באתי לגני
תקסגבאתי לגני
מהדו"ק מד"ה באתי לגני תרל"ג
בס"ד.
[מהדו"ק מד"ה באתי לגני תרל"ג]
באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי כו' ואיתא במדרש באתי לגני היינו גילוי השכינה שהי' במקדש, ונקרא גני היינו לפי שהוא כמו הגן שהי' בו גילוי אלקות ג"כ שעיקר בריאת העולם הי' כדי שיהי' לו דירה בתחתונים דוקא, וכמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, ובגן הי' גילוי אלקות וכמ"ש וישמעו את קול הוי' אלקים מתהלך בגן כו', אך אחר חטא עה"ד כתיב ויגרש את האדם שגרשו מן הגן ונסתלקה השכינה לרקיע הראשון, ואח"כ ע"י חטא דור המבול ודור הפלגה וכמה חטאים העלו את השכינה עד למעלה לרקיע השביעי, ואח"כ באו האבות וחזרו והמשיכו את השכינה למטה אברהם מרקיע השביעי לששי ואח"כ יצחק מששי לחמישי וכולם כו' עד משה רבינו ע"ה המשיך את השכינה למטה במשכן, וזהו מ"ש ושכנתי בתוכם. וזהו באתי לגני כמו שהי' בגני.
והנה כדי שיהי' גילוי השכינה בבהמ"ק הוא ע"י ג' בחי' הנזכרי' בפסוק זה אריתי מורי עם בשמי, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי, אריתי מורי הוא בחי' קטרת, אכלתי יערי הוא בחי' קרבנות דיערי הוא ענין עולה שהיא כולה כליל, ודבשי הוא בחי' חלב ואמורים של שלמים וחטאת ואשם שהם נקטרין ע"ג המזבח, שתיתי ייני היינו בחי' נסכים. והנה כ"ז הי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים אבל עכשיו כתי' אני ישינה כו' ופי' בזהר פ' אמור דצ"ה ע"א אני ישינה בגלותא היינו בגלות מצרים ובבל שאין שם גילוי אלקות, אך ולבי ער ארז"ל במד"ר במקומו לבתי כנסיות ובתי מדרשות, כי משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, שבתורה יש ג"כ גילוי אלקות כמו בבהמ"ק כנ"ל. וזהו מ"ש באתי לגני היינו לג"ע דאיתא בזהר דבפלגות לילי' קוב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקי' בג"ע, ומפני מה בחצות לילה דוקא לפי שאז מתחילין בעלי תורה לעמוד משינתן ולעסוק תקסדבתורה, ועי"ז נמשך גילוי אלקות כו', וכן בבהמ"ק הי' התחלת העבודה בחצות לילה דהיינו תרומת הדשן כו'.
וביאור הענין הוא דהנה גלות מצרים ובבל נק' בשם לילה, וגאולה נק' בשם יום וכמ"ש אמר שומר אתא בוקר וגם לילה שהוא בחי' גלות, וכן בהמ"ק נק' בשם יום וכמ"ש ויקרא כו' לאור יום ולחשך קרא לילה ופי' במדרש ויקרא כו' לאור יום אלו מעשיהם של צדיקי', ובגמ' כתובות ד"ה סע"א גדולים מעשה צדיקי' יותר ממעשה שמים וארץ כו' שבהמק"ד הוא מעשיהם של צדיקים, וא"כ נק' בהמק"ד אור יום, משא"כ מעשיהם של רשעים שהחריבו בהמק"ד נק' ולחשך קרא לילה. וצ"ל החילוק שבין יום ללילה והיינו כי ביום הוא גילוי החיות של הנפש כמו שאנו רואים שביום יש בו גילוי המוחין במו"מ וכדומה וכן בתורה שמאיר בגילוי הנפש, אבל בלילה שהוא זמן השינה אזי נסתלקו המוחין ממנו ואינו נשאר רק קיסטא דחיותא שהוא רק כח המדמה בלבד דהיינו שהוא רק כח חי כו' והוא כמו כל בע"ח שהם חיים, אבל מה שיש יתרון למדבר מבחי' חי במה שנקרא נפש המדברת נפש המשכלת אינו מאיר בו בלילה רק ביום, וכן גם בחי אינו דומה יום ללילה, וזהו החילוק שבין בהמ"ק לזמן הגלות שבבהמ"ק הי' מאיר אלקות בגילוי וע"כ נקרא יום, אבל בגלות אינו מאיר בבחי' גילוי ע"כ נק' לילה כו'.
ולהבין יותר החילוק שבין בהמ"ק לזמן הגלות, וגם בין בהמ"ק לכללות העולם, שהרי כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא, הנה אנו רואים בנפש האדם שכללות החיות של הנפש מתלבש במוח ואח"כ נמשך הארה מהמוח לרמ"ח אברים שהיא הארה בעלמא מעצמותו אבל עיקר הנשמה היא במוח, ולכך כשיש כאב באיזה אבר מרגיש במוח. וכך בבהמ"ק מאיר שם בבחי' כללות הגילוי כמו במוח, אבל בכל העולם אינו מאיר שם רק הארה בעלמא, וזהו מ"ש במדרש ויקרא כו' לאור יום אלו מעשיהן של צדיקי', היינו המקדש שנק' בשם אור.
והנה כמו באור היום מאיר השמש, כמו"כ בבהמ"ק מאיר מבחי' שמש הוי' וכמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים שנק' ש' הוי' בחי' שמש, משא"כ בכללות העולם אינו מאיר רק מבחי' ש' אלקי' וכמ"ש בראשית ברא אלקי', אבל בבהמ"ק הי' מאיר מבחי' ש' הוי', ולכך הי' הגילוי באותות ומופתי' שלא ע"פ דרך הטבע, לפי שאלקי' הוא בגימט' הטבע אבל כשהגילוי הוא מבחי' ש' הוי' אזי נעשה היפך הטבע, כמו שהי' בג"ע דכתי' ויטע ה' אלקי' שם מלא, משא"כ בכללות בריאת העולם לא נז' ש' הוי' רק ש' אלקי' עד אחר שבת, דכתי' ויכל אלקי' שנכלה בחי' ש' אלקי' המצמצם, ושבת הוא בחי' שבת להוי' כתי' אח"כ ה' אלקי'.
תקסהוזהו החילוק שבין בהמ"ק לגלות ג"כ, שבבהמ"ק נאמר יראה כו' את פני הוי' שמאיר שם פנימי' הוי', אבל בגלות כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, דהיינו שהפנימי' נסתלק למעלה בבחי' ביום ההוא שהוא עלמא דאתכסיא כו', דבגלותא אסתלק קוב"ה לעילא לעילא וע"כ נק' גלות בשם לילה כו'.
וביאור הענין הנה איתא שבגלות אין השם שלם שאינו מאיר י"ה בו"ה, והנה י"ה הוא עלמא דאתכסיא ו"ה הוא מורה על עלמא דאתגליא. ולהבין ענין עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הנה המדות נקראי' עלמא דאתגליא לפי שהמדות הם בגילוי ע"י הדבור כמו שאנו רואים שאם הוא בכעס הדבור הוא בכעס ואם הוא להיפך אזי הוא מדבר בפנים שוחקות ובנחת, נמצא שהמדות הם בגילוי ע"י הדבור כי זה מילתא דלא שכיחא שיעצור רוחו והמדות ולא יבואו לידי גילוי בדבור, אבל חכ' נק' עלמא דאתכסיא והיינו לפי שחכ' ושכל היינו דוקא לעצמו כמו שאנו רואי' שחכם שלומד ומשכיל השכלות היינו לעצמו ואינו נמשך בגילוי כלל. וכך יובן למעלה הנה המדות עליונות נקראי' עלמא דאתגליא והיינו כמ"ש ששת ימים עשה הוי' כו' והיינו ע"י ששה מדות שנמשכו בדבור בעשרה מאמרות שנברא בהן העולם וכמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו. וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה, שחסד אינו שייך רק לעולמות אבל קודם שנבה"ע אינו שייך כלל לקרוא אותו בשם חסדן או רחמן כיון שאין על מי להתחסד או לרחם כו', וע"כ עיקר המדות אינו שייך כ"א לעלמא דאתגליא, וזהו כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא אבל לאו דאית לך צדק ידיעא כו'. אבל חכ' נק' עלמא דאתכסיא והיינו לפי שאפי' קודם שנבה"ע שייך נמי בחי' חכ' אנת הוא חכים ולא בחכ' כו', וזהו מ"ש מאד עמקו מחשבותיך, מאד עמקו שהם בבחי' עלמא דאתכסיא ואינם נראים ונגלים בהנהגת העולמות, ורק הנהגתם הוא ע"פ מדותיו ית', והגם דכתי' כולם בחכ' עשית היינו רק החכ' שמלובש במדות, אבל עצמיות ח"ע מובדל ומרומם בערך מהנהגתם, וכמ"ש חסד אל כל היום, והנה אל הוא בחי' נהירו דחכמתא והיינו רק הארה מחכ' המאיר במדות, וזהו ממעמקים קראתיך הוי' ופי' ממעמקי' מבחי' העלם שהיא בחי' עמקו מחשבותיך עלמא דאתכסיא, קראתיך כאדם שקורא לחבירו שיצא מבית לחוץ להיות בבחי' גילוי.
וזהו החילוק שבין בהמ"ק לזמן הגלות, שבבהמ"ק הי' גילוי אלקות מבחי' עלמא דאתכסיא דהיינו מבחי' י"ה, וזהו שהי' בבהמ"ק קדשי הקדשים כי קדש הוא בחי' חכ' והיינו שהי' מאיר ח"ע בקדשי הקדשי', אבל בגלות אינו מאיר בגילוי רק המדות ע"י הדבור, וגם זאת אינו מקבל הדבור מפנימיות המדות רק מחיצוני' המדות וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמנה, והיינו לפי שאינו מקבל רק מחיצוני' המדות ולא מפנימי' המדות.
תקסווזהו אני ישינה בגלותא, אך ולבי ער היינו ע"י התורה כי אורייתא מח"ע נפקת ע"כ ע"י התורה נמשך ג"כ הגילוי מעלמא דאתכסיא בחי' י"ה, וזהו שכתוב בתורה ואהי' אצלו שעשועי' יום יום אלפיים שנה קדמה לעולם שהיא בחי' מדות והיינו בבחי' אאלפך חכ' אאלפך בינה. וזהו שארז"ל ע"פ יקרה היא מפניני' יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים, והיינו שזו המשכה עצמה שנמשך בבהמ"ק נמשך ג"כ ע"י התורה כו'.
והנה בבהמ"ק הי' צריך לג' בחי' היינו קטרת וקרבנות ונסכים, וזהו אריתי מורי עם בשמי כו', והנה קטרת הוא בחי' ריח דבר שהנשמה נהנית ממנה ולא הגוף, דהנה אכילה היא נכנסת בגוף בבחי' פנימי' אבל הריח אינו נכנס בגוף בבחי' פנימי'. והנה להבין ענין זה בעבודה מהו ענין קטרת וקרבנות, הענין הוא דהנה יש ב' בחי' מסירת נפש בק"ש, א' למסור נפשו באחד, והב' בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך. ולהבין מהו ענין ב' בחי' מס"נ הנ"ל צריך להבין מקודם הפי' דאחד, דהנה אחד הוא אנת הוא חד ולא בחושבן כלל שאינו בערך אל העולמות כלל ואפי' בחי' שרש התהוות כל העולמות עליוני' הוא רק מבחי' שמו כמ"ש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואפי' בחי' שמו נשגב לבדו ורק הודו על ארץ ושמים אבל עצמות אא"ס מובדל ומרומם בערך מכל העולמות, אבל וירם קרן לעמו דהיינו שנתרוממו בבחי' עצמותו ומהותו כמ"ש לבנ"י עם קרובו כו', ועי"ז נעשה לו אהבה ותשוקה ליכלל וליבטל לעצמות אא"ס וזהו למסור נפשו באחד, וזהו ענין קטרת כי קטרת הוא לשון קשר וחיבור וכמ"ש רשב"י בחד קטירא אתקטרנא, והי' הקשורים ליעקב כו' דהיינו שהוא מקושר לאלקות תמיד, אך זהו רק לנפש האלקי' שיכול להתפעל מזה כי חלק הוי' עמו ע"כ יכול להתפעל גם מדבר רוחני וזהו למס"נ באחד, וזהו דבר שהנשמה נהנית ממנה כו'. אבל נה"ב ששרשה מפני שור שמהשמאל א"א לה להתפעל מזה כיון שהיא גשמית א"א לה להתפעל מדבר רוחני ולזה צריך בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך והוא ע"י התבוננות של יוצר אור איך שהאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים בשרשם והם בטלים לאלקות ע"כ עי"ז גם הנפש הבהמית יסכים שצריך ליבטל לאלקות כו'.
וזהו אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי, אריתי מורי עם בשמי היינו ענין קטרת שהוא למסור נפשו באחד, והנה בדרך כלל הוא ענין אתכפי' כי מה לי קטלא כולה ומה לי קטלא פלגא, ולכך מצינו שפעמים אתכפי' גדול מאתהפכא, והיינו אתכפי' שבתורה אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים וא'. ודרך כלל הוא ענין אתכפי' שבמצות ל"ת ועשה, אריתי מורי הוא בחי' אתכפי' שבמצות ל"ת כי מורי הוא לשון מרירות והיינו מרירות של נפש האלקית איך שירד מאיגרא רמה כו' לגוף ונה"ב ועי"ז בנקל לבוא לבחי' אתכפי' שבמל"ת. ועם בשמי הוא בחי' אתכפי' שבמ"ע שהוא תקסזבחי' תענוג, והנה עי"ז נמשך אא"ס בחכ' כי הרי הוא ית' למעלה מעלה מבחי' חכ' וכולם בחכ' עשית כתי' שהוא כעשי' גשמי' לפניו, אך ע"י אריתי מורי פי' הריח של המור בשמירת ל"ת עם בשמי הוא בחי' הריח מכל שאר עצי בושם שהוא בחי' לאכפי' לסט"א בשמירת מ"ע דהיינו לכוף לבו בלימוד התורה יותר מרגילותו ובנתינת הצדקה יותר מטבעו וכן בזריזות קיום כל המצות ולהסיר כל מונע מבית ומחוץ שע"י בחי' לאכפי' בסור מרע ועשה טוב, עי"ז זוכה להיות מזה בחי' ריח חזק העולה למעלה שעי"ז ישיב את הנפש שיהי' המשכת אא"ס בחכ', וזהו ואחד עשר סממנים היו בה דהיינו להמשיך בחי' אחד אנת הוא חד ולא בחושבן בעשר ספירות כו'.
אכלתי יערי עם דבשי היינו מסירת נפש הב' בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך שגם נה"ב יהי' נכלל בקדושה כמו הקרבן שהיו מקריבין ע"ג המזבח והי' נכלל באש של מעלה כו', ועכשיו מקריבין נפש הבהמית, וזהו בכל נפשך. אך כיצד יגיע לבחי' מס"נ הנ"ל הוא ע"י התבוננו' של יוצר אור איך שהמלאכי' וחיות הקודש עומדי' תמיד כו' ומשמיעים ביראה עי"ז תיפול עליו אימה ופחד ג"כ, וכמשל מי שבא לפני המלך שתיפול עליו אימה ופחד מפני שרואה כמה שרים ונכבדי ארץ כורעים ונופלים על פניהם הרי קבלת יראה זו היא מן השרים, וזהו אכלתי יערי לפי שמקבלת מן המלאכי'. וכ"ז הוא בחי' אכלתי, כי הנה על המלאכי' נאמר וטוב העץ למאכל שהוא כמשל המאכל המחי' את האדם עכ"ז האדם הוא במעלה יותר ממנו והמאכל נתעלה ע"י האדם, וכך ע"י שמקבלי' ישראל מהמלאכי' עי"ז מתעלי' המלאכי' ג"כ, כי הרי נש"י עולים הרבה יותר הגבה ע"י מסירת נפשם באחד שעי"ז הוא בחי' לאשתאבא בגופא דמלכא ולמהוי אחד באחד ממש, משא"כ המלאכי' מצד עצמן אין יכולי' להתאחד כ"כ כו', ודבשי הוא בחי' ק"ש והיינו הביטול של בכל נפשך שנעשה ע"י התבוננות של יוצר אור.
שתיתי ייני עם חלבי הוא בחי' נסכים, דהנה כתי' החדלתי את תרושי המשמח אלקי', וזשארז"ל עירובין דס"ה ע"א כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, לפי שהיין מוציא מן ההעלם לגילוי, והיינו לפי שהוא הי' טמון ונעלם בענבים ויוצא מן ההעלם ע"כ טבעו לעורר גילוי ההעלם, וכל השותה יין פניו מאדימות שהוא גילוי ההעלם והיינו כי הנפש החיונית מלובשת בדם והיין מעורר התגלות פנימיות הדם וממילא מתגלה ג"כ פנימי' הנפש המלובשת בפנימי' הדם. וחלבי הוא עד"מ כמו חלב המגדל את הולד שע"י יניקתו מהחלב נעשה גידול אברים, כך הנה בחי' גילוי אלקות מחכמתו ית' הוא מגדל את הנפש וניתוסף בה תוס' אורה ודביקות הנפש באלקים חיים. וזהו יין המשמח אלקי' היינו בחי' אלקות וצמצום המסתיר את אור החכ' שבמדותיו ית' נמשך יין ויוצא בחי' סוד שנמשך ההעלם דעלמא דאתכסיא בבחי' גילוי אור. וזהו שתיתי ייני עם חלבי, כי הנה אכלתי יערי הוא רק המשכה למעלה, תקסחאבל אינו נמשך למטה כ"א ע"י שתיתי ייני שמשמח אלקי' נמשך גם למטה כו'. וזהו ענין חלבי פי' עד"מ כמו החלב שמגדל כו', כך למעלה היינו המשכת גילוי אא"ס במדותיו ית' שיתנהגו המדות בבחי' גדלות ותוס' וריבוי נק' בשם חלב.
ועי"ז נמשך למטה ג"כ בבחי' אכלו רעים היינו אכילת כהנים וכמ"ש אם האכל יאכל בשני אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת מזבח ואחת אכילת כהנים שכהנים אוכלים את השיריים כמ"ש ואכלו אהרן ובניו והיינו כדי שיהי' נמשך הגילוי בנפש ג"כ שיהי' לו אהבה רבה הוא ע"י אכילת כהנים כי כהן הוא בחי' אהבה, וע"י אכילת כהנים שאוכל מן הקדשים שע"י נמשך אא"ס במדות, עי"ז נמשך ג"כ אא"ס בנפש שיהי' לו אה"ר לאלקות, וזהו אכלו רעים כי רעים היינו תרין רעין דלא מתפרשין, והיינו צדיקי' שהם בעלי תורה, כי ע"י לימוד התורה לשמה נמשך אא"ס למטה ממש, וזהו ודברי אשר שמתי בפיך כו' לפיכך נעשה בחי' ריע כאילו כביכול תרין רעין דלא מתפרשין, שהתורה שהיא בחי' חכ' שהיא עדן ותענוג עליון, וכמ"ש ואהי' אצלו שעשועי' יום יום ושעשועי את בני אדם, ונמצא אא"ס שוה למטה כמו למעלה ממש, ועי"ז אכלו בחי' אכילה וכמ"ש ותורתך בתוך מעי.
שתו ושכרו דודים, הנה דודים אינו כמו בחי' רעים שהאהבה אצלם בתמידות, רק לפרקים וזהו ענין בעלי תשובה וע"ז נא' שתו ושכרו לעורר בחי' יין המשמח שתו הוא בחי' חמר חיוורין עתיק, ומתחלה צ"ל שכרו שהוא בחי' יין המשכר דהיינו מרירות על ההיפוך, ועי"ז נמשך בחי' יין המשמח כו'.
אך כ"ז בזמן בהמ"ק, אבל עכשיו אני ישינה בגלותא אך ולבי ער, והיינו ע"י קול דודי דופק שהוא המשכה מלמעלה למטה כדי לעורר אתעדל"ת, וזהו דופק לשון דפיקא דידא שמכה מלמעלה כדי שיהי' העלאה כנ"ל, וד"ל.