ביאור הדברים
תתמחביאור הדברים
בס"ד ביאור ע"פ עלי באר
ביאור הדברים הנ"ל ע"פ עלי באר. הנה הממוצע המחבר הנה"א עם הגוף הוא בחי' הצלם כמשנת"ל בשם הע"ח, והוא בחי' החשמ"ל שהוא הממוצע בין הנה"א ובין נה"ב כו' (וע' מזה בפ' חיי שרה בכ"י אדמו"ר נ"ע ועמ"ש מזה בביה"ז פ' בשלח שפי' שבחי' ממוצע זו נק' ארבין ע"ש בד"ה עוד י"ל מאמר הנ"ל באופן אחר ושם נת' דבחי' לבוש זה הממוצע שרשו גבוה מהנפש עצמה ועמש"ל שי"ל ג"כ בנמשל לענין התורה ע"פ מ"ש בתניא פ' נ"ב ומהו הלבוש כו' דלעילא לעילא כו' כנ"ל). ומבואר שם בע"ח שער כ"ה ספ"א שכל המצות הם אינם אלא לצרף ולברר בחי' הלבוש הנ"ל מהחומר אך הצורה שהוא הנשמה עצמה א"צ תיקון כלל כו', והנה עד"ז יובן שהתורה היא הממוצע בין אוא"ס לאצי' כי התורה נק' לבושי' כתלג חיור שהוא חשמ"ל העליון שלמעלה מאצי' שהוא הפרסא שבין א"ק לאצי' וכמ"ש מזה ע"פ כי ביום הזה יכפר כו' ועמ"ש בביאור ע"פ ועשו להם ציצית. והנה ידוע שהממוצע צ"ל כלול מב' הבחי' ע"ד מ"ש בע"ח שמ"א פ"ד בענין הכתר שהוא ממוצע כו' וכך הוא בתורה שיש בה סתים וגליא שפנימי' התורה הוא בחי' א"ס וע"ז נאמר הנסתרות להוי' אלקינו ועמ"ש באגה"ק בד"ה דוד זמירות קרית להו, וע"ז נאמר אלקים הבין דרכה ע' באדר"ז דר"צ ע"א והנגלות לנו ולבנינו זהו חיצוני' התורה שהיא נמשכה בבחי' גבול ומספר רמ"ח מ"ע כו', וע' באגה"ק ע"פ עוטה אור כשלמה וע"פ חסדי ה' כו' ולכן כדי לעורר ולהמשיך מבחי' פנימי' התורה בחיצוניותה זהו ע"י נש"י שנק' ראשית תבואתו, והיינו כי ישראל ג"כ סתים וגליא ובחי' סתים שבנש"י מתקשר בבחי' סתים שבתורה, ומהו סתים שבנש"י זהו בחי' רעו"ד שלמעלה מהשכל ודעת ועמ"ש בד"ה כי קרוב אליך הדבר מאד וזהו"ע באר מים חיים שדוקא בעוה"ז מתגלה מבחי' רעו"ד כי ויצעקו אל הוי' בצר להם דוקא, וכמשל המים כשעוברים דרך עפר הארץ נעשים מ"ח כו', והו"ע בירור בחי' לבוש החשמ"ל ונה"ב שהם מעולם התהו מבחי' ק"נ שאפילו הטוב דנוגה שהוא החשמ"ל עכ"ז יש בו פסולת שהרי נק' ק"נ והוא כמשל מים המלוחים וע"י התלבשות הנשמה בגוף מתבררי' ונעשים מ"ח שהוא בירור ניצוצי דתהו שלמעלה מהתיקון וכנודע שבתהו הי' ריבוי האור כו' וגורם המשכות אורות עליוני' דתהו בבחי' לבוש דתורה הנ"ל שיומשכו בכלים דתיקון וזהו ונוזלים מן לבנון עד שנמשך המשכה זו ג"כ בבי"ע, וכמ"ש בזוהר פ' חקת דקפ"א ע"א ע"פ המשלח מעיינים כו' ישקו כל חיתו שדי כו' ובמ"א מבואר בכהאריז"ל שמאמר זה הו"ע יחוד פנימי' דאו"א שנמשך ע"י מס"נ באחד בק"ש כו' ולכן ג"כ ע"י מצות מעשיות ממשיכים להיות לו דירה בתחתונים אשר מעשה המצות הוא ג"כ בירור ק"נ כו', וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה כי בחכמה אתברירו כו' נמצא בין מצד תתמטתומ"צ שלמעלה ובין מצד הבירור ק"נ שבמצות שייך גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, ופי' ורב שלום ת"ח מרבים שלום בעולם (המשכת יסוד דא"ק הדר שהוא המתקן מתהו לתיקון כו') דהיינו המשכת אורות דתהו בכלים דתיקון וידוע דבתהו הי' ריבוי האור אלא שהכלים לא יוכלו להכיל ונשברו אבל ע"י התורה שנמשך מבחי' ורב הנ"ל יומשכו בהכלים, וזהו ורב שלום ומרבים שלום כו' כי שלום הוא כלי מחזיק ברכה.
(וענין עלי באר ע' בזוהר פ' וילך דרפ"ו ע"א עלי באר דא הוא מתתא לעילא ולבתר מעילא לתתא, היינו כנ"ל שבחי' ענו לה זהו ההמשכה מלמעלה למטה ובסה"מ סי' קע"ה דקע"ד ע"א עלי באר עלי' אחר עלי' מלמטה למעלה עד שחוזרת עמו בפ"ב עכ"ל והיינו להיות שוה בשוה בקומה א' כמ"ש בלק"ת כאן ע"פ באר חפרוה שרים כנ"ל וי"ל כאן ג"כ עלי באר העלאת מ"ן ענו לה המשכת מ"ד, וגם פי' ענו לה ע"ד כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו ועמ"ש סד"ה משה ידבר בענין והאלקים יעננו בקול, עוי"ל ענין עלי' ע"ד שופר של ר"ה של יעל פשוט יעל לשון עלי' כמ"ש בד"ה אתם נצבים היום ענו לה ע"ד ענה דודי ואמר לי כו').
וענין ופחד יצחק הי' לי כי הנה המל' נק' בת אבי אבא יסד ברתא והיינו קו הימין חח"ן והוכן בחסד כסאו אך עכ"ז צ"ל ג"כ בנינה מהגבורות דוקא וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ וכל בניך כו' אלא בוניך והיינו משום שיורדת בבי"ע וצ"ל גבורות שלא יומשך לחיצוני' כו' משא"כ מבחי' חסד לבד, וזהו אלקי אבי אברהם דאבא יסד ברתא כנ"ל ועוד זאת כי חפירת יסוד דנוק' לעשותה כלי זהו ע"י יסוד בחי' גבורה כי הנה ענין יסוד דנוק' שזהו"ע תלמיד שקולט השפע הטוב במוחו כענין בור סוד שאינו מאבד טיפה, וכדי להיות בבחי' זו זהו ע"י השפלות שישפיל א"ע ויניח כל מחשבתו על הצד רק להיות כלי להשפעה זו וזהו"ע שמע ישראל וכו' וזהו הנמשך ע"י הגבורה של המשפיע זרוק מרה כו' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' ועמ"ש מזה בד"ה לא תהי' משכלה לכן הי' הבאר סלע, ובפ' בשלח כתי' והכית בצור כו', כי צריך להתכווץ תחלה מעצמותו וזהו כענין בתולה ואיש לא ידעה גן נעול מ"ם סתומה כו' שלא יומשך אחר רצונות זרות כו' ואח"כ ונתן מימיו בחי' בכל מאדך כו' והיינו שאוגדת פתחה ואינה פותחת רק לאישה שהוא כמ"ש תקראי לי אישי כו' והנה בחי' צור הוא כמו שכתוב צור לבבי וחלקי כו' ומזה נמשך רשפי אש.
ב) אך כדי להיות נמשך האהבה בבחי' באר מים חיים שנמשך בלי הפסק זהו ע"י חפירה וכרי' כו' (וע' בזוהר פ' תזריע דמ"ד סע"א מענין והכית בצור) והנה באלשיך כאן הביא הקושיא שהקשו רז"ל כי הנה כאן נענש משה רבינו ע"ה על שהכה את הסלע כי הוא ית' אמר ודברתם אל הסלע והוא הכה, וכן מבואר בזוהר בראשית דקי"ח ע"ב, וד"ו סע"א, ובפ' בשלח נאמר והכית בצור שציוה הקב"ה להכות את הצור במטה, ואמר כי כשהנער קטן רבו מכה אותו אבל כשהוא גדול בדיבור כו'. והענין הוא כי מבואר לעיל שבחי' באר מ"ח זהו"ע רעו"ד בכל מאדך, ולבא לבחי' זו זהו ע"י בצר להם. והנה יש בזה ב' אופנים הא' כשנש"י הם תתנבקטנות ולא יוכלו לבא להיות צר לו מאד ריחוקו מה' אלא יבא ע"י ופרעה הקריב כו' וזהו כשהנער קטן רבו מכה אותו וע"י הכאה זו נותן מימיו, אמנם כשהוא גדול יכול ע"י מוחין שלו להתבונן בגדולת ה' עד שמזה יהי' בצר לו ונגעה עד הנפש ועי"ז יבא לבחי' בכל מאדך ולכן ע"ז נאמר ודברתם אל הסלע כו'. עוד יובן עפמ"ש בפ' וישב בסד"ה כה אמר בענין תדין את ביתי, שהנה"ב צריך להכותה משא"כ הנה"א (וע' בפי' הרמ"ז בזוהר בראשית ד"ו סע"ב הנ"ל בשם הרח"ו שהמטה הוא הנהפך לנחש נה"ב ודרך נחש עלי צור ולא עלי סלע כו' ע"ש, וע' בלק"ת סוף משלי גבי שלשה המה נפלאו ממני דרך נחש כו' ועמ"ש בביאור הזוהר ר"פ חוקת דקפ"ב ע"ב מענין זה) וי"ל המכוון כי צור היינו פרצוף החיצון דמל' ונק' מ"ם פתוחה, וכמו בזמן הגלות עמ"ש בד"ה במדבר סיני, וע"כ יש יניקה לחיצונים וע"כ שייך ג"כ להכותו במטה ע"ד מ"ש בזוהר דקע"ח ע"ב ע"פ ועבד הלוי הוא אלמלא דינא כו' וכמ"ש בזוהר שלח קס"ח א' בגין דאית גופא כו' עד דיבטשין בי' כו' אבן בוחן וע' בפרד"ס ערך אבן בוחן והיינו הכאת הצור במטה שעי"ז נעשה בבחי' צור לבבי וחלקי כו' משא"כ סלע רומז לפרצוף הפנימי' דמל' כמ"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי כו' וכמ"ש בפרד"ס ערך סלע שהוא כלת משה אשר הוא בחי' מ"ם סתומה כאמה בתה, ולכן סלע בגימט' אהי' שהוא באימא עילאה, ובחי' זו עיקרה בחי' רעו"ד כמ"ש בביאור ע"פ אחת היא יונתי כו' ונמצא אין דרך נחש עלי סלע ח"ו כי אין שם מקום ליניקת החיצוני' ולכן א"צ להכותו במטה ח"ו, והמשכיל יבין שב' בחי' אלו זהו"ע שכינתא תתאה ושכינתא עילאה שהן ב' בחי' מס"נ כלומר דלמס"נ באחד ובכל נפשך המבואר בד"ה שה"ש שהן ב' בחי' כלה והן ג"כ פנימי' הלב וחיצוני' הלב כו' אשר בבחי' כלה עילאה שהוא פנימי' הלב אין שום מקום ליניקת החיצונים.
ג) והנה ענין ודברתם אל הסלע, ארז"ל שנה עליו פרק א' זהו כמ"ש במחוקק פי' מחוקק יסוד אבא אותיות החקיקה שבתורה כמ"ש מזה בד"ה אם בחוקותי תלכו, ועי"ז מתעורר ג"כ שורש נש"י שבעבר הנהר ישבו כו' ואע"ג שבעסק התורה נאמר לעיל בענין ענו לה. אך באמת יש במעלת עסק התורה ב' בחי' והיינו כמארז"ל מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' כו' והיינו שהוא מקבל ג"כ מהתורה ובבחי' זו נק' התורה חתן ונש"י נק' כלה והתורה שהוא בחי' מחוקק עושה בו חקיקה לבא לבחי' רעו"ד כו' וכן במשענותם ע"י המצות שנק' חוקים כו' אמנם אח"כ כשהוא בבחי' עלי באר אזי הוא הממשיך גילוי אוא"ס בתורה כו' ואז אח"כ בעסקו בתורה הוא בחי' ענו לה תען לשוני אמרתיך כמו במ"ת גילוי אנכי מי שאנכי פנימיות הכתר והוא למעלה מעסק התורה שבתחלה קודם רעו"ד וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ הראיני את מראיך כו'.
קיצור. התו' הוא לבוש החשמ"ל העליון בחי' ישת חושך סתרו המלביש לאור א"ס כו' שעי"ז נמשך האור באצי' ושרשה יותר עליון מעולם המלבוש הנז' בעמה"מ והתורה יש בה סתים וגליא כמו שהממוצע כלול מב' בחי' והממשיך מפנימי' התורה לחיצוניותה זהו נש"י ע"י רעו"ד פנימיות הלב כי ישראל ג"כ סתים וגליא וע"י התחברות וגילוי הסתים וגליא ממשיך כן למעלה ואזי נק' ורב תתנאשלום כו'. וזהו"ע עלי באר ענו לה אך באר זה צ"ל חפרוה שרים כו' אברהם ופחד יצחק כו' ויעקב כי שרית כו' וכענין שלהיות כלי ריקן זהו ע"י לעולם ירגיז כו' וענין סלע כיווץ שאוגדת פתחה מ"ם סתומה. ענין והכית בצור ודברתם אל הסלע כי הצור חיצוני' הלב וכמו מזבח החיצון ולכן הצור מקור לרשפי אש, והנה מחיצוני' הלב יש יניקה לחיצוני' ג"כ ע"ד מ"ם פתוחה, וכמ"ש בפ' בראשת בסד"ה ענין הברכות והעצה לזה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' כו' משא"כ סלע פנימי' הלב שכינתא עילאה לכן רק ודברתם כו' אתדבקות רוחא ברוחא ע"י עסק התורה.
ד) והנה מכ"ז יובן שורש ענין המבואר במ"א (בפ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת) שבחי' בת תתעלה לע"ל ביתר שאת דהיינו למעלה מבחי' אימא והיינו ענין מים חיים יצאו מירושלים שהוא מל' דאצי' חציים אל הים הקדמוני שהוא בינה והיינו מטעם הנ"ל בענין באר מ"ח שהוא בירור ניצוצי' מכח"ב דתהו שלמעלה ממעיין גנים כו', וזהו נחמו נחמו עמי ע"ד כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם כו' פי' נחמו פ"א ע"ד כאיש אשר אמו תנחמנו כו' יהי' עליית המל' במדרי' בינה שיהי' עלמא דאתגלייא במדרגת עלמא דאתכסיא לא זז מחבבה עד שקראה אמי כו' והב' עלייתה יותר מבחי' אמי כמ"ש בזוהר ויצא דקנ"ו ע"ב, וזהו נחמו הב' בחי' כן אנכי אנחמכם כו' וזהו אנכי אנכי הוא מנחמכם כו'.
אך צ"ל דהא מבואר בע"ח דע"ס דתיקון נתתקן ממה שנתברר ג"כ מע"ס דתהו דהיינו שבכל פרצוף יש מ"ה וב"ן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא איך יצאו מ"ח מירושלים אל כו' דהרי ג"כ בכח"ב דתיקון כלול מה שנתברר מכח"ב דתהו כמבואר בע"ח ומאי עדיפותא דבאר מ"ח ממעיין גנים, אך הענין הוא שיש ב' בחי' בירורים הא' בירורים דאו"י והב' בירורים דאו"ח, פי' שבראשונה הובררו עולמות עליוני' עקודים נקודים וברודים ואצי' מה שלא הי' אפשר להתכלל בבחי' אצי' נעשה בריאה וכן עד"ז מה שלא הי' יכול להתכלל בבריאה נעשה יצי' וכן עד"ז מיצי' לעשי' עד הסיגים התחתונים הוא בחי' נוגה והוא עה"ד טו"ר ואח"כ מדור הקליפות כי ענין הבירור הוא מש' מ"ה שיוכלל בבחי' מ"ה בחי' ביטול ויש כמה מדרי' בביטול וראשונה הוברר להיות בבחי' ביטול גמור כמו שהוא בעולם האצי' שמתאחד ממש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד, ויש בחי' ביטול שהוא במדרי' העולמות שלמטה וצבא השמים לך משתחוים וזה נעשה אח"כ ממה שלא הי' יכול להתכלל באצי' באלקות ממש, נעשה בחי' משתחוים התפעלות מאלקות ויש כמה מיני התפעלות מאלקות כל חד לפום שיעורא דילי' וכך יורד ומשתלשל עד שהסיגים שהם בחי' יש נעשה ק"נ אלא שבק"נ יש עדיין טוב כו', ואח"כ נעשה קליפות קשות כו' וכ"ז הבירור הוא מלמעלה למטה בחי' או"י, וענין הבירור בבחי' או"ח היינו כי העוה"ז הוא קודם הבירור עדיין וע"י עבודתינו ותפילתינו מבררים ק"נ לברר הטוב מן הרע, ובירור זה הוא בבחי' או"ח מלמטה למעלה שמה שנתברר תתנבבק"נ עולה ונכלל מעשי' ליצי' ואחר כך מתברר עוד ועולה מיצי' לבריאה כו' וע' בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש מ"א סי' י"ז וע' דרוש א' שענין המ"ן דנוק' שלא הוברר כלל הוא מתברר ע"י תפילתינו ועבודתינו כו'.
והנה מובן מזה שבירור שמלמטה למעלה הוא בירור הניצוצי' שנפלו למטה בעמקי הקליפות ולא היו יכולים להתברר בעולמות עליונים אלא ע"י האדם דוקא מתבררים וכמ"ש בהדיא בע"ח שם דרוש א', והכח הזה באדם היינו לפי שהוא מלובש בגוף חומרי משכא דחויא מק"נ ומתיש כחה בשבירת התאוה ואתכפייא סט"א ועי"ז יתפרדו כל פועלי און (וכמ"ש באגה"ק סד"ה והמשכילים יזהירו), וידוע הכלל דמה שנפל למטה יותר מוכרח ששרשו קודם שביה"כ הי' ממקום גבוה יותר, וע"כ כשנפלו אח"כ נפל למטה יותר, וכמשל נפילת האבן שמה שנפל מראש החומה נופל במרחק יותר כו', וזהו"ע שהארי' הוא חיה טמאה הרי נפל למטה מהשור שהוא בהמה טהורה ובמרכבה עליונה נהפוך הוא דפני ארי' עד"ז אל הימין כו' אלא דהיא הנותנת כו' וכמ"ש במ"א ג"כ מענין הדצ"ח שהם נמוכים מן האדם ומחיים את האדם מפני שבשרשם הם גבוהים יותר וע' ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות, ואי לזאת מובן שניצוצי' המתבררים בהעלאת מ"ן דנוק' שהוא מה שנפל למטה יותר שרשם גבוה יותר ממה שנתבררו תחלה מעולם התהו ונכלל בעולם התיקון. והנה הבירור שמלמטה למעלה הוא ע"י בחי' המל' שהו"ע העלאת מ"ן דנוק' כו', אלא דהמ"ן נתברר שנית ע"י המ"ד שנמשך מבחי' חכ' כו' ולכן א"ש שיצאו מ"ח מירושלים שהוא בירור דמ"נ אל הים הקדמוני מטעם הנ"ל ששרשן ממקום גבוה יותר כו' ועי"ז ממשיכים ג"כ האורות דתהו שנסתלקו במאצילן שהם אורות גדולים יותר מעולם התיקון שהוא מיעוט האור וע"י העלאת מ"ן הנ"ל נמשכים אורות דתהו להאיר בכלים דתיקון (ועמ"ש בפ' מקץ בד"ה המגביהי לשבת בענין השמן שממנו נמשך עיקר צלילת האור כו').
ה) ומהו ענין מעיין גנים ובאר מ"ח בעבודה. י"ל עוד באופן אחר, ע"פ מה שנת' במ"א (בפ' מקץ בד"ה ת"ר נר חנוכה) ענין ההפרש בין בחי' נר של המצוה דכתיב כי נר מצוה הרי שהמצוה נק' נר ובין בחי' נר של הנשמה דכתי' נר הוי' נשמת אדם הרי שהנשמה מצד עצמה היא ג"כ בחי' נר, והם בחי' או"י ובחי' או"ח כו' ע"ש באריכות, וזהו ממש ענין מעיין גנים ובאר מ"ח שהמצות שהן המשכת בחי' או"י אספקלריא המאירה זהו בחי' מעיין גנים שהוא נמשך מלמעלה למטה מכח"ב דתיקון בבחי' או"י ע"ד שמל' דאצי' נעשית עתיק לבריאה כו' ובחי' נר של הנשמה שהוא בחי' בכל מאדך בחי' או"ח הנמשך מצד הסתר הנה"ב והגוף וכמארז"ל טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר כו' שעי"ז נמשך בחילא יתיר זהו בחי' באר מ"ח שנעשים מ"ח ע"י שבקעו הסתר הארץ כו' עי"ז נזדככו יותר כו' ויש בזה בחי' יתר שאת כמו שע"י או"ח הנמשך ממראה הלטישה יכולים לראות א"ע מה שלא יוכלו לראות ע"י אספקלריא המאירה ואו"י וכמש"ש, והיינו לפי שעי"ז מתבררים ניצוצי' דחכ' וכתר דתהו כו' וכנ"ל, ונמצא א"כ שהתפלה היא בחי' באר מ"ח תתנגוכמ"ש בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש א' שעיקר העלאת מ"ן דנוק' הוא ע"י התפלה דוקא, ובפע"ח שער א' פ"ז שהתפלות הם עיקר ושורש לכ"ז ואין דבר גדול יותר לענין זה כמו התפילות וע"כ קראו רז"ל אל התפילות דברים העומדים ברומו ש"ע עכ"ל וכ"כ הרמ"ז ר"פ צו גבי קרבן תמיד והנה בסוד העולה אז מעלה המל' מ"ן דילה מתוך הקליפות כו' ע"ש והרי תפילות כנגד תמידין תקנום ועוד שהרי עיקר המ"נ דנוק' הן הנשמות הקדושות אשר נפל תוך ז"מ דתהו שצריך לבררם משם ולהעלותם כמ"ש בע"ח שם, ולכן עיקר העלאה זו הוא ע"י העלאת הנשמה עצמה בבחי' מ"ן שזהו בחי' בכל מאדך ונר הוי' נשמת אדם, כי המצות הם בחי' לבוש הנשמה מחדומ"ע שמתבררים ועולים בבחי' מ"ן אכן התפלה בקיום ואהבת כו' הוא העלאת עצמיות השכל והמדות של הנפש שהוא העלאה פנימי' יותר מהעלאת הלבושי' ולכן כתב בפע"ח שהתפילות הם עיקר ושורש להעלאת מ"ן שהו"ע העלאת הנשמות כו' ואף שע"י המצות שנעשו מדברים גשמיי' מעלים ג"כ מ"ן, וכדלעיל וכמשנ"ת בפ' חיי שרה בל' אדמו"ר נ"ע בעצמו מ"מ התפלה הוא בחי' העלאת מ"ן בפנימי' והמצות הם בחיצוני' כו' ע"ש, אלא מ"מ יש מעלה יתירה בקיום המצות ע"ד מ"ש בתניא ח"א פ"ד והנה שלשה לבושים אלו מהתורה ומצותיה אף שנקראים לבושים לנפש רוח ונשמה עכ"ז גבהה וגדלה מעלתן לאין קץ וסוף על מעלת נר"ן עצמן כמ"ש בזוהר דאורייתא וקוב"ה כלא חד דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה כו' יעו"ש, והנה מעלתן זו הוא מצד המשכת אוא"ס ב"ה שנמשך ע"י מעהמ"צ וזהו בחי' מעיין גנים המשכת כח"ב דתיקון חכמתו ורצונו כו' שמצד המשכה זו יש בהן מעלה יתירה, אכן מצד ההעלאת מ"ן יש מעלה יתירה בתפלה שהוא העלאת מ"ן דפנימי' וזהו"ע באר מ"ח, ואע"ג שבאמת הרי בתומ"צ יש ג"כ העלאת מ"ן וכן בתפלה ודאי יש ג"כ המשכת מ"ד, שהרי התפלה הוא מ"ע דרבנן עכ"פ וכ"ש כשנכלל בה קיום המצות אהוי"ר ודעת ה' וכמ"ש וידעת היום כו' והן יסודי התורה וא"כ נמשך עי"ז גילוי רצוה"ע כמו בכל מעשה המצות עכ"פ ומ"ש בתניא שג' לבושי' דהנפש מהתומ"צ גדלה וגבהה מעלתן לאין קץ וסוף על מעלת נר"נ עצמן, היינו מבחי' נר"ן עצמן דוקא אבל התפלה שהיא קיום מצות ה' שתלוי בנר"ן עצמן להיות וידעת כו' ואהבת כו' פשיטא דלא גרע משאר המצות שהן בלבושי הנפש לבד וא"כ כיון שהתפלה מלבד העלאת מ"ן נמשך עי"ז מ"ד כמו בשאר המצות ואדרבה י"ל שגם המ"ד נמשך ממקום עליון יותר לפ"ע המ"ן כו' וא"כ מדוע נא' דמעיין גנים שהוא מצד המשכת מ"ד שייך יותר בתומ"צ מבתפלה, אך הענין הוא ע"ד מ"ש באגה"ק קרוב לסופו שזו היא מצוה אחת מתרי"ג מצות והאדם צריך לקיים כל התרי"ג כו' ע"ש, כי תרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן הם תר"ך עמודי אור הנמשכים מבחי' כתר עליון למטה להתגלות לע"ל בעוה"ז ע"י היום לעשותם וזהו"ע או"י ואספקלריא המאירה, וא"כ להיות המשכה זו הוא ע"י קיום כל המצות שעי"ז נמשכו כל תר"ך עמודי אור משא"כ בקיום מצוה א' אף שהיא רמה ונשאה לא יצא ידי חובת כללות המשכה זו ולכן השבח דמעין גנים הוא מצד המשכת שע"י התומ"צ שבהן ועל ידן נמשך כללות המשכה זו ממש כו', והשבח דבאר מ"ח שהוא מצד העלאת מ"ן שייך יותר לבחי' התפלה ובכל מאדך ועם היות שגם ע"י כל המצות מעלים מ"ן מ"מ עיקר העלאת מ"ן דנוק' הוא ע"י התפלות כנ"ל.
תתנדו) וענין באר חפרוה שרים ע' בע"ח שער ל"א (הוא שער הארת המוחי' זו"נ) פ"ז וז"ל כי חפירת הבאר הזאת לעשות לה בית הרחם והכרי' היא לעשות כלי מ"ן של הנוק' ובאימא נעשה בחי' זו ע"י חו"ג דא"א ובנוק' דז"א ע"י אי' כו', ויובן ממ"ש בפ' משפטים ע"פ לא תהי' משכלה ועקרה אפילו בית ולד אין לה כו' שאינו תופס במוחו ושכלו האמת כו', והנה העצה לעשות כלי ריקן הוא כמ"ש לב נשבר ונדכה כו' ע"ש וז"ע מ"ש בע"ח כי חפירת הבאר כו'.
וענין הכרייה י"ל שזהו מש"ש בענין כוס של ברכה צריך הדחה מבפנים, ועמ"ש מענין זה במ"א בביאור ע"פ עיני כל כו' פותח את ידיך כו' ובשה"ש ע"פ ע"כ עלמות אהבוך. ומ"ש בע"ח והנה אחר החפירה והכרי' אומרים לה עלי באר כו', זהו"ע ותתפלל חנה על הוי' המבואר ע"פ לא תהיה משכלה ועקרה הנ"ל. וע' בזהר בהעלותך דק"נ סע"א וס"פ וילך דרפ"ו ע"א מענין באר חפרוה כו' ועוד בזוהר ויקהל קצ"ז ע"ב מענין כרוה נדיבי העם (ועמ"ש בפ' ויקהל בד"ה קחו מאתכם כו'), ועוד מענין נדיבים בזוהר ויקרא די"ט ב' דכ"ו א' ועוד מענין באר בזוהר שמות די"ב סע"ב (וכמ"ש בפ' תולדות ע"פ ראה ריח בני כו') דנ"ד ע"א קי"ג סע"ב קי"ד ע"ב, ח"ג דס"ב א' דרס"ו, ובפע"ח שער השבת פכ"א (כי שמי' רבא אותיות באר היינו שע"י העלאת מ"ן באר מ"ח נמשך גילוי שמי' רבא ועמ"ש מענין שמי' רבא בפ' שלח ע"פ אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כו') ובזהר גדול י"ג ג'.
עוד י"ל פי' חפרוה שרים ע"ד המבואר במ"א בענין ג' שרי פרעה שר המשקים כו' כי פרעה בחי' העורף וג' שרי פרעה קנה וושט וורידין וכמו"כ יש ג' שרים אלו בקדושה כי בחי' שר המשקים זהו הקנה שממשיך יסוד המים שבמוח אל הלב ושר האופים זהו בחי' תורה לכו לחמו כו' ובחי' שרים אלו הם החופרים באר מ"ח בחי' עומקא דליבא כו', וע' ברע"מ פ' פנחס דרל"ה ב' מעיין גנים כו' לבונה דמוחא נוזלים על קנה דריאה וכו' וכן, בע"ח נז' בענין חפירת הבאר שזהו"ע והחמישית לפרעה כו'.
עוד י"ל בפי' מעיין גנים באר מים חיים ע"ד שנת' ע"פ תקעו בחודש שופר אך מי שפגם בתומ"צ (שהן בחי' מעיין גנים ונהר יוצא מעדן להשקות את הג"ן סדרי' דאוריי' כנ"ל) כו' העצה כמ"ש ממעמקים קראתיך כו' וכמשל הנהר שנחרב ויבש שכשרוצים למלאותו חופרים בעומק יותר במקור הנביעה שעי"ז חוזר ומתמלא כך ע"י התשובה נמשך גילוי רצה"ע שלמעלה ממדרי' הרצון המלובש בחכמה הנמשך ע"י התומ"צ כו'.
וזהו מעלת ומדרי' באר מ"ח בחי' תשובה כו' וזהו וכגנה זרועיה תצמיח ע"י מעיין גנים כן ה' אלקים יצמיח כו' וכמ"ש במ"א ע"פ זה, וזהו ג"כ ענין ונוזלים מן לבנון שכדי לבוא לבחי' תשובה הוא ע"י י"ג מדה"ר וב"ק מכרזת שובו כו'.
עוד י"ל מעיין גנים קאי על יושבי אוהלים העוסקים בתורה ותפלה, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כו', ובעלי עסקים שטרודי' בהבלי עוה"ז וכשמתפלל ולומד אח"כ זהו כעין באר מ"ח שנובע מתחת הקרקע כו', ועמ"ש בפ' תתנהנח בד"ה מים רבים מענין תפילת הבעל עסק שהוא מדרי' גבוה כו', ועמ"ש בפ' תרומה בענין אמצאך בחוץ כו' ובשה"ש ע"פ יונתי בחגוי הסלע כו' הראיני כו', והסלע הוא שנעשה באר מ"ח, והיינו ע"י ונוזלים מן לבנון קביעות עתים לתורה וכמארז"ל שנה עליו פרק אחד כו'. ועפ"ז יובן מ"ש בזהר פ' תולדות דקל"ה ב' מעיין גנים דא אברהם באר מ"ח דא יצחק כו' כי אברהם תיקן תפילת שחרית ויצחק תיקן תפילת המנחה כי גם בכל אדם הנה תפילת שחרית שהוא בקומו ממשנתו מקודם עסקיו בגשמיות עוה"ז זהו בחי' מעיין גנים ותפיל' מנחה שהיא אחר טרדתו בגשמיות עניני עוה"ז כאשר אח"כ נכנס לביהכנ"ס וצועק לבו אל ה' בתפלת מנחה זהו בחי' באר מ"ח כו' ולכן נק' תפלה זו מנחה עמ"ש בפ' וישלח ע"פ ויקח מן הבא בידו מנחה כו' מנחה ר"ת מ"ן ח"ה ע"ש הפי' בזה, ונוזלים מן לבנון דא יעקב ענין ונוזלין ממילא כי יעקב תיקן תפלת ערבית ופי' בזוהר חיי שרה (דקל"ג ע"א) ענין תפלת ערבית רשות דכיון דאיתייהבית כו' וזהו"ע ונוזלים ממילא וכמ"ש במ"א על מאמר הנ"ל שהוא מפני שהמשכה זו הוא מבחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת והאידנא קבעוהו חובה כו' ועמ"ש בפ' תולדות ע"פ זה ואלה תולדות יצחק יצחק מלמטה למעלה אברהם מלמעלה למטה, וזהו"ע מעיין גנים ובאר מ"ח, ועמ"ש בפ' שלח ע"פ אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים בענין שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו כו' ועמ"ש מזה ר"פ ויצא, ועמ"ש ע"פ ראה ריח בני בענין ההפרש בין בארה של מרים שהוא הנובע מאליו שהוא מעין העלאת מ"ן להמשיך מהקו א"פ, אבל הבאר שע"י חפירה וכרי' הוא העלאת מ"ן להמשיך מבחי' סוכ"ע שלמעלה מהקו ולהעלאת מ"ן זה צ"ל המשכה תחלה לעורר המ"ן כזה, וז"ש אז ישיר ישראל כו' דהיינו אחר שצ"ל חפרוה כרוה כו' ע"ז צ"ל אתעדל"ע תחלה.