ארדה נא ואראה
צזארדה נא ואראה
ארדה 1 נא ואראה הכצעקתה כו'. ל' ארדה נא פלאי וגם מ"ש ויגש2 אברהם כו' חלילה לך מעשות כדבר הזה כו'. שלכאורה הוא כהטחת דברים כלפי שמיא, ומה משה שלא אמר רק למה3 הרעות שהכביד פרעה עליהם ביותר אחר שליחותו נענש4 ואמר לו הקב"ה עתה תראה אבל לא תראה כשיכנסו לארץ למה הרהר אחרי מדותיו כו', ולכאורה אברהם דיבר קשות יותר חלילה לך כו' ולא מצינו שנענש ע"ז כלל.
ויובן בהקדים משל א' עפמ"ש השוחד5 יעור כו' הלא הדיין אינו מורה רק ככתוב בספר. אך הטעם כי מחמת קירוב לבבו אליו אזי נראה לו ענינו צחבאופן אחר ממש כאילו הוא זכאי, כי בכל דבר אם ידינוהו בשכלו יוכל להטותו לב' דברים הפכים, ברצותו יעשה מזה חוב ואיך שהוא מעשה שלא יעשה, וברצותו יצדיקו וישכיל איך שמעשה זו עצמה אינה חוב כלל. ולזה אין6 ב"ד שקול פחות מג' כי א' כל מגמתו להציל ולזכות והב' בהיפוך והג' מכריע וזה תלוי באיזה עין שכלי יביט עליו אם בעין טובה או בעין רעה. וכדמצינו גם למעלה שמתחלה נאמ' ויתעצב7 אל לבו ויאמר אמחה את האדם כי יצר מחשבות לבו רק רע כו' וא"כ אין תועלת בו, ואח"כ כשהריח את ריח הניחוח שהקריב נח ונמתקו הגבורות אזי היפך זה גופא לזכות באמרו וינחם8 כי יצר לב האדם רע מנעוריו פי' וא"כ9 עליו אשמה כלל והיינו לפי שחקר דינו בעין יפה, שהרי גם מתחלה ידע זה אלא שמצד הגבורו' הי' זה גופא חוב כו', כי הכל תלוי באיזה אופן יחקור דינו שכך יהי' הטייתו מהשכל כו'. והטעם כי הדעת10 כולל חו"ג פי' שמשכל א' יוכל להיות ב' נטיות אם לחסד אם לגבורה, ומובן למשכיל שענין ב' מדות אלו חו"ג הנמשכים מן הדעת היינו בחי' מדות שבשכל כלומר שהשינוי הוא בשכל עצמו שכשנוטה כלפי חסד היינו שמשכיל איך שאינו חייב כלל וכשנוטה לדין הוא מה שמשכיל איך שהוא חייב, ואינם שייכי' למדות שבלב שיש שם ג"כ חו"ג אבל הם באופן אחר ממש, דהיינו שמצד השכל אין שינוי בין כשהוא בחסד בלב לכשהוא בגבורה ויודע בשכלו שהוא חייב עד"מ אלא שאעפ"כ לענין הפסק הוא מתחסד עמו כלומר לו יהי כן מ"מ אינו חפץ בעונש ומדת הגבו' היא להעמיד הדבר על הדין ויעמיד במשפט תיכף, משא"כ בחי' מדות שנמשכי' מן הדעת שבחי' החסד הוא שמהפך הדבר בשכל ושמשכיל כאילו אינו חייב כלל, ומדת הגבורה שבדעת היא ג"כ נטי' בשכל להיפוך. וזה שביקש דוד מלפניך11 משפטי יצא, ולא שביקש חסד לעשות עמו לפנים משה"ד שהרי משפטי כתי', רק שיצא מלפניך כי בהיותך מלא רחמים תראה עניני באופן אחר ממש ואצא זכאי משא"כ אם יסתכלו בעין אחר, וכנודע12 שיש ב' עיינין א' מחסד וא' מגבורה ולמעלה יותר כתי' פקח13 עינך חסר כתי' (הגם שבספרי' שלנו הוא מלא מ"מ לפמ"ש בזהר כן הוא, ויש כמה שינויים בין ספרי' שלנו לכמ"ש בזהר כמו בענין כלות14 צטמשה ובזהר כלת משה חסר כתי') להיותו כולו רחמים כו' ולית15 שמאלא בהאי עתיקא.
וזהו ארדה נא ואראה הכצעקתה כו' פי' צעקת' היינו של המקטרג שמעלה דין סדום ומעשיהם הרעי' לפני ה', ולפני מי הוא צועק היינו לפי16 מדת הרחמים כי למדה"ד אינו צריך לצעוק שבלא"ה מסכמת עמו אלא שמדה"ר מעכבת ולזאת הוא צועק שתסכים גם היא, כי אם העון גדול מאד אזי גם עפ"י מדה"ר ראוי' לדין.
ולזה אמר ארדה נא ממעלה למטה בבחי' חסד ואראה כלומר אני אראה בעין שלי היפה הכצעקתה הבאה אלי עשו כי יוכל להיות שלא כן הוא כלומר שעפ"י החסד יוכלו למצוא זכות בגוף המעשה, וז"ש מיד ויגש אברהם כו' כי17 אברהם הי' בחי' מרכבה וזהו שנתן לאכול להמלאכים18 מיכאל וגבריאל כו' שהם ג"כ בחי' מרכבה אלא שהם בחיצונית ואברהם הי' מרכבה בבחי' פנימית ולכן השפיע הוא להם, וכנגד השכינה אמר אל19 נא תעבור כו' שאינו רוצה להיות בבחי' פירוד ח"ו.
והנה מתחלה הי' מרכבה לבחי' ש' אדני מקור דבי"ע ואחר שאמר הקב"ה ארדה נא כו' שהוא בחי' ש' הוי' שהוא מדה"ר שנמשך מלמעלה למטה לראות כו' אזי ויגש אברהם פי' שנגש ונתקרב לבחי' שם הוי' המתגלה כי אברהם20 הוא איש החסד ומיד בהגלות נגלות בחי' מדת חסד עליון הנק' הוי' שאמר ארדה נא כו' אזי נגש אברם וקפץ אליו ונעשה מרכבה אז אליו. ולכן אמר אח"כ חלילה לך כו' והוא המדבר בעד מדת חסד עליון שאליו הוא מרכבה שאותו מדת החסד כו' אומר לבחי' מל' הנק' שופט כל הארץ שמלאה דיני' כי דינא21 דמלכותא דינא, חלילה לך מעשות כדבר הזה להתנהג בדיני' שהוא נגד מדת החסד שלי, כי הבעל יכול למחות באשתו ולהרגיז עליה עד"מ.
הערות
עמוד צז
- 1. ארדה נא ואראה : וירא יח, כא. המאמר נדפס כאן מגוכי"ק הצ"צ. ונמצא בס' מאמרי אדה"ז עה"ת ח"א ע' קכד. ועי' נו"א בשינויים שם ע' קו ובתו"א וירא יד, ד.
- 2. ויגש אברהם כו' : וירא שם כג-כה.
- 3. למה הרעות : שמות ה, כב.
- 4. נענש וא"ל הקב"ה עתה תראה : ראה שמות ו, א ופירש"י שם. סנהדרין קיא, א.
- 5. השוחד יעור : פ' שופטים טז, יט.
עמוד צח
- 6. אין ב"ד שקול פחות מג' : ראה סנהדרין ג, ב.
- 7. ויתעצב אל לבו . . רק רע : ע"פ בראשית ו, ה ואילך.
- 8. וינחם כי יצר לב האדם רע מנעוריו : ע"פ נח ח, כא.
- 9. וא"כ עליו : אוצ"ל וא"כ אין עליו. או שהר"ת כאן הוא: ואין כאן.
- 10. הדעת כולל חו"ג : ראה ע"ח שער תיקון הנוקבא (של"ד) פ"ג. תניא ספ"ג. ספמ"ג. ובכ"מ.
- 11. מלפניך משפטי יצא : תהלים יז, ב. וראה גם קונטרס בד קודש ס"ז.
- 12. וכנודע שיש ב' עיינין : ראה זח"ג קל, א.
- 13. פקח עינך חסר כתי' . . לפמ"ש בזהר כן הוא : דניאל ט, יח. ראה זח"ג קכט, ב. קל, א. קלז, א (ובקול ברמה שם). זח"ב קעז, ב. תו"ח וירא קג, א. קי, ב. קיח, א. אוה"ת בהעלותך ע' שצט.
- 14. כלות משה ובזהר כלת משה חסר כתי' : נשא ז, א. זח"א רלו, ב. זח"ב ה, ב. זח"ג ד, ב. קמח, א. רכו, ב. רנד, ב. תנחומא נשא כו. פסיקתא פ' ויהי ביום כלות. ובפירש"י נשא שם.
עמוד צט
- 15. ולית שמאלא בהאי עתיקא : זח"ג קכט, ב.
- 16. לפי : אוצ"ל: לפני.
- 17. כי אברהם הי' בחי' מרכבה : ראה ב"ר פמ"ז, ו.
- 18. להמלאכים מיכאל וגבריאל כו' שהם ג"כ בחי' מרכבה : ראה זח"א צז, ב. זח"ב רט, ב. רי, א.
- 19. אל נא תעבור : וירא יח, ג.
- 20. אברהם הוא איש החסד : ראה זח"א מז, ב. ובכ"מ.
- 21. דינא דמלכותא דינא : גיטין י, ב.
רש"י על שמות ו׳:א׳ - הטקסט מספריא
עתה תראה וגו'. הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרַי; לְפִיכָךְ עתה תראה. הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ (סנהדרין קי"א):
כי ביד חזקה ישלחם. מִפְּנֵי יָדִי הַחֲזָקָה שֶׁתֶּחֱזַק עָלָיו יְשַׁלְּחֵם:
וביד חזקה יגרשם מארצו. עַל כָּרְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְגָרְשֵׁם, לֹא יַסְפִּיקוּ לַעֲשוֹת לָהֶם צֵדָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם וְגוֹ'" (שמות י"ב):
עתה תראה וגו׳ NOW THOU SHALT SEE etc. — You have criticised My methods of guiding the world. You are not like Abraham to whom I said. (Genesis 21:12) “for through Isaac shall seed be raised unto thee” and to whom I afterwards said, (Gen 22:2) “bring him up as a burnt offering”, and yet he did not criticise My ways, therefore, עתה תראה NOW THOU SHALT SEE — what will now be done to Pharaoh thou shalt see, but thou shalt not see what will be done to the kings of the seven nations of Canaan when I shall bring them (the Israelites) into the Holy Land (cf. Sanhedrin 111a).
כי ביד חזקה ישלחם this means: for on account of My strong hand (i. e. the strong hand which I will use against him, the ב in ביד denoting “on account of”) — which will prove strong against him he will send them away.
וביד חזקה יגרשם מארצו AND WITH A STRONG HAND SHALL HE DRIVE THEM OUT OF HIS LAND — against the will of the Israelites themselves will he drive them out of his land: they will not have sufficient time to prepare provisions for themselves for the journey. So, indeed, does Scripture state: (Exodus 12:33) “And Egypt was urgent (תחזק. lit., was strong) upon the people etc.”.
תניא, ליקוטי אמרים ג׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, כָּל בְּחִינָה וּמַדְרֵגָה מִשָּׁלֹשׁ אֵלּוּ: נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה – כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר בְּחִינוֹת, כְּנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת עֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּלְשְׁלוּ מֵהֶן, הַנֶּחְלָקוֹת לִשְׁתַּיִם, שֶׁהֵן: שָׁלֹשׁ אִמּוֹת וְשֶׁבַע כְּפוּלוֹת; פֵּירוּשׁ, חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְשִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת כוּ׳.
וְכָךְ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁנֶּחְלֶקֶת לִשְׁתַּיִם: שֵׂכֶל וּמִדּוֹת.
הַשֵּׂכֶל כּוֹלֵל: חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, וְהַמִּדּוֹת הֵן: אַהֲבַת ה׳ וּפַחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ וּלְפָאֲרוֹ כוּ׳.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת:
וּּבֵיאוּר הָעִנְיָן, כִּי הִנֵּה הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, שֶׁהוּא הַמַּשְׂכִּיל כָּל דָּבָר – נִקְרָא בְּשֵׁם ״חָכְמָה״, ״כֹּ״חַ מָ״ה״.
וּכְשֶׁמּוֹצִיא כֹּחוֹ אֶל הַפּוֹעַל, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ לְהָבִין דָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וּלְעָמְקוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזֶה דְּבַר חָכְמָה הַמּוּשְׂכָּל בְּשִׂכְלוֹ – נִקְרָא ״בִּינָה״.
וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
כִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת, כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן וּמַעֲמִיק מְאֹד בִּגְדוּלַּת ה׳, אֵיךְ הוּא ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״ וְ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״ וְ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״ נוֹלְדָה וְנִתְעוֹרְרָה מִדַּת יִרְאַת הָרוֹמְמוּת בְּמוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לִירֹא וּלְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִגְּדוּלָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְתַכְלִית, וּפַחַד ה׳ בְּלִבּוֹ.
וְשׁוּב יִתְלַהֵב לִבּוֹ בְּאַהֲבָה עַזָּה כְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ, בַּחֲשִׁיקָה וַחֲפִיצָה וּתְשׁוּקָה וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה, לִגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְהִיא כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ, כְּדִכְתִיב: ״נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי וְגוֹ׳״.
וְהַצִּמָּאוֹן, הוּא מִיסוֹד הָאֵשׁ שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַטִּבְעִיִּים, וְכֵן הוּא בְּעֵץ חַיִּים, שֶׁיְּסוֹד הָאֵשׁ הוּא בַּלֵּב, וּמְקוֹר הַמַּיִם וְהַלֵּיחוֹת מֵהַמּוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר נ׳, שֶׁהִיא בְּחִינַת חָכְמָה שֶׁנִּקְרָא מַיִם שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית.
וּשְׁאָר הַמִּדּוֹת כּוּלָּן, הֵן עַנְפֵי הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְהַדַּעַת, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה״, וְהוּא לְשׁוֹן הִתְקַשְּׁרוּת וְהִתְחַבְּרוּת, שֶׁמְּקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק מְאֹד, וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, וְאֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ.
כִּי אַף מִי שֶׁהוּא חָכָם וְנָבוֹן בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הִנֵּה אִם לֹא יְקַשֵּׁר דַּעְתּוֹ וְיִתְקַע מַחֲשַׁבְתּוֹ בְּחוֹזֶק וּבְהַתְמָדָה – לֹא יוֹלִיד בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִיתִּית, כִּי אִם דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא.
וְעַל כֵּן, הַדַּעַת הוּא קִיּוּם הַמִּדּוֹת וְחַיּוּתָן, וְהוּא כּוֹלֵל חֶסֶד וּגְבוּרָה, פֵּירוּשׁ, אַהֲבָה וַעֲנָפֶיהָ וְיִרְאָה וַעֲנָפֶיהָ:
מדרש תנחומא, נשא כ״ו - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, עַד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי, רְמָזָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עִמָּהֶם, אָז יְבָרְכֵם. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם, אֲנִי בָּא טָעוּן בְּרָכוֹת. אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּרַבִּי, הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק, אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר (איוב ד, יז). יַעֲקֹב אָבִינוּ כְּשֶׁהָלַךְ אֵצֶל פַּרְעֹה, לֹא יָצָא מֵאֶצְלוֹ עַד שֶׁבֵּרְכוֹ. וּמַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ. שֶׁיַּעֲלֶה נִילוּס בְּרַגְלוֹ. מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה (בראשית מז, י). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף אֲנִי כְּשֶׁאָבוֹא אֲלֵיכֶם, אָבוֹא טָעוּן בְּרָכוֹת וַאֲבָרֵךְ אֶתְכֶם. וְהֵיכָן רְמָזָהּ לָהֶם. בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר: מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי וְגוֹ' בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ (שמות כ, כד). וּכְשֶׁבָּא עֲלֵיהֶן, בֵּרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. אֵימָתַי, בְּיוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן. וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה, כַּלַּת כְּתִיב, בְּיוֹם שֶׁנִּכְנְסָה כַּלָּה לַחֻפָּה.
בראשית רבה מ״ז:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), תָּנֵי הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ בֵּין גָּדוֹל בֵּין קָטָן צָרִיךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ רְשׁוּת, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאַבְרָהָם, פַּעַם אַחַת הָיָה אַבְרָהָם מְדַבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדַבֵּר עִמּוֹ, אָמַר לָהֶן נִפָּטֵר מִן הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִכֶּם תְּחִלָּה, אַחַר כָּךְ אֲנִי מְדַבֵּר עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צָרְכּוֹ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים צָרִיךְ אֲנִי לְדָבָר, אָמַר לוֹ הִפָּטֵר בְּשָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, כב): וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָאָבוֹת הֵן הֵן הַמֶּרְכָּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם, (בראשית לה, יג): וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים, (בראשית כח, יג): וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.