בעצם היום הזה נימול אברהם
רפבעצם היום הזה נימול אברהם
יום הנ"ל
בעצם היום הזה נימול אברהם כו' וצ"ל ענין נימול דמשמע מעצמו. והנה להבין זאת צריך להקדים שיש ב' מיני מילות כמ"ש המולו ערלת לבבכם וכתיב ומל ה' אלקיך כו'. ולהבין מ"ש והיטבך והרבך מאבותיך, דמשמע יותר מאבותיך, ולכאורה אינו מובן והלא האבות הם השרשים ומיעקב נתפשט עד ע' נפש כו' ובמצרים נעשו ת"ר אלף שרשים וכעת הם ענפים ואיך כתיב והרבך מאבותיך כו'. הנה כתיב מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וס"ת הוי"ה, ובתורה כתיב לא בשמים היא שכבר ירדה משמים כו' וכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו' וארז"ל קיים א"א ע"ה כל המצות אפי' ע"ת קיים אותם ברוחני' אבל מצות מילה לא קיים, כי כל המצות נרמזים בשם הוי"ה י"ה הוא שס"ה ל"ת ו"ה הוא רמ"ח מ"ע וכמ"ש ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו' אבל מילה לא קיים שמצות מילה היא העולה על כולם כו'.
ולהבין כ"ז יש להקדים הקדמה א' מענין לימוד התורה שגם מי שיושב ולומד הרבה ושונה וחוזר עד שנעשה שגורה בפיו ויכול להורות הוראה לאמיתה מ"מ אם התורה הוא בלא תשובה אין לו חיבור עם התורה שלומד כמו הפחות ערך שאינו לומד כלל, כי בתושב"כ בס"ר אותיות התורה יש לכל א' אות מיוחד אבל בתושבע"פ שלומד אין לו חיבור כלל, רק צ"ל רפאתשובה, והוא ענין מילה ערלת לב והוא כמ"ש כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, והוא ענין לבו כלב האבן, בשרירות לבי אלך כו' בחי' פריקת עול הרגשת עצמו ליש ודבר בכל פרטיו. וענין הסרת ערלת לב הוא כמו ענין שכתוב ביעקב כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות קטונתי מכל החסדים כו' שמה שעבר במקל לבד ואח"כ הי' לעושר גדול הי' שוה אצלו גם שהי' עוסק בעניניו עד שהי' לשני מחנות אבל הי' נקבע אצלו שאין זה שלו כי ה' הוא הנותן והוא יכול להרים ולהשפיל ברגע א'. וכמו"כ צריך שיקבע בכל נפש מישראל שלא יתרחב לבו כשהולך לו בעניני זה העולם ומצליח ולהיות הולך בשרירות לבו כו' ורק כשיבטשו אותו בבני חיי ומזוני אז יזכור על ה' שה' הוא העושה לו זאת וזולת זה אינו נזכר כלל על ה', אלא צריך שיהי' זה תמיד בכחו* שה' הוא הנותן ההשפעה והוא יוכל להמנע. ובחי' זו נק' מילה של ערלת הלב, והוא המילה שמלמטה למעלה. ומ"ש ומל ה' אלקיך את לבבך כו' הוא התגלות אלקות מלמעלה למטה כמו הדוגמא שיהי' לעתיד וכמ"ש יראת ה' על פניכם לבלתי תחטאו שהוא מחמת התגלות עצמו' אלקות מלמעלה אזי א"א לבא לידי חטא כלל. וזהו ענין מילה ופריעה, שמילה הוא הסרת הערלה שמלמטה כו', והפריעה הוא כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש, שהוא האות לבחי' התגלות עצמיות כו'. וזהו בעצם היום הזה, ולא כתיב יום רק היום דקאי על יום הבא יום שכולו טוב יום שכולו ארוך. וזהו בעצם היום הזה נימול מעצמו כו' הוא הדוגמא דלעתיד כידוע וד"ל.