וממדבר מתנה

תתפאוממדבר מתנה

וממדבר מתנה. עיין אגה"ק מאמר דוד זמירות כו', עד כנודע מהתיקונים והטעם לכ"ז כי יש ב' המשכות הא' השייך להשתלשלות העולמות שבהסתלק השפע היו כלא היו, הב' להוסיף אור לאין קץ, וזהו ב' יחודים דאו"א חיצוני' ופנימי' כמ"ש בכוונת ק"ש כמ"ש בביאור דצאינה הנ"ל, וזהו ג"כ ענין שורש ותוספות המבואר אצלינו בתורה דשאו את ראש (במדבר תקס"ו) והתוס' מרובה על העיקר כמ"ש משה רבע"ה יוסיף כו' אלף משלי כו' אשר לא יספר כו', עיין במבוא שערים, ובט"מ פ' פנחס, והנה עשרה מאמרות חיצוני' עשרת הדברות פנימיות, לכן ע"מ המתחילים מחכמה בראשית בחוכמתא נמי מאמר הוא בטלים לגבי דקדוק אחד מהתורה שהוא בחי' מדבר כ"ע אשר לא ישב אדם שם ח"ע רק אבא יונק ממזלא כו', וביאור זה נתבאר בביאור דצאינה הנ"ל, ענין תומ"צ ח"ס וגלגלתא ולא ראי זה כו' עכ"פ הנמשך ממו"ס ע"י גלגלתא יונקי' או"א כו', ובחי' גלגלתא הוא בחי' מדבר אשר לא ישב אדם כו', כי אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, משא"כ מצחא רעד"ר כו', וזהו ענין בעטרה שעטרה כו', וזאת היתה שמחת דוד כו' ומ"מ נענש ע"ז, כי בגלגלתא הוא בחי' חיצוני' משא"כ הפנימי' גבוה לאין קץ והוא בחי' רדל"א כי כתר כולל ב' פרצופים, והיינו א"א הנק' גלגלתא שרש הנאצלים, אבל בחי' ע"י בחי' תחתונה שבמאציל אינו בגדר עלמין כו', וביאור זה עיין באגה"ק מן אך מה עד גמירא, והשתא מובן דמדבר לשון שממה כפשוטו כי או"כ הוא, ונק' ג"כ אחוריים, לכתך אחרי במדבר וכמ"ש בתו' ואהי' אצלו אמון שבועות תקע"ב, וזהו ממדבר מתנה, פי' מתנה הוא מה שבא בסוד תוס', לכן מתנה יש לה הפסק שמסתלק בעת הפגם כמ"ש בטע"מ פ' פנחס הנ"ל וזהו מבחי' ע"י בחי' א"ס ממש, ובזה יובן מ"ש בספרי' שיש ב' מיני קיבול שכר מה שהוא שכר ממש ומתנה כו', וכמו"כ על שבת נאמ' מתנה טובה בבית גנזי סדכ"ס, עיין את שבתותי תשמרו (דתק"ע בבוחאב), רק א"א להגיע אלא ע"י מדבר מחיצוני' יגיע לפנימי' ואיך יגיע למדבר היינו ע"י ביטול רצון הפקר לכל כו'.

ומיהו צ"ל כיון התורה לגבי העולמות הוא מבחי' פנימי' כנ"ל י' דברות דגבי עשרה מאמרות א"כ אמאי חיצוני' התורה לא נק' מתנה דמשמע שחיצוני' התורה ג"כ בסוד שרש, ואיך הוא, ונ' לפרש דודאי התורה ג"כ בסוד שורש שהרי ארז"ל תנאי התנה עם מע"ב שאם יקבלו ישראל את התורה כו' ובמשנה ספ"ג דנדרים הרי אפי' חוקות שמים וארץ תלוים בתורה וחוק שורש כמו חוק נתן להם שלא ישנו כו', אלא דהיינו חיצוני' התורה מה שבלא זה אין יוצא ידי חובתו, משא"כ להוסיף עמל בתורה יום ולילה כמ"ש בדהע"ה שהקים עולה של תורה זה תוספת וכמ"כ פנימית התורה רזין ורזא דרזין זהו מתנה וכן מצינו שהפלפול ניתן רק למשה כו' וזהו ענין שהתורה נק' מורשה קהלת יעקב ונק' ג"כ מתנה מתן תורה כי מה שבסוד שרש נק' ירושה ומה שבתוס' נק' מתנה כמ"ש בטע"מ שם.

וממתנה נחליאל. הנה אל חסד דע"י כמ"ש האריז"ל בענין אוחילה לאל, לכן כשמגיע לבחי' מתנה אזי ממשיך התלבשות חסד דע"י תתפבבגלגלתא להיות נמשך בחי' א"ס בנאצלים, וגם תיקון הראשון די"ג ת"ד נק' אל, ולכן עולה לגדולה כי החסד שלפני אצי' נק' גדולה כמ"ש פ' וישלח, אך דוקא כשמשפיל א"ע דהכתיב מי אל כמוך כו' לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים דוקא כמ"ש בוישלח שם בביאור דקטנתי כו', משא"כ כשמגביה א"ע ומ"מ אם חוזר בו כי לב נשבר ונדכה לא תבזה דהיינו אפי' אינו דכא בעצם רק נדכה כמ"ש בתורה ע"פ מי אל הנ"ל דלאזני'.

עוד נ"ל בענין וממדבר מתנה, דמדבר לשון דיבור, י"ל ענין הרשימו שהוא מצירופי אותיות רל"א שערים כנזכר אצלינו בביאור המבוא שערים ובביאור דשבתותי תשמרו, וא"ש דנק' מדבר שממה כי נסתלק האור וכו', וי"ל דזהו מדבר קדמות, כי גם א"ק נתהווה מרשימו זו כמ"ש בביאור ע"פ שבתותי תשמרו, וממדבר היינו שממשיכים תוס' האור חדש מהאור א"ס שלמעלה מהקו והרשימו כו' וזהו מעלת התורה על חיות העולמות, דחיות העולמות מהרשימו כמש"ש ע"פ בורא קדושים ישתבח שמך, משא"כ ע"י האותיות דתורה נמשך אוא"ס שלמעלה מהרשימו וזהו מתנה וכן שבת עליות א"ק באור שלמעלה מהרשימו הוא ג"כ מתנה טובה כו'.

באופן אחר וממדבר מתנה. עיין פ' נשא דתקס"ג איך עולם התהו נק' מדבר הגדול, וז"ש ימצאהו בארץ מדבר ובתהו, ולכן אינו מגדל צמחים כי תהו הסתלקות רצוא בלא שוב תוקף השמש הסיבי עיניך כו' וע' טע"מ פ' פנחס איך שהמשכות אורות דתהו בכלים דתיקון יש ב' בחי' ירושה ומתנה, שורש ותוס' הנ"ל, ונתבאר אצלינו בביאור דקדושים תקס"ב, איך כל ענין התו' להמשיך אורות דתהו בתיקון וזהו וממדבר יגיע לבחי' מתנה הנ"ל ולכן עולה לגדולה כי החסד דתהו בחי' גדולה כו' והיינו דוקא כשמשפיל א"ע שמתלבש בכלי דתיקון אבר מ"ה עפר ואפר, משא"כ חסד דישמעאל כו' כמ"ש במ"א.

ע' בענין וממדבר מתנה בזהר ומק"מ בפ' וילך.