צדקתך כהררי אל

תמחצדקתך כהררי אל

בס"ד. (ש"פ שופטים, ל"ב).

שופטים

צדקתך כהררי אל וגו' אדם ובהמה תושיע ה'. וארז"ל חולין ד"ה ע"ב בנ"א שהם ערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה, ופי' רש"י ערומים בדעת כאדה"ר, ומשימים עצמם כבהמה דכאי רוח, וכ"פ בתילי' במקומו (סי' ל"ו פ"ז) ומשימים עצמם כבהמה בענוה, תושיע ה'. וצ"ל מהו מעלתו גדול כ"כ כשמשים עצמו בהמה, ולמה המשיל הכתוב ענין ענוות האדם בהיותו משים עצמו כבהמה, אשר לכאורה מעלתו גבוה יותר הרבה שהרי כתי' בי' וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה (בראשית א' ך"ו). וגם צ"ל מה שחלק מאמר בריאת האדם בתחלת ההצעה מכל שארי הנבראים שנבראו בשי"ב, והוא במה דכתיב נעשה אדם, שבאדם דוקא כתי' נעשה ל' רבים, ולמה לא אמר כן בכל הברואים שנבראו בשי"ב, ומה שארז"ל במד"ר פ"ח שנמלך במלאכי השרת, הי' לו לימלך גם בשאר הברואים כו'.

אך הענין הוא דהנה אנו רואים שיש יתרון מעלה בבהמה מה שלא נמצא כן באדם, והוא מה שהבהמה לא תשנה תפקידה אשר הוכנה מאת הבורא, כמו השור לחרישה, והבהמה לחלבה, והסוס לרכוב עליו, הנה לא ימרוד השור לילך לחרישה וכן הסוס לא ימרוד לבלי ילך לרכיבה, ואפי' בפני נער קטן מתבטלים ונוהג בם תמטלחרישה ולרכיבה, וטבע זה הוטבעו להן מן הבורא ית' שלא יש בהם בחירה כלל וכלל, והיינו לא כמו האדם שהוא בעל בחירה שאם ירצה יכול למרוד ולא יציית כשיצוו לו לעשות מלאכה, ואם ירצה יציית ויעשה הדבר שנצטוה, שהבחירה ניתן באדם חפשית, שבחירה זו מאת ה' עושהו הוטבעה בו, וכמ"ש ראה נתתי כו' ובחרת, שרק מייעצים לו שיבחר כן, שמובן מזה עצמו שהבחירה חפשית, משא"כ בבהמה אין בה בחירה כלל ולכן לא תשנה את תפקידה כלל.

והנה בחירה זו שניתנה לאדם שיוכל למרוד הוא היפך בחי' הביטול לגמרי, ולכן הגם שהאדם הוא בר דעת ובבהמות אין בהם דעת, מ"מ מה שיש באדם ענין הבחירה הוא נמוך הרבה במדריגה, והגם שסיבת הבחירה מן הדעת הוא בא, מ"מ הוא נמוך במדריגה הרבה מכמו אם לא הי' בו הבחירה כלל, והיינו לפי שבחי' הביטול אל הבורא ית' מבלי הרגשת עצמותו כ"כ הנה זה יש בבהמה יותר מבאדם, והוא במה שאין לה בחירה לבחור מעצמה כ"א לעשות מה שציוה ה' עלי' באופן טבע בריאתה, וכמאמר הנהר גינאי לרפב"י (בחולין דף זיי"ן ע"א) אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני ופי' רש"י כמ"ש כל הנחלים הולכים אל הים, וא"כ לא נופל אני ממך בבחי' הביטול לה' לבדו דהיינו רק לעשות רצונו ית' ומה הפרש ביני לבינך שניהם רצון ה', וסיבת הביטול הזה בהם הוא לפי שגם בשרשם במרכבה פני ארי' פני שור כו' יש בהם בחי' הביטול במציאות ביתר שאת ויתר עז לפי ששורש שרשם הראשון קודם שנפלו בשבירה היו מזמ"ק דתהו שהם היו בבחי' לפני וגו' לבני ישראל והיו בבחי' הביטול בתכלית לגבי עצמיות אוא"ס ב"ה ומפני זה נסתלקו האורות כידוע לי"ח. והם הם בחי' חיות ובהמות שלפני בחי' אדם דאצי' כו' וכמ"ש מזה במ"א באורך.

ואמנם הגם שבבחי' הביטול האדם נמוך מבהמה כנ"ל, אבל בשרשו למעלה מעלתו גבוה הרבה מהבהמה, והיינו כי זה גופא שיוכל להיות בבחי' יש ודבר בפ"ע כ"כ עד שיהי' בו הבחירה חפשית כנ"ל הנה זה נמשך מבחי' גבוה מאד נעלה, והיינו מבחי' אדם העליון שהוא רב ושליט על כל בהמות וחיות כו' וכמ"ש ורדו כו'. וזהו שאמר אלקי' נעשה ל' רבים לפי שיש בו באדם מבחי' ממכ"ע וסוכ"ע, ולא נא' כן בבריאות שא"ד כמו בהמות וחיות, להיות כי בבע"ח הוא רק מה שגופי הבהמות נדמה לבהמה רבה בבחי' הביטול קצת, אבל באדם הנה נפשו השכליות שיש לה בחירה, וגם ידיעה שלמעלה מן הבחירה כו', והרי יש בזה שותפות המשפיע תנעם המקבל כדוגמת הולד שיש בו מן האב ומן האם כו', וכמו"כ יובן עד"מ זה הנשמה והשכל נולדו מזיווג עליון דסובב וממלא. ומה שיש באדם הבחירה להיות מורד ח"ו הוא מבחי' ממכ"ע, ומה שאחרי הדעת המיושבת [לא יוכל ל]יפרד ח"ו משרשו למרות את בוראו כבי' ויוכל לבוא לבחי' הביטול דוקא ע"י הדעת שמכריחו כו', זהו מבחי' א"ס ב"ה הסוכ"ע, כי הביטול שיבוא מן הדעת גבוה הרבה מן הביטול דבהמה שבלא דעת רק ע"פ הטבע אשר הוטבע בה מאת הבורא ית' כנ"ל, והיינו כי אחרי שהי' לו בחירה למרוד ח"ו ע"פ השכל וירד כ"כ למטה מטה, הנה כשפועל בעצמו ע"י ישוב הדעת כנ"ל שהדעת יכריחו לבוא לבחי' הביטול לה', עי"ז מתעלה למעלה מעלה מאד נעלה, והיינו שכאשר ע"פ השכל דוקא יתחייב להתבטל ממציאותו יהי' הביטול ההוא עמוק מאד כי לפום גמלא שיחנא ולפי ערך הטוב כך ערך הרע, וכמו שארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, והיינו לפי שערך היצה"ר הוא לפי ערך הטוב כו'.

ובזה יובן מאי דכתי' ישמח ישראל בעושיו ל' רבים, כי שני בחי' הם העושים את בחי' ישראל הוא הנפש האלקית, והם בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, והשמחה שבחי' ישראל שמח הוא כאשר בוחר בטוב ואז הביטול עמוק מאד לפי ערך יצרו הגדול כו', וכל ענין שמחה ידוע שהוא מהתחדשות איזה דבר מה שלא הי' מקודם כו' וכן הוא בדבר זה שזהו ג"כ התחדשות גדול שהאדם הוא בעל בחירה, ואעפ"כ יהי' בו בחי' הביטול במציאות כבהמה שיש לה ביטול בטבע אשר הוטבע בה מאת הבורא וכמארז"ל במדרש ע"פ וככפיר יושב במסתרים, שהארי' מפני עוצם היראה שיראים ממנו החיות בורחים כולם מפניו, ומוציא טרף ע"י תחבולה שעושה וחוקק עוגה גדולה סביב וכל חי' שבאה בתוך העוגה מכרת שהיא של ארי' ומפני היראה תתבטל ממציאותה ותשאר כאבן דומם ולא תברח ובא הארי וטורפה כו' יעו"ש, וזהו מפני הטבע שהוטבע בה שתתיירא כ"כ מפני הארי שהוא מלך שבחיות שלכן לא תוכל לברוח מן העוגה שלו בשום אופן ולא תמרוד לעולם כו'.

וע"פ כל הנ"ל יובן ההפרש בין ז' אומות הכנעני כו' ונשמות ישראל, שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, פי' שהכנעני כו' הנה יצרם הוא מצד שרשם שנפל בשה"כ מזמ"ק, אבל יצה"ר שבאדם אתם קרוים כו' גדול מהם מטעם הנ"ל, וכשכופין את יצרם הם כדוגמת אדם העליון כו' ולכן אין הרע שבכנעני נק' בשם יצה"ר, אלא הוא עצמו כמו שהוא בטבע, ושל אדם נק' בשם יצה"ר וכמ"ש כי יצר לב האדם רע כו' האדם דוקא לפי שמתגרה באדם ביותר כו'.