תפלה לעני

תרצטתפלה לעני

בס"ד, ר"ה ש' תר"מ

תפלה לעני¹ כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, הנה לכאורה צ"ל מהו"ע כי יעטוף, גם צ"ל ענין לפני ה' ישפוך שיחו. הנה שיחו הוא לשון תרעומות, ומשמעות הכתוב משמע שתרעומות העני מגיע עוד לפני ה' שלמעלה משם הוי'. וצ"ל מפני מה תרעומות העני מגיע לפני ה' כו'. להבין זאת צ"ל תחלה הנה כתי' תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו. וי"ל למה נאמר בחדש סתם ולא נאמר באיזה חדש, הי' צריך לכתוב בחודש השביעי. ורז"ל למדו מזה לפי שנאמר בכסה ליום חגינו איזהו חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה, לפי שכל המועדים הם באמצע החודש שאז הלבנה במילואה, ויו"ט של ר"ה הוא בתחלת החודש שאז הלבנה מתכסה וע"כ נאמר בחודש סתם מפני שקאי על בכסה. אך עדיין אינו מובן למה נאמר תקעו בחדש סתם וצריך ליתן סימן באיזה חדש, בכסה שאז הלבנה נתכסה, למה לא נאמר בפירוש בחודש השביעי, כמו שמצינו בתורה שנאמר בחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהי' לכם, כך כאן הי' צריך לכתוב תקעו בחודש השביעי ואז לא הי' צריך הסימן של בכסה כו', אלא מפני שנאמר בחודש סתם ונאמר אח"כ הסימן של בכסה מוכרח לומר שיש שייכות בין תקיעת שופר למה שהחודש מתכסה, וצ"ל מהו השייכות בין תקיעת שופר לתיבת בכסה כו'.

אך הענין הוא הנה כתי' ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה גו' מרשית השנה ועד אחרית שנה, הנה תיבת מרשית כתי' חסר ולמדו רז"ל מזה בגמ' ר"ה דט"ז כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה ועד אחרית שנה סופה שיש לה אחרית, ע"ד מ"ש ואחריתך ישגה מאד, וע"ד יש תקוה לאחריתך, כי אחרית ע"ה² גימט' כתר, ופרש"י שרשה בתחלתה שישראל עושין עצמן רשין ודלים ושפילים בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר תחנונים ידבר רש. היוצא מזה שר"ה צ"ל בחי' רש כו', הגם שארז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום א"כ בכל השנה צ"ל ג"כ בחי' רחמים ותחנונים, אך עיקר הרחמים צ"ל בר"ה שבר"ה צ"ל בחי' רש כו'.

ולהבין זה צ"ל מקודם מ"ש תפלה לדוד הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני שמרה נפשי כי חסיד אני. וי"ל הלא עני וחסיד רחוקים זמ"ז, שקרוב לומר תששעני הוא היפך מחסיד, כי הרי ארז"ל אין עני אלא בדעת, וא"א לומר שפי' עני ממש כי דוד הי' מלך ישראל, אלא צ"ל כמארז"ל עני בדעת, וחסיד היינו כמארז"ל איזהו חסיד המתחסד עם קונו עם קן דילי', א"כ הם רחוקים זמ"ז ולמה קרא עצמו עני כיון שהי' חסיד, ממ"נ אם הי' עני לא יתכן שיקרא עצמו חסיד, ואם הי' חסיד לא יתכן שיקרא עצמו עני כו'. וגם מהו"ע שאמר הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני שמשמע שמה שמבקש שיטה ה' אזנו לענות לו על בקשתו זהו מחמת הטעם להיותו עני ואביון כו', ומהו גודל מעלת העני כ"כ. אך הנה אמרו רז"ל יאה עניותא לישראל כברזא סומקא לסוסי' חיוורא, ובמד"ר מבואר יותר יאה עניותא לברתא דיעקב כערקא סומקא לרישי' דסוסיא חיוורא, א"כ יש מעלה בעניות. אך זהו רק יאה עניותא. אבל אינו מובן מפני מה עי"ז הטה ה' אזנך ענני. אך להבין זאת הנה בסדר התפלה יש שני בחי' תפלה למשה איש האלקים ותפלה לעני כי יעטוף, ואיתא בזוהר שהשני בחי' כחדא נינהו. וצ"ל איך הם שוים, הלא משה הי' בחי' עשיר עמודא דאמצעיתא איש האלקים, ואיך הוא שוה לעני, וא"כ מהו המעלה של משה אם הוא שוה לעני כו'.

הנה כתי' זה עני קרא וה' שמע דלכאורה אינו מובן הלא תיבת זה הוא מיותר שהי' צריך לכתוב עני קרא וה' שמע, ולמה נא' זה עני קרא, אלא לפי שזה קאי על משה וכמשארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, וכתי' כי זה משה האיש, וכן איתא במנחות יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, שמשה נק' זה, וזהו זה עני קרא וה' שמע, דהיינו שזה שהוא משה היינו תפלה למשה, ועני היינו תפלה לעני, קרא וה' שמע, אם משה קרא או עני קרא שניהם שוים ממש כו'. אך באמת א"ל³ שזה עני קרא היינו ע"ד מ"ש אל זה אביט אל עני ונכה רוח, לכאורה משמע שעני ונכה רוח הם שני דברים, אך באמת זהו ד"א⁴, שזה שהוא בחי' עני הוא מפני שהוא נכה רוח, הגם שבא ע"י עבודה לבחי' זה מ"מ הוא נחשב אצלו בחי' עני מפני שהוא נכה רוח, כי מה שהוא עני היינו לא מפני שהוא עני בדעת אלא הגם שיש לו השגה וידיעה באלקות מ"מ הוא בחי' עני שאינו מחשיב א"ע לדבר, והיינו כמו שמצינו בדוד והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. כי הנה תכלית הידיעה שלא נדע, שא"א להיות השגה באלקות, מ"מ כמה שאפשר להיות השגה צריך להשיג, כי באם לאו אינו שייך עבודה, אך אחר השגה צריך לידע שא"א להשיג באלקות, הנה יש פי' בידיעה לשון התקשרות, היינו התקשרות הנפש באלקות, מ"מ צריך לידע שתכלית הידיעה שלא נדע, כי הנה פי' עשיר ועני, עשיר היינו עשיר בדעת ועני היינו בדעת, שזהו רק ידיעה, אבל באמת תכלית הידיעה שלא נדע, ואפי' לפי פי' ידיעה לשון התקשרות כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כו', דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, מ"מ צריך להבין שלא נדע שא"א להיות השגה באלקות. וזהו אל זה אביט אל עני ונכה רוח, הגם שבא ע"י עבודה לבחי' זה מ"מ תשאהוא עני ע"כ עי"ז א"ל שא"א⁵ להשיג באלקות ועי"ז מנחיל לו מלמעלה ג"כ שיומשך בחי' לא נדע למטה.

וזהו אדם ובהמה תושיע ה', וארז"ל בנ"א שהם ערומים בדעת כאדם הראשון שהוא בחי' ח"ס כמ"ש אני חכמה שכנתי ערמה, פי' חכמה היינו חכמה הגלוי', וחכמה הגלוי' הוא בחי' שכן לערמה פי' ערמומית היינו שמסתיר הענין, כמו שאנו רואים למטה בגשמיות שמסתיר הענין שחבירו אינו מבין כלל ועי"ז כובש המנגד, כי אם הי' מגלה לו הי' עומד כנגד, אלא שמסתיר הענין, וכמו שיש ערמומית בלעו"ז והנחש הי' ערום כך יש ערמומית בקדושה בא אחיך במרמה ויקח ברכתך, והיינו בחי' ח"ס, וזהו ערומים בדעת כאדם מ"מ משימים א"ע כבהמה ופרש"י דכאי הרוח כעני שהוא נכה הרוח, כי ההפרש בין אדם לבהמה שאדם יש לו דעת ובהמה אין לה דעת ע"כ משימים עצמם כבהמה שאין לה דעת, וזהו אל זה אביט אל עני ונכה רוח, הגם שבא ע"י עבודה לבחי' זה מ"מ הוא מחשיב עצמו כעני מפני שהוא נכה רוח, וכן זה עני קרא הגם שהוא בחי' זה מ"מ הוא מחשיב א"ע לעני כו'.

והנה פעם איתא בזוהר שתפלת העני קודם לתפלת משה וראייתו מתפילין של יד כי תפילין ש"י מניחים על יד כהה שיד כהה לגבי יד ימין נק' עני, כמו שעני הוא מחוסר לגבי עשיר שלעשיר יש ולעני מחוסר זאת, כן יד כהה מחוסר כח לגבי יד ימין, ע"כ נק' עני, ועוד תפילין של ראש יש ד' פרשיות בד' בתים שזהו הוראה ששם הוא בשפע ובתפילין ש"י הגם שיש כל מה שיש בתפילין ש"ר מ"מ כל הד' פרשיות הם בב"א⁶ שהשפעה שם בצמצום ע"כ תפילין ש"ר הוא בחי' תפלה למשה, ואעפי"כ מקדימין תפילין ש"י לתפילין ש"ר כך תפלה לעני צריך להיות קודם תפלה למשה כו'. ולכאורה אינו מובן למה תפלה לעני קודם תפלה למשה, שהרי אף לפי דעה זו ששניהם שוים ג"כ קשה איך יהיו שוים וכ"ש שתפלה לעני יהי' קודם לתפלה למשה זה אינו מובן כלל, למה יהי' תפלה לעני קודם כו'.

אך הענין הוא הנה מתחלה י"ל למה ברא הקב"ה עניים והעני צריך לקבל מהעשיר למה לא ברא שיהיו הכל שוים, ולכה"פ שלא יהי' העני צריך לקבל מהעשיר, אלא שיקבלו כולם השפעתם מלמעלה, כי הקב"ה ברא את האדם וכיון שהוא ברא אותו הי' צריך ליתן לו כל הצטרכות שנצרך לו, כמו שיהי' לע"ל שיהי' כל א' תחת גפנו ותחת תאנתו כך הי' נצרך שיהי' עכשיו ג"כ כן ולא שיקבל מעשיר, אך מ"מ אנו רואים דכתי' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ משמע שצריך להיות בחי' אביון. והגמ' משני לפי שנא' מלוה ה' חונן דל כי הקב"ה כאשר ברא את העני הי' צריך ליתן לו כל ההצטרכות שנצרך לו וכאשר העשיר נותן להעני הוא מלוה ה', שחונן דל הוא תשבמלוה ה', ועי"ז הקב"ה משלם לו בכפלים כמ"ש עשר תעשר, בשביל שתתעשר, שעי"ז שנותן מעשר עי"ז תתעשר, שהקב"ה נותן לו בכפליים. אבל גם זה אינו מובן למה צריך הקב"ה ללוות ממון ואח"כ לשלם לו הי' לו ליתן לכתחלה להעני ולא הי' צריך ללוות מהעשיר. אך במד"ר משני כדי שיזכו זל"ז שהעשיר יזכה להעני והעני מזכה להעשיר, כמו שהעשיר מזכה להעני השפעה גשמיות כך העני מזכה להעשיר השפעה רוחניות, וגשמיות לגבי רוחניות אין ערוך כי מזכה לו שעי"ז עושה העשיר מצות צדקה וצדקה הוא כללות כל המצות כמ"ש וצדקה תהי' לנו כו', וכמ"ש ברות אשר עשיתי עמו, הגם שרות קיבלה מבועז מ"מ אמרה אשר עשיתי עמו שעי"ז היא מזכה לבועז. ותירוץ זה הוא תירוץ עיקר, כי לפי תירוץ הגמ' משמע רק שהעשיר מזכה לעני אבל שהעני יזכה לעשיר אינו מובן משם, אבל לפי תירוץ הרבות מובן שגם העני מזכה לעשיר ג"כ כמו שית' להלן כו'.

והנה באמת יש בזה כוונה עמוקה למה נבראו עניים, דהנה למעלה בכל סדר השתל' יש בחי' משפיע ומקבל, כמו שמים וארץ ששמים הוא בחי' משפיע וארץ הוא בחי' מקבל, כמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה, שכדי שיהי' צמיחה צריך להיות המשכה מלמעלה בחי' גשם, וכן הוא בבחי' שמו"א הרוחני', שמים הוא בחי' ז"א מדות, וארץ הוא בחי' דיבור, שענין מדות ודיבור ששפע הדיבור נמשך מבחי' מדות שבלב, שמה שיש במדה שבלב כך הוא מדבר שזהו משפיע ומקבל. ועד"ז למעלה יותר בבחי' חו"ב הוא ג"כ בדרך משפיע ומקבל שחכמה נק' אב בחי' משפיע ובינה בחי' אם בחי' מקבל, וכן למעלה יותר בעת"י דאיתא בע"ח דעת"י דאצי' כל עצמותו הוא משני בחי' מ"ה וב"ן, מ"ה שבו הוא בחי' עתיק דדכורא וב"ן שבו הוא בחי' נוק' דעתיק. ונמצא אפי' בע"ק שעת"י הוא בחי' המתנשא מימות עולם שמרומם מעולם מ"מ גם שם יש בחי' משפיע ומקבל. ואפי' בכללות השתלשלות בחי' הקו הוא השפעה כדי שיהי' התהוות ד' עולמות אבי"ע, כשעלה ברצונו שיהי' התהוות העולמות סילק אור עצמותו ואח"כ נמשך המשכת הקו, שהצמצום שהי' בתחלה הי' סובל בתוכו כל ד' עולמות אבי"ע, ומי הוא הגורם שיומשך מלפני הצמצום ויהי' התהוות ד' עולמות אבי"ע היינו ע"י המשכת הקו, א"כ אפי' בכללות עולמות דכללות השתלשלות גם שם יש בחי' משפיע ומקבל. ואפי' עולמות א"ס כיון שנק' בשם עולם צריך להיות ע"י הצמצום א"כ גם שם יש בחי' משפיע ומקבל. ובלשון השמות היינו שם הוי' ושם אלקים, שם הוי' הוא בחי' משפיע, ושם אלקים הוא בחי' מקבל, כמ"ש וה' בהיכל קדשו היכל בגימט' אד', כוס בגימט' אלקים, וכמו שההיכל הוא בחי' מקבל וכן כוס הוא מקבל המשקה כך שם אלקים הוא בחי' מקבל משם ה'.

ובזוהר נק' בשם יחוד שמשא וסיהרא, שמש הוא בחי' שמש ה' משפיע, וסיהרא הוא בחי' מקבל, דהנה סיהרא לית לה מגרמה שאין לה שום אור בפ"ע ע"כ נק' עני, וע"י שסיהרא מקבלת משמש עי"ז נמשך תוס' בשמש, כידוע במשפיע תשגומקבל כמו שהמקבל מקבל ממשפיע, כך המשפיע מקבל מהמקבל גילוי עונג, כי יש עונג במשפיע ע"י ההשפעה, א"כ בזה המשפיע הוא מקבל, שזה לא נמצא שיהי' רק משפיע ולא מקבל אלא בכל דבר המשפיע ג"כ מקבל, ע"כ ע"י שסיהרא מקבלת מהשמש עי"ז ניתוסף ריבוי אור במשפיע. וזהו לפני ה' ישפוך שיחו פי' לפני ה' שנמשך תוס' בשם הוי', וכ"ז הוא ע"י שהעשיר משפיע להעני כמו שהעני מקבל מהעשיר השפעה גשמיות כך העשיר מקבל מהעני השפעה רוחני' שעל ידו מזכה זכות ומצוה לעשיר, וגשמיות לגבי רוחניות הרי אין להם ערך כלל. וזהו מ"ש כל מצותיך צדק שכללות המצות הוא בחי' צדקה, וכי מאי איכפת להקב"ה אם ישחוט מן הצואר או מן העורף אלא לא ניתנו המצות אלא כדי לצרף הבריות כו'. וע"י יחוד עשיר ועני שעשיר משפיע לעני עי"ז נעשה יחוד שמשא וסיהרא, וע"י יחוד שמשא וסיהרא עי"ז נעשה תוס' בשמשא כמארז"ל לית ברכתא שרי' באתר ריקני' אלא באתר שלים, וכמארז"ל אין נותנין לאדם פרנסה אלא בשביל אשתו ובניו, פי' פרנסה היינו ריווח כי לאדם לבד נותנים רק דבר קצוב כמו שקצוב לו אבל ע"י אשתו ובניו נותנים לו ריווח, פי' אשתו היינו כנס"י ובניו היינו בני בכורי ישראל, וע"י אשתו ובניו נותנים לו ריווח. וכן איתא בזוהר כד עתיקא קדישא שדא ברכאן שדא בהאי עמיקא עילאה, פי' עמיקא היינו בחי' מקבל, וכאשר יש בחי' מקבל אז שדא ברכאן וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם, דכאשר יש בחי' משפיע ומקבל אז ויברך אותם אך אם שרי' בלא אשה שרי' בלא ברכה, כי באם לאו הוא פלג גוף כו', א"כ ע"י יחוד שמשא וסיהרא נעשה תוס' בשמשא כו'.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, שהעני מתרעם מפני מה מגיע לו שיהי' הוא עני ויקבל מעשיר, אך הנה מ"מ הנה כתי' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, וזהו כמו ע"ד שאמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, שמשה הי' רק משפיע לבד ולא הי' מקבל משום אדם, הגם שהי' מקבל תורה כמארז"ל משה קיבל תורה מסיני, היינו שמקבל מלמעלה משם ה' כמ"ש וכל בניך למודי ה' אבל למטה לא הי' לו שום מלמד כ"א הי' משפיע, אבל יהושע הי' מקבל ממשה כמ"ש נער לא ימיש מתוך האוהל, נוצר תאנה יאכל פרי', שהי' תמיד בחי' מקבל, ולזה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, כי אין ערך אור הלבנה לגבי אור השמש שהלבנה רק מקבלת משמש אבל מצד עצמה ל"ל מגרמה כלום, ואפי' כאשר מקבלת מהשמש היא משנה את אור השמש ומאיר אח"כ אור שלה, ע"כ אמרו אוי לאותה בושה כו'.

וזהו מ"ש תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, פי' שיחו הוא לשון תרעומות שיש לעני תרעומות על הקב"ה למה הוא צריך לסבול צער ויסורים ויקבל מהעשיר, שבאמת אנו רואים שיש עניים שהם דומים לעשירים ויש עניים שהם טובים מעשירים, ואעפי"כ צריך לקבל מהעשיר, וכמ"ש בגמ' רב חסדא ורבה תרווייהו צדיקי גמורי נינהו ולר"ח סמידתא לכלבא לא מתבעי ורבה לא הוה לי' קמחא דשערי אפי' ללחם, כי באמת מזוני לאו בזכותא תלי' אלא במזלא תלי', והיינו תשדבחי' מזל דא"א שהוא למעלה מן השכל וטעם ודעת. ולפי שזה שהוא עני ואין לו כלום הוא בלי טעם, ע"כ יש לעני תרעומות גדולה. וזהו שארז"ל (מנחות כ"ט לגבי ר"ע) זו תורה וזו שכרה והשיב שתוק כך עלה במחשבה, הגם שזהו למעלה מהטעם שטעם הגלוי לא נמצא ע"ז אבל יש טעם הכמוס, רק שתוק כך עלה במחשבה שלא נמצא ע"ז טעם הגלוי. כך העני מתרעם למה הוא צריך לסבול זה, דהן אמת שמוכרח להיות עני ועשיר מפני שבסדר השתלשלות יש משפיע ומקבל ע"כ עי"ז נעשה יחוד עני ועשיר, אבל הוא מתרעם מפני מה הוא העני, מדוע לא יהי' העשיר עני, והעני עשיר, מפני מה מגיע לו בגורלו שיהי' הוא העני.

אך אעפי"כ בכלל מההכרח שיהיו עניים דהנה כתי' הרם כשופר קולך, כמו ששופר צדו א' קצר וצדו א' רחב כך מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה, כדי לקרוא בחי' שם ה' מחדש היינו מן המצר כמ"ש ממעמקים קראתיך ה', מן המצר דוקא, דהיינו שיהי' מיצר לו בבחי' פנימי', דהנה איתא בת"ז לית מחשבה תפיסא בי' כלל ופי' בזהר אפי' מחשבה ויובלא דלא אתפריש לעלמין, פי' יובלא היינו שער הנו"ן דבינה ומחשבה הוא בחי' חכמה, מ"מ אפי' מחשבה אינו תופס כלל באוא"ס, אבל נתפס הוא ברעו"ד דהיינו בחי' רצון פשוט. דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון שעפ"י שכל שרצון זה נמשך משכל, הגם שבכחות הנפש רצון הוא למעלה משכל מ"מ רצון זה הוא מקבל משכל, אבל אית רצון שלמעלה מן השכל וטעם. והנה ברצון שעפ"י שכל א"א להשיג באלקות, אבל ברעו"ד שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל נתפס עצמות אוא"ס ממש. וזהו מן המצר קראתי י"ה דהיינו בחי' מיצר שהוא בחי' רצון פשוט. וזהו"ע תקיעת שופר, כי הנה האדם הוא מובחר מכל הנבראים כמ"ש כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, נעשה אדם בצלמינו כדמותינו פי' כדמותינו כמ"ש על דמות הכסא דמות כמראה אדם שהאדם הוא בצלם ודמות שלמעלה, מ"מ משימים א"ע כבהמה, וזהו תקיעת שופר שעצם השופר הוא בחי' קרן של איל בהמה והקול הולך מאדם ע"י קול פשוט עי"ז א"ל לבחי' דלים ושפלים ועי"ז א"ל⁷ לבחי' תכלית הידיעה שלא נדע, ועי"ז נמשך מלמעלה למטה בחי' לא נדע כו', ובלשון החסידות היינו המשכה מסוכ"ע בממכ"ע כו'.

והנה כדי להגיע לבחי' מיצר זה יוכל העני להגיע יותר וכמ"ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם, שע"י רעבים וצמאים עי"ז ויצעקו אל ה' בצר להם, וכמארז"ל במד"ר צריך יהודאי לחרובא עביד תשובה, כאשר אין אצלו רק בחי' חרובא אז עביד תשובה בבחי' רצון פשוט לפי שהעני מגיע יותר לבחי' מיצר, וכמ"ש ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, ואיתא בזוהר אימתי מוסרך למו בשעתא דפקיד לון הקב"ה ברצועה וימא סעיר וגלגלוהי זקפין ומאחוריהם פרעה ואבני גירין ובליסטראין כדין ויצעקו אל ה' בצר להם, א"כ כדי תשהלהגיע לבחי' מיצר יוכל העני להגיע יותר, א' מפני שרעבים גם צמאים עי"ז ויצעקו, ושנית מפני שטענתו חזקה שאם הי' זה מפני שחטא מצד החטא ממילא הי' זה כפרה ונקיון על החטא אבל כיון שזהו מפני שבסדר השתלשלות יש משפיע ומקבל ע"כ צריך להיות עני ועשיר א"כ מפני מה מגיע לו שיהי' הוא עני מדוע העשיר לא יהי' עני, ע"כ ע"י המיצר עי"ז הצעקה גדולה יותר. וזהו תפלה לעני כי יעטוף, שהעני מתעטף בצער שהוא מיצר לו, וזהו כי רוח מלפני יעטוף ופרש"י שהוא ע"ד תפלה לעני כי יעטוף, פי' רוח מלפני שע"י שמיצר לו בבחי' רצון פשוט עי"ז לפני ה' ישפוך שיומשך תוס' בשם הוי' כו'.

ובעבודה בנפש האדם הנה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, אם נבלת בהתנשא, וזהו ענין הוידוים בר"ה ויוהכ"פ שכל אדם הוא מתוודה הגם שלא נמצא אצלו כלל כ"כ מ"מ נמצא אצלו בדקות, ועוד מפני שנש"י הם קומה שלימה ע"כ אומר א' מפני חבירו. וזהו בר"ה ויוהכ"פ, ובכל השנה היינו ענין המרירות שבנפש והיינו כשמתבונן איך שירדה נפשו האלקי' פלאים להתלבש בגוף ונה"ב שמתחלה היתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, פי' עמדתי היינו בביטול כמו שמצינו במלאכים דכתי' ויעמידם לעד לעולם שעומדים בביטול א"כ מלאכים שהם רק מחיצוני' הכלים מ"מ הם עומדים בביטול מכ"ש נשמות שהם מפנימי' הכלים, ונתלבשה בגוף שהגוף הוא מסתיר וגם נפשו הבהמית הגם ששרשה נלקחה מפני שור שבמרכבה שהם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה ואומרים קדוש וברוך, אך כאשר מתלבשת בגוף ונה"ב לא די מה שהיא אינה חפיצה ליכלל בה' אחד הנה היא מקררת גם הנה"א שיומשך אחר תענוגים גשמי' ולשכוח על ה' אחד ממכ"ע וסוכ"ע, וזהו השטן וזהו היצה"ר מתחילה מסית בתאוות היתר ואח"כ בתאוות איסור כו'.

וזהו שאומרים סלח לנו בשמו"ע דלכאורה אינו מובן מפני מה אומרים זה בשמ"ע שהי' מהנכון לומר כן קודם התפלה שקודם שיתחיל להתפלל יתוודה על חטאיו, אך הענין הוא דהנה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו שמאחר שאינו עושה עבירה בפ"מ ומקיים ג"כ מצות הרי הוא בעיני עצמו נחשב לצדיק, אבל ע"י התפלה שמתחיל תחלה הודו לה' קראו בשמו שמתחיל להודות שענין הודאה הגם שאינו משיג כן מ"מ הוא מודה, ואח"כ ע"י פסוד"ז שמזמר עריצים ומכרית כל החוחים כמו בכרם שאילן שענפיו יבשים צריך לחתוך אותם כדי שלא יקלקלו האילן כך פסוד"ז הוא מזמר עריצים, ואח"כ בברכת ק"ש כשמתבונן בשרשו ומקורו איך שגם שורש ומקור הנה"ב ג"כ בטל לאלקות עי"ז מתעורר בנפשו הבהמית ג"כ בחי' ביטול, ולכה"פ שלא תעכב את נפשו האלקית, ובאמת זהו בנקל להבין כי בשורש גם נה"ב בטל לאלקות ולמטה לכה"פ שלא יהי' מעכב על נה"א, ע"כ עי"ז יוכל למס"נ בק"ש בה' אחד. ואחרי אשר פועל ישועות בנפשו שיוכל לבוא לידי רצון פשוט ליכלל בה' אחד הסוכ"ע אזי רואה איך שהוא רחוק מאלקות בתכלית לכן אומר סלח לנו כי חטאנו, משא"כ קודם התפלה אינו יודע כלל שהוא רחוק מאלקות ע"כ אינו שייך תשולומר סלח לנו אך ע"י התבוננות אז הוא מבין איך שהוא רחוק מאלקות. ולזה ארז"ל כל המנבל א"ע הקב"ה מגביהו, שע"י שמנבל א"ע שמשפיל א"ע עד קצה האחרון הקב"ה שהוא סוכ"ע מגביהו, כי שם אין שייך מעלה ומטה כי מתחת זרועות עולם כי מצד העיגול הגדול אין שייך מעומ"ט, ע"כ ע"י שמשפיל א"ע שהוא בחי' עני דוקא עי"ז הקב"ה מגביהו.

וזהו תפלה לעני כי יעטוף, שע"י שמתעטף בצער, והאמת טענתו חזקה מאד ע"כ הצעקה גדולה, ע"כ עי"ז לפני ה' ישפוך שיחו שממשיכים תוס' בשם ה', והקב"ה מגביה אותו. וזהו תפלה לעני כי יעטוף דוקא ע"י שהוא בחי' עני עי"ז לפני ה' כו'.