נשא את ראש

שכזנשא את ראש

בס"ד. (ש"פ נשא, רל"ג).

כובד ראש כו' נשמה באפו כו' תפלה שמע

נשא

נשא את ראש בני גרשון גם הם, וכן כתיב גם בכלליות שבטי ישראל בריש ספר במדבר שאו את ראש כו' לגולגלותם, וצ"ל ענין נשיאת ראש בכלל הלא הראש הוא הבחי' היותר נעלה, ויובן בהקדם ענין כובד ראש שארז"ל ברפ"ב דברכות אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, וצ"ל מה"ע כובד ראש קודם התפלה. הענין הוא דהנה ארז"ל כל הנותן שלום לחבירו קודם התפלה כאילו עשאו במה שנא' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, אל תקרי במה אלא במה, דקודם התפלה נק' רק נשמה באפו כו', ופי' נשמה באפו דהנה בנוסח התפלה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי שהוא בי"ע וכתיב ויפח באפיו נשמת חיים, והנה האדם בכל יום הוא נעשה ברי' חדשה ולכן קודם התפלה הנשמה היא עדיין רק באפו פי' שאין לה התחברות עם הנשמה שלמעלה. ולהבין זה צ"ל מקודם מ"ש טהורה היא קודם אתה בראת, שלכאורה הי' צריך לכתוב שכחבראת קודם טהורה היא, אלא צ"ל שטהורה היא למעלה מבחי' בראת, שבראת היא בחי' בריאה מאין ליש, משא"כ טהורה היא למעלה מבחי' בריאה שהוא בחי' שרש הנשמה שנש"י עלו במח' כו' שהוא בחי' ח"ע, ודרך כלל יש ד' בחי' בנשמה נר"נ ונשמה לנשמה. וע"פ לשון החסידות נק' נשמה לנשמה חי' יחידה שהוא בחי' אלקות שבנשמה, שנר"נ הם רק כלים לאלקות ואלקו' המתלבש בהם זהו הנק' נשמה לנשמה. והנה נר"נ הם מתלבשים בגוף, דנפש הוא בכבד כי הדם הוא הנפש, ורוח הוא בלב כי בלב יש שני חללים חלל השמאלי מלא דם וחלל הימני מלא רוח שהוא בחי' רוח החיים שבלב, ונשמה היא במוח כו'. והנה ידוע שמה שנמשך ונתלבש בגוף זהו חלק והארה מהנשמה אבל עצמות הנשמה נשארה למעלה קשורה ודבוקה באלקי' חיים, כי זהו הכלל שדבר שבקדושה אינו נעקר לגמרי, ולכן ארז"ל ע"פ והשימותי כו' קדושתן אף כשהם שוממים, ולכן הנשמה א"א שתהי' נמשכת כולה למטה רק הארה כו'. והגם דכתיב ונשמת שדי תבינם, היינו שהוא רק כלי שעי"ז נמשך ונתחבר שרש הנשמה עם הנשמה שבגוף, אבל עצמות הנשמה היא למעלה משכל, כי שכל הוא בחי' התבוננות שנמשך מזה לאהבה את הוי' כי הוא חייך, משא"כ שרש הנשמה הוא בחי' מס"נ שלמעלה מהשכל וטו"ד כו', ונק' בצלמנו שהוא בחי' יחו"ע ביטול במציאות ממש, רק שהוא ע"י תבינם שהוא בחי' מ"ש ותן בלבינו בינה להבין ולהשכיל שהוא להבין דבר מתוך דבר, והיינו תוך דבר הוא חיות אלקי המתלבש בעולמות שהוא בחי' ממכ"ע, ודבר הוא בחי' סוכ"ע, ולהבין דבר מתוך דבר היינו שע"י בחי' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שמושג ומובן זה היטב עי"ז יתבונן ג"כ בבחי' סוכ"ע ועי"ז נעשה כלי לגילוי עצם הנשמה.

וזהו ענין התפלה שע"י התפלה נעשה התחברות שרש הנשמה עם הנשמה שבגוף כי תפלה הוא ל' התחברות וכמו נפתולי אלקים נפתלתי וכמו שכטהתופל כלי חרס. וזהו שבתפלה יש ד' בחי' שהוא כנגד נר"נ ונשמה לנשמה, והיינו עד ב"ש הוא כנגד נפש ומב"ש עד יוצר אור הוא בחי' רוח ומיוצר אור עד ק"ש הוא בחי' נשמה וק"ש ותפלה הוא בחי' נשמה לנשמה (ואפ"ל שק"ש הוא ג"כ רק בחי' נשמה, ונשמה לנשמה הוא בחי' תפלה לבד שהיא בחי' ביטול במציאות ממש לאלקות, וזהו מ"ש ואחר הרוח רעש כו' ואחר הרעש אש כו' ואחר האש קול דממה דקה שהוא בחי' תפלה תמן קאתי מלכא שהוא בחי' שרש הנשמה שמתחברת עם הנשמה שבגוף כו'). וזהו שהתפלה נק' סולם וכמ"ש והנה סולם מוצב ארצה כו' דא צלותא, וכמו שבסולם יש ד' שליבות כך התפלה נחלק לד' בחי' עד ב"ש ומב"ש עד יוצר אור ומיוצר עד ק"ש וש"ע כו' ועי"ז נעשה התחברות הנשמה שבגוף עם שרש הנשמה, וזהו מ"ש מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהסולם מחבר את הארץ לשמים שהוא בחי' הנשמה שבגוף עם הנשמה שלמעלה כו'. וזהו ג"כ ענין תשובה כי תשובה אינה על עבירות דוקא שהרי ארז"ל שיהי' כל ימיו בתשובה, אלא תשובה הוא בחי' השבת הנפש למקורה ושרשה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה כו' וזהו בחי' תשו"ע כו'.

וזהו מ"ש שקודם התפלה הוא רק בחי' נשמה באפו שהוא רק בחי' ואתה נפחת בי דהיינו רק הארת הנשמה ממה שמתלבשת בגוף ואין לה התחברות עדיין עם שרש הנשמה, רק אח"כ ע"י התפלה נעשה התחברות שרש הנשמה עם הנשמה שבגוף דהיינו שיהי' מאיר גילוי עצם הנשמה שהוא בחי' מזלא של הנשמה בנשמה שבגוף כו'. והנה למעלה המל' נק' ג"כ תפלה וכמ"ש ואני תפלה שהוא קאי על בחי' מל', והיינו לפי שמל' היא נעשית מקור לבי"ע שהיא זיו והארה בעלמא כו', וע"י התפלה שהיא בחי' נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה נעשה עליי' המל' לאצי' כו', שהוא ג"כ התחברות הארה המתפשט בעולמות עם עצמות אוא"ס שלמעלה מגדר עולמות כו'.

והנה ארז"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, הענין הוא דבקרבנות נא' ריח ניחוח להוי', והיינו שע"י העלאת הקרבן נעשה בחי' ריח עד שעי"ז נמשך להיות ניחוח הוא בחי' המשכה בשם הוי' שכולל כלליות הע"ס שיש שם הוי' בחכ' ושם הוי' בז"א, וי"ל שז"ע לה' הנראה ולה' סתם שנא' במזבחות דאברהם כמ"ש מזה בד"ה בחדש השלישי. וכמו"כ התפלה שכנגד תמידין יש בה ג"כ שלבחי' ריח שז"ע שארז"ל לבעל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן שהוא בחי' ריח, וכן ארז"ל כל האומר תהלה לדוד בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, והיינו כי העוה"ב הוא בחי' ריח כמ"ש והריחו ביראת ה', וכן גם התפלה נק' ריח כנ"ל.

ואמנם הנה נודע כי הריח הוא רק דבר שהנשמה נהנית ממנה ולא הגוף, ובתפלה ז"ע שמחבר הנשמה שלמעלה בנשמה שמלובש בגוף, אמנם מה שהוא רק דבר שהנשמה נהנית ממנה מורה שזהו רק לתועלת הנשמה לבד, ובכדי שיהי' גם הגוף נהנה מחיבור הנשמה שלמעלה זהו ע"י התורה, כי התורה נק' לחם כמ"ש לכו לחמו בלחמי, וכמו שפעולת הלחם שמחבר הנפש עם הגוף כן פעולת התורה שתחבר בחי' הנשמה לגוף שיהי' גם הגוף נהנה מבחי' הריח הנ"ל, ולכן ארז"ל כל השונה הלכות בכ"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב, והיינו שעוה"ב הוא בחי' ריח וכמ"ש והריחו, והתורה שנק' לחם מחבר בחי' ריח זה שיהי' גם הגוף נהנה ממנו ולא הנשמה לבד. וזהו שארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, והיינו כמו שהעולה היא ריח ניחוח כן בתורה יש בחי' ריח זה והוא בחי' לחם ג"כ, והיינו שכמו הקרבנות הם לחם לבחי' האישים שלמעלה כמ"ש לחמי לאשי ריח ניחוחי, כן התורה היא מזון לחבר שגם הגוף יקבל מבחי' הריח ע"י הנשמה שנק' ג"כ אישים שז"ע שם איש ואשה שהם בחי' אש יו"ד ואש ה' כמ"ש בלק"ת פ' שלח בדרושי ציצית.

אמנם להיות כי הנשמה מלובשת בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים על אור ה' וקדושתו, לכן בכדי שיוכל להגיע לבחי' הריח ע"י תפלה ותורה צריך להיות בחי' תשו"ת מקודם שז"ע שארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והענין הוא דהנה בחי' כובד ראש הוא מ"ש כי עוונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, שז"ע דכתי' עוונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלקיכם, שלאפי' אלקיכם הוא בחי' חלק הוי' שישנו בכל נשמה כמ"ש כי חלק הוי' עמו, והוא בחי' אלקות שבנשמה שזהו בחי' ח"י בחי' מקיפי' שבנשמה כנ"ל, והעון נעשה מסך מבדיל לבלי יניח לחבר את שורש ומקור הנשמה היינו בחי' נשמה לנשמה בחי' אלקות שבנשמה לנר"נ הוא בחי' הנשמה שמלובשת בגוף כו', וזהו כמשא כבד. והענין הוא ע"ד מ"ש במדרש ע"פ כבד לב פרעה, שהלב נעשה כבד, והענין הוא כי הנה אנו רואים שחצר הכבד מפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון, אברי הנשימה הם בחי' לב וריאה שהם תכלית הרוחני' שרוח החיים הוא בלב כו', משא"כ כבד וקרביים הם בחי' אברי המזון שהם תכלית הגשמי' ויש חצר הכבד המפסיק ביניהם כו', ולמעלה זהו מ"ש יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים כו' כי מים מצמיחים כל מיני תענוג ויש מים עליונים שהם בחי' תענוג עליון מהשגת אוא"ס בג"ע וכמ"ש ונהר יוצא מעדן שהם בחי' מים עליונים, ומים תחתונים הוא בחי' תענוגי' גשמי' וזהו בחי' כבד כו', ופי' כבד לב שהלב נעשה כבד שנעשה תערובות טו"ר והתגבר הרע על הטוב, וזהו ג"כ כמשא כבד יכבדו שנעשה למעלה בחי' כבד פי' תערובות טו"ר, וזהו בחי' כובד ראש.

והנה העצה לזה זהו משארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופי' רש"י הכנעה ושפלות, והיינו בחי' מרירות על הריחוק ויתעורר ברחמי' ע"ז, ועי"ז שמעורר הרחמים עליו עי"ז מגביה את הנפש למעלה וכמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, שע"י רחמים רבים עי"ז ואביא אתכם אלי לעצמותו ומהותו ממש כי בריח התיכון מבריח כו', והוא בחי' תשו"ת הקודמת לתשו"ע שהוא בחי' תפלה. וזהו ג"כ ענין נתינת הצדקה קודם התפלה והיינו כמ"ש וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו שע"י הצדקה עי"ז נמשך וכובע ישועה בראשו כי ישועה הוא בחי' שע"ה נהורין עילאין וכמ"ש וישע ה' אל הבל שהוא בחי' שע"ה נהורין כו', וכובע ישועה הוא מקור כל הישועה שהוא בחי' מקיף העליון שהוא מקור שממנו נמשך כל ההמשכות הנמשכין בראשו בבחי' מוחין עליונים כו'.

וזהו מ"ש נשא את ראש כו', וכן שאו את ראש כו' לגולגלותם, שענין נשיאת ראש הוא להגביה את הראש שלא יהי' בבחי' כובד ראש, כ"א בבחי' הכנעה ושפלות שזהו בחי' כובד ראש בקדושה ועי"ז יומשך להיות שלבנשיאות ראש לבחי' גלגלתא שיומשך מבחי' גלגלתא דחפי' על מו"ס והוא ע"ד וכובע ישועה כו', והוא ע"ד דאיתא בזהר דאית רצון ואית רצון, אית רצון שעפ"י שכל וטעם שהרצון נולד משכל והתבוננות ואית רצון שלמעלה מהשכל הנק' גלגלתא וצריך לישא את הראש, שיומשך בבחי' ראש מבחי' הרצון שלמעלה מטו"ד המושג.