אז ישיר ישראל
תתסאז ישיר ישראל
[פ' חוקת תקפחי"ת]
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה כו'. הנה כתיב מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. פי' שזהו השבח שהקב"ה משבח את כנס"י איך שהיא בחי' מעיין גנים ובחי' באר מים חיים, כי הנה ענין באר מים חיים הוא מים הנובעים, כי הבאר הוא מה שחופרים בארץ ומוצאים שם גיד הנובע מים חיים ומתמלא ממנו הבאר. והנה עיקר הטעם שנקראו מים חיים הוא מפני שעוברין דרך עובי הארץ וכמבואר בגמ' (בבכורות דנ"ה) דכל המעיינות אפילו הנובעות בהרים רמים סולמי דפרת נינהו דהיינו שמקלחין תחת הקרקע ועולין בהרים כמו סולם, הרי נעשו מים חיים לפי שעברו דרך הקרקע שהרי מצד עצמן הם מי פרת, ומי פרת יש בו לפעמים נוטפים מרובים על הזוחלין דהיינו שמי הגשמים הם רבים יותר מעצם מי הנהר ואינם כמים חיים ממש לפמ"ש בהרמב"ם שכל הנהרות פסולי' לקידוש מי חטאת ולחד מ"ד בגמ' אינו מטהר בזוחלין כלל ודינו רק כמי גשמים שהם מים עליוני' היורדים מן השמים, וע"י שעוברין בעובי כדור הארץ נעשו מים חיים שמעולי' ומשובחי' הרבה יותר ממי הגשמים הן בעצם מהותן שהם זכים וצלולים ביתר שאת ויתר עז ממי גשמים וזה נעשה בהם ע"י שעברו עובי הארץ שעי"ז נזדככו ונצללו וכן לענין הדין המים חיים דוקא כשרי' לטבילת הזב ולטהרת מצורע ולפרה אדומה (הרי ג' טומאות אלו החמורים שהצריכה התורה בהם שילוח כמ"ש וישלחו מן המחנה צרוע וזב וכל טמא לנפש כו' נטהרי' ע"י מים חיים כו' דוקא משום שעי"ז נמשך מבחי' סתימו דכל סתימין דקמי' כחשיכה כאורה תתסאכו') וכו'. וכ"ז שנעשו מים חיים הוא רק ע"י שעברו בעובי הקרקע כנ"ל שעי"ז דוקא נזדככו כו', וכך יובן הנמשל בכנס"י שנקראת באר מים חיים דוקא ע"י ירידת הנשמה בגוף בעה"ז שהגוף החומרי מסתיר על אור קדושת הנשמה הוא כמשל קרקע עולם המסתיר על גידי המים הנמשכים בו ממי פרת ואחר שהגידים בוקעי' את הקרקע נק' מים חיים, כך כשהנשמה מתגברת לצאת ממחשך חומריות הגוף בתשובה ויצעקו אל ה' אזי נקראו הנשמות באר מים חיים, כי הנה הנשמה עצמה היא נמשכת מבחי' מים עליונים שנק' מים דוכרין (כנז' בגמרא בברכות דנ"ט ע"ב גבי מי גשמים משיצא חתן כו' שהמים היורדים מן השמים נק' חתן כן פי' בערוך) ומשם ירדו למטה להתלבש אח"כ בגופות, וזהו ממש כמשל המעיינות שנמשכי' מנהר פרת ונעשו מים חיים ע"י שעוברין דרך קרקע עולם כנ"ל ומבואר בגמ' שם בבכורות דנהר פרת הוא דמעיקרא דהיינו שהוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומבחי' נהר זה היוצא מעדן למעלה ברוחניות נמשכו הנשמות וכנודע בזהר פ' אמור ע"פ בעבר הנהר ישבו אבותיכם כו' וז"ש רז"ל מה שמו יובל שמו שהוא בחי' שכינתא עילא' עלמא דחירו, לכן נק' מים דוכרין, כי היא בחי' ה' עילא' דשם הוי' ובחי' ג' אותיות ראשונות דשם הוי' נק' אותיות זכרים לגבי בחי' ה' תתאה שהיא בחי' מקבל מכולם וכנז' בזהר פ' ויחי דרמ"ו ע"א כיון דסלקא מלה מכנס"י ולעילא כולא הוא דכר כו', וגם יובל דוכרא הוא כמבואר בתרגום דיהושע ו' פסוק ח' ע"פ שופרות היובלים ע"ש. וזהו ענין מארז"ל ישראל עלו במחשבה, שהנשמות נמשכו מבחי' מחשבה עילאה והיא בחי' ה' ראשונה דשם הוי' כנודע שהיא הנק' ג"כ נהר כמשל המחשבה שאינה נחה כלל רק תמיד משוטטת, ומשם ירדו אח"כ מלמעלה למטה בסדר בחי' השתלשלות העולמות ונמשכו בבחי' ה' תתאה ואח"כ משם ע"י ריבוי השתלשלות נמשכו למטה עד שבאים ומתלבשים בחומר גופני בעה"ז שהוא כדוגמת משל עפר הארץ בחי' דומם גשמי, ומשם הנשמות חוזרים לצאת ממאסר הגוף בתשובה ורעותא דליבא שהיא בחי' מיין נוקבין העולי' מלמטה למעלה דהיינו בחי' אתעדל"ת ואזי נק' הנשמות באר מים חיים דוקא שקנו להם הוי' חדשה ביתר שאת ויתר עז ממעלתם הראשונה שנמשכו מבחי' נהר היוצא מעדן כו' ע"י עברתם דרך הגוף דוקא בבחי' אתכפיא ואתהפכא שהוא בחי' בירור מלמטה למעלה, וזהו ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני (פי' מחשבה עילא' נק' הים הקדמוני, כי המחשבה היא מיוחדת עם העצמות משא"כ הדבור דעת לחשות ועת לדבר) וירושלי' היא בחי' ה' תתא' שמשם ירדו הנשמות לגופות, ולפי שע"י ירידתן למטה נתעלו להיות בעילוי עצום בבחי' באר מים חיים ע"כ אמר ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים אל הים הקדמוני שע"י ירידה זו מתגלה הארה יתירה כדלקמן אי"ה.
(מ"ח סולמי דפרת נינהו רק שעברו דרך הארץ כך הנשמות מבחי' ונהר היוצא מעדן יובל שמו דכרא הוא מ"ד עלו במחשבה וירדו למטה בה' תתאה ועה"ז ועי"ז נעשי' מ"ן יצאו מ"ח מירושלים כו').
תתסבב) אך כדי להבין ביאור הדברים י"ל מהו פי' מעיין גנים שהוא ענין ירידת כנס"י מלמעלה למטה, כי השבח הזה שמשבח את כנס"י הוא כולל ב' דברים דהיינו שהיא בחי' מעיין גנים ובחי' באר מים חיים, והנה בחי' באר מ"ח הוא נתהווה מצד ירידתן בגוף כנ"ל, ובחי' מעיין גנים שאמר תחלה הוא מצד שרש נשמתן קודם שירדו בגוף שהם היו אז ג"כ במעלות ומדרגת בחי' מעיין גנים. וביאור הדבר דהיינו להבין מהו בחי' מעיין גנים ומהו מעלת בחי' באר מ"ח שגבוה יותר מבחי' מעיין גנים, דלכאורה הרי המעיין הוא ג"כ מים חיים וא"כ כיון שגם קודם ירידתן היו בחי' מעיין מהו עוד יתרון מעלת באר מ"ח. הנה כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, פי' עד"מ הגן הגשמי צריך הוא להיות בו מעיינות הולכין ומשקין אותו בתמידות בכדי שיהי' הגן רוה ממשקה המים ויצמיח כל טובי הארץ מפירות ואילנות וכל מיני תענוגי בנ"א כי המים מצמיחי' כל מיני תענוג כו', וכך יובן הנמשל במעיין גנים העליונים דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו בחי' גילוי אלקות שמתגלה ומאיר בג"ע העליון ובג"ע התחתון שהן הנקראים בשם גנים עד שהנשמות נהנים שם מזיו השכינה ותענוג זה נגדל ונצמח דהיינו בתוספת אור וגילוי תמיד מפני סיבת ההשקאה ממעיין הנובע בגנים הללו והיינו מ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן פי' להשקות ג"ע העליון והתחתון והיינו להיות כי הנהר הוא בחי' בינה ושם מתגלה בחי' מקור כל התענוגים שלמעלה מעלה גם מבחי' החכמה כמו עד"מ באדם כשמבין ומשיג השכל מתמלא תענוג כו' ומשם נמשך בחי' תוספת אור בג"ע להיות הנשמות נהנין ומתענגים מזיו וה"ז ממש כמו מעין המשקה את הגן ועי"ז בא סיבת גידול צמחים שבו. אך הנה מ"ש ונהר יוצא מעדן דמשמע שיוצא מן ההעלם לגילוי כמו המעיין שנובע מהארץ, הוא כי הנה הוא ית' נק' סתימו דכל סתימין וצריך להביאו לבחי' גילוי מן ההעלם להיות נמשך ממנו בחי' מעיין גנים שהוא בחי' נהר היוצא מעדן, כי אפילו עדן עצמו הוא בחי' העלם כמארז"ל עין לא ראתה כו' וזהו פי' מעיין גנים, דקאי השבח על כנס"י כי ישראל עלו במחשבה הוא בחי' נהר היוצא מעדן כנ"ל ע"כ מצד שרשן זה הם בחי' מעיין גנים שהוא בחי' נהר היוצא מעדן להשקות כו' אך אח"כ כשירדו למטה בהתלבשות בגופים ועושים מצות מעשיות נקראים באר מים חיים. כי הנה ההפרש בין מעין לבאר שהמעיין נובע מעצמו מלמעלה למטה, משא"כ הבאר הוא ע"י חפירה ועי"ז נובע מלמטה למעלה, וכך בחי' מעיין גנים הוא בחי' ההמשכה הנמשכת מלמעלה למטה דהיינו מצד עצם שרש נשמת ישראל כמו שהיו למעלה ישראל עלו במחשבה כו' משא"כ בחי' באר מים חיים שהוא המים חיים היוצאים ע"י חפירה דהיינו ע"י אתעדל"ת בהתלבשותן בגופות כי ירידה זאת צורך עלי' היא, והוא למעלה מעלה מבחי' מעיין גנים הנ"ל.
(נת' ענין מעין גנים ונהר יוצא להשקות המשכת תענוג עליון מבינה בג"ע כו' ויוצא מהעלם הארץ א"ס טמירו דכל טמירין כי יש עדן וכו' ושבח זה מצד שרשן קודם ירידתן בגוף כמעין משקה מעצמו וע"י ירידתן נעשים באר מים חיים והוא גבוה יותר ממעין גנים).
תתסגג) כי הנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה זו שס"ה ל"ת. והענין דאע"פ שכבר נברא הג"ע מקדם אך כדי להוסיף ולהגדיל המשכת האור בג"ע הניחו לאדם שם שיעבוד וישמור הג"ע והוא ע"י המצות שיעשה האדם כאמרם לעבדה זו רמ"ח מ"ע כו'. והיינו לפי שהמצות הם בחי' פנימיות רצון העליון ולכן נתלבשו בעשיה גשמיות כי סוף מעשה עלה במחשבה תחלה פי' סוף מעשה הוא מעשה המצות בגשמיות להיות חסד אל כל היום להחיות רוח שפלים זהו מצות צדקה וכיוצא בזה וסוף מעשה זה עלה דוקא בתחלת המחשבה העליונה שהוא בחי' הרצון עליון דלית מחשבה תפיסא בי' רק ע"י תורה ומעשה המצות שבעשי' דוקא והטעם ידוע משום דנעוץ סופן בתחלתן (ולכך שרש העשי' גבוה מאד בשרשו כמשל אבן הנופלת מראש החומה כשתפול למטה תפול בתחתית יותר כו') וע"כ בעבודת האדם במעשה המצות הוא ממשיך תוספת אור בג"ע לאין קץ מהאור שנמשך בו מקדם בבריאת הג"ע כו' (ובזה יובן מה דדוקא ע"י תומ"צ זוכה לג"ע ואם לאו אין לו חלק בג"ע, דאין ענין זה כמו תשלום שכר שאם לא עבד כראוי אין מוותרין לו השכר חנם, רק הענין כי שכר מצוה נמשך מהמצוה עצמה, וכשלא עשה המצוה ממילא אין לו השכר, ופי' כמו עד"מ חכם גדול שרוצה הכל להבין ולהשכיל לעצמו ואינו חפץ להניח השכלותיו ולפנות להשפיע לזולתו אך כשלפעמי' נובעי' אצלו השכלות רבות מאד עד שמתמלא כל כלי מוחו מרבוי החדושי' אזי לא יוכל לעצור במילין ומוכרח לגלות לזולתו כו' וכמו חבית המתמלא' מים על כל גדותי' בהכרח יצא ג"כ לחוץ, כמ"כ כשאין תוספת אור בג"ע רק כפי המדה הקצובה לו אזי אין נמשך ממנו השפעה למטה כי חפץ יותר לקבל לעצמו כו' אבל כשממשיכי' תוספת אור בג"ע שהתוספת מרובה על העיקר דהיינו ע"י תומ"צ אזי בהכרח יומשך ג"כ ההשפעה ממנו לזולתו לנשמות כו' וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה כו' שע"י המשכת תוספת אור בג"ע יומשך ג"כ מהג"ע לנשמות כו' והיינו דשכר המצוה נמשך מהמצוה עצמה), דאע"פ דגם מקדם נמשך אור בג"ע דהיינו כמ"ש מעיין גנים ונהר יוצא מעדן להשקות כו' כנ"ל אך זהו רק בבחי' צמצום כפי המדה הראשונה מה דלא סגי בלא"ה לקיום בחי' הג"ע, אבל ע"י מצות הוא מוסיף בו אור גדול דהיינו שמרחיב את המעיין וממשיך בו מבחי' המקור שממנו נמשך המעיין שהוא בחי' אור א"ס סתימו דכל סתימין שממנו נמשך בחי' מעיין גנים הנ"ל שע"י מעשה המצות ממשיכי' ומרחיבי' מוצא המעיין בגילוי רב מבחי' ההעלם והמקור כו' בעילוי רב לאין קץ מהצמצום שבתחלה כו' ומטעם הנ"ל שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן וסוף מעשה עלה במחשבה תחלה שהוא בחי' הרצון עליון שלמעלה מעלה מבחי' חו"ב שהם בחי' מעיין גנים כו' אלא הוא בחי' מקור המעיין וזהו ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים אל הים הקדמוני וכנ"ל אות א'.
(נת' כי הטעם שע"י הירידה בגוף עלי' ע"ד לעבדה זו רמ"ח מ"ע פנימי' רצה"ע שנתלבש בסוף מעשה ממשיך מרצה"ע שלמעלה ממעין גנים ואז ממילא משפיע הג"ע ע"י הוספת האורות כי אע"פ דבלא"ה ונהר יוצא תתסדלהשקות אך זהו בצמצום אבל להרחיב המעיין הוא ע"י תומ"צ נעוץ סופן ממשיך ממקור המעיין וזהו מ"ח יצאו מירושלים).
ד) וזהו פי' מעיין גנים באר מים חיים. דכנס"י נק' מעיין גנים מצד שרש נש"י שעלו במחשבה שהוא בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ע"כ גם קודם ירידתן בגוף הם בחי' מעיין המשקה את הגנים. אך להיות המשכת תוספת אור בג"ע הוא ע"י שיורדי' למטה ומתלבשי' בגופים גשמיים ובאי' לידי בחי' סוף מעשה שהוא מעשה המצות שאז ממשיכי' תוספת אור לאין קץ כנ"ל בפי' ויניחהו בג"ע לעבדה כו' זו רמ"ח מ"ע כו', וזהו בחי' באר מים חיים שלמעלה מבחי' מעיין גנים, כי משנז' בפי' בבאר מים חיים, הוא להורות דע"י ירידתן בגוף נתעלו יותר להיות בחי' מים חיים וכנז' לעיל אות א' שהמים דפרת כשחוזרים ונובעי' דרך עובי הכדור מלמטה למעלה אז דוקא נק' מים חיים כך הנשמות שעלו במחשבה תחלה כשיורדי' למטה בגופים ומקיימי' המצות מעשיות הנה עי"ז נק' באר מים חיים כי הרי נתבררו בעברם בחומר הגוף ובפועל המעשה של המצות שמלובשים בגשמיות כמו צמר הציצית וקלף של התפילין כו' ועיקר הענין כנ"ל דמפני שסוף מעשה נמשך מבחי' הרצון עליון שלמעלה מהחכמה ובינה הנק' מעיין גנים כו' ע"ש יש בכח מעשה המצות להמשיך גלוי מן ההעלם מבחי' המקור במעיינות ההולכי' בג"ע העליון והתחתון, וזהו שנק' באר מים חיים כי הנה הבאר הוא ג"כ מעיין אך הוא המעיין שמוצאי' בעומק הארץ שהוא בחי' המעיין כשהוא כלול עדיין במקורו שמשם ממשיכים אותו משא"כ בחי' מעיין הוא שכבר יצא ממקורו מעצמו והרי כבר נתרחק מן המקור מה גם כשכבר נעשה נהר שנתרחק יותר ממקורו כו' כך יובן דע"י אתעדל"ת במעשה המצות נק' באר מ"ח שממשיכי' ממקור המעיין שיומשך ממנו המעיין דהיינו מבחי' סתימו דכל סתימין ממש והוא למעלה מבחי' מעיין גנים שהוא בחי' מעיין שכבר יצא בגלוי מן המקור וכש"כ כשנעשה בחי' נהר היוצא מעדן כו'. ובזה יובן דלכאורה קשה במש"ל דדוקא ע"י ירידתן בגוף נעשו בחי' מים חיים דהא נק' מעיין גנים קודם ירידתן והמעיין הוא ג"כ מים חיים (והגם שנת"ל דפי' מעיין גנים הוא נהר היוצא מעדן והנהר אין לו דין מים חיים ממש מ"מ אין זה מוסכם והוא במחלוקת שנויה ועוד דבנשמות ישראל כתיב בעבר הנהר ישבו כו' דהיינו ששרשן למעלה מבחי' נהר היוצא מעדן והוא כי נמשכו מבחי' חכמה עילאה שנק' מעיין שלמעלה מבחי' בינה הנק' נהר וא"כ מהו העלי' עוד ע"י ירידתן בגוף), אלא משום דבחי' באר מ"ח גבוה יותר מבחי' מעיין כנ"ל (שהוא בחי' מעיין הכלול ומתאחד במקור מים חיים כו') לכך נז' בכתוב בפי' בבאר מים חיים. (וכן עפ"י הדין הנה מבואר במשנה ספ"ק דמקואות למעלה ממנו מעין שמימיו מועטי' כו' למעלה ממנו מים מוכין כו' למעלה הימנו מים חיים, הנה מים חיים הוא המעלה היותר גבוה, והנה נהר פרת לשמואל אין מטהר בזוחלין אלא ביומי תשרי, א"כ דינו כמו מעין שמימיו מועטי' כו' ונת"ל שבחי' נהר היוצא מעדן שממנו נמשך הנשמות ונק' ג"כ מעיין גנים הנ"ל הוא בחי' נהר פרת כנ"ל אות א' דיובל שמו א"כ בחי' באר תתסהמים חיים הגבה מאד נעלה מבחי' מעיין גנים זה וגם למ"ד דנהרא מכיפי' מיבריך ומטהרין בזוחלין מ"מ פסולי' לקדש מהן מי חטאת לפ"ד הרמב"ם פ"ב מה' פרה הי"א וכ"ה בתוספתא, ועכ"מ הטעם ול"נ טעם אחר דכיון דמתערבין מי גשמים בסתם נהר ה"ל מי תערובת וע"ש בהרמב"ם הט"ו ובהר"ש פ"ח דפרה משנה י' י"א).
וז"ש תחלה מעיין גנים ואח"כ באר מ"ח, כי תחלת אור השפע בא בג"ע עליון ותחתון מלמעלה למטה כנ"ל והיינו מעיין גנים ואח"כ ע"י הנשמות שבעה"ז עולה אור השפע למעלה מלמטה דוקא וזהו באר מ"ח וזהו תוספת אור מבחי' סתימו דכל סתימין כו' (וע' בזהר פ' בלק דר"א ע"ב ובהרמ"ז שם שכ' וז"ל אין ספק שמעלת באר היא מעולה מהאמורה פה במעיין כו' אבל יש בחי' של המעיין מעולה מפני שבחי' המעיין היא השפעה ממילא כו' ע"ש ור"ל שהמעיין יוצא מעצמו גם משקה מעצמו וא"צ לשאוב משא"כ בבאר והיינו כי המעיין הוא בחי' אתעדל"ע מצד עצמו כו').
וזהו ג"כ ענין הברכות של המצות שכולל ב' בחי' הנ"ל המשכה מלמעלה למטה שנמשך תחלה מעצמו והוא בחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת וזהו מ"ש בא"י אמ"ה שהוא בחי' המשכה מלמעלה למטה להיות מלך העולם בגלוי אור בג"ע העליון ותחתון והיינו בחי' מעיין גנים ואח"כ אשר קדשנו במצותיו הוא העלא' מלמטה למעלה שע"י המצות נעשה בחי' באר מ"ח כנ"ל. (ולזאת יובן דאע"פ שבחי' הבאר גבוה מהמעיין כנ"ל, עכ"ז יש ג"כ מעלה במעיין שאינו בבאר והוא היותו אתעדל"ע מצד עצמו שא"צ לאתעדל"ת וכמו מעיין שיוצא ממילא וגם משקה מעצמו וא"צ לשאוב בכלי משא"כ בבאר וכ"ה בזהר בלק דר"ב ע"א מה בין מעין לבאר, לא דמי כד אתמשכון מיא מאילייהו לכד שאבין מיא לאשקאה כו' והיינו דבחי' מעין הוא ההמשכה שמלמעלה בבחי' אתעדל"ע מצד עצמו ובזה יש בו מעלה יתירה מבחי' הבאר שהוא אתעדל"ת דוקא, אך מ"מ מה"ט גופא הבאר נעלה שעי"ז נמשך ממקום גבוה יותר מבחי' המעיין היינו בחי' סדכ"ס כנ"ל וזהו ענין וצונו שאומרים אח"כ שהוא אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת כו' כמ"ש במ"א).
(וזהו ענין באר מ"ח שנז' בפי' מ"ח שנתבררו ע"י הארץ קלף התפילין כו' והבאר בעומק בארץ משא"כ המעין נתרחק ממקורו וזהו ענין ברכת המצות בא"י מעיין גנים ואח"כ אשר קדשנו במצוותיו באר מים חיים).
ה) והנה כללות כל המצות הוא מצות הצדקה כידוע ומתוכה נבין בעיקר ענין המצות איך שבהם ועל ידם נמשך להיות מקור למעיין גנים הנ"ל כי הנה הצדקה היינו במה שטרח וייגע ומרויח ממונו ביגיע כפו שנשא ונתן באמונה והרי מו"מ זה שהוא עסק גשמי הנה העסק הוא מסתיר על קדושת ה' ואמנם כשאח"כ הוא נותן פרוטה לעני מיגיעה זו והפרוטה נעשה חיות לעני בב' מדרגות מזון ולבוש ובאתעדל"ת אתעדל"ע נמשך ג"כ בחי' צדקה מלמעלה להחיות רוח שפלים מאין ליש להיות השפעה לנשמות ומלאכים בג"ע עליון ותחתון ג"כ בב' בחי' א"פ ואו"מ שהם בחי' מזון ולבוש, תתסודהיינו שזיו השכינה הנמשך לנשמה בג"ע יש בזה ב' מדרגות הא' אשר משיגים בהשגה ממש כמו שמשיג האדם איזה שכל וסברא שאז נתפס אור אלקי ומוקף בתוך השגתם והשגתם מקפת לאור האלקי שהשיגו וכנראה בחוש במשיג שכל המושג דהדבר המושג מוקף בתוך השכל המשיגו וזהו הנק' בחי' א"פ והיינו שנק' מזון לנשמה כמ"ש ותורתך בתוך מעי ממש וז"ש אז תתענג על ה' פי' ל' על היינו שהנשמות מקיפים לבחי' הארת ש' הוי' הנמשך להיות מושג בג"ע שמושג ומוקף מהשגתם, והבחי' הב' הוא מה שא"א להתקבל בהשגתם כלל ואז נשאר האור עליהם בבחי' מקיף וחופף עליהם זהו הנק' לבושים בג"ע וז"ש אז יבקע כשחר אורך כו' והלך לפניך צדקך הוא בחי' א"פ וכבוד ה' יאספך הוא בחי' א"מ. ובאמת ב' בחי' אלו נמשכים ונעשים ממה שנתברר ונתעלה הניצוצי קדושה ע"י פרוטה זו של הצדקה שבחי' ניצוצי' אלו נתבררי' ונתעלים וממשיכי' המשכות אלו כו' ועד"ז בשאר כל המצות שנתלבשו בעשיה הגשמיות כמו צמר וקלף כו' וכשנעשה בהם מצות ציצית ותפילין מתבררים והוא כמשל המים שעוברים דרך עפר הארץ ואז נעשים מים חיים כו', וזהו אז ישיר ישראל כו' עלי באר כו' כי ישראל עלו במחשבה שהוא בחי' מעין גנים כנ"ל אות א' וירד מלמעלה למטה דרך הגנים ונתלבש בחומר גופני בעה"ז לקיים מצות מעשיות והיא ירידה צורך עליה שנעשי' עי"ז בבחי' באר מ"ח שממשיכי' ממקור המעין בחי' רצון הפשוט דסוף מעשה עלה במח' תחלה ולכך ישיר ישראל מחמת כי ע"י ירידה זו נעשה עלייה גדולה עלי באר כו'.
(נת' איך פרוטה שנותן לעני ומחי' אותו, מזון ולבוש, ממשיך למעלה ג"כ א"פ תתענג על ה' וא"מ לבושי' לנפש ונמשך ממה שנתברר ע"י הצדקה וכן בשאר המצות וזהו באר מ"ח כשבוקע העפר דוקא לכן ישיר ישראל מיריד' זו בגוף כי היא צורך עלי' עלי באר כו').
ו) באר חפרוה שרים. פי' כמו ענין חפירת הבאר הוא כדי להסיר העפר הגס שאז יתגלה בקיעת המים חיים הנובעים ממטה למעלה שכל זמן שהעפר מכסה עליהם אינן באים לידי גילוי ובהסיר העפר הם באים לידי גילוי כו' כך ניצוץ האלקי להיותו מוסתר ומלובש בחומר נה"ב והגוף המחשיכים מאד ומונעים גילוי אור הנפש האלקית לעלות מלמטה למעלה בבחי' באר מ"ח כנ"ל ע"כ צריך לחפור ולהסיר עפר חומר נה"ב והיינו בב' דברים א' בהתבוננות בנפש המשכלת להבין ולהשכיל בגדולת ה' איך שבמאמר א' נברא הכל וכולא קמי' כלא כו' וצבא השמים כולם הם בבחי' הביטול במציאות בתמידות וכמ"ש לך משתחוים לשון הוה ולהתבונן במשל הידוע איך שהדבור בטל הוא ונכלל במחשבה כך דבור העליון דבדבר ה' שמים נעשו בטל בעצמו' כו' כמ"ש לך ה' הגדולה והיינו שאומרי' בב"ש ופסוד"ז מענין ביטול המלאכים וכו' וכמו והאופנים ברעש גדול כו' ואזי כשמגיע לק"ש ממילא בא לאהבת בכל לבבך ובכל מאדך שהוא ביטול הרצון במס"נ כמ"ש אליך ה' נפשי אשא וכמאמר בע"כ אתה חי להיות החיות בגוף בע"כ וגם בכל צרכי פרנסה יהי' העסק בע"כ כמאן דשדי בתר כתפי' והוא דרך תתסזמעבר לבד ולא דרך קבע כו', וביטול רצון זה ישנו בב' מדרגות הא' בבחי' האהבה לה' כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי כו' והב' בביטול רצון זר היפך אלקות והוא להיות סור מרע גם בפ"מ בתאוות היתר באהבה לה' יבטל הרצון שיעשה הטוב יותר מכפי טבעו ורגילותו כמו בלימוד התורה ללמוד יותר מחפצו בטבעו וכן במצות מעשיות לעשות נגד הרצון הטבעי כמו בפיזור ממון לצדקה וכיוצא ובסור מרע לכבוש תאוות היתר ג"כ וכל אלה המה בחי' ביטול עצמותו ואינם באים אלא ע"י חפירה כמו עד"מ החופר בקרקע קשה כך חפירת הרע הוא בכפייה לאכפייא לסט"א ולכבוש יצרו כו' וזהו כמשל החופר ומסיר עפר הגס ועב כמו גוש וחתיכה גדולה וחפירת עפר הדק היינו דקות הרע כו' וכמ"ש במ"א בענין מילה ופריעה שבערלת הלב, וזה בא ע"י ב' דברים א' ע"י ההתבוננות והב' ע"י לאכפייא כו', וזהו בחי' שרים ונדיבי העם כי ההתבוננות בחב"ד שבנפש המשכלת זהו בחי' שרים כי השכל הוא הראש לכל כחות הנפש ומוח שליט על הלב ע"כ נק' שרים וכמ"ש בזהר פ' בהעלותך שרים אלין או"א ובחי' לאכפייא זהו בחי' איזה גבור הכובש את יצרו והוא בחי' מדת הגבורה שבנפש וזהו בחי' נדיבי העם אלין אבהן שהם בחי' המדות שבנפש כנודע שאברהם בחי' אהבה ויצחק בחי' יראה כו' ולכן יצחק חפר הרבה בארות היינו ע"י בחי' גבורה הנ"ל וכן אי' בזהר שם דנק' באר כשנמשך מבחי' יצחק כו' יעו"ש ובזהר פ' נח ע"פ נוזלי' מתוך בארך ע"ש, וזהו באר חפרוה כו' ועי"ז נעשה בחי' גילוי הבאר מ"ח שיש בהנשמה כו' לכן איתא בפוסקי' דבאר חשוב בידי שמים כמו מעיין, ומבואר הטעם כיון שהמים הם מים נובעים ואין בהוויית המים שום תפיסת ידי אדם אלא שחפר בקרקע כדי לגלות המים, והיינו כי האהבה שיש בהנשמ' היא באמת מלמעלה מחמת כי נר ה' נשמת האדם לכן עולה בטבעו למעלה וכמ"ש בלק"א פי"ט, רק שהאהבה היא מסותרת מחמת הנה"ב והגוף מסתירים וא"כ החפירה היא רק הסרת הסתר הנה"ב וגוף ואז נתגלו המים חיים שהם בידי שמים מחמת כי חלק ה' עמו וכנ"ל.
(נת' ענין חפרוה שרים הסרת עפר דק וגס רע דק וגס והיינו ע"י ב' דברים התבוננות ולאכפייא לסט"א בסומע"ט (וזהו שרים ונדיבי העם, ומענין שרים עבמ"ש ענין ג' שרי פרעה קנה וושט וורידין המחברי' מוח ולב, וגילוי המים חיים בידי שמים אהבה מסותרת)).
ז) והנה עיקר פי' שרים הוא עפמ"ש ביעקב כי שרית עם אלקים ועם אנשי' ותוכל ונק' לכך ישראל שר אל, ויעקב הוא בחיר שבאבות הכולל שניהם ולכך נאמר בו ואלקי יעקב בתוספת וא"ו המחבר הכל, ופי' ש' אלקים הוא המצמצם ומסתיר וביעקב כתי' כי שרית עם אלקים כלומר שעשה בחי' השתוררות להשתרר על הצמצום הזה שיהי' בחי' גילוי ההעלם שהוא בחי' ש' הוי' וכמ"ש והי' הוי' לי לאלקים פי' במקום שם אלקים המצמצם יהי' בחי' גילוי ש' הוי' שהוא בחי' התגלות אלקות כמו שהוא לפני הצמצום כו' ועם אנשים פי' אנשים הם המלאכים, ובאברהם כתיב והנה שלשה אנשים נצבים עליו שבאו ג' מלאכים בשביל ג' שליחות מפני שאין תתסחמלאך א' עושה ב' שליחות והענין כי מלאך הוא שליח שהוא כמו הצנור שבו יעבור אור השפע ואין כח בכלי א' לקבל שתי (השפעות שהם מבחי' שני מדות שונות רק הכלי היא מיוחדת לקבל השפעה של אותה מדה שמשם נמשכה) שליחות לפי שכל שליחות ענין השפעה בפ"ע והכלי מיוחדת רק להשפעה א' וע"כ אין כח במלאך לקבל ולסבול ב' שליחות אלא כל א' עושה שליחותו בלבד וזהו משום שהמלאכים הם מבחי' עולם הפירוד כמ"ש ומשם יפרדו ונק' ג' עולמות בשם עלמא דפרודא וע"כ אין מלאך א' יכול לקבל ב' שליחות כי בבחי' עולם הפירוד השפע בחי' התחלקות באה להיות כל חלק מיוחד בפ"ע וע"כ כל השפעה בכלי מיוחד ואין כלי א' סובלת ב' השפעות כנ"ל וכל זה מפני שהמלאכים לא קיבלו את התורה כי התורה מלמעלה מבחי' התחלקות היא ולישראל לבדה ניתנה, והטעם כי אורייתא מחכמה נפקת וישראל ג"כ עלו במחשבה וע"כ היא למעלה מבחי' התחלקות ולכן אנו מוצאי' בה הפך מענין הנ"ל במלאכים שאין מלאך א' עושה ב' שליחות ובתורה נהפוך הוא כמארז"ל פ"ד דסנהדרין ע"פ אחת דבר אלקים שתים זו שמענו מקרא א' יוצא לכמה טעמים כו' דהיינו שמדבור א' שמענו שתי טעמי' וכן אמרו שם ע"פ כפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצי' אף מקרא א' יוצא לכמה טעמי' הנה מקרא א' כולל בו כמה טעמי' והוא בהפך מענין המלאכים הנ"ל והיינו לפי שהתורה היא מחכמה עילאה ששם הוא למעלה מבחי' התחלקות משום דאור א"ס שורה ומתייחד בח"ע עד דאיהו וגרמוהי חד כו', וזהו ועם אנשים לפי שיעקב הוא בחי' תורה כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה כו' שהוא בחי' בריח התיכון (קו האמצעי הממוצע בין חו"ג ושרשו בחי' דעת הממוצע בין חו"ב ע"כ הוא כולל בחי' שרים ובחי' נדיבי העם כנ"ל שהם בחי' חו"ב וחו"ג) ע"כ נאמר בו כי שרית כו' ועם אנשים להיות כי המלאכים באים בבחי' התחלקות כנ"ל ע"כ השתרר עליהם (וע' ביאורי זהר פ' בלק ע"פ ברכו ה' מלאכיו ביאור הענין לפי שהמלאכים נמשכו מבחי' אותיות וכל צירוף מיוחד ומובדל מזולתו משא"כ נשמו' הטפה נמשכ' מעצמיות החכמ' כולל כו') וזהו באר חפרוה שרים שהוא בחי' יעקב שנק' שר וענין חפירה זו מצד התורה הוא כמארז"ל תורה מביאה לידי זהירות כו' עד לידי טהרה להיות לב טהור הפך מענין ונטמתם בם טמטום הלב כו' שהוא בחי' חפירת הבאר דהיינו הסרת חומר גוף ונה"ב המסתירי' על רעותא דליבא כו' כנ"ל. וזהו מצד הבחי' עליונה שביעקב שהוא בחי' תורה וכמ"כ מצד מדת יעקב עצמו בחי' רחמים הנה כתיב ליעקב אשר פדה את אברהם כי אברהם הוא בחי' אהבה ויש ב' בחי' אהבה הא' כרשפי אש הצמאון בתפלה אך אינה מתקיימת על כל היום כולו כמו אהבה הב' והיא בחי' מים כמאמ' זכור אב נמשך אחריך כמים להתענג על ה' בקיום תומ"צ כל היום כולו כמ"ש בשמחה ובטוב לב כו' וגם זאת האהבה נפדית ע"י יעקב דוקא כמו שאנו אומרי' באהבת עולם או באה"ר אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבינו בינה כו' להבין גודל הירידה של הנשמה וגודל הרחמנות שעלינו (וכמאמ' אותי עזבו מקור מ"ח כו' שהנשמה ששרש' ממעיין גנים וירדה צורך עלי' להיות באר מ"ח ומחמ' כי אותי עזבו אותי ל' התקשרות לאלקות בבחי' באר מ"ח אלא לחצוב וכו' תתסטהתקשרות בקליפות שנק' בארות נשברים שנפלו משבה"כ וע"ז נאמ' וכי יפתח איש בור וכו' באר שחת וכתי' בו ג"כ בור כרה ויחפרהו ה"ע ההתקשרות וההעמקה בעניני העולם וכו', וכשמעורר רח"ר על ירידה זו בזאת נפדה מידי הקליפו' המסתירי') ועי"ז נתגלה בחי' האהבה דאברהם הנמשכת כמים וכו' להיות מתגלה מתוך החשך חומריו' דנה"ב המסתיר כו' לכן כתי' חפרוה שרים שהוא הכל בחי' יעקב בריח התיכון, ופי' נדיבי עם שעי"ז נעשה ונמשך להיות בחי' מלך על עם כמאמ' אין מלך בלא עם והוא מ"ש כי מן הבאר ההיא ישקו כל העדרים כו'.
(נת' כי פי' שרים יעקב שרית עם אלקים כי הוא קו האמצעי בחי' תורה מקרא א' יוצא לכמה טעמי' ח"ע כולל משא"כ מלאכים שאין מלאך א' וכו' בחי' כלי' אותיות ומשם יפרד כו' וזהו ועם אנשים מלאכי', גם מצד בחי' רחמי' ליעקב אשר פדה את אברהם אב נמשך אחריך כמים כו', ונ' דזהו ב' בחי' דיעקב דעת ות"ת דעת ממוצע וכולל חו"ב שרים ות"ת כולל חו"ג נדיבי העם).
במחוקק במשענותם. הנה בפי' חקיקה מבואר במ"א ע"פ אם בחקתי תלכו ל' רבים כי יש ב' חקיקות הא' עד"מ כשעושי' כלי חוקקים ומייפים העץ או המתכת מחוץ להיות חלק ויפה והב' הוא עיקר החקיקה שמבפנים להיות כלי קיבול וכך יש ב' חקיקות אלו בנפש הבהמית שבאדם ובחי' חקיקה הב' להיות כלי קיבול היינו שתהי' בחי' באר מ"ח כנ"ל זהו ע"י המצות שנקראי' חוקים שהם בחי' רצון עליון שלמעלה מהחכמה והטעם ע"כ הם יחוקו לבו של אדם להיות לבו חלל בקרבו וז"ש רז"ל עשה רצונו כו' כדי שיעשה רצונך כרצונו כו' דהיינו שע"י קיום המצות יהי' נעשה ממילא רצונך כרצונו להיות לך רצון א' לה' ועמך לא חפצתי.
וענין במשענותם הוא בחי' תמכין דאורייתא שיש מעלה יתירה בבחי' תמכין מצד א' יותר מבעל תורה עצמו כמו שהקדים את זבולן ליששכר דכתיב שמח זבולן בצאתך כו' והיינו משום שהרי הוא משפיע ליששכר ויששכר מקבל ממנו ואף שבודאי הרי יששכר הוא בחי' פנימית בחי' מוחין עד"מ וזבולן הוא חיצוני' בחי' תמכין היינו בחי' רגלים עד"מ מ"מ הרי יש מעלה יתירה ברגל שהוא דוקא מעמיד ומקיים הראש, ועיקר הענין הוא דנודע שיש ב' בחי' השתלשלות ממעלה למטה וממטה למעלה, ובבחי' ההשתלשלו' שמלמעלה למטה יששכר גבוה כמעלת הראש על הרגל אבל מה"ט גופא הנה בבחי' שמלמטה למעלה זבולן שרשו גבוה יותר וזהו ענין נעוץ סופן בתחלתן כו', ועד"ז ג"כ ארז"ל במקום שבע"ת עומדי' צד"ג א"י לעמוד, והיינו משום שע"י הבע"ת אתהפכא חשוכא ממש לנהורא, כי ידוע ששרש התהוות הקליפות הוא ע"י שבה"כ כידוע בזהר ע"פ ואלה המלכים כו' שהיו בחי' לפני מלוך מלך לבנ"י רק כשנפלו למטה נעשה תתעמזה התהוות הקליפות וכידוע המשל מאבן הנופלת מראש החומה שנופלת למרחוק יותר ולכך כשמתבררים ע"י קיום התומ"צ ומגיעי' לשרשן שהיו קודם השבירה ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה ממש לכן ע"י הבע"ת שנפל תחלה בעומק רע בעברו על מל"ת או אפילו איסור של ד"ס שהוא מבחי' הקליפות הטמאות כו' ואח"כ כששב מן הרע בתשובה מאהבה רבה נהפך הרע לטוב וחוזר לשרשו הגבוה ביותר בבחי' לפני מלוך מלך לבנ"י כנ"ל, ולכן אין צד"ג יכולי' לעמוד במקום זה משום שלא יכלו כלל לברר ולהעלות מבחי' הקליפות הטמאות לגמרי רק מבחי' ק"נ כו', ומעין זה הוא מעלת התמכין דאורייתא שע"י העסק במו"מ באמונה לשם שמים הם מבררים מבחי' ק"נ דעשי' ומעלי' למעלה ע"י הצדקה שעושין עם בעלי תורה והרי א"כ הם מהפכים חשוכא לנהורא בעשייה הגשמיות ממש משא"כ ע"י הת"ח עצמו שאינו בחי' תמכין כו' אין הגילוי כ"כ בעשי' רק בבחי' דיבור שעוסק בתורה כו', לכך הגם שע"י הת"ח נמשך הגילוי בבחי' פנימיות יותר מ"מ מצד זה יש מעלה יתירה בבחי' תמכין יותר כו' וזהו ענין במשענותם. אך דרך כלל כל התומ"צ שלמטה הכל הוא בחי' הבירור וההעלא' ממטה למעלה שהרי עסק התורה ג"כ הנה עקימת שפתיו הוי מעשה וגם מעמיק בשכל של נפש השכלית ג"כ המתפעלת ונתקנת מן המאכלים ומשקים כו'. ובזה יובן מה שמצינו שהקב"ה יושב ושומע לקול הקורא בתורה כמ"ש אז נדברו יראי ה' כו' ויקשב ה' וישמע כו' וארז"ל הקב"ה יושב ושונה כנגדו ולכאורה יפלא למה צריך הקב"ה לשיקרא האדם בתורה למטה שאז דוקא הוא קורא ושונה כנגדו כו' ומה שייכות יש לעסק של הקב"ה בתורה ע"י שקורא האדם למטה, אך הענין דע"ז נאמר יצאו מים חיים מירושלי' חצים אל הים הקדמוני, פי' כי התורה נק' ים הקדמוני שהיא בחי' ים החכמה ונק' קדמוני שהתורה קדמה לעולם וזהו כאשר יאמר משל הקדמוני כו' וזהו בחי' ומדרגת התורה כמו שהיא למעלה ברוחניות, אך ע"י התורה שלומד האדם למטה שהיא מה שנתלבשה התורה בענינים גשמיים הרי הוא בחי' ברורים משבה"כ שמזה נתהוו כל העניני' גשמיים קלף התפילין וצמר הציצית כו' והבל פה של האדם הקורא בה נלקח ג"כ מבחי' נוגה כו' וכאשר יקרא הקורא באהוי"ר ופרחת לעילא אזי נק' באר מים חיים שעולי' מלמטה למעלה ומוסיפים אור בתורה העליונה וזהו מ"ח יצאו אל הים הקדמוני, וזהו שנאמר ויקשב ה' וישמע לקול הקורא בתורה למטה דוקא, כי התורה שלמטה שרש' גבוה יותר וממשיך תוס' אור בתורה שלמעלה וכן מבואר בזהר במעלת העוסק בתורה בחצות דשבחא דאתי מהאי עלמא דאיהו רחיק כו' ע"ש דדוקא מפני שהוא רחוק דהיינו מבחי' שבה"כ ע"כ התורה הבא' מעוה"ז נעלה לאין קץ יותר מתורה דעולמות עליונים וזהו מטעם הנ"ל.
(נת' ענין במחוקק בחקתי ב' חקיקו' וחקיקה שמבפנים לבו חלל ע"י החוקי' עשה רצונו כדי שיעשה רצונך, במשענותם תמכין זבולן לפני יששכר כי משפיע לו רגל מעמיד הראש ממטלמ"ע כענין בע"ת בירור קליפו' הטמאו' לפני מלוך צדיקי' ק"נ ומעין זה בתמכין בירור ק"נ דעשי' תתעאות"ח דבור ומ"מ הכל ממטלמ"ע לכן הקב"ה ויקשב לקול תורה דלמטה שהיא גבוה יותר וזהו מ"ח כו' אל הים הקדמוני).
וזהו אז ישיר ישראל עלי באר כו' פי' שיצאו מים חיים ממט' למעלה ע"י התשובה ומצות מעשיות מברורים כו' אך הם גם בחי' עליה זו צריך שיומשך לה כח ועוז מלמעלה כמו שאנו מבקשים והחזירנו בתשו' שלימה כו' ותן בלבינו בינה להבין הרחמנות שעלינו שירדה הנשמה מאיגרא רמה כו', וזהו ענו לה להמשיך לה כח שתוכל לעלות ועניה זו הוא ענין הקריאה בתורה בפסוקים שלפני התפלה כמו פסוד"ז כמאמר חכמה בראש חכמה בסוף פי' חכמה בראש הוא אתעדל"ע שלפני אתעדל"ת שאינו אלא לעורר אתעדל"ת והוא התורה שלפני התפלה וזהו מ"ש ענו לה וחכמה בסוף ה"ע אתעדל"ע שאחר אתעדל"ת שזהו בחי' במחוקק כו' (ופי' אז ישיר שאמרו השירה על הבאר לסוף מ' שנה ע' בפרש"י שהקשה זה, אך הענין דזה אמרו דוקא הדור שנכנסי' לא"י שהם הם יש להם בחי' זו דבאר מ"ח, משא"כ בדור המדבר שלא זכו לבחי' זו, כי זהו ענין נשלחו אנשי' ויחפרו לנו את הארץ לעשות בחי' חפירה בארץ שהוא המסתיר ואזי נתברר מבחי' ארץ כנען להיו' א"י כו' וגם יחפרו ל' חפוש כי חפירה זו הוא ע"י הפשפוש במעשיו להיות מארי דחושבנא כו' והם מאסו בארץ חמדה ואמרו ארץ אוכלת כו' שלא רצו כלל להשפיל א"ע בעסק זה דביטול היש רק בתומ"צ ברוחני' כמו בחי' מעיין גנים כו' שמשם נמשכו דור המדבר שהם מסט' דיובלא ונהר יוצא מעדן כמ"ש בזהר וע"ח. וז"ש רז"ל דויחפרו נתכוונו לגנאי כמו וחפרה הלבנה כו' והגנאי הוא זה גופא שהיא בחי' הסתר והעלם אלקות עד שצ"ל חפירה כו' משא"כ בחי' מעיין גנים א"צ כלל לחפירה אך באמת זהו מעלה שהרי הבאר מ"ח שיוצא ע"י החפירה גבוה יותר ממעין גנים הנ"ל וזהו וחפרה הלבנה ובושה החמה, כי עכשיו כל יום צ"ל חפרוה שרים משום שיש בכל יום בירור חדש כו' ולע"ל שיהי' את רוח הטומאה אעביר אזי יהי' בחי' כלי לקבל גילוי אלקות וזהו וחפרה כו' וכמ"ש מקדש ד' כוננו ידיך ואזי ובושה החמה לפי שיהי' אחע"ב עד שהחמ' יהי' בחי' מקבל מהלבנה לכך ובושה החמה כי עכשיו הכלה הופכת פניה ואוכלת משום שהיא בחי' מקבל לכך הוא בבחי' בושה והופכת פניה כי מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי' בי' ולע"ל שיהי' אחע"ב אזי יהי' בהפך כו'.
וזהו אז ישיר ישראל שזכו למעלת באר מ"ח מה שלא זכו לזה הדו שלפניהם והיא בחי' גבוה יותר לאין קץ כנ"ל).