שרשים
קמז, בבהכתב יד קודש בוך ”בג" שממנו נדפס ספר החקירה, נמצא קונטרס פירושים על תיבות ע"פ סדר ”האלף בית" כמו פי' ”אב" ועל כל שורש מביא כמה ראיות מפסוקים. בכתב יד מעתיק מציין בהמפתח שזה ”שרשים".
הקונטרס מתחיל מאות א, ויש רק משורש אב עד ”אגס", ואח"כ שרש ”כפר", ואח"כ ב' שרשים באות ”נ", שורש א' באות ”ס", ג' שרשים באות ”ע", שורש א' באות ”ר" וג' שרשים באות ”ש". בסך הכל לג-לד ערכים.
מזה נראה שלפנינו הוא רק דפים אחדים — עוד כמה ערכים נדפסו באוה"ת ענינים. בכרכי אוה"ת מפוזרים עוד כמה וכמה ערכים. השתדלנו לאסוף אותם, והבא להלן הוא איסוף ”קטן" ממה שנמצאים עוד מפוזרים באוה"ת, ובספרי דא"ח ובפרט במאמרי כ"ק מהר"ש.
אב
נש"י נק' לפעמים בנים לה', ואז הקב"ה נק' אב כמ"ש ואם אב אני כו' במלאכי סי' א' ו', וכתיב כרחם אב על בנים בתילים סי' קג יג, וכתיב כי הייתי לישראל לאב בירמיה סי' לד, ולפעמים נק' נש"י עבדים כמ"ש שמע יעקב עבדי, אל תירא עבדי יעקב כו', שלח עמי ויעבדוני כו', ואז נק' הקב"ה אדון כמ"ש כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים, וכתיב גדול אדונינו כו', וכתיב את פני האדון ה', וכתיב ואם אדונים אני במלאכי שם, וזהו אבינו מלכנו.
אוה"ת משפטים ע' א'קלט
אבה
וע"ז מורה לשון לא אבה ר"ל רצון בלא טעם מושג וכדפי' בס' אוה"ח והביא ראי' דכך הוא הפי' מלשון לא אבה ממ"ש פ' דברים ב' לשון ולא אבה סיחון כו' כי הקשה ה' רוחו כו' דמשמע שלא הי' כלל חשש בדבר אעפ"כ לא אבה מחמת כי הקשה כו' ולמטה זהו ענין עקשות. כי עניני עוה"ז ראוי להיות עפ"י שכל וכשרוצה בדבר נגד השכל הוא עקשות, אכל למעלה שהוא ית' למעלה מעלה מן החכ', הנה יש בחי' רצון שלמע' מהחכ' וזהו ולא אבה כו', וכן יש בחי' זו באדם בעבודת ה' וכמ"ש ולא תאבה לו כו' בני אם יפתוך חטאים אל תאבה לו כו', דהיינו שלא תבא עמהם בטו"ת כלל כי המתאבק עם המנוול מתנוול רק שלא תאבה בבחי' הרצון שלמע' מן הטעם ודעת המושג כיון שהוא ית' למעל' מע' מהחכמה וכדלקמן).
אוה"ת כי תצא ע' תתקצה
אבירי לב
שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, ת"י קבילו למימרי תקיפי ליבא דרחיקין מזכות', ועד"ז פי' במצ"ד אבירי לב הם אנשי בבל שהם אבירי לב ואכזרים על ישראל קמח, אורחוקים המה מלעשות להם צדקה. אמנם רש"י פי' דקאי על ישראל אבירי לב אשר אמצתם לבבכם בין העכו"ז ונדבקתם בי, הרחוקים מצדקה אשר ארכו להם הימים ולא הראיתי אתכם צדקתי לגאול עכ"ל. ופי' אבירי ענין תוקף בלע"ז גישט„רקטע הערצער.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' רנג
אבל
בקור' בענין אבל יש ד' שרשים. א' לשון אבלות ובכי. ויתאבלו העם מאד. בפ' שלח י"ד ל"ט. ובפ' כי תשא ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו. ל"ג ד'. וברבות בשה"ש ע"פ סמכוני שאבילות זו על הסתלקות השראת השכינה מהן כמש"ש כי לא אעלה בקרבך כו'. ועד"ז מצות אבלות על הסתלקות הנפש האלקית מהגוף חייבים הקרובים להתאבל. ב' לשון השחתה אבל תירוש. ישעי' כ"ד ז'. אבל אומלל ארץ. שם ל"ג ט'. ג' לשון מישור אבל מחילה. שופטים ז' כ"ב. ד' לשון בירור דברים אבל שרה אשתך.
אוה"ת פ' ויחי כרך ב תיח, ב
אבק
ראה אוה"ת בראשית כרך ב תנז, ב.
אהל
ענין איש תם יושב אהלים לכן נאמר מי יגור באהלך הולך תמים. יסתירני בסתר אהלו תלים כ"ז ה'. אגורה באהלך תלים ס"א ה'. וימתחם כאהל לשבת ישעי' סי' מ' פכ"ב. כאהלי קדר. ויששכר באהלך. הברכה ל"ג י"ח. וע"ש בפנ"י יש שכר להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות א"כ זהו אהלך. בתוס' ספ"י דיבמות דצ"ו סע"ב ע"פ אגורה באהלך מבואר שזהו בישיבה של מעלה. וע' בהרמ"ז ס"פ בלק מתיבתא עילאה היא מתיבתא דקוב"ה. ענין אהל בל יצען. רש"י פ"ט דשבת דפ"ח ע"א ע"פ ומשה יקח את האהל לשון בהלו נרו והוא הי' קירון אור פנים. עכ"ה.
יהל אור ע' לח
אוב
אוב בקורק' שרש אוב, אוה אביב של"ה קמ"ז א' ק"י ב' קמ"ח ב' שי"ב א' שנ"א א'. אב ע' ר"פ ויגש א' כתר ע"כ גם ארור יש יניקה ב' ברוך חכמה לכן בהצטרף אב זהו הרצון הנמשך ע"י חכמה כאב את בן ירצה אאלפך חכמה בחכמה יבנה בית זהו אב והנה ח"ת נק' ג"כ אב ע"ש שזהו כי אתה אבינו יר"ע נק' אב לאבהן אדר"ז ר"צ ע"א, אך ח"ת עלמא דאתגלייא מפתחות החיצונים ונק' שעורה שעור ה' ראשית קצירך סד"ה וספרתם וע"כ נק' אביב להקטין הענין כי אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן ועיקר חטים מאכל אדם, מ"מ גם שעורה בכלל דגן רפ"ק דחלה משום שנק' מאכל לאדם שבבהמה, א"נ אביב אב לבחי' י"ב בקר שבבריאה מענין אביב זח"א עמוד ס"ז ופ' תצוה, א"נ אביב הבכור כעין אב והוא בכור לחטים וכמו בהמה נבראו קודם האדם גם ע"ד שעשו הבכור לפתח חטאת אלא שיעקב לקח בכורתו לכן עיקר בכורי נז' גבי חטים.
אוה"ת ענינים ע' קב קמח, באויל
אולת ענין הוללות וסכלות דרך אויל ישר בעיניו משלי י"ב ט"ו אוילים מדרך פשעם תלים ק"ז י"ז איש חכם נשפט את איש אויל משלי כ"ט ט' וכעס אויל כבד משניהם כ"ז ג', כי אויל עמו ירמי' ד' כ"ב, אולת אדם תסלף דרכו משלי י"ט ג', אך אוילים שרי צוען ישעי' י"ט י"א פי' בבחיי פ' מקץ דף נ"ד ג'* מה שהקב"ה מנע מהם שלא יוכלו לפתור חלום פרעה ובפ' בא דפ"א ע"ב פי' על שלא הבינו גדולת הוי' כו' וכ"ה ברבות ס"פ שמות פרשה ה' שהוא ע"ד ואבדה חכמת חכמיו כו', וע"ש פ"א דקי"ז ע"ב גבי כל הבן הילוד אמר הקב"ה מי שנתן עצה זאת שוטה הי', אך אוילים שרי צוען, נשמע מכ"ז דפי' אויל אינו שוטה ממש וחסר דיעה, כ"א שאף שהוא חכם בעיניו אבל חכמתו הוא שטות, ע"ד החקר אלוה תמצא, שמדמה האלקות ע"ד שכל אנושי כו' ואינו מבין כי השכל האנושי אין משיג אלקות כלל לכן מזה יפול בשטותים גדולים, ועפי"ז פי' אולת קשורה בלב נער, לא שהנער הוא שוטה כי יוכל להיות כשיזקין יהי' חכם אבל להיותו נער שכלו הוא בקטנות ע"כ כשהולך אחר קטנות שכלו זהו אולת ומה שהוא רע נדמה לו טוב כו', וברבות ר"פ בא פי"ג פי' וכעס אויל כבד משניהם ע"ד כבד לב פרעה שנעשה לבו בחי' כבד ובמא"א אות כ' סעיף ג' וכבד נק' ס"מ כו' והוא מהזהר פנחס דרל"א והמכניעו הוא שם הוי' גי' כבד והיינו בחי' הראיני נא את כבודיך כו' גם ע"י התורה אין כבוד אלא תורה כו'.
קיצור. ענין אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנו ממנו במשלי סי' כ"ב.
אוה"ת חקת (בהוצאת תשנ"ח) ע' תתכה
און
און גימ' ב"פ כח כנגד פי שנים וע' בפרדס ערך און ובזח"ג בלק דרי"א ע"א ע"פ לא הביט און ביעקב און לקבלא דיעקב ובמק"מ בשם הרח"ו און נק' פרצוף דכורא דקליפה, וא"כ זה כמ"ש המא"א בענין און שהוא כנוי לזכר דקליפה, אך בקורק' הם ב' שרשים און לשון שקר או עמל ויגיעה, ואון לשון כח, ושרש ג' און לשון אבלות כמו בן אוני לא אכלתי באוני ממנו בפ' כי תבא, וכל ג' ענינים אלו שייכים לסט"א, ועמ"ש בלק"ת פ' בלק ע"פ לא הביט און ביעקב. קיצור מההג"ה. און נק' הטפה וכהן און ממשיך בחי' זו בקליפה און גימ' ב"פ כח ע"ד בכור הנק' ראשית אונו נוטל פי שנים והם רוצים להמשיך אליהם בחי' שעשו היה בכור וכן קין, וקרוב לזה לענין לא הביט און ביעקב.
ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רנ
אושים
ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. פי' בת"י ואמרית דיעבדון עובדין טבין קדמי ואינון אבאשין עובדיהון. והראב"ע פי' באושים כמו חוחים כמו ותחת שעורה באשה. והרד"ק כ' בשם רבינו האי ז"ל באושים הוא מין ידוע ממיני הענבים והוא הרע שבהם וידוע הוא מלשון המשנה פ"ק דמעשרות מ"ב הענבים והאבשים משהבאישו והיינו שבמקום שהיו ראוים לעשות מע"ט עשו מעשים רעים עכ"ל. וברבות בראשית ס"פ י"ט דרשו זה על אדה"ר וז"ל ארשב"ל אדה"ר לא נטרד מג"ע עד שחירף וגידף הה"ד ויקו לעשות ענבים ויעש באושים עכ"ל. ולעיל מיני בפ' הנ"ל פי' על דור שחרב בהמ"ק שהם חטאו כאדה"ר כמ"ש והמה כאדם עברו ברית המה כאדה"ר כו' ודנתי אותם בשלוחין וגירושין כו' ע"ש. וברבות שלח לך פט"ז קמט, אקרוב לס"פ דענבים הם האבות כמ"ש כענבים במדבר כו' ראיתי אבותיכם כו' ובאושים הם המרגלים שהוא שנעשו כסדום שנא' כי מגפן סדום גפנם עכ"ל, והוא מ"ש בפ' האזינו ל"ב ל"א כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' קמז
אות [אותיות]
הנה פי' אותיות מלשון אות, אמנם במכלול וכן בקורקע' הם שני שרשים כי אות לשון סימן זהו בשרש אות, ואותיות בשרש אתה, והוא מלשון הבאה כמו ואתה מרבבות קדש בפ' הברכה אתא בקר ישעי' כ"א, ולשון אותיות נזכר בישעי' מא כג מד ז מה יא, ושם פרש"י ג"כ לשון אות ומופת וכ"כ בת"י, והיינו כי שניהם ענין אחד כי אות הוא ג"כ מלשון ביאה היינו מה שעתיד לבוא, שזהו ההפרש בין אות למופת, דאותות היינו הוא סימן על הדבר כשיאמר הנביא דבר פלוני עתיד להיות דמיון שיהיה אחריו כך יקרא אות, כמ"ש בישעי' סי' ז יד לכן יתן ה' לכם אות, והמלה נגזרת מן אתה או אתא לשון ביאה, ומופת יאמר על דבר מחודש שיעשה לפנינו בשינוי טבע כ"כ הבחיי פ' ראה בשם הרמב"ן ע"פ כי יקום בקרבך נביא כו', והביאו בשרש ישע ערך אות, וגבי קשת בפ' נח ט יב יז נזכר אות, וכן גבי שבת בפ' תשא לא יג כי אות היא ביני וביניכם ופי' הפנ"י שה"ע הנשמה היתירה וא"כ היא ג"כ ענין הבאה והמשכה ועיקרו מבחי' לעתיד לבוא יום שכולו שבת כו' וגבי תפילין כתיב והיה לך לאות על ידכה בפ' בא יג ט, והוא ע"ד אות וסימן ועדות על יצ"מ, ועד"ז הוא שבת ויו"ט וגם הוא לשון הבאה והמשכה כו' ובזח"ג ר"פ ויקרא ע"פ שאל לך אות, אותיות ממש והרמ"ז שם כ' כי ל"ב נתיבות הם כ"ב אותיות שהם הכלים ובתוכם אורות ע"ס, ובל"ב נתיבות נברא העולם, וגם שם דשרש האותיות מעולם המלבוש כו'.
אוה"ת סידור ע' קלח
אחריתך
במד"ר שם עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון ע"ד באחרית הימים וע' זח"ב תשא קפ"ט א"ב ק"צ ע"א מענין אחרית הימים, וענין עוז והדר לבושה ע' מד"ר וארא פ"ח ומהו לבושו של הקב"ה עוז כו' וכתיב עוז לעמו יתן יעו"ש, וע' מענין עוז והדר לבושה במד"ר פ' חיי ר"פ נ"ט ור"פ ס"ב ותוך פ' הנ"ל ובמד"ר באיכה ס"ה א' ר"פ ויצא מן בת ציון כל הדרה ד"א כל הדרה זו סנהדרין שנאמר עוז והדר לבושה ופי' המ"כ והסנהדרין הי' עוזם ותוקפם של ישראל, זהר משפטים דק"ג ע"ב ותשחק ליום אחרון. של"ה בהקדמה דכ"ג ע"א הביא דברי העה"ק פמ"ב מחלק העבודה ותשחק ליום אחרון ואין עולם הבא לאדם אחר המות ראוי לקרוא יום אחרון שהרי בא אחריו עוה"ב שאחר התחיה כו', ובמד"ר פ' חיי תוך פ' נ"ט משמע קצת דאף בג"ע נקרא יום אחרון, שהרי הוא יום אחרון של ימי האדם ע"ש וכ"מ בהדיא במד"ר כאן יום סילוקן, ולכאורה יש להעיר לענין יום אחרון מענין אני ראשון ואני אחרון ומפסוק ויש תקוה לאחריתך ירמיה ל"א י"ו, להטיבך באחריתך פ' עקב ח' י"ו, טוב אחרית דבר מראשיתו, ואחריתך ישגא, ובמד"ר ע"פ והנה איל אחר נאחז בסבך כו', ותהי ליום אחרון בישעי' ל' ח' תרגם ליום הדין וא"כ זהו עדמ"ש סוף מלאכי לפני בוא יום ה' הגדול והנורא ומפסוק גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון. עוד שם במד"ר למה שאין מתן שכרה של תורה אלא בעוה"ב הוי ותשחק ליום אחרון, הטעם בזה באג"ה סי' ג' בד"ה וילבש צדקה כשריון כי ע"י המצות ממשיכים קמט, באור מקיף לע"ס דאבי"ע הנקראות בשם ממכ"ע, ובעוה"ז א"א להתלבש שום הארה מאור א"ס ב"ה כ"א ע"י ע"ס הנ"ל, ור"ל דלכן ההמשכה שע"י המצות כיון שהיא בחי' מקיף ונקרא סוכ"ע א"א שיומשך מזה בעוה"ז. ובמ"א פי' העוה"ז שרשו ממ' והיא מקבלת מז"א, ועוה"ב היא בינה שבה התגלות עת"י וזהו שכר מצות, לכן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כי בעוה"ז ששרשו ממ' א"א שיאיר בחי' עת"י שהוא שכר מצוה כ"א מבחי' ז"א, ובעוה"ב יאיר אור עת"י כמ"ש ע"פ מארז"ל סוף פ"ג דפסחים ע"פ ביום ההוא יהיה הוי' אחד כו'. וזהו ותשחק לשון שחוק ותענוג הוא ליום אחרון דוקא. ועיין כיוצא בזה במד"ר פ' אחרי פ"כ בענין ישמח ישראל בעושיו, ישמח ה' במעשיו שמח אינו אומר אלא ישמח לעתיד לבוא והיינו ג"כ פי' ותשחק ליום אחרון.
עו"ש במד"ר לעיל מיניה ע"פ הדוברות על צדיק עתק. ויעתק משם ההרה. ע"ש בידי משה שהכריח דפי' ויעתק הוא לשון תפלה, וזהו עדמ"ש בלק"ת ס"פ חקת בהביאור ע"פ באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון דהתפלה שנקרא צלותא הוא לשון הטייה. וזהו ג"כ פי' וענין עתיק כו' ע"ש. עו"ש במד"ר ד"א ויביאו את המשכן אל משה הה"ד בעטרה שעטרה לו אמו. פי' במלך שלמה הוא ת"ת שהשלום שלו שמחבר חו"ג והעטרה היא הכתר הנמשך לו מבינה הנקרא אימא עלאה וע' מזה בלק"ת בשה"ש סד"ה צאינה וראינה. וכאן במד"ר מפרש שהעטרה זהו המשכן. והענין כמ"ש בלק"ת בד"ה אלה פקודי המשכן הוא יחוד זו"נ משכן העדות הוא יחוד אבא ואמא, ומפרש העדות לשון בעדי עדיים שהוא עטרה וכתר כי ביחוד אבא ואמא נמשך האור מהכתר. וכמ"ש ג"כ בהביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בני ישראל. וזהו מ"ש המד"ר כאן דבעטרה שעטרה לו אמו זהו המשכן היינו בחי' משכן העדות. ולפ"ז פירש ויביאו את המשכן אל משה היינו הבאה והמשכה מלמעלה למטה בחי' בעטרה בעטרה לו אמו שנש"י ממשיכים הכתר לז"א שהוא משה מבחי' אימא עילאה ומלמעלה מעלה, והיינו כי משכן זה הוא משכן העדות. לכן המשכה זה ויביאו היינו מלמעלה למטה. משא"כ לפי' הראשון דפי' ויביאו את המשכן זהו ענין לרקמות תובל למלך, היינו מלמטה למעלה שמעלים את המ' הנק' משכן לחברו לז"א דאצילות וכו'. ביום חתונתו י"ל קדושין מ"ש ביום חתונתו על הים היינו ע"י ביזת הים זה היה כסף הקדושין ועיין רש"י בשה"ש ע"פ תורי זהב נעשה לך שגדולה היה ביזת הים מביזת מצרים, והוא מבואר בשה"ש רבה, וע' בספר המקנה בהפיתחא למס' קדושין הביא מדרש שהקדושין היה ביזת מצרים וביזת הים וביום שמחת לבו זהו שמחת נשואין.
אוה"ת פקודי ע' ב'רלט
אחשורוש
וזהו פי' אחש לשון מהירות כמו מהרה חושה על תעמוד בשמו"א (סי' כ' ל"ז) לעזרתי חושה (תילים כ"ב כ') כי גז חיש ונעופה (תילים צ' יו"ד) והיינו כי גלו לעילם שכינה עמהם וכמ"ש ושמתי כסאי בעילם ולכך נאמר לשון מהירות דהיינו ענין אחש לבא בבחי דילוג ומהירות גדולה כו' וכמ"כ לענין בחי' העלאת הניצוצים מן הגלות ג"כ בבחי' מהירות גדולה וכנ"ל בפי' זכו אחישנה ועד"ז ג"כ פי' וחש עתידות למו. ופי' ורוש לשון מרירות כמו ענבימו ענבי רוש פ' האזינו (ל"ב) פרש"י עשב מר וכן שרש פרה ראש ולענה בפ' נצבים פרש"י שרש מגדל עשב מר והיינו מרירות השעבוד ונאמר עמו אנכי בצרה א"כ נתלבש מבחי' אחש בבחי' ורוש וגם פי' ורוש לשון עניות ולרש אין כל בשמו"ב (סי' י"ב) קנ, אוהיינו בחי' הדלי"ת דלית לה מגרמה כלום (ובפרדס שער האותיות הוא שער (כ"ז פ"ג) בענין ריש מלשון ריש ועושר אל תתן לי והנה חילוק גדול בין דלי"ת לרי"ש עם היות שרמז שתי האותיות בה אל הדלו"ת והעוני אך כי הדלי"ת יש בה עוקץ והעוקץ הזה רמז אל היסוד כדפי' בפ"ז אבל רי"ש אין בה עוקץ כלל לרמוז אל העניות יותר שאפילו היסוד אינו עמה אלא היא לבדה עכ"ל.
הגהת כ"ק הצ"צ בתו"א קיח, א
אין אלקים
זולתי אין אלקים בישעי' סי' מ"ה, ה'. וכן אין אלקים זולתך דה"י א' סי' י"ז כ'. או ע"ד עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו בישעי' סי' ס"ד ג'.
אוה"ת ואתחנן ע' סז
אלוף
אלוף מלשון אלוף נעורי בירמי' סי' ג' ד' דפי' שר ואדון, וכן אלופי ומיודעי בתלים סי' נ"ה, י"ד פירשו ג"כ לשון שר והת"י שם לשון רב דאליפת לי כו'.
ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' תקכט
אלף
אלף . פי' אלף בלשון תרגום הוא ענין לימוד כמו ענין וכל בניך למודי ה' בישעי' סי' נ"ד, י"ג תרגום וכל בניך אלפין באורייתא, וכן ויורהו ה' עץ בפ' בשלח תרגום ואלפיה, וגם בלשון מקרא הוא כן כמ"ש באיוב ססי' ל"ג החרש ואאלפך חכמה, וכן במשלי סי' כ"ב, כ"ה פן תאלף אורחותיו, וכן מלפנו מבהמת הארץ באיוב סי' ל"ה י"א פרש"י מלמדנו.
ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' תקכח
אמונות
ר"פ פקודי (פנ"א אות א') איש אמונות משלי כ"ח כ' וע"ש בפרש"י דמפרש על מעשרות ועמ"ש ע"פ והיה אמונת עתך ישעי' ל"ג וע' במד"ר וישלח ר"פ פ"ב מענין איש אמונות זח"א מקץ קצ"ט ב', ילקוט ח"א קי"ב א', מ"ע פ"א קפ"ה קפ"ט ע"ה בחיי קכ"ח ג' ירק מלאך קכ"ז של"ה רז"א ר"ח. הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין ע"כ הוא ע"י איש אמונות שהאמונה במה שסמוי מן העין עמ"ש ע"פ ועבדתם כו' וברך את לחמך גם גדול העונה אמן יותר מן המברך ממילא איש אמונות ע"ד העונה אמן ע' בכד הקמח מענין ויבא שומר אמונים ותקעתיו יתד במקום נאמן עמ"ש ע"פ עיני בנאמני ארץ תלים ק"א ו', משלי כ' ו' ואיש אמונים מי ימצא, רבה אמונתיך איכה ג' כ"א וצדיק באמונתו יחיה כי שם צוה ה' את הברכה בציון ברכות לראש צדיק משלי י' ו', והרי צדיק באמונתו יחיה לכן איש אמונות רב ברכות, וגם כמ"ש את הברכה אשר תשמעו אל מצות כו' וגם כמארז"ל יבמות ס"ב סע"ב להניח ברכה אל ביתך יחזקאל ססי' מ"ד ל', גם זו"נ בראם ויברך אותם סד"ה ועשית בגדי קדש. בפרדס ערך נאמן שהוא ביסוד ואפשר שנקרא כן בהיותו משפיע שפע האמת ת"ת אל המלכות אמונה והוא נאמן בינו ובינה כו' עכ"ל, וא"כ מש"כ דאיש אמונות קאי על משה שנאמר ובכל ביתי נאמן הוא היינו ג"כ כי משה חכ' בחי' יסוד שהוא משפיע והוא יסוד אבא או יסוד דאצי' כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא וע"כ א"ש דאיש אמונות יסוד רב ברכות כי ממנו נמשך הברכה במל' וכמו שמציון נמשך הברכה וכתיב ויברך ה' את המצרי בגלל יוסף קנ, בשהוא יסוד כו' ונק' המבורך, במד"ר חבל חבלנו כנגד לא יחבול רחיים ורכב, כי רחיים ורכב ת"י חו"כ וזה הי' ענין המשכן שכנ"י נקראו כלה והקב"ה נקרא חתן כו'.
אוה"ת פקודי ע' ב'רלח
אמן
בשרשים בשרש אמן כ' אמן הוא יסתעף לשבע פארות והשייך כאן א' לשון קיום או כיון כמו האל הנאמן שומר הברית, ואתחנן ז"ט, יתד במקום נאמן, ישעי' כ"ב כ"ג, עד"ז התורה נק' עדות ה' נאמנה תלים י"ט ח', עדותיך נאמנו מאד שם צ"ז ח', וזהו ואהי' אצלו אמון. ב' לשון אמנה ואמנם אינו שייך כ"כ להתורה. ג' לשון אמת וה' אלקים אמת, ירמי' יו"ד י', וכתיב תורת אמת היתה בפיהו מלאכי ב' ו', והנה האמונה היא להאמין האמת דרך אמונה בחרתי, תלים קי"ט למ"ד, וצ"ל ורעה אמונה לפרנס את (התורה) [האמונה], והיינו ע"י התורה שנק' אמת, וזהו ואהי' אצלו אמון שהוא לפרנס את האמונה. הד' אמן שפירושו חוזק המאמר וקיומו, כמו ואמרה האשה אמן אמן בפ' נשא, ועד"ז פי' הבחיי ענין ואהי' אצלו אמון בפ' בשלח ע"פ ויאמינו בהוי' כנז"ל ס"ג. ה' כל מה שפירושו גדול, ויהי אומן את הדסה, והיו מלכים אומניך, ישעי' מ"ט כ"ג, האמונים עלי תולע איכה סי' ד' ה', ועד"ז פי' ואהי' אצלו אמון שהתורה מגדלת העוסקים בה כמש"ל ס"ד ועמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה כי עמך מקו"ח בפי' השקיפה כו' וברך כו' או שהקב"ה מגדל את התורה כמש"ל ס"א. ו' מה שפירושו חרש ואומן כמו חלאים מעשה ידי אמן שיר ז' ב', והיינו כמש"ל סעיף ו' שהתורה היא האומן אצל הקב"ה בבריאת העולם.
אמון רבתא בנחום ג' פי' המ"צ לשון המון וע' קור' אמון סעיף י', וא"כ להעיר בתורה בחי' המון, ומי אוהב בהמון קהלת ה' ט' מכות יו"ד ע"א כמה פירושים ע"ז והכל בעסק התורה.
אוה"ת משלי נ"ך כרך א' ע' תקפח
אקדח
הוא מלשון כי אש קדחה בפ' האזינו, כקדוח אש המסיס כו' (בישעי' רס"י ס"ד).
הגהת כ"ק הצ"צ בלקו"ת פ' ראה כו, א.*
ארגיעה*
ארגיעה יש בו פ' פירושים האחד לשון בקוע או מחץ כמו רוגע היום ויהמו גליו ישעי' נ"א ט"ו, פרש"י לשון עורי רגע באיוב סי' ז' ה' והתרגום פי' דנזיף בימא, וגבי עורי רגע פרש"י נקמט ובמ"צ פי' נתבקע כמו רגעי ארץ תלים סי' ל"ה, ועד"ז פי' ועד ארגיעה לשון שקר שינזוף בו ויתבטל, והיינו ענין שקר אין לו רגלים, והפי' הב' בענין ארגיעה הוא להפך ענין מנוחה ושקט ע"ד ומצאו מרגוע לנפשכם בירמי' סי' ו' י"ו, וזהו ובגוים ההם לא תרגיע, בפ' כי תבא, וזאת המרגעה ישעי' כ"ח י"ב ות"י אחסנת בית נייחא, ובירמי' רסי' ל"א הלוך להרגיעו ישראל, ועד"ז פי' הזהר כאן ועד ארגיעה בחי' מנוחה אזי אשבית לשון שקר, עוד יש פי' ארגיעה לשון רגע ע"ד ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך כו'.
אוה"ת משלי כרך א ע' תקצו קנא, אארך אפים
פי' ארך לשון והעלה ארוכה ורפואה וכמ"ש כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך בירמי' סי' למ"ד י"ז ות"י ארי אייתי אסיא לך, וכן פרש"י שם ארוכה רפואה וכן בספרי השרשים בארך יש ב' שרשים הא' לשון אריכות, הב' רפואה ומזור, ומ"מ שניהם ענין א' דהמכה הוא ענין קיצור לקצר ימיו של אדם, וע"כ לשון רפואה שפיר שייך לקרות ארוכה, וכן שרש הדינין מזעיר והרפואה מאריך עכ"פ לפ"ז ארך אפים לשון אף ודינין הנמשכים מז"א שהם נרפאים ומתמתקים ע"י גילוי פנים דע"ק בפנים דז"א, וע' בפ' ויקרא דט"ו סע"א ע"פ ישר יחזו פנימו, ואפ"ל לפ"ז אפים לשון רבים ע"ש ההסתכלות פנים דע"ק בפנים דז"א וזהו ענין פנים אל פנים הנאמר במשה כמ"ש הרמ"ז פ' ואתחנן.
אוה"ת תשא ע' ב'סג
ארפא — ארפה
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' שלב.
אש
ובמכלול להרד"ק ערך אש אש לוהט יתכן ששרש מלה הזאת אשש אשה הוא לה' ע"ש שהוא כלה באש וכן בלע"ז פאייער אופיר, ובשרש אשש פי' יסודות זכרו זאת והתאוששו והתחזקו כמו שהאשישים שהם היסודות חוזק הקיר סמכוני באשישות..
עוד במכלול אשה נפלו אשיותיה בירמי' סי' נ' ט"ו ר"ל יסודות, נמצא בלשון אש יש ג' ענינים אש ממש וחוזק ויסוד וכ' בש"י שאש ממש הוא ג"כ לשון חיזוק כי עז כוחו ויורה ע"ז התגברותו למעלה אשר לא כן שארי היסודות הטבעי' היורדים הם למטה ונראה ראיה לזה שהרי הקב"ה נמשל לאש שנא' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא מוכרח שהאש הוא דבר חזק מאחר שהקב"ה נמשל אליו והנה לבד ג' שרשים הנ"ל אש אשה אשש יש עוד ענין איש ואשה ומזה ג"כ אישון בת עין, ובשרשי' נראה שזהו שרש בפ"ע אכן לפמ"ש בע"ח שהמדבר עיקרו נגד יסוד האש א"כ הוא ג"כ לשון אש ועוד כי חיבור ויחוד האיש עם האשה בא ע"י התאווה שהוא מיסוד האש.
אוה"ת פינחס ע' א'צח-צט
אשורנו
אשורנו תרגום סכיתי' והוא ג"כ תרגום של הבטה הבט נא השמימה ת"א אסתכי ויבט הפלשתי ויראה בש"א סי' י"ז מ"ב ת"י ואסתכי פלישתאה וחזא.
אוה"ת בלק ע' תתקיד
אשר
והנה אשר ג"כ לשון רגלים כמו תמוך אשורי במעגלותיך תלים סי' יז, ה דפי' במ"צ אשורי הרגלים הפוסעים וכן לא תמעד אשוריו תלים סי' לז, לא וכן ת"י אשוריו אסתורוי, והיינו כמבואר ביבמות פי"ב דק"ג ע"א האי אסתוירא עד ארעא נחית יעו"ש, וכן תלים סי' מ' פסוק ג' ויקם על סלע רגלי כונן אשורי פרש"י צעדי, נמצא אשר הוא ההילוך ברגלים והוא ענין קיום המצות מעשיות שהם הנקראים רגל, כי המעשה נק' רגל לגבי התורה שנק' ראש.
אוה"ת בראשית כרך ב' שפה, א קנא, בלהעיר מפסוק ותומכיה מאושר, אשריכם זורעי על כל מים, תמוך אשורי במעגלותיך תלים י"ז ה', לא תמעד אשוריו תלים ל"ז ל"א היינו רגליו שפוסע בהן וזהו ענין שנאמר באשר וטובל בשמן רגלו, ורגלים בחי' מעשה.
אוה"ת וזאת הברכה ע' א'תתפד
אששיות
ד"א סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות, פי' המ"כ החזקות והמאירות והבהירות מלשון אששיות שקורין לנטערנא עכ"ל. ולפע"ד לא דק דעששיות הוא משורש עששה מכעס עיני כדפרש"י בתלים סי' ו', והוא אדרבה כיהוי ראות העין משא"כ שרש אשש באלף הוא לשון חוזק הפך ענין עשש, ואפ"ל ע"י שהתורה נק' עוז ותושיה שנותנת כח בנה"א ומתשת כח נה"ב בד"ה בחדש השלישי, זהו ענין אשש באלף לשון חוזק נה"א ועשש בעין שמקהת ומרקבת כח נה"ב כו'.
חקירה פט, א
אתא
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' שלב.
בזק
והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, והנה בש"א סי' י"א ח' ויפקדם בבזק פרש"י רבותינו אמרו בשברי חרסים, לשון אחר בבזק באבנים שנטל מכל אחד אבן ומנאם, כצרור אבן במרגמה, משלי כ"ו ח', תרגום האיך בזקא דכיפא בקלעא, לשון אחר בבזק שם מקום כמו וימצאו את אדוני בזק בבזק, שופטים א' ה' עכ"ל, וכן ביומא דכ"ב ע"ב דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא ופירש"י שברי חרסים כו' ובערוך ערך בזק הביא המשנה פב"ת דערכין בוזקין מלח ע"ג הכבש פי' לשון פיזור, וברבות בראשית פכ"ו ע"פ לא ידון רוחי, לפי שבעוה"ז הרוח היא נבזקת באחד מאבריו אבל לע"ל היא נבזקת בכל הגוף שנאמר ואת רוחי אתן בקרבכם, ופי' המ"כ נבזקת נפזרת שתהא קשורה בכל אברי הגוף כו' עכ"ל וא"כ לפ"ז לכאורה יש לפרש כמראה הבזק ג"כ שהם מתפזרין שתהא מתקשרת למעלה באור א"ס ב"ה.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' שצה
בלק
גם בלק מלשון חורבן או פתיחה כמ"ש בישעי' כ"ד א' בוקק הארץ ובולקה, ובנחום סי' ב' י"א בוקה ומבוקה ומבולקה. ופרש"י בוקה רקנית כו' ומבולקה מפורצת בחומותי', והלע"ז צו בראכין אירי מאויערין. ות"י בזיזא ומתבזזא ופתיח' תרעא עכ"ל נמצא ומבולקה לשון פתיחה שנפתחו שעריה, א"כ ענין וירא בלק אם נפרש לשון פתיחה היינו ע"ד מ"ש בענין פלשתים ליצנים היו לשון מבוי המפולש הפך קבלת עול מלכות שמים וזהו עיר פרוצה ואין חומה.
בסם הוא תרגום של מתיקות וימתקו המים בשלח טו ובסימו מיא, אם תמתיק בפיו איוב כ', יב אין אתבסם בפומיה, וערבה שנתיך משלי ג' ותתבסם שנתך, ויהי נועם ויהי בסימותא דגן עדן קדם ה'.
אוה"ת נ"ך כרך א' ע' תקנג
בעד
דפי' עוד הוא לשון טפל כמארז"ל כיהודה ועוד לקרא וכגוף שהוא טפל לנשמה כו' וע"ש בפי' אין עוד. ובמכלול ערך עד חיבר תיבת בעד, לתיבת עד אך שהוא בתוספת בית, ובפ' נח ז' ט"ז ויסגור ה' בעדו פרש"י כל בעד שבמקרא לשון כנגד היא, בעד כל רחם בפ' וירא ך יח, בעדך ובעד בניך, עור בעד עור, מגן בעדי, התפלל בעד עבדיך כנגד עבדיך עכ"ל, ועד"ז פי' אעשה לו עזר כנגד, פי' במכלול ערך נגד כלומר שתהיה לפניו ולעומתו תמיד לשרתו, וא"כ גם כאן פי' משגב בעדינו היינו לא על עצמנו לבד, כ"א גם על מה שהוא לפנינו ונגדנו ע"ד עזר כנגדו, גם ע"ז היית משגב לנו, גם ע"ד נגד אבותם עשה פלא תלים ע"ח, י"ב, יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ישעי' סא, כי טוב נגד חסידך תלים ססי' נ"ב ונגד זקניו כבוד ישעי' ססי' כ"ד, גם יובן מההפך ממ"ש והיו חייך תלואים לך מנגד, כי תבא כ"ח ס"ו, ועיין מזה ברבות ריש מגלת אסתר דקאי על שעת גזירת המן כו' ובמנחות דק"ג סע"ב זה הלוקח תבואה משנה לשנה, ופרש"י שאין לו קרקע והיינו חייך תלואים שאינו יודע אם יהיה לו מעות לשנה הבאה, לכן ההפך מזה הוא משגב בעדנו כנגדנו שיהי' חיים טובים, עוי"ל דידוע בפי' עזר כנגדו שהעזר נמשך מבחי' כנגד ע"ד טוב מאד זה יצה"ר כו' ועז"נ משגב בעדנו שהוא ית' לנו למשגב גם לגבי בחי' שכנגדנו שיהי' אדרבה גם מזה נמשך העזר כו' כי אלמלא עוזרו כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ה' לי בעוזרי כו', וא"כ זהו ההפרש בין מ"ש תחלה צור משגבינו דהיינו להנפש עצמה, ובין מ"ש אח"כ משגב בעדנו גם לבחינת בעדנו, ענין מבעד לצמתך משגב אותיות בשגם וארז"ל זה משה, ועיקר פי' בעדינו היינו עלינו, כמו ולא תקדים בעדנו הרעה בעמוס סי' ט' יו"ד דפי' עלינו, וכן וכפר בעדו ובעד ביתה, דפי' בעדו עליו.
אוה"ת סידור ע' קלז
בעל
בעל לשון אדנות, וכמו ובעל השור נקי, אם בעליו עמו לא ישלם, הרי הוא רק אדנות.
חקירה פז, א
ברכה
ואברככה לפני ה' תולדות כ"ז ז' היינו למעלה משם ה', ואני אברכם נשא ו' כ"ו ואני אותיות אין ומרומם על כל ברכה נחמי' סי' ה' והיינו לפני ה', ברכה עד בלי די מלאכי ג' ד' ברכת שמים מעל ברכות תהום ויחי מ"ט, כ"ה.
אוה"ת נצבים ע' א'רט
בשר
ענין בשר לשון בשורה בשרתי צדק בקהל רב. ראיתי בשורש ישע בשורש בשר בשר לו שני פנים כל לשון בשורה מספר החדשות על טוב או על רע יקרא בשורה, והוא קנב, בלשון גילוי כמו הבשר שהוא מגולה ולי נראה כמו בשר ממלא הגוף ומכסה העצמות והגידין כן הבשורה ממלא ומרויח גופו ובשרו ואף הפנים בין בשורה טובה או רעה עכ"ל. ונראה ראיה לדבריו ממ"ש בגמרא בגיטין פרק הנזקין דף נ"ו ע"ב שמועה טובה אתיא לך דכתיב שמועה טובה תדשן עצם משלי ט"ו הרי ע"י השמועה והבשורה טובה נתדשנו איבריו ונתעבו משמחת הבשורה וכן להפך ע"י בשורה רעה ורוח נכאה תיבש גרם יעו"ש. וזהו שהבשורה והשמועה טובה נק' בשורה לשון בשר כי היא מעבה הבשר כו' ותהלות ד' יבשרו דהיינו גילוי האלקות והמשכת יחוד העליון שזהו בחי' ודבק באשתו שהיא כנס"י והיו לבשר אחד הרי היחוד הוא דוקא בבחי' בשר שלכן נאמר והיו לבשר אחד והוא יחוד היסודות ע"כ נק' ג"כ הבשורה בשורה שמורה על היחוד שהיא בבחי' בשר כו' בריתך שחתמת בבשרינו ומבשרי אחזה כו' ואתתא כמאן דמהילא דמיא, ומזה יומשך ענין והיה מדי חודש בחדשו כו' יבא כל בשר להשתחות וע' בזח"ב תרומה דקנ"ו ע"א, ובשורה רעה י"ל נמשך בחי' בשר חמורים בשרם גילוי עריות וזהו קול דודי כו' מבשר ואומר יחוד הקול בהדבור זהו בחי' מבשר ואומר וזהו ג"כ ענין הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות כו'.
אוה"ת בראשית כרך ג תקמט, ב
גבול
ענין חול גבול לים ירמי' ה' כ"ב. השם גבולך שלו'. וכל גבולך לאבני חפץ. ואם ירחיב וכו' גבולך בפ' שופטים. כתף כתפו' האפוד שמות כ"ח י"ב. ובין כתפיו דברים ל"ג י"ב. בפי' גבולך לאבני וכו' פי' רבינו* ל"ב נ"ה שהתורה נמשכו בגבולי' וכו'.
אוה"ת מסעי כרך ו ע' א'תתקפד (הישן)
יש להעיר לענין גבול מפסוק אל תסג גבול עולם, משלי כ"ב כ"ח, דפירש"י מנהג אבותיך, ומפסוק ויצב גבול אלמנה משלי ט"ו כ"ה דקאי על כנס"י ברבות דנ"ח רע"ב, ומפסוק אשור כו' והקימנו עליו שבעה רועים כו' והציל מאשור כו' וכי ידרוך בגבולינו במיכה סי' ה'.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' שלד
גבר
ענין ודרך גבר בעלמה משלי ל' י"ט כי כן יבורך גבר תלים קכ"ח ד' מה' מצעדי גבר תלים ל"ז כ"ג גבר יהיר ולא ינוה חבקוק ב' ה' ונאום הגבר הוקם על ש"ב כ"ג א' טוב לגבר כי ישא עול איכה ג' כז.
אוה"ת מסעי ע' א'תיא
גדול
גדול דיעה בי"נ ג' ז' ענין הבו גודל כו' הגדיל הוי' כ' הרד"א ע"ש גדול העצה ירמיה ל"ב י"ט. ויש להעיר מענין יגדל נא כח, גדלת מאד תלים רסי' ק"ד. גדלו לה' אתי תלים ל"ד ד'. כי הגדלת על כל שמך קל"ח. והתגדלתי והתקדשתי יחזקאל ל"ח. וי"ל גדול דיעה ע"ש כי אל דיעות וע"ש אל אלקים הוא ידע יהושע כ"ב כ"ב. גם ההפך ממ"ש ואמרו איכה ידע אל תלים ע"ג י"א הנה אלה רשעים כו'.
אוה"ת סידור ע' קמג קנג, אגול
גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה, פי' גול לשון גלגל וסיבוב וכן תלים סי' כ"ב ט' גל אל ה' יפלטהו יצילהו כי חפץ בו ופי' במצ"ד הגלגל מסבב בטחונו אל ה' הוא יצילהו, כי חפץ בו במי שבוטח בו כראוי, והלע"ז איין מענטשין גיהער וועלגרין אונ ווארפען כו', וית' שבח קדם ה', א"כ גלגול זה פירושו שבח, ואפ"ל גלגול זה ע"ד ותתפלל חנה על ה' או ע"ד ואתחנן אל ה',גם ע"ד מ"ש כי הוא הנותן לך כח ולא יחשוב עד"מ במו"מ שהסיבה עקרית כו', וע"ד הנזכר בח"ה שער ג' רפ"ח בענין כל אשר חפץ ה' עשה כו' ואמר תלים רסי' קכ"ז בשיר המעלות לשלמה כו'.
אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקלד
גולה
גלתה יהודה מעוני איכה א' ג' גולה וסורה ישעי' מ"ט כ"א ואני בתוך הגולה יחזקאל א' א'.
אוה"ת מסעי ע' א'תטו
גמול
וזהו ענין הגמול בישעי' סי' נ"ט י"ח כעל גמולות כעל ישלם ובירמי' סי' נ"א נ"ו כי אל גמולות ה' שלם ישלם, ובישעי' סי' ס"ג ז' חסדי ה' אזכיר תהילות ה' כעל כל אשר גמלנו, ובתלים ססי' י"ג ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתיך אשירה לה' כי גמל עלי, ובסי' ק"ג י' ולא כעוונותינו גמל עלינו וסי' קי"ו ז' שובי נפשי למנוחייכי כי ה' גמל עלייכי וסי' קי"ט י"ז גמול על עבדך אחיה ואשמרה דבריך, והנראה כי הגמול זהו ענין במדה שאדם מודד בה מודדין לו אך מדה טובה מרובה כו'.
אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תרג
גמל
כי גמל מלשון תשלום גמול דפירושו לשלם לכל א' כפי מעשיו לגמול טוב וחסד לצדיקים כפי מעשיהם ולשלם גמול לאויביו כפי מעשיהם, וזהו מ"ש כי גמול ידיו יעשה לו בישעי' סי' ג' י"א וכתי' וגמול ידי אדם ישיב לו במשלי סי' י"ב י"ד וכתיב אשיב גמולכם בראשיכם, והשיבותי גמולכם בראשכם ביואל סי' ד' וכן בישעי' סי' נ"ט י"ח כעל גמולות כו' ובירמי' סימן נ"א נ"ו כי אל גמולות ה' שלם ישלם וכתיב גמול על עבדך אחיה, כל תגמולוהי עלי.
ביאוה"ז להצ"צ ע' קל
גר
וע"כ מצינו האבות כולם שנקראים גרים. באברהם כתי' ר"פ חיי גר ותושב אנכי עמכם. ביצחק כ' בפ' תולדות גור בארץ הזאת. וביעקב כתיב בארץ מגורי אביו. וכן דוד המלך קרא עצמו גר שנא' גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך כו'. ועי' בלקו"ת פ' בחקתי בד"ה אלה החוקים בפי' הגר אשר בקרבך שהיא השכינה אשר היא בבחי' גלות תוך הגוף. ונק' בשם גר שהוא בארץ לא לו. יעלה עליך שיהי' בבחי' עילוי רב ועצום כו' והקליפות ירדו. וזה נמשך ע"י קבלת תנאי הגרות כו'. ובמא"א ג' ל"ד גר נק' המל' בהיותה קנג, בגרה בעולם הבריאה. ובפרדס ערך גר כתב שהת"ת לפעמים נק' גר ע"ד כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו. במשלי סי' כ"ז ח'.
אוה"ת וישב רסז, א
דון
לא ידון, בשורש דון לשון דין ודיין, ועמו מדון ומדיינים שפירושו ריב, והנה ע"פ ומדיינים כבריח ארמון, משלי י"ח י"ט פירשו ברבות פ' קרח דף ע"ר דקאי על משה שהיה בעל דינו של קרח, כבריח ארמון שנאמר והבריח התיכון כו', א"כ זהו בחי' דין ששייך בתפארת קו האמצעי והיינו לפי שכלול מחו"ג ולפעמים מטה כלפי דין ג"כ, ועד"ז פירשו בענין עוז, ועמ"ש ע"פ ואם בגבורות שמונים שנה שפירשו בזהר בהשמטות דחלק א' סי' ע"ד דקאי על ע"ק וזהו ע"ד טוב ארך אפים מגבור, א"כ א"א נק' גבור, ועד"ז גבורתו של שמשון מפני הנזירות שער ראשו ופי' האריז"ל דנזיר מגיע בא"א שנאמר בו ושער רישיה כו', ויש להעיר דמצינו ידין לשבח ולמעלה, בפ' האזינו ל"ב ל"ו כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, משמע הדין הוא למעליותא, והתרגום פי' ארי ידון ה' דינא דעמיה ופרענות עבדוהי צדיקייא יתפרע, משמע שידון דינם לרוב את ריבם, וכן פרש"י תלים נ"ד ג' ע"פ אלקים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני, תנקום נקמתי כמו כי ידין ה' עמו עכ"ל, א"כ לפ"ז לא ידון רוחי באדם, הוא ההפך מזה שלא ינקום נקמתו מהמקטריגים הקמים עליו, מיהו בפ' האזינו בחומש פרש"י כי ידין, כשישפוט אותן בייסורים כו' אך אף לפ"ז הרי ארז"ל מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי כו' והבחיי פ' האזינו פי' כי ידין ה' עמו יקח דין עמו מיד העוכומ"ז שהחריבו בהמ"ק כו'. והבחיי פ' בראשית פי' ידון ל' נדן שהוא נרתק כמ"ש בדה"א כ"א כ"ז אל נדנה, והבחיי הביא מדניאל סי' ז' ט"ו אתכריית רוחי אנא דניאל בגו נדנה, ופרש"י בתוך תיקו נרתק שלו כלומר נבהלה רוחי בתוך הגוף, ועד"ז פי' לא ידון רוחי שבחי' רוחי שנתלבש בתוך הנדן שלה שהוא הגוף של האדם לא יתקיים בו לעולם לפי שאינו ראוי לאותו הרוח, וזהו לא ידון רוחי, לא יתלבש הרוח בתוך הנדן, לעולם כ"א זמן קצוב מאה ועשרים שנה. ודברי הבחיי מצאתי קרוב לזה ברבות בראשית פכ"ו, שדרשו בשעה שאני מחזיר הרוח לנדנה, איני מחזיר רוחן לנדניהן. וענין נרתק בתרגום ע"פ שלף איש נעלו נרתק יד ימיניה. עמ"ש באריכות בפי' לא ידון רוחי בביאור ע"פ ואלה המשפטים בבוך תרט"ז.
אוה"ת בראשית כרך ז תתשעב, ב
דם
עוי"ל בענין אדם א' דם כי דם פירושו ג"כ לשון דום לה', שהוא לשון תקוה ול' שתיקה, והיינו ע"ד קוה קויתי לה', גם י"ל דם לשון אדמה לעליון.
אוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'רכ
דעת
גם הנה דעת יש בו ב' שרשים הא' לשון ידיעה ומזה נמשך גם הרחמים והאהבה וכמו והאדם ידע שהוא חיבור ואהבה, ואתה אמרת ידעתיך בשם, והשורש השני ויודע בהם את אנשי סוכות בשופטים סי' ח' ט"ז ות"י ותבר עליהון ית אנשי סוכות, וכן וגבוה ממרחק יידע תילים סי' קל"ח ת"י ימאיך ורש"י פ' ייסר כמו ויודע בהם כו', הרי דעת לשון שבירה, קנד, אואפ"ל כי הדעת הוא ענין חבור כנ"ל ולכן לאוהביו ה"ז בחיבור טוב כמו ונועדתי לך שמה, משא"כ הקליפות אין יכולים לסבול החיבור וכהמס דונג מפני אש.
אוה"ת משפטים א'קה
דרך
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקנד.
הבכא
עוברי בעמק הבכא וגו'. רש"י בישעי' סי' ט' י"ז ע"פ ויתאבכו בגאות עשן פי' שהוא מלשון נבוכים הם בארץ. בפ' בשלח. ומלשון נבכי ים. איוב ל"ח. דת"י מערבלין והוא תרגום של נבוכים. ועד"ז פרש"י בישעי' שם מבכי נהרות באיוב סי' כ"ח. ובאיוב סי' כ"ח פי' מבכי לשון בכי. ועד"ז פי' אבן יחייא שהם עוברים בעמק הבכא שהוא נגזר מן נבכי ים ר"ל עמקי ים כו' והוא משל לסכלותם שהם עובדי' ללא אלקים וישראל אע"פ שהם עוברים דרך הם עכ"ז ישימו מסלות החכ' בלבם ויהי' מעיין המתגבר ובתורת חסד פי' עוברי בעמק הבכא רמז על אנשי הגלות. ובגמ' פי' הבכא לשון בכיה. פ"ב דעירובין די"ט ע"א עוברי אלו בנ"א שעוברין על רצונו של מקום עמק שמעמיקין להם גיהנם. הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שתין כו'. ועד"ז תרגם יונתן ופי' הרי"ף בע"י דמלשון ישיתוהו דריש כמעיין של שתין. והנראה כי שתין הולכים עד התהום ששם מנסכים יין ומים כדי לפייס מים תחתוני' הבוכים ולכן גם הבוכים בגיהנם אזי דמעות שלהם הם כמעיין של שתין כו' וכמ"ש לקמן בד"ה בעמה"מ.
יהל אור ע' ש. ראה גם אוה"ת פ' נצבים ע' א'רמד
הבראה
היתה לי דמעתי לחם. לחם ת"י למברי. והוא מענין סעודת הבראה. ובמשנה פ"ג דמ"ק דף כ"ד סע"ב ואין מברין אלא קרוביו של מת. ופי' הרמב"ם במשניות ומברין הוא שעושין סעודה לאבלים. ובערוך ערך בר האחרון פי' כמו ויבא כל העם להברות את דוד לחם. ש"ב סי' ג' ל"ה ושם פירש"י להברות לשון סעודה. וכן לא ברה אתם לחם שם סי' י"ב י"ז. וגבי אמנון שם סי' י"ג ה' תמר אחותי ותברני לחם ת"י ותכלינני לחמא. ובתלים סי' ס"ט כ"ב ויתנו בברותי ראש ת"י בסעודתי. והמ"צ פי' דלשון זה הוא ענינו אכילה מועטת וכ"כ בקורק' ערך ברה שפירושו סעודה מועט'. והוא מדברי הרד"ק במכלול ערך ברה ובש"ב סי' ג' ל"ה. אכן מרש"י ות"י לא משמע כן.
יהל אור ע' קסג
הגי — הוגה
פי' הגי מלשון הגיון לבי שהוא דבור שבמחשבה כו', והוא ג"כ מלשון כאשר הוגה מן המסילה דהיינו שנמשך מן המחשבה לדבור עד"מ שמחשב איך לדבר והוא ההשפעה הנמשכת מהיכל קדה"ק עכ"ל וע"ש.
וענין הוגה הוא לשון הסרה כמ"ש בקורק' ערך הגה פן הב' הגה לשון הסרה הגו סיגים מכסף משלי סי' כ"ה ד', ופי' המ"צ הגו ענין הסרה כמו כאשר הוגה מן המסלה קנד, בבשמואל ב' סי' ג' פסוק י"ג, ורש"י פי' הגו וכן הוגה לשון המשכה, ובקורק' לא הזכיר פסוק כאשר הוגה. עכ"פ לפ"ז ענין הגי לשון הגיון הוא המשכה מן המחשבה להיות מקור לדבור וא"כ כולל ב' הפנים יחד שבהגה היינו האחד לשון הרהור, ע"ד שפרש"י ע"פ והגית בו וז"ל והתבוננת בו כל הגיון שבתורה בלב כד"א והגיון לבי לפניך, לבך יהגה אימה עכ"ל, והמ"צ כ' והגית פעם תשמש לדבור כמו ולשוני תהגה תלים סי' ל"ה ופעם תשמש למחשבה כמו והגות לבי עכ"ל נמשך אחר הקורק', ופרש"י אמת יותר, והפן הב' בהגה לשון המשכה או הסרה והיינו ההרהור הוא המשכה מהמחשבה להיות מקור להדבור, א"כ הוא הגיון הלב וגם הוא המשכה מעצם המחשבה דהיינו מחשבה שבמחשבה לבחי' דבור שבמחשבה.
אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשלז
הס
ויהס כלב, סוטה פרק אלו נאמרין דל"ה ע"א ל' שתיקה ול' הסתה וע' בשרשים ערך הס וערך סות, וי"ל דכתיב בחבקוק ססי' ב' וה' בהיכל קדשו הס מפניו, היינו שלא יהי' ההיכלות מעלימים כי שם הוי' מאיר בהיכל שהוא שם אד' ע"ד יחוד הוי' אד' שזהו גימ' אמן, ואזי הס מפניו שתיקה וביטול כמו שרפים עומדים וכן הס גימ' היכל, והיינו כמו השראת אלקות בבהמ"ק שזהו גלוי שעי"ז נמשך גלוי אלקות למטה דירה בתחתונים זהו וה' בהיכל קדשו, משא"כ בחורבן בהמ"ק הרי סליק לעילא לעילא ונשאר למטה חושך, וא"כ עיקר העבודה הוא להמשיך בחי' והוי' בהיכל קדשו, והיכל זה אינו מעלים ומסתיר כלל ואדרבה נק' קדש הקדשים, וכענין אורייתא היכלא עילאה דקודב"ה, ול' הסתה לטוב הלא יחזקיהו מסית אתכם כו' לאמר ה' אלקינו יצילנו בד"ה ב' סי' ל"ב ובישעי' סי' ל"ו, וכן ואף הסיתך מפי צר באיוב סי' ל"ו.
אוה"ת שלח א'תרב. וראה גם במדבר (הוספות) ע' א'תקא
הררי
הררי קדם דברי' ל"ג ט"ו במדבר כ"ג ז', הררי ציון תהלי' קל"ג, הררי עד חבקוק ג', בהררי אלף ת' נ' בהררי קדש שם פ"ז א', ועמ"ש ע"פ ביום ההוא יתקע ענין בהר הקדש, הררי אל ת' ל"ו ז', הררי טרף שם ע"ו ה', הררי נמרים שיר ד' ח', עמים הר דברים ל"ג י"ט, הר ההר, הר הזיתים זכרי' י"ד ד', בהר ד' ירא' בראשי' כ"ב י"ד, הר הגלעד ל"א כ"ג, המעתיק הרים איוב ט', נראו ראשי ההרים בראשי ח' ה', ההרים רקדו ת' קי"ד, כי ההרים ימושו ישעי' נ"ד, ע' זהר ח"א מ"ו א' בענין רוח ומ"ט ב' מענין טורי, עלק"ת ישעי' פסוק ההרי' ימושו הנ"ל, וזה' בסבא דמשפטי' קי"ד, ע' לק"ת יואל ע"פ יטפו ההרים עסיס, ועמ"ש בתו' מי יתנך ענין מעסיס רמונים, כסו הרים צלה ע' בביאור דאוסרי לגפן, בין הרים יהלכון זהר חוקת, הרים הגבוהים ליעלי' סידור נצבים, יוצר הרים עמוד ד' י"ג.
אוה"ת סידור ע' ריט
והיה
לקו"ת ראה ל, ד. אוה"ת בראשית תתנד, א. ראה ע' תרצט. נ"ך כרך ב' ע' תשסב.
ויגש
אוה"ת בראשית כרך ב שמט, א.
קנה, אורוש
ראה לעיל ערך אחשורוש.
זבוב
וענין הזבובים הם שרים של הכוכבים שהיו עובדים להם כמ"ש בבעל זבוב אלקי עקרון וכמ"ש במ"ב סי' א' ב', ובישעי' סי' ז' י"ח ישרוק ה' לזבוב, ובקהלת סי'* זבובי מות יבאיש.
אוה"ת ואתחנן ע' שי
זדו
כי בדבר אשר זדו, בקדירה שבשלו בה נתבשלו. (מד"ר ר"פ שמות) וכ"ה בגמרא פ"ק דסוטה די"א ע"א ושם מסיים מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד. ובשרשים הם שני שרשים, זדו לשון מזיד והוא בשורש זוד, ורש"י שם כתב והוא שמתאווה להדבר והרד"ק במכלול ערך זוד כתב כי הזידו עליהם ורבותינו ז"ל נשתמשו הרבה בזה הלשון וקראו מזיד למי שעושה הדבר ברצון, וענין נזיד כתבו בשרש נזד, מה שפירושו תבשיל היינו ויזד יעקב נזיד, ובמ"ב סי' ד' ל"ח ובשל נזיד לבני הנביאים, ות"י ובשל תבשילא, וכן שם עוד פסוק ל"ט מ"ם והגמרא והמד"ר חברו מזיד לבישול. והענין דאיתא במא"א אות קוף סעיף ל"ב קדרה נק' המל' כי זווג נק' הבישול תוך זאת הקדרה עכ"ל.
אוה"ת יתרו ע' תשלד. אוה"ת כי תשא
זימון
יבא לעתים מזומנים עזרא י' י"ד. נחמי' י' ל"ה. נמצא מועדים מלשון זמינין, ובעמוס ג, ג הילכו שנים יחדו בלתי אם נועדו אם אזדמנו, ומצינו לשון זימון גבי קדש בפ' יתרו וקדשתם היום ומחר ותזמינון יומא דין ומחר, וכן בשמואל-א ט"ז ה' ויקדש את ישי וזמין ית ישי, וכן פי' בזהר פי' אמור דף צ"ד בענין המועדים ל' זימון כמש"ש תלתא אינון זמינין מקדש כו'.
אוה"ת פנחס ע' א'קצא
זכור — תזכרו
זהו למען תזכרו. ויש להעיר מפסוק וזכור את בוראך קהלת י"ב א' ובקהלת רבה קי"ד ג' בורך בארך בוראך וכ"ה בפ' מצורע פ' י"ח, פסוק רק השמר לך כו' פן תשכח כו' יום אשר עמדת ואתחנן ד' ט', למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ פ' ראה י"ו ג', זכרו תורת משה עבדי מלאכי ג' כ"ב ז' רבתי, י"ל ע"י זכירה ראשונה נמשך אזכיר את שמי וכן לזכרון לפני ה' תמיד ואזי תזכרו.
אוה"ת שלח ע' תרח
זמיר
זמיר יש בו ג' פירושים, הא' לשון זמרה כמו ולזמר לשמך עליון תלים צ"ב ב', זמרו ה' כי גאות עשה ישעי' י"ב ה', למען יזמרך כבוד תלים ל' י"ג ונזמרה גבורותיך תלים כ"א קנה, בי"ד, עזי וזמרת י"ה, בנבל עשור אזמרה לך תלים קמ"ד ט' וקאי על הגאולה שזהו ענין הניצנים נראו כי הג' נקרא זריעה וזרעתיה לי בארץ הבאים ישרש יעקב והגאולה נק' הניצנים נראו ע"כ עת הזמיר הגיע, הב' מ"ש קחו מזמרת הארץ פ' מקץ מ"ג י"א ופי' הקורק' מיטב א"כ עד"ז י"ל הניצנים כו' עת הזמיר, היינו צמיחת זמרת הארץ, ואנקלוס תרגם מזמרת מדמשבח בארעא היינו ענין מיטב אך רש"י פי' שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם ור"ל שהוא מיטב כל כך עד שהכל מזמרים, א"כ שרשו מלשון זמירות כנ"ל, הג' לשון כריתה וכמו ושש שנים תזמור כרמך ר"פ בהר, וכן זמיר עריצים יענה, ישעי' כ"ה ה', והיינו מ"ש ברבות הגיע זמנה של ע' להעקר כו' היינו כמ"ש וכל אויביך יכרתו, מיכה סי' ה' ח', וכתיב כי מרעים יכרתון, תלים ל"ז ט', להכרית מארץ זכרם, תלים ל"ד י"ז.
אוה"ת שה"ש כרך א' ע' שב
חג
גם חג מלשון המון חוגג. תלים מ"ב ה'. אוכלים ושותים וחוגגים. ש"א סי' למ"ד י"ו. ופי' במצודות ענין רקידה וכרכור כמו יחוגו וינועו כשכור. תלים סי' ק"ז. וה"ע השמחה כי היו"ט הם זמן שמחה כמ"ש ושמחת בחגך.
יהל אור ע' רפו. וראה אוה"ת ר"ה ע' א'שמה
גם פי' חוג וחג לשון סבוב שעושים ע"י מחוגה כמ"ש איוב סי' כ"ו יו"ד חק חג על פני מים. שהוא ענין סבוב ועגול כמו שת"י גזר למשרי רקיע על אנפי מיא ורש"י פי' שהוא ענין החול שהוא גבול לים (ואולי יש להעיר משם לענין כי חק לישראל הוא דקאי על בכסה ליום חגנו ע"ד חק חג כו') וכן וחוג שמים יתהלך שם כ"ב י"ד והוא ענין עוגל השמים כמו ענין ובמחוגה יתארהו ישעי' מ"ד. וכתב השרש ישע בשרש חגג בשם הב"ב שכמ"כ היו"ט נק' חג מלשון זה ג"כ חוג הארץ או שסובב בכל שנה ביום הקבוע לו כמו החוג המסבב מרכז האמצעי לשון סבוב כי יסובבו בבית ה' עכ"ל. והנה בפסוק היושב על חוג הארץ בישעי' סי' מ"ם כ"ב פי' המצ"צ כן יקרא השמים והוא מושאל מעגול הנעשה במחוגה שמעמידים אחד מרגלי המחוגה במקום אחד ובהשני מקיף סביב ומקום מעמד הרגל נק' נקודה האמצעית והסובב נקרא חוג וכן השמים מקיפים הארץ והם לה לחוג עכ"ל.
יהל אור ע' רפו
חגוי
חגוי לפירש"י לשון יחוגו וינועו כשיכור, וכמ"ש בישעי' י"ט י"ז ורש"י בתלים ק"ז כ"ז, פי' לשון שבר הוא. ולהקורקע' הם שני שרשים יחוגו וינועו זהו אצלו בשרש חג שהוא אצלו לשון תנועה וחגוי שרש אחר לשון בקוע ולפירש רש"י גם חגוי כלשון יחוגו ולשון שבר הוא.
אוה"ת שה"ש ע' שח
חגורה
יש להעיר מענין חגרה בעוז מתניה משלי ל"א י"ז ועמ"ש ע"ז באגה"ק סי' א' ומענין שארית חמות תחגור תלים ע"ו י"א, ויחגרו ממסגרותם ש"ב כ"ב מ"ו, ואפשר ג"כ להעיר מענין וחגור נתנה לכנעני, משלי ל"א כ"ד, ואפ"ל ג"כ כי ע"י עה"ד נעשה כמו חגר ופסח שפוסח קנו, אעל שתי הסעיפים דהיינו ק"נ עה"ד טו"ו, והתיקון לזה הוא החגורה לחגור מתניו שלא יהי' צולע ופוסח וכמ"ש אליהו עד מתי אתם פוסחים כו', ולע"ל כתיב אז ידלג כאיל פסח כו'.
חקירה סז, א
חגר
ויעשו להם חגורות חגורה אין כתיב כאן אלא חגורות חגורי חגורות, יש להעיר מענין חגרה בעוז מתניה משלי ל"א י"ז, ועמ"ש ע"ז באגה"ק סי' א' ומענין שארית חמות תחגור תלים ע"ו י"א, ויחגרו ממסגרותם ש"ב כ"ב מ"ו, ואפשר ג"כ להעיר מענין וחגור נתנה לכנעני, משלי ל"א כ"ד, ואפ"ל ג"כ כי ע"י עה"ד נעשה כמו חגר ופסח שפוסח על שתי הסעיפים דהיינו ק"נ עה"ד טו"ר, והתיקון לזה הוא החגורה לחגור מתניו שלא יהי' צולע ופוסח וכמ"ש אליהו עד מתי אתם פוסחים כו', ולע"ל כתיב אז ידלג כאיל פסח כו'.
חקירה סז, א
חדוד
ראה אוה"ת ואתחנן ע' שי.
חדר
ובדעת חדרים ימלאו, ואל חדר הורתי שיר ג' ד', תבוא חדר בחדר להחבא דה"ב י"ח כ"ד, ויבא החדרה ויבך שמה פ' מקץ מ"ג ל', בלק"ת פ' בהר סד"ה ושבתה הארץ, אל המלך החדרה מ"א א' ט"ו, אותו ואת מניקתו בחדר המטות מ"ב י"א ב', יצא חתן מחדרו, יואל ב' י"ו, ומחדרים אימה, האזינו ל"ב כ"ה, חפש כל חדרי בטן משלי כ' כ"ז, בא בחדריך ישעי' כ"ו כ', הביאני המלך חדריו שיר א' ד', ועליותיו וחדריו הפנימיים דה"א כ"ח י"א.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' תרכא
חולה
קהלת ה' י"ב יש רעה חולה, בשמשון וחליתי והייתי כאחד מהם מובן לגבי כח דנזירות שמשון שבא מא"א נקרא אנשים פשוטים חולים תשושי כח, בקורקע' חיל חלל חלה והנה חלה חלות אצלו בשורש חלל חלק ו' וענין חולה בשרש חלה, אפ"ל מצות חלה תיקון שלא תהיה האשה חולה נדרים מ"ט קצירי הם חולים, והיינו כנ"ל בשמשון שעיקר הבריאות מא"א נזיר כו' ומבחי' זעיר משם לא נמשך הכח כ"כ בערוך ערך קצר השני ברכות ס' ב' איוב כ"ט בתרגום לקצור ערסא שופטים י' י"ו ותקצר נפשו בעמל ישראל ובשמשון שם י"ו י"ו ותקצר נפשו למות בפ' ותקצר נפש העם בדרך, ובתורה אורך ימים בימינה, ועמ"ש בד"ה ויצום מענין ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כו', תד"א ח"ב פ"ח ענין ותקצר נפשו, בשל"ה קע"ט א' בשם תומר דבורה ותקצר נפשה מ' בעמל ישראל וכמו"כ ז"א והוא מחולל מפשעינו כו'.
אוה"ת משפטים ע' א'רלו
חור
ע"ע נקב.
קנו, בחוסן
תילים פ"ט ט' חסין י"ה, כי לא לעולם חוסן משלי כ"ז כ"ד, לא יאצר ולא יחסן ישעי' כ"ג י"ח, בית צדיק חוסן רב משלי ט"ו ו'. בישעי' שם פי' ת"י יחסן יתגניז א"כ לפי"ז חוסן ישועות היינו הישועות הגנוזים ע"ד מה רב טובך אשר צפנת ועיין זח"א מקץ קצ"ה ב' מענין את הכל עשה יפה בעתו ומענין כי לא ידע האדם את עתו וזח"ג פ' אחרי דנ"ח ע"א מענין אכלם בעתו ושם ע"ב מענין למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות וג"כ מענין את הכל עשה יפה בעתו, ומכ"ז יובן ענין אמונת עתיך, ועמ"ש ע"פ ואתחנן כו' בעת ההיא.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' רכג
וזהו שע"י אמונת עתיך שהוא היחוד נמשך בחי' חוסן ישועות, כי חוסן י"ל בנים כדפירש"י בישעי' כ"ג י"ח ע"פ ולא יחסן ולא ינחילוה לבניהם, וכן פרש"י בגמ' דשבת דל"א ע"א חוסן זה סדר נשים חוסן לשון יורשים וע"י האשה נולדים יורשים, א"כ חוסן הו"ע נחלה וירושה והיינו כמ"ש הנה נחלת ה' בנים כו'.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' שכד
חטאת
והנה בפרדס ערך חטאת יש בו שני פירושים יש לשון נקיות ויש לשון חטא, חטא הזכר הוא נחש הקדמוני, וחטאת הנקבה היא לילית המרשעת, וע"ש סוף ערך לילה, וע' במא"א אות למ"ד סעי' י"א וחטאת לשון נקיות והוא מה שמתטהרת המ' דקדושה כו' וז"ל חטאת יש לשון נקיות (ה' וזהו ע"ד שארז"ל בחולין ר"פ השוחט ממאי דהאי חטהו לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית בפ' מצורע י"ד נ"ב, וכן שם מ"ט ולקח לחטא את הבית ויסב לדכאה, ובתלים נ"א ט' תחטאני באזוב ואטהר, והלעז טוא מיך רייניגען, ואפ"ל עד"ז מ"ש בפ' חוקת י"ט ט' למי נדה חטאת היא דר"ל שהיא עשויה לטהר ע"ד תחטאני באזוב וכן פרש"י שם חטאת היא לשון חטוי כפשוטו, והראב"ע שם פ' חוקת ע"פ הוא יתחטא בו יסור חטאו בו או כמו תחטאני באזוב ואטהר עכ"ל ור"ל או כמו תחטאני היינו להטהר בו כמ"ש התרגום לדכאה והיינו תרגום של טהרה, והנה נקיות וטהרה ענין אחד הוא כמו שפירש"י ס"פ לפני אידיהן ד"כ ע"ב גבי נקיות וטהרה וז"ל טהור צח מלובן ועדיף מנקי עכ"ל וע' בתוי"ט סוף מסכת סוטה, וע' בירושלמי פ"ק דשבת סוף הלכה ג' גבי נקיות לידי טהרה מוכח שם ג"כ דקרובים מאד זל"ז, וא"כ א"ש מ"ש הפרדס שחטאת י"ל לשון נקיות דהיינו ענין הכפרה, וכמ"ש בירושלמי הנ"ל זריזות לידי נקיות שנאמר וכלה וכפר, א"כ הכפרה היא הנקיות כי כפרה ג"כ לשון הסרת הלכלוך כמ"ש רש"י בפי' החומש פ' וישלח ע"פ אכפרה את פניו.
אוה"ת פנחס ע' א'קסח
חיל
וגם חיל לשון כח כמו הנותן לך כח לעשות חיל בפ' עקב ח' י"ט, וכמו אד' ה' חילי. ועפ"ז יש לפרש הפסוק תלים סי' פ"ד ח' ילכו מחיל אל חיל, מבהכנ"ס לבהמ"ד, וכן בעליות הנשמות מג"ע לג"ע העליון נק' מחיל אל חיל, יען כי חיל זהו ב"פ כ"ד יחוד יסוד המשפיע ביסוד המקבל ויש בזה עולי רבות מדרגות לאין קץ כו', ואשת חיל היא עטרת בעלה, ר"ל קנז, אשע"י תשבע"פ יהי' גלוי השליש העליון דע"ב שהוא כד נעלה יותר וזהו עטרת בחי' כתר כו'.
אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתכט
חך
י"ל כמ"ש כי אמת יהגה חכי במשלי סי' ח' ז', מה נמלצו לחכי אמרתך תלים קי"ט ק"ג, הרי מוכח שטעימת האמת הוא בחיך, וכן מ"ש כתפוח כו' כן דודי כו' בצלו כו' ופריו מתוק לחכי, דפי' במד"ר בשה"ש דקאי על דברי תורה שהם הם פריו וטעימת מתיקותן הוא בחיך (גם חך לשון המתנה כמו וחכינו עד עור הבוקר, אם יתמהמה חכה לו, ודבור החכם הוא אחר הישוב וההמתנה שלכן נק' חכמה חך מה, וע"כ הדבור הטוב הבא בחכמה נק' וחכך, ועוד כי הוא ענין תקוה שהרי מוסר נפשו על תקוותו להוי' ע"כ נק' וחכך בחי' למחכה לו) ועד"ז נאמר אם חכי לא יבין הוות באיוב ססי' ו' ולא נתתי לחטא חכי באיוב סי' ל"א ל', נמצא עיקר הדבור הישר מטעימת האמת תלוי בחך, והיינו כי כל שאר ד' המוצאות יש בהם כח הדבור לבד, אבל החך לבד הדבור יש בו עוד כח הטעם וחך אוכל יטעם שיטעום המתוק והמר, לכן ממנו נמשך מתיקות הדבור או להפך.
אוה"ת שה"ש כרך ב' ע' תריח
חל
ברבות סדר כי תשא פמ"ג קנ"ז ד', ורבנן אמרי מהו ויחל משה עשה את המר מתוק ויחל משה לשון חלוי (מתיקות כד"א חורפיה מחליא ליה מ"כ, וע' בערוך ערך חל הרביעי שהביא תרגום החדלתי את מתקי ית חליי, מה מתוק מדבש תרגום מה חלי מדובשא, ותהי בפי כדבש למתוק תרגום כדבש חלי, וכן הביא מפי"ד דשבת דק"ט אתרוגא חליתא, ופ"ק דמגילה ד"ז אנא שדרי ליה חוליא איהו שדר לי חורפא, ובפ' אין מעמידין דל"ח חוליי לא תבעי לך דודאי שרו מרירי לא תבעי לך דודאי אסירי, ובפ' ב' דעירוכין ד"י ע"ב היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי לי' חליל דחלי קלי' פרש"י מתוק קולו לשמוע ואפשר ענין החליל של בית השואבה שהוא ע"י ויחל משה כו' היינו ע"י עשי"ת שנמתקו הגבורות כנודע אזי נעשה ממרירו למיתקא ולכן מזמרין בחליל שמתוק קולו כו'. ואפשר ג"כ ויחל מל' יהללו שמו במחול ראש חולה עגול שע"י מה ממתיק הגבורות ע"י שממשיך מבחי' סוכ"ע, העיגול הגדול כענין ועתה יגדל נא כח וע' בהרמ"ז ר"פ חקת מתיקין מצד הדעת כי בו מתחברים החו"ג ונמתקים הגבורות עכ"ל.
אוה"ת מסעי ע' א'שעט
חלות
ראה יהל אור ע' רסז.
חלם
והנה חלם יש לו שני שרשים א' לשון התחזקות כמו יחלמו בניהם איוב סי' ל"ט ד' שפרש"י יחזקו והמ"צ כ' ענין בריאות כמו בריר חלמות לעיל באיוב סי' ו' ו', ובישעי' סי' ל"ח י"ו גבי חזקיה ותחלימני והחייני ופרש"י ותחלימני תבריאני ותחזקני, והפי' קנז, בהב' ל' חלום. ובאבני החושן שבו ואחלמה הרד"ק פי' שמי שנושא אבן זה יחלום חלומות מענין נבואה ובשרש ישע פי' שלתוקף מעלת אבן הנ"ל היות ערכה הון עתק תקרא אחלמה מל' ותחלימני ל' כח ואימוץ.
אוה"ת בראשית כרך ה' תתרט, א
חנף
ובשרשים דחנף הוא ענין רשע ונשוא פנים, ובישעי' סכ"ד ה' והארץ חנפה תחת יושבי' ופרש"י כמין חניפות עושה עשב ואינו עושה קמה מראה קמה ואין חטין בקשיה, וצ"ע הפסוק בפ' מסעי ל"ה ל"ג ולא תחניפו את הארץ כי הדם הוא יחניף את הארץ כו' מה ענין שפ"ד לחנופה, והראב"ע פי' יחניף עושה רע בסתר, ומזה נמשך למעלה בחי' והארץ חנפה כו', הסתלקות השכינה, פ"ב דשבת דל"ג ע"א, ובסנהדרין פז"ב דכ"ד א', והנה שתים נשים כו' זו חנופה וגסה"ר שירדו לבבל כו', ובמד"ר ר"פ וירא ר"פ מ"ח ע"פ פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים בישעי' סי' ל"ג י"ד א"ר יונתן חנופה שנאמר במקרא במינות הכתוב מדבר ובנין אב שבכולם פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חניפים עכ"ל ובת"י שם פי' חניפים רשיעיא דהוה מגנבין אורחוהין וע' מפ' זה בילקוט ח"ב דצ"ד ב' רמז תרס"ג בתחלתו, פ"ט דברכות ד"ס, זח"ג ויקרא די"ח ע"א דכ"א א' בחיי פ' צו דקל"ו ע"א גבי העולה על מוקדה, ואעפ"כ איתה בפרדר"א פל"ז מכאן אמרו שמחניפין את הרשעים בעוה"ז הובא בר"ח שעה"ק פי"ב בד"ה כ' הר' יצחק אבוהב.
אוה"ת מטות ע' א'רפז
חצר
בשרשים בערך חצר יש ג' ענינים לשון חצר ומזה לשון בתי החצרים ולשון חציר, ולשון חצוצרות, ובשורש ישע נדחק לקשרם זל"ז, והנה בישעי' סי' ל"ד מצינו חצר נקרא חציר יעו"ש, ואפ"ל שהענין שכערך החצר לגבי הבית כך החציר שהוא רק מאכל בהמה לגבי מאכל אדם, וכן בבית דירת אדם ובחצר עומד בהמתו כמ"ש במשנה פרק חזקת [הבתים] היה מעמיד בהמתו בחצר כו', וכן על פי הקבלה כי הנה שני אבנים בונים שני בתים הם צירופי אותיות וצירופי אותיות דשם מ"ה בחי' אדם נקראו בתים וצירופי אותיות דשם ב"ן בהמה י"ל נקרא חצר, ויובן עפמ"ש בלק"ת פ' במדבר בד"ה וארשתיך לי מענין חצר החיצונה כו' ועמ"ש ע"פ תשמור את חצרי בת"א ס"פ וישב, ועד"ז מצמיח חציר לבהמה, ולכן אנוש כחציר ימיו, כי אנוש זהו מדרגה התחתונה שבאדם כמ"ש בלק"ת בשה"ש ע"פ צאינה וראינה דרוש השני שהוא מלשון חלישות עקוב הלב מכל ואנוש הוא, וע"כ רק כחציר ימיו, משא"כ בחי' אדם הוא למעלה מבחי' חציר כנ"ל ועמ"ש ע"פ לא ידון רוחי באדם כו'.
ביאורי הזהר ע' ז
חק
חק הטריפני לחם חוקי, ע' סד"ה תקעו בחדש בענין כי חק לישראל, ובשרשים חקיקה וחוק הם בשרש אחד, ולכאורה הם שני ענינים חלוקים, כי חוק זהו ענין דבר קבוע וקצוב תמיד כמו כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו לחם חוקם, ומה ענין זה לחקיקה קנח, אשהוא ענין בפ"ע שאינו שייך לענין חוק, וענין ג' חוקה דהיינו חוק שלמעלה מהטעם כמו שעטנז ופרה אדומה, ובשרשים הכל בשורש אחד, וראיתי במכלול להרד"ק עשה קצת שייכות חוק ודבר קבוע לחקיקה לפי שניתנו ליכתב ואין הטעם מספיק, והנה במד"ר ר"פ בחקתי ע"פ אם בחקתי תלכו חקים שבהם חקקתי את השמים ואת הארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, בירמי' ל"ג כ"ה, ושם פי' חקות שמים וארץ הנהגות שמים וארץ, שזהו ע"ד לחם חוקי, ואינו שייך לחקיקה, ואעפ"כ המד"ר קורא חקות שמים וארץ ג"כ לשון חקיקה שבהם חקקתי את השמים ואת הארץ כנ"ל, וצ"ל מפני שחקות והנהגות שמים וארץ הם קבועים תמיד ואין בהם שום שינוי כמארז"ל ע"פ האזינו השמים, שמא שינו השמים הילוכן כו' וכמ"ש ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור, וכן אומרים בקידוש לבנה חוק נתן להם שלא ישנו את תפקידם, ע"כ נק' ג"כ לשון חקיקה, שהחקיקה זהו קבוע יותר מן הכתב בדיו שהכתב יכול להמחק ולהשתנות ברבוי הזמן משא"כ האותיות הנחקקים בהאבן או בהנחשת לא ישתנו, ע"כ החוק הקבוע נק' ג"כ חקיקה, וזהו חקות שבהם חקקתי שמים וארץ שהנהגות שמים וארץ נק' חקיקה.
אוה"ת חקת ע' תשסו
חקיקה
ובזה יובנו כמה פסוקים שנז' חקיקה כמ"ש הן על כפים חקתיך כו', לבי לחוקקי ישראל כו', במחקק במשענותם (תהלים ס') יהודה מחוקקי (ישעי' ל"ג) ה' מחוקקנו, כי שרשן מבחי' אותיות החקיקה.
אוה"ת בחקותי כרך ג ע' תתקכו
טטף
ומקודם נבאר הפי' של טוטפות הנה בקורקע הביא בשרש טטף ענין טוטפות שנזכר בתורה רק גבי תפילין ולא פי' ע"ז דבר מהו פי' טוטפות ובמשנה רפ"ו דשבת ולא בטוטפות ולא בסרביטין שהם תכשיטי אשה, ובגמ' שם דנ"ז ע"ב טוטפות אפיזייני פירש"י פרינטיל של זהב ושם א"ר אבהו טוטפות המוקפת לה (את הפדחת) מאוזן לאוזן עכ"ל, הרי שטוטפות תכשיט של זהב שמניחים על הפדחת ומקיף מאוזן לאוזן ובהרי"ף ובהרא"ש שם פי' טוטפות ציץ, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשניות וטוטפות הוא ציץ יקשרו אותו על המצח מאוזן לאוזן עכ"ל, ובמתורגמן ערך טטף הביא ממה שכתוב בשמואל ב' פ' א' יו"ד, ואצעדה אשר על זרועו דתרגם יונתן וטוטפתא דעל דרעי', וכן פירש רש"י שם ואצעדה הוא מין עדי ותכשיט וכמו בפרשת מטות ל"א נ' אצעדה וצמיד פירש רש"י אצעדה אלו צמידים של רגל, ועוד הביא במתורגמן מ"ש ביחזקאל כ"ד י"ז פארך חבוש עליך ת"י טוטפתך יהוויין עליך וכן שם פסוק כ"ג ופארכם על ראשיכם וטטופתכון על ראשיכן, ובפסוק ומרדכי יצא תרגום טוטפן דמיקבען בדהבא עכ"ל והוא גבי ועטרת זהב גדולה ולעילא מן כלילא דדהבא טוטפן כו' והרד"ק במכלול ובפירושו בפ' ואתחנן כ' לטוטפות פי' כמו ציץ שקושרין על המצח כו' עכ"ל.
אוה"ת ואתחנן ע' שטז קנח, בטמה
ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. בשרשים שרש טמה לשון אטימות. ובאיוב סי' י"ח ג' מדוע נחשבנו כבהמה נטמינו בעיניכם פרש"י כמו סתמום פלשתים תרגום טמונון פלשתאי, וכ"כ המ"צ נטמינו מלשון אטימות וכן ונטמתם בם עכ"ל ובמצ"ד כ' אשר אטומים אנחנו מחכמה ונחשבנו כבהמה. ובערוך ערך טם (השני) הביא מהש"ס פ"ה דב"ק דנ"ב ע"ב טם טפח שסתם טפח מהבור ומילא אותו עפר ופרש"י טם סתם בלשון ארמי סתמום פלשתים טמונון פלשתאי ושזהו ענין טומטום, ובפ"ג דחלה ותטמטם בשעורים ובמתורגמן ערך טמטם, ולא תשעינה עיני רואים ולא יטמטמן עיני צדיקייא בישעי' סי' ל"ב, אוטם אזנו משמוע דמטמטם אודניה.
אוה"ת שמיני כרך ב ע' תעה
ידיד
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' קכג.
ידע
כמ"ש ויודע בהם את אנשי סוכות (שופטים ח' י"ו) דפרש"י ותבר בהון שהוא ענין כריתה והשחתה, וכן וידע אלמנותיו ביחזקאל י"ט ז' ע"ש ברש"י דפי' והרס כמו גבוה ממרחק יידע בתהלים קל"ח ו'.
אוה"ת שלח ע' תרנד
ידע
ידע לכתך כו', כי הוא ידע כו' איוב י"א י"א, ואמרת מה ידע שם כ"ב י"ג, שם כ"ג י' כי ידע, תלים ל"א ח' ידעת בצרות כו', שם ס"ט ך' אתה ידעת חרפתי, קל"ט ב' ידעת שבתי כו', ידעת כולה שם פסוק ד', ידעת נתיבתי קמ"ב ד', ירמי' ט"ו ט"ו אתה ידעת וגו', כי אתה לבדך ידעת את לבב בנה"א, דה"ב ו"ל, וכן במ"א חל"ט, כי ידעת כי הזידו נחמי' ט"ו, ירמי' י"ח כ"ג ידעת את כל עצתם, תלים מ"י אתה ידעת, יחזקאל ל"ז ג', ירמי' י"ב ג', כ"ט.
אוה"ת דברים ע' ב' קעג
יוצא
ראה אוה"ת שלח ע' תקנד.
יחרדו כצפור
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תמז.
יכולת
וענין יכולת* זהו לשון התורה בטענת משה בפ' שלח ואמרו הגוים כו' מבלתי יכולת ה' להביא כו' ובאיוב רסי' מ"ב ידעתי כי כל תוכל, ובתלים סי' ע"ח וינסו אל בלבבם כו' היוכל אל לערוך שולחן במדבר ועד"ז נאמר היד ה' תקצר.
אוה"ת יתרו ע' תתלה קנט, אכמגדל דוד שיר ד' ד', י' דיגדל י"ל מו"ס היינו אוירא או חכמ' דע"ק כמ"ש בביאור דאני דפ' ציצית, יב"ק יחוד קו האמצעי, מגדול ישועות מלכו שמואל ב' כ"ב נ"א מגדיל ישועות תלים י"ח נ"א, וברחמים גדולי' ישעי' נ"ז ז', מגדול עוז משלי י"ח י', נט"י שאו ידיכם יחו"ע ויחו"ת בבחי' קדש ע"ק דלית שמאלא כו' ועי"ז וברכו את ע"ד אישר"מ, עד כי דוד הגדיל, שמואל א' כ' מ"א. בסנהדרין קי"א סע"ב א"א אף לרשעי' זהו כאשר כו' לאמר יתגדל כו' שמיה רבא והתגדלתי, והכא שיומשכו היג"מ באד' נוק' ע' אלשיך, בד"ה והי' כמשוש חתן.
אוה"ת פ' שלח ע' תפ
יכל
ועתה נביא השרשים השייכים לתיבת ויכולו. בקור' בשרש יכל. לו שני פנים. א' כל לשון יכולת כמו וירא כי לא יכול לו בפ' וישלח ל"ב כ"ה ולא יכול יוסף להתאפק פ' ויגש מ"ה א'. אפ"ל דשייך ג"כ לענין ויכולו השמים והארץ שהקב"ה נתן בהם כח ויכולת. ב' מה שפירושו פלג. עברו מיכל המים. ש"ב י"ז כ'. ורש"י שם פי' איני יודע לו פתרון. ובמ"צ כ' ענינו פלג המים. ופלג ענין מעין ואמת המים כמ"ש נהר פלגיו ישמחו עיר אלקים תלים מ"ו וכתיב פלגי מים לב מלך ביד ה' במשלי רסי' כ"א. א"כ י"ל דשייך ג"כ לענין ויכולו השמים והארץ. כי שמים שם מים לכן נאמר ויכולו השמים ע"ד פלגי מים ומשם נמשך בארץ כי ארץ לא שבעה מים וזהו אני אענה את השמים והם יענו את הארץ. בשורש כול. כ' לו שני שרשים. א' מה שפירושו החזקה או מדידה כמו וכל בשליש עפר הארץ ישעי' מ"ם י"ב ופרש"י שם וכל בשליש ומדד בשלישיות. וכן פי' המ"צ וכל ענינו מדידה כי וימודו בעומר ת"א וכלו. וכן משמע ברבות בראשית ר"פ יו"ד דאומר לכל יש סיקוסים פ' המ"כ מדה וקץ א"כ דריש ויכולו השמים ל' מדה ע"ד וכל בשליש כנ"ל. ולשון החזקה כמו אשר לא יכילו המים ירמי' ב' י"ג שאין בהם כח להחזיק את שפע המים אבל כאן אומר ויכולו השמים והארץ שיש בהם כח ויכולת להחזיק השפע וזה שייך לענין יכולת הנ"ל. ב' מה שפירושו סבל או ספוק. כמו השמים ושמי השמים לא יכלכלוך במ"א ח' כ"ז והיינו שלא יוכל לסבול יקרא דה'. ועז"נ ויכולו השמים והארץ וקאי על תשב"כ ותשבע"פ שהם יוכלו לסבול גלוי אלקות כמ"ש עוטה אור כשלמה.
אוה"ת בראשית מג, א
ירה
ובשרש ירה כ' שני פנים א' לשון יריה והשלכה כמו וחילו ירה בים, ועמו יורה ומלקוש את המורה לצדקה, ב' לשון תורה והוראה אשר הורהו יהוידע, יורה חטאים בדרך, ותורך נוראות ימינך, תלים מ"ה ח' וזהו קול התור הגיע ע"ד והיו עיניך רואות את מוריך כי תורה מאתי תצא ישעי' נ"א ד', וכתיב יחזקאל ל"ו כ"ז ועשיתי את אשר בחוקי תלכו.
אוה"ת שה"ש כרך א' ע' שג
ישאג
אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים, ת"י בתר פולחנא דה' יהכון, מימריה כאריה דמכלי (היינו תרגם דשאגה וכן וירעם בשמים ה' תלים י"ח ואכלי בשמיא, ירעם אל בקולו איוב ל"ז כד אכלי אלהא בקליה, וכן שאגו צורריך קנט, בתלים ע"ז אכלין מעיקך, מתורגמן ערך כל. השלישי) ארי הוא מכלי ויתכנשון גלוותא ממערבא. ורש"י פי' עוד ישאג להם כאריה שיצאו מהגלות וילכו אחריו ויחרדו כתרגומו.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' תמז
ישועה
בישועה יש ד' שרשים, א' ישע ב' שוע היינו צעקה להיות ישועה ג' שעה וישע ה' אל הבל, ד' שעשועים ענין שחוק ושמחה. וי"ל כולם ענין פונה, ע"ד שהתפלה נק' צלותא לשון הטייה אצלי ודוך, כן המושיע פונה א"ע להושיע, ויקם משה ויושיען, והצעקה הוא פונה שפונה א"ע למעלה וישע זהו ודאי פונה, שעשועים ג"כ ענין פונה ע"ד רצוא ושוב, כי כל שחוק ותענוג מוליד תנועה כו', שין דישועה תלת רישין ממכ"ע וסוכ"ע ובחי' שלמעלה משניהם כו' ונמשך לתוך ע' אור שבעת הימים ואור של שבעת הימים זהו השין אני הוי' לא שניתי, עמ"ש ע"פ שיניך כעדר.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' רכה
ישיבה
ע"ד מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד תלים קל"ג א' ועמ"ש מזה בזהר ח"ג פ' אחרי דנ"ט ע"ב. יושב הכרובים ש"ב ו' ב' ברכות מ"ט ב'. ומאחר דברבוא אומר כן מוכח שנמשך מע"ק יושב בשמים ישחק תלים ב' ד'. כי ליושבים לפני ה' ישעי' כ"ג י"ח. בנאמני ארץ לשבת עמדי. ק"א ו'. משובב נתיבות לשבת. ישעי' נ"ח י"ב.
יהל אור ע' תלח. וראה גם אוה"ת דברים כרך ז ע' ב'שכ.
כבוד
ראה אוה"ת בראשית כרך ז תתתסד, א.
כול
ראה לעיל ערך ”יכל".
כלה
בשרש כלה כ' ג' שרשים. א' כל לשון כליון ותכלית. כמו כלה הבית לכל דבריו מ"א ו' ל"ח דפי' כלה נשלם ונגמר. בעזרא סי' ד' י"ב ושורייא שכלילו פירש"י יסדו והלעז גיגרונד פעסט. והמ"צ הולך בשטת הקורקע' ומפרש שכלול כליון. ועיין מענין כי כל בשמים ובארץ ברבות תרומה פל"ג כל מה שיש בשמים יש בארץ כו' ע"ש. זח"ב משפטים קט"ז א' נשא קמ"ח א' פ' שלח קס"ח ב' פינחס רנ"ז א'. וזהו ויכולו השמים והארץ. וזהו כלה שמקבלת מבחי' כל.
אוה"ת בראשית מג, א
כלל
בשרש כלל ד' שרשים. לשון כליל עולה כליל לה'. ש"א ז' ט'. כליל תקטר בפ' צו ו' ט"ו ושם פירש"י כולה שוה לגבוה. ועד"ז י"ל ויכולו השמים והארץ שכולן לה' קס, אוכמ"ש לה' הארץ ומלואה השמים שמים לה' שתשוקתן אליו ית'. שם כלה אתי מלבנון כלה.
אוה"ת בראשית מג, א.
והנה ענין כלל שרשו מענין כל, או מענין כלילת יופי איכה ב' ט"ו, מציון מכלל יופי תלים סי' נון פסוק ב', וכ' במ"צ מכלל מלשון כל ור"ל כלול בכל היופי, והוא ג"כ קרוב ללשון כלה, שמקבלת מבחי' כל, ובערוך הביא כלל בערך כל.
אוה"ת כי תשא ע' א'תתקפ
כנף
והנה כנף פירושו לשון פריחה כמ"ש כל עוף כנף למינהו ות"א עופא דפרח, וגם פירושו לשון קצה כמו מכנף הארץ ישעי' כ"ד ט"ז וכמו לאחוז בכנפות הארץ איוב ל"ח, וגם פירושו לשון כיסוי כמו ולא יכנף עוד מוריך בישעי' סי' ל' כ' דפרש"י לא יתכסה ממך בכנף בגדיו, וכמו"כ כל הפירושים הם בבחי' כנפי החיות שהם פורחים ומעופפים בהם כמ"ש בד"ה וספרתם לכם דפי' וכנפיהם עפיפתם והסתלקותם למעלה ליכלל במקורם באהוי"ר וכדכתיב אחרי ה' ילכו כארי' ישאג כו'.
אוה"ת קרח ע' תשיג
כפיר
הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. יש כפירים בקדושה כמ"ש וצדיקים ככפיר יבטח, במשלי רסי' כ"ח, ואפ"ל ג"כ כמ"כ בפי' קול שאגת כפירים בזכרי' סי' י"א ג' לפמ"ש רש"י שם ורבותינו פירשו פתח לבנון כו' ע"ש־ ויש כפירים ברשעים כמ"ש השיבה נפשי משואיהם מכפירים יחידתי בתלים סי' ל"ה י"ז, ועמ"ש אדמו"ר נ"ע ע"ז בד"ה ושמתי כדכד שכמו שיש בקדושה נר"נ חיה יחידה כמ"כ יש לעומ"ז בקליפות ובחי' יחידה הוא הרצון שלמעלה מהשכל ובחי' זו בקליפות נק' כפירים וכן מצינו ברבות יתרו פכ"ט בענין נ"נ שנק' אריה כו' וע' בישעי' סי' ה' כ"ט, ירמי' סי' ב' ט"ו, סי' נ"א ל"ח.
יהל אור ע' תב
כפך
אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך. ת"י מאחורי ומאפי אעקתא יתי (מפרש צרתני לשון מצור) וגרית עלי מחתא דידך. משמע דמפרש כפך לשון יד וזה דלא כפירש"י באיוב סי' י"ג כ"א ע"פ כפך מעלי הרחק שגם שם התרגום ידך מעלוי ארחק ורש"י שם כ' כפך כפייתך כו' ויש מפרשים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי בפ' תשא ל"ג עכ"ל והתרגום מפרש כאן ושם ידך. ורש"י פי' אחור וקדם פני ואחורי. כפך אכפך נ' לשון כפייה כמו כופין אותו. וכן פי' הלעז נייטעניש. מלשון כפף נפשי תלים נ"ז ז'. אך שם הלעז איין גיבוגין משא"כ הכא לשון כפי' והכרח. ובאיוב ט"ו ל"ב וכפתו פירש"י כפיית ענפיו כל ענפי אילן דומין לכיפה. והמ"צ כ' ענפיו כמו כפות תמרים ע"ש שהם כפופים. ובמד"ר ר"פ תזריע מבואר בהדיא ותשת עלי כפכה זהו כמו כפך מעלי הרחק באיוב ססי' י"ג כ"א ושם פירש"י כפך כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד באיוב סי' ל"ג ז' ושם ג"כ פרש"י קס, בואכפי כפיותי כמו כי אכף עליו פיהו במשלי סי' י"ו כו' עכ"ל. ובסנהדרין דצ"ט ע"ב פירש"י כי אכף מלשון אוכף שהוא משים דברים בפיו תמיד כאוכף שעל החמור עכ"ל. ובתורת חסד פי' אחור וקדם צרתני הכוונה על יצה"ר ויצ"ט ותשת עלי כפכה היא התורה שהיא מכרחת האדם להיות טוב. וזה אתי שפיר עם מ"ש רש"י דכפך לשון כפייה שהתורה כופה ומכרחת את האדם להיות טוב. ועוד טעם שנק' התורה כפך כי עמל תורה פירשו רז"ל בסנהדרין דף צ"ט ע"ב שהוא ענין כי אכף עליו פיהו וגם הטעם שנק' התורה כף עפמ"ש במד"ר פ' בראשית ספ"א בענין מנצפ"ך שיש ב' כפי"ן ע"ש שנתנה התורה מכף לכף מכף ידו של הקב"ה לכף ידו של משה ועוד עפמ"ש בגמרא בשבת ס"פ הבונה דף ק"ד ע"א הוסיף לך כפיפה על כפיפתו מכאן שנתנה התורה במנוד ראש ופרש"י ברתת וענוה יתירה כו' ועמ"ש מענין כפייה ע"פ קח את המטה ודברתם אל הסלע. ועוי"ל שנק' התורה כף שיש בה עשרה מאמרות ועשרת הדברות דפי' בזח"ג פ' ויקרא די"א סע"ב שזהו ענין עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. ואבן יחייא פי' כאלו שמת עלי כפך ואני מוקף ממנה כי מלא כה"כ ולפניו כחשיכה כאורה עכ"ל. וא"כ לדבריו אחור וקדם צרתני זהו נר"נ המלובשים בבחי' או"פ ותשת עלי כפכה הם המקיפים חיה יחידה וזהו ענין נשמה שנתת בי כו' ואתה משמרה בקרבי כו'. ומ"ע ספורנו כ' אחור וקדם צרתני קשרת אותי בזה ואסרת מלחקור מה לפנים ומה לאחור. ותשת עלי כפכה שלא אחקור מה שלמעלה ומה למטה עכ"ל.
הקיצור צרתני לשון מצור. וי"מ לשון צורה. כפיך פי' ידיך. או כפייתך. וי"מ דכפייתך היינו התורה.
יהל אור ע' תקכא
כרמל
ראה אוה"ת שה"ש כרך א ע' קפ.
לאט
ובמד"ר פ' קרח ומנין למקוה שצריך ארבעים סאה שנאמר מי השילוח ההולכים לאט בישעי' סי' ח' ו' לאט בגימט' ארבעים, ובמד"ר פ' וישלח ס"פ ע"ח דפ"א א' ע"פ ואני אתנהלה לאטי להוני להוני (פרש"י והערוך בנחת) כמ"ד את מי השילוח ההולכים לאט, ואפ"ל דהנה במד"ר שם פי' עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ענין ועלו מושיעים בהר ציון כו' ועד זמן ההוא אתנהלה לאטי דהיינו בבחי' מקוה ישראל ה' שזהו בחי' לאט.
אוה"ת יוהכ"פ ע' א'תקעח
לוח
ויש להעיר מענין כתבם על לוח לבך משלי ג' ג', אם דלת היא נצור עליה לוח ארז שיר ח' ט', וארז"ל פ"ק דיומא שארז שולט בה רקבון וה"ע בית שני כו' אבל הלוחות הם לוחות אבן ולכן חרות על הלוחות, את כל לחתים יחזקאל כ"ז ה', על לוח אתם ישעי' ל' ח', ובאר על הלוחות חבקוק ב' ב', וענין לחי הוא שרש אחר ומזה לחייו כערוגת הבושם, ובגמ' ערובין נד"א דרשו לוחות ל' לחייו כנ"ל ס"ב וע' רבות ר"פ בראשית בענין אמון, לוחות יש לו, כענין פנקסאות וה"ע כענין מפה שנרשם בה צורת העולם בקצרה כו' א"כ מטבע קצר ע"ד עלמא דאתכסיא כו' כללים כנ"ל ובמ"א נת' בהפך מטבע ארוך א"א מטבע קצר ז"א.
אוה"ת תשא ע' א'תתקפג קסא, אלחם
היתה לי דמעתי לחם. לחם ת"י למברי. והוא מענין סעודת הבראה. ובמשנה פ"ג דמ"ק דף כ"ד סע"ב ואין מברין אלא קרוביו של מת. ופי' הרמב"ם במשניות ומברין הוא שעושין סעודה לאבלים. ובערוך ערך בר האחרון פי' כמו ויבא כל העם להברות את דוד לחם. ש"ב סי' ג' ל"ה ושם פירש"י להברות לשון סעודה. וכן ולא ברה אתם לחם שם סי' י"ב י"ז. וגבי אמנון שם סי' י"ג ה' תמר אחותי ותברני לחם ת"י ותכלינני לחמא. ובתלים סי' ס"ט כ"ב ויתנו בברותי ראש ת"י בסעודתי. והמ"צ פי' דלשון זה הוא ענינו אכילה מועטת וכ"כ בקורק' ערך ברה שפירושו סעודה מועט'. והוא מדברי הרד"ק במכלול ערך ברה ובש"ב סי' ג' ל"ה. אכן מרש"י ות"י לא משמע כן.
יהל אור ע' קסג
מה רבו
ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' תעא.
מושל
להעיר מפסוק מושל באדם צדיק מושל ש"ב כג"ג ואתה מושל בכל דה"א מושל בגבורתו עולם תילים סו"ז, המושל בכל אשר לו בראשית כ"ד ב' והוא ימשול בך בראשית ג' י"ו תמשילהו במעשה ידיך תילים ח' ז', והנה כתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו באיוב סי' כ"ה ב' והיינו שע"י הביטול שהם בטלים אליו ית' לפי שהמשל ופחד עמו.
אוה"ת ר"ה ע' א'שלו
מחצצים
וכ"ז לפי הפי' דמחצצים ל' מחצית אמנם רש"י והרד"ק פי' בענין אחר. רש"י הביא ב' פירושים האחד שהוא מלשון מסדרי קרב, כמו מלך אין לארבה ויצא חצץ כולו, במשלי ל' כ"ז, והוא ענין גדוד וקבוץ, הב' לשון אבני חלוקי הנחל כמו ויגרס בחצץ שני באיכה ג' י"ו, והרד"ק פי' שהוא לשון חצים, וכן בתלים סי' ע"ז י"ח אף חצציך יתהלכו פרש"י כמו חציך, ויש שפי' שם שהם הברקים שהן ג"כ חציו של מקום וכמ"ש ויצא כברק חצו. והנה ענין חצים היינו תיבות התפלה כמ"ש בסידור ע"פ אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותא ובבעותא וע"ש שזהו ענין קול דממה דקה, וזהו מקול מחצצים.
אוה"ת וישב תתצז, א
מילה
מילה מלשון כריתה כמו אמילם כו', ומלשון מוללין מלילות, וגם מל מלשון גילוי.
לקו"ת תזריע כא, א
מלך
הוי' מלך בשני סגלין. מלך בשני קמצין. ימלוך. וגבי אדון עולם אשר מלך הוא בפתח תחת הלמד וכולם נמצאים בכתוב. היינו מלך בשני סגלין ה' מלך עולם ועד תלים יוד י"ו. ויבוא מלך הכבוד שם כ"ד ז'. וישב ה' מלך לעולם שם כ"ט י'. כה אמר ה' קסא, במלך ישראל ישעי' מ"ד ז'. מלך בשני קמצין ויאמרו בגוים ה' מלך בדה"א סי' י"ו ל"א כנ"ל בפסוק ישמחו השמים. ה' מלך גאות לבש תלים צ"ג א' ה' מלך תגל הארץ שם צ"ז א'.
מלך בקמץ תחת המם ופתח תחת הלמד. מלך אלקים על גוים תלים מ"ז ט' כי מלך ה' צבאות ישעי' כ"ד כ"ג ושם ת"י אתגלי גבורתא דה' וע' בפי' עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם בד"ה קול דודי בשה"ש. גלה כבוד מלכותך תלת רישין. מלך אלקיך שם נ"ב ז'.
ימלוך. ה' ימלוך לעולם ועד בשלח ט"ו י"ח ימלוך ה' לעולם תלים קמ"ו יו"ד.
אוה"ת סידור ע' פג
מלל
והענין כי נאמר מי ימלל גבורות ה', וע' מזה בזח"א ר"פ תולדות קל"ה א' פי' דא יצחק ובפ' ויחי דרמ"ט א' פי' מי ימלל לשון וקטפת מלילות וכן פי' בזהר פ' יתרו דפ"ג ע"א וכ' במכלול ערך מלל ענין המלילות ידוע בדברי רז"ל המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח על יד על יד ואוכל, ובש"ע אדמו"ר ז"ל סי' שי"ט ס"ט אין מוללין מלילות כדרכן בחול דהיינו לשפשף שבלים בכפות ידיו כדי שיפול הזרע מהן, וא"כ עד"ז מי ימלל גבורות ד' מי שהוא בינה הכולל נון שערים כחשבון מי ימלל הגבורות של מדה"ד שיתרככו ויפול החיצוניות ויתגלה הפנימי' כו'.
אוה"ת תשא ע' ב' עג
מסבות
וזה לשון התרגום באיוב סי' ל"ז ע"פ והוא מסבות והוא תוסקפתא מהפך בחוכמתיה, לאצלחא פלחי בארעא בעובדיהון ונחתין בכל אתר די פקדינון על אפי ארעא עכ"ל, ופי' תוסקפתא איתא במתורגמן ערך סקף ולהתנפל עלינו, ס"פ מקץ מ"ג י"ח, ולאתקפא עלנא, ופרש"י שם ולאסתקפא עלנא הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן עלילות דברים בפ' כי תצא כ"ב י"ד תסקופי מילין, וכן כי מתאנה הוא לי במ"ב סי' ה', תרגום ארי תסקופא דין ורש"י פי' שם מבקש תואנה, לשון עלילות דברים.
ביאוה"ז להצ"צ כרך א' ע' לח
מספר
והנה בשורש ספר יש ד' שרשים דרך פרט הא' לשון מספר, וספרתם לכם ממחרת השבת כו' איה סופר כו' הב' לשון ספר, זה ספר תולדות אדם, הג' ענין ספור והגדה ולמען תספר באזני בנך, ואספר מעשי י"ה, ד' שם אבן טוב כמ"ש כמראה אבן ספיר כו'.
אוה"ת כי תשא ע' א'תתכג
מעון
בפ' וזאת הברכה ל"ג כ"ז מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם, ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. ופרש"י למעון הם השחקים, לאלקי קדם שקדם לכל אלקים וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו. (הג"ה. וקאי אדלעיל מיני' רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים.
קסב, אות"א שחקים שמי שמיא, ומעון היינו מדור וכמ"ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, בפ' כי תבא כ"ו ט"ו ות"א אסתכי ממדור קדשך מן שמיא, וכן ע"פ אד' מעון אתה היית לנו, בתלים רסי' צ' ת"י ה' דמדור בית שכינתך בשמיא.
אוה"ת וזאת הברכה ע' א'תתעח
מקנה
ראה אוה"ת מסעי ע' א'שמ.
נאקתם
וישמע אלקים את נאקתם נאקת החללים כמ"ד ונאק נאקות חלל ביחזקאל סי' למ"ד כ"ד ופי' במצ"ד כדרך שהחללים נואקים בצאת נפשם וכ"ה בת"י שם, וכמ"ד מעיר מתים ינאקו באיוב סי' כ"ד, ופי' אדמ"ו נ"ע שנאקה זו גורם למעלה בחיות המרכבה ג"כ שור גועה.
אוה"ת שמות כרך ז' ע' ב'תקיד
נודע
בפי' נודע בשערים כו', (בארמנותיה נודע למשגב תילים מ"ו ד', נודע ביהודה אלקים תילים ע"ו ב', נודע ה' משפט עשה תילים ט' י"ז, מודעת זאת בכל הארץ ישעי' י"ב ה').
אוה"ת שופטים ע' תתכה
נוץ
הניצנים נראו בארץ שיר ב' י"ב בקורקע' בשרש נוץ ענין פרח כמו הנצו הרמונים, שיר ו' י"א, ושיר ז' י"ג, עלתה נצה פ' וישב מ' י', וכן הנצנים נראו, וברבות בשיר השירים פי' הניצנים לשון נצוחות משרש נצח וגם נצח ישראל לא ישקר ועיין בקורקע' שרש נצה מה שהוא מענין עופפות גדל כנפים ורב נוצה, יחזקאל י"ז ז', אפשר לומר ג"כ הניצנים ע"ד צדיקים מופלגים שיוכלו לעוף עליות בהיכלות וכמ"ש ע"פ ולכל עוף השמים בלקו"ת פ' שמיני, עו"ש בקורק' מה שפירושו מריבה כמו לריב ומצה תצומו ישעי' נ"ח ד' י"ל בחי' זו ג"כ בפי' הניצנים והוא כמ"ש בענין מצה שהוא ג"כ לשון מסה ומריבה ע"ד לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר וכמ"ש בזח"ג דרנ"א סע"ב דמצוה מברחת לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו וכמ"ש מזה בלקו"ת בד"ה ששת ימים תאכל מצות הראשון פ"ד ע"ש, ועמ"ש ע"פ הוי' יחתו מריביו, ומ"ש בענין וריבה ריבנו כו' ומ"ש בענין וגם אתה תדין את ביתי ועד"ז ענין הנצנים שמריבים עם הסט"א ועד"ז נצב לריב הוי' ישעי' ג', י"ג ואת ירבך אנכי אריב ישעי' מ"ט כ"ה, גם ע"ד שאמר רשב"א פ"ק דברכות ד"ז ע"ב מותר להגרות ברשעים כו', זהו ענין הנצנים שכחם יפה שהוא צד"ג כו' וכפשוטו שהנצנים הו"ע פרח הוא ע"ד יציץ ופרח ישראל, עד יריכה עד פרחה, צדיק כתמר יפרח כו' בחצרות אלקינו יפריחו, כפתור ופרח, ובמא"א ך' ל"א כפתור נק' יסוד דדכורא בולט ופרח יסוד דנוק' ובי"נ שם ענין והנה פרח מטה אהרן ועמ"ש מזה בלקו"ת פ' קרח, עו"ש פרח העלאת רפ"ח ניצוצים שבמלכות.
אוה"ת שה"ש כרך א ע' שב קסב, בנחית
ברבות זש"ה נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן וע' מזה ג"כ ברבות שמות פ"ב ע"פ ומשה הי' רועה, והנה על נחית נאמרו ברבות כאן כמה נוטריקון. ויש להעיר ממ"ש ברבות פ' נשא פי"ב גבי להקים את המשכן דרמ"ט ע"ג ע"פ נחית בחסדך כו' דהיינו ענין כ"ו פעמים כל"ח נגד כ"ו דורות עד שקבלו התורה שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה, והיינו מבחי' ורב חסד שלמעלה מאצי', וא"כ עז"נ נחית בחסדך עם זו גאלת, ופי' נחית היינו הנהגה כמו בדרך נחני ה' בפ' חיי שרה כ"ד כ"ז, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים ר"פ בשלח, אך יש לפרשו ג"כ לשון מנוחה ונחת ובנחה יאמר, ונחה עליו רוח ה' ע' בשרשים ערך נוח וערך נחה במכש"כ ממ"ש ברבות ר"פ בשלח ע"פ ולא נחם לשון נחמה והיינו שע"י רב חסד הנ"ל נמשך ההנהגה בנחת כמו דברי חכמים בנחת נשמעים, ובמא"א אות נו"ן סל"ט כ' נחת נק' המוחין עם לבושיהן ובמ"א נת' דנחת נמשך מצד מוחין דאבא, ואבא בחסד דא"א אחיד ותליא וזהו נחית בחסדך ועד"ז נאמר נחית כצאן עמך דהיינו ג"כ בחסדך הנ"ל. וזהו ולא נחם דרך ארץ כ"א למעלה מהטבע, כמ"ש ברבות ע"פ בשלח שלא נהג עמם כדרך כל הארץ כו' והיינו ע"י נחית בחסדך ומזה נמשך נוטריקון שברבות כאן בתיבת נחית שי"ל שנמשכין מד' מוחין כחב"ד.
אוה"ת פ' מסעי א'שנב
נחך
והנה המפרשים פירשו ונחך לשון הנהגה כמו ולא נחם אלקים ר"פ בשלח, וז"ל המצ"ד המקום ינהג אותך תמיד בדרך הטוב לך וכ"מ בת"י וידברינך ה' תדירא, וזהו ע"ד אשר הנחני בדרך אמת בפ' חיי, נחית בחסדך עם זו, ות"א דברת בטבוותך וכן ה' בדד ינחנו בפ' האזינו ל"ב י"ב, ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה כנשר יעיר קנו, ובתלים סי' ל"א ד' ולמען שמך תנחני ותנהלני, ופרש"י כמו לך ונחה את העם הזה בפ' תשא ובתלים סי' ע"ג כ"ד בעצתך תנחני, ובסי' כ"ג ג' ינחני במעגלי צדק למען שמו, והנה במד"ר פ' נשא פי"ב דרמ"ט ע"ב תמן תנינן על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ושלשתן זכרן משה בפסוק אחד נחית בחסדך זה החסד נהלת בעזך זה התורה כמ"ש ה' עוז לעמו יתן כו', וז"ש כאן ונחך ה' תמיד דהא מיירי בזכות הצדקה והחסד, שע"ז נאמר נחית בחסדך עם זו, לכן כמ"כ נאמר ונחך ה' תמיד.
אוה"ת נ"ך כרך ב' ע' תתמו
נחלה
יהל אור ע' תרמב. אוה"ת סדור ע' צח.
ניחוח
ניחוח הוא בספר השרשים בשורש נוח שענינו מנוחה ונחת, ע"ד וינח ביום השביעי.. . ויש עוד שרש נחה שפי' ענין הנהגה ע"ד ה' בדד ינחנו, אנכי בדרך נחני ה', בעצתך תנחני, ועוד שרש נחת שהוא ענין ירידה כמו כי חציך נחתו בי תלים ל"ח ג', ונחת זרועו יראה ישעי' למ"ד ל', ותנחת עלי ידיך, תרגום וירד נחת, וכל אלה הג' ענינים שייכים קסג, אבענין ניחוח שהוא לשון מנוחה וגם לשון הנהגה ע"ד אנהגך אביאך אל בית אמי. והוא ג"כ ענין ירידה והמשכה מלמעלה למטה.
אוה"ת קדושים כרך ב' ע' תקעו
נס
הנה נס לשון רוממות וכמ"ש ואל עמים ארים נסי ישעי' מ"ט כ"ב, כי הנס פירושו כלונס זקוף ומשימים עליו מפה, כן כתב המ"צ שם וכן פי' רש"י בישעי' סי' ל' י"ז בפי' כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה כלונס גבוה שנותנין בראש הגבעה, ועד"ז נק' הנפלאות נסים שהם ענין רוממות התגלות רוממותו ית' כי הוא לבדו מרום וקדוש ולכן פועל גבורות עושה חדשות כו' ועיין בפי' רש"י בחומש ס"פ בשלח י"ז ט"ו ע"פ ה' נסי הקב"ה עשה לנו כאן נס גדול, וכן תרגום אונקלוס דעביד לי' נסין, וכן ויהיו לנס בפ' פנחס כ"ו יו"ד פי' רש"י לאות ולזכרון ובעה"ט שם פי' מלשון את התורן ואת הנס וכן פי' מ"ע ספורנו בפ' בשלח ה' נסי לשון רוממות וכ"פ בעה"ט שם, ואפ"ל דהכל א' כי ענין הנס הוא רוממות כו', ורד"א בפי' ועל הנסים פי' שהוא מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס בתלים סי' ס' פסוק ו' וצ"ע דשם פירש רש"י נס לשון נסיון כו' וכן פי' ברבות פ' וירא ר"פ נ"ה נסיון אחר נסיון כו' וכ"ה בילקוט בספר שופטים סימן מ"א.
אוה"ת שה"ש כרך א ע' כט
וראה גם באוה"ת בשלח ע' תרסה. נ"ך ע' תתקעז
נסיך
נסיך ל' שררה כמו נסיכי סיחון יהושע י"ג כ"א ותרגום מפרש לשון רבוי והגדלה, וגם נסיך ל' יציקה כמו הסך נסך שכר, ולשון כסוי, ובשרש ישע בערך נסך כ' לשון סכך הסוכך, שכן נק' המלך כרוב הסוכך ביחזקאל כ"ח ט"ז, ולשון יציקה י"ל ע"ד מ"ש בענין שבעה מוצקות שהם אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת, ולשון שררה ע"ד צדיק מושל ביראת אלקים, בש"ב כ"ג, ועמ"ש מזה ע"פ מי ימלל גבורות ד' תלים רסי' ק"ו ושם ס"ט ומ"ש ע"פ ותגזור אומר ויקם לך באיוב סי' כב כח, והיינו לפי שממשיך מא"א ומבטל דינים דז"א כמ"ש בענין הציץ על מצחו תמיד לרצון כו'.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' תעז
נקב
להעיר מפסוק ויקוב חור בדלתו במ"ב סימן י"ב יו"ד, ותרגם יונתן ונקב חורא בדשי', ובמצודות ציון כי חור הוא נקב, ובשרשים נקב יפרד לשלשה ראשים, מה שפירושו חור ומה שנגזר ממנו, נקבת במטיו חבקוק ג' י"ד ופי' המ"צ לשון נקב וחור והת"י פי' ענין זה על קי"ס ע"י מטה משה, וא"כ ענין חור זה היינו מה שהים עלמא דאתכסיא נעשה בו דרך וגזרים ובקעים כאלו היא עלמא דאתגלייא נק' זה חור ונקב, ואפ"ל החור והנקב הוא בהפרסא וכותל המפסיק בין אצילות ובין בי"ע, השורש הב' כל לשון נקבות זכר ונקבה ברא אותם ובמא"א נו"ן סל"ג נקבה נק' המלכות כי יצאה כנגד הנקב שבחזה עיין זח"ג נשא קמ"א ע"ב ונקיב ובע"ח שער הכללים פרק יו"ד ומ"ש מזה בלקו"ת פ' קדושים ע"פ ובשנה הרביעית יהי' כל פריו כו' ולפע"ד י"ל כפשוטו, דהנה בגמרא פ"ק דסוכה די"ב סככה בחיצין זכרים כשרה, בנקבות פסולה, ופי' רש"י נקבות שיש נקב בראשו והחץ עשוי כמרצע ונכנס לתוך הנקב, נמצא נקראו נקבות על שם שיש בהם חלל ובית קיבול לקבל החץ העשוי כמרצע הנכנס בו, ועל דרך זה הנקבה נקראת על שם החור והנקב שיש בה באותו מקום קסג, בשאבר הזכר נכנס בה ויורה כחץ כו' וכן כתב במכלול להרד"ק שנקבה הוא משרש נקב וכנ"ל נמצא לפי זה נקב וחור זהו יסוד דנוקבא שבו נכנס יסוד דדכורא, השרש הג' בענין נקב כל שענינו פרישה לקללה או לברכה כמו ונוקב שם הוי' בפרשת אמור כ"ד ט"ז, [אשר נקבו בשמות] ת"א די אתפרשו בשמהן, וישעי' ס"ב ב' אשר פי ה' יקבנו דר"ל יפרש.
קיצור. חור נקבת במטיו, קרי"ס, גם חור לשון נקבות, גם לשון פי ה' יקבנו.
אוה"ת שה"ש כרך ב' ע' תקלא
נרתק
ונרתק נמצא בתרגם ברות סי' ד' ז' שלף איש נעלו וטלא גבר ית נרתק יד ימיניה, וישלוף נעלו שם ח' וטלא בועז ית נרתק יד ימיני' וכ' במתורגמן שהוא מלשון תיק נר תיק וכ"כ בערוך ערך תיק תיק הספר עם הספר פי' נרתק ור"ל תיק לבחי' נר ע"ד כי אתה נרי ה', ושם אלקים הוא תיק לבחי' זו, וכמו"כ ענין נעל הוא הפרסא כמ"ש ע"פ מה יפו פעמיך בנעלים כו' וזהו הנרתק.
אוה"ת פ' יתרו כרך ז ע' ב' תשיא
נשמה
וא"כ נשמת אדם נק' נשמה ע"ש ששואף מן בחי' הבל הזה. ולהעיר מענין רוחו ונשמתו אליו יאסוף. איוב ל"ד י"ד. ונשמת שדי תבינם. ל"ב ח'. ונשמת שדי תחייני. ל"ג ד'. מנשמת אל יתן קרח. ל"ז יו"ד. ושרשה מבחי' ויפח באפיו נשמת חיים. א"כ נמשכה מהבל העליון מבחי' כי הכל הבל כנ"ל. ונק' הנשמה ע"ש רו"ש כי זה שהחיות רו"ש הוא בההמשכה מלמעלה מהשתלשלות.
אוה"ת חנוכה שטו, ב
נתיב
ראה אוה"ת נ"ך כרך א' ע' תקנד.
סותה
ראה אוה"ת בראשית כרך ה תתרט, א.
סיבה
סיבה , כענין ותסוב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו, במ"א סי' ב' ט"ו, וכן כי היתה סבה מעם ה' למען הקים את דברו, במ"א סי' י"ב ט"ו, ובמ"צ סבה ענין הקפת הדבר והגורם לה וכ"כ בספר השרשים, ובש"א סי' כ"ב אנכי סבותי בכל נפש בית אביך ת"י אנא גרמית, ורש"י פי' סבבתי דבר עד שבא לידי כך. וא"כ עד"ז ענין שהוא ית' נק' סיבת הסיבות, שמסבב דברים שלא כדרך עד שבא לידי כך שיקויים כפי רצונו ומשפטו ית' וכענין הנס דפורים.
אוה"ת יתרו ע' תשלו
עדי
רבבה כצמח השדה כו', פרש"י בעדי לשון מכלול (היינו ביחזקאל כ"ג י"ב לבושי מכלול דפי' במ"צ מלשון כל ור"ל כלול בכל היופי וכן מכלל יופי בתלים סי' נו"ן פסוק ב' קסד, אות"י גמיר שופריה, ובקורק' פי' עילוי היופי) ומנחם פי' בעדי עדיים לשון עד כמו בטחו בהוי' עד עד (שהוא מלשון נצחיות ע"ד מ"ש ישראל נושע בה' תשועת עולמים כו' עד עולמי עד דהיינו שזכו לבחי' הנצחיות וע"ד שארז"ל אותן אלף שנה שעתיד בהן הקב"ה לחדש עולמו צדיקים מה הן עושין הקב"ה עושה להן כנפיים כנשרים כו', וברבות וישלח ע"פ ויותר יעקב לבדו מה הקב"ה כתיב בו ונשגב ה' לבדו כו', ובשה"ש סוף פסוק שה"ש נאמר שירה למי שעשאנו שיורים לעולם, וזהו ותבואי בעדי עדיים בבחי' הנצחיות כו'). אבל דונש פתר אותו לשון עדי (דהיינו קישוטים כמו עדי זהב בירמי' סי' ד' למד, וככלה תעדה כליה בישעי' סי' ס"א יוד, את עדיים מהר חורב בפ' כי תשא ל"ג ו') ומשקל עדי עדיים הוא מן יו"ד שמות ארי אריים צבי צביים גדי גדיים. ושערך צמח סימני נערות עכ"ל. ומהרש"א פ"ק דסוטה די"א ע"ב איך שייך לומר בעדי עדיים לשון קישוטים, דלפ"ז איך יתפרש סוף הפסוק שאומר ואת ערום ועריה, ויש לתרץ דהנה ידוע שהלבושים לנפש נעשו ממעשה המצות דוקא, ע"כ שפיר נאמר ואת ערום ועריה שעדיין לא ניתן להם שום מצוה, ואעפ"כ שייך ותבואי בעדי עדיים היינו מצד מעלת עצם הנפש שזכו לבחי' תשובה שהיא אהבה רבה שהיא הנק' עטרה היינו בחי' המדות עליונות שלמעלה מהשכל נקראו עטרין כו', ועד"ז אמרו קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל הרי הכתרים נמשכו מהתפלות שענינם השתפכות הנפש לה' כו' ואינו שייך למצות כו', וכן פרש"י בהדיא ואת ערום ועריה מן המצות, ומ"מ שדים נכונו ושערך צמח היינו מצד עצם הנפש ע"ד מ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי מלשון ברכת שדים ורחם הגדלת המדות אהוי"ר ע"י חלב דאימא וזהו ענין שדים נכונו כו'.
אוה"ת נ"ך ע' תח
עוטיה
וזהו שלמה אהי' כעוטי' על עדרי חבריך. הנה עוטי' הוא ל' בושה וגם ל' מעוטף ומלובש כמו עוטה אור כשלמה והוא עוטה מעיל (בשמואל א' כ"ח) ועל שפם יעטה (ויקרא י"ג מ"ה) שהוא ל' עוטף ולבוש. (הגה"ה. אך מ"ש שהוא ל' בושה לא ידעתי מנ"ל רק זאת י"ל דמצינו ל' עוטה גבי בושה יעטו חרפה וכלימה (תלים ע"א י"ג) ויעטו כמעיל בשתם (שם ק"ט כ"ט) העטית עליו בושה (שם פ"ט מ"ו) אך ראה זה מצאתי בזוה"ק פ' ויצא דקס"ב ב' פי' שם ענין העטופים ללבן איתכספן ומתעטפין מההוא זיהרא כו' יעו"ש, הרי פי' ענין העטופים זהו מדרגין אחרנין שהוא ג"כ ענין בושה וכך הוא פי' וענין כעוטי' על עדרי חבירך, אחר זמן מצאתי בזוה"ק ח"א ד"כ ע"א פי' כן כעוטי' כדין בכסופא).
לקו"ת מטות פד, א. אוה"ת מטות א'של
עולל
והנה לפעמים משמע דעולל גדול קצת מיונק כמ"ש בש"א סי' ט"ו ג' מעולל ועד יונק, ופי' במ"צ עולל הוא הרך בשנים כמו עול ימים בישעי' סי' ס"ה כ', ופרש"י נער כמו עולל עול ימים קטן בשנים והוא גדול מן היונק עכ"ל. ובתלים סי' ח' ע"פ מפי עוללים פי' המ"צ דאף במעי אמן יקראו עוללים כמו כעוללים לא ראו אור באיוב סי' ג', ומפסוק עולליה הלכו שבי לפני צר באיכה סי' א' ה' משמע ודאי עולל גדול מיונק.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' רנט קסד, בעונה
ענין ענייה זו יש להעיר ממ"ש סד"ה משה ידבר והאלקים יעננו בחי' ביטול היש נק' עונה, ועמ"ש בד"ה בהעלותך בענין ושמן ימינו יקרא, ועמ"ש בד"ה ולא אבה בענין קול קורא במדבר פנו דרך כו', לא יקרא שמך יעקב כ"א ישראל כו' וכן באברם אברהם כו' כי שם ה' נקרא עליך דברים כח, אלו תפילין כו', יען קראתי ולא עניתם ישעי' סה יב, וצ"ל תען לשוני אמרתך, וכמ"ש ויענו כל העם כו' נעשה שמות י"ט ח.
חקירה נט, ב
עטיפה
תפלה לעני כי יעטוף, הנה רש"י פי' כי יעטוף בהתעטף נפשם בצרה והמצ"ד פי' כי יעטוף כאשר יהי' כפוף ומעונה כאלו הוא מתעטף קצתו בקצתו עכ"ל, והמ"צ כ' יעטוף מלשון עטיפה ולבישה, וא"כ הפי' שהצרה מלבשת אותו ע"ד ורוח לבשה את עמשי כו' דהיינו רוה"ק, כן ח"ו להיפך הצרה מלבשת אותו, ופי' המ"צ כאלו הוא מתעטף קצתו בקצתו זהו ע"ד ולא שמעו אל משה מקוצר רוח, ובזח"ב פ' יתרו דפ"ו ע"ב תפלה לעני כי יעטוף כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עילאה מכולהו מ"ט משום דהאי סלקא עד כורסיא דמלכא ואתעטר ברישי' ופי' המק"מ עולה עד הז"א שהוא כסא לבינה ומ"ש ואתעטר ברישי' היינו שגורמת מוחין לרישא דז"א). והטעם י"ל כמש"ל שהעני מושרש בסיהרא שהיא קרובה בתכלית לשמשא שהוא ז"א וקוב"ה משתבח בההוא צלותא ודאי תפלה לעני תפי' אקרי כי יעטוף עטיפא דא לאו עטיפא דכסו הוא דהא לית ליה אלא כתיב הכא כי יעטוף וכתיב התם העטופים ברעב באיכה סי' ב' י"ט, ופי' העטפים ברעב זהו ע"ד שפרש"י בהתעטף נפשם בצרה שצרת הרעבון מלבשת לבו ומוחו למלובש כ"כ בצרה זו עד שא"א לו להתלבש במח' אחרת, וע' כה"ג באגה"ק סי' ד' ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה, ובתילים סי' ס"א ג' בעטוף לבי פי' המצ"ד כאשר לבו מעוטף בצרות, ועד"ז ברשעים יעטוף שית חמס למו בתילים סי' ע"ג י' שהחמס שעושה מזה נעשה שומן המלבישו. והנה רש"י בישעי' סי' נ"ז י"ו ע"פ כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי פי' אם אביא יסורים על האדם אין תחרותי עליו לאורך ימים ולא קצפי לנצח כי רוח מלפני יעטוף כאשר רוח האדם שהוא מלפני שניתן בו מאיתי יעטוף יודה ונכנע על מעלו כמו איכה ב' העטפים ברעב, בעטוף עולל, והנשמות שאני עשיתי כי רוח מלפני כי זה משמש בלשון כאשר כמו כי תראה כי תבא כלומר כשרוחו נעטפת והוא נכנע לכן תפלתו מקדמת קודם תפלות שאר ישראל. ואפ"ל עוד פי' כי רוח מלפני יעטוף, דהנה כתיב לא ידון רוחי באדם עזח"א דל"ז סע"ב ודנ"ח ע"א וע"י תפלה כי יעטוף ממשיך מבחי' רוח העליון שיהי' רוח מלפני יעטוף והיינו לשון עוטף ולבוש שהרוח העליון מתלבש בבחי' אדם כו' הפך לא ידון רוחי באדם, דידון ג"כ לשון נדן ונרתק כו' וכמ"ש במ"א. (גם י"ל המצות נק' לבושים לנפש, והעני שלא קיים התומ"צ לית לי' כסות ולבושים אלו, וע"י התשובה בבחי' כי יעטוף גם מן המיצר קראתי ממשיך כי רוח מלפני יעטוף ומזה נמשך לו לבושים בגדי ישע כו', עמ"ש בד"ה ועתה ישראל כו' תחת אשר לא עבדת כו') ועיין מענין כי רוח מלפני יעטוף בחגיגה פ"ב די"ב סע"ב פי' על רוחות ונשמות שברקיע ערבות כו', וע' בפי' סולו לרוכב בערבות בזח"ב תרומה קס"ה ב', ובעה"ק פי' דערבות זהו צדיק יסוד עולם וא"כ י"ל שהרוחות ונשמות דשם נמשכו מרוח העליון המאיר באדם העליון הפך לא ידון רוחי באדם כנ"ל. ובזח"ב משפטים דצ"ט ב' כי קסה, ארוח מלפני יעטוף שהרוח עוטף ומלבש את הנשמה שהנשמה נמשכת מנהר היוצא מעדן והרוח נמשך ממל'.
אוה"ת ר"ה ע' א'שצז
עיבור
כי הנה תיבת עיבור לא נמצא בלה"ק כ"א בלה"ק נק' הריון ובתרגום נק' עיבור וי"ל ע"ש מעבור הארץ שהתבואה נק' עבור ויאכלו מעבור הארץ יהושע ה' י"א ופי' בש"י שהוא לשון עיבור שמתחילה הי' הזריעה מעבור בארץ ואח"כ והולידה והצמיחה וכ"כ במתורגמן נמצא לשון עיבור הוא כענין זריעה כשהזרע נקלט והתחיל שיהי' ממנו צמיחה.
אוה"ת פ' שמות ע' קמ
עין
ויש להעיר ממ"ש העיני בשר לך איוב י' ד', יצרנהו כאישון האזינו ל"ב י', וברבות תצוה פל"ח ואין עין אלא נבואה, בן פורת עלי עין ויחי מ"ט כ"ב, אשר עין בעין נראה אתה ה', שלח י"ד ד', אם יוצר עין הלא יביט תלים צ"ד ט', טוב עין הוא יבורך, משלי כ"ב ט', כי עין בעין יראו ישעי' נ"ב ח', עין לא ראתה אלקים זולתך שם ס"ד ג', את עין הארץ בלק כ"ב ה', כי לה' עין אדם זכריה ט"א, מצות כו' מאירת עינים תלים י"ט ט', עינים להם ולא יראו קט"ו ה' קל"ה י"ו ירמיה ה' כ"א, והאופנים מלאים עינים יחזקאל י' י"ב.
חקירה ע, ב [אוה"ת משפטים א'רפו]
על
ואברככה לפני ה' תולדות כ"ז ז' היינו למעלה משם הוי' ואני אברכם נשא ו' כ"ו ואני אותיות אין ומרומם על כל ברכה נחמי' ט' ה' והיינו לפני הוי' ברכה עד בלי די מלאכי ג' ו' ברכת שמים מעל ברכות תהום ויחי מ"ט כ"ה, גם ברכה חיי שרה מאה שנה אכן לע"ל מרבבות קדש הנער בן מאה שנה כו' בד"ה נחש הנחשת אין רע יורד כו' מזה להעיר לענין ויהפוך כו' נונין הפוכין.
אוה"ת נצבים א'רט
עם
והנה עם ל' עוממות שהוא בחי' יש ונפרד להתהוות בבחינת ביטול ואין, איכה יועם זהב, ופרש"י יועם כהה, דתרגם כהה עמיא, וכן ביחזקאל ל"א ח' ארזים לא עממוהו, לא כהו תארו, והמ"צ כ' עממוהו ענין הסתר וכסוי ולפרש"י כהה, זהו כענין מ"ש לא כהתה עינו, בפ' הברכה ל"ד, ותכהין עיניו מראות תולדות כ"ז א'.
אוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'רפג
עמק
והנראה לי שבאמת שפלה ועמק פי' הפשוט פי' א' להם כמ"ש המצו"צ ביהושע י"ב ח' ט' א' רק שבל"א פי' שפלה אין דער נידער, ועמק שהוא עמוק היינו טיף בל"א, וי"ל כי העמק בין שני הרים נק' עמק, והעמק שבשיפולי הר א' נק' שפלה.
אוה"ת פנחס א'סה
ע"ע שפלה קסה, בעני
וזהו כי ראה ה' בעניי פי' שע"י עניי ומרודי כו', הנה עד"ז נאמר שמות ג' ז' ראה ראיתי את עני עמי כו' וכי ראה את עניים שם ד' ל"א וכתיב מ"ב י"ד כ"ו כי ראה ה' את עני ישראל, וכתיב נחמי' ט' ט' ותרא את עני אבותינו כו', ועיין באדרא קל"ז א' פי' ענין ראה ראיתי, והיינו כי יש ב' בחי' בעינים דז"א חו"ג והנה ע"י בחי' עניי ומרירות הנפש גורם התמתקות הגבורות ואזי מביט עליהם בשני עיניו לטוב כו' וכן פי' הרמ"ז פ' פקודי דרכ"ה ע"ב שלצדיקים יש זכות ליהנות משני עינים ימין ושמאל שהגבורות נמתקות, א"נ כדכתי' כאישון עינו שעיקר הראי' מתגלה בשחור שבעין והוא ענין בירור שם ב"ן שע"י התשו' והיינו כי ראה ה' בעניי דוקא, א"נ ע"ד שנת' במ"א ע"פ לעשות הישר בעיני ה' שי"ל ג"כ שזהו נמשך ע"י כי ראה ה' בעניי.
אוה"ת ויחי כרך ה תתקצח, א
עצה
האומר עצתי תקום בישעי' סי' מ"ו יו"ד. והקשה במד"ר וארא רפ"ט מהו עצתי, ופירשו שהוא חפץ להצדיק בריותיו, ובישעי' סי' י"ד כ"ו כ"ז זאת העצה היעוצה כו' כי ה' צבאות יעץ כו' ובישעי' סי' כ"ג ט' ה' צבאות יעצה. ובירמיה סי' ל"ב י"ט גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם כו'. וע' מזה בר"ח תחלת שער היראה ובמד"ר פ' וישב פרשה פ"ד ע"פ וישלחהו מעמק חברון מאותה עצה עמוקה שנתן הקב"ה ובין חבר הנאה שהי' קבור בחברון. ובישעי' ר"ס כ"ה כי עשית פלא עצות מרחוק. מבואר בזהר ס"פ צו כי עצות הם נו"ה ועצה זו נמשך מרחוק שהיא חכמה ע"ד ואחכמה והיא רחוקה ממני, וכן מבואר בזהר פ' בלק דף קצ"ג ע"ב ובפרדס ערך עצה.
אוה"ת סידור ע' צב
עצרת
עצרת . כ' בקורק' בשרש עצר הוא יפרד לשלשה ראשים א' כל שפירושו מניעה או עכוב, ב' מה שפירושו חג או חברה, ג' מה שפירושו מלכות וממשלה.
והרד"ק במכלול ערך עצר כתב, והמגפה נעצרה, פנחס י"ז ט"ו, בהעצר השמים, מ"א ח' ל"ה, ענין המניעה, ובענין קרוב לזה והוא ענין העכוב, ולא עצרתי כח בדניאל יו"ד ח', ושם ד' י"ו, לא עכבתי הכח לעצמי, וכן ולא עצר כח ירבעם, ד"ה ב' י"ג כ', שרים עצרו במילים, איוב כ"ט ט', ומזה נקרא המלכות והממשלה עצר, בארץ יורש עצר, שופטים י"ח ז', זה יעצור בעמי, ש"א ט' י"ז, לפי שהמלך או המושל עוצר את העם מלצאת ומלעשות דבר בלי רשות כענין שנאמר ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו, בפ' מקץ, וכן פרש"י בפ' האזינו ל"ב ל"ו ע"פ כי ידין ה' עמו כו' כי יראה כי אזלת יד כו' ואפס עצור ועזוב יעו"ש, ומזה נקרא קבוץ האנשים ואסיפתם במקום אחד עצרה, קדשו צום קראו עצרה, יואל א' י"ד, לפי שנעצרים ומתעכבים במקום אסיפתם ונקרא החג עצרת לפי שנעצרים ונמנעים העם בו מעשות מלאכה, ושמיני של סוכות הוא הנקרא עצרת מיוחד כו' לפי שהיו נעצרים בו עולי הרגל כו', הרי עשה מכל הארבעה פירושים שבעצרת ענין אחד והוא רק ענין מניעה ועכוב שמזה נמשך שהמלוכה נק' עוצר, וכן החברה והאסיפה, וכן החג.
אוה"ת שמע"צ א'תשעו קסו, אע"ד שרים עצרו במילין איוב כט, ט, עצור במילין מי יוכל איוב סי' ד'.
אוה"ת שמע"צ ע' א'תשע
ערב
כענין וערבה לה' מנחת יהודה במלאכי סי' ג' ד' וכענין יערב עליו שיחי בתלי' סי' ק"ד ל"ד וכענין כי קולך ערב בשה"ש סי' ב י"ד.
אוה"ת מסעי א'שצח
ערבות
ערבות יש בו ג' פירושים, א' לשון עריבות ומתיקות כמו וערבה לה' מנחת יהודה כו' וכמו כי קולך ערב כו', הב' לשון תערובות, הג' לשון במדבר כמו בארץ ציה וערבה כו' ערבות מואב כו'.
אוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'קי
ערמה
והוא כענין ערמה ומרמה ועם היותו רע כמ"ש והנחש הי' ערום אך יש ג"כ ערמה טוב כמ"ש כל ערום יעשה בדעת משלי סי' י"ג ט"ז וכן נא' ריש משלי לדעת חכ' כו' לתת לפתאים ערמה ובילקוט ריש משלי אמר שלמה אני הייתי פתי ונתן בי הקב"ה ערמה כו' מן כמה שנים אדם צ"ל בו ערמה מבן עשרים שנה ובמשלי סי' י"ד ח' חכמת ערום הבין דרכו ופרש"י מי שהוא חכם הבין דרכו לפלס אורחותיו.
אוה"ת מטות ע' א'שמג
פגיעה
ראה אוה"ת בראשית ע' 346.
פועה
והנה בשרש פועה יש ב' פנים א' לשון צעקה כמ"ש כיולדה אפעה ישעי' מ"ב י"ד, והב' מה שהוא ש' מין נחש כמ"ש תהרגהו לשון אפעה באיוב כ' י"ו, יצא אפעה ושרף מעופף בישעי' ל' ו', וקאי על חזקיה ומשיח, א"כ היינו כנ"ל דממרים שהוא בחי' פועה ודיבור יצא ונולד בחי' משיח.
אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקא
פסגה
פסגה ל' פירוד ופיסוק כמו מפסגו כו' זהו ל' תרגום שבלשון תרגום הוא כן כמו ויבתר אותם ת"י ופסג יתהון, אבל בלה"ק י"ל פסגה הוא לשון גובה וכן בתלים סי' מ"ח י"ד פסגו ארמנותיה פרש"י הגביהו בירונותיה כמו אשדות הפסגה פ' ואתחנן ג' י"ז דמתרגמינן רמתא עכ"ל, והמ"צ שם כ' פסגו ענין הרמה וחוזק כמו עלה ראש הפסגה עכ"ל.
אוה"ת ואתחנן ע' קמא קסו, בפרד
וע"ש דלשון פרד הוא פירוד יותר מלשון הבדלה וכמ"ש לתאוה יבקש נפרד במשלי סי' י"ח א' וכן בהפרידו בני אדם ר"פ האזינו דקאי על דור הפלגה.
אוה"ת בראשית כרך א פד, ב
פתיל
פתיל . עמ"ש ע"פ גדילים תעשה לך בענין שליש גדיל ושני שלישי פתיל ובשורש ישע ערך פתיל כ' שהוא לשון חבור והתאבקות מלשון נפתולי נפתלתי ענינו נתחברתי להתדמות בשיווי עם אחותי עכ"ל וכן פרש"י בחומש פ' חקת י"ט ט"ו בענין צמיד פתיל לשון מחובר בלשון עברי וכן נפתולי אלקים נפתלתי נתחברתי עם אחותי עכ"ל וכמ"כ ענין פתיל שיהיו הד' חיות דבריאה מחוברים וקשורים עם האצילות ולא להיות בבחי' פירוד, ויהי' עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה.
אוה"ת שלח ע' תקסו
צור
כי פי' צור הוא שרש כל דבר והתחלתו כו' ועמ"ש בפי' כי בי"ה הוי' צור עולמים הצור תמים פעלו, צור ילדך תשי כו', אך בשרשים צור וצייר הם ב' שרשים מובדלים כי ענין ציור נמשך ע"ד וייצר ה' אלקים את האדם עם זו יצרתי לי, כחומר ביד היוצר ירמי' סי' י"ח ו', ובמקבות יצרהו בישעי' סי' מ"ד י"ב פרש"י יצרהו ל' ציור, ויש לעיין בפ' המה היוצרים במד"ר ס"ד בראשית פ' ח' וברות, וענין צור הוא בשרש צור ומי צור מבלעדי אלקינו שבכ"ב ל"ב והתרגום תקיף, חי ה' וברוך צורי תלים י'ח מ"ז ג"כ כנ"ל, וכן פי' כי בי"ה הוי' צור עולמים ג"כ שהוא החוזק והתוקף של העולמים וביחזקאל סי' מ"ג י"א צורת הבית פרש"י גבול הבנין וכל צורותיו כרובים ותמרים כו' נשמע זהו ל' צורה וה"ע ציור, וכן פי' במצ"ד אך רז"ל פירשו ענין צור עולמים ג"כ ל' בריאת וציור העולמות כמו שאמרו שהעוה"ב נברא ביו"ד והעוה"ז בה"א כי בי"ה הוי' צור עולמים, וכנ"ל בענין פי' ואין צור כאלקינו ואין צייר כאלקינו. ויש לחבר ב' הענינים יחד כי צור מורה על התוקף והיכולת וכמ"ש הרמב"ם שהושאל לענין שרש כל דבר והתחלתו ולכן הוא ית' נק' צור כי ממך הכל, והוא כל יכול וזהו"ע התוקף ומשם נמשך ג"כ ציור העולמים וזהו ואין צייר כאלקינו כו' שזהו ג"כ ענין כל יכול.
אוה"ת חנוכה כרך ב' תתקנב, ב
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, הצדיק של הצור צדיק רבתי.
התרגום תקיפא דשלמין עובדוהי, (תרגום צור ענין תקיף והוא בעל היכולת, ובמתורגמן ערך תקף כ' שהוא ענין עוז וגבורה וחוזק, וכן בפסוק בש"ב סי' כ"ב ל"ב ומי צור מבלעדי אלקינו, פי' המ"צ צור ענין חוזק, וכן שם פסוק מ"ז חי ה' וברוך צורי וירם אלקי צור ישעי, ת"י ובריך תקיפא דמן קדמוהי מתייהב לנא תקיף ופורקן ומרומם אלקא תקיף פורקנא, ובזהר פ' מקץ קצ"ג סע"ב הביאו הפסוק הזה שבתלים ססי' כ"ב ושם נאמר וירום אלקי ישעי, ולא נזכר אלקי צור ישעי, ופי' בפרדס קסז, אערך צור דפי' וברוך צורי פי' הזהר הנ"ל על תפארת, וירום אלקי צור ישעי הוא בינה, וע"ש בפרדס דצור סובל ג' פירושים לשון צייר ויצירה, ולשון סלע, ולשון חוזק כו', ובערך תקיף פי' הפרדס בשם התיקונים שהוא בחסד והכריחו כן מפסוק ימינך ה' נאדרי בכח, בתוקפא וא"כ היוצא לנו דאף שפירשו המקובלים צור ענין גבורה אין זה מדת הדין לבד, אלא כשהגבורה כלולה מחג"ת, וז"ש תקיפא דשלמין עובדוהי לשון שלימות, ואפ"ל ע"ד משארז"ל ברבות וישלח פרשה פ"ב דצ"א ע"ד כשהקב"ה דן את ישראל דן אותם מעומד מקצר בדין ומפרש בדין אבל כו' ע"ש ועיין ברבות בא פי"ז בענין ועמדו רגליו כו'), ארי כל אורחתיה דינא, (הנה תרגום משפט דין ובזהר פי' משפט דאיהו רחמי, ומפרש משפט בתפארת, ובפרדס ערך משפט האריך בזה, ופי' כי משפט הכוונה דין בקצת רחמים, וכי שורש זה נמשך מן החכמה שיש בה קצת דין ועמ"ש בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי' בפי' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט) אלהא מהימנא דמן קדמוהי לא נפיק עול, ועיין בגמרא פ"ק דשבת דף יו"ד ע"ב בענין האל הנאמן דברים ז' דמתרגמינן אלהא מהימנא.
אוה"ת האזינו ע' א'תרנו
צור — עתק
הנה פי' דצור לבבי קאי על הקב"ה. דהנה הקב"ה נק' ג"כ צור כמ"ש כי ביה ה' צור עולמים ישעי' כ"ו ד' דפי' צור לשון חוזק כמ"ש בת"י תקיף עלמא, וכן פירש"י ה' סלעי וצור מחסה עולמים, וכן ע"פ ואין צור כאלקינו בש"א סי' ב' ב' ת"י לית תקיף אלא אלהנא, וכן הצור תמים פעלו ר"פ האזינו ל"ב ד' ת"א תקיפא דשלמין עובדוהי, וז"ל הרד"ק במכלול ערך צור ולחוזק הצורים כנה האל בצור כי אין לדמותו אלא למעשיו והוא דרך העברה הצור תמים פעלו כו', ויש לפרש כמוהם ויעתק צור ממקומו איוב י"ח, וזהו ע"ד איתן מושביך ושים בסלע קנך, בחי' ה' סלעי כו' צורי אחסה בו בש"ב רסי' כ"ב, הרי בחי' צור זהו בחי' איתן הנ"ל, ושורש הכח והחוזק נמשך מבחי' עתיק יומין, כי עתיק ג"כ לשון חוזק כמו הון עתק במשלי סי' ח' י"ח וכ' הראב"ע ענין עובי וחוזק ועיין בפרש"י תלים סי' ל"א גבי הדוברות על צדיק עתק מ"ש ב' דונש שפירושו דבר גדול וקשה כמו עתקו וגם גברו חיל איוב כ"א ז' דת"י אתקיפו כו' ולכן ת"י ע"פ הון עתק ממונא ומזליא כי בחי' מזל זהו מה שלמעלה מכח השכל כנודע מענין לאו בזכותא תליא אלא במזלא תליא, וכן פירש"י בש"א רסי' ב' ע"פ יצא עתק מפיכם עתק חזק, והנה בחי' עתיק הוא נמשך ממל' דא"ס ע"כ משם נמשך החוזק שהוא הכח בלתי גבול וכמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא כח אד' בפי' וענין העונה איש"ר מברך בכל כחו כו'.
אוה"ת בלק ע' תתקיג
צח
דודי צח ואדום, ושם פרש"י לבן כמו צחו מחלב, גם לשון זכות ובהירות כחום צח עלי אור בישעי' סי' י"ח ד', ומה שהמפרשים פירשו צחא צמא, י"ל ע"ד כאיל תערוג על אפיקי מים בזח"ג דס"ז סע"ב דר"ל תערוג לשון צעקה ולשון ערוגת הבושם כי הצעקה על העדר התענוג אשר מבחי' ונהר יוצא מעדן.
אוה"ת נ"ך כרך ב ע'תתמו קסז, בצל
ראה אוה"ת פ' בשלח ע' שסח.
צרור
והנה רש"י בחומש לא תקח לצרור פי' לשון צרה שנעשו צרות זו לזו ע"ד צר ואויב והוא ההפך מבחי' צרור וקשר דקדושה שהיו לאחדים והם ב' שרשים עיין בשרשים ערך צור סעיף ב' מה שענינו דוחק והעקה, ומזה ענין אל תצר את מואב וכן ענין על הצר הצורר אתכם בפ' בהעלותך, ובאיכה ראוה צרים, וזהו ענין לא תקח לצרור ולכן אפילו צרת צרתה פטורה מן היבום, והשורש השני בערך צרור ושם ג"כ פי' שזהו ענין קשירה או דחיקה.
אוה"ת נ"ך ע' לב
קדושה
אלקים קדושים הוא. בירושלמי פ"ט דברכות ה"א אלקים קדושים המה אין כתיב כאן אלא אלקים קדושים הוא כו' בכל מיני קדושות, דרכו בקדושה דבורו בקדושה וישובו בקדושה חשיפת זרועו בקדושה אלקים נורא ואדיר בקדושה, דרכו בקדושה אלקים בקדש דרכך תלים ע"ח, הלוכו בקדושה הליכות אלי מלכי בקדש, מושבו בקדושה אלקים ישב על כסא קדשו, דבורו בקדושה אלקים דבר בקדשו, חשיפת זרועו בקדושה חשף ה' את זרוע קדשו, נורא ואדיר בקדושה מי כמוכה נאדר בקדש רבות בראשית פ"ח. של"ה קס"א א' ענין לה"ק מזה יובן דבורו בקדש, וע' ס"פ כ"ב שזהו ענין והייתם קדושים לאלקיכם. עמה"מ ש"ו ספ"ז שט"ז פ"ו.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' ו
קומה
ראה לעיל חקירה פד, א.
קורא
כי ה' קורא לנער ש"א ג' י"ח, וקראת לשבת ענג ישעי' נ"ח י"ג, מן המצר קראתי י"ה תלים קי"ח ה', כי גאלתיך קראתי בשמך לי אתה ישעי' מ"ג א', קראתי ואין עונה ישעי' נ' ב, וקראתי אל הדגן והרביתי אותו יחזקאל ל"ו כ"ט, הרי הקריאה היא השפעה בריבוי, בכל קראינו אליו דברים ד' ז'. יעננו ביום קראנו תלים כ' י'. א"כ כמ"כ בענין הקריאה אשר לכולם בשם יקרא צ"ל ג"כ ענייה שהרי הכתוב קובל קראתי ואין עונה.
חקירה נט, ב
קש — קשש
ראה אוה"ת פ' בהעלותך ע' שנד.
רוקמתי
ואפשר להעיר לענין לרקמות תובל ממ"ש בתלים סי' קל"ט ט"ו רוקמתי בתחתיות ארץ ות"י אצטיירת בכריסא דאימא ובמ"צ שם רוקמתי דימה יצירת הולד בבשר קסח, אוגידים למעשה הרקמה שנעשה על פנים רבים ומהלכים מסתבכים עכ"ל ובהלע"ז רוקמתי איך בין גיווארין גיוועבט כו', מעשה רוקם בפ' תרומה כ"ו ל"ו תרגום עובד צייר, וא"כ פי' רוקמתי י"ל ע"ד וייצר ה' אלקים את האדם, אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו כמ"ש מזה בהגהות לד"ה מזוזה מימין ונ"ח משמאל, וא"כ פי' לרקמות תובל, שתכלית עליות כנס"י להקב"ה הנק' מלך הוא כדי שמחיבור זה יהי' לידת הנשמות בחי' וייצר כו'. אך עיקר פי' לרקמות תובל שתתעלה בבגדי ציורין דוגמת ותלבש אסתר מלכות, והתרגום פירש על בגדי כהונה וזהו בלבושין ציורין יקרבון קורבניהן קדם מלכא דעלמא, ועי' בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי בפי' יפתי שעושה לבושים יפים ונאים להקב"ה וכמ"כ נעשו לבושים להנשמה והיינו ע"י מעשה המצות, ומבואר במ"א שע"י לבושים אלו דוקא הוא עליות הנשמה למעלה, ע' בד"ה המגביהי לשבת, ובד"ה יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בת"א פ' חיי ובאג"ה סי' כ"ט ד"ה א"ח עט"ב, וכמ"כ יובן בענין המ' למעלה מעלה זהו ע"י לבושים הנ"ל וזהו לרקמות תובל למלך כו'.
אוה"ת פקודי ע' ב'רלט
רך
ראה אוה"ת שלח ע' תפא.
רפידה
ראה אוה"ת שה"ש ע' רט.
שאג
ע"ע ישאג.
שביל
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' תקנד.
שובע
ראה אוה"ת ר"ה ע' א'שי.
שוף
ואיבה אשית בינך. פרש"י אתה לא נתכוונת כו', ישופך יכתתך כמו ואכות אותו טחון היטב בפ' עקב ט' כ"א ות"א ושפית יתיה בשופינא וכן אשר בסערה ישופני איוב ט', ואתה תשופנו עקב לא יהא לך קומה (כי קומה מעלה כמו אין השכינה שורה אלא על בעל קומה) ותשופנו בעקב כו' ולשון תשופנו כמו נשף בהם ישעי' מ"ם כ"ד כשהנחש בא לנשוף הוא נושף כמין שריקה כו'. הנה בענין שוף יש ג' שרשים א' לשון מכה וכתות כנ"ל גבי הוא ישופך, הב' לשון רחוף או נשיבה כמו נשפת ברוחך בפ' בשלח ט"ו יו"ד דפרש"י לשון הפחה, וכן וגם נשף בהם ויבשו כנ"ל, הג' מה שפירושו לילה או חושך כמו ועין נואף שמרה נשף איוב כ"ד ט"ו, על הרי נשף ירמיה י"ג י"ו. וע"כ גבי נחש שנאמר ואתה תשופנו י"ל שייך כל ג' פירושים הנ"ל כי נשיכתו בא ע"י שריקה והפחה תחלה ועי"ז כותת את קסח, בהאדם וגם דרכו להזדווג לאדם בלילה כדלקמן בשם הירושלמי. ובגמרא פ"ק דברכות ד"ג ע"ב נשף יממא ואתא לילא כו' הנה פירשו נשף לשון קפיצה שקפץ היום ובא הלילה כמו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה.
אוה"ת בראשית כרך ג תקעח, א
שטן
ובזכרי' סי' ג' א' והשטן עומד על ימינו לשטנו, ובתלים סי' ל"ח כ"א ומשלמי רעה תחת טובה ישטנוני ופי' במ"צ מלשון שטנה ונטירת איבה כמו וישטום עשו את יעקב, תולדות כ"ז מ"א, וכן מ"ש וישטמהו בעלי חצים ויחי מ"ט כ"ג, והגם שבקורקע' שטם שרש בפ"ע ושטן שרש בפ"ע מ"מ הרד"ק במכלול פי' ששניהם ענין איבה ועיין בהרמב"ן פ' תולדות ע"פ ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה והיינו שאומרים לנו המים שרוצים להמשיך המשכה אליהם משום דקמיה כחשיכה כאורה כו'.
אוה"ת נ"ך כרך א ע' תרנא
שכם
שכם יש בו ג' פירושים, הא' לשון חלק כמו כי תשיתימו שכם בתילים כ"א י"ג, וכן כאן שכם אחד, היינו חלק בכורה נוסף על חלק פשיטותא ושני החלקים יהבינן לי' אחד מצרא פ"ק דב"ב י"ב ב'. הב' שכם לשון כתף כמו וישימו על שכם שניהם, ויט שכמו לסבול. הג' י"ל ע"ד וישכם אברהם בבוקר לשון השכם וערב.
אוה"ת תצא ע' תתעא
שם
ראה חקירה נט, ב.
שמשותיך
וז"ל רש"י* כדכד מין אבן טובה, שמשותיך יונתן תרגם אעך ואישוי במרגליו אעך, ומנחם חברו עם ישמשוניה (הג"ה, וא"כ הוא מלה תרגומית, כי תרגום משרת הוא משמש, כמו במשנה ספ"ז דיומא כה"ג משמש בשמונה כלים, משרת משה משומשני' דמשה, על כנך על שמושך, וענין תשמיש המטה, כאשר בא אל בת שבע, כד שמיש עם בת שבע, אשר לא ידעו איש בפ' וירא תרגום ירושלמי די לא חכימו תשמיש לגבר, א"כ אם יפרש שמשותיך ל' משמש, היינו שכלי תשמישם יהיו מכדכד, ואפ"ל שגם השמש נקרא כן לפי שהוא משמש את הבריות דהיינו להאיר להן, או שהוא משמשו של הקב"ה לארוג מן לבריות, עכ"ה). ויש פותרין לשון שמש חלונות שחמה זורחת בהן ועושין כנגדו מחיצה במיני זכוכית צבעים לנוי, (הג"ה, וא"כ זהו ע"ד אספקלריא ומסתמא הוא אספקלריא המאירה, וא"כ המכוון י"ל שמבחי' כ"ד אותיות דבשכמל"ו שנקרא אספקלריא שאינה מאירה, יומשך מזה שתהי' בבחי' כדכד שהוא עדיף מאספקלריא המאירה דזכוכית כי היא מאבן טובה, עכ"ה). ומדרש תלים פותר שמשותיך ושמש ומגן שיני החומה עכ"ל רש"י עם הגהות עליו. וז"ל רש"י בתלים סי' פ"ד י"ב ע"פ כי שמש ומגן ה' אלקים, יש לפתור שמש כמשמעו ומדרש תלים פותרו לשון שיני חומה עכ"ל, וכן ת"י שם ארום היך שור רם ותריס תקיף ה' אלקינו עכ"ל.
קסט, אלפ"ז י"ל כי התורה נק' חומה, והיינו שאותיות התורה נקראו אבנים, שמהם נעשו החומה, ולע"ל שיהי' גלוי יותר מהתורה ע"כ החומה דתורה לא תהיה מאבנים פשוטים, כ"א מאבנים טובות שהם כדכד, והכוונה כי עכשיו התורה מאותיות דז"א ולע"ל יהי' אותיות עליונים יותר כו'. נמצא בענין שמשותיך יש ג' פירושים, לשון שמוש ולשון חלונות ולשון חומה.
אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתלב
שעלו — שביל
ת"ח בשעלו מאי שעלו רוחא דחכמתא. הנה לפרש"י ושאר מפרשי' לכאורה אין שועלו ענין לרוח דחכמתא, ואפ"ל משום שעלו לשון שביל כמו במשעול הכרמים וכ"כ ושבילך במים רבים תלים סס"י ע"ז, ובפרדס שער הנתיבות דל"ב נתיבות חכמה נקראים ג"כ שבילים וכ"ה בזהר פקודי דרל"ג ע"א אינון ל"ב לקבל ל"ב שבילין דנפקין מלעילא, ובממ"א שין ס"ל פי' שביל יסוד דאבא יש ל"ב נתיבות חכמה כו', ובפע"ח שער הברכות נ' מפרש שביל דעת עליון המייחד ומחבר החכמה, וזהו ושבילך היינו דעת והוא יסוד אבא המאיר בבינה הנק' מים רבים.
אוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'רכא
שפיכות הנפש
לשון שפיכת נפש כמ"ש גבי חנה ואשפוך את נפשי וגם כמ"ש תלים סב"ט בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם וגו' ובאיכה סי' ב' שפכי כמים לבך.
אוה"ת ענינים ע' שמב. אוה"ת נשא [הוצאה חדשה] ע' 93
שפלה
ושפלה לא נמצא פי' כלל במא"א ובפרדס ובעה"כ, והנראה לי שבאמת שפלה ועמק פי' הפשוט פי' א' להם כמ"ש המצו"צ ביהושע י"ב ח' ט' א' רק שבל"א פי' שפלה אין דער נידער, ועמק שהוא עמוק היינו טיף בל"א, וי"ל כי העמק שבין שני הרים נק' עמק, והעמק שבשיפולי הר א' נק' שפלה, ולכן י"ל ששפלה היא במל' משא"כ בינה הוא תרדל"מ עם החכמה ולכן נק' עומק כי שם ב' עומקי', משא"כ ביסוד דנוק' אינה תרדל"מ עם הז"א, כי בגלותא אסתלק קודב"ה לעילא ולעילא כו' וע' בזהר בשלח כד ע"ק בעי לאשדא ברכאן מעמיקתא דכולא עמיקתא דבירא וע' במק"מ ובז"ה.
אוה"ת פנחס א'סה
ע"ע עמק
שפר
שופר לשון שפר מן קדם מלכא. ולשון יופי כמו אף נחלת שפרה עלי. תלים י"ו ז'. ברוחו שמים שפרה. איוב כ"ג י"ג. הנותן אמרי שפר. ויחי מ"ט כ"א.
יהל אור ע' רפח קסט, בשפרה
ראה אוה'ת שמות כרך ז ע' ב'תק.
שקל
ושקל בפלס הרים, ישעי' מם יב. (ב) איה שוקל, ישעי' לג, יח. (ד) אשקול ע"י עושי המלאכה, אסתר ג ט, לשקול על גנזי המלך, אסתר ד' ז'. (ה) כסף ישקול כמוהר הבתולות, משפטים כב, יו. (ו) ארבע מאות שקל כסף, פ' חיי כג, טו יו. (ז) שלישית השקל בשנה, נחמיה ו, לג. עשרים גרה יהיה השקל, בחקתי כז כה.
אוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'רטו
שרון
ראה אוה"ת שה"ש כרך א ע' קעט.
שרקה
ולשרקה בני אתונו, הנה שורקה היא זמורה רכה וילדה שענביה מועטים עדיין ומעט יין היוצא ממנה נק' שורקה. (הנה בירמיה סי' ב' כ"א ע"פ ואנכי נטעתיך שורק משמע מהת"י ורש"י דאדרבה שורקה היא זמורה גפן טוב, וכן פי' במצודות ציון שם זמירות משובחים, וכן משמע בהדיא בגמרא ספ"ד דסוכה גבי ויעטהו שורק זה בהמק"ד, אבל בגמרא סוף כתובות פירשו שורקה לשון אילן סרק, וזה כמש"כ) שורק מעוקם, ועקם תרגום של עקש, נתיבותיהם עקשו להם ישעי' נ"ט ח', עמקו, וא"כ יש בחי' זו לשבח כי ענין עקשות זהו נצח ע"ד עם קשה עורף הוא שפי' לשבח, וכן למעלה שתוק כך עלה כו', רבות שמיני פי"א גבי אברהם שבא בעקמנות כו'. גם י"ל עקמומית דשורק ע"ד ועם עקש תתפתל.
אוה"ת בראשית כרך ה פ' ויחי תתרח, ב
שרש
והנה עיקר הוא ענין שרש, כמו ושרש צדיקים יתן במשלי סי' י"ב י"ב ת"י ועיקרהון דצדיקייא יעמוד, וכן ושרש דבר נמצא בו באיוב סי' י"ט ועיקר מלתא, ובדניאל סי' ד' ברם עיקר שרשוהי, וא"כ הוא ענין עצמיות הדבר.
ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רל
תור
וקול התור בקורק' פירשו בשם עוף תור שהוא מין היונים, וע"ז נאמר אל תתן לחיית נפש תורך, תלים ע"ד י"ט, ועיין ע"פ ואיל משולש ותר וגוזל, והיינו כי בג' נאמר ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה כו', עוד שם בשרש תור ה' שרשים א' לשון חפוש וחתירה כמו לדרוש ולתור בחכמה, קהלת א' י"ג, ויתורו את ארץ כנען, גם י"ל לשון יתרון החכמה מן הסכלות, וזהו ויתרון ארץ בכל היא, והוא ענין קול התור יסוד שעושה יתרון בארץ, ב' לשון יונה או תור כנ"ל, ג' מה שפירושו זמן כמו ובהגיע תור אסתר, וזהו ע"ד קץ הימין, קץ שם לחושך כו', ד' מה שענינו תכונה ותואר כתור אדם המעלה, ד"ה א' י"ז י"ז, והיינו בחי' נעשה אדם בצלמנו כו' וכמ"ש אדם אחד מאלף מצאתי, ה' מה קע, אשפירושו ענק הצואר נאוו לחייך בתורים כו' ובשרש ירה כ' שני פנים א' לשון יריה והשלכה כמו וחילו ירה בים, ועמו יורה ומלקוש את המורה לצדקה, ב' לשון תורה והוראה אשר הורהו יהוידע, יורה חטאים בדרך, ותורך נוראות ימינך, תלים מ"ה ח' וזהו קול התור הגיע ע"ד והיו עיניך רואות את מוריך כי תורה מאתי תצא ישעי' נ"א ד', וכתיב יחזקאל ל"ו כ"ז ועשיתי את אשר בחוקי תלכו, וזהו קול התור נשמע כו'. בת"ז תיקון ל"א דע"ח ב' רות בה אתדבקו' ה' ואתעבידת תורה ועלה אתמר וקול התור נשמע בארצנו י"ל תור תר"ו מצות שנוסף על ז' מצות בני נח שעל זה נאמר ויטעהו שורק גם כן גימט' תר"ו.
אוה"ת שה"ש כרך א ע' שיב
תייר
וקול התור, קול תייר טוב זה משה בשעה שאמר כה אמר הוי' כחצות הלילה, באיוב כ"ט ט"ו ע"פ עינים הייתי לעור יש ת"א תייר הויתי למסכנא דדמי לסמיא כו', וכן והיית לנו לעינים להורות הדרך במדבר, וזהו הנק' תייר בגמרא סוף מסכת ב"ק, נמצא תייר הוא בחי' לנו לעינים.
אוה"ת שה"ש כרך א ע' שו
תעודה
ראה אוה"ת נ"ך כרך א ע' קפ. אוה"ת בראשית כרך ד' תקעא, ב.
תפארת
תפארת כי בו ענין ביהמ"ק והקרבנות והמועדות שכ"ז בחי' ת"ת כמ"ש לפאר מקום מקדשי ישעי' סי' ס' י"ג, ובית תפארתי אפאר שם, וכתיב עוז ותפארת במקדשו תילים צ"ו ז', מזבול קדשך ותפארתך ישעי' ס'ג ט"ו, וכן בגדי כה"ג נק' תפארת.
אוה"ת בראשית כרך ד תרפג, א
תפל
ותפל לשון שוא ושקר כמ"ש חזו לך שוא ותפל איכה סי' ב' י"ד וכן ביחזקאל סי' י"ג י"ד אשר טחתם טפל ות"י נבואן דשקר, והוא בחי' עשו שנקרא כן מלשון שוא כמ"ש ברבות פ' תולדות פס"ג הא' שוא שבראתי בעולמי שהוא עמלק.
אוה"ת דברים ע' טו
הערות
עמוד קמח, ב
- *. נ"ד ג' : תי' אלו ליתא בגוכתי"ק.
עמוד קנ, ב
- *. ראה אוה"ת פ' ראה ע' תשעג.
- *. ארגיעה: משלי יב, יט.
עמוד קנא, ב
- *. ראה ספה"מ תרכ"ט (הוצאת תשנ"ב) ע' רעג.
עמוד קנב, ב
- *. רבינו: ראה לקו"ת מסעי צד, ד.
עמוד קנה, א
- *. סי': בכת"י מקום חלק — י, א.
עמוד קנח, ב
- *. יכולת: ראה דרך מצותיך קלו, א. אוה"ת ענינים ע' קמא.