להבין בתוס' בי' שורש ענין יחוד שמשא וסיהרא

רנהלהבין בתוס' בי' שורש ענין יחוד שמשא וסיהרא

בס"ד.

אפשר לשני מלכים כו' זו"ן הן ב' הפכים כו' ת"ת דאימא - ד"פ

תזו"מ

להבין בתוספת ביאור שורש ענין יחוד שמשא וסיהרא, ושהגם שהלבנה מקבלת אורה מהשמש מ"מ הרי אור זה הוא אור חדש ממש מלמעלה מהשמש, כי אין כל חדש תחת השמש כ"א מלעילא מן שמשא, שזהו"ע דכתיב לשמש שם אהל כו' והוא כחתן כו' ישיש כו', צ"ל מארז"ל בחולין ד"ס ע"ב שאמרה ירח לפני הקב"ה אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, אמר לה זיל ומעטי את עצמך, וטענה רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי, וניחמה הקב"ה במה שתמשול ביום ובלילה וישראל יהיו מונין ללבנה ושיקראו צדיקים על שמך יעקב הקטן כו' דוד הקטן, חזי' דלא מייתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי כו' והיינו כו' לכן נא' בחטאת דר"ח לחטאת להוי'. ולכאורה צ"ל איך מלאה לבה לטעון נגד בוראה ומה גם בטענת דבריה שדברי' הגונים ואשר ע"י שאמרה דבר הגון תמעט א"ע, וגם הקב"ה לא השיב לה שדברי' אינם הגונים כ"א ניחמה בשארי דברים, עד שלבסוף אמר הביאו עלי כפרה כו', וגם מזה הי' מובן לכאורה שח"ו נצחה בדבריה אשר זהו דבר שא"א לומר ולהעלות על הדעת, וכדכתיב האנוש מאלוקה יצדק (איוב ד' י"ז) וכמו שאמר ה' לאיוב מן הסערה האף תפר משפטי כו' למען תצדק (איוב מ"ם ג') וכתיב כי לא יצדק לפניך כל חי (תלים קמ"ג ב') ואיך צדקה בדברי' נגד ממה"מ הקב"ה, אלא שצ"ל שכ"ז הוא בכוונה גם מה שאמר הביאו עלי כפרה כו'.

והנה בזח"ג ס"פ אחרי דע"ט ב' פי' ר"ש עלי ודאי בגין דיתעבר ההוא חויא, ופי' המק"מ וז"ל כפרה לדחות הקלי' שעלי שלא תינק מהמל' ודריש עלי סמוך לי והביא ראי' מפסוק שרפים ומפסוק הנועדים על הוי' עכ"ל אך רנולפ"ז ל' עלי דחוק קצת. אמנם רבינו ז"ל פי' עלי הוא על ז"א רק שפי' עלי לנגדי, והיינו לפי שבחי' או"ח בבחי' מל' בסוף חדש הבא מסיבת מיעוט הירח הוא בחי' מנגד ממש לבחי' החסדים דז"א, לכן נק' עלי כלומר לנגדי, ומביא ראי' מן הרצוא דשרפים שהוא לנגד או"י דע"ס דבריאה, ומ"מ מתכללי' ברוממות המל' שזהו בחי' או"ח שבאצי', ומפסוק הנועדים דעדת קרח להיות כי שרשם הי' מיצי' ששם הנגד יותר ונתלבשו בגופים דעשי' ששם רובו רע, לכן חלקו על אהרן חסד ורצו להפריד האו"ח דגבורות מן החסדים דאהרן, ונא' ע"ז ל' על, וכמו"כ יובן ענין עלי דר"ח שיניקתם הוא עלי לנגדי ממש כו'. והקרבן דר"ח יהי' כפרה לבסם וליחד ב' הפכים דחו"ג מ"ן ומ"ד הנק' רו"ש, ועי"ז יהי' בחי' פב"פ בזו"נ דבריאה כמו בזו"נ דאצי' אע"פ שבבריאה נפסק הארת הקו. והקרבת השעיר דוקא הוא לפי שבסוף חדש יונקי' נחש בריח ונחש עקלתון מפגימת הלבנה וע"י השעיר שרש יניקתם שמקריבין אותו ומתעלה לשרשו דתהו ועי"ז נמשך אורות דתהו באו"י דתיקון, והרי נתייחדו עי"ז או"י ואו"ח דכלליות תהו ותיקון כי שרש או"ח הוא מהתהו, וע"י השעיר מתייחדין עד שאין או"ח מנגד לבחי' או"י ומזה נעשה סיבת ההתרחבות בלבנה מעט מעט בבחי' או"י, כי או"י מתגבר על בחי' או"ח.

ב) אמנם צ"ל למה היו צריכים לכ"ז, וגם מה שאמרה הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון דמשמע שזה הענין הגון מצד עצמו, וגם צ"ל שורש טענתה שא"א לשני מלכים להשתמש בכתר אחד מה רצתה בזה. הענין הוא דהנה בע"ח שער מיעוט הירח של"ה פ"א פירש בכתר אחד שתפארת דאימא כמו שנעשה כתר לז"א כן נעשה כתר לנוק' ומקבלת אורותיה מאימא עצמה שלא ע"י ז"א.

רנזוביאור הענין הוא דהנה ז"א ונוק' הם ב' הפכים כי בחי' מל' עיקר בנינה מן הגבורות קארי תדיר ולא שכיך למען יזמרך כבוד ולא ידום תשוקתה הכל למעלה מעלה בלהב השמימה כטבע האש שעולה למעלה, וז"א הוא רובו חסדים כנודע שז"א הוא מסוף עולמות הא"ס שהוא בחי' השפעת המאציל העליון במדה וגבול למקור דבי"ע היא המל' (ועמ"ש מזה בפ' תרומה בענין כרוב אחד מקצה מזה כו') בכדי להיות התהוות הנברא מוגבל במדה וגבול ואפילו אברהם ומיכאל וכה"ג נשמות ומלאכים היותר גדולים הרי עכ"ז השגתם מוגבלת שעד כאן ישיגו ולא יותר ולכן גם ההשפעה הנשפעת מן המאציל העליון להחיותם מוכרחת להתצמצם במדה וגבול והיינו ע"י המדות חג"ת חסד הוא בבחי' ההתפשטו' וגבורה הוא בחי' כח הצמצום ות"ת הוא הממוצע המכריע ביניהן, ומכל זה מובן שזו"נ הם ב' הפכים ולזאת בכדי שיהיו יכולים להתחבר יחד להיות בחי' יחוד זו"נ הנה זהו ע"י בחי' מקיף היותר גבוה משניהם, והיינו מה שת"ת דאימא נעשה כתר לז"א ונוק' (ועמ"ש בת"א בפ' תרומה בכי"ק בד"ה ביאור לענין הכרובים וכתר אחד לשניהם כו' ועיין באגרת הרמ"ז סי' ך"ז) והוא המחבר אותם וכענין שארז"ל ע"פ עושה שלום כו' בין שר של מים ובין כו' שע"י התגלות דבר הגבוה מערך שניהם שהוא הקב"ה בעצמו ובכבודו עי"ז הם מתחברים וכמו"כ ע"י התגלות בחי' ת"ת דאימא שהוא בחי' כתר ומקיף לזו"נ, עי"ז הם מתחברים יחד (ועמ"ש באגה"ק ד"ה והי' מעשה הצדקה).

ולהבין ענין ת"ת דאימא הנה עד"מ כמו שיש מדות הגלוי' שמשכנם בלב והן אהוי"ר והתפארות כו', כך יש ב' מדות אלו בשכל והן השרשים והמקורים למדות שבלב וכנראה בחוש כשמתבונן באיזה דבר איך שהוא טוב ונחמד אזי נתעורר בשכלו אהבה לאותו דבר גם טרם שבאה ונמשכה האהבה בלב להיות חפץ ומשתוקק בפועל ממש, וכך גם בעבודת ה' אהבה זו שבשכל היא בתמידי' ע"י ההתבוננות, משא"כ האהבה שבלב היא לפי העת והזמן כו' (ועמ"ש מזה בענין שמע ישראל דענין ע' רבתי הם המדות רנחשבשכל) וכמ"כ גם למעלה יש בחי' מדות גם במוחין או"א היינו חג"ת נה"י שהם השרשיים למדות דז"א, חסד דאימא הוא שרש ומקור לחסד דז"א כו', ות"ת דאימא שהוא כללות המדות דאימא, כי הת"ת הוא כלול מחו"ג כידוע מענין הגוונין כו', הוא שרש ומקור לכללות המדות דז"א, ולכך ת"ת דאימא נעשה כתר ומקיף לזו"נ והוא המחבר אותם כו'.

ובמ"א נת' בענין ת"ת דמה שהמל' מקבלת מחו"ג זהו ההמשכה מבחי' סדר ההשתל' עו"ע אבל ע"י ת"ת נמשך מלמעלה מסדר ההשתלשלות כו', וי"ל משום דחסד ענף החכ' וגבו' ענף הבינה אבל ת"ת קו האמצעי עולה עד הכתר וכמ"ש בזהר ס"פ תרומה (דקע"ה ב'). ועמ"ש במ"א ע"פ הזהר וישב (דקפ"א) ע"פ הנה ישכיל עבדי כו' מאד מסט' דיעקב. גם בחי' שער החמישים דבינה איתא בכתבי האריז"ל שהוא בשליש עליון של תפארת דבינה, ועיין בפי' הרמ"ז בזהר פ' פנחס (דרנ"ג ע"א) ועמ"ש מענין שער החמישים בפ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם. ולכן ע"י בחי' ת"ת דאימא נעשה יחוד זו"נ שיתכללו בחי' או"י ואו"ח שבבחי' התיקון עצמו שהוא בחי' זו"נ דאצי' כו'.

ג) אך א"כ צ"ל מהו שאמרה א"א לשני כו' ומה רצתה בזה, כי זה שכ' בפרדס שער י"ח פ"ב בדרך סברא שהיתה כוונת הירח שירד השמש ממקומו ותשאר היא במקומו, זהו דוחק עצום כי מאי חזית ומאי ס"ד דירח. ועוד למה הקפידה כ"כ אח"כ מאחר שאיך שיהי' לפי דבריה הי' א' מהם צריך לירד ולמעט א"ע, וזהו דבר הגון א"כ מאי חזית כו' ואין כאן מקום קפידא כ"כ. ואפ"ל דמעיקרא כשהיו שניהם שוים הי' ההמשכה בבי"ע ע"י שניהם היינו שבי"ע היו מתעלים לקבל מז"א עצמו כענין שילוב אד' בהוי', והגם שהמל' נק' זה השער להוי' מ"מ ע"י שער זה היו מתעלים לקבל מז"א ממש כענין שמקבלים עתה רק מהמל', וע"ד שא' הכתוב משמים הביט ה' שענין הבטה והשגחה זו הוא מבחי' ד"ע, כי הנה אל דעות הוי' שיש ב' דיעות ד"ע וד"ת שהם בחי' יחו"ע ויחו"ת, שנודע שבחי' יחו"ת הוא בשם אלקים שהוא המפריד רנטלהיות בחי' יש דוקא ושיהי' היש בטל, כי יש ב' מיני ביטול הא' בחי' הביטול דיחו"ע בחי' אתה הוא ה' לבדיך כו' דכולא קמי' כלא חשיב, והב' בחי' ביטול דיחו"ת אתה עשית את השמים את חסר כתי' דמזה נמשך ג"כ בחי' ביטול היש להיות וכל צבא השמים לך משתחוים בבחי' ביטול, והו"ע מודים אנחנו לך ומאן דלא כרע במודים כו' הכוונה על בחי' ביטול היש עכ"פ כו', ועל ב' בחי' ביטול אלו יש ב' מיני השגחות שמשגיחי' כך מלמעלה, וזהו דכתי' משמים הביט ה' שהוא משגיח באופן כמו שהוא מלמעלה למטה דכולא קמי' כלא כו', ולפעמים משגיח במדת החסד ולפעמים במדת הגבורה כו', כי מדה הוא לשון לבוש מלשון מדו בד קדש ילבש, וכשם שהוא במדות כך הוא בהשתלשלות העולמות חו"ג דז"א נק' משמים הביט שהוא מלמעלמ"ט וכמארז"ל במד"ר ר"פ וירא שאין שייך ל' הביט אלא מלמעלמ"ט, ויש חו"ג דמל' בחי' מלמטלמ"ע בחי' בנימין צ"ת מלמטלמ"ע שושבינא דמטרוניתא כו' להעלות בחי' ביטול היש דבי"ע שאין ערוך לבחי' האצי' שבאצי' איהו וחיוהי חד ושם הביטול יותר עליון משא"כ בבי"ע כו'. אלא שענין זה דכתי' משמים הביט זהו לענין השגחה שלפעמים ההשגחה ע"י ז"א לבד, אמנם קודם קטרוג הלבנה הי' ההתגלות מבחי' זו דמשמים הביט גם בבי"ע ממש, וז"ע שני מלכים משתמשים בכתר א' ממש היינו פעולה אחת, אלא שזה הי' בבחי' העלאה וזה הי' בבחי' המשכה. א"נ י"ל שכתר א' לשניהם היינו בחי' כתר ועתיק דבריאה ששניהם היו בבחי' זו. וכוונתה הי' שתהי' היא לבדה המאירה בבי"ע וכמ"ש בפרדס שם בשם הזהר רסשא"ל חמינא דרעותך למהוי רישא לשועלים, אלא שכוונתה הי' שלא יהי' בה שום מיעוט כ"א כמו שהיא באצי' כך ממש תאיר בבי"ע.

ד) ועוי"ל ע"ד מ"ש במ"א בלק"ת בשה"ש סד"ה קול דודי פ"ד בענין כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שזהו לפי שהאבות הטעימן הקב"ה מעין עוה"ב, ולע"ל כתי' נקבה תסובב גבר וכתיב א"ח עט"ב, ולכן יהי' לע"ל מעשה גדול כמ"ש בד"ה ושננתם לבניך, וכן יהי' ההלכה כב"ש כו', ועד"ז נא' ביהונתן ודוד עד דוד הגדיל שיהונתן הוא בחי' יסוד ודוד הוא בחי' מל', ולע"ל יהי' דוד הגדיל. והלבנה בקשה שיהי' בה בחי' זו בגילוי עתה ולא יהיו בכתר א' שניהם שוין כ"א נקבה תסובב גבר ותהי' עטרת בעלה כמו שיהי' לע"ל, וע"ד לא זז מחבבה עד שקראה אמי, שהיא משפעת לו כו' וכמ"ש והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים אל הים הקדמוני, וזהו שאמרה דבר הגון שסוף כל סוף צריך להיות כן. וכן צ"ל לפי מ"ש הבחיי פ' פנחס גבי שעיר דר"ח וז"ל ודעת ר' שמעון ז"ל במאמר זה שהיו מתחלה שוין באורם ממש והי' אור הלבנה גדול כאור השמש כו'. וא"כ מה שביקשה הלבנה שלא יהיו שניהם שוין א"א לומר שכוונתה הי' שיתמעט אור השמש דמאי חזית כנ"ל, אלא ע"כ צ"ל שביקשה שיהיו שוין רק שיהי' בה המעלה ג"כ מה שנקבה תסובב גבר, וזהו שטענה אי אפשר לב' מלכים כו' כ"א שיותן בה היתרון מה שיהי' לע"ל שזהו דבר הגון.

וע"ז השיב לה לכי ומעטי א"ע שא"א לבוא לבחי' זו כ"א ע"י המיעוט בתחלה, וע"ז טענה הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעט א"ע, פי' כמ"ש השל"ה פ' ראה דשע"ה ע"ב אמעט א"ע תניח אותי במקומי והחמה עלה תעלה עכ"ל. וי"ל ע"ד מ"ש בישעי' סי' למ"ד ך"ט והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים ופי' במק"מ ס"פ מצורע שהמל' תהי' כמו בינה, וכפשוטו היינו כמו ז"א, ואור החמה שהוא ז"א יהי' כמו ז"ת דע"י, וז"ע והי' הוי' לי לאלקים רסאשבחי' שם אלקים דלע"ל יהי' כמו שם הוי' דעכשיו לפי שיהי' עליות, וז"א יהי' במדריגת א"א כמ"ש הרמ"ז פ' תולדות ע"פ ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' ע"ש, ובקשת הלבנה היתה שיהי' בחי' זו עכשיו, כי קודם הקטרוג הגם שהיתה בבחי' שני המאורות הגדולים שוין בקומתן כמו או"א תרין ריעין מ"מ הנה המל' היתה מקבלת מז"א, והיתה מקבלת מז"א רק מבחי' חכ' ובינה המאירים בז"א, והיא ביקשה שיתעלה ז"א המשפיע לה ביותר שיהי' כמו א"א, ויהי' גילוי אוא"ס ממש שלמעלה מהחכמה, ויומשך בה ע"י ז"א, וע"ז השיבה הקב"ה לכי ומעטי א"ע, להיות כי א"א לבוא לבחי' זו כ"א ע"י המיעוט בתחילה ולהשפיל א"ע לירד במקום המתברר לברר בירורים מניצוצות דתהו, דהא עכ"פ הי' שבה"כ וצריכים להעלות הניצוצים שנפלו.

וא"כ לפ"ז אפשר לפרש עוד מה שלכאו' תמוה איך צדקה בדבריה נגד בוראה זהו ע"ד מ"ש השל"ה שם שהלבנה לא הבינה דברי בוראה במה שאמר לה לכי ומעטי א"ע עכ"ל, ונמצא כי לפי מ"ש הנה הדבר הגון הוא מה שבקשה מעין לע"ל, והתשובה ע"ז הוא מה שא"ל הקב"ה לכי ומעטי כי א"א באופן אחר וא"כ הן הן דבריו הראשונים כו' שא"א כ"א ע"י שתרד לברר בירורים בבי"ע, ובכל חדש ע"י האו"ח שלה היא מעלה הניצוצים דתהו שביררה וע"י הקרבן דשעיר דר"ח כו', ועי"ז נמשך מבחי' התהו הוא כלליות האו"ח בבחי' ע"ס דתיקון שהם בחי' או"י ומתייחדים בחי' או"ח ואו"י עד שמתגבר בחי' האו"י דתיקון שאז הלבנה מתרחבת והולכת כו', ועכשיו ונשלמה פרים שפתינו וזהו ענין מוסף דר"ח שהוא מה שמקבלת הסיהרא תוס' ע"י הבירורים שביררה כו'.

ונמצא מכ"ז מובן שהגם כי הסיהרא מקבלת או"ח מהשמש שהוא בחי' ע"ס דאצי' מ"מ שורש המשכה זו הוא מלמעלה מע"ס, וזהו לשמש שם אהל והוא כחתן כו' שמאיר גם בשמש בחי' אור חדש מלמעלה מן השמש לצורך יחוד דשימשא וסיהרא כו' וזהו ישיש ב"פ יש בגימ' כתר כו'.