ענין תשובה ומעש"ט

קכבענין תשובה ומעש"ט

בס"ד.

ענין תשובה ומעש"ט שארז"ל יפה שעה א', וי"ל מהו ענין התשובה זו שע"י יהי' המעשים טובי', היינו שע"י שיכוון שמקיים רצון בוראו בקיום מצוה זו כמו עד"מ כשמניח תפילין הוא לשעבד הלב והמוח ועד"ז בכל המצות, הרי עי"ז מעלה דבר הגשמי מגשמיותו, והרי הניצוץ שהי' בדבר גשמי קכגזה שב לשרשו, שזהו כענין והרוח תשוב (וי"ל והרוח שמאיר ביושר דתיקון תשוב את בחי' הנפש דעגולים דתהו אל האלקי' שלמעלה מתהו ותיקון עגולים ויושר, וכמו במילדות העבריות שנת' שם ענין תהו ותיקון, ונא' עליהם ש' אלקי' וכמ"ש וייטב אלקים למילדות, וצל"ע שם), וע"י מעשה המצוה שהיא גוף המצוה, וכוונת המצוה שהיא הנשמה וחיות של המצוה (ע' בלק"ת בד"ה ועתה יגדל נא וביאורו, והגם שעצם המצוה גבוה יותר כמש"נ שם, מ"מ להיות מאיר זהו ע"י העלאת החיות שחכמת אדם דוקא תאיר פניו, ולכן ע"י העלאת החיות היא נשמת המצוה כי מצוה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה, ונמצא הכוונה היא הנשמה שהיא הניצוץ הנמצא בה מבחי' התהו), עי"ז נעשה המצות מעשי' טובי', פי' ע"ד אבן שמאיר שאינו דומה לאבן פשוט, וההפרש הוא בבהירת האור כמ"ש במ"א.

ונמצא כי תשובה ומעש"ט אפשר לפרש במעשה המצות עצמן גם בלא מצות התשובה שהיא מצוה רמה ונשאה כו'. (ואפ"ל שמה שאנו אומרי' כאן שהתשובה היא הכוונה שבמעשה המצות זהו כמו שנת' בביאור ע"פ ועתה יגדל שלא נדפס שמילוי הוא עיקר מכוון הדבר, ששם מפרש מילוי כשמתמלא המכוון שלו, והמכוון הוא שיהי' דירה בתחתונים, ונמצא כ"ז הבירור תלמוד גדול כי בחכ' אתברירו, ובגמר הבירור מעשה גדול, ולכן לע"ל כמצות רצונך. ועפ"ז יכול להיות שנתווך שני המאמרים דועתה יגדל הנ"ל שבעשיית המצות הוא העיקר הקבעומ"ש כמ"ש בועתה יגדל שבלק"ת, ומ"מ המכוון להעלות הניצוצים ע"י עבודת האדם דוקא שכך עלה ברצונו, וכענין נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני שנת' בלק"ת פ' פנחס בד"ה צו והביאור, וה"ז כמו המילוי שנת' בד"ה ועתה יגדל שלא נדפס, ולכן עכשיו בזמן העבודה מאירים המעשים הטובים ע"י התשובה שבהם עצמם שמשיבים הניצוץ, שז"ע תשוב את הנפש דתהו, ואעפ"כ צ"ל קיום המצות בעבודת עבד דוקא כמ"ש בועתה יגדל שבלק"ת, ולא ע"ד סגולה או רפואה ח"ו. וע' בד"ה ויאמר כו' למילדות העבריות ססי' ב' שאם שהיושר דתיקון הוא נמוך במדריגה מעגולים קכדדתהו מ"מ זהו עיקר המכוון בהשתלשלות ע"ד ארץ קדמה במח', וע"ד המילוי שנת' במא' ועתה יגדל שלא נדפס הגם שהוא נמוך מעצם הדבר ע"ש, וי"ל שזהו מפני כוונת נעיצת התחילה שיש בסוף דוקא), וכל שכן ע"י תשובה עצמה.

וגם אפ"ל בתשובה עצמה ג"כ שאין הפי' על חטא ועון דוקא כ"א שישוב ממקום שהוא, שזה צריך כל אדם בכל עת ובכל רגע, וכל שמתעלה בעבודתו יותר הנה הוא מרגיש יותר שחסר לו עדיין, וכענין סלח לנו שאומרים אחר ההתבוננות בק"ש דוקא כו', כן הוא בענין התשובה שהיא החזרת פב"פ הוא ג"כ עד"ז שכל שמתקרב יותר מרגיש בנפשו יותר איך שעדיין רחוק הוא לכן צריך לשוב עוד ועי"ז ממילא יהיו המעשה המצות שלו מאירים וטובים כו'.