שאו מרום עיניכם

קא, אשאו מרום^* עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר.

א) ת"י זקופו לרומא עיניכון וחזו למדחל קדם מן דברא אלין, דאפיק במנין חילי שמיא לכולהון בשמהן קרי מסגי גבורן ותקוף חיל חד מסדרי' לא מתעכב עכ"ל. הנה ביאר הת"י דפי' וראו מי ברא ר"ל ראו ליראה מפני הבורא יתברך.

ב) ורש"י פי', מי ברא אלה, כל הצבא אשר תראו במרום, מרוב אונים שיש לו ושהוא אמיץ כח, איש מהצבא, לא נעדר, שלא יקרא בשם עכ"ל. הנה פי' לא נעדר על שיקרא בשם.

ג) והמצ"ד פי' מי ברא אלה הכוכבים והמזלות הנראים במרום, ומי הוא המוציא בכל יום צבא מרום במספר אחד (עמ"ש במופת^* מד' רבינו ז"ל), לכולם לכל כוכב קרא בשם הנאה והראוי לו וכאומר הלא ה' עושה כל אלה, מרוב אונים בעבור רוב האון ואמצות הכח שיש לו לכן לא נעדר אחד מהן כל ימי עולם עכ"ל.

ד) והרד"ק פי' שאו מרום עיניכם, אמר הסתכלו בכוכבים לפי שהם גופים עצומים וגדולים בגוף ובמראה מנבראי מטה, וכבר אמר להם^*

שיבינו בארבע יסודות ובארץ ובשמים הנטוים עלי' כאהל^*, עתה אמר שיסתכלו בכוכבים שהם נבראים עצומים, וראו בדעתיכם, מי ברא אלה, כי ברואים הם ואינם בוראים כי יש לאדם להבין בדרכי החכמה כי העולם מחודש, וכיון שיתברר לו שהעולם מחודש, ידוע שיש לו מחדש, כי אין הדבר מחדש עצמו, והמחדש לא יתכן להיות אלא אחד כמו שיתברר במופת בדרכי החכמה, א"כ הכוכבים שהם רבים ברואים הם ולא בוראים (הג"ה, והנה לדבריו הפסוק הזה אומר שלאחר שיתברר לו ע"י המחקר והחכמה שהעולם מחודש וא"כ יש לו מחדש והמחדש אינו אלא אחד לכן ידע ויבין שהכוכבים הם ברואים ולא בוראים, אכן באמת פשט הפסוק הוא שע"י שיראה הכוכבים ויבין תהלוכותם שיוצאים בכל יום במספר לעשות תפקידם, מזה גופא יראה ויבין שיש לעולם בורא מחדש בכל יום מע"ב, וזהו שאו וראו כו' מי ברא אלה, כאומר שזה ממש תראו אשר ה' עושה כל אלה, א"כ זה גופא הוא ראי' והכרח על חידוש העולם ובריאתו, לא שהראי' היא מבחוץ, וכן פי' הרמב"ם במ"נ ח"ב ס"פ י"ט וז"ל ולזה תמצא הנביאים כולם לקחו הגלגלים והכוכבים מופת על מציאות השם בהכרח, ובא בענין אברהם מבחינתו בכוכבים מה שכבר התפרסם, ואמר ישעי' מעורר על עשות הראי' בהם שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וכן ירמי' אמר עושה השמים ואמר אברהם ה' אלקי השמים ואמר אדון הנביאים רוכב שמים כמו שבארנו קא, בוזו היא הראי' האמיתית אשר אין ספק בה עכ"ל, הרי מבואר שהענין שאו מרום עיניכם וראו כו' הוא הראי' והמופת על מציאות השם והיינו מי ברא אלה, ואיך הוא הראי', לבד פשוטו יש לבאר שני אופנים הא' מ"ש אאזמו' ז"ל ע"פ זה שאו מרום עיניכם והב' ע"פ המבואר לקמן בד"ה הנה ז"ל אדמו"ר נ"ע בד"ה וידעת היום עכ"ה), וראו ג"כ בדעתכם המוציא במספר צבאם מה שאין כן^* יכולת באדם לספור אותם, ומה שאמרו^* חכמי התכונה והסכימו כי יש מספר לכוכבים והם אלף וצ"ח זהו לכוכבים הגדולים המאירים על הארץ, אבל ידוע מדרך החכמה כי יש כוכבים רבים אין מספר להם אצל בני אדם אבל מי שבראם יודע מספרם עכ"ל^*.

והנה הראי'^* האחת ע"ד מ"ש אאזמו' ז"ל נ"ע בד"ה שאו מרום עיניכם הנה הנביא הוכיח את ישראל שישיגו אור א"ס ב"ה גם בנבראים כשישאו למרום עיניהם ויתבוננו בריבוי הנבראים הגדולים ומוציאם במספר ולהבין זה שהרי הנבראים הם בע"ג ותכלית שיש להן סוף ואיך בהם ועל ידם יוכלו להשיג שאוא"ס ב"ה דוקא מהוה אותם ומוציאם במספר, ויש להקדים תחלה איכות ההתהוות מאין ליש, בהיות כי ידוע שממלכות דעשי' נתהוו מאין ליש השמים והארץ וכל צבא השמים וד' יסודות והמורכבים מד' יסודות, היינו מספירת חסד שבמלכות נתהווה הרקיע הראשון, ומספי' גבורה שבמלכות הרקיע השני כו' עד שהארץ נתהווה ממל' שבמלכות דעשיי' וכמ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד, והנה אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל א"כ יש לכל עשב כח רוחני מזל עליון המגדלו וכמו שאנו רואים רבוי רבבות מיני עשבים גשמיים כן יש רבוי רבבות מזלות וכחות רוחניים המשפיעים ומגדלים אותם וכל אחד כח מובדל בפ"ע והמזלות מקבלים משמרי האופנים וגבוה מעל גבוה שומר עד מקור ההשפעה מספירת מלכות דעשי' שבה מלובש מלכות דיצירה ודבריאה^* שבתוכה מלכות דאצילות שבה מלובש אוא"ס ב"ה המלובש בחכמה, והיינו מה שאנו רואים בנבראים, השמים והארץ וכל צבאם, יש הארה והשפעה מכח הא"ס דוקא, אף שהנבראים בעצם הם בעלי גבול והיינו מה שאנו רואים דכח ההשפעה שבנבראים הנ"ל היא בלי שיעור וגבול כלל שהרי שיתא אלפי שני דהוי עלמא לא נפסקה עדיין אור השפע האלקי להוות מאין ליש כמ"ש המחדש בכל יום מע"ב, וזהו המוציא במספר צבאם איש לא נעדר, ולכן נמשל הוא יתברך למקור מים חיים ות"י מבוע דלא פסק שכמו עד"מ הנביעה ממעין הנובע שאין לו הפסק הגם שעצם הנביעה היא בגבול ומדה, אבל זה שנובע בתמידות ואינו פוסק כלל זהו כמו בחי' א"ס עד שלכן נקרא הוא יתברך מקור מים חיים, שההשפעה ממנו נמשכת בלי הפסק וקץ כלל אף שהשפע עצמה והנבראים הם בעלי גבול כו', וזהו המוציא במספר צבאם פי' שהגם שהשפע באה בבחי' מספר וגבול, היינו שהוא קב, אמוציאם במספר אבל כח השופע בהם הוא בחי' א"ס, שהרי אין לה הפסק, וזהו שמסיים מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר פי' שזהו שמורה להם הנביא ענין השגת אור א"ס ממש, במה שאין לשפע זו האלקית הפסק כלל וזהו לא נעדר ונפסק השפע לכל איש הם הנבראים שבשמים, ומהם נמשך בארץ כנ"ל בענין אין לך עשב שאין לו מזל, והיינו מרוב אונים ואמיץ כח ר"ל מפני שהוא יתברך שכחו אין סוף ויכולתו בלתי בע"ג ואין לכחו קץ וסוף כלל שכמו שאין לו תחלה כך אין לו תכלה, וזהו ענין רוב אונים ואמיץ כח, ריבוי הכח בלי הפסק, לכן מזה נמשך שאיש לא נעדר, ונמצא שהשפעה זו האלקית הגם שבאה בבחי' מספר עכ"ז ניכר ונראה בנביעתה בלי הפסק שבאה מכח השופע של א"ס ב"ה, וזהו שאמר להם שאו מרום עיניכם וראו בחי' א"ס ממש והיינו מי ברא אלה וא"ת איך אנו רואים שהשפע תהי' כן בלי גבול ממש הרי עדיין רק שית אלפי שנין דהוי עלמא, זה יובן ממש"ל סד"ה בהרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת דין ג', יעו"ש גבי זה הגלגל אינו יוצא מג' פנים כו'.

קיצור. ממה שלא נפסק השפע כי אם הוא כמבוע מים דלא פסיק, מחדש בטובו בכי"ת מע"ב, מזה אנו רואים בחי' א"ס והיינו כי במלכות דע"ס דעשיי' המהווה השמים והארץ הגשמיים מלובש בה מלכות דאצי' שבתוכה חכמה עילאה שבתוכה מלובש אור א"ס ב"ה, זהו תוכן ד' אאזמו"ר נ"ע.

ולפענ"ד ענין זה קרוב למ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ב פ"ג^* עיון שלישי והביאו בעל העקרים מאמר שני פרק חמישי וז"ל אמר הנמצאות לא ימנע הענין בם משלשה חלקים אם שיהיו כולן בלתי הוות ולא נפסדות או כולן הוות ונפסדות או קצתם הם הוות ונפסדות, וקצתם בלתי הוה ולא נפסד, וזאת החלוקה הכרחית ועכשיו נאמר שבודאי שקר שיהי' כולן בלתי הוות ולא נפסדות שאנחנו רואים בחוש נמצאים רבים הווים ונפסדים (פי' כל אישי המדבר שהיום נולד ראובן ואתמול לא הי' א"כ הוא הווה ואחר זמן ראינו שמת ראובן א"כ הוא נפסד, וכן כל אישי המדבר מימות עולם כולם הם כן וכן עד"ז גם כל אישי בע"ח, וכן באילנות וצמחים, וע' בהרמב"ם פ"ד מה' יסוה"ת ה"ג). וכן החלק השני הוא שקר שאם הי' כל נמצא נופל תחת ההויה וההפסד יהיו הנמצאות כולן כל אחד מהן אפשר ההפסד והאפשר במין אי אפשר בהכרח מבלתי היותו, ע' לקמן ביאור הענין. והי' מוכרח שיפסדו כולם, רוצה לומר הנמצאות כולם וכשיפסדו כולם מן השקר שימצא דבר, כי לא נשאר מי שימציא דבר, ולזה יתחייב שלא יהי' דבר נמצא כלל, והרי אנחנו רואים דברים נמצאים והנה אנחנו נמצאים, א"כ יתחייב בהכרח בזה העיון מאחר שיש נמצאות הוות ונפסדות כמו שנראה, ואעפי"כ כולם קיימים במין ולא נפסד שום מין, מזה נחייב בהכרח שיהיה נמצא אחד לא הווה ולא נפסד אין אפשרות הפסד בו כלל, אבל הוא מחויב המציאות לא אפשר המציאות, ולולי הוא לא הי' נמצא כלל שום נמצא מכל הנמצאים שבעולם, והנה לכאורה דעיקר המכוון מעיון שלישי שהביא הרמב"ם ובעל העיקרים להכריח שיש מחוייב המציאות בלתי הוה ולא נפסד, הוא קב, בדוקא יותר^* מהאישים שאנו רואים שהם הווים ונפסדים שהם אשר בארץ המה, אישי המדברים, ואישי הבע"ח, דכיון שכל האישים אלו אנו רואים הוים ונפסדים א"כ הי' אפשר שיפסד לגמרי איזו מינים ממין החי והמדבר שהרי הם אפשרי ההפסד, והאפשר במין אי אפשר שלא יצא לפועל, א"כ הי' ראוי שכל המדברים ובעלי חיים יפסדו ולא יהיו נמצאים כלל, וכש"כ עכ"פ איזה מינים מהם וממה שלא נפסד שום מין מהם ואף לא שום מין מפרטי מיני הבהמות והחיות והעופות על כרחנו נראה שיש מכריח הדברים ההווים ונפסדים שלא יפסדו לגמרי ושיהיו קיימין במין, וזהו המחוייב המציאות, הבורא יתברך שהוא המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, אבל ממה שהשמים וכל צבאם וכל הגלגלים והכוכבים קיימים מזה לכאורה אין להוציא המופת שמאחר שאין אנו רואים בהם ההפסד שמא ח"ו נסתפק שהם ג"כ לא הווים, והרי אדרבה הפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה משמע אשר מהשמים ואשר בהם רואים יותר גדולת הבורא יתברך. אך באמת כן הוא, כי מאחר שהכריח מהברואים שאנו רואים שהם הווים ונפסדים שעל כרחנו יש נמצא מחוייב המציאות המהוות אותם שיהיו קיימים. וביאר ג"כ שהמחוייב המציאות אי אפשר שיהי' גוף או כח בגוף, וזה מכמה וכמה ראיות ומופתים, הרמב"ם כתב מפני שהגוף מורכב משני דברים חומר וצורה. וההרכבה היא סיבת מציאותו בהכרח א"כ אינו מחוייב המציאות בעצמו כי מציאותו במציאות שני חלקיו ובהרכבתם וכמ"ש ג"כ תחלת ח"ב הקדמה כ"א וכ"כ בעל העקרים, ומלבד הטעם כיון שהגוף הוא בעל גבול, וכ"ש פרטי הכוכבים והגלגלים הם בעלי גבול ומדה כמו השמש מדתו קס"ז פעמים כמו כדור הארץ והירח הוא כמו חלק אחד מארבעים מכדור הארץ כמ"ש הרמב"ם מה' יסוה"ת פ"ג ה"ח, א"כ אי אפשר שיהי' בהם רק כח בעל גבול ולא כח בלתי בע"ג, וא"כ אינו מחוייב המציאות שהוא קדמון ונצחי בלתי בעל גבול ואף לפי משמעות הרש"ט בהקדמה השנים עשר שדוקא הכח המתפשט בגוף לפעול בזולתו א"א שיהי' בלי גבול כיון שהגוף בעל גבול אבל הכח להתמיד מציאות הגוף ההוא עצמו אפשר שיהי' בלתי גבול אע"פ שהגוף בע"ג, והודה בעצמו שרוב הפלוסופים לא ס"ל כן ושכן כתב הרמב"ם בפשיטות כי מאחר שהגוף בע"ג אי אפשר בשום אופן שיהי' לו כח בלתי בע"ג אף להתמיד מציאות עצמו, מ"מ אף לפי סברא זרה הזו הרי ענין מחוייב המציאות הוא שהוא מכריח קיום וחיות כל הנמצאים כמו שנתבאר למעלה א"כ אין לך כח לפעול בלי גבול גדול מזה, וזה ודאי אי אפשר שימצא לגוף בע"ג שיהי' לו כח לפעול להכריח חיות כל הנמצאים זולתו זמן בלי גבול, וכיון שכן נתברר שכל הגלגלים והכוכבים שהם בעלי גופים ומוגבלים אינם מחוייב המציאות, א"כ הם נבראים ולא בוראים, כמו האישים שבארץ ההוים ונפסדים, ולכן נא' עליהם שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, כי בהם יהי' ניכר יותר גדולת הבורא יתברך לברוא ברואים גדולים כאלה, וזהו ע"ד מה גדלו מעשיך ה'.

קג, אוהענין דזה שאנו רואים שהשמים והכוכבים קיימים באיש ואינן נפסדים דהיינו מ"ש מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר ולא כמו האישים אשר בארץ חי ומדבר, שהם נפסדים אינו מצד כח עצמם, שהרי הם בעלי גבול וכיון שהם בעלי גבול ע"כ שולט בו ההפסד וההפסק להוויתו דמאי שנא מאישי המדבר והחי, דכיון שהם בעלי גבול הם נפסדים והפסדם הוא במהרה כמ"ש כצל ימינו עלי ארץ, א"כ גם אישי השמים כיון שהם בע"ג ראוי שיפסדו, ואף שהגבול שלהם גדול יותר, מ"מ שניהם אין ערוך בהשוואה אחד לגבי הבלתי בע"ג, וזה שלא יהי' בהם הפסד או שינוי עכ"פ אי אפשר שיומשך מהכח הבעל גבול, והמורכב ג"כ מחומר וצורה כמו האישים התחתונים, אלא על כרחך זהו נמשך כח מרצון מחוייב המציאות שהוא בלתי הווה ולא נפסד ואינו גוף ולא כח בגוף וברצונו הפשוט יעשה מה שירצה, והוא המקיים ומהווה אישי הארץ באופן שיהיו נפסדים ומתים ושעם כל זה יהיו קיימין במין והוא עשה את אישי השמים שיהיו קיימים באיש ולא ישתנו, אף שהם ג"כ בע"ג כמו אישי הארץ, וזהו שאמרו במד"ר פ' בראשית ר"פ ב' ע"פ והארץ היתה תהו אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תהו ר"ל שהיתה תמי' ע"ז, ואמרו שם המשל ר' יהודה בר' סימון משל למלך שקנה לו שתי שפחות שתיהן באונה אחת (שטר מכירה) ובטימי אחת על אחת גזר שלא תזוז מפלטין, ועל אחת גזר טירודין (להיות נע ונד ונטרד) ישבה לה אותה השפחה תוהא ובוהא אמרה שנינו באוני אחת ובטימי אחת זו אינה זזה ויוצא מפלטין ועלי גזר טירודין כך ישבה לה הארץ תוהא ובוהא, אמרה העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת העליונים חיים והתחתונים מתים לפיכך והארץ היתה תוהו ובהו עכ"ל, והיינו כיון ששניהם בעלי גבול וזהו בטימי אחת, וגם באוני אחת כמארז"ל בהבראם בה' בראם א"כ מדוע על העליונים גזר שיהיו חיים ר"ל שקיימים באיש, ועל התחתונים גזר שיהיו מתים, אך באמת יש לתחתונים מעלה שנתן להם התורה ולא נתנה לעליונים, וע"ז אמרו ולא תמצא בארץ החיים באיוב כ"ח י"ג.

וזהו עצמו ענין הפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' שכיון שהם נבראים ולא בוראים ועכ"ז הבורא יתברך בראם באופן אשר איש לא נעדר שהם קיימים באיש, מזה תראה גדולת הבורא יתברך אשר הארתו ושפעו יתברך הוא בבחי' אין סוף שאין שום הפסק לההשפעה, ואנו רואים בזה הכח הבלתי בע"ג של הבורא יתברך שברא ברואים גדולים כאלה שאין בהם שום חלישות כח, שאין זה מדרך הבע"ג של אישי הארץ, וכמ"ש בירושלמי פ"ק דברכות אמתניתין א' ויכולו השמים כו' מה כתי' בתרי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות כו' וכי מה ענין זה אצל זה אלא יום נכנס ויום יוצא שבת נכנסת ושבת יוצאה חדש נכנס וחדש יוצא שנה נכנסת ושנה יוצאה וכתי' בתרי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, וכתב המפרש פירוש אעפי"כ הם חזקים כיום אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום בראם וביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים. וכ"ה במד"ר בראשית פ' בראשית וע"ש בידי משה^* קג, בוכ"ה בילקוט פ' בראשית רמז י"ט ושם הוסיפו ריש לקיש אמר ב"ו מציק כלים אאנקי^* ע"י שהות מעלה חלודה ברם הכא חזקים כראי מוצק נראין כבשעת יציקתן כמו תרקיא עכ"ל הילקוט, וכ"כ בתשובת הרשב"א ח"א רסי' ט' וז"ל ואנו רואים הגלגלים בלתי משתנים כלל מיום הבראם וכן הארץ בכללה הולכת על מנהג אחד כו', וע"ש דאעפי"כ שמים וארץ עתידין לעבור ולהתחדש מה כתי' עליהם (ישעי' ל"ד ד') ונגולו כספר השמים כו', ומ"מ כל משך עמידתן אינם משתנים ולא נחלשים מיום הבראם.

והנה זה שלא ישתנו ולא יוחלש כחן כלל אף ברוב שנים עד יום ונגולו כספר אי אפשר בשום אופן שיהיה מצד הכח המלובש בהן שהוא בעל גבול וכל בעל גבול בהכרח שיוחלש כחו מעט ברוב ימים ושנים, וא"כ זה שהם באופן שאינם משתנים ולא נחלשים כלל הוא ע"י בהבראם ביום עשות, שהוא יתברך הבלתי בע"ג בראם באופן שיהיו כל משך עמידתן וקיומן כמו ביום הבראם וביום עשות כי הוא כל יכול ליתן הקיום החזק אף בבעל גבול שלא ישתנה כלל כל משך עמידתו שהוא יתברך רוצה לקיימו ומשפיע בו כח זה, ועיין מד"ר ס"פ משפטים ס"פ ל"ב ע"פ אני אמרתי אלקים אתם. וזהו מי ברא אלה פירוש שיהיו בבחי' אלה דהיינו מ"ש אלה תולדות השמים והארץ בהבראם שהם לעולם כמו ביום הבראם ומי עשה זה הפלא יחידו של עולם. וזהו מי כאומרם מי שאמר והי' העולם וכאומרם ע"פ מי יתן טהור מטמא לא אחד מי גזר כן כו' יחידו של עולם הקדמון המחוייב המציאות יוכל ליתן קיום וחיות חזק גם בבעל גבול, מה שאינו לפי טבע הבעל גבול. וע"ז נאמר מה גדלו מעשיך ה', וזהו שאמר אדמו"ר ז"ל בפירוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שהנביא הראה להם איך שיש הארה מבחי' אין סוף הבלתי בע"ג אף למטה בעשייה שהוא בע"ג ממש, והיינו מה שאנו רואים דכח ההשפעה ממדת מלכותו יתברך לכל הנבראים הוא בלי שיעור וגבול כלל שהרי שיתא אלפי שני דהוי עלמא לא נפסקה עדיין אור השפע האלקי להוות מאין ליש כמ"ש המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כו', וה"ז כמשל הנביעה ממעין שאין לו הפסק ממקורו הגם שהמים שנובעין נמדדין בקצבה כו' וכמשנ"ת לעיל סעי',^* עכת"ד. והיינו שבין באישי השמים הקיימים באיש ובין באישי הארץ שקיימים במין נראה בשניהם ההארה מכח הבלתי מוגבל במה שאינו נפסק השפע מהם בהפך מטבעם שהם בעלי גבול, היה ראוי שיפול ההפסד בהם באישי השמים ההפסד באיש ובאישי הארץ ההפסד במין, שכך הוא טבע הבע"ג, וממה שאין שום הפסד באישי הארץ בקיום המין, ובאישי השמים הקיום אשר איש לא נעדר, זהו הארה מבחי' הא"ס הבלתי מוגבל שאין הפסק להארתו כמעיין הנובע.

קיצור. נמצא זהו פירוש הפסוק שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דהיינו שתראו באישי השמים שפע כח הא"ס ב"ה במה שאין עיכוב קד, אוהפסק בהשפעתם ואינם משתנים ולא מתחלשים שזה אי אפשר מצד כחם המוגבל, כי אם ע"י ששופע כח וחיות מא"ס ב"ה, וכמו"כ נראה מצד האישים ההווים ונפסדים מדבר חי צומח אשר איש לא נעדר שאין שום מין כלה ונפסק, זהו כח הא"ס ב"ה, וגם מכ"ז נראה שהוא מהוה ומחי' אותם תמיד בכל יום שלכן אין באישי השמים שום חלישות ושינוי, וכן באישי הארץ שלא יופסדו כ"א יתקיימו.

והנה תוכן ענין ראיה זו בענין שאו מרום עיניכם כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר שממה שאין הפסק לההשפעה ואישי השמים, וכן מיני דצח"מ אנו רואים כח השופע מא"ס ב"ה, נלע"ד כשתמצי לומר זהו מ"ש הרמב"ם במ"נ ח"ב פרק ראשון עיון שלישי, שתוכן המופת שאם היה כל נמצא נופל תחת ההויה וההפסד כו' וראוי שיפסדו ר"ל הנמצאות כולם בהכרח כו' ולזה יתחייב שלא יהי' דבר נמצא כלל ואנחנו נראה דברים נמצאים כו' א"כ יתחייב בהכרח כו' שיהי' נמצא אחד מחויב המציאות כו' עכ"ל, שהוא ג"כ כמ"ש כאן שממה שאנו רואים שאין שום הפסק לאישי הנבראים בשמים ובארץ דהיינו מ"ש הרמב"ם ממה שאנו רואים שאין נפסדים האישים, מזה אנו רואים כח השופע מא"ס ב"ה דהיינו מ"ש הרמב"ם נמצא אחד מחוייב המציאות.

ונעתיק ^* לשון הרמב"ם עיון שלישי. אין ספק שיש ענינים נמצאים והם אלו הנמצאות המושגות בחוש, ולא ימלט הענין משלשה חלקים והיא חלוקה הכרחית והוא אם שיהיו הנמצאות כולם בלתי הוות ולא נפסדות, או שיהיו כולם הווים ונפסדים, או יהיו קצתם הווה ונפסד וקצתם בלתי הוה ולא נפסד. אמנם החלק הראשון הוא שקר מבואר שאנחנו נראה לעין נמצאות רבות הוות ונפסדות (פי' כמו אישי המדבר שהיום נולד ראובן ואתמול לא היה וע"כ הוא הוה ואחר זמן ראינו שמת ראובן א"כ הוא נפסד אחר שהיה נברא והיה כלא הי', וכן באישי בעלי חיים, וכן באילנות וצמחים וכיוצא בזה ועיין בהרמב"ם פ"ד מה' יסוה"ת הלכה ג' שכתב וכל המחובר מארבע יסודות אלו הוא נפסד בסוף כו' ע"ש) והחלק השני הוא שקר, ג"כ וביאורו^* שאם היה כל נמצא נופל תחת ההויה וההפסד יהיו הנמצאות כולם כל אחד מהן אפשר ההפסד (דהיינו שיופסקו ויעדר הוויתם ההיפך ממ"ש איש לא נעדר).

והאפשר במין אי אפשר בהכרח מבלתי היותו כמו שידעת (פי' הרש"ט כי האפשרות במין הוא אפשרות נצחי, והאפשרות בדברים הנצחיים מחוייב, שאם לא יהיה כן לא יהיה אפשרי עכ"ל. ור"ל דאלו בדבר שזמנו מוגבל כמו איש אחד יוכל להיות שהאפשרות ב' צדדים יתקיים צד אחד, אבל בזמן נצחי לא יתכן שלא יצא האפשרות לפועל וכאן אנו מדברים להניח המופת אף לפ"ד המכחישים ואינם מאמינים בחדוש, דהא לפי האמנת החידוש מבואר שיש מחדש ואנו נצרכים להמופת אף להמכחישים, וא"כ כיון לדבריהם עבר זמן בלתי מוגבל, איך נתקיימו כל הנמצאים כיון שהם אפשרי ההפסד, ואין מוציא ומכריח מציאותם על העדרם, בלתי יתכן שלא קד, ביצא האפשרות לידי פועל בזמן בלתי גבול, וא"כ היה ראוי שיופסדו כולם.

וביאור הדבר כמו שהאדם אפשר שלא יחלה כלל ואפשר שיחלה, ואפשר שיתקיים רק ששים שנה ואפשר שיתקיים שמונים שנים ויוכל להיות שיחיה שמונים שנים ולא יחלה. ולא יצא האפשרות שיחלה ושימות בששים שנה, אל הפועל, אבל יצא כן לפועל באיש אחר, ולכן לא יזדמן שלא יצא אפשרות זה לפועל בכל אישי העולם אף בדור אחד בזמן מוגבל שלא יחלו כולם ולא ימותו אף פחות מששים שנים וכ"ש שמונים, וכ"ש וק"ו שבלתי יתכן שלא יצא האפשרות לפועל בהמין שהוא בזמן בלתי מוגבל והרי אפשר ההפסד בהם הוא כמו אפשר של החולי באדם, שהגם שאפשר שלא יחלה לא יתכן שלא יצא לפועל האפשר שיחלה אף בדור אחד שהם אישים במספר, וק"ו בן בנו של ק"ו בדורות בלתי גבול שכולם כל דור אפשר ההפסד וההפסק ולא יצא זה לפועל אף בדורות בלתי גבול זה נמנע.

ועי' בכוזרי מאמר חמישי סי' י"ח ספ"א בפירוש האוצר נחמד שם נאמר לבעל הריב אלו חסר אחד מכל המון הריבוי העצום לפני אלף או אלפים דור מן אבות או אמהות כו', הימצאו כל המון הנולדים שלפנינו ע"כ שיאמר לא עכ"ל, וא"כ לענינינו איך לא יזדמן שיחסר במין אחד עכ"פ ואז היה מההכרח שלא ימצא כל המין, ועוד כ' קראשקש כי אין זה אפשר בלבד אלא היה מחוייב שיפסדו כולם שהרכבתם היא סבת הפסדם, ועוד זאת כי הם בעלי גבול ומצד עצם הבעל גבול מוכן להפסד ולהפסק הכח שהרי הבע"ג הוא היפך מבחי' בלתי הפסק הכח בלי גבול שהם דברים סותרים, אלא שהרמב"ם הסתפק את עצמו שאף אם נאמר שהם רק אפשרי ההפסד, די לנו משום שהאפשר הזה בלתי אפשר שלא יצא לפועל בזמן בלתי מוגבל אבל באמת הבע"ג וכ"ש המורכב הוא מחוייב ההפסד היינו שיופסק כחו זה לגמרי כיון שהוא מוגבל) וראוי שיפסדו, רוצה לומר הנמצאות כולם בהכרח, וכשיפסדו כולם מן השקר שימצא דבר כי לא ישאר מי שימציא דבר ולזה יתחייב שלא יהי' דבר נמצא כלל, ואנחנו נראה דברים נמצאים והנה אנחנו נמצאים, א"כ יתחייב בהכרח בזה העיון אחר שיש נמצאות הוות ונפסדות כמו שנראה, שיהיה נמצא אחד לא הוה ולא נפסד, אין אפשרות הפסד בו כלל אבל הוא מחוייב המציאות לא אפשר המציאות ולולי הוא לא היה נמצא כלל שום נמצא מהנמצאים שמים וארץ וכל אשר בהם. נמצא זה כדרך מ"ש אאזמו"ר נ"ע בפי' הפסוק שאו מרום עיניכם כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, דמזה שאנו רואים שאין הפסק לקיום הנבראים אנו רואים כח השופע מא"ס ב"ה וזהו מי ברא אלה והוא מ"ש הרמב"ם שמזה יתחייב שיהיה נמצא אחד מחוייב המציאות, ולולי הוא לא היה נמצא כלל שום מצוי כו'. ונרויח ממופת זה הכרח שגם עתה בכל יום ע"כ נשפע כח וחיות מהבורא יתברך הנק' בלשון הפלוסופים מחוייב המציאות, לכל הנמצאים זולתו הנקראים אפשרי המציאות שהוא הנותן כח להיות איש לא נעדר.

קיצור. הנמצאים אינם יוצאים משלשה אופנים. האחד שהם כולם קדמונים, הב' שכולם מחודשים, השלישי שמקצתם מחודשים ויש נמצא קדמון.

קה, אוהחלק הראשון ודאי שקר שהרי אנו רואים ברואים רבים שהם הווים ונפסדים. החלק השני ג"כ שקר, שאם היו כל הנמצאים נופלים תחת ההויה וההפסד היה ההכרח שכבר יפסדו כולם, א"כ יתחייב בהכרח האופן השלישי שיש נמצא אחד מחוייב המציאות והוא המחי' ומהווה כל הנמצאים, והוא הבורא. וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו'.

ויש לעורר להבין דבריו דלכאורה למה האריך לסתור האופן השני מן והאפשר במין כו' וראוי שיפסדו כו', הלא הדבר מוכחש מתחלתו ומעיקרא דדינא פירכא שאם היו כל הנמצאים שבעולם נופלים תחת ההוויה וההפסד, א"כ הם כולם מחודשים אחר ההעדר, ומי חידשם, כמ"ש כל המפרשים, שכאשר נאמר כפי האמת שהעולם יחודש אחר שקדמו ההעדר ממילא פשוט שיש מחדש והוא הבורא יתברך וכמ"ש בח"ה שער א' רפ"ה כי הדבר אינו עושה את עצמו כו', וי"ל שכוונתו לדחות מה שדחה הח"ה^* שם פרק ששי וז"ל וכיון שכן הוא ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו צריך שיהי' לעולם עושה שהתחילו וחדשו, וכ' המ"ל^* וז"ל רק שעדיין יש לבעל דין לומר שמא העולם אין לו תכלית והתחלה, רק מחובר ממחובר והולך כן עד לאין סוף, ולדחות זה אמר הח"ה ומפני שהתברר כי ההתחלות א"א שיהיו מאין תכלית לתחילתם, מן הדין שיהיה לעולם תחלה אין תחלה לפניה, וראשון שאין לו ראשון, והוא אשר יצרו וחדשו מאין דבר, לא בדבר, ולא על דבר וכמ"ש הכתוב בענין הזה ישעי' סי' מ"ד אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי עכ"ל, והמ"ל* פ"ה גבי וברור ההקדמה השנית כתב וז"ל, ועיקר ההקשות וההכרח בברור הקדמה זו באמיתות אינו אלא מפני שכל מה שאנו רואים שהוא מסובב מסיבה ואי אפשר למסובב מבלתי הסיבה ואם לא היתה הסבה לא הי' המסובב ע"כ הסבה חזקה וקיימת לבלתי תכלית או יש לסבה ההיא סבה ולסבה סבה עד שמגיע לסבה ראשונה חזקה וקיימת עד בלתי תכלית דאל"כ כשל עוזר ונפל עזור, שכיון שרואין למסובב תכלה והעדר בלא סבתו איך יצייר מעמד סבתו בלי שרש קיום ויתד שהכל נתלה עליו כי אין זה אלא כמשלשל וקושר חבל בחבל וחבל בחבל לתלות משא מה שאי אפשר לו אלא שהחבל עליון יקשר ביתד במקום נאמן לא ימוט וזה הוא מושכל ראשון והוא נכלל במאמר שכתוב שכל מה שיש לו תכלה יש לו תחלה עכ"ל יעו"ש. וזהו עצמו כוונת הרמב"ם באמרו שאם היו כל הנמצאים היו נופלים תחת ההויה וההפסד, ר"ל שנתהוו השמים והארץ אלו, משמים וארץ שקדמו להם שנפסדו ומהם נתהוו אלו וכמש"ל שמא העולם אין לו תכלית והתחלה רק מחובר ממחובר כו' א"כ היו כל הנמצאים שהיו בעולם אפשרי ההפסד, וכמו שבאמת נפסדו ונתהוו אחרים במקומן, וא"כ היה מההכרח שיפסד הכל ולא ישארו אחרים במקומן, כי איך יתקיימו הנמצאים זא"ז זמן בלתי מוגבל, ומי יכריח מציאותן, כיון שהממציא הוא אפשר ההפסד, והאפשר במין א"א מבלתי היותו כנ"ל. והוא כמ"ש המ"ל ע"כ הסבה חזקה וקיימת לבלתי תכלית כו' דאל"כ כשל עוזר ונפל עזור כו'. והתימה שלא הביא כן מדברי הרמב"ם במופת הזה שדבריו חזקים ובריאים יותר מטענת דאל"כ כשל עוזר ונפל עזור, אלא משום שמוכרח שהאפשר יצא לפועל בזמן בלתי בעל תכלית וכנ"ל.

קה, בעוד כתב הרמב"ם שם וז"ל, אח"כ נאמר כי כל מחוייב המציאות בבחינת עצמו ראוי בהכרח שלא תמצא למציאותו סבה כמו שנזכר בהקדמה הכ' ולא יהיה בו ריבוי ענינים כלל כמו שנזכר בהקדמה כ"א ולזה יתחייב שלא יהי' גוף ולא כח בגוף כמו שנזכר בהקדמה הכ"ב הנה כבר התבאר במופת לפי זה העיון שיש נמצא מחוייב המציאות בבחי' עצמו בהכרח והוא אשר אין סבה למציאותו ואין בו הרכבה ולזה לא יהיה גוף ולא כח בגוף וזהו השם יגדל שמו עכ"ל, וז"ל בעל העקרים מאמר שני ספ"ה ואמר עוד כי מזה יתחייב שלא יהי' גוף שכבר בארנו שהאלוקה הוא המחוייב בבחי' עצמו וכל מה שהוא מחוייב המציאות בבחינת עצמו אינו גוף לפי שכל גוף מורכב משני ענינים, וכל מורכב הנה ההרכבה היא סבת מציאותו ולא יהיה א"כ מחוייב המציאות בעצמו כי מציאותו תלוי במציאת חלקיו והרכבתם ולזה הוא מבואר שאינו גוף ולא כח בגוף עכ"ל. ולכאורה יש לעיין דהא מה שהוצרך להוכיח שהאלוקה אינו גוף ולא כח בגוף זהו לדחות שלא יעלה על הדעת שהגלגל הוא המנהיג העולם, שזהו דעת אפיקורס, וא"כ למה הוצרך לטענה מצד שכל גוף מורכב כו', בלאו הכי בקל לדחות זה מטענה הנזכר לעיל שהגלגל הוא בעל גבול, וא"כ א"א שיהיה בו מלובש כח בלתי מוגבל כמש"ל פרק^*, ואם כן אי אפשר שיהיה הוא המקיים כל הנמצאים שזהו כח בלתי בעל גבול כנ"ל, וא"א כלל שיומשך זה מהגלגל שכחו בגבול. ונראה לומר דטענה זו שהגוף א"א שיהיה מחוייב המציאות, כחה חזק יותר גם מטענה הנ"ל שא"א שיהיה כח בלתי בעל גבול בבעל גבול, משום דמחוייב המציאות ענינו גדול יותר, והיינו שאפילו אם לא תדחה בפשיטות שבלתי אפשר שיהיה בבעל גבול כח הקיום לבלי גבול כדעת הרש"ט, עם שהיא דעה זרה ומוקצה מהדעת, מ"מ עכ"פ אי אפשר להוסיף שיהיה מחויב המציאות, ודי לכל היותר לומר שהוא אפשרי המציאות מצד עצמו היינו שאפשר שיתקיים בכחו המוגבל לבלי גבול, ואפשר שיופסק כחו הקיום בזמן רב, הרי די ודי לומר כן אף להרש"ט, דלומר שהבע"ג בכחו המוגבל יהיה מחוייב המציאות ולקיום בלתי גבול זה רחוק.

ע"כ ההוכחה ממופת זה שהגוף א"א שיהיה מחוייב המציאות הוא דבר נוסף על טענה הנ"ל שהכח בגוף א"א שיהיה בו כח בלתי בע"ג וא"כ אחר שהגוף אינו כ"א אפשרי המציאות, ע"כ האפשר א"א שלא יצא לפועל בזמן בלתי מוגבל, והיה ראוי שכבר יהי' כל העולם נפסד, דהא למאמיני הקדמות ההכרח שעבר זמן בלתי מוגבל הרבה פעמים ר"ל אלף פעמים שנים בלתי מוגבל, א"כ האפשרי המציאות בלתי אפשר שלא יפסד מציאותו בזמן זה, ומאחר שאנו רואים אותנו והשמים וארץ וכל הברואים נמצאים מוכרח שיש נמצא מחוייב המציאות בורא עולם המהווה ומקיים כולם.

והנה במ"ש שהמחוייב המציאות א"א שיהיה גוף לפי שכל גוף מורכב כו', יש לבאר שיובן קצת יותר כוונתו לדחות שא"א שהגלגל יהיה מחוייב המציאות להיותו גוף ומורכב כו'. כי הנה בענין הגלגלים יש ב' דיעות הא' שהם בעלי חיים משכילים כמ"ש הרמב"ם פ"ג מהלכות יסוה"ת הלכה ט' וז"ל כל הכוכבים והגלגלים כולם בעלי נפש ודעה והשכל הם קו, אוהם חיים ועומדים ומכירים את מי שאמר והי' העולם וע"ש בהמפרש. וכ"כ במ"נ ח"ב פרק ד-ה, וכ"ד הרלב"ג במלחמות מאמר חמישי ח"ג פ"ה. ועיין בעיקרים מאמר ג' פ"ה. אך מדברי העקדה פ' בראשית שער השני נראה דס"ל שאינו מוכרח שיהיו בעלי חיים משכילים אלא תנועתם הוא בהתחלה טבעית שמה בוראם יתברך בהם שיתנועעו כל חלקיהם אל מקום מיוחד כו' ע"ש. וא"כ ממנ"פ לדברי העקדה שהגלגלים אינן בעלי חיים ומתנועעים בתנועה טבעית כמו אבן המאגנעט א"א מלבד שעכ"פ הוא מורכב מגוף ונפש אף שאין הנפש משכלת עכ"פ היא כמו נפש הצומחת, וגם א"כ איך כח בגוף בלתי משכיל ובלתי חי, להשפיע^* החיות בבעלי חיים והחיות והשכל במדברים, אלא ע"כ נמשך זה למטה מהשכליים נבדלים, וא"כ לבד טענת ההרכבה מוכרח שלא הגלגל מקיים הנמצאים ולא הוא הוא המחוייב המציאות דאיך יתן בנמצאים שכל וחיות מה שאין בו. ואם להרמב"ם ודעימיה שיש בהם נפש המשכלת, אך א"כ הם מורכבים הרכבה גדולה של שני הפכיים עצומים, כמו באדם הגוף עם נפש המשכלת, שהגוף מת, והנפש משכלת, כמו"כ ערך גופי הגלגלים לגבי נפשם, וא"א שיהיה מורכב משני הפכיים כאלו קדמון ומחוייב המציאות. מזה מובן דברי הרמב"ם שא"א בשום אופן שהמחוייב המציאות יהי' כח בגוף. וזהו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.

קיצור. שבזה נדחה ג"כ הסברא שמא העולם אין לו תכלית והתחלה רק מחובר ממחובר והולך כן עד לאין סוף, ר"ל שהיה עולם ונפסד ונתהווה ממנו זה העולם, עד לאין סוף עולמים שהיו קודם זה העולם. אך לפי המבואר כאן מבואר שכיון שהעולם אינו מחוייב המציאות מצד עצמו, א"כ א"א שיהיה קיום לעולמים זמן בלתי מוגבל, כיון שהם אפשרי ההפסד והאפשר במין א"א שלא יצא אל הפועל בזמן בלתי מוגבל, ולכן היה מההכרח שיפסד הכל ולא ימצא דבר, ומאחר שאנחנו נמצאים, והשמים והארץ נמצאים, ודצח"מ נמצאים, בהכרח שיש נמצא מחוייב המציאות וממנו קיום כל הנמצאים שהם אפשרי ההפסד מצד עצמם והמקיימם הוא המחוייב המציאות הבורא יתברך.

והמחוייב המציאות אי אפשר שיהיה גוף לפי שכל גוף מורכב משני ענינים, וכמו עד"מ הגלגל מורכב מנפש וגוף, אפילו נאמר שנפשו בעלת שכל, א"כ עכ"פ מורכב משני הפכיים, ובמחוייב המציאות א"א לומר כן, וכ"ש אם נפש הגלגל אינה בעלת שכל, פשיטא שא"א שיומשך ממנה החכמה במדברים, לבד טענת ההרכבה.