להבין שרש ענין בואו חשבון

תתצלהבין שרש ענין בואו חשבון

ביאור על הנ"ל

להבין שורש ענין בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם כו' י"ל מ"ש בפע"ח שע"י תומ"צ מוסיפים אור באצילות וזה מבואר בהקדמה דפע"ח שיש ב' מיני שפע מא"ס ב"ה באבי"ע הא' השפע והחיות אשר הוא חוק קבוע לקיומם וחיותם וזו לא תחסר לעולם. והב' מה שע"י תתצאתומ"צ נמשך תוס' אור חדש והתוס' מרובה על העיקר עד דכלא חשיב לגבי התוס' ההיא והוא דוקא ע"י מעשה התחתונים בעסק התומ"צ ותפלה ע"ש באריכות. והטעם לזה הוא כי המשכה זו הוא דוקא ע"י העלאת מ"ן מבירורים והתחתונים דוקא הוא שיש בהם הכח לברר לפי שהם מלובשים בגוף משכא דחויא כנזכר במאמר והמשכילים יזהירו. והענין דהנה כל עיקר התומ"צ לברר בירורים כמ"ש להבדיל בין הטמא לטהור כו' והבירור בא' בשני אופנים הא' לברר הטוב ולהעלותו והיינו ע"י מ"ע, והב' להפריד הרע ולדחותו ובערת הרע מקרבך והיינו ע"י מל"ת ובירור זה הוא ע"י המשכת האור ממקום גבוה לברר וכמ"ש בזהר דבחכ' אתברירו כי לפי סדר ההשתל' יש תערובות טו"ר למטה בבי"ע מחמת שבה"כ וחטא עה"ד טו"ר ע"כ כדי לברר ולשנות ולאהפכא מחשוכא לנהורא הוא דוקא ע"י המשכת אור עליון שלמעלה מהאור החוק הקצוב בעולמות כו', והמשכה זו הוא ע"י התומ"צ.

והענין כי סדר ההשתל' הוא שיהי' נמשך האור בכל עולם לפי ערכו ע"פ המדה והגבול הראוי לו והוא מבחי' מאמר קו המדה שהוא בחי' בוצינא דקרדוניתא, והיינו לפי ערך הביטול בכל עולם כך מאיר האור מאא"ס כי אוא"ס מאיר רק במי שבטל אליו שהביטול הוא מבחי' חכ' וכתיב הוי' בחכ' כנודע ומפני שאין התלבשות החכ' בכולם בשוה לכן יש התחלקות המדרגות שבמקום החכ' והביטול מרובה שם הוא גילוי מדריגה היותר עליונה ובמקום שהביטול מצומצם נעשה למטה מטה כו' והתלבשות החכ' בעולמות הוא ע"פ קו המדה הנ"ל ששוקל כמה בחי' חכ' יכולים להתלבש במדריגה זו וכמה במדריגה זו ומסיבת זה דרוב השתל' העולמות שמחמת ירידת המדריגות אין התגלות בחי' החכ' והביטול שם רק בצמצום עצום ע"כ מתמעט ג"כ גילוי האור במיעוט אחר מיעוט עד שמתהווים עולמות בהגבלה והגשמה גמורה מפני עוצם ההסתר וההעלם ולכך נק' עולם מלשון העלם, וזהו הנק' בלשון חז"ל חשבונו של עולם פי' שהאור מאיר בכל עולם עפ"י חשבון דבחי' קו המדה לפי ערך בחי' החכ' שהוא בחי' הביטול של העולם כנ"ל, ויש בזה כמה מדריגות עד אין קץ לפי ערך העולמות אך דרך כלל עולם הוא בחי' העלם.

ועתה יובן איך דהבירור הוא ע"י המשכת אור ממקום גבוה יותר דהיינו ענין בחכ' אתברירו פי' שע"י שממשיכים תוס' אור וגילוי מבחי' ח"ע שלא כפי האור המאיר מבחי' ח"ע ע"י סדר ההשתל' עפ"י קו המדה רק תוס' גילוי רב והיינו ע"י תומ"צ, לכך עי"ז יהי' בירור הטוב דהיינו שיומשך הביטול במה שהי' מתחלה בחי' יש וזהו הבירור וזהו בואו ונחשוב חשבונו ש"ע פי' להאיר חושך ההעלם ע"י המשכת תוס' אור ע"י תו"מ דבחכ' אתברירו כו' כי כל בירור וההעלאה א"א להיות כ"א ע"י המשכת תוס' אור הבא ממקום עליון ביותר מכפי הצמצום כו', ויובן ד"ז בתוס' ביאור כמשל ההולך בחושך שצריך תוס' אור יותר מן ההולך במקום שאינו חושך כ"כ וכל שהחשך כפול ומכופל צריך לאור גדול יותר לדחות החושך ההוא ואור מועט לא ידחה את החושך ההוא וכמו מרתף עמוק שמלבד החשך הנה ההבל שם מכבה האור להיותו הבל ואויר מגושם מעפר תתצבהארץ שבעומק החונק גם להבל הנשימה שבאדם כידוע הנה אז צריכים להדליק שם אבוקות גדולות שיגבירו על ההבל המגושם לבלתי יכבה כי אור מועט יכבה אבל לא אור גדול, וכך יובן הנמשל למעלה דאעפ"י שע"פ מאמר קו המדה נמדד אור בכל עולם לפי ערכו כפי הכלים שלהם במדה נכונה אבל כדי להאיר גם במקום החשך דק"נ המעלימים ומסתירים לא יוכל להיות ע"י אור זה כי הם כמשל אויר המגושם שבמרתף המכבה אור קטן אלא צ"ל ע"י המשכת תוס' אור רב ממקום עליון יותר שיתגבר על החשך ולכן הבירור עיקרו ע"י תומ"צ ותפלה שבהן וע"י ממשיכים האור העליון, וזה שהתחתונים דוקא יש בהם כח לברר שע"י תומ"צ שלהם ממשיכים תוס' אור מלמעלה מעלה משא"כ העליונים שהם ממשיכים רק האור שבאותו עולם. וזהו"ע כך אתכפייא סט"א אסתלק יקרא דקודב"ה בכולהו עלמין ומבואר למעלה שע"י אתכפייא ההעלם היותר אחרון נמשך יותר גילוי דקודב"ה, והוא מובן עפ"י הנ"ל דבכדי להפוך החושך היותר כפול ומכופל הוא ע"י אור עליון יותר כו' וכנ"ל ממשל המרתף העמוק כו' וכך כדי להפוך החושך ולברר חשוכא של הקליפות דעשי' המעלימים יותר הוא דוקא ע"י גילוי והמשכה מאור היותר עליון וכה"ג נת' אצלינו בענין מים חיים ואפר פרה שמטהרים הטמא מת שהוא אבי אבות הטומאה ולמטה מטה מק"נ והיינו משום שע"י המים חיים ואפר הפרה הנק' קידוש מי חטאת נמשך מבחי' ח"ס שלמעלה גם מחכ' דאצי' (דאבא יונק ממזלא ומבחי' צנור לבד מח"ס כו') ולכך יכול להיות עי"ז גם בירור ממה שלמטה מטה מנוגה לאהפכא גם חשוכא שלהם לנהורא ועל הח"ס הוא עיקר מ"ש בזהר דבחכ' אתברירו דמשם יוכל להיות אפי' בירור מה שלמטה מנוגה ולכן נק' כחמר טב דשקיט על דורדי' באד"ר דקכ"ט.

ולפ"ז יובן דע"י מה שהאדם עושה בחי' אתכפי' בסו"מ בשבירת תאוה הגופני' מחדו"מ וגם בראי' להיות עוצם עיניו מראות ברע ובשמיעה שלא להשמיע לאזנו דברים בטלים וכה"ג בכל החושים הנה להיות שזהו בירור העלם היותר אחרון דהיינו בירורים דעולם העשי' ויעקב חבל נחלתו כתי' הרי עי"ז נתעורר ג"כ למעלה בירור ההעלם היותר אחרון וזהו דוקא ע"י המשכת אור עליון ביותר, ולכן דוקא עי"ז אסתלק יקרא דקודב"ה בכולהו עלמין. (ועוד זאת שבירורי ניצוצות אלו שלמטה מטה שרשן גבוה יותר למעלה כנודע מענין פני ארי' ופני שור לכך כשמתבררים הם נמשך גילוי אור מלמעלה מעלה, לכן עי"ז אסתלק יקרא כו'), והנה ענין בירורים הנ"ל לא שייך בבחי' רע גמור לבד כמו עוצם עיניו מראות ברע ממש אלא גם בפנימיות המדות לזכך מדותיו והעיקר בחי' ביטול היש, וכך הוא ג"כ ענין הבירורים בעולמות עליונים שהוא להגיע בחי' הביטול במציאות שנתמעט בירידות המדריגות ברוב השתל' דאבי"ע שהרי נא' ומשם יפרד וכל שירד האור במיעוט והעלם ביותר יותר נתמעט שם בחי' הביטול ונרגש יותר ליש ודבר מה עד שיוכל להיות יש גמור לומר לי יאורי כו'. והנה כדי שיבוא בחי' הביטול בכל עולם יותר מכפי המדה שלו צריך דוקא שיבוא שם האור בתוס' וריבוי יותר מכפי המדה הראשונה וכנ"ל, וזהו ע"י תומ"צ וע"י שהאדם מהפך מדותיו להיות בבחי' ביטול היש כי יעקב חבל נחלתו כנ"ל, וזהו עיקר ענין הבירורים ובחי' אתהפכא חשוכא כו' ממש לנהורא. וזהו בואו תתצגונחשוב חשבונו של עולם להמשיך תוס' גילוי אור בעולמות שלא יעלימו כו'. ושרש הענין הוא כי ענין מאמר קו המדה הנ"ל הוא בחי' עולם התיקון דהנה בחי' התהו היינו שהאור הי' בריבוי והכלי הי' במיעוט, וע"כ לא יכלו הכלים לסבול האור ונפלו ונשברו, ולכן הי' אח"כ עולם התיקון שהי' מיעוט האור וריבוי הכלים וע"י ריבוי הכלים שמעלימים ומסתירים על האור יהי' ביכולת העולמות לקבלו, וזהו"ע מאמר קו המדה הנ"ל שמודד כמה יהי' גילוי האור וכמה יהי' הכלי כו' וזהו"ע חשבונו ש"ע, ואמנם לפ"ז בריבוי השתל' העולמות שנתמעט האור מיעוט אחר מיעוט ומתעלם האור לגמרי מחמת ריבוי הכלים המעלימים מיעוט האור וזהו"ע עולם לשון העלם אשר לזה ניתנו התומ"צ שע"י שימשיכו תוס' האור בהכלים דהיינו שימשיכו אורות מרובים כמו שהי' בתהו ויתיישבו בכלים דתיקון המרובים והוא ע"י הבירורים שבמעשה המצות שמבררים ניצוצות דתהו ועי"ז ממשיכים אורות דתהו ויוכל להתקיים בכלים אלו שע"י תומ"צ דוקא, אך עתה אין גילוי תוס' האור רק באצי' וזהו שא' להוסיף אור באצי', אבל לע"ל יתגלה האור הזה הנוסף במעשה המצוה גם בבי"ע כי מעשה המצות מלובש בלבושי' גשמי' ולע"ל יבוררו הלבושי' וכמ"ש במ"א בפי' מצוה שהוא בחי' שם הוי' רק היו"ד והה"א נחלפו בא"ת ב"ש על מ"צ וזה מורה שעכשיו הוא בחי' העלם כו' ולע"ל יתגלה ההעלם כו'.

ובזה יובן ג"כ לשון ונחשוב חשבונו של עולם כו', כי עיקר הבירור למעלה הוא ע"י בחי' ח"ס שנק' מח' כמבואר בזהר פקודי דרנ"ד סע"ב בטש בוצינא דקרדוניתא וסליק גו מח' כו' ובריר פסולת מגו מח' ואתבריר כו', ופי' שם במק"מ דבוצינא דקרדוניתא הוא גבו' דע"י המתלבשת במח' שהוא מו"ס ועי"ז מתבררים הניצוצים כו' והטעם שהוא דוקא ע"י גבורות דעתיק מובן ממ"ש ע"פ הנותן שלג כצמר דכדי לאכפי' דינין ולברר ולהפך חשוכא לנהורא צ"ל ע"י תוקף והתגברות יתירות משא"כ מבחי' חסד שהוא בחי' קרירות לא יהי' התהפכות המנגד כ"כ, ויובן זה עפמ"ש במ"א בענין הנותן לשכוי בינה שהתרנגול הקורא בחצות להעיר בנ"א לעבודת ה' שרשו מבחי' גבו' דוקא שהן המעוררים הישן בתרדימות הזמן להתגבר על יצרו כו' והוא ג"כ ענין רוח צפונית הנמשכת בחצות כו' ע"ש באריכות כו', ובעבודת ה' באדם בואו ונחשוב כו' הוא ג"כ ענין מארי דחושבנא הנז' בזהר שהוא ג"כ ענין גבורות שיתבע א"ע לעשות חשבון ולדקדק אחר כל השעות ורגעים של היום אם היו כולם לעבודת ה' ולתורתו דהיינו שהלביש מחשבתו ודיבורו ומעשה שלו בתומ"צ או למה שיש בהן צורך לתומ"צ או אם ח"ו יצא בהן חוץ לעבודתו ה' ולגרמי' עבדי' ולהתענג בתענוגות בנ"א שחשבון זה צ"ל ע"י גבו' המתלבשי' במח' והוא מה שארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ירגיז דוקא מטעם הנ"ל שעי"ז דוקא יהי' הבירור כו' וכן הוא למעלה עיקר הבירור ע"י בחי' גבורות המתלבשות במח"ס הנק' מו"ס כנ"ל בס' הזהר.

ובכל הנ"ל יובן מ"ש בלקו"ת פ' וירא בביאור פסוק זה ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון כו' שפי' באו חשבון הו"ע עליית הגבורות בבחי' העלאת מ"ן לאו"א תתצדועי"ז יומשכו גבו' עליונות מאו"א לבנות בנין המל' ועי"ז אח"כ יהי' הבירור והוא מ"ש כי אש יצאה מחשבון כו'.

וכדי להבין זה יש להקדים ב' הקדמות, הא' להבין מהו ענין גבורות דאבא וגבו' דמל' בענין בירור שהוא בבחי' מח'. והנה ענין גבורות דאבא נת' בענין תכלת שהוא בחי' גבו' דאבא הנמשך במל' דהנה כתי' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת אשה הוא בחי' כנס"י שנק' אש ה' שנמשך בשרש נשמתם הכח להיות להם אש והתלהבות להתלהב ולהתלהט ברשפי אש ותשוקה ליבטל וליכלל באא"ס ב"ה וכמ"ש ואל אישך תשוקתך, וזהו נר הוי' נשמת אדם כנר העולה למעלה והיינו ע"י התבוננות איך כי בה' בראם אתא קלילא כו' וזהו בחי' גבו' דמל' שהוא כנס"י שהגבו' הם כמו אש ששורף ומכלה את העצים וכמ"ש ארץ אוכלת יושביה הוא פי' שמכסה את היש להיות ביטול היש כו', והמרגלים אמרו זה לחסרון ובאמת שקר דברו כי יראה וביטול זה הוא עיקר קיום וחיות העולמות כמ"ש יראת ה' תוסיף חיים כמ"ש במ"א.

אך הנה המשכה זו בכנס"י שיהי' בהם הכח והיכולת להיות ביטול היש ע"י הגבו' שזהו בחי' אש ה' ע"ז נא' כי מאיש לוקחה זאת אש יו"ד הוא בחי' גבורות דאבא כי ח"ע נק' יו"ד ואש יו"ד הוא בחי' גבו' דחכ', והענין כי חכ' הוא בחי' כח מה בחי' ביטול בעצם כמו שהוא למעלה באצי' שהם בבחי' ביטול לך הוי' הגדולה והגבו' כו', אך כדי להגיע מבחי' ביטול זה גם למטה בעולמות הנפרדים שיהי' היש בטל זהו בחי' גבורות דאבא שהוא בחי' התגברות להגיע ולפעול הביטול גם בהפחות וזהו שנק' אש יו"ד והוא כי המשכה זו מביטול דח"ע בבי"ע צ"ל ע"י גבורות וצמצומים שנתצמצם עד שיוכל להתמשך גם בבחי' הנברא ובע"ג, וזהו"ע שרש התכלת שנמשך מבחי' גבורות הנ"ל לכן נא' וראיתם אותו כו' וזכרתם כו' ולא תתורו כו'.

הקדמה ב' הוא מ"ש במ"א ע"פ אמר עם הספר כו' דעם היות דבחכ' אתברירו אך הוא דוקא ע"י התלבשות החכ' בבינה כי מקום הבירור הוא בבינה והמשל בזה באדם ג"כ שיש בו ג"כ בחי' בירור כנ"ל באריכות. והנה ענין הבירור באדם כאשר יעלה ברצונו עד"מ לעשות איזה דבר שיש בו בחי' טו"ר שכאשר כוונתו רק לש"ש כמו דירה נאה בשביל להרחיב דעתו לעבודת ה' זהו בחי' הטוב, וכאשר כוונתו ג"כ להנאת גופנית זהו תערובות טו"ר. ואי לזאת ע"ז ארז"ל כל השם אורחותיו כו' זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנא' ושם דרך כו' פי' שיתבונן לבחור מה שהיא שכוונתו לטוב ותערובת רע ידחה ממנו ולא יעשה המעשה רק שכוונתו לטוב כו' ומקום הבירור זה הוא במח' שחושב שם ע"כ פרטי חלקי הדבר ההוא ושם נמשך בחי' כח החכ' שבנפש לברר ולהבחין בין טוב לרע.

וזהו"ע אמר עם הספר שהם בחי' חו"ב בהתחברות שניהם יחד עי"ז הבירור ג"כ למעלה, וזהו מ"ש כולם בחכ' עשית ופי' כולם בחכ' עשית בבינה ששם מקור הבירור, וע"ש באריכות.

תתצהוע"פ ב' הקדמות אלו יובן ענין הנ"ל בלקו"ת באו חשבון העלאת מ"ן לעורר המשכות גבו' דחו"ב שעי"ז יהי' בנין המל' כי בחי' בנין המל' הוא ע"י הגבורות שהוא בחי' אש ה' ליכלל וליבטל באור ה' ושיהי' ביטול היש שזהו בחי' הבירור כנ"ל באריכות ובירור זה הוא ע"י גבו' דחכ' שזהו בחי' הגבורות להגיע הביטול לברר היש אך כי להיות מקום הבירור דוקא בבינה בחי' מח' שבה מתלבשת בתוך החכ' לברר ע"כ אמרו גבו' דחו"ב שניהן דוקא (ומה שנת"ל בשם הזהר פקודי דרנ"ד שהבירור הוא ע"י הגבורות שבמו"ס אינו סותר לכאן כי זהו שרש הבירורים לפני האצי' וזהו באצי' כו'), והנה כמו שהוא למעלה מעלה בעולמות עליונים כך הוא ממש בעבודת ה' ענין בחי' מארי דחושבנא הוא ג"כ כנ"ל שעושה חשבון על כל פרטי הדברים של היום כולו ומעלה אותם בכור הבחינה בבחי' המח' זהו"ע העלאת הגבורות במח' ומשם נמשך בחי' גבו' דחכ' שבנפש לברר כל נעלם וכמארז"ל לעולם ירגיז כו'.

וזשארז"ל ע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון בואו ונחשוב חשבונו ש"ע, וכ"ז הוא בחי' מארי דחושבנא שהוא בחי' הכנה לתפלה ואח"כ ענין התפלה הוא בחי' תבנה ותכונן עיר סיחון שהתפלה נק' שיחה נאה כמ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו. נמצא בענין באו ונחשוב חשבונו של עולם נכלל ב' ענינים הא' הוא מה שע"י תומ"צ מוסיפים אור באצי', וזהו"ע ונחשוב חשבונו ש"ע שלא יהי' מעלים כו' והב' הו"ע באו ונחשוב בחי' מארי דחושבנא שהוא לפני השינה בק"ש שעהמ"ט שהוא הכנה לתפלת שחרית.