להבין שרש ענין חבלי משיח
רכג(א) להבין שרש ענין חבלי משיח, הנה כתיב כמו הר"ה תקריב ללד"ת [תחיל] כו' שהגלות נמשל לבחי' עיבו"ר והגאולה נמשל לבחי' ליד"ה כמ"ש במשיח אני היום ילדתי"ך כו', וזהו כמו הרה תקריב ללדת כו' כמו המעוברת לסוף ט' חדשים תחיל תזעק בחבל"י' שנק' חבלי לידה כידוע, כך בסוף זמן הגלות כשמגיע סמוך לגאולה אשר עת ישועה קרובה לבא שהוא בבחי' ליד"ה שאחר תשלום העיבור שבזמן הגלות אז נק' חבלי ליד"ה, והוא ענין חבלי משיח שיצירו לישראל ומן המיצר שנק' עת צרה ממנה דוקא יושע כו', והוא סימן לאתחלתא דגאולה כידוע, אך זהו דוקא לאחר גמר ותשלום כל זמן משך העיבור שהוא לסוף ט' חדשים ממש, אבל קודם לזה גם שהיא הרה ויש לה צער הריון אין זה נק' צער לידה כלל כי אין לה חבלי לידה כלל רק דוקא סמוך ללידה ממש אז יאחזוה חבלי לידה כדי שתוליד, והוא הסימן שהגיע זמנה לילד אבל כל זמן שלא יש לה חבלי' עדיין לא תוכל לילד כי לא הגיע זמן הלידה עדיין לפי שלא נשלם עדיין זמן העיבור, ונמצא ענין החבלי' הוא לתועלת הלידה דוקא בהגיע זמנו שהוא לאחר תשלום העיבור והעיבור הוא היפך הלידה שהעיבור הוא עצירת והעלאת וסתימת הולד בבטן אמו למעלה במדור העליון בג"ח האחרונים דוקא כידוע, ובזמן הלידה מתהפך ויוצ"א ממדור העליון למטה לבא בגילוי לחוץ דוקא, שזהו היציאה מן המיצר שדוחק ויוצא שלזה צריך חבלי' דוקא והחבלי' הן עושין להיפך מענין הלידה, אבל מחמת זה דוקא נעשה הלידה וכידוע שהחבלי' הוא אחיזת כאב גדול בצדדי הולד למנוע יציאתו שזהו עיקר הכאב כו', אך עי"ז דוקא נמשך הכח והעוז ללידה ולזה נק' החבלי' משב"ר כמו היושבת על המשב"ר כו' וכמ"ש כי באו בנים עד משב"ר וכח אין ללידה כו' שזהו כמתמי' על שאין כח ללידה אחר שיש חבלי לידה שנק' משב"ר כו' והוא בעת צרת ישראל בימי יחזקיהו מלך יהודה שהיצר לו סנחרב מלך אשור כידוע, וכך בענין חבלי משיח סמוך לביאתו דוקא יהי' בחי' רכדחבלי' במלחמו' גוג [ומגוג] שהן היפך הגאולה כו' כמו חבלי לידה, אבל עי"ז דוקא יהי' כח הגאולה שנק' ליד"ה, וז"ש כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי"ה, וכל זה מפני שהגאולה היפך הגלות שהגלות הוא תכלית ההסתר בבחי' עיבור כמו שאמרו אפי' בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו' והגאולה הוא בחי' לידה, ע"ז צריך לחבלי' שיעשו את הגאולה שהן עיקר התועלת ללידה כו'.
אך יש להבין למה התועלת ללידה הוא נעשה בדבר היפוכו שהן החבל"י' וסמוך ללידה דוקא, וכמו כן בחי' מיצר הגלות והשיעבוד שסמוך לגאולה הוא העושה לבחי' גאולה, וזהו הסימן לאתחלתא דגאולה כמ"ש עת צרה היא ליעקב וממנ"ה דוקא יושע כנ"ל, וכל זה [הוא] פלא גדול לכאור'. אך הנה כל זה יובן בהקדים תחלה ענין א' הידוע בבחי' יסוד שהוא סיומא דגופא שנק' לב"ר מגופ"א כי חו"ג ות"ת נק' גופא וגם בחי' נו"ה כליות יועצות שהן המבשלות הזרע כו' בכלל גופא הם רק יסוד נק' לבר מגופא גם שהוא נק' סיומא דגופא כו'. וביאור הדברים ידוע שבחי' יסוד בו ועל ידו הוא בחי' גמר יציאת ההשפעה למקבל בגילוי גמור, וכמ"ש בזהר בראשית ע"פ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד דא יסוד שהוא כניש"ו דכל נהורין כו' שכל ההמשכו' של המוחי' והמדו' דגופא נמשך ביסוד ומתקבצי' שם לבא לידי גילוי במקבל שהוא בחי' המל', וזהו ותראה היבשה עלמא דאתגליא כידוע, וזהו ג"כ מ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמי' וארעא וידוע שבחי' יסוד נק' הוא שנק' טוב שממנו נמשך אור האצי' בבריאה רכהוהאור נק' טו"ב וגי' דטו"ב הוא גי' דר"ת א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ א"ה ו"ה שזהו ענין א' עם מ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד כו' וד"ל, וע"כ נק' לבר מגופ"א להיות שעל ידו נמשך השפע לחוץ מן המשפיע עצמו שנק' גופא שהן בחי' המדו' כו'.
ויובן דבר זה עד"מ כאשר אדם רוצה לבנות איזה בנין או לעסוק באיזה מו"מ הנה תחלה יעלה לו תענוג לעשי' זו שאם איננו חפץ ומתענג כלל בבנין או מ[ו] "מ לא יבא לידי מעשה כלל, ואחר זה נולד לו רצון לעשי' זו והרצון מתלבש בשכל וטעם שמחייבי' ומחזקי' את הרצון ואח"כ מן השכל והטעם נולדו בלבו מדו' באהבה וחשק לעשות עשי' זו, ואחר שנולדו המדות בלבו יוצאי' לידי גילוי מהבל הלב בדיבור ומעשה עד שיצוה לעשות ועושה בפ"מ, ומקור המביא לידי גילוי בדו"מ הוא בהבל הלב שמתקבצי' שם כל המדות והמוחי' עד היותר עליון שהוא התענוג והרצון, ואותו הכח שבהבל הלב להוציא לידי גילוי בדו"מ הוא הנק' בחי' יסו"ד שהוא המביא המדו' והמוחי' לידי גילוי בדו"מ ובחי' דו"מ נק' בחי' מקבל כידוע, ועיקר ענין דבר זה הוא בענין זיוג גשמי שהטפת זרע שבמוח נתהווה בבחי' התענוג הרוחני שבמוח ויוצא' ונמשכת אח"כ דרך חוט השדרה עד שמגעת לכליות ובתרין ביעי' לבשל ולחמם הזרע ומתעכבת שם מעט ואח"כ יוצא' בפי האמה שהוא הנק' בחי' יסוד שממנו ועל ידו נמשך כל המשכו' מ"ד בגילוי עד שמוליד ולד כשיורה כחץ וכל שאינו יורה כחץ אינו מוליד כידוע, ונמצא שבחי' גמר כל השפע משרשה והתחלתה כמו שהיתה במוח הוא בבחי' יסוד דוקא ששם באה לידי גמר מהעלם לגילוי למקבל כו' ועד שבא [שם] הטפה, לא הי' נק' שפע עדיין למקבל רק היתה בעצם המשפיע עדיין והוא הנק' גופא שהוא המשכת הטפה בחוט השדרה עד הכליות וכו', שגם הן בכלל גופא מאחר שמבשלות הזרע כו' ועדיין לא נפרדת השפע בהם לצאת לחוץ כ"א בבחי' יסוד דוקא, ואמנם גם שמפני שמביא לידי גילוי למקבל נק' לבר מגופ"א להפריד השפע לחוץ מגופא ע"כ הוא בול"ט לבר מגופא, מ"מ הוא עצמו מתאחד בגופא ונק' סיומ"א דגופ"א שהרי הוא מקבץ בעצמו כל שפע המ"ד ומתאחד עם גופא ממש רק מחמת יציאת השפע ממנו לחוץ נק' לב"ר מגופ"א (וגם בחי' פנימי' יסוד נק' [בחי'] לבר מגופא וחיצוני' יסוד בחי' אור בכלי גם בחי' הכלי נק' סיומ"א דגופ"א באחדו' גמור, וזהו ענין יוסף ונח כמ"ש בזהר פ' נח וכמ"ש במ"א).
רכווהנמשל מכל זה יובן למעלה בבחי' יסוד העליון שנק' צדיק עליון שם הוא בחי' גמר המשכת השפע מכל האורו' עליוני', דהיינו כל בחי' התענוג ורצון העליון שנמשך בחו"ב ומחו"ב למדות חג"ת עד בחי' נו"ה כו' בבוא האור והשפע לבחי' יסוד ז"א הוא המביא לידי גילוי למקבל שהוא בחי' המל' שנק' דו"מ וכה"ג [ו] כידוע, ונק' לבר מגופא דז"א וגם הוא סיומ"א דגופ"א בהתאחדו' עם המדו' והמוחי' העליוני' שזהו הנק' כנישו דכל נהורין עילאי' כמ"ש יקוו המים עליוני' כו' אל מקום אחד כנ"ל, וז"ש כי כ"ל בשמי"ם ואר"ץ דאחי"ד בשמי"א שמקושר במדות שנק' גופ"א והוא הנק' שמי"ם א"ש ומי"ם יחד בחי' ת"ת שכלול מחו"ג כו', וגם בארעא בחי' המקבל להתקשר שם בבחי' גילוי והבאת השפע מ"ד למקבל, וע"כ נק' שלו"ם כמ"ש הנני נותן כו' וידעת כי שלו"ם אהלך כו' בחי' התקשרות השפע במקבל כו' וכמבואר ומובן ממשל הנ"ל בהשפעת המעשה בנין ומו"מ שבא לידי פ"מ מחמת הבל הלב כו', ועיקר המשל בזה הוא מבחי' יסוד בזיוג גשמי שהוא המשכת הטפה לצאת בגילוי למקבל משא"כ בעודנה בגופה גם בנו"ה שהן כליות כו' כנ"ל וד"ל, וזהו ענין יום הששי ויכולו השמי"ם כו' שהוא בחי' יסוד כשגמר כל מלאכתו וכמ"ש וירא אלקי' את כל אשר עש"ה והנה טו"ב מא"ד שהוא en.en.בכלות וגמר כל השפע דוקא בבחי' יסו"ד שנק' טו"ב כידוע וד"ל.
(ב) ומעתה יש להבין מ"ש בזהר ע"פ ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבי' עליו כו' אלין אינון דקיימין לאתזנא מיני' כו', להיות שאנו רואים דבר פלא ביותר והוא אשר תגבר ותתגדל גודל הלהב והתשוקה בכלות וגמר הדבר דוקא ודוקא סמוך לגמרו אז ניתוסף בו ותתגבר עליו להב התשוקה והחפץ והכוסף שיוגמר הדבר בחיש ומהר דוקא כמו ברצון שהי' לו בבנין או מו"מ וכה"ג כנ"ל, הרי קודם שהוא בא סמוך לגמר השלמת הבנין וכה"ג עדיין איננו משתוקק בהתלהבות וחשק שיוגמר הבנין אע"פ שבודאי יש לו תענוג ורצון שמחמתו עוסק בבנין, אבל בהתחלת עסק הבנין או גם באמצעו עד סמוך לגמרו ממש עדיין אין בלבו התלהבות החשק הנפלא שיוגמר בחיש ומהר דוקא אך דוקא סמוך לגמרו ממש כשלא יחסר בו רק דבר האחרון כמו עד"מ העמדת חלונו' ופתחי' שיוכל לשבת בו מיד אז באותה מעט רגע תכסוף נפשו בלהב התשוקה ביותר שיעמדו רכזמהר החלונות והפתחי' וכה"ג כדי שיוכל לשבת מיד בביתו אשר לזה הי' טרחו כמה ימים, וזה דבר פלא ביותר למה לא יש לו התשוקה הזאת באמצע עסק הבנין אלא דוקא סמוך לגמרו ממש כו', והלא בעסקו בבנין מתחלתו לא הי' כוונתו רק בשביל הישיבה והדירה שם ולמה נתגבר [התשוקה ו] החשק לעשות במהירות השלמת הבנין בשביל ישיבתו בו בסופו דוקא ולא באמצעו ותחלתו שלא חפץ en.למהר בכל בבנין כו' וד"ל.
והנה דבר פלא זה יותר הוא נראה בגמר וכלות השפע ביחוד וזיוג הגשמי אשר דוקא בסוף וגמר שפע המ"ד ביציאתו בפי האמה אז דוקא תתגבר ותתלהב להב התשוקה והתענוג בהשפעה זו אשר ע"כ תצא בחיש ומהר ביותר שהוא ענין מה שמורה כחץ כידוע ולא מקודם לכן בהיות הטפת מ"ד במוח ובחוט השדרה ובכליות ותרין ביעין כו' שלא תתלהב התשוקה אז כ"כ למהר יציאת השפע למקבל כו', רק בסמוך לגמר ביאה שהוא בכלות הזרע בפי האמה אז נתוסף להב התשוקה והחפץ להזריע במקבל בחיש ומהר כו' כידוע, וראי' לזה ממה שפי' רש"י בפסוק ותאלצהו שבגמ"ר ביא"ה דוקא היתה נשמט"ת מתחתיו כו' שאז הוא עיקר להב התשוקה והחפץ ע"כ [י] ורה כחץ כו', ולזה הצער גדול ביותר כשנשמטת מתחתיו שלפי ערך גודל להב התענוג והתשוקה כך ערך גודל הצער בהיפוכו המונע אותו ומבטלו, משא"כ אם היתה נשמטת מתחתיו מקודם לגמר ביאה כו' שאין הלהב בתשוקה כ"כ אין הצער אז מן המניעה לזה גדול כ"כ, וכמ"ש במ"א בענין המאמר כד ארי' ואריותא קיימי' ווי למאן דעבר בינייהו כו' וד"ל.
ולפי הנראה ומובן מתוך כל הנ"ל בבחי' יסוד שנק' לב"ר מגופ"א כו' שאינו רק כח המביא השפע לחוץ במקבל כו' הי' מהראוי להיות להיפך שבסוף וגמר גילוי השפע תתקרר ותחלש יותר כח התשוקה כו', וכמשל מים הנמשכי' והולכי' באורך גדול כמו מי נהר הנמשך והולך כמה פרסאות וכה"ג שבודאי תחלת יציאתו יצאו המים ממקורם בכח גדול אך ע"י הליכתן בהמשך רב נחלש כח ההילוך וההמשכה עד שבסוף הולכי' בנחת או כמו כח היד בזריקה שבהגיע הילוכו ברחוק בסוף יפול וינוח בנחת בלי כח גדול מפני שנתמעט כחו בדרך הילוכו כו' וכידוע, ומכ"ש אם באמצע הילוך מי הנהר הפסיקו למרוצתו במה שהמשיכוהו אנה ואנה למעלה ולמטה ולצדדי' כמו הילוך עקלתון שעי"ז נתמעט יותר כח מרוצת המים בשטף כו', וכן בזריקת האבן בכח גדול כשמפסיקי' אותו באמצע הילוכו לצדדים כו' נחלש כח הילוכו בודאי כידוע, וא"כ הרי יותר יפלא על בחי' כלות השפע בבחי' יסוד למה הוא בהתגברות כח הלהב יותר מכמו שהוא רכחבאמצע הילוכו כו', ומכ"ש כאשר מפסיקי' כח מרוצת השפע מ"ד בשעת ההילו"ך בחוט שנתעכב שם ובפרט בכליות כו' כידוע שעי"ז הי' מהראוי שיחלש כמו בסוף היפך ההתגברות של הלהב כו' וד"ל.
אך הנה תחלה יש להקדים בתוס' ביאור בענין ובחי' יסוד למה נק' לבר מגופא כנ"ל, להיות ידוע שבחי' יסוד הוא בסוף קו האמצעי דת"י שהדעת כולל חו"ג והת"ת כלול מחו"ג וגם בחי' יסוד מתכלל מחו"ג שבנו"ה שהנצח ענף החסד וההוד ענף הג', ונמצא שביסוד הוא בחי' מזיגה והתכללות היותר אחרון שאחר כל המזיגות וההתכללות שבדעת ות"ת ונו"ה בפנימי' וחיצוני' כו'. וביאור הדבר הנה מבשרי אחזה כו' בהיות ידוע שבחי' הדעת הוא ממוצע בין ב' מוחין דחו"ב שהוא תרין עטרין דחו"ב עטרא דחסד ועטרא דגבורה כו' (ונשים דעתן קלות אין להן רק עטרא דגבורה שמסט' דאימא וחסר להן עטרא דחסד דאבא ע"כ דעתן קל"ה קל ה"א בחסרן ה"ח דאבא כו'), והדעת כולל לחו"ג דאו"א וע"כ יש בכח הדעת להטות אור השכל לחו"ג בכמה אופני' ובחי' שונות לפעמי' מטה אור השכל כלפי חסד לזכות באופני' שונים כו' ולפעמים מטהו לדין באופנים שונים כו', ובכל הטיי' יש מזיגה והתכללות שונות בריבוי אופני' שונים ובכולם הוא דבר והיפוכו דוקא ולא שיהי' נוטה רק בענין מדה א' לבד רק חסד או רק דין אלא בכל דבר יש בו עצמו המנגד אליו דוקא דבר והיפוכו, וזהו עיקר ענין ההתכללות והמזיגה כידוע, וכמו ע"ד דוגמא מ"ש כי יצר לב האדם רע כו' ע"כ לא יענש ואעפ"כ יהיו ימיו ק"ך כו', דהיינו לא לענשו במבול לשחתו לגמרי וגם לא יאריך ימים כ"כ והכל משכל וטעם א' זה כי יצר לב כו' שבו כלול דבר והיפוכו זה וד"ל, וכך יוכל בחי' הדעת להטות השכל בכמה מזיגו' והתכללות מדבר והיפוכו להיותו בחי' המכריע לב' הדיעות דחו"ג שבשכל בכמה מיני הכרעות שונות כמו משק"ל הק"ו של המאזנים רכטששוק"ל בהטיו"ת שונו"ת כו', וכמו עד"מ כאשר יעלה בשכל האדם לעסוק באיזה מו"מ שהוא טוב בעיני שכלו הרי מיד יצא לנגדו שכל וטעם לסתור לשכל וטעם הראשון ועושה להיפך שלא יבחר וירצה בעסק זה שהוא לרעה ולא לטובה, וזהו ע"י כח הדעת שמטה השכל לב' הפכיי' מנגדי' ואח"כ חוזר ומטה השכל לבחור בעסק זה באופן אחר וחוזר וסותרו בשכל מנגדו, ועד כמה פעמים מתייש"ב בדעת"ו מדבר להיפוכו ממש עד שנגמר בדעתו אופן ובחי' הכרעה ממוצעת עד שתישר בעיניו אופן העסק שיהי' לטובה כו', וכמ"כ בהשפעת שכל לתלמיד יש בזה ג"כ בחי' ישוב הדעת במזיגו' חו"ג מדבר והיפוכו בכמה אופני' ובחי' שונות עד שישפיע לו באופן הממוצע בהכרעה מיוחדת באופן שהוא טוב בעיניו שבזה האופן ישפיע לו כו', להיות ידוע שבכל שפע קודם שישפיע המשפיע למקבל צריך להיות בזה ב' דברים חו"ג בחי' החסד הוא מה שרוצה להיטיב חסדו עמו כמו שהוא לאמיתתו דהיינו להשפיע לו השכל כמו שהוא אצלו בהרחבה גדולה מאד, אך מפני שיודע צמצום כלי התלמיד המקבל צריך להקטין ולצמצם בעצמו אותו השכל עד שלא יהי' רק כפי ערך צמצום כלי קבלת המקבל כי אם יאמר לו כמו שהוא לא יבין כלל והוא בחי' גבורו' וצמצומי', אמנם חוזר ומתיישב בדעתו לעורר לבחי' החסד כי פן לא יקבל מעוצם הקיצור יותר מדאי וכך חוזר הדבר בדעתו כמה פעמים בצמצום והתפשטות באופנים שונים עד שמוצא בדעתו בחי' ממוצע וממוזג בכי טוב מב' הדברים חו"ג הללו, שבאופן זה הוא שראוי להשפיע en.בודאי שזה ודאי הוא לטוב לפי ערך קבלת המקבל כו' וד"ל.
(ג) והנה כמ"כ במדות שבלב שנולדי' מן הדעת אחר שבירר הדבר באופן פרטי שכלול מחו"ג שבשכל מתפשט הדעת אח"כ במדו' וכולל שם ג"כ לחו"ג שבלב שלא ינטה לימין ושמאל רק כפי אופן הטיית הדעת במדות שבשכל דוקא והוא בחי' הת"ת שמקבל מן הדעת בבחי' קו האמצעי כידוע שהוא בחי' הטיית אופן הכרעת החו"ג שבמדות לא בחסד יותר מדאי ולא בדין יותר מדאי כו', ועד כמה פעמים מתכלל ומתמזג דבר והיפוכו שהן חו"ג שבלב עד שבאה בחי' ההכרעה במדות שהוא מדת הת"ת כידוע, וכן מבחי' המדות שבלב כאשר צריך לבא גילוי השפע למקבל מתייעץ בעצמו איך להשפיע לו דגם שכבר נמדד השיעור במדה ממוצעת במזיגה נכונה בלבו בבחי' ההכרעה שהוא בחי' הת"ת כנ"ל, מ"מ בשעה שצריך להמשיך דבר השפע מעצמותו למקבל שנק' נו"ה כידוע הרי חוזר מחדש להתיישב מחדש באיכות אופן הילוך וגילוי השפע הזאת למקבל כמו במשל עסק המו"מ שגם שהוחלט אצלו הכרעת הענין במדות שבשכל ובמדות שבלב מ"מ כשבא לידי מעשה העסק בפ"מ מתיישב ומתייעץ תחלה איך ובאיזה אופן יהי' העסק והמעשה משום דבשביל מעשה שהוא עיקר גמר הדבר צריך מחדש להתייעץ באיכות המזיגה הנכונה כי שם הוא העיקר להיותו סוף מעשה כו', כך בעת שצריך להשפיע לתלמיד אז מתייעץ בכי טוב מחדש באיכות ההתכללות מחו"ג כמו איך וכמה יקצר ואיך וכמה יאריך באופן שיהי' מתקבל במקבל בכי טוב על אופן היותר טוב, וזהו בחי' כליו"ת יועצו"ת איך להשפיע וגם רלשכבר יתייעץ בבחי' הדעת שבחו"ג שבשכל ובמדות כנ"ל אין זה רק בהשפע עצמה איך תהי' בכמותה ואיכותה אבל היא עדיין בבחי' מהות שכל לעצמו וגם שמקטינה מפני צמצום כלי המקבל כנ"ל, אך עדיין אינו רוצה להשפיע בפ"מ רק שעולה בדעתו כשיצטרך להשפיע ע"כ מקטינה במהותה, משא"כ בשעה שצריך להשפיע אותה בפ"מ בדיבור או במעשה אז אין עיקר העצה במזיגו' והתכללו' רק איך להשפיע ולגלות השפע ולא בגוף השפע כלל שגוף השפע כבר נמדד בדעת ות"ת כו', וזהו בחי' נו"ה שנק' כליות יועצו' רק איך להשפיע ולגלות השפע שלזה צריך בחי' מזיגה והתכללות מחדש והוא ג"כ כלול מדבר והיפוכו כמה פעמי' כנ"ל בדעת ות"ת כו' עד שבא לבחי' אופן מיוחד שהוא הראוי להיות בהתגלות השפע למקבל ואותו הדבר שיוצא מאמצעו[ת] מזיגת נו"ה הוא כמו בחי' ההכרעה שבדעת ות"ת בעצם השפע כו', וזהו בחי' יסוד שהוא כמו הת"ת לגבי חו"ג וכמו הדעת לגבי חו"ג שבשכל כו' ונמצא בבחי' יסוד הוא סיום כל המזיגות וההתכללות שבדעת ות"ת ונו"ה דהיינו שבו לא נשאר רק כדי שפע הנצרך להשפיע למקבל כפי שיוכל שאת ובאופן המצטרך, וכל מה שהי' תחלה בדעת ות"ת ונו"ה לא הי' רק עדיין בעצמי' המשפיע במזיגו' שונות איך שיהי' השפע בעצם מהותה ואיך תבא לידי גילוי למקבל, אבל בבחי' יסוד כבר בא המשכ' וגילוי השפע לחוץ מן עצם המשפיע מאחר שבו אינו רק כפי הנצרך למקבל השפע ולא יותר כי אינו רק צורך שפע זולתו הצריך לשיעור קבלת זולתו המקבל בלבד, וכמו בשעה שבא האדם לגמר המעשה דמו"מ אחר כל העצות שבנפשו ומוחו ולבו איך לעשותו שאז לא נשאר כאן רק דבר א' הנוגע רק לענין גוף המעשה לבד ולא יותר כו', וזהו הטעם שבחי' יסוד נק' לב"ר מגופ"א לפי שכל בחי' המזיגו' וההתכללות שבדעת ות"ת ונו"ה הכל בכלל גופא הן דהיינו שכל זה הוא עדיין בעצם המשפיע לצורך עצמו ואין זה עדיין רק קבלת המקבל לבד שהוא לבר מגופא מאחר שמתייש"ב בעצמ"ו עדיין איך ומה להשפיע כו', אבל בחי' יסוד הרי הוא בחי' המשכה המיוחדת לאחר כל המזיגו' דחו"ג שבעצם המשפיע רק כדי צורך שפע הטוב וההארה לזולתו המקבל לבד, א"כ ה"ז לב"ר מגופ"א לצורך זולתו לבד ואעפ"כ מתאחד עם גופא ונק' סיומ"א דגופא כי הוא סיום הקו האמצעי דדעת ות"ת ומהם הוא מקבל וכמ"ש יקוו המים כו' אל מקום אח"ד כנ"ל וד"ל.
והנמשל מכל זה יובן למעלה בבחי' יסוד העליון שהוא בחי' צדיק ח"י עלמין כנ"ל שהוא עיקר המשפיע לבחי' המל' שנק' בחי' מקור כל המקבלי' שבו כלול מכל בחי' מזיגות והתכללות שונו' דכל אורות העליוני' הכלולי' בקו האמצעי דעת ת"ת כו' דהיינו כל בחי' אורות ומוחי' עליוני' דחו"ב דאצי' שכלולי' מחו"ג ונמשכי' בבחי' הדעת דז"א, ובחי' הדע"ת כוללם בכמה אופנים שונים עד שבא לאופן מיוחד והוא בחי' ההכרעה מיוחדת מדבר והיפוכו כנ"ל במשל וממנו רלאנמשך לבחי' המדו' עליונו' חסד דין כו' ג"כ בבחי' ההכרעה שבמדות שהוא בחי' ת"ת דז"א, ומשם נמשך לבחי' נו"ה שנק' שחקי"ם ששוחקי' וטוחנ"י' כו' שזהו בחי' כליות יועצו"ת איך להשפיע בכמה מזיגות מדבר והיפוכו עד שנמשך בבחי' יסו"ד שנק' צדיק עליון, וז"ש ושחקי' יזלו צדק כו' ושם אין השפע רק לצורך המקבל שהוא בחי' המל' אחר כל המזיגו' וההתכללות דמוחי' ומדו' שבז"א כו', וע"כ נק' לבר מגופ"א דז"א אע"פ שמקבל מדעת ות"ת כו' ונק' סיומא דגופא כנ"ל וד"ל.
(ד) ואחר כל זה יובן מ"ש בזהר ע"פ ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבי' עליו אלין אינון דקיימין לאתזנא מיני' כו', ומבואר למעלה להיות שעיקר להב התשוקה הוא בכלות וגמר שפע הדבר דוקא שהוא בבחי' יסוד שהוא לבר מגופא כנ"ל, וז"ש ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבי' עליו, שיוסף הוא בחי' יסוד צדיק עליון שהוא בבחי' כלות וגמר השפע למקבל ע"כ לא יכול להתאפק לכל הנצבי' עליו לקבל הימנו, וכמ"ש אינון דקיימין עלי' לאתזנא מיני' מגודל להב התשוקה שנתרבה דוקא בכלות וגמר השפע של המשפיע כנ"ל בענין יסוד בזיוג גשמי שלהב התשוקה לגמור בחיש ומהר דוקא אינו רק בכלות השפע דוקא כמ"ש בפירש"י בפי' ותאלצהו כו' כנ"ל. אך הנה מבואר למעלה שזהו דבר פלא גדול לכאורה למה בסוף [ו] גמר דוקא יתגבר להב התשוקה לגמור השפע כו' ולא באמצע כמו בגמר העמדת הבנין שנכספה וגם כלתה נפשו למהר העמדת החלון והפתח כדי שישב מהר ולא באמצע עסקו כו', ולכאורה ממשל מרוצת המים כשמפסיקי' באמצע כנ"ל מורה היפוך זה כנ"ל.
אמנם הענין יובן ע"פ הנ"ל בעיקר ענין ובחי' יסוד שהוא לאחר כל המזיגות מדבר והיפוכו בדעת ות"ת ונו"ה כליות יועצות כו', הכל בעצמי' המשפיע אז יוצא השפע שהוא לצורך המקבל לבד וזהו בבחי' יסוד כו', אך הנה כל מה שטרח ויגע בבחי' הדעת ות"ת ונו"ה להמזיג מזיגו' והתכללות דבר והיפוכו באופני' שונים לא הי' רק בשביל סוף וגמר הדבר האחרון שהוא מה שיוצא לאור התגלות גמור באופן מיוחד רק כפי קבלת המקבל בבחי' יסוד דוקא, ואם לא זה לא הי' מטריח כלל ביגיעות ההתכללות מדבר והיפוכו שכל היפך מייג"ע לפי שמונע מהות השפע כמו בדעת שמנגד מהות השפע לצמצם לגמרי רק שאח"כ חוזר ומטה כלפי חסד במהות השפע, וכן בת"ת בחי' הגבורה מונע לגמרי וחוזר ומטה כלפי חסד רק שהוא בבחי' ההכרעה כו', וכן במזיגה שלצורך הבאת השפע למקבל בבחי' נו"ה מצמצם ומונע בתחלה וחוזר ומטה כלפי חסד כו' עד כמה פעמי' עד שמה שיוצא השפע למקבל הרי זהו העיקר שכל הכונה גם במנגדי' רלבשבדעת ות"ת ונו"ה להיות השפע יוצא ברור רק כפי הצורך למקבל דוקא (בל"א אושגישטיליערעט כו'), ולפי שהי' טורח ויגיעה כ"כ במונעי' ומנגדי' רבים רק למען הביא השפע לידי גמר באופן הטוב למקבל דוקא לכך בהגיע השפע סמוך לגמרי דוקא אז יתלהב ביותר התשוקה שתבא לידי גמר במקבל השפע, כי לזאת נשא את נפשו נושא משך הזרע בכמה טרחות ויגיעות במנגדי' והפכיי', ואם לא הי' בחי' מזיגו' והתכללו' מדבר והיפוכו כ"כ בדעת ות"ת ונו"ה עד בוא השפע בגמר בבחי' יסוד לא הי' להב התשוקה כ"כ בבחי' יסוד לגמור בחיש ומהר כ"כ כנ"ל, רק דוקא ע"י שהי' כמה מונע"י' ומנגד"י' רק בשביל סוף וגמר שיהא עצהיו"ט כו' ע"כ לבסוף כשגמ"ר בכ"י טו"ב כו' אז תתגבר [כח] התשוקה לגמור הדבר בחיש ומהר למקבל כו', וכמו עד"מ כשהמים הולכי' ברחבה ובמרוצה ומעכבי' אותה במסך בכמה מקומו' באופני' שונים בכדי שיומשך במקום מיוחד, הרי כשמסירי' המסך באותו המקום המיוחד יוצאי' בשטף ורעש גדול, כי עיכובי' שונים שעיכבוה בהילוכן הוא הגורם השטף בכלות שפע המים במקום נקב מיוחד כמו בחללי בנין הגשר וכידוע, וכך בזיווג גשמי שהטפה מתעכ"ב במוח ובחו"ט [השדרה] ומכ"ש בתרין ביעין לבשל כו', אשר כל זה הוא רק למען הביא שפע זרע שתהי' ראוי' למקבל להוליד ולד, אשר ע"כ בכלות הטפה ביסוד שם הוא דוקא להב התשוקה ביותר לכך יוצאת בחיש ומהר במרוצה גדולה אשר מורה כחץ ואז ראוי' להוליד וא"ל לא תוליד כו' (וכמו החץ כל מה שיעכבוה יותר בנסוג אחור כלפי גופו או למטה בארץ כן יהי' ערך הוראת החץ בגובה ולמרחוק יותר כו'), וכן בענין השלמת הבנין שתכסוף וגם כלתה נפשו להעמדת החלונות והפתחי' כדי שישב מהר כו', כי לזאת נשא את נפשו ביגיעות העסק בבחי' ישוב הדעת דבר והיפוכו איך לעשות הבנין כך ולא כך כו', ע"כ לא הי' עיקר הלהב באמצע העסק כלל רק בסמוך לגמרו דוקא כנ"ל מטעם הנ"ל. ובזה מתורץ הקושיא דלעיל ממרוצת המים שבדרך עקלתון יחלש כו' דאדרבה ממניעות ועיכובי' שיחוש מחמתן הוא הנותן כח הלהב הגדול כשיופסקו המונעי' ויתגלה השפע לחוץ שלזה הי' עיקר המכוון בתחלה כו' וכמו חום השמש המכה בארץ וכה"ג וד"ל. והנמשל מכל זה יובן למעלה במ"ש ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבי' עליו דוקא בגמר וסוף ההשפעה לכל הנצבי' עליו שאז לא נשאר רק כפי השפע של המקבל שם דוקא מתגבר להב התשוקה הגדולה לגמו"ר השפעתו וע"כ לא יכול להתאפק כלל כו' וד"ל.
(ה) ובכל זה יובן ענין אחד והוא אשר בכל מקום בדברי רז"ל נז' בשיעור המלאכי' לשון מהלך ת"ק שנה למה דוקא ת"ק שנה ולא ת"ר שנה כו', אך הענין הוא לפי שאין בנבראי' רק התכללות מה' מדריגו' שעד בחי' יסוד ולא רלגעד בכלל דהיינו רק מבחי' חג"ת נו"ה שהן ה' בחי' בלבד ע"כ שיעורם מהלך ת"ק שנה ולא ת"ר שאם הי' כלול בהן גם בחי' יסוד הי' מהלך ת"ר, והטעם הוא לפי שלא נשתלשל בהם בחי' יסוד שהוא בחי' הו' אע"פ שלכאורה הרי כל עיקר ההשפעה הוא מבחי' יסוד שהוא המביא לידי גילוי כל מה שבמדות עד נו"ה כנ"ל מ"מ הוא עצמו אינו מן החשבון שהרי בחי' המדו' והמוחי' הן הן עיקר מהות השפע עצמה רק שבחי' יסוד הוא הכח שמביאם לידי גילוי באופן מיוחד שאחר כל המזיגות מדבר והיפוכו כנ"ל ונק' כניש"ו דכל נהורי"ן שכל האורות מתקבצים בו כמ"ש אל מקום אחד כו' והן בכלל ה"ח דנש"ב ובפרט הן ה' חסדי' חסד שבחסד חסד שבגבורה חסד שבת"ת עד חסד שבהוד, וה"ח הללו מתכנשי' ביסוד וכלול מכולם והוא ענין ת"ק שנ"ה דוקא וכמ"ש בזהר משום דבינה עד הוד דז"א אתפשט' כו' וד"ל, וזהו מפני שבחי' יסוד נק' לב"ר מגופא ואינו נחשב בכלל גופא שהוא חג"ת ונו"ה לבד ושרש הנבראי' הוא מבחי' גופא דמלכא כו'. אך עדיין יש להבין למה לא אמרו לשון זה רק במלאכי' נבראי' בע"ג דוקא ולא באצי' שגם שם אין העיקר רק ה' בחי' דחג"ת נו"ה ויסוד נק' לבר מגופא כו', ועוד היא גופא יש להבין הטעם למה לא נמשך בנבראי' גם מבחי' יסוד עצמו ויהי' שיעורם ת"ר שנה (ובפרט בנשמו' שנמשכו מאור זרוע לצדיק עליון בחי' יסוד למה לא יהי' בה מבחי' יסוד ג"כ והרי כמו נשמת יוסף שנק' צדיק עליון הי' בו מבחי' יסוד (וכן נח ופנחס כו') וכתיב אלה תולדות יעקב יוסף שהי' דומה לא[ביו] כו').
אך הענין יובן בהקדים תחלה בבחי' יסוד דגם שאינו רק כנישו דכל נהורי"ן כנ"ל מ"מ הרי יש בו יתרון מעלה מצד אחר והוא לפי שממנו נמשך בחי' עצמיו' של השפע דוקא דהיינו לאחר שנבררה בכל ריבוי אופני המזיגו' וההתכללות בבחי' גופא בדעת ות"ת ונו"ה מדבר והיפוכו המנגדו וסותרו אז יצא לאור דבר שפע הברור שאין לו מנגד עוד והוא עצם השפע ממש, שהרי בבחי' הדעת הי' שוקל הדבר מדבר והיפוכו כמה פעמים עד שבא לדבר ברור, כמו ב' דיינים זה אוסר וזה מתיר כשבא המכריע אז יוכל הדבר [לבוא] לידי פסק הלכה למעשה, ובלתי ההכרעה א"א לפסוק הלכה למעשה לפי שבשביל מעשה שהוא כמו השפע לזולתו צריך בהכרח להיות באופן אחד ברור ולא דבר שקול כו', וכך הוא בבחי' ההכרעה במדו' בבחי' הת"ת כנ"ל שהת"ת הוא ההכרעה באופן א' מיוחד, וכך הוא בבירור ה"ג בנו"ה כליות יועצות איך להשפיע עדיין שקול שם בבחי' צמצום והתפשטות עד שבבחי' יסוד יוצא שם הדבר שפע ברור בלי נטי' לימין ושמאל רלדדהיינו כמו שהוא בבחי' עצמי' המשפיע ולכך יוליד בדומ"ה לו דוקא כו', וכל מה שהי' מזיגות והתכללות בהכרעות שבדעת שבת"ת ונו"ה הוא רק בשביל סוף וגמר השפע למקבל בבחי' יסוד עד"מ הנ"ל בדייני' שכל יגיעתם לשקול הדבר עד שבאי' לבחי' ההכרעה אין זה רק בשביל שצריכי' להביא הדבר לידי פסק הלכה למעשה דוקא ואם לא שהם צריכי' להשפיע הדבר הלכה לענין מעשה לא היו מייגעי' בשיקול הדבר כלל, וכנ"ל שלזה הטעם עיקר להב התשוקה הוא בכלות וגמר השפע בבחי' יסוד כו' וד"ל, ולהיות כן הרי בבחי' יסוד נמשך השפע כמו שהוא בעצם וז"ש כל אש"ר לאי"ש יתן כו' וכן ביונתן ודוד כתיב ויתפשט ממעילו עד כו' שהמשפיע נותן כל אשר לו למקבל, והגם שלכאורה נהפוך הוא שהרי לא נשאר ביסוד רק הצריך לקבלת המקבל כנ"ל וכל ההתכללות אופני' שונים מדבר המנגד נשאר בעצמו כמשל פסק ההלכה למעשה שאינו או' רק מה ששייך למעשה לבד כו', מ"מ הרי הוא בחי' העצמ"י' של השפע כמו שהוא רק שהוא בא אחר כל הבירור"י' מכל המנגד"י' בתחלה כנ"ל במשל המו"מ שבתחלה ישתף דוקא המנגד לסתור הדבר בשכל וכן במדות ובנו"ה כו' עד שאח"כ כשנגמר לעסוק במו"מ הרי זהו פנימי' ועצמי' רצונ"ו כו' וד"ל, ונמצא נותן המשפיע בחי' העצמי' שלו, ואמנם כלולי' בו מכל ההפכי' שבשכל ומדות כו' וע"כ יוליד בדומ"ה לו, אבל הנה הדבר הנולד הוא מהות ויש בפ"ע בדומה למשפיע כמו הולד שנולד מן הטפה שהוא יש בפ"ע ממש כו', לפי שזהו עצמו הגורם להיות בחי' יש ומהות בפ"ע מאחר שנמשך מבחי' עצמי"ו' של המשפיע כבן לגבי האב (וז"ש במשיח בני אני היום ילדתי"ך ויהי' במהות ויש בפ"ע דומה לאור האלקי ממש ולא בבחי' פירוד ח"ו אדרבה בתכלית הביטול כמ"ש והריחו ביראת ה' כו', אבל בחי' היש שלו הוא בדומה לבחי' יש האמיתי דבחי' העצמי"ו' וכמ"ש ליעקב אתה יחיד בתחתוני' כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ההפרש בדרך פרט בין נשמו' למלאכי' שהנשמות שרשן הוא מבחי' יסוד כמ"ש אור זרוע לצדיק עליון כו' משא"כ המלאכים, ע"כ המלאכי' דוקא ת"ק שנים ולא הנשמות (ומ"ש הנפילי' היו בארץ שהן מבחי' פסולת מ"ד דיסוד העליון נעשי' נפרד גמור כמ"ש במ"א שאם הי' הארת בחי' יסוד במלאכי' הי' גם הן בבחי' יש נפרד משא"כ בנשמות וד"ל).
רלה(ו) ומעתה יובן הטעם אשר לא בא בחי' יסוד בהשתלשלות בנבראי' בע"ג כמו המלאכי' כנ"ל, דהנה כתיב וצבא השמים לך משתחוי' כו' וכתיב והחיות רצוא ושוב כו' הרי יש במלאכי' עליוני' בחי' ביטול במציאו' כו', וזהו מצד ה' בחי' ומדריגו' שבבחי' גופא הנ"ל אבל אם הי' מאיר בהן מבחי' יסוד ששם השפע בבחי' עצמי"ו' והוא נותן כולו למקבל כמו שהוא במשפיע ולבר מגופא, הרי לא נמלט מב' פנים או שהי' הנברא בבחי' אלקו' ממש כי כח המוליד יוליד בדומה לו ואע"פ שהי' בבחי' יש בפ"ע אבל הי' בבחי' אלקו' ממש (כמו דוגמת הנשמו' שנק' אד"ם אדמ"ה לעליון כנ"ל בבחי' משיח) או שהי' בבחי' נפרד גמור בלי ביטול כלל (כמו הנפילי' שהיו בארץ כנ"ל) מאחר שהוא לבר מגופא דהיינו רק לבחי' קבלת המקבל וניתן הכל למקבל, הרי נפרד השפע מן המשפיע כאדם שנתן כל אשר לו לזולתו שנפרד הדבר מעצמו לגמרי מב' טעמי' הא' במה שנתן לזולתו והפרידה מעצמו, והב' במה שנתן כולו ולא השאיר לעצמו חלק בו שאם הי' אחוז וקשור הדבר בעצמו ג"כ ולא הי' נותן כולו לזולתו עדיין לא הי' הדבר נפרד הימנו לגמרי כי יש בו בחי' ביטול במקצתו אל הנותן כו', וכך בבחי' שפע דיסוד הרי נתן הכל למקבל ולא השאיר לעצמו חלק בו כמ"ש כל אשר לאיש כו', והוא לבר מגופא שנתן למקבל הרי יוכל להיות בחי' נפרד גמור או שיהי' בבחי' אלקו' ממש מאחר שהוא בחי' העצמיו' של המשפיע כנ"ל, אבל במלאכי' יש ב' הפכי' שהן בבחי' יש והן בטלי' לאין שזהו בחי' ממוצע בין נפרד גמור לתכלית הביטול דאין האלקי' שזה א"א להיות מבחי' יסוד כ"א מבחי' ה"ח שבגופא ששם הוא במזיגו' דחו"ג צמצום והתפשטו"ת והכל בבחי' עצמי' עדיין, ועכ"ז הוא לצורך גילוי השפע למקבל דוקא כנ"ל בבחי' הדעת ות"ת ונו"ה כו', ומזה בא סיבת ביטול הי"ש לאי"ן במלאכ"י' שהן יש ובטלי' לאין כו', ולזה א' במלאכי' דוקא ת"ק שנה ולא ת"ר [שנה] משא"כ בנשמות וכן באצי' דאיהו וחיוהי חד כו' בבחי' עצמי"ו' דאא"ס שבק"ו כו' ולא נז' לשון זה דת"ק שנה רק בג' עולמו' הנפרדי' יש מאין שהן בחי' המלאכי' דבי"ע דוקא מטעם הנ"ל וד"ל.
(ז) ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ בשרש ענין חבלי משיח הנ"ל, דהנה ידוע בשרש ענין בחי' משיח שהוא בחי' לידת כללו' נשמות ישראל כמ"ש אספרה כו' בנ"י היו"ם ילדתי"ך שהוא בחי' ב"ן לזו"נ דאצי' ובחי' מל' דאצי' היא אימא תתאה המולדת אותו כמ"ש בזהר בלק ע"פ כי מראש צורים [אראנו] כו' ולזה אמרו רלודבכל ט"ב נולד משיח כו', וז"ש כמו הר"ה תקריב ללד"ת שבזמן הגלות נק' עיבו"ר דכללו' נ"י, וביאת משיח נק' בחי' ליד"ה כנ"ל וכמארז"ל עד שיכלו כל הנשמו' שבאוצר ששמו גוף כו' שהן כל נשמות ישראל שנולדי' מבחי' המל' שנק' גוף, כמו שאמרו למה האשה דומה לאוצר רחב מלמטה [ו] קצר מלמעלה כו' וכאשר יושלם זמן העיבור דכנ"י בבטן המל' אז יולד משיח, וז"ש אנ"י היום ילדתי"ך כו' וקודם וסמוך ללידה יש צירי' וחבלי לידה כנ"ל והוא דוחק הגלות והשיעבוד כמו במלחמת גוג לפני בוא יום הגדול כו' (וכמו קדרותא דצפרא שקודם וסמוך להארת אור השחר דוקא), וכמ"ש [ו] עת צר"ה [היא] ליעקב וממנ"ה דוקא יושע שהחבלי' המונעי' הלידה הוא הגורמי' תוס' הכח ללידה כנ"ל באריכות, שהעיבור הוא סתימות הולד במדור העליון ומתהפך ויוצא כו', שהלידה נעשית מדבר היפוכו ובסמוך לה דוקא כו'.
ויובן כל זה ע"ד כל הנ"ל בבחי' יסוד דדכורא שהוא בחי' יסוד ז"א אור הזרוע לצדי"ק עליו"ן להמשיך בחי' מ"ד בנוקבא דז"א להוליד כללו' נ"י בבטן המל', שהשפע מ"ד הולך בבחי' אור ישר מלמעלה למטה מן המוח אל החוט כו' עד בחי' יסוד ואין ההילוך הזה נמשך והולך מראשו לסופו בלתי עיכובי' ומונעי' באמצען אלא במוח מתעכב תחלה עד שנעשי' טפה גשמיי' בחוט, וכן בחוט כו' עד כליות יועצות בתרין ביעין לבשל כו', וכנ"ל שהוא ענין המזיגו' והתכללות דחו"ג למנוע הדבר שפע ולחזור ולהמשיכו בתחלה במוחי' שהוא בחי' הדעת ואח"כ במדות, ואח"כ בנו"ה ששם עיקר העיכוב בהיות שהוא קרוב לגמר וסוף להביא השפע למקבל כמו עד"מ כשצריך הדבר לידי מעשה בפ"מ ששם יותר מתעכב ושוקל בדבר יותר לדין והיפוכו כו', אך זה עצמו הוא הנותן כח ועוז להיות יציאת השפע אח"כ המצטרך למקבל אחר הבירור מכל המנגדי' כו' בכח ומהירות גדולה, ולכך עיקר להב התשוקה להשפיע הוא לבסוף דוקא כמבואר בכל הנ"ל, וכך ממש יובן בבחי' יסוד דנוק' בחי' המקבל השפע דמ"ד דדכורא שהוא בבחי' אור חוזר כי הנה מיד שקיבלה המ"ד ביסוד שלה דהיינו בחי' קליט"ה נק' עיבו"ר שהוא נכלל ומתעלם ברחם הנוק' בהעלם בתוכה ובחי' המ"ן מקיפו כו', ובג"ח השניי' חוזר רלזומתעלם העלם אחר העלם הראשון למעלה בסתימות יותר ראשו בין ברכיו כו' עד סוף ג"ח האחרוני' הוא במדור העליון בתכלית העיכוב והעצירות יותר בבטן כו' כידוע, וה"ז כמו בבחי' א"י שבירידת השפע מן המשפיע אל המקבל מתעכב בהילוכו בהיפוכו המנגדו וכל שיורד יותר למטה יותר מתעכב עד שבכליו' כו' מתעכב יותר מפני שצריך לבא בבחי' יסוד, ומזה הוא הכח בהילוך המ"ד בחיש ומהר להיות מורה כחץ וא"ל לא הי' מוליד כנ"ל, כך בקבלת השפע דמקבל שהוא עולה בבחי' א"ח למעלה בהעלם אחר העלם למעלה בסתימות והתכללו' יותר עד סוף ט"ח כשהוא במדור העליון דוקא מתהפך שם ויוצא למטה מטה ומתעכב שם ע"י צירי' וחבלי' המונעי' והיינו בסוף ט"ח דוקא מפני שצריך להיות בחי' הלידה בגילוי יש בפ"ע כמו שמתעכב בנו"ה במשפיע כשצריך להיות תולד"ה מבחי' המ"ד במקבל כו' ואז יש צירי' וחבלי' המונעי' ומעכבי' את הלידה ונק' צירי' ודלתו' שסוגרי' את הרחם בכדי שמן הסגירה הזאת יבא דוקא סיבת הפתיחה להוליד כנ"ל, דכח ללידה בא דוקא מן החבלי' והצירי' והחבלי' בנוק' הן כמו דוגמת הכליות בבחי' נו"ה דדכורא והן אברי' הנוספי' באשה מבאיש לצורך הלידה כידוע בענין בינה יתירה שבאשה כו', וכמשלים הנ"ל בעוסק בבנין שבגמר מלאכתו נתוסף כח הלהב וכן בגמר ביאה כו', כך בסמוך לגמר הלידה דוקא שאז יגבר הכח ללידה לבא לידי גמר בבחי' יסוד דנוק' צריך להיות תחלה חבל"י ליד"ה (והוא כמו הצער הגדול שיש לאדם בסוף מלאכתו למה לא תגמר מהר כו' והוא הגורם להיות גמרו בפ"מ), וכך יובן בבחי' לידה העליונה דכללו' נ"י בהיותם כלולי' בבטן המל' למעלה כל זמן הגלות שנק' עיבו"ר כנ"ל ודוקא לבסוף וסמוך לבחי' הלידה שהוא זמן ביאת משיח אז תחיל תזעק בחבלי"ה שהן צרות ישראל שממנה יושעו דוקא והוא הסימן לאתחלתא דגאולה דוקא כנ"ל (ומ"ד אין חבלי משיח כו' משום שאין החבלי' רק מסיבת עה"ד טו"ר כמ"ש בזוהר בענין ע' קלין שהוא מ"ש קול ה' יחולל אילו"ת דאיל"ה רחמ"ה צ"ר ונשך לה נחש כו' ולעתיד יבורר הכל ואז נא' בטרם תקר"א ואני אענה כו' וכמו שא' לא המצריו"ת כעבריו"ת בטרם תבא המיילד"ת וילד"ו כו', וע"ד שאמרו לעתיד עתיד"ה אש"ה שתל"ד בכל
יו"ם כמו לפני חטא עה"ד שעלו למטה ב' כו' כמ"ש במ"א וד"ל).