להבין מאמרז"ל מפני מה ת"ח - תקפ"ב

תזלהבין מארז"ל מפני מה ת"ח נענשי' (בבניהם שאינם ת"ח כו') משום דקרו לאנשי חמרי כו'. הנה יש להבין מארז"ל שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב ולמה לא בדור שחציו זכאי או רובו זכאי כו'. אך הנה במאמר זה רמזו על ענין בירור עה"ד טו"ר, [להיות ידוע] שכל עיקר ענין הגלות הוא רק בחי' בירור דעה"ד טו"ר לברר הטוב מן הרע ולהבדיל ביניהן כמ"ש להבדיל בין טמא לטהור כו', שזהו עיקר כל התו"מ לפי [שבתערובות] טו"ר יש לרע יניקה הרבה מן הטוב כו', ולזאת אמרו שא"א שיבא בן דוד כ"א בדור שכולו זכאי או כולו חייב שזהו המורה על תכלית ההבדלה בין טוב לרע ואין [בהם שום] תערובו' וחיבור זע"ז כלל דהיינו או כולו זכאי בלי תערובת טוב ורע אפי' כ"ש או להיפך, כי הנה כללו' נ"י הן בציור קומת אדם וכמו שאיברי האדם כלולי' זה מזה בתע[רובות אור] וחיו' של זה בזה עד שגם הראש מקבל חיות מחיו' הרגל ע"י גידי המוח שברגל ולהיפך גידי הרגל יש במוח עד שלא נמצא בבירור הבדלה בין ראש לסוף משפיע ומקבל כי [כ"א] הוא משפיע לזולתו וגם מקבל הימנו, וכן הב' משפיע ומקבל כי כולם צריכי' זה לזה להיו' כי אחוזים וקשורים יחד ע"י הגידי' והעורקי' כו', וזהו עיקר בחי' התיקון [דציור אדם בבחי'] ההתכללו' של כל האיברי' כו' כמ"ש במ"א (אשר לזה הי' מהפכת סדום באמרם שלי שלי שלך שלך כו' בחי' התוהו זת"ז כו', ובחי' התיקון הוא שגם המשפיע יהי' בחי' מקבל וכמו הארץ ג"כ שכל אקלים מקבל מזולתו ומשפיע לזולתו כו', וכמ"ש ה' בחכמ' יסד ארץ בבחי' תחהתיקון כציור אדם ולכך נז' ציור איברי' בארץ עין הארץ טבור הארץ וכו' וכמ"ש במ"א באריכות), [ולזה רמזו רז"ל] שכל ישראל ערבים זע"ז ערבים ממש מפני שכל א' מקבל מזולתו ואין לו שלימו' החיות בלעדו, וכן הענין בענין טו"ר שבכללו' נ"י שערבים זה בזה ממש כי פגם [וחטא זולתו פוגם בו ממ] ש כמו בחסרון ופגם חיות הרגל יחסר ויפגם במוח שבראש כו', ולהיפך בחי' הטוב דתשובה ומע"ט של זולתו [מוסיף אור] ותיקון בנפשו וה"ז ממש כערבות גמורה כו', [וע"כ גזרו אומר שא"א שיבא בן] דוד בדור שחציו זכאי וחציו חייב מאחר שכולם ערבי' זה בזה כנ"ל הרי אין כאן בחי' בירור בטו"ר כלל כי בחציו הזכאי יש תערובו' הרע דחציו [הב', וכן להיפך בחציו החייב מאיר] ומלובש מבחי' הטוב דחצי הזכאי, וה"ז ענין תערובת טו"ר בתכלית בכללו' קומת ציור אדם דכנ"י, [וזהו] כל [עיקר הגל] ות שטו"ר מעורבי' מאד כו' [וב"ד לא יבא כ"א אחר תכלית ה] בירור וההבדלה בעה"ד טו"ר בכללו' נ"י, ולזה גזרו אומר דאין בן דוד אלא בד[ור שכולו זכאי או שכולו חייב שזהו מורה על תכלית] ההבדלה בין טו"ר [כנ"ל וד"ל.

אך עדיין יש להבין] דבשלמא כולו זכאי יתכן שזהו שלימו' הבירור וההבדלה של הרע מן הט[וב עד שכולו נק' זכאי כו', אבל כולו חייב עדיין לא בא שום] תיקון לר[ע אלא עומד בשלימותו והרי זה כמו שהוא] בתערובת קשה עם הטוב ואיך אפשר שיבא ב"ד בדור שכולו חיי[ב כו'. אבל הענין דכולו חייב אין הכוונה כולו חייב ממש שהרי א"א שלא יהי' אחד צדיק בארץ או איך אפשר שלא ימצא] קצת טוב גם בפושעי ישראל שמלאים מצות [כרימון כידוע, אך עיקר הכוונה הוא דכולו זכאי או כולו חייב הוא רק ענין הבדלה בתכלית בין טוב לרע, שאין בטוב שום תערובות מן הרע וכולו זכאי ונקי מכל סיגים ולהיפוך אין ברע שום תערובות מן הטוב וכולו חייב, ולא כמו עכשיו שבטוב יש רע וברע יש טוב (וכמ"ש בע"ח דנוגה דבריאה רובו טוב ומיעוטו רע ונוגה דיצי' חציו טוב וחציו רע ונוגה דעשי' רובו רע כו'). וזה לא יהי' רק בזמן משיח שיושלם אז שלימות הבירור דעה"ד טו"ר. אך הנה תחלה י"ל שרש ענין עה"ד טו"ר ולמה נק' עה"ד תטדוקא דמשמע שעיקר ענין תערובות טו"ר תלוי בבחי' הדעת דוקא וכמ"ש והייתם כאלקים יודעי טו"ר כו' ובלא דעת לא ידעו טו"ר ביחד בתערובות אלא כ"א בפ"ע דוקא אם יודע טוב לא ידע מן הרע כלל כנ"ל (וכמו ולא ידעו כי ערומים הם כו'), ואם הוא ברע לא ידע מן הטוב כלל וכלל והוא הנק' בלה"ק בשם תמים שהתמימות ענינו שהוא באותו דבר שהוא עושה או מדבר בתכלית התמימות והשלימות ובלי נטיי' כלל וכלל להיפוכו בין בבחי' החסד בין בבחי' הדין, והיינו אם הוא עושה וחפץ חסד וטוב כולו חסד וטוב בתכלית התמימות ואין בזה שום תערובות ונטיי' לדין כלל שלא ידע להעלים ולסבול דבר והיפוכו כלל, וכמו אם חפץ בדין ורע כולו כמו שהוא בבחי' הדין והרע בלי נטי' כלל וכלל לבחי' הטוב כי לא יוכל להעלים ולסבול דבר והיפוכו אלא או זה או זה, והן התחלקות הב' קוין חו"ג שמובדל זמ"ז בתכלית ההבדלה והריחוק עד שלא יתחברו לעולם כמו שאין מרחמים בדין כלל וכלל ואין עונשין בבחי' חסד כלל כי תכלית מדה"ד לא יסבול לרחמים שהוא היפוכו בתכלית מן הקצה כמו שלא יסבול האש את המים, ולהיפוך בתכלית החסד לא יסבול לבחי' הדין כלל כמים שלא יסבלו האש כלל. ונמצא שיש בחי' התמימות בבחי' התחלקות הקוין להיות קו א' או כולו חסד או כולו דין] .

ומעתה יש להבין מ"ש תמים תהי' עם ה' אלקיך מה יתרון מעלה במדת התמימות דוקא אם שרשה באה מצד בחי' התחלקו' הקוין שחסר שם בחי' הדעת, וידוע שזהו ההפרש [בין] בחי' התיקון לבחי' התוהו שבתוהו התחלקו' [הקוין] חו"ג זת"ז כו' והתיקון ענינו בחי' ההתכללות של הקוין והוא ע"י בחי' הדעת דוקא שהוא הקו האמצעי הסובל וכולל ב' הקוין ח[ו"ג דבר] והיפוכו דוקא, וא"כ לכאורה התמימות עם הדעת דבר והיפוכו, וידוע שנצטוו ישראל על בחי' הדעת דוקא כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי כו' למען דעת כו', וכה"ג רבות בכתובים והדעת היפך התמימו' שהתמימו' עיקר שרשה בלא דעת דוקא אלא באמונה פשוטה ע"כ הולך בתום לבבו שלא לנטות להיפוכו כלל וכלל כי לא ידע לסבול דבר והיפוכו כנ"ל. אך הענין הוא דשניהם אמת וב' מצות הן מצות מדת התמימו' כמ"ש תמים תהי' כו' והוא מדתו של יעקב שהי' איש תם והוא ג"כ קו האמצעי תידוקא כידוע, ומצוה הב' הוא בחי' הדעת והכל א' ולא דבר והיפוכו כלל, ואמנם ב' מיני תמימות הן הא' שלמטה מן הדעת כתמימו' התינוק וע"ה מצד חסרון הדעת אשר ע"כ עושה הכל בתמימו' בבחי' קו א' לבד כנ"ל, והב' התמימות שלאחר שלימות הדעת דוקא והוא מ"ש תמים תהי' כו' אחרי קיום מ"ע דוידעת כו' וכיעקב איש תם שהוא בקו האמצעי דוקא ולכך נק' ת"ם ע"ש השלימו' שהוא כלול מהכל כו', [ותחי] לה יש לבאר ענין התמימו' שלמטה מן הדעת, דהנה אנו רואי' בחוש בעיקר סיבת התערובת טו"ר שאינו בא רק מצד בחי' הדעת דוקא ולכך נק' עץ הדעת דוקא כנ"ל, שהרי אנו רואים בחוש בכל איש שהוא בר דעת יותר יותר יוכל לערב הטוב ברע ורע בטוב לחפות ולגנוז בתכלית זה בתוך זה עד שלא יוכר בין טוב לרע כלל וכלל, ע"ד דוגמא כשיעשה מעשה טוב כמו החסד והצדקה לרבים כמו לבנות בה"כ שמפזר הון רב ובתוכו גנוז ונעלם בחי' הרע שבו שאין כונתו לש"ש כלל וכלל רק להתגדל ולקנות לו שם בלבד וכן בצדקה לעניים וכה"ג, הנה אם איש תמים בלא דעת כשוטה וקטן וכה"ג יוכר מיד הרע שבטוב הזה בהגלות לבו מיד שאין כונתו לש"ש רק להתגדל כמו כאשר מתגאה ומתפאר ומתהלל בעצמו כו', אבל בבר דעת ידע היטב איך לחפות ולגנוז ולהעלים בתכלית לרע זה ויהי' כל דבריו ותנועותיו שעושה רק לש"ש ולא להנאת עצמו כלל עד שיאמינו הכל שעושה לש"ש ויחזיקוהו לצדיק כו', [וכן במצו] ת ת"ת כשלומד של"ש רק להתייהר ולקנטר או שיקראוהו רבי ובהנ"ל הרי התמים שבלא דעת יוכר בו רע זה מיד כי יתגאה ויתהלל בחכמתו וחפץ מאד בגדולת רבנות שלזה עיקר כונתו [בלימודו כו'] אבל בר דעת מעלים ומחפה ביותר כל הרע הזה עד שלא יוכר כלל כי יעשה א"ע שפל ועניו וכאילו לומד רק לשמה כו' עד שיאמינו בו הכל כו', וכך בכל הדברי' הטובי' שעושה מערב [הכל בהם בתכלית] היותר נאות עד שמתקבל כל הרע לטוב ממש, וכן להיפך יכול להיו' שלפי עין הרואה עושה דבר רע ובאמת מעורב וגנוז בזה בהעלם כונה טובה מאד שהוא טוב [גמור ומה שהוא עושה] רע הוא להעלים את הטוב ולגנזו מטעם הכמוס עמדו כמו ע"ד דוגמא שעושה דין ועונש לרעהו באכזריו' שונות והמכוון בזה דוקא לטובתו כמו יוסף עם [אחיו שדיבר ע] מהם קשו' וכו' והי' זה לטובת נפשם להצילם מן הגיהנם כידוע, וזה לא יוכל רק הבר דעת ביותר שהוא לסבול דבר והיפוכו במוחו לערב ולכלול טוב ברע ורע בטוב כו', [וכל מי שהוא ד] עתן יותר יותר יסבול דבר והיפוכו דהיינו לעשות מטוב רע ומרע טוב וישכנו כא' עד שלא יוכר כלל בין טוב לרע כו', משא"כ מי שאינו בר דעת כ"כ לא ידע [איך לערב הרע] במעשה הטוב כלל אלא כשעושה טוב יעשה בתמימו' שבלא דעת כמו הקטני' וע"ה חסירי הדעת תיאשיעשו הטוב בפשטות בלי שום כונה רעה כלל וכלל, ואם יעשה דבר רע לא יוכל להערים ולגנוז הרע ולחפותו בדרך מעשה הטוב אלא יוכר כמו שהוא בלי תערוב' ענין טוב כלל והוא ענין התמימו' שבלא דעת שבהם אין הטו"ר כתערוב' כלל, אלא אדרבה כל א' מובדל לעצמו בלי נטי' להיפוכו כלל כי לא יסבול דבר והיפוכו כלל מצד קטנ' הדעת וכל שהוא בקטנו' הדעת יותר יותר לא יוכל להערים בכל דרכיו לערב טוב ברע ורע בטוב אלא או כולו טוב או כולו להיפך שהן ענין ב' קוין מחולקי' בלתי חיבור כלל כנ"ל, ולכך נק' עץ הדעת טו"ר לפי שעיקר ענין התערוב' דטו"ר תלוי לפי ערך הדעת דוקא וכמ"ש והייתם כאלקי' יודעי טו"ר כו', והנה לכאורה מה מעלה יתירה בבחי' הדעת במה שסובל דבר והיפוכו, שלכאורה בחי' התמימו' שלמטה מן הדעת הרבה יותר אמיתי ויותר בירור בין טו"ר כו', אך באמת נהפוך הוא שבחי' הבירור שע"י הדעת בין טו"ר הוא בתכלית הרבה יותר מן ההבדלה שבבחי' התמימו' שבלא דעת הנ"ל, ואדרבה בתמימו' המעשה יוכל להיו' מצד חסרון הדעת אין מעשה הטוב באמת לאמיתו אלא מוטעה בעצם מפני שלא יצא מצד המנגדו כלל, משא"כ ע"י הדעת מצד התערוב' ב' הפכי' הנה מזה דוקא יבא סיבת הבירור בטו"ר בתכלית והוא בחי' התמימו' הב' שלאחר הדעת דוקא, שהרי אם אין דעת אין הבדלה ולכך קבעו ההבדלה בחונן הדעת כידוע משום דבחכמ"ה דוקא אתבריר"ו כל תערוב' דעה"ד טו"ר שזהו עיקר כל התורה להבדיל בין טמא כו' כידוע וד"ל.

וביאור הדברי' הנה באמת יש להבין בשרש בחי' כח הדעת איך ביכולתו לסבול דבר והיפוכו בטו"ר כנ"ל, דלכאורה הרי טו"ר ב' הפכי' הם כאש ומים וכן חו"ג, ואיך יכללו זע"ז ע"י הדעת להיו' מטוב רע כו' עד שלא יוכר ביניהן כלל כנ"ל. אך הענין הוא משום דשרש בחי' הדעת בקו האמצעי שמבריח לקצה העליון כו' שהוא למעלה מהתחלקו' הקוין לימין ושמאל עדיין ע"כ הדעת כולל חו"ג כא' להיותו למעלה משניהם, ולזה תלוי' שניהם בדעת נוטה להימין או להשמאל או לכוללם יחד כמו חוט המשקולת כידוע ומבואר במ"א באריכו', וזהו הטעם שבכח הדעת לסבול ב' הפכי' דטו"ר או חו"ג ולהטו' מדבר להיפוכו או לכוללם באופני' שונים עד אשר נראה הרע לטוב והטוב לרע כנ"ל, כי קו האמצעי בכחו לחבר ולעשו' התכללו' גמור בב' הקוין מצד שרשו שלמעלה מהתחלקו' שלהם כו' והוא בחי' יעקב איש תם שכלול מחו"ג כו', ואמנם מה שנק' ת"ם היפך התערובת טו"ר דוקא כנ"ל היינו לפי שע"י בחי' הדעת דוקא נתברר ונבדל התערוב' דטו"ר או en.חו"ג כו' עד שנק' ת"ם בבחי' השלימו' העליון שלמעלה מחו"ג כו'.

תיבוביאור הדבר הנה אנו רואי' שעיקר ההבדלה בטו"ר הוא ע"י הדעת דוקא ולכך קבעו הבדלה בחונן הדעת שאם אין דעת אין הבדלה כלל בין טו"ר בין אור לחושך כו' אלא בערבוביא המה כו', לפי שאנו רואי' בכל כשרון המעשה טוב שאין לה כשרון השלם בתכלית ברור ונקי מכל סיג ופסולת כמו תערובת שקר וכונה רעה וזרה כו' לגמרי מכל וכל בלי טעות כלל רק ע"י הדעת מפני שהוא הבוחן ומבחין היטב בהבדלת הרע מן הטוב בתכלית, וכל שהוא בר דעת יותר יותר יבחין בכל תערובת רע גם דק שבדקו' שבמעשה הטוב, ולהיפך כשאינו בר דעת כ"כ לא יבחין כ"כ בדק שבדקו' הרע המעורב במעשה הטוב שלו, וכן במעשה הרע ע"י הדעת יבדיל יותר כל בחי' הטוב שיתערב ברע עד הדק שבדקו' עד שיהי' רע בתכלית מובדל מן הטוב כו' דהיינו שלא יטעה א"ע לחשוב איזה כונה טובה בדבר רעה כמו ע"ד דוגמא אם כונתו באמת להתייהר בצדקה ות"ת אם הוא בר דעת לא יטעה א"ע ויודע היטב שאין דבר הטוב בזה כלל, משא"כ מי שאינו בר דעת כ"כ לא יבחין בזה ויהי' כשר וישר בעיניו באמת ולא ירגיש כלל ברע הגנוז בטוב שלו כי אין שוטה מרגיש ויוסיף דעת יוסיף להרגיש כו', ונמצא ע"י הדעת יוכל להיו' ב' הפכי' א' עיקר התערובת דטו"ר כנ"ל ועיקר ההבדלה דטו"ר, וכל זה מצד שרשו למעלה מהתחלקו' חו"ג כנ"ל ע"כ בכחו לעשו' דבר והיפוכו תערובת והבדלה, ושניהם מכח א' באו אע"פ שהן דבר והיפוכו כו' מאחר שהוא עצמו למעלה מחו"ג אין זה דבר והיפוכו אצלו כלל אדרבה שניהם שוין, וזהו מפני שכח ההתכללו' והתערובו' שיש בקו האמצעי עד שנק' תם ושלם להיותו כלול מהכל ולא דבר א' לבד שאינו שלם מצד המנגדו היינו מכח זה עצמו מה שנק' תם בשלימו' העליון שלמעלה מחו"ג שלזה הוא העושה ההבדלה וכמ"ש אם אין דעת אין הבדלה כנ"ל, וזהו שיעקב נק' תם מב' טעמים הללו שהן ענין א' ממש וד"ל. ונמצא לפ"ז ענין קריאת שם עץ הדעת שיודע את הטוב ואת הרע היינו שאינו בבחי' קו א' לבד כענין התמימו' שלמטה מן הדעת הנ"ל בתינוקו' וחסירי הדעת אלא מבחין ויודע כל תערובו' והתכללו' טוב ברע ורע בטוב כנ"ל, ולהיפך ג"כ להבחין ולהבדיל בין טו"ר בתכלית ההבדלה, וזהו עיקר הידיעה שיודע טו"ר לברר ולהבדיל ביניהן והכל מכח א' בא מצד שרש הדעת למעלה מהתחלקו' טו"ר כנ"ל וד"ל.

ובכל זה יובן ענין מצות התמימות מ"ש תמי"ם תהי' כו' שאין הכונה בלא דעת כלל שהרי נא' וידעת כו' אלא על בחי' התמימו' שאחר ההבדלה בתכלית שע"י הדעת דוקא כנ"ל, שאז הוא נק' תמים באמת בלי שום תערובת כלל מטעם תיגהנ"ל, וכמ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב כו' ובחר"ת בחיים ובחיר"ה זו ע"י הדעת המבדיל ובוח"ר בטוב ומואס ברע בתכלית ואם אין דעת אין בחירה והבדלה כלל כנ"ל, ואז נק' תמי"ם במעשיו ע"ש השלימו' (משא"כ בלא דעת כבן י"ב שנה שאין לו דעת אינו נענש על ל"ת כלל כי מ"ע ול"ת הן ה"ח וה"ג שנק' טו"ר, והדעת מבדיל ביניהן והוא כולל אוי"ר אהבה שרש מ"ע כו' ואינו בר עונשין כ"א בגדלו' די"ג שנה שבא לכלל דעת אע"פ שהוא ע"ה ואותו שהוא בן י"ב הוא חריף כו'), וגם זה אמת דנק' תמים ע"ש התמימו' והשלימו' להיותו כלול מהכל אוי"ר חו"ג ולא קו א' לבד כיעקב שנק' תם להיותו כלול מחו"ג כנ"ל (אך הנה באמת מ"ש תמים תהי' וכן התהלך לפני והי' תמים הכונה על למעלה מן הדעת דוקא והוא בחי' אמונה הפשוטה בתכלית שלמעלה מן הדעת לגמרי עד שלא יתכן ענין ברירה אלא רצון עצמי ופשוט, וכידוע [בפי'] ואני בהמות [הייתי עמך בהמה שלמטה] מן הדעת ששרשו למעלה מן הדעת כו', וראי' לזה ממ"ש תמי"ם תהי' עיקר כונת האזהרה הוא על הנסיון שלא לנסות את [הוי' רק להאמין ולבטוח בו בבחי' התמימות שהוא] האמונה הפשוטה שלמעלה מן הדעת דוקא כדמוכח פשט הכתובי' בענין מצות התמימות [וכמ"ש כל המפרשים, ובפרט בענין המצות להרמב"ם והסמ"ג בפי' מצוה זו דתמים] תהי' כו' ומ"ש וידעת כו' מצוה בפ"ע היא en.כי צריך להיו' [ע"י] הדעת [וע"י האמונה והתמימות)] .

[והנה ידו] ע שיש בענין התערובות כמה מיני מדרגות שונות, הא' אם התערובת בחצי עם חצי או מיעוט ברוב עד שיהי' התערובת מן הקצה לקצה דהיינו חלק א' מאלף אלפי' טוב ברע שנמצא כולו רע ורק חלק א' מאלף אלפי' טוב כלול תידבו, וכן להיפך חלק א' מאלף אלפי' רע בטוב שנמצא כולו טוב רק חלק א' אלף אלפי' רע נמצא בו עד שזה נק' צדיק גמור מפני שכולו טוב רק מצד חלק א' מאלף אלפי' רע שבו נק' צדיק ורע לו ולא נק' צדיק גמו"ר רק כשאין בו רע כל עיקר רק טוב, וזהו צדיק וטוב לו רק טוב וכן להיפך רשע גמור היינו כשכולו רע ואין בו טוב כלל וכלל, אבל כשיש בו טוב גם חלק א' מאלפי אלפי' נק' רשע וטו"ב ל"ו ולא נק' רשע גמור כו' כי בחי' צדיק גמור ורשע גמור אינו אלא כשנבדלי' טו"ר בתכלית עד שאין לזה בזה גם חלק מאלף אלפי' כו', והוא לאחר שלימות הבירור דעה"ד טו"ר בתכלית הקצה האחרון, אבל עכשיו נא' אין צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא כי יש תערובת טו"ר עדיין גם בצדיקי' שבארץ, וכך ממילא בהכרח שנמצא איזה תערובת טוב במקצת גם ברשעי' כו'. והנה מבואר למעלה בענין ציור קומת אדם בכנ"י ראש ורגל כו' שערבים זה בזה בבחי' ההתכללו' כמו שהראש מקבל חיו' מן הרגל וצריך המשפיע להיות מקבל כו' שזהו עיקר בחי' התיקון כמ"ש למעלה באריכו', ולפ"ז גם בענין צדיקי' ורשעים שבכנ"י בכלל ופרט הרי בהכרח שערבים זה בזה ג"כ ע"ד דוגמא אותן שהן מבחי' הראש ומוחי' כו' הרי יש הרבה שהן צדיקי' גדולי' ונק' ראשי אלפי כו' המלמדי' לעם תורה ודעת כו' ולנגד זה יש הרבה רשעים שהם חכמי' גדולי' להרע ולהיטב לא ידעו והמה הראשים המושלים ורודי' בעם לעשות רק רע כו' כידוע, וכה"ג יש הרבה צדיקי' בלב טוב מבחי' המדו' אוי"ר וכו' ולנגדם הרבה רשעי' מבחי' לב רע בכל מיני מדו' רעות, וכך בבחי' נשמו' שבעקביי' בהליכה בדרכי הטוב או בדרכי הרע כו' עד שיוכל להיו' דרך פרט ב' נשמו' דצדיק ורשע שהן ממקום אחד יצאו כמו בחי' היד או הרגל וכה"ג והמה משרש א' רק זה כולו טוב וזה כולו רע, ואמנם קצת בחי' הטוב שברע אשר ברשע הרי הוא מתאחד עם הטוב שבצדיק וקצת הרע שבצדי[ק מתאחד עם בחי' הרע שברשע] , עד"מ טעם המרירו' במקצת שנותן טעמו לפגם בכל הפרי הטוב ולהיפך טעם המתיקו' במקצת נותן טעם לשבח בכל הפרי הרע כו' מאחר שגוף א' הן, וכך צדי[ק ורע לו עם רשע וטוב] לו מתאחדי' וערבים זה בזה עד אשר הצדיק נענש בעבור רשעת הרשע שהוא משרשו והרשע יזכה בעבור צדקת הצדיק שהוא משרשו כו', ואע"פ שאמרו דצדיק [ורשע לא קאמר] כי תלוי בבחירה וזה בוחר בטוב ומואס ברע וזה להיפך, עכ"ז א' מועיל לחבירו מצד שרשם שהוא במקום א', וראי' ממה שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע לא [זכה נוטל חלקו וחלק] תטוחבירו בגיהנם כו', וכמשל האיברי' שכל א' נק' משפיע ומקבל כי מתכללי' זע"ז, א"כ יש אחיזה לרשע עם הצדיק דהיינו שהצדיק מקבל חלק הטוב שברשע בג"ע ולהיפך [הרשע נוטל חלק] הרע שבצדיק בגיהנם וניתתקן על ידי זה (וכמ"ש במ"א בענין מוריד שאול ויעל כו', אך מ"ש ביחזקאל נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ימלטו כו' הרי לכאורה אין חיבור [לצדיק ורשע היינו] ביחידים שבדור כמו נח בדורו כו', ואדרבה ראי' להיפך ממה שאמרו צדיק נתפס בעון הדור וכמ"ש הצדיק אבד לדורו אבד כו'), וז"ש ז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה["ב אפי' רשע ורע לו] ע"י שנמצא בו קצת טוב במעשה המצות, שהרי אפי' פושעי ישראל מלאי' מצות כרימון ולכך נא' ועמך כולם צדיקים כו' (ולכך א' במדרש ע"פ אספו לי חסידי כו' אלו פושעי ישראל הנקראי' בשם חסידים, והוא מטעם הנ"ל בענין כל ישראל ערבים זה בזה מאחר שהמה בציור קומה שהחסידי' וצדיקי' מקבלי' מן הטוב שברשעי' ואז נק' בשם חסידי' או צדיקי' וכמ"ש ועמך כולם צדיקי'), וכתיב כולך יפה רעייתי מו"ם אין בך והגם שע"י מעשה הרשעי' נפגם הרבה איברי' מ"מ ע"י תשובה ומע"ט נמשך רפואה ושלימו' להשלים כל פגם כו' מצד קצת חלק הטוב שברשע שמתאחד בטוב הגדול שבצדיקי', משא"כ אם הי' כולו רע אין לו תקוה ורפואה כלל כבשר המת, כמ"ש על רשע גמור לא אחפוץ במות המת מ"ת מעיקרו כו', ואז אין לצדיקי' מה לקבל טוב מן הרשעים אלא רק איבודם זהו תיקונם כמשל העלוקה כו', וזה יהי' לע"ל שיהי' תכלית הבירור בעה"ד טו"ר עד שלא ישאר ברע שום תערוב' טוב אפי' בחלק א' מאלפי אלפי' רבבו' כו', ולכך איתא בר"מ דלע"ל דאילנא דטו"ר יתעבר מעלמא כו' לא יצטרכו ת"ח לקבל מע"ה כי יהיו מובדלי' זה מזה בתכלית הקצה כו', אבל עכשיו בזמן הבירור דעה"ד טו"ר שעדיין נמצא קצת תערובת טוב ברע ורע בטוב יש בצדיקי' ורשעי' בחי' חיבור והתכללו' תטזכמו התכללו' האיברי' עד שיצטרך הצדיק לקבל השפעת טוב מניצוץ חלק א' טו"ב מן אלף אלפי' חלקי' רע שברשע, וכן נשלם ונתקן חלק א' רע שבאלפי אלפי' חלקי' טוב שבצדיק כי נתברר אותו מקצת הרע שבצדיק דוקא ע"י אותו מקצת הטוב שברשע שמשפיע לצדיק מפני שערבים זה בזה כנ"ל וד"ל.

ובכל זה יובן מארז"ל מפני ת"ח נענשי' משום דקרו לאינשי חמרי כו', דהנה ת"ח המה הצדיקי' ראשי אלפי כו' שכל עסקיהם בתו"מ רק טוב ולא יוכלו לסבול את הרע שברשעים עד שנמשלו כבהמות בעיניהם וקרו להו חמרי כמו אשר בשר חמורים כו' לפי שהנשמה האלקי' נק' אד"ם כשהיא בצלם האלקי' בשלימות בתו"מ ברמ"ח פקודי' רמ"ח איברי', וכשחסר מצוה א' נפגם אבר א' כו', אך זהו במיעוט מעשה הטוב או ע"י פגם איזה ל"ת אשר אין צדיק בארץ שלא ימצא בו קצת רע ונק' צדיק ורע לו כנ"ל, אמנם להיפך ברשעי' הגמורים שלא נמצא בהם אפי' קצת טוב גם חלק כל שהוא מהראוי לקרותם חמר"י ממש דהיינו שאין בנפשם צלם האלקי כלל וכלל רק כבהמו' נדמו ממש, ולא עוד אלא שנק' חמר"י כקליפת חמור לנגד חכמי' דקדושה כמ"ש בזוהר ע"פ ויהי לי שור וחמור, וכמו שא' ר"ע כשהייתי ע"ה כו' אנשכנ"ו כחמו"ר ובקדוש' נא' יששכר חמו"ר גרם כו' כחמור למשא וכחמורו של רפב"י, ומה דקרו לאינש"י חמר"י אינש"י היינו הע"ה דוקא שהן לעומת ת"ח כידוע, אך הנה כל זה יתכן לאחר שלימות הבירור דעה"ד טו"ר שאז הת"ח בתכלית השלימות ואין בהם תערוב' מן הרע אפי' כל שהוא, ואז הע"ה נק' חמר"י לגביהם נבדלי' מבחי' אדם, כי הת"ח לא יצטרכו לקבל אז שום אור ושפע טוב מן הרשעי' מאחר שלא ימצא שום טוב ברשעי' כנ"ל, אבל עכשיו בזמן הבירור דעה"ד טו"ר שעדיין הטוב מקבל מן הרע והרע מן הטוב גם כחלק א' מאלפי אלפי' עכ"פ כנ"ל, א"כ גם הת"ח צריכי' להיות בחי' מקבל שפע מאינש"י שהן הע"ה לקבל מהם בחי' חלק א' מאלף כו' טוב שבהם ועי"ז נברר ונתקן כל בחי' מקצת הרע חלק א' מאלף כו' שבנפש הת"ח וצדיק ורע לו הנ"ל, וזהו הטעם שהת"ח נענשי' על דקרו לאינשי חמרי כי בזה הרי נבדלו מהם בתכלית ואינם מקבלי' מאינשי תיזהללו בחי' הטוב במקצת שבהם וא"כ הרי לא נשלם חלק המקצת רע שבנפש הת"ח ומצד ב' טעמים נענשי' הא' מפני שמפסידי' נפשם שלא יש תקוה לחלק מקצת הרע שבהם שנמשך אחר הרע שבאינשי הללו ואם היו אחוזי' ומקושרי' בהם בציור אדם הי' זה תיקון ע"י העלא' הטוב מן הרשע כנ"ל והב' מה שמפרידי' את הע"ה לבלתי יהי' להם תקומה להתעלו' ע"י הצדיקי' ות"ח במה דקרו להו חמר"י ממש להבדילם מבחי' אד"ם העליון שבזה נאבד גם מקצת הטוב שבע"ה לדחותו בב' ידים וכתי' לבלתי ידח ממנו נדח כי לא נודע מי יכשר כו' לפי שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, ואפשר יעלה לרצון אותו מעט הטוב שבע"ה יותר מריבוי הטוב שבת"ח שנק' ראש, כי הרי יוכל להיו' ברגל הרבה כח ועוז יותר מבראש, ולזה אמר ת"ר אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, אנכ"י דוקא מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא, ולזה א' יש צדיקי' שיגיע אליהם כמעשה הרשעי' ויש רשעי' כו' וד"ל, אך לע"ל שיובדלו טו"ר בתכלית אין לראשי' הנק' ת"ח חיבור כלל עם הע"ה כי יתבררו גם בחי' העקביי' כו', ולכך אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי להיו' רק טוב או כולו חייב רק רע שאז אין הטוב מקבל מן הרע כלל, ואז הצדיק שיהי' בארץ יהי' רק טוב והוא תכלית השלימו' של בחי' אד"ם שנא' במשיח ישכיל עבדי כו' (אך מה שהעונש של ת"ח דקרו לאינשי חמר"י הוא רק בבניהם שאינם ת"ח ולא בהם עצמם כי בחי' אד"ם הוא בחי' התולדה להוליד בדומה לצלמו דוקא, ולפי שהבדיל לע"ה שהן בבחי' נה"י מבחי' אדם חסר בנפשו מבחי' נה"י ולא יולי"ד בדומה לו כי לא יוכל להיו' בחי' שלימו' בהתפשט"ו' תולדתו דוקא שהוא מבחי' נה"י שזהו שרש של הע"ה אע"פ שהמוחי' בשלימו' ועיקר התולדה מן המוחי' דוקא אבל להוליד נפש בבחי' מוחי' כמוהו לא יוליד משום שנעוץ תחלתן בסופן דוקא (וכמ"ש במ"א בפי' אל עליון גומל כו'), וא"כ הרי זה העונש לפי העון מה דקרו לאינש"י חמר"י זאת תהי' פרי תולדותיהן של צדיקי' ות"ח להוליד ע"ה אשר שנא נפשו ולהיפך המלמד [את בן ע"ה תורה כו' זוכה שיהיו בני בנים] ת"ח וכמ"ש לא ימוש מפיך ומפי זרע זרעך כו', כי התורה מחזרת על אכסניא שלה להוליד כיוצא בהן עד כמה דורו' זא"ז כו' [וראי' גדולה לזה מכללות ציור אדם תיחדכנס"י שאין] התורה משתכחת מישראל גם בדור האחרון שנק' עקבו"ת משיחא שנמצא בהם ת"ח שנק' ראשי אלפי כו' משום דא[תפשטותא דמשה גם בדור היותר אחרון וכמ"ש ת"ר אלף] רגל"י רגלי דוקא משום דנעוץ תחלתן בסופן כו' (וכמ"ש במ"א בענין המאמר יבא [טוב ויקבל טוב כו') וד"ל].