ולא זכר שר המשקים

סאולא זכר שר המשקים

בס"ד וישב מ"ם ך"ג.

שבקש סבה כו' רועי צאן משא"כ יוסף כו' הבעש"ט התפלל שיוכל להשיב בליל ש"ק כו' הדר

וישב

ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, ופי' רש"י מפני שתלה בו יוסף לזכרו הוזקק להיות אסור שתי שנים שנא' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ולא בטח על מצרים הקרויים רהב (פי' שהשר של מצרי' קרוי רהב). והוא מהמד"ר ר"פ מקץ שאמר שם אשרי הגבר אשר שם סבהוי' מבטחו זה יוסף, ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים כ"א זכרתני והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים. ולכאו' אינו מובן דמאחר שנק' אשר שם ה' מבטחו, א"כ האיך אומר עליו שפנה אל רהבים שזהו תרתי דסתרי. והידי משה פי' שם פירוש זר שפי' שר"ל אשרי האיש שלא עשה כמו יוסף, וזהו שיבוש, שהמדרש אומר בפירוש אשר שם ה' מבטחו זה יוסף, וא"כ מבואר שבטחון יוסף הי' על ה' ולא ח"ו על בקשתו את שר המשקים שיזכירו לפני פרעה.

אך הענין הוא כמ"ש הבחיי ס"פ וישב וז"ל חס ושלום שיתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים רק בטח בהשם לבדו, אבל היתה כוונתו שהשם יתעלה הזמין אליו שר המשקי' כדי שיעלה לו נס על ידו, כי מן הידוע שהצלת הקב"ה את הצדיקי' ע"י סיבות הוא כו', ואין זה ראוי לצדיקי' כיוצא בו לבקש סיבה, לכך נענש בזה שהי' לו לבטוח בהקדב"ה שהוא בעל הסיבות כולן שהוא יזמין אליו הסיבה מבלתי שיבקש הוא אותם, ולצדיקי' כמותו נחשב לעון שהרי הקב"ה מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה עכ"ל. וא"כ זהו פי' הפסוק אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף שבודאי יוסף בטח בהקב"ה ולא תלה בטחונו בבשר ודם ח"ו, ואעפ"כ נחשב לו לעון מה שבקש סבה, ולצדיק גדול כמותו הי' צ"ל שלא יפנה אל רהבים היינו אפי' לשום סבה, ובזה יובן לשון ולא פנה דאין ר"ל שלא יבטח בהן שזהו פשיטא הוא וא"צ לאומרו כלל מרוב פשיטותו, אלא ר"ל שגם לא פנה עליהן גם לשם סבה בעלמא כו'.

אך מה שיש להקשות ע"ז דבחובת הלבבות שער הבטחון פ"ג כ' שיש חיוב לעסוק בסבות, ע"ש בד"ה והקדמה החמישית עד וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות כו' ע"ש, וכ"כ שם עוד בפ"ד וז"ל ועם בירור אמונתו כו' חייב להתגלגל לסיבת תועלותיו כו', וע"כ אתה מוצא שמואל אומר איך אלך ושמע שאול כו' ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו כו' עוד הביא ראי' ממ"ש ורפא ירפא כו' ע"ש. ורבינו ז"ל הקשה עוד יותר שהרי מצינו שיעקב השתחוה כו' ועשה כמה סיבות לשלוח לו מנחה, ולא נענש ע"ז, ומדוע ביוסף נחשב לו לעון, והגם שבמד"ר ר"פ וישלח משמע שגם על יעקב הי' זה קפידא מדוע השפיל את עצמו מ"מ לא הי' נחשב לו לעון, משא"כ ביוסף שנחשב לו לעון, אשר ע"כ ישב במאסר עוד שתי שנים.

סגולהבין זה צ"ל שורש ענין מה שיעקב והשבטי' היו רועי צאן, וכמו שאמרו לפרעה רועי צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו (כי גם אברהם ויצחק היו בעלי מקנה אלא שהי' להם רועי' כמ"ש רועי אברם, רועי יצחק), ויוסף לא הי' רועה צאן כ"א מעודו הי' עוסק בעסקי' וטרדות רבות שהרי כתי' ובלעדיך לא ירים איש, וכן ועל פיך ישק כל עמי שזהו טרדא עצומה, וכן בהיותו אצל פוטיפר כתי' ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף, וזה הי' סיבה שאחיו לא הכירוהו כמשי"ת, כי הנה הם בחרו להיות רועי צאן מפני שהיו בבחי' מרכבה, וכמארז"ל האבות הן הן המרכבה, וכן השבטי' היו מרכבה לי"ב בקר דבריאה, וענין בחי' מרכבה היינו שכל ימיהם היו מקשרים דעתם ומחשבותם בבחי' ביטול אמיתי לה', ולא הפסיקו אפי' שעה א' מלקשר דעתם בביטול אמיתי לה' וכמ"ש באברהם ה' אשר התהלכתי לפניו, וכן כל האבות, והשבטים אם כי היו בבחי' יחו"ת כנודע מענין כשם שאין בלבך כו' כך כו' אלא אחד שזהו בחי' ועד שהוא בחילופי אתוון אחד בחי' יחו"ת, מ"מ במדריגתם שהיו, היו מקושרים כל היום וכל הלילה ולא הפסיקו אפי' רגע, לכן בחרו להם עסק קל והוא להיות רועי צאן בכדי שלא יטריד אותם עניני עוה"ז מלקשר דעתם לה' כו'.

אמנם יוסף הי' טרוד גדול בעניני העוה"ז שהרי כתי' ובלעדיך לא ירים איש את ידו וכו' ואתה תהי' על ביתי ועל פיך ישק כל עמי, שהי' המנהיג כל מלוכת ארץ מצרים והוא הי' המשביר לכל עם הארץ והמביא את הכסף ביתה פרעה, שכ"ז הוא טרדא עצומה, וכתי' לב מלכים אין חקר, וגם בעודו אצל פוטיפר הוא הי' המוציא והמביא בכל עניניו של פוטיפר כמ"ש ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף וכתי' ויבא הביתה לעשות מלאכתו ות"א למבדק בכתבי חושבניא, ופוטיפר הי' שר גדול אצל פרעה ומסתמא הי' לו רכוש גדול, וה"ז טרדא לחשוב הוצאותיו והכנסותיו, וכן בהיותו בבית הסוהר נתן ג"כ שר בית הסוהר כל האסורי' ביד יוסף כמ"ש ויתן שר בית הסוהר כו' הוא הי' עושה ות"א במימרא הוה מתעבד, שנמצא שכל ימיו הי' יוסף טרוד גדול. ולכן טעו סדבו אחיו וחשבוהו לאיש מצרי, כי לא שיערו שיוכל להיות מרכבה לאלקות מאחר שהוא טרוד כ"כ בעניני עוה"ז, והרי גם האבות שאין קורין אבות אלא שלשה, בכדי שיוכלו להיות מרכבה בחרו להם עסק קל שהוא רועי צאן, וכן נהגו השבטי' בעצמם מטעם הנ"ל, ואיך יוכל טרוד כזה להיות מרכבה, אלא ודאי הוא איש פשוט. אמנם באמת טעו בזה, והוא כי יוסף מצד גודל מעלת ומדריגת שורש נשמתו שהיא מבחי' ומדריגה גבוה מאד נעלה כמשי"ת אי"ה לא הי' הטרדא מעניני עוה"ז תופסת מקום אצלו כלל להטרידו ולבלבלו מבחי' הביטול שלו לאלקות, ולכן בעת שהי' עוסק בהנהגת מלוכת מצרים, ובעת היותו משביר בר לכל עם הארץ, הנה בעת מעשה עצמו הי' מרכבה לאלקות בבחי' הביטול עד שלא הי' נפרד אפי' רגע א' וכנ"ל גבי האבות והשבטים כו'.

ויובן זה בהקדם ענין א' והוא כי הבורא ית' הרי השגחתו פקוחה על כל פרטי הנמצאי' שבכל העולמות ויודע מספר כולם מן הספירה הראשונה שהיא חכמה, עד יתוש קטן וביצי כינים שהם סיום נבראים שבעשי' הגשמית, ומשפיע חיות ומזון לכל או"א וכמארז"ל שלישית יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים (פי' רש"י מין הוא דמתקרי הכי), וכן בעולמות עליונים דבי"ע שיש מלאכי' רבי' כמ"ש אלף אלפי' ישמשוני' ורבוי רבבין קדמוהי יקומון וכתי' ולגדודיו אין מספר וארז"ל אלף אלפי' מספר גדוד אחד ולגדודיו אין מספר, וגם בנבראי' שבעוה"ז יש ריבוי מינים עד אין שיעור שע"ז אמר דהע"ה מה רבו מעשיך ה', ובשניות יושב ודן לכאו"א, ובפרט בר"ה שכל באי עולם עוברים לפניך כבני מרון כו' וארז"ל אדם נידון בכל יום, ולכאו' יפלא שהרי זהו לכאו' רבות מחשבות, ואין לך דבר שחוץ ממנו ית' ואני ה' לא שניתי כלל מלחשוב מפרטי ענינים של הנבראי' כו'. אלא הענין הוא שבאמת כל ידיעה והשגחה הנ"ל שעל הנבראי' אינו תופס מקום כלל אצלו ית', כמארז"ל בגמ' שכולם נסקרים בסקירה אחת [ממש, וכמארז"ל גלוי וידוע לפני סהמי שאמר והי' העולם ל' ידוע היינו ידוע בסקירה אחת], והטעם הוא כי ידוע שכל דבר שלמטה במעלה ומדריגה הוא כלא וכאין לגבי הבחי' שלמעלה הימנו כמארז"ל מן הארץ לרקיע ת"ק שנה כו' רגלי החיות כנגד כולן, היינו נגד כל הרקיעים והאווירים שבניהם, שוקי החיות כנגד כולם כו', להיות כי מה שלמטה במדריגה לגבי שלמעלה הימנו הוא אינו תופס מקום אצלו ונכלל בו ריבוי מה שלמטה כו', וכענין מחשבה ודבור שהמח' כוללת הרבה מן הדבור, וכן ברק המבריק ה"ה כלל היותר גדול שכולל הרבה מן הדבור והמח', וה"ז הוא בנבראי' עצמן, מכ"ש לגבי עצמיות המאציל אשר באמת אין ערוך אליך כתי' שגם בחי' ח"ע היא כעשי' נחשבת לפניו כמ"ש כולם בחכ' עשית, שהחכ' כעשי' גשמיות נחשבת לפניו ית' כו', א"כ אין זה חידוש ונפלא כלל מה שכולם נסקרים בסקירה אחת, אע"פ שבסקירה זו עצמה כל באי עולם עוברי' לפניו ית' כבני מרון דהיינו כאו"א בפ"ע וחותך חיים לכל חי בפ"ע כו'. ולקרב זה אל השכל יובן מענין הזמן שהוא בבחי' השתלשלות, וארז"ל יומו של הקב"ה אלף שנה הרי שמזמן מועט שלמעלה נעשה למטה זמן הרבה אלף שנים שהוא שס"ה אלפים ימים שלמטה, וכן בבחי' היותר גבוה כתי' ברגע קטן עזבתיך שכל ימי העזיבה נחשב למעלה רגע קטן, א"כ לפ"ז יובן איך שמספיק סקירה אחת של הבורא ית', על עבירת כל באי עולם כבני מרון ולחתוך חיים לכל חי בפ"ע, וכ"ש שהבורא ית' הוא למעלה מהזמן לגמרי כו'.

והנה דוגמא דדוגמא מעין זה יובן בענין יוסף צדיק עליון שלפי ששורש נשמתו הי' ממקום גבוה ביותר, והיתה אצילת נשמתו מבחי' היותר עליונה וגבוה כו', לכן לא הי' העסק בעניני עוה"ז מבלבלים ביטולו לה' כי סואינם תופסים מקום כלל אצלו לפי שהי' נשמתו מבחי' מוחין דגדלות שסובלים ב' הפכיים בנושא א', והי' מרכבה לבחי' מחשבה הקדומה דא"ס ב"ה ששם נסקר הכל בסקירה אחת כנ"ל, וכנודע המעשה מהבעש"ט ז"ל שלא הי' יכול להשיב כהלכה במילי דעלמא בליל ש"ק מחמת גודל ועוצם התקשרותו ודביקותו בה', והתפלל ע"ז שיוגבה ויתעלה להיות לו מוחין דגדלות כ"כ עד שיוכל להשיב כהלכה אף במילי דעלמא בליל ש"ק, כי מחמת גדלות המוחין אינו תופס מקום כלל הענין דעלמא ויוכל גם להשיב כהלכה באותו ענין שישאלוהו אף בעת דביקותו הנפלאה ולא יבלבלנו כלל.

וביאור הענין הוא דהנה יוסף הי' מבחי' הדר שהוא מלך השמיני שהוא שורש ומקור התיקון דהיינו שהוא המברר ז' מלכי' קדמאי' דתהו ומתקנם שיוכללו בבחי' התיקון, וזהו שהי' יוסף יפה תואר ויפה מראה להיותו מבחי' הדר שהוא ל' הידור ויופי, בהיות נודע כי עיקר היופי הוא מהתכללות כמה גוונין יחד שאז נמצא בחי' היופי והתפארת, אבל בגוון אחד אין בו נוי ויופי כ"כ, וזה מרמז על בחי' התיקון ששם נעשה ההתכללות ומזיגת הספירות שהת"ת כולל ומזווג חו"ג יחד, ולפי שיוסף הי' מבחי' הדר שהוא בחי' המקור שעושה התיקון וההתכללות שיוכללו מג' גוונין, משא"כ בתהו היו בבחי' פירוד זת"ז כו' לכך נז' בו ל' יופי והידור, וזהו שכ' ביוסף וילקט יוסף את כל הכסף כו' שבירר כל נצוצי החסדים שנתפזרו כו' והעלה אותם בבחי' התיקון כו'.

ועפכ"ז יובן מה שנענש יוסף על שביקש את שר המשקים לסיבה, הגם כי יעקב אביו עשה סיבה והוא המנחה ששלח, הוא מפני כי יעקב הי' מרכבה לבחי' ת"ת דתיקון, אשר שם יש לעו"ז רק שמעמדם הוא בבריאה סזכנודע, ולכן כתי' עת אשר שלט האדם באדם הגם כי השליטה הוא לרע לו בכדי להוציא הנצוצות הנבלע בו כו', מ"מ בעת הבירור הרי יש שליטה, ולכן לפעמי' מוכרח להכניע כו', משא"כ יוסף שהי' מרכבה לבחי' אוא"ס אשר שם נסקר הכל בסקירה אחת והוא בחי' א"ק מח' הקדומה, וע"כ צ"ל שידע יוסף והרגיש זה דהלא גם בעת שהי' מרכבה הי' יכול לעסוק גם בעניני עוה"ז ולא בלבלו לו כלל, א"כ למה השפיל א"ע לבקש סיבה ששר המשקים יזכיר אותו, ולכן נענש ע"ז, משא"כ יעקב הגם כי הי' מרכבה מ"מ לא נענש ע"ז כלל וכנ"ל.