות לשטתם כנ"ל. ואי לזאת יכול אני להכריח שכל הגופות שהיו בו כולם כאילו קיימים באיש. ושנשאל עליהם אם הם מחודשים ויבא התשובה שבהכרח כולם מחודשים, ואזי כל המין מחודש. ואין שום נפקותא אם היה גרגיר עפר מכל דור עומד בפני עצמו ממש, שלא היה נושא לגופות אחרים כלל וכלל, וצורת הגוף שהיה בו מחודש א"כ ודאי הכל מחודש כמו שנת' לעיל אות י"א ממשל שורות האילנות. כמו כן אמת המשל הנ"ל ומכוון להנמשל אף גם אם ניתן להם שכל גרגיר נשא גופים רבים זה אחר סור זה אף לבלי גבול אם היה אפשר להיות כן, כיון שהרי זה לענין מבוקשינו כאלו כולם עומדים לפנינו. ועוד שאדרבה מה שהאחרונים אינם כאלו עומדים לפנינו לא איכפת לן ומבוקשנו רק שהיותר ראשון בו נדין כעומד לפנינו, המשל כגון אם היה נושא לעשר גופים נניח לו שהתשעה לא איכפת לן אף כאילו אין רושם ממנו רק הוא רושם להראשון מהעשרה. ועד"ז כשהוא נושא לגופים בלי תכלה נימא הכי נב, אשהעיקר שהוא רושם וזכר להגוף הראשון שנשא מה שממנו עד כאן עבר זמן בלי תכלה, ומי יקח ממנו שלא יהי' רושם וחלק ממנו ממש וכיון שזה מוכרח שהוא נדון ממש כאותו הגוף שעבר ממנו עד כאן זמן בלי תכלה. והרי עם היותו כן הכל מודים שהוא הגוף הנ"ל היה מחודש אם כן הכל מחודש. והרי זה עד"מ כמו בשורות אילנות הנ"ל אם נקצץ מהשורה היותר גבוה מה שמתחת ונשאר ממנה רק מה שלמעלה בגובה ועכ"ז כשנמדוד הגובה הנ"ל והאויר במקום שנקצץ והכול בגבול. כמו כן אם נאמר שבעפר הנ"ל אין רושם מן הדורות שאחר הגוף שעבר ממנו זמן בלי תכלה וה"ז כאלו נקצץ השורה אבל עכ"ז כיון שעכ"פ הוא רושם ויסוד של הגוף שעבר ממנו זמן בלי תכלה. וכשנמדד אותו וכל הבאים אחריו והכל מחודש א"כ הכל מחודש.

טו)^* וקרוב זה למשארז"ל בבראשית רבה פרשה י"ט ע"פ וכחול ארבה ימים שהוא עוף אחד ושמו חיל אלף שנה הוא חי ולסוף אלף שנה אש יוצאה מקינו ושורפתו ומשייר בו כביצה וחוזר ומגדל איברים וחי כו' והיינו מעת בריאת העולם אחר אלף שנים הוא פושט צורה ולובש צורה כו'.

טז) אין לדחות שיאמרו שהבל"ג א"א שיהי' מחודש וא"ת בל"ג רגעים כיון שי"ל רל"ז כו' א"כ מחודש יאמרו שאינו מושג ע"ז נשיב דא"כ הא עכ"פ אינו ברור לך שהי' בל"ג גופי' זא"ז כ"א זה ברור לך שכל הגופי' שהיו מחודשי' וכאלו עומדי' כולן לפניך מאחר שהגרגיר נושא לכל הדורות כו' א"כ הכל מחודש וממ"נ אם א"א שיהי' מחודש אא"כ הי' גופות גבול ודאי כן הי'.

יז)^* אלו הם גוף אחד ארוך מאד כחול המרבה ימים בב"ר פי"ט שכל אלף שנה פושט צורה ולובש צורה אחרת

יח) ומדוע לא נאמר כן בענין עשיית גביע לגבי הכסף עצמו אף את"ל שהכסף נמצא בארץ מ"מ כיון עשיית גביע בהכרח בא ע"י בני אדם א"כ הכל מחודש. וא"כ עד"ז ממש צורות הגופות.

יט) יג ואין לומר דאדרבה כיון שאמרנו ששינוי הגופות זהו כענין פושט צורה ולובש צורה כו' א"כ אע"פ שהחומר אחד אין להכריח שבהכרח צורת הגוף נתחדש אחר ההעדר דהא כתב הרמב"ם בהקדמה לחלק שני הקדמה ך"ו לדברי הפילוסף ולפי זה יהיה המתנועע בעל תכלית מתנועע על ארך בעל תכלית פעמים אין תכלית להם בחזור על הארץ הוא חלילה כו' הובא במנוח הלבבות בשער היחוד פ"ה וא"כ איך החלטנו שאף לדבריהם כיון שחומר של הגוף לפנינו אי אפשר שיהיו הצורות שעבדו עליו וילכו אל הקדמות כו'. מאי שנה מהנ"ל לדבריהם. אך דברי הרמב"ם שם בשם הפילסוף הם על ענין הזמן וסבובי ותנועות הגלגל כו' שלדבריהם אינו מחודש, וכבר חילקנו לעיל אות ח' אף לדבריהם דלא דמי ענין גופות אנשים הבאים זה אחר זה לענין רגעי הזמן כו' משום שבענין גופות אנשים י"ל שמושכל ראשון שאי אפשר שילך זה אל הקדמות כמו שנתבאר המשל הנראה בחוש לעיל אות יוד ממשל שורות האילנות כשאין שורה שתגיע גבהה לבלי גבול כו', ואף שזהו דוקא בנמשל כשחומר הגוף מגוף אחד עכ"פ מכל דור הוא קיים לפנינו. שאז יתברר שצורתו מחודשת. אבל בנד"ז שעברו עליו הרבה צורות, י"ל שחזר הספק למקומו. אך הא ליתא דאע"פ שאנו קוראין זה התחדשות הצורה, מ"מ זהו ענין עצום מחודש שהעפר עולה בצמח הארץ ואח"כ האב ואם אוכלים הצמח ואח"כ מזריעים טפת זרע ונעשה מזה ולד א"כ מעשה זו דבר גדול הוא. וכשנכריח שכל עשיות אלו הם מחודשים בעפר זה הנשאר קיים לפנינו, שפיר נמשל זה לשורה אילן שגבהו אינו מגיע לבלי גבול, ולא דמי כלל לרגעי הזמן שמהחולף לא נשאר מאומה עד שנדמהו לשורה אילן הנ"ל. א"כ נב, באף לדברי הפילסוף אין להכריח מהזמן על זה תדע דכה"ג מצינו בדברי הפילוסוף עצמו שעשה מופת שא"א שיהיו גשם אין תכלית לו או גשמים רבים אין תכלית להן ואעפ"כ הסכים שבוא זאס"ז יכול להיות בלי תכלית ואע"פ שבאמת המופת ההוא שייך גם על זה כמו שכתב בח"ה שער היחוד פ"ה גבי וכשנחלק כו' מן האישים מימי נח כו' ע"ש אלא שהפילוסוף יחלק ביניהם בסברא דקה וחלושה שאין השכל מקבלה רק מפני שיטעון שעל כרחך הוא כן מהזמן כו' א"כ כ"ש שי"ל כן להפך דמה שע"כ הוא כן בענין הזמן כו' שהוא רוחני ומה שסר חלף והלך לו ואין ממנו רושם כלל, אינו שובר מה שנראה בחוש שבגופות האנשים אי אפשר לומר כן, דה"ל העפר כגוף אחד ארוך שבלתי אפשר שילך אל הקדמות כיון שגם הפילוסוף מודה שכל גוף מחודש. וכמו בענין עוף חול הנ"ל הנולד מזכר ונקבה ופושט צורה ולובש צורה ע"ד הנ"ל, אילו יודה הפילוסוף במציאותו יוכרח להודות שהוא מחודש ולא קדמון במין, דה"ל ממש כשורות האילן הנ"ל שבזה אי אפשר להכחיש, שהרי כולו קיים באיש ממש ופשיטות הצורה בו יודה שאינו גורע כלום. וכיון שבהכרח נולד מאב ואם א"כ כולו מחודש. וכמ"כ באנשים דאף שפושטים צורה ולובשים צורה מאחר שזהו ע"י שנולדים מאב ואם, ועיבור ולידה זה בלי ספק מחודש, א"כ כל השתלשלות גוף הנולד מזכר ונקבה וקיים לפניו חומר כל הגופים שנשתלשלו בו מאב ואם, ע"כ חומר זה דומה לאילן שגובהו אינו מגיע לבלי גוף, וכך השתלשלות גופות אלו שבחומר זה בהכרח הכל מחודש. וכ"ז דלא כספר מנוח הלבבות הנ"ל שדימה שם השתלשלות האנשים לענין הזמן. וגם בספר אוצר נחמד מאמר ה' סי' י"ח פ"א כתב הפך דבריו. רק י"ל עדיין ל"ד לעוף חול הנ"ל שעכ"פ נולד רק פ"א מאב ואם ולכן מה שעברו עליו שינויים בל"ג אין זה גורע לספק על הקדמות כיון שקודם לשינויים הנ"ל נולד מאב ואם. אבל בנד"ז שהשינויים הרבים היינו ג"כ ע"י או"א. א"כ כיון שלשטתם י"ל שעבר כן שינויים בל"ג פעמים וכמו בהזמן, א"כ ממילא מוכרח שאינו מחודש, דהא הם יאמרו שמה שעבר בל"ג אינו מחודש, דבמחודש יודו שא"א שיהי' בל"ג אפילו פעם א' ומה שבקדמות מוכרח שיש כ"פ בל"ג א"כ יש בל"ג שאינו קדמון יאמרו שזה אינו מובן. אבל זה ודאי שגם בל"ג א' אינו מחודש. א"כ לשטתם שאפשר שיעברו על העפר לידת בל"ג מאו"א יאמרו שאינו מחודש. אך נניח להם דאף שנאמר כן זהו אילו היה ודאי שעברו דורות בל"ג. אבל הרי ע"ז אנו דנין דלפחות ספיקא הויא אף לדבריהם, ומהזמן אין ראיה עכ"פ להכריע הספק גם באישי המין. דיש לחלק טובא ביניהם, דבזמן לא נשאר כלל רושם מהחולף מה גם אין בו ממש כלל משא"כ הכא שי"ל דדומה יותר לאילו כל אישי המין קיימים, ולפחות הוי כגוף אחד ארוך שעכ"פ זהו רושם וזכר גם מהיותר ראשון. וא"כ כיון שאין הכרח מהזמן גם לשטתם שיוכל להיות דורות בל"ג, וזה ודאי שכל הדורות היו מחודשים ע"כ כיון שהכל מחודש, ובמחודש א"א שיהי' בל"ג אף פ"א א"כ ממילא נפשוט שהיו רק דורות בגבול (לא דמי למ"ש יהיה המתנועע כו' פעמים אין תכלית כו' דהתם היינו ענין הזמן החולף אין. אבל הכא החולף יש לפנינו הן בפ"ע הן עכ"פ הכל גוף אחד וידוע שהוא מחודש. וכיון שהוא מחודש ממילא יודו ג"כ שלא היה מספר בלי גבול. ויש בפנים אריכות מעט יותר מהצריך).

יד קיצור. הענין הנה אם נצייר שאחד נשאר קיים באיש או בעפר בפ"ע, מכל דורות שחלפו, והרי א"כ הכל מחודש וא"א שילך אל קדמות כהנ"ל אות י"א אזי יודו שא"א ג"כ שהיו דורות בל"ג ושילך אל לא תכלה, דגם לדבריהם הא בהא תליא כנ"ל סוף אות י"ג. וא"כ בכה"ג ודאי אמת שהוא מושכל נג, אראשון שא"א שילך אל לא תכלה ושהוא שקר. ותוכן המושכל ראשון היינו כיון שגם היותר מוקדם עומד לפנינו ובהכרח שהוא מחודש א"כ א"א ושקר שילך זה אל הקדמות, שהמחודש אינו קדמון, וממילא שא"א שילך אל לא תכלה אף לדבריהם. ואף את"ל שהי' ללא תכלה מה שהוא שקר עכ"פ הוא מחודש. אלא שא"צ לזה כי גם הם יודו שכיון שהוא מחודש בהכרח שלא הי' רק בגבול. וכשנשאל מהם א"כ מה בין זה לענין מציאות הזמן דהא על כרחינו הם ואנו מודים שכל חלקי הזמן שחלפו ועברו היו מחודשים כל חלק וחלק אין גם אחד שלא הי' מחודש, ע"ד כל יום ויום שהוא מחודש. וכיון שכל חלקי הזמן שעברו היו מחודשים א"כ הכל מחודש. וא"כ לא הי' הזמן רק בעל גבול, וכדעת הגאונים והמדברים. ואיך אתם הפלסופים המכחישים סוברים שהזמן החולף הוא ללא תכלה ואינו מחודש. מאי שנא מציור אישי המין הנ"ל אם אחד מכל דור הי' קיים שאתם מודים כיון שהכל מחודש א"א שילך אל לא תכלה ושיהיה קדמון. וה"נ הרי כל הימים והשנים שחלפו היו מחודשים, ושקר שמהכל המחודש יהיה קדמון שהמחודש אינו קדמון. ואין לומר שבאמת יספקו מחמת הזמן גם בהדורות אף אם איש אחד מכל דור קיים באיש, לומר שאפשר שהיו בל"ג וקדמון במין דהא ודאי אי אפשר שיכחישו בזה דכיון שהאיש מהדור היותר קדמון ישנו גם עתה בזמן היותר מתאחר א"כ ב' קצוות של הדורות שחלפו לפנינו ואנו רואים שגם הקצה היותר ראשון מחודש א"א להכחיש שהכל מחודש. אלא על כרחם יסכימו לחלק בין זה להזמן אף שהחילוק אינו מספיק ומקובל בשכל ממש ויאמרו דהגם כשהחולף ישנו עתה והוא מחודש מודים אנו שהכל מחודש. וזהו ענין אישי הדורות שחלפו אם א' מכל דור קיים. משא"כ בהזמן כיון שהשנים או השמיטים או היובלות שחלפו אינן נמצאים עתה אע"ג דהם כמו אישי הדורות שחלפו, שכל היובלות שחלפו היו מחודשים וכמו הדורות עכ"ז אפשר שכה"ג יהי' המקובץ והכל בלתי מחודש. ואף שאמרת ג"כ הרי כל החלקים החולפים היו מחודשים בהכרח, עכ"ז יאמרו דבכה"ג אינו מובן איך שאעפ"כ אפשר שיהי' ענין זה בלתי מחודש. אבל עכ"ז לא יכחישו שאם א' מאישי המין מכל דורות שחלפו קיים באיש או בעפר בפ"ע והוא מחודש ודאי הכל מחודש. ותדע דכה"ג מצינו שחילקו כן דהנה הם הניחו שא"א שיהיו גשמים רבים בפועל בלי גבול ותכלית, מחמת שהמופת מראה כן. וכשהקשו ע"ז מהזמן שהוא ג"כ ענין ימים רבים שכל אחד הוא בעל גבול ואעפ"כ מקיבוצם נעשה משך ימים ושנים בלי גבול ובלי תכלית. ומ"ש מגשמים רבים, הלא המופת ההוא שייך גם בזמן. עכ"ז מפני שמיאנו להודות בהזמן שאינו מחודש לא ביטלו מפני זה המופת על הגשמים רבים, ועשו חילוק לקבל המופת הנ"ל בענין בלתי בעל תכלית בבת א' ר"ל בזמן א' ובין בוא זה אחר סור זה, דהתם לא מאמינים להמופת, כיון שנראה להם שבע"כ הזמן בבע"ת. (מה שבאמת זה אינו כי קדמות הבורא ית' אינו בבחי' זמן כלל) אבל עכ"ז לא מפני זה יבוטל המופת שהגשמי' א"א שיהיו בלתי בעל תכלית כיון שיש לחלק בין זה להזמן דשאני בב"א מבוא זאס"ז. וכמ"ש וכש"כ לענין חילוק הנ"ל דההנחה דכשאיש אחד מכל דור לפנינו וכולם מחודשים ודאי הכל מחודש. זה א"א להכחיש יותר מהא דגשמים בב"ת אי אפשר כי זהו ע"ד המופת. וזה נראה בחוש כיון שב' הקצוות לפנינו והקצה הראשון ג"כ מחודש. וגם שבהכרח בכה"ג אחד הוא כנגד כולן ועודף עליהם למעלה, כי הכל הולך ומתמעט מלמטה למעלה עד שמגיע להיותר מוקדם והוא כנגד כולן וקודם להן. וא"כ כיון שגם הוא מחודש מה יש לדבר בזה עוד, ולכן אם מפני שהזמן יכריח שאפשר שימים מחודשים שחלפו ילכו אל קדמות הלא זה ממש מה שחילקו שאע"פ שבב"א א"א להיות גשמי נג, בבב"ת עכ"ז בזאס"ז אפשר שילכו אל לא הכלה. ומה גם כי הזמן כשנאמר שהוא המשך הבלתי משוער בתנועת הגלגל א"כ אינו ענין שיש בו ממש כלל ואין ואפס ממש, רק שהוא המשך של הקדמון, פי' כי בעל העקרים אף שסובר שהזמן מחודש ונברא סובר שקודם התהוות הזמן הי' בחי' משך הבלתי משוער בתנועת הגלגל. וזהו המשך בבע"ת של הבורא ית' שקדם לעולם ולזמן. אמנם הרמ"ע בע"מ^* מאמר אם כל חי ח"א סי' ט"ז חלק ע"ז ופי' דמ"ש לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, היינו שממעל לשמים אין שייך שום זמן כלל, ואפילו המשך הבלתי משוער כו' ע"ש. וכ"ה באמת כי העבר וההוה והעתיד שוין אצלו ית'. ואי לזאת אף לדברי המכחישי' האומרי' שהזמן אינו מחודש אין לומר עכ"פ יותר מהמשך הבלתי משוער, והוא אין ואפס, ובלתי מהות, רק שהוא המשך של הבורא ית' הקדמון. אלא שלפי האמת הבורא ית' הוא למעלה מהזמן לגמרי כנ"ל עכ"פ אף לשטתם זמן כזה אף שכל חלקיו מחודשים כיון שהוא ענין המשך שיש בו עבר הוה ועתיד. עכ"פ לא דמי לאישי הדורות מכמה חילוקים, שיש בכל דור ממש. משא"כ הזמן הנ"ל שהוא רוחני והעקרים קראו דמות זמן לבד, והאישים נולדו זמ"ז משא"כ המשך הנ"ל. א"כ ברור שגם לדבריהם אין הזמן מונע אמיתית הנחה הנ"ל הנראה בחוש.

ומעתה גם שאין איש א' מכל דור במציאות ממש בפ"ע אף שג"ז אינו מוכרח כמש"ל תחלה אות י"ב, נראה למי דומה. ונאמר דכיון דודאי עכ"פ העפר הנשאר מהגופות ראוי יותר שיקרא על שם הדור היותר ראשון. א"כ ראוי יותר לדמותו לאישי הדורות הקיימים ממה שהי' דומה לענין הזמן הנ"ל מכמה טעמים. האחד משום דעכ"פ אפשר לומר רואין כאילו איש א' מהדור היותר מוקדם קיים גם עתה באיש, או אפילו כל הדור. וכל דבר שאפשר לומר עליו רואין הגם שבסיבת מה לא נעשה כן אין זה מונע מלומר כאלו נעשה כן שזה מוסכם בגמ' וגם הפילוספי' יודה ע"ז מאחר שזהו ענין שכלי. משא"כ הזמן שהוא ענין רוחני א"א בשום אופן לצייר בו ענין רואין הנ"ל שאפילו היום דאתמול א"א שיהי' עתה כ"ש המשך הבלתי משוער בתנועת הגלגל. והיינו שענין הזמן בהכרח ענינו ומהותו שכל חלקים אינם באים אלא דוקא זה אחר סר זה ואי אפשר לצייר שיהיה הזמן העבר קיים בזמן ההוא משא"כ האנשים הרי אדרבא כל אחד נולד ממי שלפניו וגדל אתו עמו זמן רב עד שמת מי שלפניו מחמת חלישת גופו א"כ הציור יכול לקבל שיהיו כל האנשים שהיו מימות עולם יחד ובבת אחת. לכן יש לדון עליהם כאילו כולם יחד ממש.

הג' די"ל ממש שדור היותר מוקדם קיים עפרו כעת ממש כיון דעכ"פ נת' שהעפר הנשאר מהגופות ראוי שיקרא יותר לדור היותר מוקדם. א"כ מה נפ"מ אם היה צבור בארץ בפ"ע שהייתי יכול להכריח שכל הדורות מחודשים שהרי ב' קצוות לפנינו וגם הקצה היותר ראשון לפנינו ומחודש. ומה נפ"מ אם אינו צבור בפ"ע והי' בינתיים ממנו ג"כ גופות אחרים נהי' רואים מה שבינתיים כאילו אינו וכאילו הי' צבור בפ"ע שא"כ הדור היותר ראשון ויותר קדמון ישנו גם עתה והרי גם הקצה הראשון מחודש בבירור. והגע עצמך אילו בדורות גבוליים כמו אלף אלפים דורות היש שום חילוק אם העפר של דור הראשון צבור בפ"ע או אם נתערב והי' ג"כ בגופות אחרים עכ"פ הוא זכר ורושם של דור הראשון ג"כ ונשפוט עליו כאילו דור הראשון קיים עתה באיש מחמת שזהו עפר שלו א"כ כמ"כ כאן אפילו את"ל שהדורות היו ללא תכלה מ"מ זה העפר מעיד על דור היותר מוקדם כאילו קיים באיש. ועוד שזה עכ"פ לא נתברר שהיו הדורות ללא תכלה רק נתברר שכל דור היותר מוקדם מחודש א"כ ממילא מוכרח ג"כ שהיו דורות נד, ארק בגבול. דגם לדבריהם הא בהא תליא כנ"ל. היינו דאילו הי' אפ"ל שיש כאן דור שאינו מחודש שפיר י"ל שאינו מובן איך יעברו בל"ג זה אחר זה כו' לדבריהם אבל בהפך כשברור שאין שום דור מחודש והיינו ע"י שהוא לפנינו כנ"ל דבהכרח העפר הוא מהיותר ראשון וכשאינו מחודש ה"ז ראשון בזמן ממש. א"כ ממילא יודו ג"כ ששקר שילך זה אל לא תכלה בזמן, וצדקו ד' האומר שמושכל ראשון שזהו שקר. והחילוק בין זה לזמן אף לדבריהם יש לחלק טובא כנ"ל זה וסוף אות הקדום גם משום שאישי הדורות הולכים ומתמעטים לפנים ויסתיים בהכרח בא' שהוא נברא לא ע"י זכר ונקבה והיינו אדם הראשון. שכיון שאם היה העפר מכל הדורות קיים מוכרח שכל הדורות מחודשים א"כ לא מפני שמה שבינתיים אינו קיים ישתנה הדבר כיון שעכ"פ נאמר שהעפר מדור היותר מוקדם קיים וישנו ממש. (קיצור אם נצייר שאחד מכ"ד נשאר קיים יודו שהמין מחודש ובע"ג. וכשנשאל מהם א"כ מדוע הזמן אינו מחודש יחלקו מפניש בא זאס"ז ואין החולף קיים. ומעתה גם שאין איש א' מכ"ד בפ"ע נראה למי דומה ונאמר דומה להנ"ל יותר מלזמן מצד ג' טעמים הא' רואין הב' מחמת מ"ש האוצ"נ בכוזרי מאמר ה' סי' י"ח ספ"א הג' די"ל שדור היותר מוקדם קיים עפרו באיש רק מה שבינתיים אחריו אינו).

ועוד יש לצרף לענין רואין הטעם הג' שנת"ל סוף אות י"ד די"ל ממש שהדור היותר מוקדם קיים עפרו ממש כעת כו' ע"ש ועי"ז נתחזק עכ"פ ענין הרואין יותר.

בחלק ג' המתחיל בספר יסוד האמונה תחת פרק ג' נמצא רשום למטה¹.

אמאי לא נצא ספר מזמן בלי גבול כמו שהארץ קדמוני' וא"ת ספר מחודש הא ע"כ הוציא' ארץ תבואו' בלי גבול. גם א"כ אנשי' שנולדים מאו"א וקדמוני' א"כ קדמ' קדימה לקדימ' שהם הי' עם הארץ ואו"א קדמו לארץ. גם א"א שיהי' ספר כן מזמן בל"ג שזה דבר שא"א להוציאו בפה כו' או כ"ז שקר מוחלט.

תחת פרק ח' ופרק ט' נמצא רשום למטה².

אלא שהם אומרים מפני שא"א גשמי' בלי תכלי' משא"כ בבא זאס"ז אבל י"ל לא מטעמייהו כ"א מטעם הנ"ל ולפיכך אפי' בבא זאס"ז רואין כאלו כו'.

תחת פרק יוד נמצא רשום למטה³.

אלנות א' מב' אופנים או זה יוצא מזה כשלשול הדורות או שנטעו אדם כמו אדה"ר יציר כפיו וא"א שיצאו כולם זמ"ז.