להבין כו' שחותמים בברכת אירוסין

רטולהבין כו' שחותמים בברכת אירוסין

בס"ד. ח' ב"א תי'.

להבין ענין מה שחותמים בברכת אירוסין מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין¹, לכאו' מה"ע בחי' חופה לברכת אירוסין, הלא חופה היא הקדמת נשואין וכמו שהקשה הרא"ש ז"ל² אשר לאירוסין לא היו עושין חופה כלל. ויש ע"ז כמה תירוצים ומהם אשר מזכירי' בברכת אירוסין ענין החופה להזכיר לנשואין שצריכים לעשות חופה.

והענין הוא דהנה כתי' כי על כל כבוד חופה ונודע כי יש ב' בחי' כבוד, כבוד נברא וכבוד נאצל כמ"ש הרמב"ן ז"ל וכמ"ש מזה בסידור ובלק"ת³, שעל ב' בחי' כבוד אלו יש בחי' חופה ומקיף דוקא. והענין שבכדי שיומשך בחי' היחוד בפנימי' צ"ל תחלה בחי' מקיף דוקא, ואז יומשך ההמשכה בפנימיות, וכמו שע"י ענין רטזהקטורת דיוהכ"פ נעשה אח"כ מקיפי' דחה"ס ואז אח"כ נמשך בשמע"צ בחי' היחוד בפנימיות שיוקלט ההמשכה בנש"י, והיינו בחי' המשכת הדעת שנמשך ע"י ד' מינים שבלולב.

וכן יובן בענין ביום חתונתו דמ"ת שהוא בחי' יחוד עליון דנש"י עם בחי' האלקות, כמ"ש במ"א שהתורה היא בחי' טיפת אבא להוליד בדומה לו⁴, שיומשך בחי' ביטול החכ' שנק' אבא בנש"י להיות בדומה לו, היינו להיות בחי' כי עם קדוש אתה לה' אלקיך שזהו ע"י בחי' אשר קדשנו במצותיו כו', שע"י וציוונו ל' צוותא וחיבור לו ית' כבי' להיות בדומה לו.

ולכן עתידי' צדיקים המקיימי' תומ"צ שיאמרו המלאכים לפניהם קדוש כדרך שאומרי' לפני הקב"ה, והיינו כי עכשיו ההמשכה היא מלמעלמ"ט, והמלאכי' שהם נבראי' שכלים נבדלים⁵ אומרי' קדוש, היינו שמשיגי' איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר בחי' ההמשכה בעולמות, והגם כי ממך הכל, עכ"ז הנה אני ה' לא שניתי כלל, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא כו', כי כלליות השתלשלות העולמות הם מבחי' זיו והארה שאינו נוגע לו כלל, כי בי"ה הוי' צור עולמי' ביו"ד נברא העוה"ב ובה' העוה"ז אתא קלילא כו', והיו"ד צמצום נקודה, שהצמצום הוא בכדי שיוכל להיות בחי' העוה"ב כי אינו תופס מקום כלל, כי באמת לאו מכל אלין מדות איהו כלל, ולית מח' תפיסא בי', שאפי' בחי' מחשבה דמחשבה ויובלא כו' ג"כ אינה תפיסא בי' כלל. רק מפני כי ה' חפץ למען צדקו, פי' צדקה זו הוא כמ"ש כל מצוותיך צדק, שבאמת זהו צדקה אצלו כי מאי איכפת לי' אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר, אלא שזהו בדרך צדקה לבד, ובכדי שיצא לפועל צדקה זו לכן נמשך תחילה בחי' הצמצום מה שעלה ברצונו הפשוט רצון דאנא אמלוך שנז' בתחלת הע"ח, שע"י בחי' חפץ חסד זה נברא ונוצר ונעשה כל מעשה בראשית, ותנאי התנה עם מעשה בראשית אם יקיימו ישראל תורתי כו' ובא"ל אחזיר כו', וכמ"ש עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, שעה"ד מכוונים נגד ע"מ⁶ כנ"ל, וכמארז"ל אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי עומדין בזכות אלה שמות כו' אלה העדות כו'. והיינו שע"י אלה העדות כו' נמשך בחי' הצדקה דכל מצותיך צדק, שעי"ז יומשך בחי' חפץ ה' בבחי' פנימיות באופן היותר נעלה מכמו ההמשכה שנמשך לצורך ברה"ע בתחלת הבריאה מבחי' כי חפץ חסד הוא, כי הבריאה היא יש מאין כו' משא"כ תומ"צ הם המשכת טיפת אבא להוליד בדומה לו כבי' כנ"ל להיות עם קדוש כו' בחי' ואנשי קדש תהיון לי. ואי לזאת לעת"ל עתידי' המלאכי' שיאמרו לפני הצדיקי' קדוש, כי יהי' ההמשכה מלמטלמ"ע פי' שבחי' המטה תתעלה להיות בחי' ריזמעלה כו', ובחי' מ"ח יוצא מירושלי' אל בחי' הים הקדמוני, פי' ים הוא חכ', הקדמוני כתר, והיינו חכ' שבא"א בחי' חכ' שבכתר כו', ולע"ל יצא מ"ח מבחי' כבוד נברא דוקא אל בחי' הים דחכ' שבכתר דא"א, והיינו מפני שבגמר הבירורי' יומשך בחי' פנימיות הרצון שארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני' דוקא, וכמארז"ל שוקיו זה העולם, עמודי שש שנברא לששת ימי', שנשתוקק הקב"ה לבראותו, והיינו בשביל שיצא מכח אל הפועל ענין בחי' דירה בתחתוני' הנ"ל ע"י עבודת האדם דוקא כו'.

ובחי' זו נק' יחוד עליון, שיחוד היא בחי' המשכה פנימיות להוליד בדומה לו, והוא שע"י העבודה יהי' בדומה לו ממש כבי', שכשם שעתה אומרי' קדוש בשביל הביטול שבטלי' מלמטלמ"ע, עד שהשרפי' עומדי' ממעל לו היינו לש' אד' בחי' אנת אשתמודעא אדון על כולא, כן יהי' בדומה לו שהמשכה כזו תהי' מלמטלמ"ע כו' ע"י תומ"צ שעי"ז נק' צדיקי'. ולכן גדולים מעשה צדיקים ע"ד כבי' יפה כח הבן, והגם שג"ז מכח האב הוא, עכ"ז בגילוי נק' כח הבן כו'.

וכדי להיות יחוד זה צ"ל חופה תחילה, מקיף דתשובה בכל מאדך. ויש לפרש על צדיקי' ובע"ת, דבע"ת ז"ע לוחות אחרונות שכלליותם הוא בחי' תשובה, שהרי בלוחות ראשונות לבד היו צדיקי' גמורי'⁷, משא"כ בשניים הם בחי' בע"ת, וכן י"ל ע"י בחי' והרוח תשוב שהיא בחי' העלי' שאחר הירידה כו', ובחי' בע"ת גמורי' הוא כפשוטו. ועוי"ל בענין בע"ת דצדיקי' שזהו מה שמשיח אתא לאתבא צדיקי' בתיובתא. ועכ"פ על כל כבוד אפי' כבוד נאצל א"א להיות כ"א ע"י חופה, וזהו מקדש שיומשך בחי' קדש ע"י הקדמת החופה הוא בחי' מקיף התשובה, ואז יוקדשו ישראל בקדש העליון כנ"ל.

ואמנם עדיין צ"ל הלא הנהוג הי' אצלם שהי' הקדושין בעת האירוסין, ולפי מה שנת"ל צ"ל חופה מקודם, וא"כ א"צ לתירוץ שמה שאומרים חופה בברכת אירוסין זהו רק להזכיר איסור הנשואין בלא חופה, הלא גם לקדושין צ"ל חופה כנ"ל.

אך הענין הוא שיש ב' בחי', אירוסין ונשואין⁸, אירוסין הוא בחי' לבושי' שלובש טבעת קדושין להכלה, שזהו בחי' מקיף עדיין, וכמ"ש מזה בלק"ת בד"ה תורה צוה⁹, משא"כ נשואין הוא בחי' יחוד פנימי, ועיקר החופה הוא בשביל יחוד פנימי דוקא כנ"ל, כי לבחי' אירוסין שהוא מקיף א"צ לחופה, רק שנק' בשם קדושין ע"ש ריחשאומר לה הרי את מקודשת, פי' מזומנת, והזמנה מילתא שאוסרה על כל העולם, והיינו ע"י שקדשה לו לעצמו, שאם היות שזהו ג"כ מלשון קדש כמו אנשי קדש, אמנם באמת אינו, וזה השתוות רק למה שתהיון לי כמו מקודשת לי, אמנם ענין הולדה בדומה לו זהו ע"י היחוד דוקא שזהו ע"י הקדמת החופה דוקא.

]לד"ה לה"ע מה שחותמים בברכת אירוסין]

הסבר על הנ"ל¹⁰, י"ל מן מ"ש באוה"ח בענין ק"ש ה' אחד, והתבוננות מן תאוות המשפיע אל המקבל, כמ"ש בד"ה וספרתם¹¹.

וילה"ק ענין שלפעמי' נק' תורה כלה, ונש"י חתן מאורסה, ופעם נק' הקב"ה חתן ביום חתונתו כו', והענין ביום חתונתו ז"ע השפעת הטפה מבחי' חתן דמ' שלמה כבוד נברא, ונש"י דבי"ע נק' כלה, והתו' שנתלבשה בבי"ע ז"ע הטיפה, ומה שנק' התו' כלה זהו ע"י העבודה בעוה"ז שע"י התפילה ולכי לך לשרשך הקדום במח' הקדומה, עי"ז משפיעי' בתורה בחי' כבוד נאצל והוא ע"י אמצעית החופה כנ"ל.