ופרעה הקריב

קכהופרעה הקריב

בס"ד.

ויהי בשלח כו' שבה"כ כו' טעם הגלוי בחכ' הכמוס בכתר - ז"פ

[בשלח]

ופרעה הקריב, וארז"ל שהקריב את לבם לאביהם שבשמים, ורבינו ז"ל פי בת"א ד"ה ויהי בשלח פרעה את העם, שהי' משלח פארות (כמו ותשלח פארת, יחזקאל י"ז ו) וענפים ועושי פרי למעלה, את העם כי פרעה הקריב שהקריב את העם לאביהם שבשמים, ולהבין זה למה דוקא ע"י פרעה דוקא, צ"ל תחלה ענין תהו ותיקון, שבתהו הי' ריבוי האור ומיעוט הכלים ולא היו הכלים יכולים לקבל ולסבול את האור ונשתברו ונפלו בשבירה והאורות נסתלקו למעלה.

ולהבין ענין השבירה צ"ל תחלה ענין הכלים, והנה איתא בע"ח שיש פנימיות הכלים וחיצוני' הכלים ששרש נש"י הוא מבחי' פנימי' הכלים ושורש המלאכי' הוא מחיצוני' הכלים. ולהבין מהו נק' בשם פנימיות וחיצוניות, יובן זה ממה שאנו רואי' למטה שיש ב' בחי' כלים פשוטי' ומקבלים, שיש בחי' כלי שמקבל בתוכו כמו כוס שמקבל בתוכו את היין וכדומה לזה, ויש ג"כ בחי' כלי שאינו מקבל בתוכו כלום כמו הסכין אע"פ שהוא ג"כ כלי אבל אינו מקבל כלום רק שמתקן המאכל שהוא בחי' שימוש רק דרך מעבר בלבד, וזהו ג"כ החילוק למעלה בין פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים, ששרש נש"י הוא מבחי' פנימיות דהיינו שמקבלים בתוכו בחי' גילוי אוא"ס ב"ה בתוכם ממש, אבל מלאכים הם מחיצוניות הכלים שאינם רק בחי' שלוחי ההשפעה, אבל אינו נמשך להם לצורך עצמן כמשל הסכין שאינו מקבל בתוכו כלום, ולכן לא ניתנה התורה למלאכים אף שביקשו כמ"ש תנה הודך על השמים, לפי שהתורה היא המשכה פנימיות וכמ"ש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם בתוך פנימיותם ממש, והמלאכים אינם יכולים לקבל זה מפני ששרשן מחיצוני' הכלים, אבל נש"י ששרשן מפנימיות הכלים שהם כלים לגילוי אוא"ס ב"ה ממש לכך ניתנה להם התורה.

קכוב) ולהבין זה בתוס' ביאור, יובן ממה שאנו רואים שהמוח הוא כלי לגילוי השכל שהשכל מלובש בו ממש, והיד הוא ג"כ כלי לגילוי השכל שהרי ע"י היד יוכל לכתוב את השכל, ואעפ"כ אינם דומין זל"ז כלל לפי שבמוח השכל מלובש בו ממש והמוח הוא כלי להשכל כמו הכוס שמקבל בתוכו את היין, אבל היד אע"פ שכותב את השכל אבל עכ"פ מ"מ אינו מלובש השכל בהיד רק שהוא ממוצע שע"י יומשך השכל לזולתו באותיות כדי שהכל יוכלו להבינו, שהוא המשכה דרך מעבר בלבד ומ"מ נק' בשם כלי לשכל, משום שעכ"פ ע"י היד נמשך הגילוי לזולתו ג"כ, משא"כ ע"י הרגל לא יומשך כלל בחי' גילוי השכל, וזהו מ"ש בע"ח שחב"ד הם בחי' פנימיות הכלים וחג"ת הם בחי' אמצעים ונה"י הם חיצוניות הכלים שהוא בחי' ראש תוך סוף כו' לפי שחב"ד הוא כלי ממש לגילוי אוא"ס ב"ה כמ"ש הוי' בחכ', אבל חג"ת המה בחי' מדות חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, שהם רק בחי' ממוצעין שע"י יומשך בהעולמות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, ושורש נש"י נמשכו מבחי' חכמה (וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם כמו שהבן נמשך ממוח האב וזהו ששרשן מפנימיות הכלים ששרשן מבחי' חכמה וכמ"ש בתניא) אבל שורש המלאכים הוא רק מבחי' מדות ודבור, ולכן נקראו בשם חיות הקדש, וע"כ לא ניתנה התורה להם לפי שאורייתא מחכ"ע נפקת.

ג) ומעתה י"ל ענין התהו שהי' ריבוי אור ומיעוט הכלים יובן עד"מ כשהרב משפיע שכל לתלמיד, שכשהשכל גדול שלא לפי ערך המקבל צריך הרב להשפיל את השכל באותיות רבים ולהסבירו, אבל כשמשפיע לחכם כמותו א"צ להשפיל אותו ולהלבישו באותיות רבים רק שמוסר ראשי פרקים ומזה יבין את כל השכל (וכמארז"ל אלא א"כ הי' חכם ומבין מדעתו) וזהו שהשכל גדול הוא ענין ריבוי האור, ומיעוט הכלי הוא אותיות מועטים.

ועוד י"ל ממ"ש בלק"ת פ' האזינו ע"פ כנשר יעיר קנו שיחזקאל ראה את המרכבה פני ארי' פני שור כו', וזהו בזמן שאחר החורבן כשגלו לבבל שכינה עמהם (וגם משה בתחלת התגלות הקב"ה אליו הי' ע"י הסנה שהוא בחי' קכזקוצים וברקנים שאז היו עדיין בקושי השעבוד כו') וכמ"ש ואני בתוך הגולה לפיכך ראה ההתלבשות בבחי' פני ארי' ובחי' פני שור כו', כי בזמן שהי' בהמ"ק קיים הי' גילוי השכינה במדרגה היותר גבוה ונעלה וכמו שהי' ראשית הגילוי לכל ישראל במ"ת דכתיב פנים בפנים דיבר הוי' עמכם פי' פב"פ בלי שום אמצעות והתלבשות כלל (וע' מענין פב"פ ומענין פא"פ בד"ה ראה) ולכן כתיב וכל העם רואים את הקולות וארז"ל רואים את הנשמע ושומעין את הנראה, שהי' גילוי אלקות מבלי שום התחלקות ריבוי המדרגות רק שהיו רואין גילוי כללות החיות ושפע אלקי ואין שום פירוד וחילוק ח"ו בין ראי' ושמיעה, והיינו שהי' מאיר רבוי האור והי' העין שהיא כלי לראי' בלבד יכולה לקבל ג"כ כח השמיעה, והאוזן שהיא כלי לשמיעה בלבד יכולה לקבל גם כח הראי', וכל זמן שבהמ"ק קיים היו הנשמות במעלה עליונה והי' כח השגתם בגילוי כללות החיות מבלי שום אמצעית כלל, אבל כשגלו לבבל הנה גם גלוי השכינה אז הוא ע"י ירידה בבחי' התחלקו' רבוי המדרגו' בבחי' פני ארי' ופני שור שבמרכבה, ראי' בפ"ע ושמיעה בפ"ע שנתמעט האור כביכול ונמשך בכלים מכלים שונים ברבוי התחלקות, פני ארי' ופני שור. וזהו מ"ש בזוהר שיש בחי' מארי דעיינין ומארי דאודנין, ובעבודה ז"ע שתים שלפניה, יוצר משרתים ואשר משרתיו כו' והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול שהאהוי"ר נמשך לנש"י ע"י המלאכי', שע"י ההתבוננות באריכות בברכת ק"ש עי"ז נמשך בחי' אהוי"ר בנש"י, משא"כ בימי משה הי' נמשך ע"י השכינה בעצמה שהרי גם המלאך לא רצה לקבל כמ"ש אם אין פניך הולכים, ולכן אמר ליהושע עתה באתי. אבל אח"כ בימי יחזקאל כיון שהוצרכו לקבל ע"י פני ארי' פני שור, ע"כ גם בעבודה לבוא לבחי' אחד ואהבת בק"ש הוא ע"י שתים לפניה ששם נאמר מענין המלאכי' איך שעומדים ביראה, ועי"ז נמשך להאדם ג"כ אהוי"ר, וממילא מתעלים המלאכי' ג"כ עי"ז כנודע מענין אכלתי יערי עם דבשי, יערי הם המלאכי' שע"י מס"נ בק"ש באחד ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך דהיינו בבחי' אליך ה' נפשי אשא הנה הנשמה עולה למקור חוצבה שהיא בשרשה הגבה למעלה יותר וכנ"ל מתעלים המלאכים ג"כ עי"ז כי מאחר שמהם קיבלה אהבתם ויראתם להעלות לה' אחד לאהבה בכל נפשך יהיו גם הם עולים בסולם קכחונכללים בבחי' יחוד העליון ב"ה ולאשתאבא בגופא דמלכא, וזהו והנה מלאכי אלקים עולים כו'.

ונחזור לענינינו שמזה יובן ענין ההפרש בין תהו לתיקון שבתהו הי' רבוי האור ומיעוט הכלי היינו במעט התלבשות, משא"כ בתיקון הוא מיעוט האור וריבוי הכלים וכמו ע"ד ההתלבשות הנ"ל וע' בד"ה אם בחקתי בהביאור (ך"ו) שענין רבוי האור שלא לבד שהאור הי' ברבוי כ"א שהי' בא"א מכמו אורות דתיקון יעו"ש. וע"ד שארז"ל בענין אור שנברא ביום ראשון שהי' האדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו שפי' מסוף עלמא דאתגליא מלמעלמ"ט שהוא תחלת עלמא דאתגלייא מלמטלמ"ע עד סוף עלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע שהוא תחילת עלמא דאתכסיא מלמעלמ"ט נמצא שהי' ההבטה בב' עולמות שהם כלליות כל העולמות, וכשנתמעט הרי הראי' אינה בערך כלל, כמו"כ יובן ענין ריבוי האור ומיעוט האור בתהו ותיקון שהוא יותר אין ערוך שהרי אור שנברא ביום ראשון הי' ג"כ מבחי' התיקון.

ד) והנה בתהו לפי שהי' רבוי האור ומיעוט הכלי לא היו הכלים יכולי' לסבול את רבוי האור כ"כ ונשתברו הכלים ונפלו בשבירה, ולהבין ענין השבירה י"ל עד"מ ממה שאנו רואים כשהרב משפיע כמו שהוא אצל הרב בגילוי ובהרחבה, לכך מצד גודל עומק המושג וקוטן שכל המשיג עי"ז נתבלבלו אצלו האותיות והשכל ואינו משיג כלום, אבל אם הי' שונה אליו בדרך קצרה והי' מצמצם שכלו אליו עי"ז הי' יכול לכל הפחות לקבל את הפסק דין ותוכן המכוון אם הוא כשר כו' (וכמשארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה) אבל ע"י שהשפיע לו ברבוי ובהשפעה גדולה מבלי צמצום עי"ז מתפרדים אצלו האותיות ואפי' הפס"ד אינו יודע, וזהו ענין השבירה, דהיינו שמתפרדין האותיות כי בהאותיות מלובש השכל כמו אותיות ב"ש והי' העולם שיש בהן השכלה גדולה ונפלאה איך שבאמירה א' נבה"ע, אבל כשמתפרדין האותיות נאבד השכלה, וזהו ע"ד שנשברו לוחות הראשונו' לפי שהי' בהם גילוי גדול מאד נעלה והיו אורות מרובין וכלים מועטין, שבתר"ך אותיות שבעשה"ד הי' כלול כל תושב"כ ע"כ נשברו. זאת ועוד זאת שאם לא רק כלים מועטים לא הי' נשברים מחמת זה רק שחטא העגל גרם להם שישברו כמו שמצינו בלוחות אחרונות שהיו בהם גילוי יותר כדאיתא במדרש פ' תשא ע"פ ויגד לך תעלומות חכמה כפלים לתושי' שלוחות אחרונות כוללים הלכות ואגדות ומדרש כו', ואעפ"כ לא נשברו, אלא ע"כ הוצרכנו לומר שנשברו קכטמחמת חטא העגל, ומ"מ גם מחמת החטא בעצמו ג"כ לא היו נשברים, וזו"ז גורם כו' (וע' בביאור ההפרש בין לוחות ראשונות ולוחות אחרונות והוא ביאור כי אתה נרי בענין והוי' יגיה חשכי דתרי"ג), וכמ"כ כאן אפ"ל מחמת שהי' בהם ריבוי האור לא היו נשברים רק מחמת שהיו נקודות זת"ז וכמ"ש וימלוך וימת לפי שהיו בבחי' יש ענפים מתפרדים ולא הי' בהם התכללות ע"כ נשברו ונפלו למטה, והיינו שהכלים שהם האותיו' שהיו מתחלה כלים לגילוי אלקות נתפרדו ונעשו חיות לדבר גשמי להחיות אותו.

וזהו שארז"ל במד"ר שה"ש ע"פ תורי זהב נעשה לך עם נקודת הכסף תורי זהב זו ביזת הים עם נקודת הכסף זו ביזת מצרים כשם שההפרש בין כסף לזהב כך יש שבח ממון בים מביזת מצרים, כי גדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים כמו שפי' רש"י ע"פ ויסע משה, והיינו כי הי' להם לפרעה ולעבדיו עושר וכבוד שלא ע"פ חשבון ומעשה ודעת, כי יניקתם מחיות אלקי שנפל ע"י שבה"כ (וזה ממקום שיותר גבוה) והוא מוסתר ומכוסה אצלם וכמ"ש וימנע מרשעים אורם שאינו מאיר אצלם בהתגלות כ"א העלם והסתר בחושך כפול ומכופל, עד שמכחשים בהוי' אמר נבל בלבו אין כו' וכמו שאמר פרעה לא ידעתי את הוי', ונראים ליש ודבר בפ"ע, משא"כ בסט' דקדושה מקבלים חיות מגילוי אור פני הוי' והוא מתגלה אצלם אף שהוא ע"י השתלשלות ירידת המדרגות בע"ס הקדושות שהן הן מדותיו של הקב"ה ית"ש שע"י דוקא יושפע החיות לנבראים לפי שהם כלים לגילוי אלקותו ית"ש לפי שבתיקון הי' מיעוט האור ורבוי הכלי' והיינו שכדי שיהי' בחי' כלי לגילוי אוא"ס ב"ה שעז"נ השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אפי' כלי לכלי לא יכלכלוך, לכן הוצרך להיות צמצום האור כדי שיוכלו הכלים דתיקון לקבל בחי' גילוי כו' וזהו שחכ' נק' בחי' יו"ד שהיא בחי' צמצום שחכ' מקבל מבחי' צמצום דוקא.

ה) והנה כתיב וזרעתיה לי בארץ דוקא שישראל נזרעו למטה דוקא וכמ"ש אור זרוע לצדיק וכלום אדם זורע סאה אלא כדי להכניס כמה כורין ומהו הצמיחה היינו ע"י תומ"צ, שהמצות נתלבשו בגשמי' דוקא כמו ציצי' מצמר גשמי דוקא ותפילין מקלף גשמי ששרשן מעולם התהו שנפלו קלבשבירה וע"י שמבררין אותם עי"ז נתעלים לשרשן הקדום לתהו ששם רבוי האור וממשיכין ע"י בתיקון ג"כ רבוי האור ואעפ"כ יוכלו הכלים לסובלו לפי שהם בחי' ביטול והתכללות כמ"ש למעלה שהשבירה הי' בתהו מחמת שהיו נקודות זת"ז.

וא"ו) אך עדיין צ"ל מה יועיל ריבוי הכלים דכלים דתיקון שעי"ז יוכלו לקבל אורות דתהו שהם בלתי בע"ג כלל הלא מ"מ בחי' הכלים דתיקון הם שורש ומקור הגבול. ולכאורה הי' נראה לפרש עדמ"ש בכתהאריז"ל שכשהי' צריך להתהוות עולמות צמצם את אורו הגדול ונעשה מקום פנוי, והיינו שלא נשאר רק רשימה בעלמא כי דבר שבקדושה אינו נעקר ח"ו לגמרי, ומזה נתהוו העולמות ואח"כ נמשך הקו וחוט, ולמה הי' צריך להיות הצמצום תחילה ואח"כ יומשך מהאור בחי' קו וחוט, ולמה לא נשאר מתחלה הקו וחוט ויתהוו מזה העולמות, כיון שאח"כ נמשך להם הקו וחוט, והענין שאם לא הי' צמצום מתחלה לא הי' יכול להתהוות עולמות מזה, וכנודע שמצד אוא"ס הי' יכול להתהוות ע"ס באופן אחר, ושיהיו כמו שנתהוו זהו ע"י בחי' הצמצום דוקא, ואחר שע"י הצמצום נתהוו העולמות לכן אח"כ גם כשנמשך בהם מאור הקדום לא נתבטלו העולמות ממציאותם מחמת זה, כי אחר שנתהוו לא נתבטלו מזה, וכמו"כ בענין התיקון ותהו מאחר שנתהוו הכלים דתיקון בבחי' הרחבה והתכללות זמ"ז יכולים לקבל גם אורות דתהו שבלתי בע"ג. אך באמת אינו כן ואינו דומה לזה כלל כי שם גם אחר הצמצום קודם המשכת הקו האור הנשאר בהרשימה הי' מהאור שבלתי בע"ג כלל, ולכן הי' יכול למשוך אליו עוד ע"י העלאת מ"ן מהאור שבלתי בע"ג כלל, משא"כ בתהו הי' השבירה שהיו הכלים בבחי' גבול בלא התכללות וגם כלים מועטים, א"כ בתיקון הגם שהם כלים מרובים, הרי עכ"פ המה מבחי' גבול רק שהם בע"ג היותר גדול ואיך יוכל להיות התחברות אורות דתהו שהם בלתי בע"ג גמור עם כלים דתיקון שהמה שורש ומקור הגבול.

קלאוצריך לומר שזהו ע"ד מ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואינם מכבים זא"ז מפני שמאיר עליהם הארה יותר גבוה מבחי' המשל ופחד כמשל שני שרים שהמה מנגדים זל"ז כשבאים לפני המלך מחמת אימת המלכות וביטולם לפני המלך הם נעשים כאילו לא הי' שונאים ומנגדים זל"ז מעולם, שזהו מחמת הביטול לפני המלך שז"ע המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו וכמו"כ צ"ל בענין תהו ותיקון שזהו שמתחברים אורות דתהו שהם בלי גבול עם כלים דתיקון שהם שורש ומקור הגבול זהו ע"י שמאיר הארה יותר גבוה משניהם גם מבחי' אורות דתהו. ומ"מ זה שיומשך אורות דתהו הוא בכלים דתיקון דוקא ולא הי' זה בבחי' התהו עצמו שיהי' מאיר האורות דתהו שהם בלי גבול מפני מעלת עולם התיקון שנעשה בתיקון בחי' התכללות חסד שבגבורה וגבורה שבחסד דבר והיפוכו שז"ע בעבודה רך כקנה שיכול לנטות ממדתו, משא"כ התהו שלא הי' בהם התכללות כ"א נקודות זת"ז כל א' בפ"ע.

ומ"מ בחי' תהו קודמת והגבה למעלה בשרשה מבחי' תיקון וכמ"ש באגה"ק קרוב לסופו כי הם מס"ג שבפנימיות א"ק, והתיקון הוא ע"י מ"ה שהוא יוצא מהמצח הארה בעלמא כו'. אך אעפ"כ מצד ההתכללות יש בתיקון מעלה גבוה שאינה בבחי' תהו, כי יש בתיקון גילוי אור א"ס שאין בתהו והוא כמ"ש בזהר קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים, פי' קוב"ה הוא עצמיות המאציל אנת הוא שלימותא דכולא ואינו שורה אלא באתר שלים היינו כשיש התכללות למטה וקשר וחיבור הע"ס יחד אזי ישכון בהם אור א"ס שלימותא דכולא מה שלמעלה מע"ס ולאו מכל אינון מדות איהו כלל, משא"כ כשכל מדה היא בפ"ע אין זה כלל אתר שלים שיהי' ההשראה משלימותא דכולא, ולכן בתיקון ע"י התכללות בבחי' פרצוף אדם העליון נמשך המשכת אוא"ס משלימותא דכולא, משא"כ בעולם התהו, וזהו בחי' מעלה יתירה ועצומה דבחי' אדם שבתיקון על עולם התהו, ועמ"ש בת"א בד"ה ויאמר ה' הן עם אחד כו' שבמקום ההתכללות שבקדושה ממשיכים האור מבחי' עקודים בכלי אחד וזהו בחי' שלימותא דכולא שלמעלה מהתהו כי עולם התהו הוא מבחי' נקודים ועולם העקודים בחי' טעמים, ובענין טנת"א הטעמים בכתר ונקודות בחכמה כו', ומ"ש במ"א שהטעמים הם בחכ' ע' בד"ה ששים המה מלכות (שהוא וארא דדור הפלגה) קלבששניהם אמת, והיינו כשאומרים שהאותיות הם במלכות אזי הטעמים בחכ', אבל כשאומרים שהאותיות הם במידות שהוא בחי' אותיות התורה שהם למעלה מבחי' אותיות שהם מקור לעולמות בחי' בדבר ה' שמים נעשו, אז הטעמים הם בכתר, והיינו שיש שני בחי' טעם, כי יש טעם הגלוי שבחי' טעם זה הוא בחכ', ויש בחי' טעם הכמוס שהוא ע"ד שארז"ל שתוק כך עלה במחשבה שבחי' טעם זה הוא בכתר.

ז) והנה אחר ששוכן בבחי' תיקון הארת אור א"ס שלמעלה מע"ס עי"ז יכולים אח"כ ליכלל המדות והספירות בבחי' ביטול במציאות יותר מקודם שהי' ההתכללות רק מחמת חלישות התגלות האור כענין רך כקנה כו' אבל לא בחי' עצמיות הביטול ממש, אכן בהגלות נגלות עליהם גילוי אוא"ס שלימותא דכולהו אשר כל המידות כאין נגדו, כי כשמו כן הוא שאינו בבחי' מדה ח"ו אלא למעלה מעלה עד אין קץ אפי' מבחי' חב"ד מקור המידות, ואזי המדות היו לאחדים ממש ובטלים ממש כנר בפני האבוקה באורו ית' המאיר להם ואינם תופסים מקום כלל, וז"ע עושה שלום במרומיו בין שר של מים ושר של אש וכמ"ש באגה"ק ע"פ והי' מעשה הצדקה שלום כו' ע"ש, והתכללות זו הוא בחי' ביטול אמיתי ממש שלמעלה מבחי' הביטול דרך כקנה כו' עד שאפי' כשהמדות היו בריבוי האור (הכוונה כמו בעולם התהו שהי' ריבוי האור) היו בטלים ומתכללים, וכמו בעולם העקודים שודאי הי' שם ריבוי האור יותר מבנקודים, ואעפ"כ לא הי' שם שבה"כ ח"ו והיינו מחמת קרבתן לאוא"ס שעי"ז הם בבחי' ביטול אמיתי כו' והתכללות אמיתי עד שעקודים בכלי אחד, ומבחי' ביטול זה נמשך אח"כ בעולם התיקון ג"כ ע"י השראת אוא"ס הנמשך בעולם התיקון שעי"ז נמשך בהם הביטול האמיתי כו'.

ועפ"ז יובן שדוקא בעולם התיקון שהם בחי' התכללות שם דוקא ע"י העבודה בתומ"צ יכולים להמשיך אורות דתהו שהם בלי גבול בכלים דתיקון, ובתיקון דוקא שהוא בחי' סיום המדריגות דעקודים נקודים וברודים מאיר מאור א"ס בחי' הגבוה מתהו ותיקון שיהיו יכולים המצות להיות כלים רחבים שיוכלו לקבל בחי' אורות דתהו כמ"ש באגה"ק בענין רחבה מצותך מאד שהם כלים רחבים לקבל בחי' מאד העליון שהם בלי גבול כו'. והנה נודע ששעבוד מצרים הי' הכנה למ"ת שעי"ז בררו מהם הנצוצות דתהו שהם אורות קלגמרובים וכנ"ל בענין האור דתהו, וזהו שהי' פרעה משלח בהם פארות וענפים ועושה פרי למעלה את העם היינו שיאיר בהם ע"י העבודה בתומ"צ אח"כ בחי' אורות דתהו שזהו בחי' תוס' מרובה, וכדי שיהיו הם כלים לזה ז"ע ופרעה הקריב שהקריב את לבן לאביהם שבשמים שהוא בחי' התשובה שלכן אמרז"ל במד"ר יפה היתה הקרבת פרעה ממאה צומות ותפילות שעי"ז הקריב את לבן לאביהם שבשמים להיות בבחי' הביטול דהתכללות שבתיקון, ושיהי' כלים רחבים לקבל בחי' האור דתהו שהיו בבחי' הסתלקות שנסתלקו ונכללו בעצמיות המאציל שהם גבוהים הרבה מאורות דתיקון כנ"ל רק שמחמת תוקף האור ומיעוט הכלי הי' שבה"כ כו', אמנם אחר שנתבררו הכלים ונכללו בתיקון שהוא בחי' התכללות אז הם כלים לבחי' ריבוי האור דתהו שיהי' ב' המעלות יחד שיהי' אורות גדולים כמו בתהו ואעפ"כ יהי' בבחי' התכללות ע"י הארת אוא"ס שלימותא דכולא כו' מעין בחי' עקודים כו'.