והפכתי אבלם לששון
קטווהפכתי אבלם לששון
והפכתי אבלם לששון, הנה פסוק זה קאי על ט' באב שבט' באב נחרב בהמ"ק בראשונה ובשני', וכך בנין בהמ"ק דלע"ל יהי' ג"כ בט' באב, וגם בט' באב נולד משיח וכמ"ש ברבות איכה, וזהו מ"ש אחרי הוי' ילכו כארי' ישאג, ישאג על נוהו, שהקב"ה נק' ארי', וכן בהמ"ק נק' ארי' וכמ"ש הוי אריאל, והנה אב הוא מזל ארי' שבו נחרב בהמ"ק, והנה אז לע"ל יתהפך דוקא אבלם לששון. י"ל קצת מ"ש בכה תבכה בלילה שתי בכיות, וארז"ל שתי בכיות אלו כנגד חורבן ב"ר וב"ש, וזהו ג"כ מ"ש ונהר יחרב ויבש, ואי' בזוה"ק ונהר יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני.
ולהבין מה שייך ונהר יחרב ויבש לחורבן הבית, אך הענין הוא דהנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, והנה כל מקום שנאמר את הוא ריבוי דהיינו שמרבה עוד בחי', והיינו שכאן מ"ש את הגן הוא ג"כ ריבוי שיש שתי בחי' גן געה"ע וגעה"ת, וע"ז הנהר כתיב ונהר יחרב ויבש.
והענין הוא דהנה כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עי"ז ממשיכים את הגן, והנה ע"י תורה ממשיכים את הגעה"ע וע"י מצות ממשיכים את הגעה"ת, והנה ענין הג"ע הוא שנמשך בו תענוג עליון, וזהו שהנהר הוא הממשיך את התענוג כמים מצמיחים כל מיני תענוג, ונהר הוא מלשון ונהרו אליו כל הגוים, והיינו שהנהר היוצא מעדן הוא בחי' המשכת התענוג עליון מעדן לגן, וזשארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם כדי לזכות אפי' לגעה"ת, לפי שהוא תענוג נפלא לאין קץ, כי עולם הוא לשון העלם, ואפי' עולמות עליונים אינם משיגים את החיות שבתוכם, וכמו למשל אדם שאינו משיג את חיות הנפש שבתוכו המחי' אותו, איך הוא מחי' אותו ואיך ומה הוא, וכך עולמות אינם משיגים את חיות שבתוכם המחי' אותם, לפי שעולם הוא לשון העלם שמעלים ומסתיר על אלקות שבתוכם משא"כ בג"ע מאיר אלקות בבחי' גילוי וע"כ מתענגים בתענוג נפלא.
וזהו מ"ש אז תתענג על הוי' והיינו לפי שבג"ע מאיר גילוי בחי' שם הוי' לפי שבעולמות אינו מאיר רק מבחי' שם אלקים, וכמ"ש בראשית ברא אלקים, משא"כ בג"ע מאיר מבחי' שם הוי', וכמ"ש ויטע הוי' אלקים גן בעדן מקדם, שם מלא, והנה שם הוי' זה נמשך בבחי' גילוי לנשמות וממשיכים את גילוי שם הוי' בפנימיות, וז"ש אז תתענג על הוי' והיינו כמו למשל מי שלומד איזה הלכה והנה כשמשיג זו הלכה אזי השכל שלו מקיף את ההלכה זו והשכלה זו מוקפת בתוך השכל, והשכל מקיפו מכל צד, וכך כשמשיג את בחי' גילוי שם הוי' אז השכלתם והשגתם מקיף את השגה זו של גילוי שם הוי', וזהו אז תתענג על הוי' למעלה משם הוי' לפי שהם בחי' מקיף על שם הוי' שמשיגים, והנה התענוג זה הוא מעדן וכמ"ש ונהר יוצא מעדן, כי עדן עין לא ראתה מקור התענוג, והנהר הוא הממשיך את התענוג מעדן לגן, וזהו ענ"ג ר"ת עדן נהר גן, שהנהר ממשיך מעדן לגן, והנה גן הוא בחי' ג"ן סדרים דאורייתא, לפי שע"י אורייתא ממשיכים את התענוג לגעה"ע, לפי שאורייתא מח"ע נפקת, וזהו מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עי"ז ממשיכים את התענוג עליון בג"ע.
קטזוהנה להבין מהו ענין געה"ע וגעה"ת ב' בחי' ג"ע, הענין הוא דהנה כתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור, וארז"ל שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח, והיינו שע"י שס"ה ל"ת ממשיכים מבחי' י"ה, וע"י רמ"ח מ"ע ממשיכים מבחי' ו"ה, והנה לכאורה אינו מובן זה שע"י שס"ה ל"ת דוקא ממשיכים מבחי' י"ה וע"י רמ"ח מ"ע ממשיכים מבחי' ו"ה דלכאורה מ"ע גבוהים ממל"ת.
אך הענין הוא דהנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, והיינו שע"י רמ"ח מ"ע עי"ז ממשיכים אא"ס בכלים דז"א דאצי' וכמו למשל אברי הנפש ממשיכים גילוי חיות הנפש באברים וכך ע"י מ"ע ממשיכים גילוי אא"ס בכלים דז"א, וזהו בחי' ו"ה, אך הנה בחי' י"ה הוא בחי' המשכת אא"ס שלמעלה מבחי' כלים. דהנה שם הוי' מתחיל ביו"ד, והענין הוא דהנה יו"ד הוא בחי' חכמה, והנה כדי שיתהווה בחי' חכמה מלמעלה מן החכמה, הנה כתיב והחכמה מאין תמצא שאין ערוך ביניהם כלל, וכמ"כ אין ערוך אליך שהוא בחי' שלמעלה מהשתל' כי מחכמה ולמטה שייך בחי' השתלשלות כמו למשל שכל ומחשבה ומדות ודבור הוא הכל בחי' השתלשלות, אבל התהוות השכל מלמעלה מן השכל אין זה ע"י השתל', כי הוא למעלה מגדר חכמה וכדי שיהי' התהוות בחי' החכמה זהו ע"י צמצום שמתצמצם בבחי' חכמה, דהיינו שהאור עצמו מסתלק לגמרי, וזהו"ע צמצום ומקום פנוי וחלל ריקן, ואח"כ נמשך התהוות בחי' חכמה שהוא ע"י דילוג וצמצום, וזהו"ע יו"ד של שם הוי' שמורה על בחי' צמצום כו', ואח"כ נעשה ה' בחי' התפשטות אורך ורוחב רחובות הנהר בחי' השגה, וכמו שאנו רואים למטה בנפש האדם שהתהוות השכל מלמעלה מן השכל מכח המשכיל הוא רק בבחי' ברק המבריק שהוא בחי' נקודה מבחי' ברק המבריק זה, ואח"כ נמשך בבחי' השגה אורך ורוחב, אבל מכח המשכיל אינו יכול לימשך תיכף בבחי' השגה והבנה, והנה אח"כ ו"ה הוא המשכה והתפשטות כי וי"ו הוא בחי' וי"ו מדות, דהנה כדי שיהי' מקור לעולמות הוצרך להיות עוד המשכה והתפשטות כי מבחי' י"ה לא הי' באפשרי להיות עולמות בע"ג, כי מי"ה לא הי' באפשרי להיות רק בחי' עלמא דאתכסיא, אבל כדי שיהי' התהוות עדאת"ג זהו ע"י בחי' ו"ה בחי' מדות עליונות לך הוי' הגדולה והגבורה שהם נעשים מקור לעולמות, וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, והיינו שהתהוות העולמות הוא מבחי' דבור עליון בחי' ה' תתאה, וכמ"ש בהבראם בה' בראם, והדבור הוא מקבל מבחי' מדות, וכמו שאנו רואים למטה שהדבור מקבל מבחי' המדות שבלב כי התהוות הדבור הוא מהבל הלב שמתלבש בריאה ונעשה קול, והקול מתחלק לצירופי אותיות כו' וזהו ענין ו"ה, ודרך כלל התהוות עלמין סתימין הוא מבחי' י"ה והתהוות עלמין דאתגליי' הוא מבחי' ו"ה כו', וזהו שע"י שס"ה ל"ת ממשיכים מבחי' י"ה דוקא, דהנה ל"ת הוא הכל בחי' אתכפיא דהיינו שכופה א"ע ועושה היפוך רצונו תמיד, וכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, והיינו שכופה א"ע בבחי' מחדו"מ שלו, וכמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם, וכן במחשבה כופה את עצמו שלא לחשוב מ"ז, וכמשארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, והנה ע"י אתכפיא זו ועושה היפוך רצונו נמצא שעושה צמצום בנפש, הנה ע"י צמצום זה שעושה בנפש עי"ז גורם שיהי' למעלה ג"כ בחי' צמצום דהיינו קיזשיומשך אא"ס בבחי' חכמה שהוא ע"י צמצום כו', משא"כ ע"י המצות אינם ממשיכים רק בחי' ו"ה, והיינו כי מצות הוא המשכות אורות בכלים, והנה לבחי' אא"ס שנמשך ומאיר בבחי' י"ה אין לזה האור בחי' כלי כלל שיוכל להמשיך את האור בבחי' זה, רק דוקא ע"י בחי' ל"ת בחי' אתכפיא עי"ז דוקא יוכל להמשיך את האור בבחי' י"ה, והמצות שהם בחי' כלים אינם ממשיכים רק בבחי' ו"ה, ודרך כלל ע"י תו"מ ממשיכים מבחי' י"ה כי אורייתא מח"ע נפקת, וע"י המצות ממשיכים מבחי' ו"ה, וכמשארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על ביטול תורה והיינו כי ע"י תורה נמשך בחי' י"ה שרש ההמשכה, ע"כ לא ויתר כו'.
והנה בזה יובן ענין געה"ע וגעה"ת, והיינו כי געה"ע הוא בחי' התגלות אא"ס מבחי' י"ה, וכמשארז"ל ביו"ד נברא עוה"ב, שבגעה"ע מאיר מבחי' ה' עילאה משא"כ געה"ת הוא בחי' ו"ה שמאיר שם ה' אחרונה של שם הוי' שהוא בחי' מל', והיינו ג' ראשונות של מל' כי בעולמות אינו מאיר רק בחי' ז"ת דמל' ובג"ע מאיר ג' ראשונות, אך מ"מ הוא רק בחי' ה' אחרונה, אבל בגעה"ע מאיר בחי' י"ה כי אימא מקננא בכורסיא שהוא בחי' בינה כו', וזהו מ"ש לעבדה ולשמרה ב' ההי"ן שהוא בחי' ה' עילאה וה' תתאה שמאיר בגעה"ע וגעה"ת כו'.
והנה זהו ג"כ ב' בחי' מקדש בית ראשון וב"ש, דהנה בב"ר הי' הגילוי מבחי' ה' עילאה וכמ"ש בחכמה יבנה בית שהי' מאיר בבהמ"ק מבחי' חכמה, וזהו שבריאת העולמות מתחיל בב' בראשית ברא כו', והנה בב' יש נקודא שהיא בחי' נקודא בהיכלא דהיינו המשכת החכמה בבחי' בינה, וזהו ב' הוא סימן ברכה כי ברכה הוא בחי' המשכה שהוא בחי' המשכת החכמה בבחי' בינה המשכת גילוי אא"ס למטה, וזה הי' מאיר בב"ר מבחי' ה' עילאה ובב"ש הי' מאיר בחי' ה' תתאה, כי בב"ש חסר ה' דברים שנמשכו מבחי' ה' עילאה.
אך הנה כ"ז כשיש בחי' תו"מ לעבדה ולשמרה אזי כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, אבל ע"י חטא ועון כתיב עוונותיכם מבדילין ביניכם ובין אלקיכם, וכן ע"י ביטול תורה כי ויתר כו' ולא ויתר על ביטול תורה, ואז כתיב ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר ויבש בב"ש, והיינו שהפגם מגיע אפי' בב"ר שהי' מאיר בחי' י"ה, דהיינו שהפגם מגיע אפי' בעדאת"כ שהוא בחי' י"ה.
והנה באמת לכאורה אינו מובן זה שהרי מבואר בדרוש אכלו ריעים לעילא שאין הפעם מגיע למעלה בי"ה, רק בו"ה מגיע הפגם וע"כ תשובה הוא בבינה תשוב ה' לפי ששם אין הפגם מגיע, וזהו שהמקובלים הראשונים פירשו משארז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה, ירושלים של מטה הוא ירושלים שלנו כפשוטו, וירושלים של מעלה הוא בחי' מל' לפי ששם מגיע הפגם בבחי' מל', אבל לפי' האריז"ל שמפרש ירושלים של מטה הוא בחי' מל', וירושלים של מעלה הוא בחי' בינה, ונשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה דהיינו בבחי' בינה עד שיכנס בירושלים של מטה שהוא בחי' מל', נמצא שהפגם מגיע גם למעלה בבחי' בינה כו'.
קיחאך הנה האריז"ל תירץ זה דמה שהפגם מגיע בו"ה היינו שעי"ז אין שם בחי' יחוד וזיווג כלל, דהיינו בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' כי שכינתא בגלותא, ומתלבש בע"ש וקוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא, כי כל עיקר המכוון מבחי' יחוד ז"א ומל' כדי שיהי' נמשך למטה בנש"י בחי' גילוי אלקות, אבל כשאינו יכול להיות נמשך למטה אז אינו נעשה בחי' הזיווג גם למעלה בבחי' גדלות המוחין, רק הזיווג הוא בקטנות וכמ"ש במשה לך רד כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, אבל למעלה בבחי' י"ה אין הפגם מגיע שם כדי שעי"ז יחסר הזיווג כי או"א זיווגייהו תדיר והם תרדל"מ לעלמין, וכמ"ש ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד בלי הפסק כלל כי אם הי' נפסק הזיווג אפי' רגע א' היו העולמות בטלים במציאות והי' כלא הי', וע"כ אין הפגם מגיע שם כדי שלא יחסר הזיווג כו'.
אך הנה כ"ז הוא רק בבחי' זיווג חיצוני, אבל זיווג פנימי דאו"א אינו נעשה בגלות שהוא בחי' המשכת תוס' וגילוי אא"ס אינו נעשה בגלות כו', וזהו פי' ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר, שבב"ר אינו רק בחי' יחרב, דהיינו שאין שם בחי' תוס' אורות אבל מ"מ אינו יבש לגמרי, לפי שזיווג חיצוני אינו נחסר כו' משא"כ בב"ש שהוא בחי' יחוד ו"ה אזי כתי' ויבש שיבש לגמרי כו'. וזהו ששניהם אמת שמ"ש שאין הפגם מגיע למעלה בבחי' בינה היינו ע"ד שמגיע הפגם בו"ה שנחסר הזיווג עי"ז מכל וכל, משא"כ בבינה בי"ה אין הפגם מגיע כ"כ כדי שעי"ז יחסר הזיווג, אבל מ"מ גם שם מגיע הפגם והיינו שנחסר זיווג פנימי דאו"א כו'. וזהו נשבע הקב"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה, דהיינו שלא יהי' המשכת תוס' אורות בבחי' חו"ב זיווג פנימי עד שיכנס בירושלים של מטה כו'.
והנה עי"ז שהנהר יחרב ויבש שאין שם בחי' המשכה למעלה בקדושה, עי"ז יכול להיות יניקת החיצונים ג"כ דהיינו שיומשך ההשפעה לחיצונים, וזהו בכה תבכה שע"ז צריך להיות בכיה, דהנה ארז"ל דאעפ"י ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו, ולהבין מהו המעלה כ"כ של בכי', הענין הוא דהנה כתיב במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, מקום יש להקב"ה ששם הוא בוכה מפני גאוותן של ישראל שניטלה וניתנה לאומות, ופריך הגמ' והא כתיב עוז והדר לפניו וחדוה במקומו, ומשני ל"ק כאן בבתי גוואי כאן בבתי בראי, בבתי בראי עוז וחדוה אבל בבתי גוואי במסתרים תבכה נפשי. והנה לכאורה אינו מובן איך שייך בכיה להקב"ה על בחי' גלות של ישראל וכמ"ש מפני גוה, שהרי בידו וברצונו לפרוק אותם מהגלות.
אך הענין הוא דהנה כתיב קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, והנה כתיב ביעקב כשראה את רחל וישא קולו ויבך, ולהבין למה כשראה יעקב את רחל עי"ז וישא קולו ויבך. הענין הוא דהנה כתיב לפני גוזזי' נאלמה, הנה רחל קאי על בחי' כנס"י שמסתיר ומתלבש בע"ש בבחי' גלות השכינה, וזהו לפני גוזזי' נאלמה שמפרידין השערות ועי"ז הם מקבלים יניקה יתירה. והנה בדרך פרט כרחל לפני גוזזי' נאלמה קאי על בחי' ניצוץ אלקי המתלבש בתוך נה"ב, ונה"ב מושל עליו קיטוממשיכו בתוך גשמי' ולאו דוקא בחטא ועון, אלא אפי' אינו חטא ועון רק שממשיכו בגשמי' כמו במו"מ וכדומה ומניח כל פנימיותיו בזה נק' לפני גוזזי' נאלמה, כי גוזזי' הוא בחי' שערות, ושערות הם בחי' אותיות והיינו שמפרידין האותיות ממקורן שהוא בחי' דבר הוי' המחי' את כל העולמות, וכמ"ש ואתה מחי' את כולם שהוא בחי' אותיות שמא' ועד ת', והנה כשהדבור אלקי מאיר בגילוי ואינו נפרד ממקורו אז לא יוכל להיות יניקת החיצונים, לפי שכשאינו מאיר הדבור בגלוי ואינו מאיר בגילוי החיות אלקי שמחי' את כל העולמות ונראה העולם ליש ודבר בפ"ע, ועי"ז הנה"ב הוא ממשיך ומוריד את הנה"א ג"כ אחר גשמי' העולם, לפי שנראה העולם ליש ודבר, וזהו כרחל לפני גוזזי' נאלמה כמו שהוא בגלות.
והנה כשראה יעקב את רחל דהיינו שראה את רחל בבחי' כרחל לפני גוזזי' נאלמה כמו שהי' בגלות עי"ז וישא קולו ויבך, דהנה בכיה הוא מעורר רחמים וכמ"ש והנה נער בוכה ותחמול עליו, והנה יעקב הוא מדה"ר כו', אך הנה יש שני בחי' רחמים, וכמ"ש אב הרחמן, ואב הרחמים שהוא מקור הרחמים, והנה יעקב שהוא מדה"ר הוא בחי' רחמים שבסדר השתל' כי יש חסד ודין ורחמים שהרחמים הוא אתר דין, וזהו וישא את קולו ויבך דהיינו שהגביה את קולו שהוא בחי' ת"ת בחי' הרחמים למקור הרחמים שהוא בחי' רחמים פשוטים, שבחי' רחמים זו שייך על כל העולם אפי' על עולמות העליונים שהם ג"כ רחוקים מאור פניו ית' לפי שהם נמשכים מבחי' זיו והארה בעלמא כו'.
וזשארז"ל מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו שהוא בתי גוואי ששם הוא בוכה והיינו כי הקב"ה הוא קדוש וי"ו שיש קדש וקדוש, קדוש בויו הוא רק המשכה מקדש, שהוא בחי' ו"ה שנעשה מקור לעולמות בע"ג, וברוך הוא המשכה מקדש לקדוש, וזהו הקדוש ברוך הוא, והנה ע"ז משני הגמ' מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו, כי בהקב"ה עצמו דהיינו בבחי' ז"א עצמו עוז וחדוה במקומו, כי ע"י בכי' זו יכול להיות ח"ו יניקה לחיצוני' וע"כ עוז וחדוה לפניו רק מקום יש להקב"ה ומסתרים שמו, דהיינו שעולה ז"א בבחי' חו"ב, כי חו"ב נק' מסתרים וכמ"ש הנסתרות להוי', י"ה, והנגלות לנו כו' ו"ה נגלות, וזהו במסתרים ושם הוא בוכה דהיינו שהוא מעורר רחמים פשוטים של כתר ולא שהבכיה הוא בחו"ב, רק שהבכי' הוא בז"א בשעת שהיא עולה בחו"ב דהיינו במסתרים ושם ע"י הבכי' זו אינו יכול להיות יניקת החיצונים, כי משם לא יוכלו לקבל כלל, ואף שכתיב אין עצבות לפניך, זהו לפניך דוקא שהוא בחי' עצמותו ומהותו המאיר בכתר עליון אין עצבות כלל, אבל בבחי' בתי גוואי שהוא בחי' חכמה שם הוא הבכיה, מפני גאה של ישראל שניטלה כו', רק דשם מטא עקתא דישראל וכמ"ש בזוהר בכל צרתם לא צר לו בוי"ו וכתיב לא בא', ומפרש שלו בו' קאי על בחי' ז"א דאצי' ששם הוא לו צר ממש לפי שכשישראל הם בגלות אז הצדיק אבד צדיקו של עולם, לפי שאינו נמשך השפעה לבחי' ז"א דאצי' ג"כ לפי שכלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'. משא"כ בכתר אזי ולא בא', רק שמטא עקתא דישראל כדי שיומשך עליהם בחי' רחמים את הרחמים, וזהו וישא את קולו ויבך, שהגביה את הקול שלו דהיינו לבחי' ת"ת לבחי' חו"ב בתי גוואי ואזי ויבך ועי"ז נמשך בחי' קכרחמים רבים מבחי' כ"ע, וזהו קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, דהיינו שהקול של בכי' נשמע ברמה שהוא בחי' רוממות הכתר, ונמשך עי"ז ר"ר, אבל בכי' אינו שייך שם כלל. ובזה יובן איך שייך בכי' להקב"ה שהרי בידו וברצונו לפרוק אותם, והיינו שהבכי' הוא כדי לעורר ר"ר מבחי' מקור הרחמים, רחמים דכתר שמשם תלוי הגאולה שהוא בחי' מי יתן מציון ישועות ישראל, וע"כ שייך שם בכי' כדי לעורר ר"ר הנ"ל.
והנה בזה יובן מ"ש והפכתי אבלם לששון, הענין הוא דהנה כתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, והנה יש בזה שתי פי', הת"י מפרש מ"ש בבכי יבואו, היינו ע"י בכי' של עכשיו שהוא מה שאנו בוכים על הירידה ובחי' גלות השכינה ומה שאנו רחוקים מאלקות ע"י בכי' זו יבואו דהיינו שיהי' הגאולה, והנה באמת הפי' הפשוט אינו כן, אלא הפי' הוא שהגאולה והגילוי יהי' בבכיה וכמ"ש ביוסף כשהתוודע אל אחיו ויתן את קולו בבכי, וזהו מ"ש במדרש כשם שלא נתפייס יוסף לאחיו אלא בבכי', כך הקב"ה לא יתפייס לישראל אלא בבכי', ויש מפרשין שמ"ש ויתן יוסף את קולו בבכי קאי על לע"ל, כי יוסף ע"ש יוסיף הוי' שנית ידו, וזהו מ"ש ויתן את קולו בבכי, והל"ל ויתן את קולו ויבך, וכמ"ש ביעקב אלא שהוא קאי על לע"ל, ויתן את קולו בבכי שיהי' לע"ל וכמ"ש בבכי יבואו. והנה להבין למה יהי' הגילוי לע"ל בבכי שהרי אנו רואים למטה שבשמחה אינו שייך בכי' כלל, וכמו שמחת נשואין וכדומה.
אך הענין הוא דהנה מתחלה י"ל ענין הבכי', דהנה בכי' נמשך מעינים שהעינים מקבלים מהמוחין כי ראי' הוא בחי' חכמה, והנה כשהמוחין נתמלאים ביותר והמוח אינו יכול להכיל כלל, עי"ז יוצא הדמעה מהעינים וכמו למשל כלי כשהיא מלאה ביותר עי"ז נשפך ממנה לחוץ, משא"כ כשהיא אינה מלאה כ"כ אזי לא ישפך ממנה כלום, וכך כשהמוחין נתמלאים ואין המוח יכול להכיל כגון איזה צער הנוגע לו לעצמות נפשו עי"ז יוצא דמעה מהעינים, והנה כמו"כ כשנתהווה לו איזה שמחה שאין יכול להכיל המוח כלל עי"ז ג"כ יוצא דמעה, וכמו שמצינו בר"ע כשגלה לו ר"א הגדול סודות התורה של שה"ש, וכשהגיע לסמכוני באשישות זלגו עיניו דמעות, לפי שלא יכול להמוח שלו להכיל סודות אלו, וכמ"ש בזוהר פ' וירא ע"ש.
אך הנה עפ"י רוב הבכי' אינה כ"א מהצער ומרירות וכשיתהפך לו אח"כ לשמחה עי"ז הוא בוכה, כי יוצא מותרות המוחין בדמעה, משא"כ שאר שמחות כמו שמחת נשואין וכדומה אינו בוכה כלל, לפי שהמוח יכול לסבול, וכמו ביוסף עם השבטים שהיתה השמחה מתוך צער דוקא, שהי' מתחלה באעקו והיו רחוקים ממנו, ואח"כ כשנתוודע להם והי' היפוך מן הצער ממש עי"ז הי' הבכי', וכך לע"ל יהי' הגילוי בבחי' בבכי יבואו לפי שמתחלה הי' באעקו ובצער גדול בגלות, ואח"כ כשיהי' הגאולה שיהי' מחשיכה לאור גדול, וכמ"ש העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, עי"ז יהי' הבכי' לפי שיהי' מהיפוך אל ההיפוך, ולא יוכלו לסבול את השמחה הגדולה כו' לפי שהי' מתחלה בצער גדול.
קכאוהנה בעבודה יש ג"כ בחי' זו וכמ"ש עבדו את הוי' בשמחה בואו לפניו ברננה, שיש בניגון ג"כ ב' בחי' ניגון, כי יש ניגון של שמחה שהוא של שמחה לבד, ויש ניגון שהוא כלול משמחה ומרירות, וזהו רננה, והיינו כשמתחלה הי' במרירות גדולה ובעבודה המרירות היא שהוא רחוק מהוי' בתכלית וכל א' יודע מרת נפשו כו', ואח"כ כשיוצא מהמרירות ומשיב אל לבו הן אמת שאני רחוק מהוי', אבל כו' כמ"ש בתניא, אעפי"כ הניגון אח"כ הוא כלול משמחה ומרירות ביחד, לפי שהשמחה נמשך מהמרירות שבתחלה וזהו שלע"ל יהי' הגילוי בבכי דוקא, לפי שנמשך מהיפוך שהי' מתחלה בחשך גדול, וע"כ כשיתהפך מחשך לאור עי"ז יהי' הבכי'. אך הבכי' זו נמשך מהבכי' דעכשיו, וכמו שפירש הת"י שע"י בכי' דעכשיו עי"ז יבואו כו', והיינו שעי"ז שהוא בוכה על בחי' גלות הבכי' ועל הריחוק שהוא רחוק מאלקות בדרך פרט בכה תבכה כמ"ש לעיל עי"ז יזכה לבכי' דלע"ל שיהי' מתוך שמחת הגילוי, וכמ"ש כי עין בעין יראו בשוב הוי' את ציון והיינו שיהי' הגילוי למטה בנש"י כו'.
ואפ"ל עין בעין היינו שע"י העין שהוא בחי' בכיה דעכשיו עי"ז יזכו לבחי' בכי' דלע"ל, וזהו עין בעין יראו. וזהו והפכתי אבלם לששון שע"י אבלם שהוא הבכי' של עכשיו בגלות בכה תבכה רחל מבכה על בניה עי"ז יהי' בבכי יבואו שיתהפך לששון, ובתחנונים אובילם שהוא התעוררות ר"ר מבחי' יגמד"ה שיהי' בחי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ממש.
והנה עתה בעבודה יש ג"כ בחי' זו בכה תבכה, ואח"כ מעין הבכיה דלע"ל בבכי יבואו, דהנה חדש אב הוא בחי' בכה תבכה שאז הוא חדש של דין שהיה חורבן בהמ"ק, ואח"כ באלול ותשרי אז הבכי' מעין דלע"ל בבכי יבואו, שאז ג"כ צריך בכי', וכמ"ש האריז"ל כל מי שאינו בוכה בעשי"ת אין נשמתו שלמה, וכן פרש"י ובכתה את אביה כו' ירח ימים על חדש אלול, שאז צריך בכי', ואך הבכי' הוא מעין דלע"ל, דהיינו שהבכי' הוא מחמת הגילוי, כי יוהכ"פ הוא בחי' תשובה שהוא החזרת פב"פ שנמשך הגילוי מלמעלה מאד, וכמ"ש לפני הוי' תטהרו, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם שנמשך מים טהורים מלמעלה לטהר את כל העונות בית ישראל, וע"י הגילוי הגדול הזה עי"ז הוא הבכי' שאינם יכולים להכיל את השמחה הגדולה הזאת שנתקרבו להקב"ה שהי' מתחלה רחוקים מאד מאור פניו ית', והנה בכי' זו נמשך ג"כ מהבכי' של בכה תבכה בלילה בחדש אב, עי"ז נמשך הבכי' של אלול ותשרי שהוא החזרת פב"פ.
והנה לע"ל כתי' גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון, והיינו לפי שעתה אינו נמשך כ"א מבחי' נהר וכמ"ש ונהר יוצא מעדן כו', והנה בנהר כתיב ונהר יחרב ויבש, ואפי' בבית ראשון שהי' מאיר גילוי בחי' מ"ה מ"מ כתיב יחרב, והיינו לפי שהוא מבחי' שם הוי' שהוא מקור לסדר ההשתלשלות, אבל לע"ל יהי' נמשך מבחי' הוי' שלמעלה מסדר השתל' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' שיש שני בחי' הוי', הוי' שבסדר השתלשלות והוי' שלמעלה מסדר השתל', ואז יהי' הגילוי מבחי' שם הוי' דלעילא, וע"כ גדול יהי' כבוד הבית שלא יחרב לעולם, לפי שאז לא יהי' קכבבחי' חטא ועון כלל, לפי שיהי' הגילוי מלמעלה מבחי' נהר, וכמ"ש ומעין יוצא מבית הוי' והשקה את נחל השטים שאפי' נחל השטים שהוא בחי' שטות ג"כ והשקה לפי שהגילוי הוא מבחי' מעין שהוא נובע תמיד, ובנהר יעברו ברגל שהנהר יהי' בחי' אחרונה כו', והניף ידו על הנהר בעים רוחו, בעבר הנהר ישבו אבותיכם, וע"כ יהי' בהמ"ק דלע"ל קיים לעד ולעולמי עולמים, וכ"ז הוא ע"י הבכי' דעכשיו בכה תבכה כו' ועי"ז והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם כו' וד"ל.