בספר עמ"ה כו' שעשועי המלך בעצמותו
תקנהבעזר"ה ית' דרוש אדמו"ר ר' דובער נבג"מ דרוש שעשוע המלך
בספר עמק המלך שער שעשועי המלך כו' מבואר שם ענין ובחי' שעשועי המלך בעצמותו שהוא בבחי' רצוא ושוב דוקא, כמשל התנועה באדם שיתנענע אנה ואנה בעת השעשועי' כשמשתעשע באיזה דבר מה כו', או כמשל הבהקת אור המתנוצץ באבן הטוב שהברק מבריק לעין בבחי' תנועה דרו"ש כו', שהוא דמיון לבחי' חו"ג שבעצמו' השעשועי' וזהו ב"פ ש"ע ש"ע כו' ע"ש. ולהבין כ"ז יש להקדי' תחלה בבאור ענין [בחי'] רו"ש שבמל' דאצי' כמ"ש והחיות רו"ש, דקאי בכללו' מקור כל החיים כו'. דהנה ידוע שהמל' הוא מקור המהוה מאין ליש, ויש להבין תוכן ענין זה דהתהוות מאין ליש שאין זה רק מאצי' לבריא' בלבד אבל לא בהשתלשלו' [דבי"ע] מבריאה ליצי' ומיצי' לעשי' גם בבחי' ההשתל' דע"ס כמו ממל' דבריאה שנעשה כתר ליצירה כו' שבחי' ההשתל' דמל' דבריאה ביצי' ומיצי' לעשי' כו' הוא בבחי' ההשתלשלו' דיש מיש הנק' עלה ועלול ולא בבחי' מאין ליש כו' וד"ל.
ולהבין זה הנה תחלה י"ל בבאור יותר ענין בחי' ההשתלשלו' דיש מיש הנק' עו"ע, להיות ידוע שכל מקבל לגבי המשפיע כלא וכאין חשוב ממש מאחר שמקבל מבחי' האחרונה שבמשפיע, ונמצא המשפיע הוא עיקר אמיתי' היש והדבר שהוא בחי' המקור כו', והנשפע והנמשך ממנו הוא רק הארה חצוני' בעלמא דכלא וכאין חשוב, וכך הוא בכל פועל ונפעל, שהנפעל העלול מן הפועל הוא כלא לגבי כח הפועל[ו] וכן הנולד לגבי המוליד כו', וזהו הנק' עלה ועלול שהעלול כלא חשיב לגבי עילתו. וגם מלבד בחי' בטול ערך העלול לגבי עילתו בכמותו, הנה גם באיכותו ומהותו הוא כלא חשיב, דהיינו שהעלול הוא בבחי' גשמיו' לגבי העילה שלו שהוא בבחי' הדקות והרוחניו' בתכלית הדקות נבדל בערך מהגשמי' העלול, וגם שהעלול נפעל ונולד ונמשך מכחו של העילה והשפעתו מ"מ העלול הנפעל ונולד הוא גשמי בערך דקות המשפיע. כמו ע"ד דוגמא בענין צמיחת העשב [א]ו התפוח מכח הצומח הרוחני שאין לדמות ערך מתיקות ומרירות שבעשב ותפוח לגבי בחי' מתיקות או חמיצות זו כמו שהוא בשרשה ומקורה במשפיע שהוא כח הצומח הרוחני, שבודאי בחי' חמיצו' או תקנומתיקות שבתפוח ועשב גשמי הוא כלא לגבי רוחני' המתיקות וחמיצו' דתפוח ועשב זה בכח הצומח הרוחני ששם הוא מהות רוחני דק ביותר וכשנגדל מכח הצומח הרי נעשה מהות גשמי כו' (מלבד מה שכלא וכאין חשוב כח גדלות העשב לגבי עצם כח הצומח כי רב הוא כו'). אך הנה אעפ"כ א"א לו' על בחי' מהות המשפיע הנק' עילה שנק' בשם בחי' אין ממש, גם שהוא בתכלי' ערך הדקות והרוחניו' לגבי העלול המקבל ממנו מ"מ נתפס גם הוא בבחי' מציאו' ודבר מה עכ"פ אלא שהוא בחי' מהות דק ורוחני מאד לגבי גשמיו' העלול הנפעל הימנו כנ"ל, ואדרבה הלא הוא הנק' אמיתי' הדבר והיש שנק' מקור למקבל כנ"ל רק שאינו בבחי' יש בהגשמה אלא הוא רוחני, אבל הוא בחי' מהות דבר מה עכ"פ בבחי' מציאות ויש. ונמצא דגם שכל בחי' משפיע נק' בחי' אין רוחני לגבי בחי' ההגשמה ויש של המקבל העלול מפני שמובדל הימנו בערך [ב]כמות ובאיכות וכנ"ל, מ"מ לא נק' בבחי' אי"ן ממש אלא גם הוא בחי' יש יחשב רק שהוא יש רוחני לגבי יש של המקבל העלול שהוא יש גשמי כו', וכמו ממשו' היש של התפוח ועשב בטעם הגשמה [ד]מתיקו' וחמיצו' לגבי רוחניו' של העשב והתפוח במקורו בכח הצומח שגם שם הרי בחי' כח רוחני זה המגדל ומצמיח ליש דתפוח במתיקו' וחמיצו' רוחני עכ"פ גם הוא בבחי' יש ודבר מה אלא שהוא מהות כח הצומח בבחי' מהות רוחני ודק אבל לא שנק' בחי' אין ממש רק שנק' אין רוחני לגבי הגשמת היש דתפוח ועשב כו' וד"ל. ונמצא מובן מכ"ז שבכל בחי' משפיע ומקבל שנק' עו"ע ה"ז בא בבחי' יש מיש דוקא ולא מבחי' אין ליש, דהיינו שאין המשפיע נק' בשם אין ממש שיקרא בשם מאין ליש, אלא גם הוא בחי' יש אלא שהוא יש רוחני ומתהוה ממנו יש גשמי שהוא העלול, וא"כ ה"ז בבחי' מיש ליש ולא מאין ליש כו' וד"ל.
ועוד יובן בכ"ז שגם מה שכל עילה או משפיע נק' בבחי' אין רוחני לגבי יש דמקבל העלול הנה הוא בא בחלוקי מדרגו' הרבה, דהיינו לפ"ע ההשתל' דעו"ע [שב]ודאי אינו דומה עו"ע זה לעו"ע הגבוהים הרבה ממנו, ע"ד דוגמא הנ"ל בעשב ותפוח לגבי הרוחני' דכח הצומח, וכמ"כ גם הרוחניו' דכח הצומח נק' יש גשמי לגבי מקור חוצבו במזלות עליוני', ועד"ז גבוה מעל גבוה כו' כל א' נק' יש גשמי לגבי עילתו הרוחני [כו'], וא"כ ה"ז בא בבחי' ההשתלשלו' עד שאותה העילה שנק' אין רוחני לגבי העלול ממנו נק' יש גשמי לגבי עילתו שלמע' ממנו, ונמצא שלא נק' אין רוחני רק בערך גסות היש של העלול שלו בלבד, אבל לגבי העליון הימנו נק' גם הוא יש גשמי, ועד"ז עד רום המעלות, עד שגם עילה הראשונה אינה נק' אין באמת רק בחי' אין של היש העלול המקבל ממנו בלבד להיות שגם הוא מהות דבר מה במציאו' עכ"פ ולא בבחי' אין ממש רק שנק' אין רוחני ע"ש בחי' הדקות והרוחני' בלבד כנ"ל, וגם זה רק לפ"ע היש שמקבל הימנו בלבד כו' וד"ל.
תקנזוכ"ז נק' בחי' [ה]השתלשלו' דעו"ע שזהו מיש ליש וגם בבחי' ראשית ההשתל' דחכמה הרי בחי' החכמה והשכל נתהוה מלמעלה מן השכל בבחי' מיש ליש, דגם שנא' והחכמה מאין תמצא בחי' אין, זה אינו בחי' אין באמת אלא הוא רק בחי' אין רוחני לגבי בחי' היש דחכמה בלבד, אבל גם הוא נחשב בבחי' מציאו' ודבר מה רק שהוא מהות רוחני יותר ממהות דחכמה הנמצאת ממנו כו'. וכמו שאנו רואי' בחוש שכח המשכיל ההיולי שמשכיל כל שכל וחכמ' בג[י]לוי דבר מה, גם הוא בבחי' יש ודבר מה שהרי הוא בחי' מהות כח רוחני עכ"פ המשכיל כל שכל כו' ויש בו בחי' מיעוט וריבוי כמו כח המשכיל דתינוק קטן הוא בכמות ואיכות כו', רק שהוא מהות כח רוחני יותר מן המהות דשכל וחכמ' שבאה בגילוי ע"כ א' מאין תמצא וכנ"ל בכל עו"ע וד"ל (ובמ"א מבואר שהחכמה מאין תמצא מאין ליש ולא יש מיש שהרי א' דאור אבא יונק ממזל ונוצר כו' וד"ל).
והנמשל מכ"ז יובן למעלה בכל ההשתל' דכל [ה]עולמו' דבי"ע שכ"ז הוא בבחי' ההשתלשלו' מיש ליש ולא מאין ליש כו', כמו עולם הבריאה שבו נשמות ומלאכים שמקבלי' דין מן דין כמו וקרא זא"ז כו' הנה קבלתם זמ"ז הוא בבחי' עו"ע שגם העילה נתפס בבחי' מציאו' יש ודבר עכ"פ רק שנק' אין רוחני לגבי העלול ממנו בלבד, אבל לא שנק' בחי' אין באמת רק לגבי המקבל בלבד הוא שנק' כן כנ"ל באריכות וד"ל. ולא בעולמו' דבי"ע עצמן בלבד, אלא גם בבחי' השתלשלו' הספי' דבי"ע, כמו מבחי' מל' דבריאה שנעשה כתר ליצי' כו' הרי מבחי' האחרונה שבע"ס דבריאה שהוא בחי' המל' דשם נעשה בחי' כתר בעולם היצי' הענין הוא שנק' בחי' אין של ערך היש דעולם היצי' בלבד, והוא מ"ש דמבחי' מל' דבריאה נעשה כתר לעולם היצירה, אבל גם בחי' מל' דבריאה הוא בחי' מהות [ו]יש עכ"פ רק שנק' בחי' מהות רוחני ואין יותר לגבי בחי' היש דעולם היצי' כנ"ל בכל עו"ע, שהעילה נק' אין רוחני של היש דעלול כו', אבל לא שבחי' מל' דבריאה נק' אין באמת כו' שהרי ידוע ענין ובחי' ע"ס דבריאה שהוא בחי' כח אלקי הפועל ובורא את כל עולם הבריאה נשמו' ומלאכים שבו להיות במציאות יש בעלי גבול כו', ונק' כח האלקי הזה בחי' אין רוחני של היש דנשמו' ומלאכי' דבריאה אבל לא שהוא בחי' אין האמיתי אלא רק שהוא אין רוחני לפ"ע היש של הנשמו' ומלאכי' דעולם הבריאה בלבד כנ"ל בכל עו"ע, וא"כ גם ביריד' אור ושפע ממל' דבריאה להיו' בחי' כתר לעולם היצי' גם הוא בבחי' עו"ע שהוא מיש ליש, מאחר שכל ענין ע"ס דבריאה הוא בבחי' מהות ויש כח האלקי עכ"פ רק לפ"ע תקנחהתהות היש דעולם הבריאה כנ"ל, א"כ גם בחי' מל' דבריאה גם שנעשה בחי' אין רוחני בעולם היצי' הנק' בחי' כתר שהוא בחי' אין הראשון לכל ההשתל' דיצי' מ"מ אין זה בחי' אין האמיתי רק בחי' אין של כל ההשתלשלות דיצי' (וכמו שבהשתלשלו' מנשמו' ומלאכי' דבריאה לנשמו' ומלאכי' דיצי' שמקבלי' דין מן דין כו' שהוא מיש ליש ולא מאין ליש כנ"ל כך הוא בענין ההשתלשלות דספירות מבריאה ליצירה כו' וד"ל), וכמו"כ מיצי' לעשי' כשמל' דיצי' נעשה כתר לעשיה ג"כ הוא בבחי' עו"ע שזהו מיש ליש עד"מ הנ"ל בכל שפע עו"ע עד התהות היש [ה]גשמי דדצ"ח מכחות הרוחני' שלהם במזלות וכה"ג וד"ל.
ולהבין כ"ז בתוס' ביאור, וגם להבין האיך יתכן בענין ההשתל' הספי' ירידו' המדרגות כ"כ כמו ממל' דבריאה כתר ליצי' וממל' דיצירה כתר לעשיה כו'. הנה יש להקדים לזה משל א' והוא כמו השפעת איזה שכל שמשפיע הרב לתלמידו המשכיל ונבון ביותר מכל תלמידיו שבודאי ישפיע אליו הדבר שכל הזה בתכלי' הדקות והפשטת ההגשמה, כמו שהשכל הזה הוא לעומק נקודת דקותו בכדי שיהי' נתפס לפ"ע אופן תכלית דקות כלי קבלת שכל התלמיד הזה [שהוא] משכיל ונבון להבין אותו בתכלית עומק דקותו כו', אך הנה גם בחי' תכלית הדקו' של זה השכל שמשפיע לתלמידו זה לפ"ע דקות כלי קבלתו עכ"ז הוא נק' עדיין בשם בחי' גסו' והגשמ' גדולה לגבי עומק נקוד' אור שכל זה כמו שמשיגו הרב המשפיע לעצמו לפי דקות כלי שכלו שהוא בערך נבדל מן התלמיד עד שנק' השפעת הרב לשכל זה לתלמידו בחי' אין רוחני לגבי יש דהשג' התלמיד הזה גם שהוא משכיל ונבון ביותר, ומלבד זה הנה יש עוד מדרגה שלמעלה מזו הנק' בשם בחי' אי"ן נעלם לגבי התלמיד כי הרי בחי' עומק השגת שכל זה כמו שמשיגו הרב לעצמו כפי כח קבלתו א"א לו כלל להביא בדבור לתלמיד להבינו כי לא יוכל להשיגו כלל מפני היותו בערך נבדל הימנו לגמרי וע"כ בהכרח להרב להשפיע לו באופן שלא יהי' בחי' הדקו' ועמוק כ"כ אלא בבחי' הגשמה יותר והוא אין רוחני לגבי היש דמקבל [זה] שהוא תכלי' דקות של השגת התלמיד כו' וד"ל, והנה כמ"כ יובן עוד כאשר צריך הרב המשפיע להשפיע עוד הפעם לתלמיד הקטן מתלמיד הראשון אותו דבר שכל וחכמה הרי צריך להשפיל אות[ה] בענין הגשמה יותר מכמו שהשפיע אותו לתלמידו הגדול עד שבחי' דקו' ההשגה של השכל שבתלמידו הגדול נעשה בחי' אין רוחני ואין נעלם לגבי התלמיד הקטן הימנו, כמו שהשגת הרב נק' אין נעלם לגבי התלמיד הגדול הנ"ל מאחר שאותו השג' השכל של תלמידו הגדול א"א לו להביאו בהשפעה לתלמידו הקטן כי לא יוכל להשיגה כלל להיותו בערך נבדל הימנו עד שנק' בחי' אין נעלם לגמרי, אך כמו שבחי' הגשמה שאצל הרב נעשה בחי' אין רוחני לגבי יש של התלמיד הגדול כך בחי' ההגשמה והיש של השג' שכל התלמיד הגדול תקנטכשישפיענה לתלמיד הקטן הוא שנעשה לו בחי' אין רוחני, אבל כמו שמשיגה תלמיד הגדול לעצמו לא ישיגנה תלמידו הקטן כלל ונק' אין נעלם כמו שהתלמיד הגדול לא יוכל להשיג השגת שכל זה כמו שמשיגה הרב לעצמו כו'. ונמצא ב' מדרגות יש בין עילה לעלול, הא' בחי' אין נעלם שנשאר בעילה המשפיע ולא יוכל לבא למטה לעלול המקבל, והב' בחי' אין רוחני שנמשך למקבל להיות בבחי' יש דמקבל אבל הוא רק בחי' הגשמ' ויש דמשפיע ולא כמו שהוא לעצמו כו' כנ"ל וד"ל.
והנמשל מכ"ז יובן למעלה שמבחי' מל' דבריאה נעשה כתר ליצי' כו' די"ס דבריאה הוא בחי' אורות [דאלקו'] שהן בחי' מקוריי' משפיעים לכל עולם הבריאה, אך בחי' ט"ס הראשונות כמו חב"ד חג"ת כו' אינם מתלבשים בתוך עולם הבריאה בנשמו' ומלאכי' דבריאה בתוך תוכ[ם] בבחי' כח הפועל בתוך הנפעל ממש אלא הן בבחי' אין והעלם מקור[י], רק בחי' מל' דע"ס דבריאה הוא בחי' האחרונה שהוא בבחי' ערך יש ודבר מה המתגלה כמו בחי' אותיות וכה"ג הוא המתלבש בתוך עולם הבריאה ונק' מל' דבריאה בבחי' כח הפועל בנפעל כו', ובחי' מל' זה הוא שיורד למטה בדילוג הערך להיו' בחי' כתר ומקור וראש לכל עולם היצי' כו'. והענין הוא עד"מ הנ"ל בעו"ע דרב ותלמיד שבחי' ההגשמה והיש שבמשפיע הוא שנעשה בחי' אין רוחני להיו' מזה התהוות השגת המקבל גם שהוא תכלית דקותו כו', כך בחי' המל' שבעליון בחי' היש שבו הוא אשר [נעשה] בחי' כתר בחי' אין רוחני להיותו מקור לעולם היצירה גם שהוא נק' אין ומקור ליצי' ה"ז נמשך מבחי' היש דבריאה שהוא בחי' המל' כו', אבל בחי' ט"ס עליונו' דבריאה נק' בחי' אין נעלם לגמרי לגבי היצירה שלא נמשך מהם לגמרי ביצי' עד"מ הנ"ל בהשג' שכל שהרב משיג לעצמו שלא יוכל להשפיע כלל לתלמיד כו' וד"ל. וכמ"כ יובן מה שיורד ומשתלשל עוד מיצי' לעשי' שבחי' מל' דיצי' נעשה כתר לעשי', דפי' מל' דיצי' היינו ג"כ בחי' כח הפועל האלקי שיצר כל עולם היצי' כו' שזהו בחי' התגלות היש כו', ומזה נעשה בחי' אין וכתר לעשיה עד"מ הנ"ל בהשפלת הרב אותה דבר חכמה עצמה לתלמיד הקטן [הימנו] שמה שנעשה [בבחי'] הגשמה ויש בתלמיד הגדול הוא שנעשה בחי' אין רוחני לגבי תלמיד הקטן כו', וכמ"כ עד בחי' מל' דעשי' שהוא מקור להגלגלי' הגשמיי' והארץ וכל אשר בה כו' שזהו כמו שהושפל עוד השפע מן הרב לתלמיד שלישי שנמוך במדרגה גם מן התלמיד האמצעי כו', שזהו בכלל ענין אור ושפע הבא בג' צמצומים דבי"ע ממל' דבריאה ביצי' וממל' דיצי' בעשי' וממל' דעשי' בעה"ז [הגשמי] כו' וד"ל (ועוד אפשר לומר דמה שבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון היינו ב' מדרגו' הנ"ל שבין העילה והעלול, בחי' אין נעלם מהעלול לגמרי שנשאר במשפיע הוא בחי' מל' שבעליון שנשאר למעלה בבחי' ההתנשאות כו' ובחי' אין רוחני של העלול הוא מה שנעשה בחי' כתר לתחתון כו' וד"ל).
תקסוהנה כל הנ"ל בבחי' ההשתלשלו' דעו"ע שהוא בבחי' מיש ליש דוקא ולא בבחי' מאין ליש אין זה רק בג' עולמו' דבי"ע כמו גם בבחי' הספי' שלהם שממל' דבריאה נעשה בחי' כתר ליצי' כו', אבל מבחי' האצי' לבריאה כמו מבחי' מל' דאצי' שנעשה בחי' כתר לבריאה הוא הבא בבחי' השתל' מאין ליש דוקא ולא מיש ליש שנק' עו"ע דהיינו שנק' בחי' אין האמיתי בבחי' אין אלקי דבחי' האצי' דאיהו וחיוהי חד כו' ולא בחי' אין רוחני לפ"ע היש דמקבלי' בלבד הנ"ל בענין עו"ע, להיות שע"ס דאצי' מובדלים בדבר זה מבחי' ע"ס דבי"ע במה שהן בבחי' אור אין האמיתי ולא במהות יש ודבר מה כמו מהות ע"ס דבי"ע שהרי נק' ע"ס דאצי' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כו' וכידוע וד"ל.
ולהבין באור הדברים הנה לכאורה באמת זהו כדבר פלא ביותר, שאם בחי' ע"ס דבריאה נשתלשלו מבחי' ע"ס דאצי' בבחי' ההשתל' שהוא בחי' ההשפעה והמשכה ככל השפעה והמשכ' מגבוה לנמוך שמבחי' מל' שבעליון נעשה כתר לתחתון כנ"ל בענין מל' דבריאה שנעשה כתר ליצי' כו', א"כ למה לא נק' בחי' ע"ס דאצי' בחי' אין של היש דע"ס דבריאה, מאחר שע"ס דבריאה הוא בחי' היש ובחי' מקורם הוא הע"ס דאצי' שהוא בחי' האין שלהם בלבד ולא בחי' אין האמיתי בלי מהות יש כלל, שהרי בהכרח לומר שבחי' הרוחניו' והדקו' של ע"ס דבריאה הוא באצי' שנק' משפיע, שמאחר שבא בכלל בחי' השפעה הרי יש מהות כח השופע בהכרח ששם הוא בחי' הרוחני' והדקו' שלהם הנק' אין רוחני כנ"ל, ואם אנו או' שהמשפיע דאצי' נק' בלי מ"ה בלי מהות כלל א"כ א"א לומר שבחי' ע"ס דבריאה נשפעו ונמשכו מאורו' דאצי' עד שנק' בשם רוחני' ואין שלהם, כי אם נשפעו הרי יש מהות שופע עכ"פ, ואם לא נשפעו מהיכן נמצא מציאו' היש דע"ס דבריאה להקרות בשם ע"ס דבריאה עכ"פ כנ"ל. אך הנה הענין הוא דבאמת נמשך אור מציאות דע"ס דבריאה מבחי' אור דאצי' דוקא אבל לא בבחי' השפעה והמשכה ממהות למהות כשאר השפעו' והמשכו' דעו"ע הנק' יש מיש כו' כנ"ל, כי המשכ' והשפע' אור האצי' אינו בבחי' מהות דבר מ"ה כלל שהרי נק' ע"ס בלי מ"ה כו', אלא בחי' ההארה דאור האצי' הוא בבחי' אי"ן ממש והיינו הנק' מאין ליש כנ"ל.
ובאור הדברים שאין זה כמו פעולת היד בתנועה ופעולה נגלית באצבע הכותבת ומציירת ציור וכה"ג שגם שפעולה ותנועה זו הגלויה גשמי' היא לגבי רוחני' דכח המניע תנועה זו שביד עצמו מ"מ גם כח זה המניע את התנועה הזאת נק' בשם מהות ומציאו' כח עכ"פ אלא עיקר הדמיון בזה הוא כמו ענין קריא' שם לאדם, דהנה אנו רואי' כאשר יקראו לאדם בשמו ראובן או שמעון וכה"ג מיד יפנה תקסאכל עצמותו לגבי הקוראו באותיו' שמו, וזהו כמו דבר פלא לכאורה שהרי בודאי לא יש בחי' אור וחיות מעצם נפשו באותיות שמו כלל וכלל גם לא חיות מצומצם כחיות השערות וצפרני' כי בלא שם כלל יוכל לחיות ממש , וגם כשיש לו שם כשיושב לבדו ואין מי שיקראנו בשמו א"צ לשמו כלל ויוכל לשכוח שיש לו שם לגמרי כי א"צ לשמו רק שעי"ז יוכל זולתו לקרוא אותו ויהי' במה להתפס אצל זולתו שאם אין לו שם אין לזולתו במה לתפוס בו מרחוק כ"א מקרוב שיתפסנו בגופו, אך ע"י השם כשקוראו נתפס בו והולך אליו כאלו תופסו בידו ובגופו, אבל לגבי עצם האדם אין שמו שייך אליו כלל כי א"צ לקרוא א"ע ולא ירגיש בעצמו שום ענין הפרש בין כשיש לו שם או אין לו שם כי השם לא מעלה ולא מוריד כלל לגבי עצמותו. אך א"כ זהו דבר פלא מה שאנו רואי' שע"י קריאת השם כשקוראו זולתו יוכל להמשיכו אנה ואנה ממקום למקום, שהרי נפנה כל עצמותו כשקוראו אשר לא הי' נפנה כ"כ גם שהי' אוחזו זולתו בגופו כי יותר בקל יפנה ע"י קריאת שמו משיאחזנו בגופו כו', וא"כ בהכרח לומר שיש קצת בחי' חיות מאור וחיות נפשו מלובש באותיו' שמו שיקראוהו אביו ואמו עד שעי"ז נפנה אור וחיו' נפשו בהזכרת אותיו' שמו וממילא נפנה גם גופו כו' וד"ל. אבל אין באותיו' שמו רק בחי' חיצוני' הטפל אל נפשו שהוא אשר בהם יותפס אור נפשו להפנות בלבד אנה ואנה, אבל לא שהאותיו' שייכי' לעיקר עצם אור וחיות הנפש, וה"ז כמו עד"מ בית יד של הכלי שבודאי א"א לו' שהבית יד נחשב מעיקר הכלי כי עיקר הכלי הוא ענין הבית קבול שלו שהמשקה נכנס לתוכו וזהו עיקר הכלי, אבל הבית יד של הכלי אין בו תוך לקבל משקה כלל וע"כ לא מתיחס כלל עם עיקר הכלי, אך עכ"ז יש בו תועלת השייך אל ענין אחר שהוא כדי שיוכלו ליקח הכלי ביד ולשתות [בו] שאם אין בו בית יד אין במה לתפוס את הכלי ולהטותו ולהמשיכו אל פיו לשתות בו, וע"י הבית יד יתפסו בו וימשיכוהו אל הפה לשתות בו, והשתיה עיקר התועלת המכוון מן הכלי כו', דגם שיש בית קבול בכלי ומקבל משקה לתוכו אם אין לו בית יד לתפוס בו ואין יכול לשתות בו לא הגיע והשיג למחוז חפצו באותו הכלי כו', ואעפ"כ אין הבית יד רק טפל לגבי הכלי כי אינו רק כדי שיוכל לתפוס הכלי אבל כשא"צ לתפוס בו כלל כגון שא"צ לשתות או שא"צ להטותו ממקום למקום אנה ואנה א"צ לבית יד כלל ולא יפול גרעון וחסרון כלל בגוף הכלי בהעדר ממנו הבית יד, ונמצא שהתועלת המגיע מן הב"י אין זה שייך כלל לגוף הכלי שהוא ענין חלל בית קבולו, אלא רק לענין בחי' התפשטו' והטיי' הכלי אנה ואנה או שיוכל אדם ליקח אותה בידו לשתות וכה"ג וד"ל, וה"ז דומה ממש לענין קריא' שמו של אדם שאין זה התועלת שייך לגוף ועצם הנפש כלל, ומה שעי"ז נפנה לקוראו ה"ז התועלת רק בבחי' ההתפשטו' והטיית הנפש אל זולתו בלבד כמו התועלת מן הבית יד לבד כו' וד"ל.
תקסבוהנמשל מכ"ז יובן למעלה ג"כ בבחי' הארת אור האצי' בבריאה שהוא רק ע"י בחי' אותיות ושמות בלבד שזהו הנק' מאין ליש כנ"ל, דהנה מאחר שע"ס דאצי' נק' ע"ס בלי מ"ה בלי מהות כלל כנ"ל להיותו בבחי' אין האמיתי כו' א"כ א"א לו' שנמשך משם בחי' המשכ' והשפע' ממש בבחי' מהות ומציאו' דבר מה כו', אלא בחי' ההמשכה וההארה מאצי' לבריאה רק כמו קריאת אותיות השם בלבד כשקוראי' לאדם בשמו כנ"ל שאיו באותיות הללו בחי' המשכה עצמי' מעצומ"ה הנפש כלל כי לעצמו א"צ שם כלל כנ"ל, וכמו הכלי בלא בית יד שאין זה גירעון בעצמה כלל, רק מה שע"י בחי' אותיות השם נפנה לקוראיו מזה יש הוראה שיש קצת אור מן הנפש מלובש בהם, אבל אין זה רק בשביל בחי' התפשטו' והטיי' אור הנפש לזולת[ה] בלבד ואין זה שייך לגבי עצמות[ה] כלל כמו הב"י כו' כנ"ל, וכך בחי' המשכ' אור האצי' נמשל לבחי' קריאת שם בלבד, שבקריאה זו בשם יש קצת אור האצי' מלובש בו וכמ"ש לכל אשר יקראוהו כו', כי ע"ס דאצי' נק' רזא דשמא קדישא כו' והוא בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, דחו"ב דאצי' מלובשי' בב' שמות הללו דע"ב ס"ג ומדות בשם מ"ה ובחי' המל' בשם ב"ן כידוע, והרי כשצריך להיו' בחי' המשכ' מאצי' לבריאה מזכירים וקוראים בשם א' משמות הללו והוא שם הוי"ה במלוי יודי"ן או ההי"ן כו', ובזה בחי' עצמו' המאציל דע"ס דאצי' עצמן נפנה לקוראין בשמות הללו ונמשך על ידי בחי' שמות הללו בבריאה וכמו בש"ע שמכווני' בשם הוי' שבכל ברכה להמשיך אור מאצי' לבי"ע כמו בא"י רופא חולי כו' שזהו שם הוי"ה בניקוד סגו"ל דוקא ואז נמשך מבחי' שם זה בבי"ע לרפאות שהרפואה בבחי' הת"ת, וכן השיבנו בבחי' שם הוי' בניקוד צר"י וכה"ג, וכמארז"ל מפני מה ישראל צועקי' ואינם נעני' מפני כשקוראי' אין קוראי' בשם כו' ובחי' המשכ' קריא' שמו' דאצי' בבי"ע ה"ז כמו כשקוראי' לאדם שהוא רק בחי' התפשטות והטיי' נפשו וכן כמו התפשטות הכלי ע"י הבית יד, ולא שהן ממהות אורות דאצי' עצמן שהן מיוחדים בעצמות המאציל ונק' ע"ס בלי מ"ה כנ"ל וד"ל.
והנה יש עוד הפרש בין בחי' [ה]השתלשלות דיש מיש שנק' עו"ע ובין בחי' [ה]השתלשלות דמאין ליש שזהו כמו קריאת שמות הנ"ל. דהנה בבחי' תקסגהשתל' דיש מיש בהכרח שישאר העלול בבחי' יש נפרד לעצמו באופן שיש לו מציאות וקיום מהות בפ"ע כאלו אין לו מקור השופע עליו כלל אע"פ שבאמת מקבל כל רגע ממקורו שהוא העילה, וכמו דוגמת התפוח והעשב שגדלי' מכח הצומח הרוחני כנ"ל שזהו מיש מיש ליש, מיש רוחני ליש גשמי כנ"ל באריכות, הנה אנו רואים דאע"פ שבכל רגע מתגדל וצומח התפוח והעשב מן כח הצומח הרוחני ואם יופסק כח הצמיחה זו לא יצמיחו עוד וא"כ כל רגע שופע הכח הצומח מיש ליש כו', אעפ"כ [הרי] התפוח והעשב נראי' לעין במהות ומציאות יש נפרד ממקורם ודבר בפ"ע כאלו אין להם מקור המגדלן כלל וכלל, וראי' לזה שהרי אם יכרתו התפוח והעשב מכח הצומח שבארץ יש להם קיום במציאותן ומהותן רק שלא יצמחו עוד אבל מהותם נשאר בקיום עולם לא ירקבו ולא יכלו, וכך הוא גם בכל המשכ' רוחני' שהוא בבחי' עו"ע כמו המזלות שמקבלים מהאופנים וכה"ג בבחי' יש מיש כנ"ל שגם שמקבלים תמיד אור שפעם מ"מ הם בבחי' יש נפרד לעצמם עד שגם בהפסקת אור השפע מעליהם יתקיימו רק שאין להם תוספת חיות עוד כו', וכה"ג עד רום המעלות בכל ההשתל' דעו"ע בבחי' יש מיש לפי שהתהוות הזאת דיש מיש מאחר שהוא ממהות למהות הרי גם המוליד [ו]המשפיע הוא בחי' מהות דבר מה והמשכתו באה להיות בבחי' מהות אחר רק שהוא בא מן הרוחני אל הגשם וכה"ג, א"כ יהי' גם הנולד והמתהוה בחי' מהות נפרד לעצמו, וזהו הכלל גדול ואמיתי בכל התהוות מהות ממהות יהי' גם המתהוה מהות בפ"ע מאחר שיש בחי' מהוה הרי יש בחי' מתהוה במציאות לעצמו כו', והן ב' דברים נפרדים מהוה ומתהוה כו' וד"ל.
וזהו כל עיקר טעות הפלסופים וגם המקובלים הראשונים שדימו לומר בכל ההשתל' שהוא בבחי' עו"ע יש מיש שהוא ממהות למהות כו', אבל באמת אין זה רק בהשתלשלו' דג' עולמות דבי"ע כנ"ל, אבל מבחי' האצי' לבריאה אין ההמשכה ממהות למהות מיש ליש אלא מאין ליש כנ"ל, והוא כמו קריאת אותיות השמות שהרי אם יפסיק הקורא מלקרות הרי אז אין לאותיות השם שייכות כלל לנפש האדם עד שיוכל לשכוח על שמו לגמרי וא"כ כאשר יקראהו זולתו בשמו אין זה המשכ' עצמיו' ומהות דבר מה מן הנפש אלא רק בחי' התפשטות והטיית הנפש ע"י אותיות השם כו', וא"כ יובן ג"כ למעלה שאם יופסק בחי' קריאו' אותיות דשמות דע"ב ס"ג כו' אין זה שייך כלל לגבי עצמות אור האצי' כמו כאשר אין קורא בשמך שאין צריך לשם כלל כו', ולפ"ז הרי בהכרח שצ"ל בחי' המשכו' קריא' אותיות ושמות דאצי' תמיד בבריאה שאם יופסק אפי' [רגע] אין לעולם הבריאה מציאות וקיום כלל, שאם הי' השפעת האצי' לבריאה מיש ליש שנק' בחי' תקסדהתהות דבר מדבר אז היה עולם הבריאה בבחי' יש נפרד לעצמו כמו שנשאר התפוח במהות בפ"ע גם שמקבל מכח הצומח כנ"ל, אבל אם יופסק בחי' קריא' והמשכ' דשמות העליוני' אין להנבראים קיום ומציאות כלל והי' כלא הי' וד"ל (מאחר שבלא קריאת שם א"צ לשם עד שיוכל לשכוח על שמו א"כ ה"ז כאלו לא היה שם לאדם או בית יד לכלי כו', משא"כ בהמשכ' מהות שגם לאחר סילוקו מתקיים מהות דבר שהמשיך כמו כח הפועל בנפעל שנשאר קיום בנפעל גם לאחר סילוק ידיו כו' וד"ל).
והנה מעתה י"ל ענין ובחי' רצוא ושוב שבמל' דאצי' בבריאה כנ"ל, דהנה בחי' מל' דאצי' הוא בחי' שם ב"ן והוא בחי' כלי לאור המל' וכן כל השמות דע"ב ס"ג כו' הן בחי' כלים לאורות, והטעם הוא מפני שע"י הכלי נתפס האור במציאות דבר מה כו' כך הוא בחי' השם שעל ידו נתפס גוף הדבר לזולתו להמשיכו אליו כנ"ל במשל הבית יד לכלי כו'. והנה מבואר למעלה שבחי' [ה]השפעה [ה]אלקי' מאצי' לבריאה הוא מאין ליש דוקא שזהו כמשל קריאת השם והוא בחי' הכלי שעל ידו יותפס לזולתו, אבל בלא קריאת השם אז השם הזה נכלל בעצם האדם וכלא הי' עד שיוכל לשכוח על שמו, וא"כ ה"ז בחי' ההתכללו' בעצמותו בלתי הגלות נגלות אל זולתו כלל מאחר שאין לזולתו במה להתפס בו בלי קריאת שם ואז הוא נשגב ומרומם בהפלא' והעלמה לגמרי מזולתו כי אין לזולתו בחי' תפיסא בו כלל וכלל, וכך יובן למעלה בבחי' אורות העליונים דאצי' שיש בהן ב' מדרגות, הא' בחי' המשכה שלהן למטה בבריאה והוא אשר נתפסי' שם ע"י בחי' קריאת שמות בלבד, והיינו ענין הוא ושמו שעצמי' דאצי' נק' הוא ושמו היינו בחי' הטייתו למטה אשר זהו ע"י תפיסא במה שקורא בשמו בלבד, ובחי' ומדרגה הב' הוא בחי' התכללות שלהן בעצמותן בלתי הגלו' נגלות למטה כלל, והיינו כשנפסק בחי' קריאת שמו' דאצי' שאז אין שום ערך ושייכות לנבראי' להיות להן אחיזה ותפיסא בעצמו' אורות דאצי' כי נשגבו מהן לגמרי לפי שאין בחי' כלי במה להאחז ולהתפס בהן מפני הפסקות המשכות קריאת שמות שנק' בחי' כלי כנ"ל. וזהו המלך המרומם לבדו המתנשא מימות עולם לגמרי כו', וזהו בחי' רצוא ושוב, [בחי'] המשכ' וקריא' השמות נק' בחי' שוב ובחי' הפסק' ההמשכ' והקריא' נק' בחי' רצוא שנכלל האור וחיות שבאותיות השם בבחי' עצמות האור כאלו אין [לו] שם כלל כו'. וזהו והחיות רו"ש, פי' בחי' החיות שבשם ב"ן רצוא למעלה ליפסק מבחי' ההמשכה, ושוב [ב]בחי' ההמשכה להיות נק' בשם כמו שם אדנ"י ושם אלקים כו' וד"ל.
אך הנה באמת הרי יש כאן ב' הפכים מן הקצה אל הקצה, א' בחי' המשכ' מאצי' לבריאה להיות בחי' יש מאין כו', והב' בחי' בטול היש הנברא למקורו בבחי' תקסהאין דאצי' מצד בחי' ההתנשאות וההתכללות בעצמות המאציל כמו ענין הפסקת קריאת השם כנ"ל, ולפ"ז צ"ל בחי' ממוצע ביניהם דוקא שהרי אם יהי' בחי' רצוא דהתנשאות והתכללות אל עצמותו יותר מכפי המדה , כמו עד"מ מי שהוא טרוד ביותר בעצמותו שלא יפנה כלל לקוראו בשמו מפני עוצם בחי' ההתכללות בעצמותו כו' הרי אז לא יהי' בחינת המשכה כלל למטה בעולם הנברא ויהי' כלא הי' כו', ואם יהי' בחי' ההמשכה דקריאת שם בחי' שוב יותר מכפי המדה כמו ענין ההמשכה מיש ליש ממהות למהות כנ"ל הרי ישאר עולם הנברא בבחי' נפרד לעצמו כנ"ל בכל התהות יש מיש, וזהו ענין ב' ההפכים שבין אור לכלי שמצד האור הוא בחי' ההתנשאות וההתכללות אל עצמו ומצד בחי' הכלי שהוא ענין השם הוא בחי' ההמשכה למטה כו' וצ"ל בחי' ממוצע ביניהם והוא בחי' קו המדה שמודד ונותן שעור לב' הפכי' הללו דאורות וכלים שיהי' בהם בחי' מדה ומשקל במזג השוה ולא יגבור הא' על זולתו כלל, וע"כ מסיבת זה האמצעי יוכל להיות התהות עולם הבריאה בבבחי' יש ואעפ"כ אינו בבחי' יש נפרד כתפוח לגבי כח הצומח אלא הוא בבחי' בטול מיש לאין ואמנם לא שמתבטל לגמרי כו', וא"כ יש בנברא בחי' אמצעי מב' הפכי' דאו"כ הנ"ל שהוא להיות בטל מחמת בחי' רצוא והוא בחי' יש מחמת בחי' שוב, ואין הבטול בטול לגמרי ואין היש בחי' יש נפרד לגמרי, וזהו מפני בחי' האמצעי שבאו"כ כנ"ל. וז"ש והחיות רו"ש גם בנבראים וד"ל.
וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, פי' צלם ודמות הוא בחי' או"כ, שהדמות הוא ענין התואר בלבד שמתאר לעצם הדבר כידוע והצלם הוא צורה העצמי' כו', וכך בחי' הכלי הוא בחי' תואר לתאר ולהגביל את האור כו' וכמ"ש במ"א. והנה על הכסא דמות כמראה אדם ויש בו בחי' צל"ם ודמו"ת כמ"ש בצלמינ"ו כדמותינ"ו שזהו בחי' או"כ דז"א דאצי' שנק' אדם דאצי' כידוע, וזהו שא' נעשה אדם זה בבחי' או"כ שנק' צלם ודמות והיינו בחי' או"א דכתי' מ"ה שמו ומ"ה שם בנו כו' וכתי' ויברא ה' אלהים את האדם בצלמו כו' ב' שמות דהוי' ואלקים תקסושהן בחי' או"א תרין רעין כו' וגם זיווגייהו תדיר להמשיך מוחין לז"א בשביל צורך שפע העולמות דבי"ע בבחי' החיצוני' כו' כנ"ל, והוא ע"י ענין המדידה באו"כ דז"א שיהי' במדה ומשקל במזג האמצעי דוקא כדי שיהי' קיום המציאות של העולמות כנ"ל, והיינו שא' בזהר דאו"א נק' מתקלא כו' וכמ"ש מי מדד בשעלו מים כו' וכמ"ש במ"א וד"ל.
והנה כמו"כ בבחי' בנין הנוק' דז"א בבחי' המל' הי' צריך ג"כ להיות בחי' מדידה בבחי' או"כ שבמל'. וזהו ויבן ה' אלהים את הצלע דאו"א תקינו לה כו' וכמ"ש באר חפרוה שרים כו', אך זה הי' דוקא אחר שנפלה תרדמ"ה על האד"ם דלעילא אז ויקח אחת מצלעותי"ו כו' שהוא בנין הנוק' דז"א כידוע, והענין הוא להיות מבואר למעלה בבחי' הרצוא שהוא בבחי' האור בלא כלי היינו בחי' ההתנשאות וההתכללות אל עצמו דוקא עד שלא יפנה לקוראו, וכמו כאשר הוא טרוד ביותר כו'.
והנה משל לטרדא זו יש בזה כמה מדרגו' חלוקות זו למעלה מזו, כמו הטרוד בעמקו' השכל אז כלולים המדות באותו השכל ולא ירגישם כלל, ע"כ אינו אז בבחי' כלי להתפס לזולתו ע"י קריאת שמם כמו כשיקרא חסדן או רחמן וכה"ג, ומדרגה שלמעלה מזו הוא כאשר יטרד יותר בעומק השכל כ"כ עד שיבולבל השגת השכל הראשון ואינו מרגישו כלל אז הוא קרוב יותר אל בחי' עצמותו שלמעלה מהשגת השכל לגמרי, וכן יש עוד טרדא בעצמו' פנימי' נפשו ביותר עד שגם הרצון והתענוג כלולים שם ולא יתפסו בקריאת שם כלל לעוררו לבחי' גלוי רצון ותענוג למטה, וה"ז דומה בכלל לענין השינה שאז הוא כמו בחי' הטרדא בכלל ובפרט דהיינו בחי' התכללות והתנשאות אל עצמות הנפש ממש כי המוחין מסתלקים למעלה בעצמו' וכן הרצון והתענוג כו' וגם המדות והדבור כו' וכל כחות פנימיי' כראי' ושמיעה וריח כו' רק בחי' קיסטא דחיותא נשאר בלב להיות התנועה וההרגש באברי הגוף בלבד כידוע, ולזה א"א לומר שיהי' נפנה לקוראו בשמו בעת השינה בכל שם פרטי שיש לו לכל כח מכחות נפשו כמו חכם או חסדן וכה"ג וגם לא ע"י שמו הכללי שקוראים אותו הכל כו' וד"ל.
וכך יובן למעלה בבחי' תרדמ"ה שנפל על בחי' אדם העליון דאצי' שנק' דורמיטא בחי' הסתלקות המוחין למעלה בבחי' העצמות וכן שאר האורות עליונים תקסזדז"א כמו רצון ותענוג וגם המדות כלולים במוחין והדבור במדות כמו בעת השינה שהוא כמו ענין הטרדא שהאדם טרוד בבחי' עצמו' ופנימי' חיות נפשו שאז אין נפנה לקוראו כלל וכלל כי שכלו ורצונו בטל ונכלל בעצמותו וגם מדותיו וכח הדבור כו', ולא נשאר באדם העליון רק בחי' קסטא דחיותא בחצוניו' האברים כו', וזהו הנק' תרדמ"ה ואז לקח אחת מצלעותיו דוקא לבנות בנין המל', והטעם הוא כי גם שבחי' העלא' הכחות אל עצמות הנפש הוא בחי' עליה גדולה להם שנתעלו למעלה בעצמו' הנפש אבל לגבי כלי הגוף ה"ז בחי' צמצום וקטנו' ביותר כמו רק קסטא דחיותא כו', וכך למעלה היה צ"ל בחי' צמצום גדול באורות עליונים בכלים דז"א שלא ישאר בכלי דז"א רק בחי' קטנו' האור והחיות כמו בשעת השינה כו', ואז יוכל להיות בנין הנוק' שהוא בחי' המל' מקור כל העולמות מאין ליש גמור כו', כי אם הי' מאיר מבחי' הארת מוחין דגדלות דז"א כמו עד"מ בהקיץ כו' שאור העצמו' מאיר בכל האברים והכלים כו', לא הי' יכול להיות בחי' צמצום ויריד' ההשפלה כ"כ מבחי' כלים ושמות דז"א בבחי' בנין המל' להיות ההמשכה מאין ליש, אך ע"י בחי' שינה אז לקח אחת מצלעותי"ו כו' שזהו ענין הנסירה כידוע וד"ל.
ובכ"ז יתפרש במ"ש נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, שצלם בדכורא שזהו בבחי' האורות דז"א מפני שהי' בבחי' שינה שהיא הקטנו' בכלים מפני בחי' ההתנשאות וההתכללות אל העצמות שזהו מצד בחי' האורות שבלא כלי' כנ"ל, וגם נעשה אותו כדמותינ"ו בבחי' הכלים שהוא בחי' הירידה וההמשכה שבא מבחי' כלים דאצי' כמו הנפנה לקוראו כו' שמזה בא ג"כ ענין בנין הנוק' בפרצוף שלם באו"כ מאחת מצלעותיו ע"י בחי' הנסירה כו', וזהו כדמותינ"ו בחי' דמות בנוק', וע"כ נק' המל' מראה דמות כו', וצ"ל בחי' עשי' זאת דצלם ודמות בבחי' ממוצע במדה ומשקל מטעם הנ"ל וד"ל.
ומעתה י"ל גם בבחי' עצמות המאציל ממש מהו בחי' צלם ודמות שבו, מאחר שאמר עצמות המאציל נעשה אדם דאצי' בצלמינ"ו כדמותינ"ו הרי בהכרח שגם במאציל עצמו יש בחי' צלם ודמות ואמר נעשה לאדם דאצי' שיהי' באותו צלם ודמות שבעצמות דוקא כו'. אך הנה זהו שרש ענין ובחי' השעשועי' שבעצמו' המאציל שהוא בבחי' רו"ש דוקא דהיינו בבחי' או"י ובחי' או"ח שזהו ענין שני המדרגות הנ"ל בבחי' ההתנשאות אל העצמות ובחי' הירידה וההמשכה למטה שהן ב' הפכים מן הקצה אל הקצה כנ"ל והוא הנק' בחי' צלם ודמות שבעצמו' המאציל וד"ל.
תקסחאך להבין בתוס' ביאור איך יתכן בחי' ההעלאה והמשכה דרו"ש בבחי' השעשועי' העצמיי' כו'. הנה דבר זה יובן עד"מ מבשרי אחזה כו' כמשל אדם שמשתעשע בשעשועי' באיזה תענוג נפלא מאד, הרי יש בו בחי' רו"ש או"י ואו"ח הנ"ל כמו התפעלות התענוג פתאום מדבר בשורה נפלאה ביותר וכה"ג שאז יראה בו תנועה גדולה אנה ואנה בהתפעלות גדולה זאת, ותנועה זו תהי' באופן שתורה הוראת בחי' רו"ש הסתלקות והתפשטות שהן ב' הפכים כנ"ל לפי שבלבבו נתפעל בבחי' רו"ש דהיינו ענין ובחי' הסתלקות וכלות הנפש אל אותו הדבר שמתענג בו וגם מיד חוזר ונח בבחי' הירידה וההמשכה בתענוג זה אל לבו להיות דבוק ואחוז בו שזהו כמו ענין השבת הנפש אליו בתענוג זה שמתענג מדבר הנחמד ואהוב לו ביותר, וע"כ יעשה ב' תנועות כא' א' בחי' תנועה בהעלאה שהוא בחי' שמורה על הסתלקות הנפש מפני זה התענוג והוא בחי' גבו' שבתענוג ותנועה הב' בחי' תנועה שהוא בבחי' ההמשכ' והירידה למטה שמורה על בחי' השבת הנפש בלב מתענוג זה כמו ותחי רוח יעקב כו' מן הבשורה הטובה דיוסף ששב רוחו ולבו ויחי ממש, ובתחלה כשאמרו לו פתאום לא נתיישב [בו] רוחו עדיין כי לא האמין עדיין אז כתיב ויפג לבו בבחינת הסתלקות וכלות נפשו אל הדבר אם הוא אמת, כי לא שלא היה מאמין כלל אלא שלא נתאמת לו עדיין כו', ויכול להיות בחי' כלות הנפש לגמרי אם לא יוכל שאת בנפשו עוצם התענוג אם היא בשורה נפלאה ביותר כמו שרה שפרחה נשמתה לגמרי מבשורת יצחק מפני שהגידו לה פתאום כו', וכן כל תענוג הבא פתאום יש בו בחי' רצוא ושוב הסתלקות הנפש והתפשטות, משא"כ תענוג תמידי שאינו רק המשכה והתפשטות ע"כ אינו נק' תענוג כ"כ, וכך הוא בתענוג שבאהבה שיש אהבה שאין בה רק תענוג הבא בבחי' המשכ' המתישב בלב בחי' או"י בלבד כמו אהבת איש לרעהו שנדבק אחריו, ואין זה נק' שעשועי' כלל, אבל אהבה בתענוגים ב' מיני עונג הוא התענוג שבאהבה שהוא בבחי' רצוא ושוב כמו שעשועי האב לבנו היקר לו ביותר או שעשועים של האיש באשתו וכה"ג שזהו כלול מבחי' הסתלקו' הנפש מעוצם התענוג והתפשטותה בלב, והוא לעוצם הרגשת התענוג בהתפעלות יתירה כו'. [ודוגמא לדבר הוא כמו שאנו רואין ענין התענוג ברחיצה במים חמים שיתענג מאד בהתפעלות יתירה שאע"פ שמתענג בבחינת המשכת התענוג בלבו הרי אנו רואין שמשמיעי' קול בצעקה שמורה על בחי' הסתלקות הנפש שזהו מחמת התפעלות התענוג במורגש כ"כ עד כי יערב לנפשו ביותר עד שתהי' הנפש בבחי' הסתלקות כו' , וכמ"כ בעריבות הקול מכלי זמר נאה ביותר שהתענוג בו בבחי' רו"ש הסתלקות והתפשטות, כי קול הכל"ז שמשמיע קול ערב שמורה על בחי' תקסטהסתלקות והתפשטות ע"כ עושה בלב ג"כ בחי' התפעלות הנפש בתענוג שהוא בבחי' הסתלקות והתפשטות יחד והוא הנק' קול ערב שתערב לנפש ביותר עד שיהי' בה בחי' הסתלקות ומיד יחזור רוחו ונפשו וחוזר ומסתלק כו']. וזהו סיבת הנענוע דרו"ש שמתנענע תנועה א' למעלה ותנועה א' למטה בכל תענוג שהוא בבחי' רו"ש כנ"ל. וזהו עיקר ענין השעשועי', שהרי אנו רואי' בחוש בכל שעשועי' כמו שעשועי האב בבנו ואשתו וכה"ג לפרקים רחוקים כו' כמו כאשר לא ראהו זמן רב או כשראהו בשעת הצלת נפשו מן המיתה או שיצא מבית האסורים וכה"ג שאז יש בשעשועי' הללו בחי' הסתלקות הנפש ממש ובחי' השבת הנפש ממש ונעשי' שניהם ברגע א' ממש, וע"כ אנו רואי' שעושה תנועה בשעה שמשתעשע שנק' נענוע שמתנועע למעלה ולמטה בבחי' רו"ש יחד שמורה על בחי' הסתלקות הנפש והשבת הנפש יחד דוקא כמובן מכל הנ"ל וד"ל.
והנה יש ב' מיני שעשועי', הא' בחי' שעשועי' העצמי' והב' שעשועין שהן בדבר זולתו שחוץ ממנו אע"פ שעצמותו משתעשע בו כמו שעשועי האב בבנו או באשתו האהובה ביותר שגם שעצמותו ממש משתעשע בבנו אין זה נק' שעשועים העצמיים אלא שמלובש השעשועי' בדבר נפרד זולתו שהוא הבן וכה"ג, וכן המשתעשע באיזה דבר חכמה שזהו בחי' המשכ' ויריד' כח התענוג שבנפש בשכל זה בלבד, וכמ"כ גם מתענוג או רצון הבא בגילוי גם שמשתעשע בעצמו בתענוג או רצון זה כמו בתענוג ושעשועי' שבבנו ואוהבו אין זה בחי' שעשועי' העצמיי' כי הרי תענוג זה הוא רק כח פרטי שנמשך מן הנפש ואין לו ערך לגבי עצמו' הנפש שבה כח התענוג ההיולי טרם שנמשך כל בחי' תענוג בגלוי דבר מה כו' כידוע, אבל שעשועי' העצמיי' היינו מה שמשתעשע האדם בבחי' עצמו' נפשו ממש לא ברצון ותענוג הנמשך מנפשו אלא בעצמותו ממש שהוא בחי' יחידה כמו באהבת עצמו שאוהב חיי נפשו, שהתענוג שבאהבה זו הוא בחי' תענוג עצמי שהוא בחי' כח התענוג הפשוט ההיולי שבנפשו והוא שמשתעשע בעצמו' הנפש ג"כ בבחי' רו"ש בבחי' הסתלקות והתפשטות יחד ע"ד הנ"ל ממש בתענוג הבא מדבר זולתו כמו משעשועי' דבן לאב [או בעריו' הנפש שמן הכל"ז או הרחיצה וכה"ג, דגם שבא התענוג בדבר זולתו הרי אח"כ משתעשע בעצמו' נפשו הנק' עריבות הנפש שתערב לנפשו העצמי' בבחי' רו"ש בעצמותה וכן התענוג במאכל ומשגל וכה"ג וכידוע].
והנמשל מכ"ז יובן למעלה בענין בחי' שעשועי' העצמיי' שבעצמו' המאציל שהוא בבחי' רו"ש ג"כ בבחי' או"י ואו"ח כנ"ל, דהנה אע"פ שאי' בס"י אין לך למעלה מן העונג כו', היינו לפי שהעונג הוא ראשית ההמשכה מבחי' תקעהעצמו' של המאציל שהוא המקור לחכמה והוא בחי' מה שעלה ברצונו להאציל כו' שיש בזה בחי' התענוג ונק' עתיק דאצי' כידוע ויש מקור לתענוג זה והוא הנק' עתיקא סתימאה כו', ולמטה ממנו הוא התענוג שבחכמ' דאצי' כמו עד"מ התענוג של אדם שבחכמ' שהוא הארה פרטי' לגבי עצם כח התענוג ההיולי שבנפש כו' כנ"ל. אך כ"ז הוא רק בחי' הארת אור א"ס בתענוג שחוץ ממנו שהוא בשביל להיו' מקור להשתל' דאבי"ע, אבל בעצמות המאציל ממש לא יתכן לו' בחי' התפשטות התענוג במציאות כי אין שום דבר זולתו שיתענג ממנו כמו שעשועי האב בבנו וכה"ג, אלא בחי' השעשועי' דשם הוא הנק' שעשועי המלך בעצמותו דוקא כמו עד"מ שעשועי הנפש בעצמותה הנ"ל והוא הנק' שעשועי' העצמיים שבעצמות המאציל ממש שמשם נמצא מקור לבחי' התהוות מציאות התענוג הנאצל שנק' עתיק דאצי' וע"כ נק' עתיק' דעתיקין כידוע (וגם כדי שיהי' מקור לכל תענוג הרי הוא בחי' יריד' עצם התענוג הפשוט ההיולי, וז"ש כי עמך מקור חיים מקור כל התענוגים שנק' ע"י דע"י ג"כ עמך נכלל בעצמו' התע' הפשוט כו') (ומ"ש בס"י אין לך למעלה מן העונג היינו העונג דאצי' שלא נאצל מן המאציל רק בחי' תענוג לאצי', ואותו תענוג הנאצל הוא רק כמו תענוג הגשמי שבאדם שמתענג בדבר נפרד זולתו אבל אין לו ערך כלל לא מיני' ולא דוגמתו לגבי עצמו' התענוג והשעשועי' כו') (ואפשר דמ"ש בס"י אין לך למעלה מן העונג הוא מדבר בבחי' עצמו' השעשועי' שבעצמות המאציל כו', אך גם זה א"א לו' שהרי יש בעל התענוג ובעל השעשועי' כמו עצמו' הנפש ממש שלמעלה גם מבחי' שעשועי' העצמיי' שבה שהרי לא ימצא בה שעשועי' הללו העצמיי' רק לפרקים כו') (ויובן דבר זה כמו שמבואר במ"א בענין התפארת ההיולית שבעטרה קודם שהי' ע"ג הראש שיש בה כח היולי של כל מיני פאר ותפארת שעתיד להיות בכל אדם הלובש אותה שהוא מתפאר בה באופן מיוחד ולזולתו יש ממנה פאר אחר כו').
וזהו שאמר בספר עמק המלך בשער שעשועי המלך, שבחי' שעשועי המלך בעצמותו הי' בבחי' רו"ש כדמיון הבהקת האבן טוב בתנועה המתנוצץ בעין אנה ואנה בחי' או"י ובחי' או"ח יחד כו', וכמובן מכל הנ"ל בבחי' שעשועי' שבאדם בדבר זולתו שיש בו [בחי'] הסתלקות הנפש והתפשטות והשבת הנפש בבת א' כו', אשר ע"ז מורה התנועה הנק' נענוע בשעה שמשתעשע כנ"ל באריכות, וכך ממש יובן גם בבחי' שעשועי' העצמיי' שהוא ג"כ בבחי' רו"ש הסתלקות והתפשטות יחד בעצמות עדיין כו', ולמעלה היינו בחי' חו"ג הכלולי' כא' בבחי' עצמו' התענוג תקעאהפשוט ההיולי שבעצמות המאציל ממש וע"כ נק' שעשועי ב"פ ש"ע כמו וישע ה' בתנועות רו"ש כו'. וזהו נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, פי' שבחי' עצמו' המאציל א' נעשה אדם בצלמינו כו' כי בחי' צלם ודמות הוא בחי' רו"ש או"י ואו"ח שבאו"כ כנ"ל לפי שבחי' שעשועי המלך בעצמותו יש בו בחי' רו"ש או"י ואו"ח יחד ע"כ כמו ששיער בעצמו בכח בבחי' רו"ש או"י ואו"ח כן צמצם א"ע להיות מקור לפועל ההשתלשלות דאבי"ע להיות ג"כ בבחי' רו"ש והוא בחי' מטי ולא מטי כו' עד שהאצי' ג"כ הי' בצלמו ודמותו שבעצמות המאציל, וזהו ענין רו"ש או"כ דז"א ששרשו מבחי' רו"ש או"י ואו"ח שבעצמות לפי שא' נעשה אדם דאצי' בצלמינו כדמותינו דוקא וד"ל.
וזהו ענין שרמזו רז"ל שקודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, פי' הוא ושמו הוא בחי' או"כ שנק' צלם ודמות או"י ואו"ח כו' העלאה למעלה בעצמו' והמשכה למטה והכל בעצמות עדיין, וזהו שקודם שנברא ונאצל העולם הי' הוא ושמו רו"ש ביחד כלולי' בעצמות בבחי' לבד כמו שהוא לבדו כו', וכידוע דאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, והכל בבחי' עצמותו קודם שצמצם א"ע בצמצום הראשון שנק' מקום פנוי כו' שזהו קודם שנמשך הקו להיות מעלה ומטה כו' אלא הוא בחי' חו"ג שבעצמו' ממש וד"ל.
והנה גם העבודה בנפש האלהית צ"ל בחי' התכללות מבחי' ב' מדות הנ"ל דרו"ש בבחי' או"י ואו"ח, ועל זה א' והחיות רו"ש דקאי במלאכים שמעלים מ"נ למעלה שהוא בחי' רו"ש דוקא, וכמארז"ל בפי' רצוא ושוב זה שהוא כמראה הבזק דהיינו כלהב היוצא מתוך החרסית שיוצא וחוזר ונמשך כו' בבחי' נענוע כנענוע הנר, וכך הוא ענין התלהבות רשפי אש התשוקה בנפה"א הנק' אתעדל"ת בחי' העלא[ת מ"ן] ג"כ בבחי' רו"ש כזה דוקא שהוא אהבה בתענוגים בחי' הסתלקות הנפש כמ"ש כלתה נפשי כו' כלה שארי ולבבי כו', והוא ענין התגברות התשוקה של הנפש לצאת מנרתק חומר הגוף מצד עריבות וידידות עד כלות נפשו כו', ומיד שרץ לבך שוב בבחי' ירידת והשבת הנפש ג"כ מצד התענוג תקעבשמתענג על ה' עד שיומשך חיות נפלא בלבו כנ"ל באריכות בענין התענוג דרו"ש כו' וד"ל.
והנה כמו באתעדל"ת כך יהי' בחי' אתעדל"ע באדם דאצי' כי רוח אייתי רוח כו' כמים הפנים אל פנים כו', וגם בבחי' אדם העליון יהי' בבחי' רו"ש, והוא מ"ש כי רוח האדם הוא העולה למעלה מעלה בבחי' רצוא דהיינו שמסתלק ועולה ונכלל בעצמו' המאציל בבחי' או"ח וכדוגמת השינה באדם שנפשו עולה ונכללת בבחי' עצמותה ומהותה כמו שהיא ואז גם כחות שלה המסתעפים הימנה כולם עולים ונכללים בעצמותה בבחי' או"ח כמו המדות עולי' אל השכל והשכל עולה גם הוא למעלה מן השכל כו', וכך יובן למעלה בבחי' שינה באדה"ע שהוא בחי' או"ח בכל הספי' שבו והוא ענין הגלות שנמשל לשינה כמ"ש עורה למה תישן ה', וכמ"ש במ"א בענין מארז"ל בלילה מאי עביד קוב"ה שט בח"י אלף עולמות כו' שהוא בחי' העלא' רוח האדם דלעילא כו', וזהו עיקר ענין הגלות לפי שבזמן הגלות הוא בחי' שינה לפני המקום, וכמו מי שהוא ישן שאינו מרגיש בזבוב שהולך על לבושיו וגם על פניו לא ירגיש כו' וזהו שא' הן הן גבורותיו שגוים מרקדים בהיכלו והוא שותק לפי שאין העולם מקומו כו' וכלא וכאין חשיב כל ההשל' לגבי עצמותו כערך הזבוב והשממית שבהיכל המלך שאינה תופסת מקום כלל ע"כ גם שגוים מרקדים בהיכלו שהוא היכל ק"ק דעשי' לקבל תוס' יניקה יותר מכפי הראוי להם (ע"פ מאמר קו המדה שמודד גם בבחי' חצוני' דחצוני' הכלי שנק' אחוריי' כו'), אין זה תופס מקום כלל וכלל והיינו מפני שהן הן גבורותיו דוקא, פי' בחי' העלא' דאו"ח לעצמותו שנק' גבורותיו בבחי' העליות אל העצמות כמ"ש למעלה בענין משל הטרדא שכל כחות הנפש עולים אל עצמותו שלא יכול להפנות כלל לקוראו וגם לא יוכל להשיב דבר מה לשואלו לא דבר חכמה ולא דבר חסד כו', וכך הענין ובחי' השינה שבגלות וכמארז"ל אין כמוך תקעגבאלמים כמו אלם בגשמיות שאינו יכול להשיב כו', ואין כמוך באלמים היינו ענין הן הן גבורותיו לפי שאין קץ לעליות הללו בעלוי אחר עילוי בעצמותו לפי שאור א"ס למעלה מעלה עד אין קץ כו' וכידוע בענין הכל ירוממוך סלה כו', וע"כ אין כמוך באלמים והן הן גבורותיו שבסוד או"ח אל העצמות וד"ל.
וכל זה הוא בחי' אתעדל"ת שהוא בבחי' או"ח בבחי' רצוא דוקא, וכמ"כ יש בחי' אתעדל"ע בבחי' או"י, וה"ז כמו הניעור מן השינה שמתעורר לקום שזהו היפוך אתערותא דאו"ח הנ"ל שבבחי' העלאה אל העצמות, אלא אדרבה אתערותא זו הוא בבחי' ירידה והמשכה למטה שתאיר הנפש בגוף כו', וכך למעלה הוא בחי' הארת אור עצמו' אור א"ס בבחי' ירידה והמשכה למטה מטה בחכמה ומדות ודבור עד בחי' החיצוני' היותר אחרון שהוא נמשל ללבוש ובית שמשגיח שם ג"כ בתכלית וע"כ ירגיש גם בזבוב ושממית שבקצה הבית לזורקה חוץ כו', וזהו ויקץ כישן ה' לעורר מבחי' השינה שבזמן הגלות להרגיש במה שגוים מרקדים בהיכלו, וכמו במצרים שנאמר וידבר אלהים כו' היפוך השתיקה כו' וד"ל.
והנה הדברים שהן מעוררים אתעדל"ע להיות בבחי' או"י זה היינו ענין מעשה המצות בעובדא ובמלולא דוקא ולא ע"י כונה ורעד"ל בלבד, כי הרהור לא עביד מידי לענין ההתעוררו' הזאת שבבחי' או"י רק המעשה או הדבור דוקא הוא המועיל לזה כמו הקורא בתורה בדבור ממשיך בחי' המשכת אור א"ס בחו"ב דאצי' בבחי' המוחין דאו"א העליונים וכן במצות תפילין ממשיך מוחין למדות חו"ג שהן ד' פרשיות כו', וכך הוא ענין כל המצות מעשיות שהן רק להמשיך אור למעלה והוא להמשיך אור בכלי דוקא, וכידוע דרמ"ח פקודין רמ"ח אברי' כו' וכן המצות התלוי' בדבור כמו מצות ת"ת וכה"ג אבל כמו מצות העיון בתורה וכל ענין הרהור שבמצות גם שהוא בכונה גדולה כמו כונה דלב ומוח במצות ק"ש וכה"ג הנה לא תקעדעביד מידי לענין בחי' אתערותא דלעילא זו שבבחי' המשכה וירידה כי בחי' ההרהור בכונה הוא בחי' ההעלאה שהוא בחי' רצוא בחי' או"ח היפוך או"י כנ"ל, ולא די שאינו מועיל אלא מונע ומעכב לבחי' ההמשכה דאו"י מאחר שהוא היפוכו ממש וד"ל.
וכמ"כ להיפוך שכאשר צריך להיות בחי' אתעדל"ע שבבחי' או"ח הנ"ל אינו מועיל לזה בחי' אתעדל"ת שבמעשה המצות כי בחי' המעשה או הדבור הוא בחי' או"י שהוא הירידה וההמשכה להמשיך מגבוה לנמוך [דוקא], וזהו היפוך בחי' או"ח ואיך יעורר לדבר היפוכו כו', שהרי א' דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח שלפי אופן אתעדל"ע דוקא צריך להיות אתעדל"ת כו', וע"כ לא יועיל להתעוררו' דאו"ח למעלה רק אותן המצות שהן ג"כ בבחי' או"ח דוקא והוא כמו מצות הקרבנות שהן עולי' למעלה בבחי' או"ח להיות לריח נחוח כו', וכידוע שהריח הוא בחי' ההעלאה דאו"ח כו' וכמו"כ התפלה שבמקום קרבן תקנו, ואמנם בקרבנות יש ג"כ בחי' המשכה מיד אחר ההעלאה והוא ענין ריח נחוח שהריח אע"פ שעולה למעלה אבל מיד הוא חוזר ומשיב את הנפש למטה וזהו נחוח וכידוע והיינו בחי' רו"ש כא' כנ"ל בענין השעשועי' שהוא בחי' רו"ש או"י ואו"ח כא', וכך גם בתפלה שבמקום קרבן הרי בח"י ברכאן דצלותא יש בחי' רו"ש או"י ואו"ח כא' שהרי בחי' הבטול במציאות כשכורע בברוך הוא בחי' רצוא וכשזוקף בשם הוא בחי' ההמשכה שאח"כ וע"כ נק' ח"י ברכות בחי' המשכות דבחי' או"י כו', וכך יש כמה מצות שהן בבחי' או"י ואו"ח יחד, וכללות המצות שנק' עבודה הוא באהוי"ר יחד דוקא, ואע"פ שאהוי"ר ב' מצות הם כלולי' כא' שהאהבה שרש מ"ע ויראה שרש הל"ת והוא התכללו' חו"ג שבמל' דאצי' הנק' אהבה בתענוגים שזהו להתענג על הוי' בשמחה ובטוב לבב במעשה עבודת המצות בבחי' התענוג דרו"ש דוקא כנ"ל, ועי"ז מלמעלה למטה ג"כ נמשך בחי' התענוג הפשוט שבעצמות בבחי' רו"ש שנק' תקעהשעשועי המלך בעצמותו כנ"ל, וז"ש מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים דוקא שבבחי' רו"ש שזהו הנק' בחי' טעם שהוא כמו העריבות כמ"ש וערבה לה' מנחת יהודה כו' בחי' העלאת מ"נ שלהם שנק' מנחה תערב לפניו ומעורר בחי' שעשועי' דרו"ש שנק' טעם העליון כו' וד"ל.