ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

סציון במשפט תפדה ושביה בצדקה

תורת אדמו"ר מוהר"ם שבת חזון שנת תרי"ט לפ"ק

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. משפט הוא משפט התורה כמו ואלה המשפטים. ולהבין מהו ענין ציון ושביה, הנה כתיב וירא והנה באר בשדה ומבואר במדרש באר זה ציון, ויש שם במדרש ג' שיטות ע"ז הפסוק, שיטה הא' הוא באר זה ציון בהמ"ק, ושלשה עדרי צאן זה ג' רגלים, והאבן גדולה זה שמחת בית השואבה ומשם ישקו כל העדרים שמשם היו שואבים רוה"ק. שיטה ב' באר זה ציון ושלשה עדרי צאן זה ג' בתי דינים שהי' בבהמ"ק א' על פתח הר הבית וא' על פתח העזרה ואחת בלשכת הגזית וזהו והאבן גדולה זו ב"ד הגדול שבירושלים. והשיטה הג' באר זה ציון כו' ושלשה עדרי זו ג' גליות בבל מדי ויון, ונאספו שמה כל העדרים זו גלות רביעית, והאבן גדולה על פי הבאר זה זכות אבות. וצ"ל מה שייכות לג' השיטות בהדדי.

הנה באר זה ציון הוא בהמ"ק שבו הי' גילוי שכינה כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ובתחילת הבריאה הי' עיקר שכינה בתחתונים ואח"כ ע"י חטא דאה"ר נסתלקה השכינה. אך ע"י האבות היתה השראת השכינה למטה במשכן ובית ראשון ושני, אך עיקר גילוי והשראת השכינה בכללות העולם יהי' בבית שלישי שיבנה במהרה בימינו, וכן האבות עסקו בחפירות בארות באר של אברהם אבינו רמז על ב"ר ובארות של יצחק רמז על ב"ש ובאר של יעקב אבינו רומז על בהמ"ק דלעתיד, וכמארז"ל לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראה שדה אלא כיעקב שקראה בית, ולכן ציון באר.

ולהבין זה צ"ל תחילה מהו ענין דירה בתחתונים והלא אתה מחי' את כולם ובטובו מחדש בכל יום מע"ב ומלא כל הארץ כבודו. אך כלליות חיות העולמות הוא רק הארה בעלמא כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' עוה"ז, וכמשל בנפש האדם החיות שבשתי אותיות כלא נחשב לגבי כללות הדיבור והמח', וגם כללות המח' ודיבור אינם רק לבושי הנפש ואין ערוך לגבי עצם הנפש, ככה יובן למעלה שמקור חיות העולמות הוא רק הארה וזיו סאמעצמות אוא"ס ב"ה ואין ערוך כו', אך נתאווה הקב"ה להיות לו דירה לו ממש גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה ממקור החיות העולמות כולם בתחתונים דוקא, כי הא בהא תליא כשהעולמות מקבלים חיותם והתהוותם רק מהארה ממנו ית' עפ"י השתלשלות המדריגות בריבוי צמצומים והעלמות, אזי למטה העלם והסתר לגמרי, אבל לעתיד יהי' גילוי עצמותו ית' שלמעלה מהשתלשלות ויאיר גילוי אלקות למטה כמו למעלה כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר כי עין בעין נראה כו', ומעין הארה זו הי' בבהמ"ק ג"כ גילוי שכינה בקה"ק למטה בהעולם הזה הגשמי' מה שלא הי' בכללות העולם רק בבהמ"ק, וכמו למשל בנפש האדם שמשכן הנשמה הוא במוח דוקא הלא כל הגוף והאברים מקבלים חיות הנפש גם הרגל יש בו חיות הנפש, ומהו היתרון בכלי המוח, אך ההפרש הוא שכל האברים אינם מקבלים רק חיות הנפש אך אינם מקבלים לגילוי עצם הנפש רק בכלי המוחין שם גילוי פנימי' עצם הנפש כמו שכל ורצון, כך ממש יובן בבהמ"ק שם השראת אור א"ס בגילוי גמור, וזהו ענין דירה בתחתונים מלשון תרעא לדרתא שהתו' נק' תרעא לדרתא בחי' יראה עילאה מגילוי אוא"ס דקמי' כלא ממש חשיבי.

וזהו ענין שנק' בהמ"ק ציון בשם באר מים חיים שנובע חדשות תמיד בלי הפסק תמיד בלי שינוי וגרעון כלל כמו ונהר יוצא מעדן לשון הווה כך גילוי אור א"ס ב"ה נק' באר מ"ח כמ"ש אותי עזבו מקור מ"ח את הוי' וכמו החכ' תחי' כי החכ' מאין תמצא מקור מים חיים, לכן כשיתגלה ח"ע למטה לעתיד ע"י ביטול כח מ"ה יהי' דירה בתחתונים.

אך לכאורה למה נק' בשם באר הלא גם מעין נובע מים חיים תמיד בלי הפסק כמ"ש מעין גנים כו'. אך ההפרש בין באר למעין הוא שהמעין נובע מצד עצמו כמו מה מעין בידי שמים, והבאר הוא ע"י מעשה ידי אדם בחפירה וכרי' וכמו באר חפרוה שרים כרוה ע"י אתעדל"ת דווקא כמו ויחפרו עבדי יצחק באר ויאמרו מצאנו מים כו', לכן נק' השראת השכינה למטה במשכן ובתי מקדשו' ודירה בתחתונים לעתיד בשם באר מים חיים ע"י אתעדל"ת דווקא, ומ"ש ונהר יוצא מעדן זהו ע"י אתעדל"ע כי חפץ חסד לא הי' הגילוי רק בעולמות רוחני' כמו בג"ע ולא הי' בכח להאיר למטה אך ע"י האבות שחפרו בארות ומצאו מים ע"י אתעדל"ת שלהם בזה עשו הכנה רבה שיהי' גילוי אלקות למטה בעשי' גשמי' בהיכל קודה"ק, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל בכללות העולם לו דירה בתחתונים, וכמארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש כו' יולדת נקבה, שע"י אתעדל"ת אתעדל"ע יותר גבוה מאתעדל"ע מצד עצמו.

ולהבין מה שנק' בשם ציון, ידוע שעיקר השראת השכינה הוא ע"י קיום ומעשה המצות כמו אשר קדשנו במצותיו דוקא, והמצות נק' בשם ציון כמו הציבי לך ציונים לשון אות וסימן על דבר, כי ל"ב חוטין שבציצית אות וסימן על ל"ב נתיבות חכ', וד' בתי תפילין היא אות על תפילין דמרי עלמא כמו הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית ורמ"ח פיקודין רמ"ח אברין דמלכא בדרך רמז ועדות על דבר כמ"ש דהע"ה בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון כמו העדות סבעל הדבר שאינו רק גילוי הנעלם והנסתר כך ע"י המצות מעשי' רמ"ח פיקודין ע"י נמשך ויתגלה רמ"ח אברין דמלכא שהוא למעלה מעלה ממקור חיות העולמות כולם שאינו אלא מזיו והארה משמו ית' כמ"ש בורא קדושים ישתבח שמך ונשגב שמו לבדו שהיא בחי' מלכותו רק הודו וזיו על או"ש ואין ערוך לגבי האברים שזו גילוי והתלבשות עצם חיות הנפש כך אינו ערך למעלה חיות העולמות שאינו אלא הארה לגבי עצמיו' אא"ס ב"ה המתגלה ע"י המצות אברי דמלכא מקור מים חיים את הוי' דבאר הנ"ל זה ציון שלכן נק' בשם באר ולא בשם מעין, כי המעין הוא מים נובעין מעילא לתתא לבד, והבאר ע"י חפירה וכרי' נובעין מים מתתא לעילא וגם מעילא לתתא למשל כמו המצות שנק' בשם ציון כי עיקר המצות היא בחי' כלי לקבל גילוי אלקות וגם האדם העושה ומקיים המצוה הוא דוקא בבחי' קבעומ"ש בביטול היש באתכפיא ואתהפכא הן בסומ"ר הן בע"ט צריך לבטל רצונו במח' ודיבור ומעשה כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו בבחי' עבודת עבד שלא מצד טעם ודעת בהשגת טעם המצות כי עיקר טעמי המצות יתגלה לעתיד, וכל השגת הטעמים במצותיו עכשיו אינו אלא כטיפה בים לגבי כו' לכן אפי' כשיודע איזה השגה צריך לקיים המצוה דווקא בבחי' ביטול וקבעומ"ש שלא מצד הטעם והדעת שלו רק כעבד המקיים גזירות מלך מלכו ש"ע ובזה היא נעשה בחי' כלי ובאר הנ"ל למים חיים שע"י המצות ממשיך גילוי אלקות ממקור חיים את הוי'.

ונמצא יש במצות ב' בחי' העלאת מ"ן ע"י חפירה ביטול היש מלמטה ובחי' המשכות מ"ד מלמעלה מעלה אשר קדשנו במצותיו מקור מ"ח הנ"ל כמו עד"מ באר הגשמי', לכן מצינו גם בתורה כתיב משם בארה הוא הבאר בתחילה בארה ל' נקבה בחי' מקבל ואח"כ באר ל' דכר וכמו וזכרתם את כל מצות הוי' או כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו ששבת בעצם דמקדשא וקיימא נק' שבת בראשית ל' נקבה וע"י ישראל ששומרים את השבת נעשה בחי' זכור המשכה מאוא"ס ב"ה ככה יובן בכל המצות שנק' מצות המלך בקעומ"ש משם בארה שם אדנ"י משם היא הבאר דהו"א דאדון כל הארץ דאדון ה' צבאות וכתיב הוא הבאר וקרינן היא התכללות והתחברות מ"ן ומ"ד ביחוד גמור לכן ציון נק' לפעמים לשון נקבה כמו ציון במשפט תפדה ולפעמים ל' זכר וכנ"ל, והנה הבאר זה ציון נק' באר לחי רואי, לחי הוא צדיק ח"י עלמין חי ה"ע מקו"ח יהי' בבחי' רואי כמו לעתיד כי עין בעין נראה בשוב כו' שבות ציון הנ"ל.

אך מ"ש וירא והנה באר בשדה דוקא כי הנה יש ג' בחי' בית ושדה ומדבר, מדבר נק' ארץ שממה ארץ לא זרוע מדבר לא ישב אדם שם והיא מקור הקליפות שאין בו שום מח' וד' ומע' לה' רק ההיפך מחד"ם^* דקדושה, ושדה הגם שאין בו דירת אדם אך עיקר הצמיחה מהתבואה ומאכל אדם שם כו', ובית נק' דירת אדם כמ"ש תפארת אדם לשבת בית והוא בחי' אותיו' דתורה ומצות שהם כלים לגילוי אלקות כמו שבתי בבית ה' אורייתא היכלא עילאה דקודב"ה ומצות רמ"ח אברין דמלכא אך בחי' שדה הוא ממוצע בין בית למדבר כי הגם שאין בהשדה דירת סגאדם אך שם עיקר הזריעה והצמיחה מהתבואה ומאכל אדם והיא כל המח' ודיבורים ומעשים אשר אדם עוסק בעניני עוה"ז בצורכו חיי גופו כמו במו"מ וכדומה בכל העסקים שאין בהם צד איסור ח"ו כמ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגניך ותירשך כו' שעולים ונכללים אח"כ בקדושה כמו שנותן צדקה מיגיע כפו בבחי' אתכפיא שעולה לה' כעולה וכקרבן וכמ"ש בכל דרכך דעהו וכל מעשיך הגשמי' יהי' לשם שמים, וזהו עד"מ כמו השדה שמזריעה . . . צמיחה ונק' עבודת השדה בבחי' אתכפיא דוקא עי"ז נעשה באר בשדה באר מ"ח הנ"ל וכמ"ש יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד ויש בזה ב' פירושים הא' בחי' המלך הוא בחי' התגלות רמ"ח אברים דמלכא שלמעלה ממקור חיות העולמות הוא דוקא ע"י עבודת השדה כמו ויניחהו בג"ע אם ח"ו אינו עובד השדה באתכפיא ואתהפכא אזי ואם בשדה מצאה כו', והפי' הב' שמלך נעבד, לשדה שפי' מלך כדפי' קבלה הוא בחי' מדות עליונות אך להמשיך בהם מחי' החיים מקו"ח את הוי' שלמעלה מחכ' ומדות ע"י עבודת השדה דוקא שעיקר העלאת מ"ן להמשיך מלמעלה מעלה מדברים תחתונים דוקא מאתכפיא ס"א לתתא אסתלק יקרא דקוב"ה לעילא כו'.

וזהו וירא והנה באר בשדה זה ציון והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה זה שלש רגלים, הנה עיקר הבאר הוא באר לחי רואי הוא כמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני הוי' הם המלאכים שהם עומדים ברום עולם שרפים עומדים והעמידה הוא ברגל דוקא כמו ורגליהם רגל ישרה והנשמות הן נק' מהלכים בחי' בכל מאדך אהבה שבלי גבול מהתבוננות עצמו' א"ס ב"ה איך שאני הוי' לא שניתי ואין ערוך אליו וכלא ממש חשיבי כל העולמות כולם ועז"נ בכל יום יהי' בעיניך כחדשים ממש שלא יתישן הדברים אצלו כלל מחמת השגתו בבחי' א"ס ב"ה שלמעלה מגדר ובחי' זמן ומקום בלי גבול אמיתי ויהי' הולך, וההילוך בג' רגלים פסח הוא בזכות אברהם ההילוך הוא בקו הימין אהבה וחסד, שבועות בזכות יצחק לקו השמאל ביראה וגבורה, ויעקב קו האמצעי נסע סוכות זהו שלשה עדרי צאן רובצים על הבאר זה ציון להיות בבחי' ראי' והתגלות פני האדון ה' צבאות וכשם שבא לראות כך בא לראות וכמו לעתיד כי עין בעין נראה כו' והאבן גדולה עפ"י הבאר הוא שמחמת שמחת בית השאבה שמשם היו שואבים רוה"ק וזהו משם ישקו כל העדרים שבתחלה רבצים עליה שיהי' באר מים חיים מקו"ח כמו וזכרתם את מצות הוי', ואח"כ משם ישקו כל העדרים ושואבים ממנו רוה"ק כמ"ש ושכנתי בתוכם.

ועתה יובן פ' הבאר באר בשדה זה ציון ושלשה עדרי צאן רובצים כו' אלו ג' מלכיו' בבל מדי ויון ונאספו שמה כל העדרים זה מלכות רביעי והאבן גדולה עפ"י הבאר זה זכות אבות, וי"ל מה שייכות ענין הגלות לבחי' באר מ"ח הנ"ל.

אך כתיב הנה שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור חיים את הוי' לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים, שתים רעות כמו חטא חטאה ירושלים אחת שהיא כשתים, כי הנה עיקר ענין באר הוא הכלי וכלי קיבול למים חיים וע"י מה נעשה בית קיבול וחלל ריקן לקבל המ"ח ע"י חפירה וכרי' לחפור סדבעומק האדמה ככה יובן בבאר זה ציון דבנ"י כתיב באר חפרוה שרים כרוה כו' שע"י חפירה וכרי' בעפר דחומר הגוף בעומק ההתקשרות לאלקות בביטול הרצון מכל וכל באתכפיא נעשה כלי וחלל ריקן מחזיק ברכה גילוי אלקות ממקור מ"ח את הוי', כך להיפך כתיב אותי עזבו ולשון אות ברית והתקשרות לאלקים חיים עזבו לחצוב להם בורות כו' וילכו אחרי ההבל ויהבלו בעומק ההתקשרות דתענוגי' גשמי' דמים הרעים דבורות נשברים שנפלו משבה"כ בעמקי הקליפות דמדבר העמים נחש שרף ועקרב ג' גליות דג' עדרי צאן הנ"ל וגלות הרביעי הוא צמאון אשר אין בו מים וזהו והבור רק אין בו מים רק נחשים ועקרבים דג' גליות ובורות נשברים בלא א' אשר לא יכילו המים כלל גלות הרביעי צמאון אשר אין בו מים דקדושה כלל וכלל ונק' מדבר לא ישב אדם שם ולא נגה עליהם שום אור דקדושה דבית ושדה דציון.

וע"ז אמר הנביא ציון שדה תחרש בזמן הגליות דעדרי צאן הנ"ל ומשם ישקו כל העדרים שהם מקבלים כל השפעה ברוב הצלחתם ודרך רשעים צלחה ורישא שכיבת לעפרא וזנבא, אך אעפי"כ והאבן גדולה עפ"י הבאר זה זכות אבות לא תמו ומשם רועה אבן ישראל ת"א אב ובנין כי אבן הוא לשון תוקף וחוזק כאבן גשמי' וכך כח האבות שהם חפרו הבאר הנ"ל ועשו הכנה רבה להיות גילוי אלקות בנשמות ישראל ע"י תומ"צ כמו קיים א"א כל התורה כולה עד שלא ניתנה מאיר בהבנים גם בהגלות הנ"ל, והגם שאמר ונאספו כל העדרים וגללו את האבן כו' ומשם ישקו כו' אך אח"כ והשיבו את האבן למקומה ומשם רועה אבן ישראל ע"י הגלות, כי לא גלו ישראל לבין אוה"ע אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, וזרעתי לי בארץ וכלום אדם זורע כו' אלא להוסיף כו', אך הלא קשה גרים לישראל כו', אך עיקר המכוון דגליות הגרים הם ניצוצי הקדושה שנפלו ממקום גבוה יותר לעמקי הקליפות דמדבר העמים הנ"ל וע"י הג' גליות שאנו גולים מפוזר ומפורד בין העמים נתבררים כל הניצוצים הנ"ל ע"י שאנו מקיימים תומ"צ בכל יום תמיד ביניהם בצר לך ומצאוך כו', ויצעקו אל ה' בצר לך, ומן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים כו', ומשם רועה אבן מאתעדל"ת דבחי' המל' ואבן מאסו הבונים היתה לראש פינה יוסד בציון אבן בוחן פינת יקרת כו', ועין בעין נראה בשוב ה' שבות ציון הנ"ל, אך כל הנ"ל הוא ע"י פי' הג' דשלשה עדרי צאן הם שלשה בתי דינין דמשפט התו' דוקא כמו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דוקא כי מה שבגליות הם מקבלים כל ההשפעה ומשם ישקו כל העדרים הנ"ל שהם מקבלים מבחי' רם על כל גוים וקמי' כחשיכא כאורה שלמעלה מהחכ' ומדות דתומ"צ רמ"ח אברים הנ"ל וכמו אם צדקת מה תתן לו וכמו ויחפרו עבדי יצחק באר ויריבו רעי עם עבדי יצחק ויאמרו לנו המים כי גם אנו יכולים, אך ע"י ג' בתי דינין הנ"ל דמשפטי התורה אשר שם בישראל כמ"ש מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל ומשפטים בל ידעום ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דוקא ומשם רועה והיתה לראש פינה.

וזהו ציון במשפט תפדה מהגלות שע"י שכל א' מישראל נוהג עצמו עפ"י משפט ודין תורה כמו צדיקים יצ"ט שופטן בבחי' אתכפיא ואתהפכא עד מתי סהישפטו עול כו' אלא משפטי אמת כו' וכמו שם דרך כל השם אורחותיו בעוה"ז במדה ומשפט כמו פלס מעגל רגליך ויראה אלקים בציון ושבי' בצדקה דוקא הנה כתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותינו צלמינו היא ציון ושבית שבי' ע"י צדקה בחי' דומם ג"כ שעי"ז יתעוררו רח"ר חומת בת ציון מקיפים רחמים ודינים.