בגמרא פרק חלק כו' בלעם בלא עם
תתצטבגמרא פרק חלק כו' בלעם בלא עם
בגמרא פרק חלק דק"ה ע"א בלעם בלא עם. והענין דכתיב ברוב עם הדרת מלך, וקאי ג"כ אלמעלה שכדי להיות הדרת מלך, היינו מ"ש וכבוד הדר מלכותו הוד והדר לבשת זהו ע"י ברוב עם, ולכן הי' מ"ת כשהיו ששים ריבוא המכוונים נגד ד' דגלים דמחנות שכינה כו' ועמ"ש בענין ד' דגלים בד"ה שאו כו' לגלגלתם ומ"ש מענין ברוב עם בד"ה ועתה יגדל נא דתקס"ג שלא נדפס, והנה בלעם רצה להרוס גילוי מ' שמים ולהגביר מ' דק"נ וזהו ע"י בלא עם שרצה הי' לא תהי' להרוס בחי' עם, היינו מ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים וכתיב למען הקים אותך היום לו לעם כו' ובחי' זו שייך בר"ה ולכן המקטרגי' בר"ה נק' בחי' בלעם שזה מגמתם לקטרג על בחי' למען הקים כו' לו לעם כו'.
עו"ש בגמרא ד"א בלעם שבלה עם. ופרש"י שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כו'. הנה ענין מבול הוא לשון שבלה ובלבל והמבול הוא ע"ד שבה"כ דעולם התהו עמ"ש בזה בת"א פ' נח בביאור ע"פ מים רבים וכך הוא ענין בלעם שרצה להרוס התיקון דקדושה ולהמשיך לבושים דתהו ע"ד שנת' בביאור שני ע"פ יונתי בחגוי פ"ב. אך יש דוגמא זו גם אחר עולם התיקון ע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא כו' ואזי נמשך לבושים דקדרות כו' ע"ש וזהו ענין שבלה עם כו'. ואפ"ל פי' בלעם ל' בלע, דהנה כתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וז"ל הבחיי ס"פ במדבר לשון כבלע הסרת דבר ובטולו, וכן ודרך אורחותיך בלעו בישעי' סי' ג' י"ב (ות"י ואורח שבילך קלקלו, ואפ"ל בלעו לשון בליעה כי אורחותיך היינו תרי"ג ארחין דאורייתא שנק' אורח שבהם נמשך גילוי שם הוי' וז"ס אורחות הוי' וכמ"ש ושמרו דרך הוי' כו' כמ"ש ע"פ אשירה להוי' כי גאה גאה ובלק"ת בשה"ש ע"פ מי יתנך, והם בלעו שיסתלק האור לשרשו וישאר למטה חושך והעלם כו') וע"ד הקבלה ולא יבואו לראות כבלע כשהכבוד מתבלע וחוזר אל מקומו הראשון אל הקדש למעלה עכ"ל, נמצא שזהו הסתלקות האור והגילוי מלמטה, וזה הי' עיקר רצון בלעם שיהי' כבוד הוי' נבלע ונכלל בשרשו למעלה ולא יהי' הגילוי למטה כלל, וכענין הצמצום שנכלל האור במאור, ושלא יומשך אח"כ הקו מאוא"ס בחי' והנורא אל עליון כו' כ"א שיתנהג העולם ח"ו הי' לא תהי' באפילה כו', וכ"ז ע"י בלא עם כו', וז"ש ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, היינו ע"י שישראל הם בחי' לו לעם, וגם כי רב הוא בחי' ברוב עם הדרת מלך, וידוע כי אמלאה החרבה כאשר יש גילוי מ' שמים ממילא נופל ק"נ כו' וע"כ נתייעץ לשלוח אל בלעם כו'. בפיו פום ממלל רברבן כו'. הנה מל' פה נק' כי פי הוי' דבר, הבה נלבנה לבנים אותיות ע"ד מקיףדלבונה, והנה אתוון זעירין זו"נ חיות העולמות תתקדרך הטבע יש מאין ואתוון רברבין ע"ד שאל לך אות הגבה למעלה, אך בלעם המשכתו רק בחיצונית השפעות גשמית כענין לבנים הנ"ל זקףלבינה כו' וכענין שמקבלים מרב חסד כו', בד"ה בשלח, אבל משה פה אל פה אדבר בו פה דא"א ע' רמ"ז ואתחנן קפ"א סע"א, והיינו ע"י כבד פה ביטול מי שם פה לאדם כו', ואח"כ הוכרח בלעם לומר הן עם לבדד ישכן בדד שמן צףואין מתחבר כן ישראל וזהו הן, ע' אלשיך.
בלק י"ל ע"ד מ"ש בישעי' רסי' כ"ד ובולקה דפרש"י מחריבה והמ"צ פי' ענין כריתה, ובמא"א ב' ע"ה בלק קליפה מקבלת לכתר רחל וגם יונק ע"י עקבי לאה הבולקים כתר רחל עכ"ל והוא מהלקו"ת להאריז"ל שם, וע' מזה בהרמ"ז ר"פ בלק ופי' בן ציפור בינה דק"נ כו'. ולפע"ד כי בקדושה אבא יסד ברתא, ומואב פי' במא"א מ' כה אבא דקליפה. והנה בלק מלך מואב היינו מל' דקליפה ששרשה מאבא דקליפה והנוק' דקליפה היא קץ דשמאלא ופי' הרמ"ז ר"פ מקץ שהיא מבקשת לעקור את הכל, וע"כ נק' בלק ל' כריתה וחורבן, וגם איתא שם שכוונתה לדחות רגלי רחל קדישתא ולרשת ח"ו מלכותה בעשיי' בטענה שהיא חוה ראשונה כו' ע"ש. וזהו ענין וירא בלק כו' איך נש"י המושרשות ברחל מל' דאצי' רוצים לבנות בנין המל', וזהו הפך ענינו להחריב ח"ו ע"כ השיא עצות כו' להמשיך ח"ו תוקףהדין ע"ד מ"ש ונתתי את עריכם חרבה כו' ונהפוך הוא להיות והגוים חרוב יחרבו ישעי' סי' י"ב שעכומ"ז יחרבו כו' כי אמלאה החרבה כנ"ל.
בן צפור. במא"א צ' ל"א צפורים נק' הקליפות ב' מוחין דנוק' דנוגה כו', וע' זהר ויחי דף רי"ז.
רבות באסתר קכ"ו א' ע"פ וירא המן כו' וירא בלק כו' ע"ש, זח"ג ר"פ בלק קפ"ה ב', והיינו כי הראי' היא מחכמה וכן לעו"ז בחכ' דקליפה כו', בשל"ה פ' בלק דשס"ג ע"ב הנה בלק ידע הדביקות הגדול של ישראל ורצה לעשות פירוד כו'.
לאמורי. ע' ע"פ אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, ולהעיר מענין בחי' זו בקדושה אמוראים, ובמא"א א' קנ"ז אמוראים בחג"ת דנוק' שהם פרקים שניים דנ"ה דז"א עכ"ל.
ויאמר מואב כו' עתה ילחכו כו' כלחוך השור כו'. זח"ב משפטים דק"כ ע"א שביוסף נאמר בכור שורו כו' וברשעים כתיב בפרוח רשעים כמו עשב כו' וזהו כלחוך. וע' ברבות וישלח ע"פ ויהי לי שור זה משוח כו' ושעת צלותא שעת קרבא שייך כלחוך השור זה משוח כו'. ועמ"ש בענין כתבו לכם על קרן השור כו' כי וירם קרן לעמו כו' ומ"ש ע"פ בפרוח רשעים כו'.
זח"ג בלק קפ"ו א' השור דקיימא לביש על בני עלמא, את ירק השדה אינון רוחין דבני נשא דאינון ירק השדה ההוא שדה דאשתמודע. ובכתבים תתקאמהרב הקדוש ר' אברהם בהמגיד נ"ע בפי' המשנה סוףמציעא שתי גנות זו על גב זו הם ג"ע העליון וג"ע התחתון, והירק בינתיים העמוד שבין ג"ע העליון לגעה"ת שיש בו ג' גוונין וירק הוא גוון הממוצע כו'. ובמא"א יו"ד ל"ג ירק השדה נק' הנשמות דנוק' בבחינת הריון והקליפה שור דאבות נזיקין לוחך אותם בעת החטא עכ"ל (וע' במא"א דל"ת ל"ב ד' אבות נזיקין חבת"ם דקליפה וא"כ שור בינה דקליפה) עו"ש ירק מצד הבינה קו ירוק דאסחר עלמא, גימטריא ש"י עלמין (וע"ש כ"ה ענין יקר ושם ל"ה ערך יש) ובמא"א קוףסעיףי"א קהל נק' חג"ת כו', ובי"נ שם ע"ב ס"ג גי' קהל ומשם ה"ח וה"ג ואין קהל פחות מעשרה ועמ"ש ע"פ ויקהל משה.
ברוב עם, ורבוא רבבן קדמוהי יקומון, ברבוא מהו אומר, כי יחידות במ' ורבבות בכתר מ' דא"ס, בכל קראינו אליו כאן לצבור עמ"ש מזה בפ' לך לך ע"פ מה תתן לי, ובמ"ע קצ"ז ע"ד ע"י רבוי האותיות מתרבים הצירופים כו' וזהו ע"י רבוי הכלים נמשך רבוי האורות, וכן ענין ד' דגלים מרוממים המ', וז"ש והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר כו', וזהו מ"ש ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא והיינו כי ברוב עם כו' והיינו בחי' הוד והדר לבשת כו'.