וידבר כו' ויצוום

קיגוידבר כו' ויצוום

בס"ד.

היום לעשותם כו' תהו ותקון כו' עולם הפוך - ד"פ

[וארא]

וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל וגו', ופי' רש"י ז"ל צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם, עכ"ל. והוא מהמד"ר וארא פ"ז ע"פ ויצום אל בנ"י, א"ל הקב"ה בניי סרבנים הן רגזנים הן טרחנין הן, על מנת כן תהיו מקבלים עליכם שיהיו מקללין אתכם שיהיו מסקלין אתכם באבנים, עכ"ל. וכ"ה בילקוט פ' בהעלותך רמז תשל"ה ע"פ האנכי הריתי בשם הספרי ע"פ זה. וזהו כענין הנזכר במד"ר פ' דברים ע"פ לא אוכל לבדי שאת אתכם, אמר משה חייכם שאני יכול לטעון עשרה כיוצא בכם, ולמה איני יכול לשאת אתכם שהוי' אלקיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם (ופי' במת"כ רבים מפרשים הרבה ל' הגדיל) מנין ממה שקרינן בענין ה' אלקיכם הרבה אתכם, עכ"ל. וזהו ג"כ כמשארז"ל ברבות שה"ש ע"פ ראשך עליך ככרמל (שה"ש ז' וא"ו), ובויקרא רבה פ' אמור פל"א, אמר הקב"ה לישראל הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה לכרמל הה"ד (מלכים א' י"ח מ"ב) ואליהו עלה על ראש הכרמל, ודלת ראשך כארגמן, אמר הקב"ה הדלים שבכם חביבים עלי כדוד שנא' (זכרי' י"ב ח) והי' הנכשל בהם כדוד, ופי' רש"י החלש, וי"א כדניאל דכתי' בי' והלבישו לדניאל ארגונא (דניאל ה' ך"ט). ולכאו' כל המדרשי' אלו אינם מובנים למה צוה הקב"ה למשה ואהרן שיקבלו ע"ע גם אם יקללו ויסקלו אותם באבנים. גם מש"א ולמה א"י לשאת אתכם שהוי' אלקי' הרבה (פי' הגדיל) אתכם ע"ג דייניכם, למה הייתה כזאת מלפניו ית' להגדיל את ישראל ע"ג מנהליהם עד שמשה רעיא מהימנא לא הי' יכול לשאת אותם. וגם מש"א הרשים שבכם והדלים שבכם חביבים כאליהו ודוד, שג"ז יפלא לכאו' איך ישתוה הרש לאלי' והדל לדוד כו'.

אך הענין יובן בהקדם מ"ש היום לעשותם, וארז"ל בפ"ב דערובין דך"ב ע"א, והיינו דאמר ריב"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם וכו', והיינו שעוה"ז דוקא נק' עולם המעשה ובה ניתן הבחירה חפשית להאדם שיבחר בטוב, וכמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו' ובחרת בחיים הוא בחי' חיי קידעולם אשר נטע בתוכינו אשר עי"ז יהי' דבוק לבחי' אוא"ס חיי החיים וכמ"ש ואתם הדבקים בהוי' כו', ולא עוד שאפי' גם אם חטא אדם יכול לחזור בתשו' ולשוב אל ה' באמת ולעבדו בכל לבבו, וה' יסלח לו כו', משא"כ בעוה"ב אין הבחירה חפשית כלל, רק כמו שנמשך בעוה"ז כך נשאר בעוה"ב, וע"ז ארז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, שלפ"ע עבודתו בעוה"ז בקיום התומ"צ כך נותני' לו חלקו בעוה"ב.

ולהבין זה צ"ל תחלה ענין ההפרש בין תהו לתיקון, שידוע מ"ש בע"ח שהתהו לא הי' בבחי' פרצופים רק הע"ס היו בבחי' נקודות, ר"ל נקודת החסד נקודת הגבורה כו', והיינו שלא נתחלקה הספירה לפרטי פרטיות באורך ורוחב כ"א היתה נקודה אחת בדרך כללי וקיצור מופלג זו חסד וזו גבורה כו', וגם היו הע"ס זה תחת זה שהיו מופרדים זמ"ז, שהחסד הי' בפ"ע והגבורה בפ"ע, ולא היו מתכללים זה מזה, ולכן היו רק נקודות לבד כנ"ל דהא בהא תליא. משא"כ עולם התיקון הוא שנעשו הספירו' בבחי' פרצופים, מחכ' נבנה פרצוף אבא ומו"ק פרצוף ז"א, שהוא שנתחלקו הספי' בהתפשטות לפרטי פרטיות, ט' פעמים ט' ובכל אחד ראש תוך וסוף וה' חסדים המגדילים עד שנעשה רמ"ח איברים כו' וגם נעשה התכללות הספי' זמ"ז.

והמשל לשני בחי' אלו יובן בכוחות הנפש שבגוף ג"כ, שרמ"ח כוחות הנפש מתלבשים ברמ"ח איברי הגוף, כח הראי' מתלבשת בעין וכח השמיעה באוזן וכח המעשה בידים וכח ההילוך ברגלי' כו', ובחי' זו הו"ע התפשטות והתלבשות כוחות הנפש בכלים שהם האיברים, ועוד נמצא בחי' קטואחת הכוללת את כל פרטי הכחות המתחלקים באיברים הנ"ל ומקפת עליהם מכל צד מראשו ועד רגלו, והיינו בחי' המחשבה שבאדם, כנראה בעליל שכאשר יכוה בצפורן רגלו תרגיש תיכף המחשבה את הכאב, וכן כשירצה ויעלה במחשבתו לנענע רגלו תתנענע תיכף ומיד, שמזה ראי' שהמחשבה ישנה ברגל ג"כ והיא שם בבחי' מקיף כו'. והנה ענין התלבשות הכחות באיברים הוא משל לבחי' פרצופים דיושר שמתלבשים בכלים כדוגמת פרצוף מוחין וזרועות כו', ובחי' התהו הוא בחי' עגולים שהם בחי' מקיפים, וזהו כמשל המחשבה כו'.

והנה לפי שביושר דתיקון נתחלקו הספירות בפרטיות בבחי' פרצופים, לכך נמצא בהם דבר חדש מעלה יתירה אשר לא היתה בעולם התהו בהיותן בבחי' נקודות זת"ז, והיינו מ"ש בס"י נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן שיש מעלה בסוף מה שאינה בראש, שזה לא נמצא בעולם התהו רק בעולם התיקון מפני שנעשו בבחי' פרצופים, והוא עד"מ מכחות הנפש שבגוף שהשכל מלובש במוח שבראש שהוא המעולה וראש לכל כחות הנפש, ואח"כ בידים קטזמתלבש כח המעשה לכתוב ולצייר ולעשות כל מלאכת אומן שהוא כח פחות בערך לגבי כח השכל שבמוח, ואח"כ ברגלים מתלבש הכח היותר נמוך שבמעשה כח ההילוך לבד. וכאשר נעריך הכחות בעצמן זל"ז מצד עצם מהותן כמו שהם קודם התלבשות באיברים, ודאי ימצא שכח השכל הוא מרומם ונעלה לגמרי בכל מכל כל מכח המעשה שבידים ורגלים כו', להיות כי הוא כח מפנימיות הנפש ונעלה מעלה מן כח ההילוך שהוא רק מחיצוני' הנפש, ואמנם כשנתלבשו בכלים כח השכל בראש וכח ההילוך ברגלים אזי ימצא מעלה ברגל שאינו בראש, שהרי הרגלים מעמידים את הראש ומוליכים אותו ממקום למקום, ואין נמצא כח זה בראש כלל, הרי נתב"ס וסופן בתחלתן להיות כי יש מעלה בהסוף שאינה בהראש כלל, וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא.

(וי"ל שז"ע מש"נ במ"א שיש כוונת נעיצת התחילה בבחי' סוף יותר מבבחי' ראש המתפשט, שפי' וענין תחילה הוא כוונת בחי' אא"ס המאציל שלמעלה מבחי' אורות המתלבשים בכלים, וכוונת נעיצת התחילה להיות כי נתאוה הקב"ה שיהי' לו ית' דירה בתחתוני' דוקא לכן סוף המעשה עלה במחה"ק תחילה, ולכן בסוף יש כוונת נעיצת התחילה יותר מבבחי' ראש המתפשט, שלשון מתפשט הכוונה ג"כ על התלבשות האורות בכלים כמו עד"מ כח השכל במוח שבראש, ומ"מ יש כוונת נעיצת בחי' התחילה בבחי' סוף דוקא יותר מבראש המתפשט כו'. וזהו שא' כאן וזה בא דוקא מצד התלבשות הכח בכלי הרגל דוקא, והיינו להיותה סוף המעשה, שבכלל מעשה הוא כח היותר אחרון, והידים הם עיקר הכלים לבחי' כח המעשה, אמנם במעשה עצמו יש חיצוני' ופנימיות, כמש"נ בד"ה אוא"ס למעלה עד אין קץ, שכח הכתיבה והציור הוא פנימיות כח המעשה, אבל כח הזריקה עד"מ הוא הכח היותר חיצוני וזה נמצא גם ברגל, ועכ"פ גם בזריקה עצמה עד"מ ג"כ אינו דומה הזורק בידיו לזורק ברגליו, שהרי דוד הרג את גלית הפלשתי ע"י זריקת אבנים קטנים, משא"כ ע"י הזריקה שברגל א"א לכוון ולצמצם כ"כ שיטבעו במצחו עד"מ כו', ומ"מ הרי יש כח הזריקה גם ברגל הבהמה כמשארז"ל בפ"ב דב"ק משנה א' או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגלי' שזהו תולדה דרגל כו', אך להיות כי לא קיזנתלבש כח השכל כ"כ כמו בידים שיש שכל בזריקת הידים, ה"ה חיצוני לגבי היד. ונמצא כי כלי הרגלים הם הכלים היותר נמוכים מלקבל כח השכל, וכח ההילוך הוא דוקא ברגלים ויש בו מעלה יתירה שנושא את הראש כו', וזהו מצד כוונת נעיצת התחילה שלמעלה מבחי' ראש גם בהיותו מתפשט בכלים כו' הם תלת מוחין כלי החב"ד שבראש, שזהו כוונת ופי' תיבת ראש המתפשט, הוא בחי' ההתפשטות ע"י הגידי' ועורקי' דקים בשארי האיברים, וגם בחי' התפשטות אור השכל וההשגה והדעת בכלים שלהם עצמם כו'. וצ"ע עוד).

ב) והנמשל יובן ההפרש בין עגולים דתהו ליושר דתיקון, דבתהו היו זה תחת זה ולא היו בבחי' פרצוף ע"כ לא הי' נמצא בהם בחי' זו דנעוץ סופן בתחילתן כו', אבל בתיקון שנתלבשו בכלים רבים בבחי' פרצוף אזי נעשה בחי' זו מצד הכלים שיש ברגל מה שאין בראש כו', וכדוגמא זו דנסב"ת שהו"ע מבלי אשר ימצא ראש וסוף שיש מעלה בסוף מה שאינו בראש, ונמצא כי בבחי' זו הסוף הוא ראש כו', יובן זה במעשה המצות ג"כ. כי הנה כתי' זאת התורה אדם שנמשלו התומ"צ לבחי' אדם, ולכן כמו שיש רמ"ח איברים באדם כמארז"ל במשנה ספ"א דאהלות, כך במצות רמ"ח מ"ע, וכמו שהגידים שבאדם הם שס"ה כן יש ל"ת שס"ה, וענין מה שנמשלו לבחי' אדם הוא להיותם בחי' התיקון כו'. והנה כמו באדם בחי' המעשה הוא כח היותר אחרון כו' (והילוך שברגל י"ל שזהו גם במעשה כח היותר אחרון כו'), ומ"מ הרי יש מעלה במעשה ההילוך שברגל שנושא את הראש וכנ"ל, עד"ז יובן בנמשל במעהמ"צ שיש מעלה במצוות מעשיות שהם גבוהים בבחי' א' יותר מן התורה. והגם שהתורה היא בבחי' פנימיות והמצות הם בבחי' חיצוניות בכלל בחי' מעשה, מ"מ בבחי' א' מצות מעשיות גבוהים יותר מבחי' תורה כו', שהרי מבטלים ת"ת לצורך מצוה שא"א להתקיים ע"י אחרים וכמארז"ל בירושלמי ספ"ק דפיאה, ובגמ' דידן במ"ק דף ט' ריש ע"ב, רמו קראי כו' חפציך כו' הא חפצי שמים ישוו בה, וכתי' כל חפצים, ל"ק כאן במצוה שאפשר להתקיים ע"י אחרים וכאן במצוה שא"א להתקיים ע"י אחרים כו', הרי עכ"פ דמצוה שא"א להתקיים ע"י אחרי' נפסק הלכה למעשה שמבטלים ת"ת כו', אשר זהו מפני שיש מעלה במעשה שהוא בחי' נה"י בחי' רגלין מה שלמעלה גם מח"ע, וע' באגה"ק סי' א' בענין חגרה בעוז מתני' שנה"י שרשם מהכתר, ולכן גם ההדיוט קיחשבישראל המקיים איזהו מצוה מעשיות בלי כוונות וסודות רק מפני שכך צוה הקב"ה, יוכל להיות שיהי' זה יקר בעיני השם בבחי' אחת מכמה כוונות והשגות שבצדיקים כו', כי יש מעלה בבחי' תמכין דאורייתא יותר מעיני העדה, וכנ"ל במשל הרגל לגבי הראש. וזהו שארז"ל בפ"ק דב"ב ד"ט ע"ב גדול העושה צדקה בסתר ממשה רבינו ע"ה, דאילו במשה כתי' כי יגורתי כו' ובצדקה בסתר כתי' מתן בסתר יכפה אף כו', להיות כי בפרט אחד יש מעלה בתמכין כו' הוא בחי' רגל, ולכן כשחטאו ישראל כו' נא' למשה לך רד כו' כלום נתתי לך גדולה אלא כו', וניטל ממנו אלף אורות כו' כמ"ש במ"א, והיינו הגם כי הם היו בחי' רגל משה כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, מ"מ הם היו מעמידי' הראש עד"מ הרגל כנ"ל שמעמיד ומוליך כו'. וזהו דוקא מצד עולם התיקון ששם נעשה בחי' זו דנסב"ת, והיינו לפי שבתיקון הוא ריבוי הכלים, ומצד הכלים דוקא נמצא בחי' זו כנ"ל, משא"כ בתהו היו האורות מרובים והכלים מועטים לא הי' בחי' זו כלל.

ג) וע"פ הקדמה זו יובן בבחי' התיקון עצמו ההפרש בין עוה"ז לעוה"ב, כי העוה"ז דוקא הוא עולם המעשה שהוא בירורי הניצוצות דתהו. דהנה תהו ותיקון, הי' תחילה תהו שבנה בכוונה בנין התהו ע"מ לסתור, וסתר בכוונה את בחי' התהו ע"מ לבנות בחי' התיקון בכדי שיומשך גילוי אלקות ע"י העבודה בתומ"צ למטה כמו למעלה שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני', ולמה נתאוה כך זה אין אנו יודעים ומשיגים כלל, רק שזה אנו יודעים שנתאוה כמ"ש במ"א, ולכן ע"י קיום המ"ע הרי הוא עושה כלים להיות מכון לשבתו ית', וע"י מל"ת ה"ה מנקה דירתו ית' להיות מנוקה מכל וכל להיות ראוי להיות מכון לשבתו ית'.

וע"ז נאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, שהאדם הוא העושה ומשמר את הג"ע ע"י עבודתו בעבודת הגן לעבדה זו רמ"ח מצות עשה ולשמרה זו שס"ה מל"ת, וע' באוה"ח ע"פ ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, והיינו שהאדם הוא עושה וממשיך גילוי אלקותו ית' מאור א"ס ב"ה להיות תוס' וריבוי אור בג"ע.

קיטוהנה ארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב, פי' ביו"ד צמצום הארה נקודה קטנה שבאוא"ס ב"ה שאין לו סוף ואין לו קץ ותכלית לית מח' תפיסא בי' כלל וא"א להיות שום השגה לשכל נברא להיות תענוג הנשמות אלא שנהנין מזיו כו', וכמשל בהירת השמש או האבוקה שא"א להסתכל בהם מחמת בהירותם, וכן הוא לענין השגה שבאור א"ס ב"ה עצמו לא שייך שום השגה כלל מחמת בהירותו הגדול כי ישת חשך סתרו, רק ע"י צמצום הארה נקודה קטנה. וזהו בעוה"ב דוקא שהוא גילוי השגה לשכל נברא להתענג, ולכן העוה"ב נבנה על מדת הדין הקשה, כמבואר בספרים שעוה"ז נאמר בו עולם חסד יבנה, משא"כ עוה"ב הוא מדה"ד, שהרי יסורי עוה"ז נק' יסורים של אהבה וחסד כי יסורים ממרקין, ויסורי עוה"ז כמו איבוד ממון, ונוקף אצבעו כו' אין ערוך לגבי יסורי גיהנם שהאש שלנו אחד מששים מאש כו', ומה שהי' ראוי לידון בגיהנם בעוה"ב מחשבין כנגדו יסורי עוה"ז הקלים, וה"ז חסד. משא"כ בעוה"ב עונשין בגיהנם אם לא שב בתשובה כו' לפי שעוה"ב נבנה על תוקף מדה"ד לשלם לעושה רע כרעתו. וכ"ז הוא מפני שעוה"ב שהוא גילוי ההשגה ותענוג הנשמות שזהו ע"י גבורות וצמצומים דוקא וכמ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו כו'. וי"ל כי גם החכמה שהיא בחי' יו"ד שבו נברא העוה"ב הרי התהוותה מא"ס הוא ע"י גבורות וצמצומים, והוא מה שנמשך האור והשפע רק ע"י בחי' שערות כו', ושרשם מגבורה דע"י המלובשת במו"ס, ואתעדל"ת לבחי' זו זהו ע"י אתכפיא כמשנ"ת בד"ה באתי לגני בענין אריתי מורי עם בשמי, וע' בלק"ת בביאור ע"פ ולא אבה כו' שביאור ענין אתעדל"ת לבחי' זו הוא ע"י שהאדם מצמצם רצונו כו' הוא בחי' בטל רצונך. וזהו ג"כ ענין לעבדה, וכמש"נ בס' של בינונים פט"ו מענין עובד אלקי' כו'.

ד) והנה ארז"ל בר"י בריה דריב"ל (בפסחי' ספ"ג ד"ן ע"א ובב"ב ד"י ע"ב) שא"ל מאי חזית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה תחתונים למעלה, א"ל בני עולם ברור ראית, שנק' עולמות העליונים בשם עולם ברור, ומינה שהעוה"ז נק' עולם הפוך. והענין הוא, כי מה שנתברר תחלה נעשה עולם קכהאצי'. דהנה נודע כי השראת א"ס ב"ה הוא רק במקום הביטול לבד, וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ומתחלה נברר להיות עולם האצי', שמה שאינו בטל שם אינו שורה בו גילוי אור א"ס, ומ"מ נדחה לעולם הבריאה, שהגם שלגבי האצי' אינו נחשב בחי' הביטול דבחי' זו להיות מכון לשבתו שיאיר בו אוא"ס שמאיר באצי', מ"מ בערך עולם הבריאה ה"ז נחשב ביטול, והו"ע הביטול דמלאכים ונשמות שהם בחי' נבראים שהם בטלים, שהגם שבערך עולם האצי' אין זה ביטול גמור להיות גילוי רב כבעולם האצי', מ"מ לגבי בחי' הבריאה ה"ז נחשב ביטול וכנ"ל, ואח"כ נדחה לעולם היצי' כו', עד שתכלית הבירור הוא במדריגות תחתוני' שבעשי', והו"ע הכריעה במודים להיות כפוף בבחי' הודאה כו', ולכן ארז"ל מאן דלא כרע כו' נעשה שדרתו כו' שנדחה להיות כמו הנחש הקדמוני שאין שם עוד שום בירור טוב, שלכן אמרו בזח"ג קס"ד א' ובסבא דמשפטים דף קו"ף ע"א שלא יקום בתחה"מ כו', להיות כי אין בו בירור שום טוב. ונמצא כי עיקר הבירורי' הוא בתחתית העשי' המעורב טו"ר, וע"י עסק התומ"צ שמקיים רצון העליון ה"ה מברר הטוב להיות מכון לשבתו ית'. וזהו שנק' העולמות עליונים בשם עולם ברור להיות כי שם נתברר הכל בין טוב לרע, ועוה"ב הוא ג"כ עולם שכבר נתברר, ולכן בעוה"ב א"א לשנות טעמו ממה שכבר עשה בעוה"ז, להיות כי בעוה"ב הוא אחר הבירור, וכל העובר עבירה א' קונה לו קטיגור א' כמאמר ר' אליעזר ב"י במשנה י"א פ"ד דאבות, ובעוה"ב שהוא עולם ברור שהרע נפרד בפ"ע ונדחה לגמרי ומובדל בעצמו להיות מלאכי חבלה ומזיקים כו' לכן א"י לשנות טעמו כ"א ע"י יסורי' קשים ר"ל כגיהנם וכף הקלע כו' שמתלוצצים ממנו כו'. אמנם בעוה"ז שהוא עולם הפוך כו' לפי דברי ריב"ל, שכן הוא באמת, פי' שיכול להפוך את עצמו ולשנות את טעמו מרע לטוב ע"י התשובה, וכמ"ש בזהר זכאין אינון מארי דתיובתא כו' דהא בשעתא חדא וברגעא חדא כו'.

ולכן ארז"ל יפה שעה א' בתשו' ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, שע"י תשו' ומעש"ט בעוה"ז הוא יכול לשנות מרע לטוב, והיינו כי מה שעוה"ז הוא בתחתיות וסיום כל המדריגות זהו ע"פ השתלשלות בחי' ממכ"ע שנמשך בכל עולם לפי ערכו כו'. אמנם בזאת יתרון מעלת העוה"ז שבה מאיר א"ס הסוכ"ע ע"י תומ"צ, וע"ז אמרו יפה שעה א' בתשו' ומעש"ט כו', כי חיי העוה"ב הם בחי' גילוי ממכ"ע ה"ז נמשך מבחי' גילוי מלכותו ית', וכמאמר יחיד חי העולמי' מלך, פי' יחיד הוא לבדו וכל חיי העולמי' הוא רק מבחי' מלך קכאהוא בחי' שמו ית', ולכן א"א משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, שאפי' עדי עד הוא ג"כ רק בבחי' שמו לבד, משא"כ ע"י תשו' ומע"ט שהם מבחי' סוכ"ע, שענין התשו' הוא להיות והרוח תשוב כו' היינו זה שהוא בבחי' מטה מטה וסוף ותחתית יתעלה להיות מעלה מעלה שזהו ע"י שנעוץ תחילתן בסופן עי"ז יש ע"י כח התשובה להיות עליית סופן בתחלתן פי' שיתעלה הטוב שבסוף וסיום המדריגות לבחי' תחלתן. וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, שתשוב כ"כ עד שהוי' הוא בחי' א"ס ב"ה הסוכ"ע יהי' בבחי' אלקיך בבחי' גילוי, וזהו ג"כ פי' ואהבת את הוי' אלקיך שקאי על בחי' אחד שקדם לפסוק זה, שבחי' אחד זה פירושו יחיד כמ"ש במ"א באורך כו'. וע"י כח התשו' זה נעשו המעשים טובים שיהיו טובים ומאירים בהם הנצוצות הקדושות שמברר ע"י שעושה מצוה מאיזה דבר גשמי ציצית מצמר גשמי ותפילין מקלף גשמי שיהיו הדברי' הגשמים כלים להיות בהם השראת רצונו ית' כו' שרצה להיות לו דירה בתחתוני' ע"י העבודה דתומ"צ.

וזהו היום לעשותם דוקא, בעוה"ז דוקא יש בחי' כח המעשה דוקא דמעשה המצות כנ"ל, ואפי' אם חטא יכול לשנות את עצמו מרע לטוב ע"י התשובה שהיא מצוה רמה ונשאה מתרי"ג מצות. וזהו לעשותם הוא כל מעשה המצות בכלל, ובפרט מצות התשובה להיות כי בעוה"ז דוקא יש כח הא"ס הסוכ"ע שלמעלה מתהו ותיקון, וז"ע כוונת נעיצת התחילה שהיא בסוף דוקא.

וזהו ראשך עליך כו' ודלת ראשך כו' הרשים והדלים שהם הפחותים חביבים עלי כאלי' ודוד, ע"י התשו' וע"י המעש"ט שיעשו אח"כ בקיום התומ"צ. ולכן צוה למשה ואהרן לסבול כו', להיות כי הגם שהם בחי' רגל וסוף קכבהמדריגות נגד משה ואהרן, מ"מ בבחי' אחת הרי יש מעלה בסוף שאינו בראש כנ"ל בענין נעתב"ס דוקא. ולכן ויצום אל בנ"י, דלכאו' מה היו צריכים ציווי לישראל הלא ישראל בודאי רצו לצאת משעבוד עול הקשה דפרעה, אלא פי' ויצום מל' צותא וחיבור, שחיברן אל בנ"י שבבחי' אחת הם מקבלים מבנ"י שהרי הרגל נושא את הראש. גם י"ל ע"ד ומתלמידי יותר מכולם עי"ז נתוסף במשה ואהרן, וכנ"ל בענין האלף אורות שניטלו ממשה, וכמאמר רז"ל כלום נתתי לך גדולה, וכענין דכתי' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שהנרות הם הנשמות מאירים את פני המנורה, היינו בחי' הפנים שלהם הוא בחי' משה ואהרן שהם היו הגדולים והחשובים והראשים כו'. וזהו ג"כ הרבה אתכם ע"ג דייניכם, הרבה פי' הגדיל, שבבחי' א' בנ"י גדולי' ממשה ואהרן, וכענין הרגל שנושא הראש, וכענין המעלה שבבחי' תמכין דאורייתא יותר מעיני העדה כו', ולכן התנה הקב"ה עמהם אע"פ שהם סרבנים טרחנים כו' מ"מ יסבלו מהם, להיות כי עי"ז יהי' בהם יתרון האור כנ"ל בענין כלום נתתי לך גדולה כו' וכענין ומתלמידי יותר מכולם.